ק.ט.מ אנדורו 690R – רוח קרב

"אתה בטוח שאתה רוצה את המפה החזקה?" שואל אותי עופר מאופרוד, רגע לפני שאני עולה על הקטום… "כן, בטוח". אני עונה, "OK אבל אתה יכול להתחיל במפה רגועה יותר עד שתתרגל" (צריך להרים את הכיסא ולסובב כפתור קטן על מנת להחליף מפות) "לא זה בסדר עופר, באמת". אני עונה.
במכת הגז הראשונה, כשכמעט ראיתי את השמים מהאספלט, לאחר שהקדמי טס למעלה, כמו פגז שנורה מלוע של תותח, דבריו של עופר כמה דקות לפני נשמעו ברורים ומובנים יותר.


צילם- עומרי גוטמן

סטפן הגדול אמר בעבר על ה- 690R שהוא דומה לשלוחה של המוח. אתה עוד לא חושב על הפעולה והאופנוע מבצע. רוצה להאיץ? אתה יוצא מהמקום כמו מתוך לוע של תותח, רוצה לבלום? הברמבו שותלים אותך במכה. בכל זאת מדובר במנוע חריג – הסינגל החזק בעולם בייצור סדרתי – מנוע ה- LC4 האימתני של קטמ עם כמעט 700 סמ"ק ו- 70 סוסים, וכל זה רק על 139 קילו מצומקים. מנוע הסינגל מקורר מים עם שני מצתים והזרקת דלק משלב גם מערכת לניהול מנוע, מערכת המאפשרת מגוון של מצבי רכיבה ומצערת חשמלית – Ride by Wire. המנוע הזה כל כך מוצלח, מרגש ומיוחד שפוגשים אותו בלא פחות מארבעה אופנועים: ב-דיוק, ב- SMR, ובאנדורו של קטמ. בנוסף, אותו מנוע בדיוק נמצא גם בהסקוורנה 701 שזה בעצם עוד אופנוע של קטמ. ארבעת הדגמים הללו חולקים את אותו מנוע בדיוק כשבדגם החדש של 2018 עלתה כמות הסוסים באורווה של ה- 701 ל- 75 ראש, כשכל זה מתפרץ מצילינדר אחד גדול כמו לבה רותחת מתוך לוע של הר געש.


צילם- עומרי גוטמן

המנוע הוא אמנם הדובדבן שבקצפת, אבל כל האופנוע כולו מרגיש כמו מכונת קרב מלוטשת – "Ready To Race" אמיתי. זו מכונה שמשדרת איכות מרמת המכלולים ועד לרמת הגימור המוקפדת. האופנוע נראה כמו סוס ערבי גזעי. גבוה מאוד – 9.35 סנטימטר מהקרקע, מרווח גחון מכובד של 280 מ"מ, בולמים ברמה גבוהה – CS 4 – בעלי מהלך מתלה קדמי\אחורי 250\250 מ"מ, בלמים של ברמבו, בלם דיסק קדמי 300 מ"מ בלם דיסק אחורי 240 מ"מ, ולליטוש החבילה מתווסף גם קלאץ' מחליק.

וכמה שהוא יפה … יש לו המון סקס אפיל: זה מתחיל בשלדת הצינורות הצבועה בכתום בוהק המשדרת אתלטיות ועוצמה, וממשיך בשילוב בין השלדה הכתומה לפלסטיקה המודרנית בשחור ולבן שרק מוסיפה לנוכחות, כמו גם המסכה הקרבית. לוח השעונים משתלב יפה עם המראה הכללי של האופנוע וכולל שעון סל"ד וצג דיגיטלי מודרני, בגודל המתאים עם כל המידע הנחוץ. האופנוע נראה כמו אופנוע שטח מקצועי, יש לו נוכחות והוא מושך מבטים בכל מקום, האגזוז החלופי של GPR שמותאם לדגם מוסיף סאונד משכר, כל נגיעה במצערת משחררת נביחה עצבנית, כזו שרק מנוע סינגל גדול עם אגזוז פתוח יודע לספק. מיכל הדלק המכיל 12 ליטר (עם 2.5 ליטר רזרבי) , ממוקם בזנב האופנוע דבר התורם גם לעיצוב וגם לרכיבת השטח אבל בנוגע לזה נרחיב בהמשך.

</

בכביש – Sex machine

האופנוע משדר מהרגע הראשון לרוכב אקשן, אדרנלין, רוח קרב. המצערת החשמלית – Ride by Wire בעלת תגובות חדות, עצבניות משהו, כאלו הזכורות לי מהרכיבה על ה- F3 – של MV אגוסטה. האופנוע מאיץ כמו 600 ספורטיבי ( פחות מ- 4 שניות ל- 100) וגם מגיע ל- 200 קמ"ש אם ממש רוצים, כך על פי מקורות זרים. ההתנהגות בכביש מצוינת. אורכו של ה- 690R (בסיס גלגלים של 1,504 מ"מ) מאפשר רכיבה שמשרה תחושת יציבות ונוחות יחסית ברכיבת כביש גם במהירויות גבוהות. בדגם החדש באבולוציה של ה- 690R משנתון 2015 ואילך שופרו משמעותית תחושות הוויברציות, דבר המאפשר לשייט במהירות תלת ספרתית בנוחות מפתיעה ביותר, בהתחשב בעובדה שמדובר בסינגל אנדורו קרבי. בכבישים מפותלים הוא לא פחות מתענוג. תנוחת הרכיבה, הכידון הרחב, השלדה והבולמים הנפלאים מאפשרים לרכב חזק בכבישים מאתגרים, כמובן במגבלות הצמיגים הקיימים. (קדמי 21" 90/90 אחורי 18" 140/80).

מערכת ה- ABS ניתנת לניתוק באמצעות לחיצה ארוכה על הכפתור בלוח השעונים (ארוכה מדי לטעמי), דבר המאפשר לרכוב על האופנוע כמו על סופר מוטו קרבי כולל החלקות זנב, רולינג ברן אאוט, החלקה לתוך פניה, סטופי, רולינג סטופי… אפשר לעשות אתו הכל ובקלות יחסית, אוהבי הז'אנר החוליגאני לא יפסיקו לחייך, בייחוד חובבי הווילי. ואם אתם בעניין של ווילי זה כבר סיפור בפני עצמו. האופנוע הזה מרים את הקדמי בקלילות בלתי נתפסת. פאוור ווילי טהור, גם בשלישי… מכת גז ונגמר הסיפור. לונה-פארק אמיתי. במפת ספורט האופנוע מרגיש חזק מאוד ממכת הגז המידית כמעט מסל"ד 0. אבל בניגוד למנועי סינגל טיפוסים שנגמרים באזור ה- 6,000-7,000 סל"ד פה הסיפור שונה לגמרי, המנוע האדיר הזה מקבל זריקת אדרנלין קצת לפני שהמחוג בשעון הסל"ד פוגש את הספרה 6, ועד למפגש עם הספרה 8 התחושות הופכות ברוטאליות ומענגות כאחד. ברצועת הסל"ד הצרה הזו תגובות המצערות חדות כתער, כל לטיפה על המצערת החשמלית והאופנוע מזנק כמו רוטוויילר שלא אכל יומיים.


צילם- עומרי גוטמן

בשטח – Crazy horse

ב- 5 ביוני 1876 רכבו לוחמיו של המנהיג האינדיאני הנועז "קרייזי הורס" (סוס משוגע) משבט הסו (Sioux) על פני המישורים הגדולים בדרום דקוטה לעבר חיל הפרשים של צבא ארצות הברית, כשבראשם עומד גנרל קסטר האגדי. תחת הנהגתו של קרייזי הורס התלכדו שלושה שבטים: לוקטה, שאיין, ושבט הסו, לקראת מערכה היסטורית אל מול מכונת הקרב המשומנת של הצבא האמריקאי באתם ימים – חיל הפרשים. סוסי הפרא הקרבים של שבט הסו הם אלה שעשו את ההבדל בקרב, קרב שיהפוך לאגדה. הצטיינותם בכושר תנועה מהיר, אפשרה ללוחמיו של קרייזי הורס לשטוף כמו סופה את המישורים הגדולים, להפתיע את חיילו של קסטר, ולבסוף להנחיל להם תבוסה צורבת, במהלכה נפל הגנרל הנערץ בקרב.

ה- 690R, בדומה לסוסי הפרא של שבט הסו מצטיין בכיבוש מישורים ומדבריות והוא יודע לעשות את זה מהר, מהר מאוד. דיונות, שבילים מהירים, ובכלל רכיבת ראלי אגרסיבית, זהו הבית של ה- 690R בשטח. אורכו של האופנוע משחק תפקיד משמעותי ומאפשר יציבות וביטחון במהירות המוכרות מרכיבה על אספלט איכותי. המושב הארוך והצר ומיקום מיכל הדלק בחלקו האחורי של האופנוע מאפשרים לרוכב תנועה טובה יותר על המושב. מערכת ה- ABS הניתנת לניתוק מאפשרת לבלום כמו שצריך ולהחליק את האחורי. אבל הסיפור הגדול זו השלדה והמתלים הקשוחים שנועדו להתמודד עם עומסים גבוהים, יכולת הספיגה שלהם היא כזו המוכרת רק מאופנועי שטח מקצועיים. לרכב במהירות תלת ספרתית בשטח מעט מאוד אופנועים יכולים לעשות, וזה לא פחות מאדרנלין טהור, בתחום הזה ה- 690R מצטיין.

רכיבת שטח טכנית הכוללת סינגלים מאתגרים, סיבובים צרים וחדים, כיבוש סלעים, עליות וירידות חדות שמורה לרוכבים מנוסים. האופנוע אמנם שוקל רק 139 ק"ג, אבל למרות שביחס למנוע ולקטגוריה מדובר במשקל נמוך, בשטח טכני הקילוגרמים העודפים מורגשים היטב, דבר המקשה מאוד על הרכיבה, יחד עם זאת, רוכבים ברמה גבוהה עם הרבה ניסיון ברכיבת שטח יוכלו להוציא הרבה יותר מהאופנוע, זאת בשילוב של שיפורים קלים כמו החלפת הצמיגים לסט של צמיגי שטח קרבים.

לסיכום: עם מנוע חד ועוצמתי המשלב שילדה, בולמים ובלמים איכותיים, רוכב מנוסה שיודע לרכב חזק, יפיק הרבה יותר מהמכונה המופלאה הזו, ויש המון להוציא, בכל זאת מדובר בסוס משוגע. קשה למצוא סוסים כדוגמתו במקום אחר כיום, יש יגידו זן נדיר, ואני חושב שזו הגרסה המודרנית הקרובה ביותר לסוסי הפרא של שבט הסו מהמישורים הגדולים של דרום דקוטה.

מיצו רוכב על KTM Super Adventure 1290

אין זה סוד שמיטב המוחות של היצרן האוסטרי שישבו בעיר מטיגהופן שבאוסטריה, בחלקה הצפון מערבי של המדינה, הדביקו על הקירות והחלונות של המשרדים שלהם מטרה אחת ספציפית – מטרה הממוקמת כ- 141 ק"מ מערבה מהם – במינכן גרמניה – והחיצים שהיו מושלכים לעברה היו מכוונים היטב למכונה אחת ואחת בלבד – R1200GS Adventure של BMW. בעולם שבו יש ליצרן אחד הגמוניה כמעט בלתי מעורערת בשוק אופנועי ה-סופר אדוונצ'ר המפלצתיים, המהנדסים של קטמ החליטו שהם לא סתם יבנו מכונה שתכה את ה- GSA שוק על ירך בכל פרמטר שאפשר לחשוב עליו, אלא שהם דווקא יקראו לו בשם שהכי יעצבן את הגרמנים: סופר אדוונצ'ר. יענו שלנו סופר, שלכם סתם. כל מה שיש ב-במוו, אנחנו נעשה יותר גדול, יותר חזק, יותר טוב, וננצל את המומנט המכירתי המטורף שקטמ פתחה בשנים האחרונות, זה שהפך אותה ליצרנית האופנועים האירופאית הגדולה ביותר, ונראה לגרמנים האלה מאיפה משתין השטרודל.

שאני לא ארכב עליו? בטח שארכב עליו.

ktm-super-adventure-1

חייבים לומר: במבט ראשון אני לא מוצא בו שום דבר סקסי, לא בצבע האפור/לבן/כסוף עם אלמנטים אופייניים של כתום בשלדה, לא במזוודות המגושמות (לא רכבתי איתן), לא בארגז האחורי בעל הפתיחה הלא-אופיינית (גם איתו לא רכבתי), לא במשקף המוזר (עליו בהמשך), ולא בפנסי הערפל (לא, הם לא פנסי ערפל). אבל מסתבר שהטעם שלי כנראה לא משהו, כי כמות הראשים שהסתובבו אחרי הק.ט.מ הגדול בכל רמזור וכל עצירה שעצרתי היו כאלה שלא יכולתי להתעלם מהם. אנשים אוהבים כלים גדולים ומרשימים, והסופר אדוונצ'ר הוא ללא ספק כזה.

הסופר אדוונצ'ר נראה אמנם כמו מכונה גדולה, אבל מימדיו הפיזיים של האופנוע מטעים מעט. הוא אמנם לא קל, אבל הוא גם לא כבד באופן לא פרופורציוני לאופנועים אחרים בקטגוריה – רק כ-230 ק"ג עם בסיס גלגלים של כ-156 ס"מ. כשמתיישבים עליו ומיישרים אותו בעמידה, למרות מימדיו המאיימים, קל מאוד להרגיש על הסופר אדוונצ'ר בבית.

ktm-super-adventure-2

האגזוז גדול המימדים והפוליטיקלי קורקט משתיק את צלילי המנוע, ולאחר חימום קל אני יוצא לדרך, במטרה לנסוע לאזכרה של טל שביט. יש לי 20 דקות להגיע לנקודת המפגש, ואני מתחיל בתנועה העירונית לעבר הירידה לאיילון. למרות משקלו וגודלו הפיזי, ואולי בזכות חלוקת המשקל שלו, הסופר אדוונצ'ר מאפשר תמרון מפתיע מאוד גם בפקקים של גוש דן (בלי מזוודות סרג'יו!). אבל אלה נגמרים ואני מוצא את עצמי בגלילות. שלום שלום לכל הנוכחים, כמה מילים, והופה יוצאים לדרך צפונה לעבר בית העלמין של קיבוץ מעברות. הרכיבה על כביש החוף צפופה למדי, ומאחורי משתרכת שיירה של כמה עשרות אופנועים. קבעתי את המהירות ל'חוקית', ואני משתדל לשמור עליה, מה שמותיר לי זמן להסתכל מסביב בקוקפיט.

כראוי לאופנוע כה גדול, ה'נדל"ן' הזמין לרוכב הוא נרחב: הכידון הרחב של הסופר אדוונצ'ר נמצא אי שם מקדימה, ומעבר לו נמצא לוח השעונים. אחריו, רחוק באופק, נמצא המשקף, ואיפשהו אחרי יש גם גלגל קדמי. האופנוע מרגיש ארוך מאוד, אבל זה גם מה שמאפשר לו לתת לרוב את אותה תחושת 'עסקים כרגיל' שבה הוא עושה הכל. הידיים שלוחות קדימה, הגוף ישר וזקוף, הרגליים בדיוק במקום שאתה מצפה לשים אותן על אופנוע כזה. מיגון הרוח לידיים הוא סביר ולא יותר, אבל ככל הנראה זו בעיה שולית לאור חימום הידיים המובנה שאותו ניתן להפעיל בלחיצת מספר מתגים, וגם המראות של האופנוע שימושיות למדי.

להמשיך לקרוא

ועידת חריגים

זוהי פיסת נוסטלגיה עבורי. מדובר, כנראה, בסקירה הראשונה שלי שפורסמה במדיה דו-גלגלית (בניגוד לכתבות שפירסמתי בזמנו בפורום האופנועים בתפוז). היא נכתבה לפי בקשתו של טל שביט מתישהו סביב שנת 2001 עבור מגזין הרכב "אוטו", ופורסמה גם באתר. לצערי אני לא מוצא את הלינק המקורי, אלא רק את הפרסום המשני שלה באתר בולשיט דוט קום, שהפך כעבור זמן מה לפולגז.

כל התמונות הן של תומר פדר.

זהו הלינק למאמר שנמצא באתר פולגז, ואני מביא את העתקו כאן כדי לשמור עליו למען הדורות הבאים (ועבור עצמי…)

עריכה: כשהעליתי את המאמר לכאן לא ידעתי שפולגז ישבוק חיים. לכן הלינקים המקוריים ששמתי כאן, כבר לא רלוונטיים לנו. בנתיים פולגז חזר לאחר הפסקה של כמעט שנה, אבל החומר המקורי כבר לא שם.

——

 

להלן סקירת האופנועים הראשונה שהוכנה על ידי מהדורת הרשת של מגזין הרכב "אוטו" ונמסרה לפרסום בבולשיט דוט קום כחלק מהשת"פ בין שני האתרים. תודה ענקית ל"אוטו" ולעורך מהדורת הרשת של המגזין , טל שביט ,על התמיכה ומזיגת התוכן אל מדור "יוצאים לרכב" של בד"ק. אנו מקווים להביא אליכם בקרוב כתבות נוספות מבית היוצר הנ"ל .

שני האופנועים שכאן לא יכלו להיות יותר שונים זה מזה, ולמרות זאת יש ביניהם הרבה מהמשותף. שניהם מרגשים, מפתיעים, מכאיבים, נחשקים – ונדירים לאללה. הונדה SP-2 וק.ט.מ דיוק, שני הפכים – או שלא… 

duo-1

המאמר אותו אתם עומדים לקרוא עשוי להראות לכם מוזר. הקונספט של השוואה בין שני אופנועים כל כך שונים זה מזה, כל כך שונים מכל שאר האופנועים – להשוות ביניהם נשמע קצת מופרך, לא? אדרבה! בגלל השוני שלהם, בגלל הייחודיות שלהם, בגלל שאין בארץ אף אופנוע אחר שפונה לנישה המוטרפת הזו – בגלל זה החלטנו לבצע את הרכיבה הזו ולכתוב עליה כאן. 

ההונדה הוא כיום אופנוע הוי-טווין הספורטיבי היחיד הנמכר בארץ, וככזה רמת הציפיות ממנו גבוהות מאוד. ההונדה מצויד במיטב הטכנולוגיה היפנית שהועברה היישר ממסלול המרוצים ומישבנו המסוקס של קולין אדוארדס אל הכלי עליו נרכב היום. 

בצידה השני של הזירה יושב הדיוק של ק.ט.מ. כלי אירופאי, צפרדעי ירקרק ומכוער על-פי כל קנה מידה, פרי הכלאה פרנקנשטייני בין אופנוע שטח טהור לאופנוע כביש. הדיוק מגיע כאנדר-דוג של הפייט היום, אבל בסוף היום החיוך שעמד לנו על הפנים בבוקר התחלף לחיוך אחר של תמיהה (וגם קצת כאב פיזי).

duo-3

להמשיך לקרוא

סיום תקופה: KTM Super Duke 990 R

אני בסופו של דבר מאשים את כRובי…

super-duke-990-r-1

הוא זה שנתן לי בזמנו נסיעת מבחן על ה- Super Duke 990 אחרי שברוב חוצפתי התעניינתי עד כמה אופנוע ערום שכזה יהיה מהנה מול אופנוע ספורט טהור.

אויש כמה גדולה היתה הטעות! זה כמו לנסות סם. ממכר.

את ה- Super Duke וגרסת ה- R קשה לתאר. הדבר היחיד שעולה בראש כשרוכבים עליו הוא "איפה שמתי את הצוואה" ו- "האם אני רוצה חלקת קבר בצל או בשמש" וגם "שיט שיט שיט שיט". ולמרות הכל בכל רכיבה אתה מוצא את עצמך עם חיוך ענק ומטופש על הפנים.

האופנוע, בוודאי בגירסת ה- R הקרבית, הוא אופנוע חוליגני לחלוטין בכל רמ"ח איבריו. אין דרך אחרת לתאר אותו. ויעיד על כך כל אחד שרכב עליו. אני זוכר שהדבר הראשון שאביעד אברהמי אמר כשירד עליו היה "פאק!".

אני מסכים.

זה לא סוג של streetfighter. זה לא נייקד רגיל.
זה אופנוע עם הפרעות קשב שלא מוכן לעשות שום דבר "נורמלי".
זה אופנוע שגורם לך לחייך רק מלחשוב על הרכיבה עליו.
זה אופנוע שאם יש לך חצי שעה פנויה בעבודה, אתה תצא בשקט בלי שאף אחד ירגיש, תעלה על האופנוע ותעשה איזה סיבובון.
זה אופנוע שפשוט ממכר.

להמשיך לקרוא

מיצו רוכב על KTM Super Duke 990

קודם כל, לפני שאתחיל, גילוי נאות. שניים למעשה.

הראשון, מאמר זה נמצא בסטטוס "טיוטה" כבר למעלה משנה. פשוט לא יצא לי להשלים אותו מאז. לכן, למרות שמדובר באופנוע בן 4 שנים, דווקא מכיוון שהדגם הנוכחי של 2011 זהה לחלוטין לדגם של 2007 המוזכר פה, חשבתי שזה מספיק חשוב לסיים את כתיבתו ולהעלות אותו לפה, סוף סוף. בכל מקרה, נא לזכור שלמרות תאריך הפרסום של המאמר, מדובר על אופנוע משנת ייצור 2007.

השני, מעולם לא רכבתי על הסופר דיוק ברכיבת מבחן. איך זה יכול להיות? ובכן פשוט מאוד. לא היה כזה בנמצא, בישראל, בזמנו. באותה תקופה היה בישראל רק עוד סופר דיוק אחד, שחור. בעליו, כך שמעתי, לא ממש עשה בו שימוש, ואכן כמה חודשים מאוחר יותר החליף אותו בטרייד אין עבור איזה מסור חשמלי או טרקטורון או יאכטה, משהו כזה, לא זוכר בדיוק את הפרטים. כך שנכון לאותו רגע בחיים, המעשה שלי היה בהחלט קיצוני, לא אחראי, ופסיכי. בדיוק כמו שאני אוהב.

אי שם באמצע שנות ה- 2000 KTM לקחו את המרכיבים הכי "אכזריים" באופנועים הטווין ה"רעים" ביותר של אותה תקופה וחיברו אותם יחד ליצירת מופת אחת. במהלך 2007 שודרג הדגם ע"י מיכל דלק גדול יותר, גיאומטריית היגוי משופרת, וכן בלמים מחוזקים. הסופר דיוק 990 של  KTM היה אופנוע נחשק מבחינתי מאז שהוכרז. כל כך נחשק עד שפשוט נכנסתי יום אחד למשרדי היבואן ברחוב שוקן, לקחתי את קטלוג אופנועי הכביש של היצרן, פתחתי אותו בעמוד המתאים, הצבעתי באצבע נחושה עליו, הוצאתי פנקס צ'קים, חתמתי על הצ'ק הראשון, תלשתי אותו מהפנקס והשארתי אותו פתוח על שולחנו של מנהל המותג. "אחד כזה אני רוצה, בשחור/אפור, עם אקרופוביצ'ים וקרבונים וכל מה שאפשר להוסיף לו. מתי הוא מגיע?" את כל זה עשיתי מבלי שאראה את האופנוע, מבלי שאשמע את הסאונד שלו, מבלי שאגע בו, ובטח שבטח מבלי שארכוב עליו.

מנהל המותג הסתכל עלי, ואז הסתכל מאחורי הכתף שלי, מחפש את הוואן הלבנה עם האנשים והחלוקים, הלבנים. משראה שאין אף אחד רודף אחרי, הוא התחיל להסתכל סביבו ועל הקירות, מחפש מצלמות נסתרות שאולי הושתלו לו שם בידי אלמוני. אחרי כמה דקות הוא התעשת, עשה טלפון, ואמר: "בשבוע הבא, רביעי או חמישי, בלי נדר".

פאסט פורוורד שבוע וחצי. להמשיך לקרוא

טיפ של אלופים – כושר לרכיבת שטח

הרוכב הצרפתי סיריל דפרה מביא לנו ביוטיוב סרטון שבו הוא מלמד כושר. סיריל יודע על מה הוא מדבר, שכן הוא רוכב לא רע בפני עצמו, ובעל לא מעט תארים כולל זכיות בראלי פאריז דקאר בשנים 2005, 2007 ו- 2010, וכן מקום שני בשנים 2003 ו- 2009, וגם השנה – 2011. הסרטון באורך של כ- 15 דקות ומתאר בצורה מפורטת ויפה סט תרגילי כושר שכל אחד מהם בפני עצמו אינם קשים לביצוע (דהיינו גם בטטת כורסא שכמוני יכול לבצע אותם, אם רק היתה לו המוטיבציה…). התרגילים קצרים, פשוטים, וניתן לבצע אותם גם בחדר כושר, גם בחוץ על משטח במידה ואתם משתמשים בהם כדי לסיים ריצה, וגם בתוך הבית. אין בתרגילים צורך בשום אמצעי עזר חיצוני או משקולות, אם כי רצוי שיהיה לכם משטח אימונים רך (מזרן יוגה למשל) ומדרגה כלשהי.

המטרה של התרגילים היא להכין את הרוכב שאמור להיות כבר בכושר מסויים, לקראת תחרות או מירוץ. יש לבצע מספר מסויים של חזרות כחודש לפני התחרות, ולהגדיל את מספר החזרות כשבועיים לפני התחרות. האימונים הללו מחזקים את שרירי השלד העיקריים, אבל בעיקר עובדים על הבטן, גב, וקואורדינציה. הם לא באים במקום אימוני כוח או סיבולת רגילים, אבל הם בהחלט עוזרים לחזק את הרוכב לקראת האירוע הגדול.

הסרטון נמצא פה, אבל חשבתי לסכם בפניכם את 10 התרגילים. זה ישמש גם אותי למעין תזכורת עתידית שאת זה – אני צריך לעשות… להמשיך לקרוא

מיצו רוכב על KTM SM-T

השם של האופנוע – SM-T – קיצור של Super Moto – Touring (או Traveling – האם אפשר לייצר אופנוע משתי קטגוריות כל כך שונות זו מזו?) – מרמז על הכיוון אליו ירו KTM. מדובר באופנוע כולבוייניק גבוה, נוח להפליא לרכיבות ארוכות, עם יכולת רכיבה במוד "קופיקו" קרבי. עד כאן הכל פשוט. הייתי חייב לבדוק איך זה מתנהג על הכביש.

והו אדוני שפירא, איך שהוא נוסע!

אבל לא נקדים את המאוחר. בצהרי יום חמישי אני מגיע לסוכנות KTM כדי לאסוף את האופנוע. אני מגיע רכוב על האופנוע הנוכחי שלי – סוזוקי היאבוסה כתום/שחור. חם בחוץ, ואני מזיע כמו כלב האסקי באמצע חמסין. לא מזמן גמרתי לטחון לאפה מלאה בשר חתולים משובח באחת השיפודיות באזור, ופעולות בני המעיים שלי גורמות לי לרצון עז לשכב ולנוח קצת. אבל לא. אני לא אתן למיצי (השם יקום דמו) לעכב את מיצו ולמנוע ממני מלרכוב על אחד האופנועים הכי מרתקים שיובאו לארץ בשנים האחרונות.

s_dscf8871

ולמה בעצם? מה הופך את ה- SM-T לכל כך יוצא דופן, או אולי ננסח את זה בצורה אחרת. מה הופך את ה- SM-T לאופנוע שכל כך מעניין אותי?

להמשיך לקרוא

מיצו רוכב על KTM 990 Adventure

עבר

מיצו היה פעם מאוהב. עיניה התכולות היו מביטות בי ומי שהיה האומץ להסתכל אליהן פנימה היתה התחושה של עומק אינסופי, גופה החטוב…

אוופס, זה לא הסיפור הזה. אבל בעצם… נו טוב, מהתחלה.

פעם מיצו היה מאוהב. בימים ההם היו אופנועים דו-שימושיים מפלצתיים משוטטים חופשי על דיונות במדבריות הסהרה, על גביהם היו רוכבים נורדיים מחוספסים, פניהם צרובות השמש ועיניהם הכחולות היו מקשטים את קירות חדרו הקט. ברגעים בהם היה לבדו היה מיצו שוקע אל מחוזות הדמיון, ובעיני רוחו היה רואה את עצמו כשהוא רוכב על מכונה עם מיכל דלק עצום, ארגזי ציוד מאחוריו, צמיגי שטח מפרפרים על שבילי כורכר אי-שם בערבות ****** (השלם את החסר). כשהיה חוזר לעצמו היה מיצו מניד בראשו, נושף את האוויר שהיה לכוד בריאותיו למשך שניות רבות, וחוזר אל עמל יומו. קשה. קשה. ברבות השנים היה החלום הולך ונמוג, מדי פעם היה חוזר (בעיקר במהלך עונת המירוצים האינסופיים הבין-יבשתיים) אבל הניצוץ נעלם, ומיצו הבין שחלומות ומציאות לחוד.

dscf5340

מיצו הפנים שהוא כנראה אינו מקורץ מן החומר המתאים. יש ביצים לרכיבה ספורטיבית על מכונות מהירות כשד על כבישי ארץ הקודש, ויש ביצי שור למסעות חובקי עולם.

מיצו לא היה שור.

להמשיך לקרוא