על תחזוקת השרשרת של האופנוע שלנו

זו עוד שאלה שעולה מעת לעת בפייסבוק ובקבוצות וואטסאפ. רמת חוסר ההבנה בתחום היא גדולה, ומספר הדעות של אנשים "מבינים" היא גדולה, כשכל אחד מביא הסברים מלומדים שונים להוכחת התזה שלו.

כדי להסיר מעט את הערפל וכדי לשמש כנקודת הפנייה אחת לכל העניין, כתבתי עבורכם סט מתומצת של כמה המלצות בנושא תחזוקת שרשרת. תרגישו חופשי לשתף כשמישהו מעלה את השאלה.

כמו שידוע לכם (או לא), ישנן מספר סוגי שרשראות בשימוש באופנועים. הנפוצה ביותר בהן היא שרשרת מסוג O-ring. נכון שיש גם סוגים נוספים של שרשראות, אבל מכיוון שרובם המכריע של אופנועי הכביש עושים שימוש בשרשרת מסוג זה, אתייחס אליה באופן ספציפי.

 

לשרשרת מסוג זה יש מספר מרכיבים: החוליות הבנויות מיחידה חיצונית ויחידה פנימית (Plates) המחוברות ביניהן באמצעות הפין שעובר דרך רולר (שהוא החלק שמתגלגל מעל השיניים של גלגלי השיניים). החיבור הזה אטום על ידי שתי טבעות סיליקון (O-rings), אחת בכל צד, השומרות על חומר הסיכה המובנה בתוכן ומונעות כניסת לכלוך.

שרשראות לאופנועים (ובכלל לציודים מכאניים) מגיעות במגוון דרגות חוזק ומיועדת לעמוד בעומסים מסוגים שונים. יצרן האופנוע שלכם קבע את סוג השרשרת שמתאימה לאופנוע, ולרוב גם ציין פרטים טכניים נוספים הקשורים לשרשרת, והם כתובים, לרוב, בספר האופנוע.

קודם כל ולפני הכל אנחנו חייבים להכיר, להבין ולהפנים שהשרשרת היא הרכיב המכאני שמעביר את הכוח (העצום) מהמנוע של האופנוע אל הגלגל האחורי. אם היא תכשל, יש סיכוי לא רע שהלך עליכם, בין אם כתוצאה מפציעה גופנית, או נזק לאופנוע שעלול להגיע לפגיעה במנוע עצמו ואפילו התרסקות של האופנוע. שמרו על השרשרת שלכם כמו שאתם שומרים על עצמכם.

בואו נתחיל.

בגדול – אלה הן ההמלצות הגופות לתחזוקת שרשרת נכונה, בלי קשר לסוג אופנוע:

הקפידו לשמן את השרשרת עם חומר שימון ייעודי אחת לכמה רכיבות או לפחות אחת ל- 500 ק"מ. היצרן של השרשרת יודע הכי טוב, יותר ממני, עם איזה חומרים רצוי לשמן. תקראו מה הוא כותב על האריזה. יש חומרים בספריי, יש חומרים נוזליים, ויש חומרים בצורת משחה. יש שקופים, יש לבנים, ויש בקצף. לא משנה באיזה מהם נוח לכם להשתמש, העיקר שתשתמשו בחומר ייעודי המתאים לשרשרת ולא בכל מיני תרופות סבתא.

אני מאוד אוהב את המשחה של מוטול, אבל כל אחד עם מה שעושה לו נעים בגב:

אגב, אם אין לכם חומר שימון ואתם ממש חייבים לשמן, שמן גיר הוא גם אופציה, אבל הוא הרבה פחות דביק ולמעשה יעוף מהר מאוד וילכלך לכם את כל האופנוע. מצד שני, הוא זול למדי.

המשך…

דואט לבוקסר ואלקטרוניקה

אין רוכב אופנוע שמכבד את עצמו שלא יודע מהו ה- GS של במוו – השם המקוצר של ה- R-XXXX-GS לדורותיו – וקיצור של המילים Gelände/Straße בגרמנית, שמשמעותן "שטח/כביש". המותג נצרב לנו כה עמוק בתודעת הרכיבה שהפך למילה נרדפת ליצרן עצמו, והוא כה מחובר לתדמית ה"חוצה יבשות, מדבריות וג'ונגלים", שאין ספק שהוא מככב בחלומותיהם ותשוקותיהם של הרבה מאוד רוכבים (ורוכבות!). במוו מכרו בשנת 2018 יותר GSים מאשר יצרנים אחרים מוכרים מכל הדגמים שלהם, וכשיש לכם כזה בסט-סלר ביד אין שום סיבה לשנות את הנוסחה המנצחת, רק להפוך אותה לטובה יותר.

ה- GS הוא לא אופנוע חדש. הוא מיוצר קרוב ל- 40 שנה, וזה בפני עצמו הישג מדהים. לאורך השנים הכלים כמובן השתנו והתפתחו, אבל המשותף לכל דגמי ה- GS, החל מהראשון שבהם – ה- R80G/S מקורר האוויר שהוצג לראשונה ב- 1980 ושודרג ל- R100G/S כעבור מספר שנים – ועד היום, הוא מנוע הבוקסר שהוא בעצם מנוע וי-טווין עם זווית של 180 מעלות בין הבוכנות שפועמות זו לקראת זו בתנועה שמזכירה תנועת איגרוף – ומכאן הכינוי "בוקסר". בנוסף, זרוע אחורית חד-צידית שבה משולב גם גל-הינע (דרייב-שאפט) בטכנולוגיה שהתפתחה לבסוף למתלה המכונה "מונו-לבר".

ב- 1994 מנוע הבוקסר קיבל קירור שמן ו- 4 שסתומים ב- R1100GS ועבר שידרוג נוסף ל- R1150GS ב- 1999. בנוסף, מערכת המתלים של האופנוע עברה שינוי ובמקום מזלג קונבנציונלי רגיל מקדימה עברו ב-במוו להשתמש במערכת שנקראת "טלה-לבר" הבנוייה מבולם יחיד על צוואר ההיגוי, כשהצינורות של המזלג מכילים למעשה רק שמן לטובת הסיכוך. ב- 2004 הוצג לראשונה ה- R1200GS, ולמרות עידכונים כאלה ואחרים כמו מערכת בלימה מתוגברת חשמלית וכן בולמים אלקטרוניים (ESA או Electronic Suspension Adjustment) אפשר להגיד שתצורת המנוע נותרה פחות או יותר זהה עד למהפיכה הבאה – מעבר לקירור מים ב- 2013.

השנה, מנוע הבוקסר עובר אבולוציה נוספת ומותקנת בו מערכת תזמון שסתומים משתנה המכונה ShiftCam העושה שימוש בגל זיזים לשסתומי היניקה בעל 2 זיזים לכל שסתום: אחד המשמש לסל"ד נמוך עם מהלך פתיחת שסתום קצרה, והשני לסל"ד גבוה עם מהלך פתיחת שסתום ארוכה יותר. המערכת, שמנסה לתת פתרון לבעיה שדוקאטי פתרו באמצעות מערכת ה- DVT שלהם במנועי ה- 1260, אמורה להפוך את המנוע לגמיש יותר, ולשטח את עקומת המומנט כך שיספק מומנט אחיד יותר לאורך כל טווח הסל"ד. המנוע הזה הולך לעבור לאט לאט לשאר סדרת ה- R של במוו.

הנה סרטון שממחיש את פעולת המערכת:

אבל זה לא רק המנוע, אלא החבילה כולה. לחובבי הז'אנר – והם כאמור רבים מספור – ה- GS מספק חוויה שהיא הרבה יותר מאשר כלי תחבורה שמטרתו לקחת אותך מנקודה A לנקודה B. יש כאן חלום, יש פנטזיה, יש מותג נחשק, ויש עדרים על גבי עדרים של רוכבים ורוכבות שמוכנים לעשות הכל כדי לשים את הישבן שלהם על GS בליווי מיטב המרצ'נדייז האפשרי, ועם כל תוספת שרק ניתן למצוא בקטלוג. את חלק מהרוכבים הללו בכלל לא מעניין מה הוסיפו או מה שינו מדגם אחד לזה שאחריו, וכל מה שחשוב להם הוא שזה יהיה GS עם לוגו של במוו ועם שתי בוכנות בולטות בצדדים. וכאמור במוו יודעת בדיוק איפה עובר חוט השני הזה, והיא שוזרת אותו היטב בכל נימי האופנוע. כל פרט ופרט, כל נקודה בו מוכוונת מטרה: להביא כמה שיותר אנשים אל המותג שנחשב בעיני רבים כטופ של הפרימיום שהכסף יכול לקנות.

את האנשים האלה הכתבה הזו לא מעניינת. שים להם פלקט בגודל טבעי של ווין דיזל בפתח אולם התצוגה עם חריץ של כרטיס אשראי, והם עדיין יגיעו באוטובוסים בהמוניהם ויזמינו את ה- GSים בערימות, ורצוי בגרסת ה-אדוונצ'ר היוקרתית. אם אתם חלק מהקהל הזה – מגניב לכם. תעברו הלאה לסוף הכתבה.

הכתבה הזו כתובה למענם של אלה שעדיין אין להם GS ושרוצים לדעת האם הכלי הזה טוב יותר מקודמו ובמה. המשיכו לקרוא.

עם זאת, אני חייב לציין משהו חשוב בפתח דברי, ואם זה המשפט האחרון שתקראו בכתבה הזו – דיינו: ה- R1250GS הוא אופנוע בן של ז&$@, כלי מעולה, קרוב למושלם, וכל מה שמעבר לזה הוא רק חיפוש של דברים קטנים שקפצו לי לעין או הרגישו לי קצת צורמים בסך החבילה המושלמת הזו. זה ישמע לכם קטנוני, זה יראה לכם כנבירה חסרת משמעות בתוך מוצר שהוא ממילא הכי טוב שהכסף שלכם יכול להשיג. אז קחו את זה בפרופורציה המתאימה. כל הכתוב כאן יכול לדבר אליכם, אבל תכלס, כנראה ש- 75% מהרוכשים הפוטנציאלים של הכלי בכלל לא ישימו לב לכל זה. ולא, לא ירדתי איתו לשטח.

יאללה בואו נתחיל.

המשך…

על קנקן, תה, ומי שמגיש אותו

נתחיל מהסוף: אם תיקחו רוכב סטנדרטי שירד הרגע מאופנוע סטנדרטי אחר בנפח והספק דומה, תקשרו לו את העיניים, תושיבו אותו על הניקן, ואחרי ההתנעה תסירו לו את כיסוי העיניים ותתנו לו לצאת לרכיבה מבלי שהוא יודע על מה הוא רוכב בפועל – רוב הסיכויים שהוא לא ידע שהוא רוכב על משהו שמוגדר כמוטציה מוזרה. אני מהמר שפרט לקריאות התפעלות מרמת האחיזה וכושר הבלימה מקדימה, התלונות היחידות שתשמעו הן על פרונט שמרגיש מעט כבד (הוא כאמור לא יודע שמדובר בכלי בעל 2 גלגלים מקדימה), ואולי על תחושת אורך מוגזם של החלק הקדמי. הוא עובד, והוא עובד נפלא.

זהו. עכשיו משהוצאנו את זה החוצה, בואו נמשיך.

ה"ניקן" (צמד חרבות ביפנית, מבטאים אותו בדומה לשם המצלמה, ולא כמו מותג הנעליים) של ימאהה הוא אופנוע שונה בנוף ה-דו-גלגלי בעולם. אני מנסה לשים את האצבע על הסיבה לכך. אולי הצבע השחור? אולי הפלסטיקה המוגזמת מעט בפרונט? מממ… לא יודע, לא מצליח לשים על זה את…

אהה! יש לו שני גלגלים מקדימה! יש אופנועים בעלי מערכות היגוי "לא סטנדרטיות", כאלה שאני ראיתי רק בתמונות, במוזיאונים, ולעיתים מאוד רחוקות על כבישים בעיקר בחו"ל. אבל לניקן יש פרונט שלא דומה לשום דבר שראיתי, ever.

הניקן, אופנוע המבוסס על המנוע הסופר-מצליח של ה- MT09 (שלושה צילינדרים בנפח 847 סמ"ק) שנחשף לראשונה בשנת 2017 עושה שימוש בטכנולוגיית Leaning Multi Wheel של ימאהה (או LMW), שהיא שונה לחלוטין ממה שמקובל בכלים תלת-גלגליים של יצרנים אחרים שאנחנו מכירים מעולמות הקטנועים (ימאהה רכשה את הפטנט שמאפשר את השימוש בפרונט הדו-גלגלי מחברת Brudeli Tech Holding הנורבגית שהציגה דגם קונספט מעניין כבר ב- EICMA של 2005).

המראה החייזרי של הכלי, מקדימה בעיקר, מושג בזכות העובדה שלכל גלגל מצמד הגלגלים הקדמיים משודך צמד צינורות בולמים בקוטר 43 ס"מ מתוצרת KYB, צבועים בכחול (מהמם לטעמי, והוא גם משמש כמוטיב חוזר בצביעתו של האופנוע, גם על הג'אנטים), כך שבסך הכל מדובר על 4 צינורות, שניים בכל צד. הגלגלים עצמם נמצאים בחלקו הפנימי של מערך הבולמים (בניגוד למשל לקטנוע הטריסיטי של ימאהה שם הגלגלים נמצאים מבחוץ), כך שבמבט קדמי אי אפשר שלא לחשוב על אחת מהחלליות שהיו יורדות עלינו במשחקי ה- Space Invaders של פעם. הצינור האחורי בכל צמד משמש לטובת מערכת השיכוך, ואילו הקדמי מכיל רק שמן לטובת סיכוך ומהווה מעין חיזוק למערכת.

המשך…

כש-במוו ניסו להיות דוקאטי…

לא הרבה יודעים, אבל אי שם בתחילת שנות התשעים שמה חברת במוו את העין שלה על ביצועיהם של האופנועים של דוקאטי בליגת הסופרבייק העולמית – אופנועים ששלטו אז בגריד ביד רמה ובזרוע נטוייה – ואמרה לעצמה "המממ…". בעוד שעל המסלולים השונים שעטו מכונות מלחמה כמעט מושלמות כמו הדוקאטי 851 ו- 888, במוו אמנם נהנתה מפריחה גדולה בתחום מכירות האופנועים, אבל בכל מה שקשור לספורט מוטורי דו-גלגלי במוו לא התחרתה בסופרבייק מאז אמצע שנות השבעים… במילים אחרות, חטיבת המוטורד של החברה ישבה על הברזלים בזמן שדוקאטי עשו בית ספר לכל העולם.

זה היה חייב להיפסק, אמרו ב-במוו.

המנהל הטכני של במוו מוטורד דאז – ד"ר בורקהרד גושל (שעבר לחטיבה ב- 1989 מחטיבת הרכב של במוו) – הטיל משימה חשובה על צוות הפיתוח של במוו מוטורד שמנה 200 מהנדסים: לייצר אב-טיפוס של אופנוע שמטרתו היא לבדוק האם ניתן מעשית להדיח את דוקאטי מכס השלטון במירוצי הסופרבייק – שבו הם נהנו מיתרון של 250 סמ"ק ומשקל של 140 ק"ג מעל למשולשי ומרובעי הצילינדרים שנאלצו לעמוד במגבלת 750 סמ"ק ו- 165 ק"ג. אם התשובה לשאלה זו היא "כן" אפילו ברמת התיאוריה, היה למהנדסי החברה צ'ק פתוח לעבוד משלב אב-הטיפוס של האופנוע, ולהכניס אותו לייצור המוני.

המטרה: לייצר במוו שיכול לתת לזה בראש?

בדיוק! ועם המחשבה הזו בראש יצאו המהנדסים לעבוד. מתכנן המנועים הראשי של החברה – היינץ האגה – החל במשימה לפתח מנוע חדש לגמרי, (בניגוד למנוע ה- R259 ה"מסורתי" שהניע את אופנועי הבוקסר הקונבנציונליים של במוו) – טווין שטוח מקורר מים בנפח 1000 סמ"ק (למעשה – 996 סמ"ק). המנוע כלל מערכת גל זיזים עליון כפולה בכל צד (DOHC), ו… שימו לב: מערכת דזמודרומית לתזמון השסתומים.

כך נולד ה- BMW R1, אופנוע ייחודי בדורו.

המשך…

מחאת יוקר המחייה – מזווית אחרת

כשאלפי מפגינים עטו על עצמם ווסטים צהובים ("gilets jaunes") ועלו על הבריקדות בשדרות שאנס אליזה בפריס, הם מחו על יוקר המחייה כפי שהם חווים אותו בצרפת. המחאות אמנם פרצו כתוצאה מרצונה של ממשלת צרפת להגדיל את המס על הדלק, אבל מרגע שהגפרור הוצת, המפגינים לא עצרו שם, ומחו כנגד כל דבר שהם תפסו כמשרת את האינטרסים של הממשלה.

מצלמות מהירות.

צרפת ידועה במערכת מצלמות המהירות האוטומטיות שלה, מקבילה (אבל הרבה יותר משוכללת) למערכת ה- א-3 של המשרד לבטחון פנים בישראל. בצרפת מוצבות אלפי מצלמות על אלפי כבישים וצמתים, אבל בעוד שהאכיפה בישראל היא גמישה במקרה הטוב, בצרפת אפשר לחטוף – וחוטפים – דו"ח גם על קמ"ש אחד מעל המותר. יתרה מזאת, עצם השימוש בגלאי מכמונות ו/או באפליקציה המתריעה בפני קיומה של מכמונת (כדוגמת ווייז) הוא אסור על פי חוק בצרפת, ועלול לגרור אחריו קנס דרקוני של לא פחות מ- 30,000 יורו, שלוש שנים פסילת רישיון ועד שנתיים בכלא – אם תתפס.

כדי להוסיף שמן על המדורה, הממשלה בצרפת הכריזה רק ביולי האחרון על הפחתת מהירות בקטעי כביש מסויימים מ- 90 ל- 80 קמ"ש, מה שכמובן יגרור אחריו עלייה משמעותית בכמות הדו"חות. לפי הערכות התקציב השנתי הצרפתי, ב- 2019 צפוייה הממשלה להרוויח לא פחות מ- 1.4 מיליארד דולר (1.2 מיליארד יורו) רק ממערכת המצלמות האוטומטיות שלהם – וזאת עלייה של כ- 12% לעומת הגבייה הצפויה ב- 2018, ולא פחות מ- 50% גידול לעומת הגבייה בשנת 2016. עבור הצרפתים המוחים – זה אחד הסממנים של יוקר המחייה, ובצדק!

בעוד שבישראל ההמונים לא מזיזים את הישבן שלהם, ושיא המחאה מבחינתם היא לייק (חיבוב) בפייסבוק או טוקבק עילג ב- YNET, הרי שבצרפת אין למפגינים בעיה לעבור קוים אדומים – וזה מה שהם עשו.

בעוד שבישראל הנהגים מקטרים ומתלוננים ברשתות החברתיות אבל אף אחד לא באמת קם לעשות מעשה (טוב היו כמה שקמו ועשו מעשה, כפי שאני מעדכן כאן בפוסט משנת 2014), המפגינים הצרפתים עטויי המסיכות והווסטים הצהובים יצאו לרחובות והחלו לצוד את מצלמות המהירות. לפי הערכות שפורסמו בידי כריסטופר קסטנר, שר הפנים של צרפת, למעלה מ- 65% מהמצלמות הוצתו, הושחתו או יצאו משימוש כתוצאה מגל המחאה האחרון. הפגיעה בתשתית האכיפה האלקטרונית היתה כה קשה, שהערכות מדברות על הררי כסף שיצטרכו להוציא כדי לתקן אותן ולהחזיר אותן לשמישות, וכן כמובן הפסד של מאות מיליוני יורו כתוצאה מהירידה בהכנסות המדינה מדו"חות מהירות.

אגב, בצרפת חל קנס של עד 75,000 יורו ועד 5 שנים בכלא למי שמורשע בפגיעה במצלמת מהירות.

כתוצאה מגל המחאות הסכים עמנואל מקרון, נשיא הרפובליקה, לבטל את המיסים המתוכננים על הדלק והסולר, לבטל את המס על בונוסים למשכורות, ולהגדיל את שכר המינימום ב- 7%.

נראה לכם שזה יקרה אצלנו בארץ?

לא חושב שצריך לומר יותר מזה (פרט כמובן להערת כיסוי התחת המקובלת: אין בכתוב משום המלצה או עידוד לעבירה על החוק, ונדליזם, פגיעה ברכוש או כל מעשה נו נו נו).

פיתוחים טכנולוגיים אפשריים בשירות המשטרה

סרטון שמסתובב לאחרונה ברשתות חברתיות מציג מספר פיתוחים שעשויים, אולי, להיכנס לשירות במשטרת ישראל. הקליפ הוא חלק מאייטם ששודר בחדשות כאן 11. כך נראה הסרטון המקורי:

(הסרטון הועלה ליוטיוב, יתכן ויוסר בהמשך)

כפי שניתן לראות, מוצגים בו מספר פיתוחים טכנולוגיים, אבל מה שעניין אותי במיוחד היתה מערכת האכיפה שהוצגה בתחילתו (עד בערך 02:30). חקרתי מעט את הנושא, ומתברר שמדובר במערכת בשם Enforcement Deputy של חברה ירושלמית (שמציגה את עצמה כחברה קנדית) בשם RoadMetric. החברה המפתחת טוענת שהמערכות שלה כן נמצאות בשימוש ב"מזרח התיכון, אסיה וכו'", אבל נכון לעכשיו לפי מקורותי במשטרה, המערכת הזו איננה נמצאת בשירות משטרתי בישראל.  אין ספק שחלק זה של הסרטון ששודר בחדשות הוא יותר סרט תדמית יח"צני שמנסה להציג "גאדג'טים" כפי שהם נקראו בכותרת הכתבה.

מעיון מדוקדק בתמונות וכן בפרוספקטים ובמידע הזמין לציבור באתר החברה, ניתן ללמוד שהמערכת מבוססת על מספר מצלמות (4 עד 8) המותקנות בצורה סמוייה בתוך הרכב/ניידת, או על הגג (כפי שמופיע בסרטון לעיל), המחוברות למערכת ממוחשבת המנתחת את הנתונים ומאפשרים לשוטר לסמן קטע של וידאו, לנעול אותו מפני מחיקה, ולבחור את סוג העבירה שנראית בסרטון המוקלט.

בתמונה, רכב אזרחי (לא ניידת) מסוג סקודה אוקטביה שעל גגה מותקנת מצלמת ה- LPR של המערכת.

המשך…

שטויות שרצות ברשת – ניידת סמוייה שמצלמת רכבים

זהו הסרטון שהופץ לאחרונה ברשתות חברתיות. כמו במקרים רבים אחרים, גם לסרטון הזה יש מקור לא ידוע (אם כי היה מי שמיהר לשים עליו חותמת מים):

 

במבט מדוקדק בסרטון רואים רכב מתוצרת טויוטה (ככל הנראה מדובר ב- FJ Cruiser מודל 2007) הנוסע על כביש מהיר בן 4 נתיבים. התמונה עוברת פנימה, ורואים מישהו מתפעל מחשב נייד מתוצרת פנסוניק (ככל הנראה דגם מוקשח הנקרא Toughbook).

ממה שרואים, על הרכב מותקנת מצלמה מסוג כלשהו שמצלמת את התנועה מסביב. עוד מהסרטון, ניתן להבחין שהמצלמה הזו מסוגלת לזהות את מהירותם של כלי הרכב שנוסעים סביב, ומבחינים בפרמטרים נוספים שהיא לוכדת.

המשך…

לאן נעלמו 400 מיליון ש"ח?

אם אתם עוקבים אחר המאמרים שלי בנושא המאבק בביטוח החובה היקר שרוכבים בישראל משלמים, אז הנושא בוודאי לא זר לכם, אבל הנה תזכורת:

עוד באמצע שנת 2015, קצת אחרי שמשה כחלון נכנס לתפקידו כשר האוצר, הוא "גילה" באופן פתאומי כי בקופת קרנית ישנם עודפים של 1.5 מיליארד ש"ח.

אגב, למי שלא יודע, תפקידה של קרנית (או "הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים") הוא לפצות נפגע תאונת דרכים הזכאי לפיצויים אך אין לו אפשרות לתבוע אותם מחברת ביטוח מסיבות שונות, כמו פוגע לא ידוע או היעדר כיסוי ביטוחי (למשל במקרה של רכב גנוב שפגע בהולך רגל או ברכב אחר). פעילותה של קרנית ממומנת בין היתר מכספיהם של כלל המבוטחים בביטוח חובה ברכב (אחוז אחד מפוליסות ביטוח החובה של כולנו מגיעות לקרנית).

בצעד מאוד לא אופייני לשרים וחברי כנסת טיפוסיים (צריך לתת להם את הקרדיט על כך), החליטו שר האוצר משה כחלון, שרת המשפטים איילת שקד, והממונה על שוק ההון ביטוח וחיסכון דורית סלינגר, להחזיר למבוטחי ביטוח החובה לרכב את אותם כספים שהצטברו בקרנית. לא יאומן, הא? לפי החישוב, השבת הכספים תוביל להוזלת תעריפי ביטוח החובה לכלי רכב בישראל – ובתוכם, גם לדו-גלגלי – בשלוש השנים לאחר התחלת ההחזרים, כשהכספים אמורים היו להיות מוחזרים ביחס שונה בכל שנה, עד לתום השנה השלישית (ספטמבר 2019).

או לפחות כך זה היה צריך להיות.

בצירוף מקרים קוסמי מדהים, בערך באותה תקופה פורסמו מסקנות של ועדת וינוגרד (שהוקמה על ידי שר הרווחה לשעבר מאיר כהן עוד בשנת 2014), ואשר מטרתה היתה לבחון את הנתונים שמשמשים את המוסד לביטוח לאומי לחישוב הקצבאות המשולמות לנפגעי תאונות עבודה. בין מסקנות הועדה הקשורות כאמור לביטוח לאומי, היתה גם מסקנה נוספת (וצודקת, יש לציין), שנגעה לדרך שבה מחשבות חברות הביטוח את התשלומים שהן צריכות לשלם למבוטחים, וזאת על רקע ירידת הריבית בשנים האחרונות. מסקנות אלה השפיעו באופן משמעותי על הפיצויים שנדרשות חברות הביטוח לשלם לבעלי ביטוחי חובה. כתוצאה מכך, התייקרו ביטוחי החובה לכלי רכב בישראל – ובתוכם, גם לדו-גלגלי.

המשך…

חיסול ממוקד – סוזוקי היאבוסה

את מכונת המלחמה הזו היה קשה לחסל. טוב לא צריך להיות מלודרמטי כל כך. אבל בכל זאת, אחרי כ- 20 שנים שבהם דגם ה- Hayabusa של סוזוקי מיוצר, הגיע הזמן לסגור את המכסה ולהוריד את המים על מה שהיה במשך שנים האופנוע הסדרתי החזק ביותר והמהיר ביותר – ever.

ה"היאבוסה" של סוזוקי הוא אופנוע שהוא תוצר של המלחמה הקרה, אבל לא בין הסובייטים לאמריקאים, אלא בין יצרניות האופנועים היפניים, מלחמה שהתלהטה מאוד סביב אמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת, ובה חיפשו היצרניות לייצר את הכלי הסדרתי המהיר ביותר. היו אלה קוואסאקי עם ה- ZZR1100, והונדה עם ה- CBRXX "בלאק-בירד" (הציפור השחורה, עם רמז דק למטוס הריגול האלמותי שהחזיק במשך שנים רבות את שיא המהירות של מטוס ממונע במנועים שהם אינם רקטיים) שהיו בין הלוחמים הראשונים בקרב הזה שהתקרבו לגביע הקדוש של המהירות – 300 קמ"ש. 

ואז הגיעה סוזוקי עם ה- GSX1300R Hayabusa.

הא (כמו הא-לחמניה)

יא (כמו יא אללה)

בו (כמו בורגר)

סה (כמו סע סע יא טמבל)

סוזוקי לא קראו לאופנוע שלהם "היאבוסה" סתם כך, אלא עשו זאת תוך כדי שהם מכוונים לשני מקומות: ראשית, משמעותו של השם ביפנית הוא ציפור בשם Peregrine Falcon (או בז נודד בעברית) – היצור המגיע למהירות הגבוהה ביותר מכל בעלי החיים בעולם – ציפור שמגיעה בצלילה למהירות של כ- 390 קמ"ש. שנית, הבז הנודד אוהב לאכול מגוון ציפורים אותן הוא צד בזכות ראייתו המדהימה ומהירותו יוצאת הדופן – אבל אחת האהובות עליו ביותר היא השחרור, ציפור קטנה ושחורה, ששמה באנגלית הוא… נכון: Blackbird… רמז יותר מכפול אל מטרתו של הכלי – לאכול בלי מלח את ה"בלאק-בירד" של הונדה…

לוח שעונים של "בוסה" מודל 1999 עם מהירות סופית:

עם צאתו של ה"הבוסה" לראשונה ב- 1999, עם משקל יבש של כ- 210 ק"ג ו- 174 כ"ס, הכלים הראשונים נמדדו במהירויות של 312 קמ"ש אמיתיים. לראשונה, אופנוע מייצור סדרתי מצליח לרדת מ- 10 שניות במיאוץ ל- 400 מטר (רבע מייל, 9.86 שניות). בעוד שה"בלאק-בירד" של הונדה עבר בזמנו בקמ"שים בודדים את מחזיק השיא הקודם של קוואסאקי, הרי שה"בוסה" הצליח לעבור את מהירותו הסופית של ההונדה בלא פחות מ- 15-20 קמ"ש מלאים. נוק אאוט מושלם.

סוזוקי יצרה עבור האופנוע קטגוריה חדשה של אופנועים, וקראה לה "Ultimate Sport". זה לא היה בצחוק. ה"בוסה" ידע לעשות הכל, והרבה יותר טוב מכל אופנועי ה- 750 והליטר של המתחרים, וזאת כמעט מבלי לאבד מיכולת הרכיבה הספורטיבית שנמצא ב- DNA של האופנוע. 

אבל מלחמת המהירויות לא הסתיימה. שנה מאוחר יותר, ב- 2000, יצאה קוואסאקי עם ה- ZX12R שלה, אופנוע ששווה מאמר נפרד, בניסיון לתת בראש ל"בוסה". שנת 2000 היתה הפעם הראשונה אבל גם האחרונה בהיסטוריה שאופנועים מייצור סדרתי הציגו מהירויות "רשמיות" כאלה… עקב חששן של יצרניות האופנועים מפני רגולציה מצידם של האירופאים שהחלו להשמיע קולות להטלת חסמי ייבוא לאופנועים כה מהירים, החליטו כל היצרניות פה אחד להתחייב ל"הסכם ג'נטלמני" והטילו על עצמן הגבלת מהירות מרצון. כתוצאה מכך, החל משנת 2001 לא נוצר אף אופנוע סדרתי – חזק ככל שיהיה – שיכול היה לנסוע מהר יותר מ- 300 קמ"ש בתצורתו המקורית כפי שיצאה מהמפעל. גם אם הגבלה זו שוחררה באמצעים אלקטרוניים, הרי שברובם המכריע אם לא בכולם – צג המהירות לא היה מסוגל להראות מהירות גבוהה מ- 300 קמ"ש (אנחנו רואים כמה יוצאי דופן בשנים האחרונות, בעיקר קוואסאקי עם ה- H2).

סוזוקי ייצרה את ה"בוסה" המקורי משנת 1999 עד 2007. זה היה הדור הראשון שיוצר כמעט ללא שינויים, פרט להחלפת שלדת הזנב מאלומיניום לאחת מפלדה (ועל ידי כך הוספה של כ- 4.5 ק"ג למשקל האופנוע):

ב- 2008 עבר ה"בוסה" מספר שינויים בדור השני שלו, ונקרא GSX1340R: החל מהצורה שלו שעברה טיונינג נוסף לטובת אוירודינאמיות, דרך מכלולי האופנוע, מערכת פליטה שונה (הכוללת גם ממיר קטליטי) וכלה במנוע חזק יותר שהפיק 194 כ"ס. משנה זו יוצר האופנוע כמעט ללא שינויים עד ל- 2018 מלבד תוספת של מערכת ABS, קאליפרים של ברמבו מקדימה, ושינויים מינוריים במערכת ניהול המנוע.

"בוסה" דור שני, מודל 2008:

בשנים אלה צבר לעצמו ה"בוסה" כמות הולכת וגדלה של אוהדים, ושימש כפלטפורמה למגוון עצום של שיפורים: החל ממראה חיצוני, דרך שיפורי מנועים ותוספות של ניטרו וטורבו, שינויים במערכת הפליטה והיניקה, וכלה בהתאמת הכלי למירוצי דראג. כל מה שתעלו על דעתכם, ועוד.

המשך…

עוד ניסיון לייצר מכונית מעופפת – Terrafugia Transition

מהימים הראשונים שאני זוכר את עצמי כילד זו היתה ההבטחה שהמבוגרים של אז היו מספרים לנו… (כתבתי על זה בעבר).

אחרי אין ספור (באמת, ניסיתי לספור, לא הצלחתי) ניסיונות של המון יזמים כאלה ואחרים, מגיעה חברה נוספת שמבטיחה שהפעם המוצר שלהם יהיה זה שיצליח לפרוץ את הדרך מקונספט או אב-טיפוס במקרה הטוב, למוצר שהצרכן הממוצע יכול לשים עליו את הידיים. חברת טרהפוגיה (Terrafugia) האמריקנית ממסצ'וסטס – שנרכשה לא מזמן על-ידי יצרנית רכב סינית בשם "ג'ילי" אשר הזרימה כסף חדש אל החברה המדשדשת – מבטיחה לעשות זאת כמו שצריך: מכונית מעופפת שתכנס לייצור סדרתי כבר במהלך שנת 2019.

הקונספט הראשוני של הרכב הושק כבר לפני כ- 10 שנים, אבל כמו מיזמים דומים אחרים, היישום הצרכני של הרכב המעופף כמובן המריא רק בתיאוריה.

כעת, מכריזה החברה האמריקאית-סינית שפנקס ההזמנות נפתח, ושהם כבר מתחילים לייצר את הכלים הראשונים.

המשך…

מצלמת גאטסו חדשה ברחוב יצחק רבין פינת בן גוריון ברמת-גן

מצלמת גאטסו חדשה הותקנה בימים האחרונים על דרך יצחק רבין בפינה עם רחוב בן גוריון ברמת-גן, לנוסעים מכיוון אלוף שדה לכיוון קניון גבעתיים.

על המפה:

(תודה לבני על המידע והתמונה)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

מצלמת גאטסו חדשה ביציאה מרמלה לכביש 44

מצלמת גאטסו חדשה הותקנה ברמלה על רחוב תל חי ברמלה, לכיוון היציאה לכביש 44 אל צומת רמלוד (לכיוון צפון), לפני המפגש עם פסי הרכבת.

שימו לב לכך שראש המצלמה מסתתר מאחורי שלט החוצות…

על המפה:

(תודה לעזרי על המידע והתמונה)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

מה אפשר לעשות עם דו"חות משטרתיים? או – החטא ועונשו

קיבלתם דו"ח משטרה – מה עושים עם זה עכשיו? לשלם? לא לשלם? מה האופציות העומדות בפני הנהג? אנסה לסקור אותן כאן לטובת הקוראים.

חשוב לציין שאני אינני עורך דין ולכן אני קודם כל ממליץ לגשת לקבל ייעוץ מקצועי ממי שמוסמך לעשות זאת. כל האמור לעיל לא בא במקום ייעוץ משפטי ראוי ואין לראותו ככזה.

דרך המלך – תשלום הדו"ח

ראשית, הדרך הפשוטה ביותר להיפטר מהדו"ח המשטרתי היא כמובן האופציה הכי מתסכלת, והיא – לשלם את הדו"ח. כואב בכיס, אבל התשלום הוא כמו פלסטר – משלמים במכה וזה כואב פחות.

עם זאת, עליכם לזכור שמרגע ששילמתם על הדו"ח החוק רואה בנהג כמי שהודה בביצוע העבירה, והוא אינו יכול לטעון לחפותו, לא לבקש להמיר אותו, ולא לבקש להישפט עליו לאחר מכן.

בנוסף, מעבר לאלמנט הכספי הכרוך בתשלום הדו"ח(ות) שעלול(ים) להגיע גם לאלפי שקלים – למשל במקרה של ריבוי דו"חות מהירות ממצלמות א-3 שנשלחו באיחור לנהג – על הנהג לשקול גם את המרכיב של נקודות החובה ברישיון הנהיגה שלו, וריבוי נקודות שעלול להוביל לקורס נהיגה מונעת ובמקרים קשים יותר – אף לפסילת הרישיון. לכן רצוי לא להקל ראש במשמעות החוקית של תשלום הדו"ח מבלי לבדוק קודם האם לא ניתן לפעול בדרך אחרת (ניתן לבדוק מצב נקודות במוקד המידע של משרד התחבורה בטלפון 5678*).

את הדו"ח ניתן לשלם בסכום המקורי שלו בתוך התקופה הקבועה בחוק של 90 יום. לאחר מכן חלה על הסכום המקורי ריבית ותוספת פיגורים – 50% מיד עם פקיעת המועד החוקי לתשלום, ולאחר מכן עוד 5% מדי 6 חודשים.

בקשה להישפט – שיטת מצליח

האופציה השניה היא בקשה להישפט על הדו"ח – בעיקר כשאתם מאמינים בחפותכם ויש לכם הוכחות לכך. למשל שוטר שטוען שלא עצרתם בעצור, בעוד שלא היה לו שדה ראיה מתאים, ולכם יש מצלמת רכב שמוכיחה שכן עצרתם, תמרור לא חוקי או חסר, התנהגות לא ראויה של השוטר וכיוב'. לעיתים, הדו"ח עצמו

במקרה זה החוק מאפשר לנהג לבקש להישפט וזאת בטרם עברו 90 הימים לתשלום הדו"ח.

המשך…

נגישות