מהו האופנוע הכי מסוכן לרכיבה?

וואו! איזו כותרת מאתגרת! איך אפשר בכלל לגשת לכזו שאלה? האם יש כזו חיה – אופנוע שמסכן בצורה יוצאת דופן את מי שרוכב עליו, וגורם לו לרכוב תחת איום בלתי פוסק?

כזכור לכם, גם אני חוויתי לא מכבר תאונת דרכים לא פשוטה:

עדכון לתאונת האופנוע שלי

כן. הצטרפתי לסטטיסטיקה

מבלי להכנס למכניקה של התאונה ושל הפגיעה, אפשר לומר שחיי ניצלו בנס, ושהעבודה הטובה של הרופאים בבית החולים הדסה עין כרם קרוב לוודאי הצילה אותי מגורל עגום של שיתוק מהמותניים ומטה לכל שארית חיי. למזלי, הנס שהתחיל בהישארותי בחיים בתאונה עצמה המשיך והגורל, השכינה, הקוסמוס או איך שלא תקראו לזה – הושיטו את ידיהם ומתחו את כנפיהם אל מעל לראשי ומעל לראשי הרופאים שניתחו אותי – וכך ניצלתי.

חודש לאחר מכן הגעתי למחלקת השיקום בבית החולים שיבא שבתל-השומר, ושם אושפזתי להמשך טיפולי שיקום שבסופם, כך אני מתכנן, אחזור לפעילות מלאה (במגבלות כאלה או אחרות, אם יהיו כאלה, אך מוקדם מדי להתייחס לכך כעת).

על מה אתה יושב?

את התאונה האישית שלי עשיתי, שלא באשמתי, על אופנוע מדגם דוקאטי מולטיסטרדה אנדורו מודל 2016. זהו אופנוע חזק (160 כ"ס) ואגרסיבי למדי, אם כי מעט מתון יותר בהתנהגות הכביש מאשר דגם המולטיסטרדה S הקודם שהיה לי. כשהגעתי למחלקת השיקום מצאתי סביבי מספר לא קטן של מאושפזים שחוו תאונות במידות חומרה כאלה או אחרות על גבי אופנועים. במהלך ההכרות שלי איתם, בין שלל השאלות ששאלנו אחד את השני היו כמובן השאלות הברורות מאליהן: על מה רכבת בעת התאונה? מה גרם לתאונה? מה הנזק שנגרם לך? לאופנוע? וכו'. התשובות שקיבלתי היו כמובן שונות מאדם לאדם, אבל משהו שם גרם לי להסתקרן ולנסות לראות האם ניתן למצוא איזה מכנה משותף בין כל התאונות הללו.

להמשיך לקרוא

מצלמת מחסום רכבת חדשה – פרי אור / באר גנים

המגמה החיובית נמשכת, ועמדת גאטסו חדשה הוקמה לפני מספר ימים בנקודת המפגש בין כביש הגישה למפעל פרי-אור וליישוב באר גנים צפונית לאשקלון, לבין פסי הרכבת במקום.

על המפה:

(תודות לספי88 על המידע והתמונה)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 3

לפני מספר ימים פורסמה הכתבה הבאה על ידי אודי עציון בידיעות:

לחלק מהרוכבים זה עלול להגיע כהפתעה. "מה פתאום? תמיד היה מותר לנסוע על השול!".

לא. רוכב האופנוע לא אמור להיות שם. החוק לא מתיר לנו לרכוב על השול הימני וגם לא על השמאלי (למעשה – אין שול שמאלי. כל מה שמעבר לקו ההפרדה הלבן איננו שול, ולכן מלכתחילה אנחנו לא אמורים להיות שם).

כפי שנכתב גם פה (ראו לינקים למטה) וגם במדיה החברתית אינספור פעמים – המשטרה מעלימה עין ביודעין מהאכיפה של הרכיבה בשול הימני בעת עומסי תנועה כל עוד הרוכבים עושים זאת בצורה אחראית ובמהירות שהיא "סבירה".

אבל החוק עצמו לא השתנה, ולכן מי שנמצא שם למעשה עובר על החוק. במידה ותהיה תאונה בינו לבין רכב, גם אם נהג הרכב יהיה אשם לכאורה במאה אחוז בתאונה, תמיד בית המשפט עשוי/עלול לקבוע כי לרוכב האופנוע יש אשמה תורמת לתאונה, בין אחוזים בודדים וכלה במאה אחוז.

תזכורת נוספת:

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים

סעו באחריות, זה הגוף שלכם שאתם מסכנים.

ה"כמעט" שלא ידעת

יופי. נכנסתם. עכשיו תשארו איתי 3 דקות.

מראש אני מזהיר אתכם – זהו פוסט שמטרתו היא אחת בלבד: לגרות ולמשוך את חוט המחשבה שלכם למחוזות שאולי לא הכרתם, ולגרום לכם לעצור לרגע ולנסות לראות האם האמור בו ישים עבורכם.

הוא כן.

כמה "כמעטים" היו לך?

עזבו את הפלאפון לרגע (אלא אם אתם קוראים כרגע דרך המכשיר הארור), ותחשבו על השנה האחרונה שלכם. שנתיים אחורה, אפילו שלוש שנים אם יש לכם את אורך הרוח. אם הזיכרון שלכם לא מתעתע בכם – לכו אפילו אחורה מזה. חמש שנים, עשר שנים לאמיצים שבכם. תחשבו על כל הטיולים שעשיתם על האופנוע, הרכיבות המשותפות עם חברים, רכיבות הסולו מכאן לשם, דרך בית שמש, דרך הבקעה, דרך סדום/ערד, דרך הגלבוע, דרך רמת הגולן, דרך כביש הצפון ואלקוש… תחשבו על כל הרכיבות היומיומיות מהבית לעבודה וחזרה, ללימודים, לקניות, לחברה, להורים…

עכשיו תנסו חזק חזק להיזכר במספר הפעמים שבהן חוויתם "כמעט" על האופנוע שלכם באותן רכיבות. מספר הפעמים שבהן נכנסתם חזק מדי לסיבוב, מספר הפעמים בהן ברחתם קצת לנתיב הנגדי (בין אם היה בו רכב באותו הזמן ובין אם לא), מספר הפעמים בהן רכב לא נתן לכם זכות קדימה וניצלתם רק בזכות הצופר והברקסים שלכם, מספר הפעמים בהן רכב יצא עליכם בזמן שרכבתם במעגל תנועה (כיכר), מספר הפעמים בהן כמעט ועליתם על קרש שהיה מונח באמצע נתיבי איילון, מספר הפעמים שבהן מצאתם עצמכם במצב שבו כמעט ונפגעתם בתאונה – בין אם באשמתכם המלאה, בין אם מתוך מה שאתם חושבים שהוא אשמה מלאה של הצד השני, בין אם בשילוב שבין השניים, ובין אם בגלל כוח עליון שלא היה לכם עליו שליטה. שמן, סולר, חול, גשם, לילה, מטען חורג, גלגל שעף לכיוונכם, רכבים שלא אותתו, רכבים שלא נתנו זכות קדימה, פס הפרדה לבן, עקיפות, עייפות… תחשבו על הכל.

יש משהו? לא? לכל אחד יש משהו. תחשבו שוב.

בנתיים, אני חייב להודות שזה לא יהיה הוגן לשאול אתכם על ה"כמעטים" שלכם מבלי לחשוף את שלי. אז הנה. בחמש השנים האחרונות היה לי "כמעט" אחד (תתעלמו מהתאונה, זה לא כמעט, זה אמיתי). זה היה בכביש בין הדסה עין כרם לנס הרים. לקחתי סיבוב לא טוב עם אופנוע חזק מאוד, מצאתי את עצמי בנתיב הנגדי, כשמולי מתקרבת משאית. היא היתה מספיק רחוקה ממני, למזלי. כהחלטה של חירום – של להיות או לחדול – ובגלל שראיתי שהמשאית לא יורדת לשול שלה, החלטתי אני לרדת לשול של הנתיב הנגדי, אפילו שהיה צר מאוד. הוא סיפק לי אפשרות להיעצר – לא ממש בבטחה – בעוד שהמשאית שכעת הגיעה אלי, חלפה ממש קרוב אלי. ראיתי את פניו המבועתות של הנהג, הוא פחד הרבה יותר ממני מהסיטואציה, שכן לא היה לו סיכוי לבלום גם אם היה ממש רוצה. אני לא גאה ב"כמעט" שלי, ועד היום לא חשפתי אותו בפני אף אחד. מה שכן, מה"כמעט" שלי לקחתי את כל מה שיכולתי כדי לתקן ולמנוע ממקרה כזה מלהישנות בעתיד. חזרתי על קורסי רכיבה, חזרתי על אותו קטע כביש עשרות פעמים, הקפדתי באלף עיניים ומיליון בקרות כדי שהוא לא ישנה.

אז כמה "כמעטים" היו לכם? אחד? שניים? יש לכם מזל. טעיתם, פישלתם, סמכתם יותר מדי על כלי הרכב השני, חשבתם שהוא יראה אתכם – אבל יצאתם מזה חלק, ואולי למדתם מהחוויה המטלטלת, הפנמתם, וזה לא יקרה שוב ככל שזה תלוי בכם.

אם היו לכם יותר "כמעטים" ממספר פעמים חד-ספרתי שאפשר לספור על אצבעות יד אחת – אתם עושים משהו לא בסדר. לכו לקורס רכיבה מתקדמת, לכו לקורס נהיגה מונעת, לכו להחליף משקפיים, לכו להחליף אופנוע למשהו שמתאים ליכולות שלכם. אולי תשקלו לרדת מאופנוע. אתם מסכנים את החיים שלכם, את החיים של מי שרוכב איתכם, את החיים של המורכבים שלכם, את כל מה שאתם. תעצרו כאן ועכשיו!

אבל זה לא נגמר בזה. להמשיך לקרוא

מהן מצלמות המעברים על פני פסי הרכבת?

אי שם בתחילת שנת 2017 החל מישהו במשרד התחבורה להקצות משאבים להגנה (או לפחות להתראה) על פני מעברים של פסי רכבת בהם לא הותקנו מעברים מפלסיים – דהיינו במקומות בהם לא הרימו גשר או חפרו מנהרה מתחת או מעל לפסי הרכבת. במספר מקומות הותקנו עמדות למצלמות גאטסו לפני ו/או אחרי המעברים של פסי הרכבת. לעיתים מדובר בשתי עמדות נפרדות, ולעיתים מסתפקים בעמדה אחת המשמשת כמצלמה דו-כיוונית.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה טרם ידוע האם העמדות הללו (בחלקן או בכולן) יהיו מאויישות במצלמות אמת או שמא הן תעמודנה כדחלילים ריקים במשך רוב הזמן.

נקודת האור בכל הנוגע למצלמות אלה, בניגוד לקרוב ל- 95% משאר הנקודות בהן הותקנות מצלמות גאטסו על כבישי ישראל היא ללא ספק העובדה שמדובר על הסבת משאבים לטובת הציבור, בניגוד להעמדת מצלמות בדרכים מהירות בהן הייעוד היחידי הוא לשאוב עוד ועוד כספים מהציבור. די בנפש אחת שתינצל כתוצאה מהמצלמות הללו כדי שכל התקנתן תהיה שווה וראוייה.

נכון לרגע כתיבת שורות אלה קיימים מספר מצלמות על פני מחסומי רכבת:

נחשולים (דור)

עתלית

כביש 206

כביש 5511 (חוות רונית)

מערבית לכביש החוף באזור אביחיל

פרי אור / באר גנים

נעדכן במידה ועמדות נוספות מסוג זה יוקמו.

המשך עידכונים בבלוג

בקצרה – אל תדאגו, הכל ימשיך כרגיל. אמשיך לנטר, לעקוב ולעדכן את מיקומי המצלמות, וכמובן אמשיך לעדכן במצבי ובהתקדמות בתהליך השיקום. ברגע שאוכל (וזה עלול לקחת קצת זמן, מסיבות מובנות) אחזור להעלות גם מבחני אופנועים.

תודה לכל מי שכתב, התקשר, ביקר ועקב אחרי הבלוג בחודשיים האחרונים. זה לא מובן מאליו, ולראות כמות כזו של עוקבים עושה רק טוב בלב.

מצלמות מחסום רכבת חדשות – ליד אביחיל

עכשיו זו כבר עובדה מוגמרת. מישהו במשרד התחבורה החליט להקצות משאבים להגנה (או לפחות להתראה) על פני מעברים של פסי רכבת בהם לא הותקנו מעברים מפלסיים – דהיינו במקומות בהם לא הרימו גשר או חפרו מנהרה מתחת או מעל לפסי הרכבת. בין אם העמדות הללו יהיו מאויישות במצלמות אמת ובין אם הן תעמודנה כדחלילים ריקים במשך רוב הזמן – את זה ימים יגידו. אבל ללא ספק מדובר על הסבת משאבים לטובת הציבור, בניגוד להעמדת מצלמות בדרכים מהירות בהן הייעוד היחידי הוא לשאוב עוד ועוד כספים מהציבור.

תזכורת: מחסומי רכבת ב-נחשולים (דור), עתלית, כביש 206, כביש 5511 (חוות רונית).

על כל פנים, אילו שתי עמדות הנמצאות על דרך חקלאית ממזרח לאביחיל, והן נמצאות עשרות מטרים מזרחית לכביש החוף (כביש מספר 2) באזור הצפוני לנתניה, ומעט דרומה מביתן אהרון. לרובם המוחלט של הנהגים אין כל סיכוי או סיבה להתקל בהן.

שתי העמדות:

המזרחית מבין השתיים:

המערבית מבין השתיים:

על המפה:

(קרדיט ל- zeze13 על התמונות והמידע)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

מצלמת גאטסו חדשה על כביש 398

המצלמה מותקנת על כביש 398 בין גבעת הארבעה לצומת בית סחור ירושלים, דרומית לאום טובא, והיא דו-כיוונית ככל הנראה, כלומר מצלמת גם את התנועה המתקרבת אליה (חזיתית), וגם את זו המתרחקת ממנה.

חסרה תמונה, אודה לעזרה.

על המפה:

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.

על מה אתה יושב

כבר שבוע וחצי שאני מאושפז במחלקה הנוירולוגית של בניין השיקום בתל השומר וזאת אחרי שהייתי מעורב בתאונת אופנוע לא קלה:

עדכון לתאונת האופנוע שלי

כן. הצטרפתי לסטטיסטיקה

אני "צעיר" כאן, ואני לאט לאט לומד את הנהלים, החוקים הכתובים והכללים הבלתי כתובים. אני גם מכיר את הצוות, יודע ממי אפשר לבקש מה, מי יחזיק לי את הרגליים בעדינות ומי יזרוק אותן בגסות וללא התחשבות, עם מי אפשר לצחוק וממי צריך להתרחק כדי שלא יתחיל להתעסק איתי. סדר היום פה די קבוע ולא גמיש, ואני לאט לאט מסתגל אליו בניסיון להספיק לכל הפעילויות ולתמרן בין בדיקות לבין חוגים או הפעלות שיקומיות אחרות שנקבעו לי בלו"ז על ידי הצוות.

ואז נפל לי האסימון.

אני בעצם נמצא במעין סוג של כלא. כלא מודרני, תנאים סבירים למדי, אבל עדיין כלא.

הערה: פוסט זה נכתב במידה רבה של בדיחות דעת, אל תקראו אותו כלשונו. נסו לקרוא בין השורות.

הפשע

יש לי שותף ל"תא". גם הוא "יושב"  ומרצה את "גזר דינו". הפשע הוא המעשה שבגינו "נענש" האדם ואשר בגללו הגיע לשיקום, חלקם אחרי ניתוחים מסובכים, ואחרי תקופות אשפוז ארוכות.

הסיבות לעונש הן מגוונות, ועם הכניסה ל"כלא" אנשים מסתקרנים ובודקים אצל החדשים: "החלקתי על כתם שמן", "נפלתי ממקבילים על הראש", "מעדתי ממשטח ונפלתי", "נסעתי על אופניים ונכנסתי ברכב חונה שחסם את הנתיב"… השותף שלי לתא, טייס, היה יצירתי במיוחד: "היו מים בדלק, נפלתי עם מטוס".

כולם כאן יושבים על משהו, שניים בתא, והמשותף לכולם הוא שכולם חפים מפשע.

גזר הדין

ה"עונש" שהוטל עלי שונה מזה שהוטל על שותפי לתא. אצלי, גזר הדין קבע שאחזור ללכת ולרוץ – תחזיקו לי אצבעות שאכן זה מה שיקרה. אצל אחרים גזר הדין קשה הרבה יותר. גם כאן, "אסירים" רבים היו מוכנים להחליף ללא היסוס את העונש שלהם עם זה שקיבלו מאושפזים אחרים. להמשיך לקרוא

ועוד מצלמת מחסום רכבת – על כביש 5511 ליד חוות רונית/געש

עברו בקושי מספר ימים, ואנחנו מקבלים עוד שתי מצלמות גאטסו המשמשות לאכיפת החצייה של פסי רכבת (המגמה אותה תיארתי כאן ממשיכה). הפעם מדובר בכביש 5511 הסמוך לחוות רונית, בערך מול געש. מצלמה אחת מצלמת ממערב למזרח, והשנייה ממזרח למערב.

אגב, המהירות המותרת במקום היא 30 קמ"ש, לכן אם הן יוגדרו לתפוס על מהירות – הן יעשו קופה יפה.

חסרות לי תמונות מהמקום, אודה לעזרתכם.

על המפה:

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

ראו הוזהרתם.