ק.ט.מ אנדורו 690R – רוח קרב

"אתה בטוח שאתה רוצה את המפה החזקה?" שואל אותי עופר מאופרוד, רגע לפני שאני עולה על הקטום… "כן, בטוח". אני עונה, "OK אבל אתה יכול להתחיל במפה רגועה יותר עד שתתרגל" (צריך להרים את הכיסא ולסובב כפתור קטן על מנת להחליף מפות) "לא זה בסדר עופר, באמת". אני עונה.
במכת הגז הראשונה, כשכמעט ראיתי את השמים מהאספלט, לאחר שהקדמי טס למעלה, כמו פגז שנורה מלוע של תותח, דבריו של עופר כמה דקות לפני נשמעו ברורים ומובנים יותר.


צילם- עומרי גוטמן

סטפן הגדול אמר בעבר על ה- 690R שהוא דומה לשלוחה של המוח. אתה עוד לא חושב על הפעולה והאופנוע מבצע. רוצה להאיץ? אתה יוצא מהמקום כמו מתוך לוע של תותח, רוצה לבלום? הברמבו שותלים אותך במכה. בכל זאת מדובר במנוע חריג – הסינגל החזק בעולם בייצור סדרתי – מנוע ה- LC4 האימתני של קטמ עם כמעט 700 סמ"ק ו- 70 סוסים, וכל זה רק על 139 קילו מצומקים. מנוע הסינגל מקורר מים עם שני מצתים והזרקת דלק משלב גם מערכת לניהול מנוע, מערכת המאפשרת מגוון של מצבי רכיבה ומצערת חשמלית – Ride by Wire. המנוע הזה כל כך מוצלח, מרגש ומיוחד שפוגשים אותו בלא פחות מארבעה אופנועים: ב-דיוק, ב- SMR, ובאנדורו של קטמ. בנוסף, אותו מנוע בדיוק נמצא גם בהסקוורנה 701 שזה בעצם עוד אופנוע של קטמ. ארבעת הדגמים הללו חולקים את אותו מנוע בדיוק כשבדגם החדש של 2018 עלתה כמות הסוסים באורווה של ה- 701 ל- 75 ראש, כשכל זה מתפרץ מצילינדר אחד גדול כמו לבה רותחת מתוך לוע של הר געש.


צילם- עומרי גוטמן

המנוע הוא אמנם הדובדבן שבקצפת, אבל כל האופנוע כולו מרגיש כמו מכונת קרב מלוטשת – "Ready To Race" אמיתי. זו מכונה שמשדרת איכות מרמת המכלולים ועד לרמת הגימור המוקפדת. האופנוע נראה כמו סוס ערבי גזעי. גבוה מאוד – 9.35 סנטימטר מהקרקע, מרווח גחון מכובד של 280 מ"מ, בולמים ברמה גבוהה – CS 4 – בעלי מהלך מתלה קדמי\אחורי 250\250 מ"מ, בלמים של ברמבו, בלם דיסק קדמי 300 מ"מ בלם דיסק אחורי 240 מ"מ, ולליטוש החבילה מתווסף גם קלאץ' מחליק.

וכמה שהוא יפה … יש לו המון סקס אפיל: זה מתחיל בשלדת הצינורות הצבועה בכתום בוהק המשדרת אתלטיות ועוצמה, וממשיך בשילוב בין השלדה הכתומה לפלסטיקה המודרנית בשחור ולבן שרק מוסיפה לנוכחות, כמו גם המסכה הקרבית. לוח השעונים משתלב יפה עם המראה הכללי של האופנוע וכולל שעון סל"ד וצג דיגיטלי מודרני, בגודל המתאים עם כל המידע הנחוץ. האופנוע נראה כמו אופנוע שטח מקצועי, יש לו נוכחות והוא מושך מבטים בכל מקום, האגזוז החלופי של GPR שמותאם לדגם מוסיף סאונד משכר, כל נגיעה במצערת משחררת נביחה עצבנית, כזו שרק מנוע סינגל גדול עם אגזוז פתוח יודע לספק. מיכל הדלק המכיל 12 ליטר (עם 2.5 ליטר רזרבי) , ממוקם בזנב האופנוע דבר התורם גם לעיצוב וגם לרכיבת השטח אבל בנוגע לזה נרחיב בהמשך.

</

בכביש – Sex machine

האופנוע משדר מהרגע הראשון לרוכב אקשן, אדרנלין, רוח קרב. המצערת החשמלית – Ride by Wire בעלת תגובות חדות, עצבניות משהו, כאלו הזכורות לי מהרכיבה על ה- F3 – של MV אגוסטה. האופנוע מאיץ כמו 600 ספורטיבי ( פחות מ- 4 שניות ל- 100) וגם מגיע ל- 200 קמ"ש אם ממש רוצים, כך על פי מקורות זרים. ההתנהגות בכביש מצוינת. אורכו של ה- 690R (בסיס גלגלים של 1,504 מ"מ) מאפשר רכיבה שמשרה תחושת יציבות ונוחות יחסית ברכיבת כביש גם במהירויות גבוהות. בדגם החדש באבולוציה של ה- 690R משנתון 2015 ואילך שופרו משמעותית תחושות הוויברציות, דבר המאפשר לשייט במהירות תלת ספרתית בנוחות מפתיעה ביותר, בהתחשב בעובדה שמדובר בסינגל אנדורו קרבי. בכבישים מפותלים הוא לא פחות מתענוג. תנוחת הרכיבה, הכידון הרחב, השלדה והבולמים הנפלאים מאפשרים לרכב חזק בכבישים מאתגרים, כמובן במגבלות הצמיגים הקיימים. (קדמי 21" 90/90 אחורי 18" 140/80).

מערכת ה- ABS ניתנת לניתוק באמצעות לחיצה ארוכה על הכפתור בלוח השעונים (ארוכה מדי לטעמי), דבר המאפשר לרכוב על האופנוע כמו על סופר מוטו קרבי כולל החלקות זנב, רולינג ברן אאוט, החלקה לתוך פניה, סטופי, רולינג סטופי… אפשר לעשות אתו הכל ובקלות יחסית, אוהבי הז'אנר החוליגאני לא יפסיקו לחייך, בייחוד חובבי הווילי. ואם אתם בעניין של ווילי זה כבר סיפור בפני עצמו. האופנוע הזה מרים את הקדמי בקלילות בלתי נתפסת. פאוור ווילי טהור, גם בשלישי… מכת גז ונגמר הסיפור. לונה-פארק אמיתי. במפת ספורט האופנוע מרגיש חזק מאוד ממכת הגז המידית כמעט מסל"ד 0. אבל בניגוד למנועי סינגל טיפוסים שנגמרים באזור ה- 6,000-7,000 סל"ד פה הסיפור שונה לגמרי, המנוע האדיר הזה מקבל זריקת אדרנלין קצת לפני שהמחוג בשעון הסל"ד פוגש את הספרה 6, ועד למפגש עם הספרה 8 התחושות הופכות ברוטאליות ומענגות כאחד. ברצועת הסל"ד הצרה הזו תגובות המצערות חדות כתער, כל לטיפה על המצערת החשמלית והאופנוע מזנק כמו רוטוויילר שלא אכל יומיים.


צילם- עומרי גוטמן

בשטח – Crazy horse

ב- 5 ביוני 1876 רכבו לוחמיו של המנהיג האינדיאני הנועז "קרייזי הורס" (סוס משוגע) משבט הסו (Sioux) על פני המישורים הגדולים בדרום דקוטה לעבר חיל הפרשים של צבא ארצות הברית, כשבראשם עומד גנרל קסטר האגדי. תחת הנהגתו של קרייזי הורס התלכדו שלושה שבטים: לוקטה, שאיין, ושבט הסו, לקראת מערכה היסטורית אל מול מכונת הקרב המשומנת של הצבא האמריקאי באתם ימים – חיל הפרשים. סוסי הפרא הקרבים של שבט הסו הם אלה שעשו את ההבדל בקרב, קרב שיהפוך לאגדה. הצטיינותם בכושר תנועה מהיר, אפשרה ללוחמיו של קרייזי הורס לשטוף כמו סופה את המישורים הגדולים, להפתיע את חיילו של קסטר, ולבסוף להנחיל להם תבוסה צורבת, במהלכה נפל הגנרל הנערץ בקרב.

ה- 690R, בדומה לסוסי הפרא של שבט הסו מצטיין בכיבוש מישורים ומדבריות והוא יודע לעשות את זה מהר, מהר מאוד. דיונות, שבילים מהירים, ובכלל רכיבת ראלי אגרסיבית, זהו הבית של ה- 690R בשטח. אורכו של האופנוע משחק תפקיד משמעותי ומאפשר יציבות וביטחון במהירות המוכרות מרכיבה על אספלט איכותי. המושב הארוך והצר ומיקום מיכל הדלק בחלקו האחורי של האופנוע מאפשרים לרוכב תנועה טובה יותר על המושב. מערכת ה- ABS הניתנת לניתוק מאפשרת לבלום כמו שצריך ולהחליק את האחורי. אבל הסיפור הגדול זו השלדה והמתלים הקשוחים שנועדו להתמודד עם עומסים גבוהים, יכולת הספיגה שלהם היא כזו המוכרת רק מאופנועי שטח מקצועיים. לרכב במהירות תלת ספרתית בשטח מעט מאוד אופנועים יכולים לעשות, וזה לא פחות מאדרנלין טהור, בתחום הזה ה- 690R מצטיין.

רכיבת שטח טכנית הכוללת סינגלים מאתגרים, סיבובים צרים וחדים, כיבוש סלעים, עליות וירידות חדות שמורה לרוכבים מנוסים. האופנוע אמנם שוקל רק 139 ק"ג, אבל למרות שביחס למנוע ולקטגוריה מדובר במשקל נמוך, בשטח טכני הקילוגרמים העודפים מורגשים היטב, דבר המקשה מאוד על הרכיבה, יחד עם זאת, רוכבים ברמה גבוהה עם הרבה ניסיון ברכיבת שטח יוכלו להוציא הרבה יותר מהאופנוע, זאת בשילוב של שיפורים קלים כמו החלפת הצמיגים לסט של צמיגי שטח קרבים.

לסיכום: עם מנוע חד ועוצמתי המשלב שילדה, בולמים ובלמים איכותיים, רוכב מנוסה שיודע לרכב חזק, יפיק הרבה יותר מהמכונה המופלאה הזו, ויש המון להוציא, בכל זאת מדובר בסוס משוגע. קשה למצוא סוסים כדוגמתו במקום אחר כיום, יש יגידו זן נדיר, ואני חושב שזו הגרסה המודרנית הקרובה ביותר לסוסי הפרא של שבט הסו מהמישורים הגדולים של דרום דקוטה.

מניעים את המנועים: מועדון רוכבי דוקאטי בישראל יוצא לדרך!

מועדון Desmo Owners Club הוא מועדון עולמי המאגד בתוכו את רוכבי דוקאטי הפזורים על פני עשרות מדינות בעולם. חברי המועדון מתאחדים באהבה שלהם למותג האופנועים האיטלקי ומבלים יחד בשלל פעילויות מאורגנות, בעיקר בארץ אבל גם בחו"ל. בישראל, המועדון זוכה לתמיכה מצידו של היבואן, וכל רוכב או רוכבת המחזיקים בבעלות נוכחית על אופנוע מתוצרת דוקאטי רשאי להצטרף למועדון.

חברי המועדון זוכים בשלל הטבות הכוללות ביניהן הנחות על טיפולים, צמיגים, אביזרים, פרטי לבוש ומיגון. בהמשך השנה נפעל על מנת להרחיב את היצע ההנחות לחברים.

עם התחלת הרישום למועדון כבר הצטרפו לשורותיו קרוב ל- 100 רוכבים ורוכבות, בעלים של אופנועים מדגמים שונים, החל ממונסטרים מקוררי מים מהדור הראשון, מולטיסטרדות מהדגמים הראשונים ועד לשיא הטכנולוגיה של השנתיים האחרונות, דרך היפרמוטרד, סקרמבלר, פאניגלה ועוד ועוד.

doc-instegram-frame-2

מועדון DOC בישראל מתכנן לקראת שנת 2017 את הפעילויות הבאות:

* טיולים חודשיים הכוללים ארוחות ופריסות מושקעות

להמשיך לקרוא

על כנפי העיט – מוטוגוצי V7

לרגע חשבתי שחזרתי בזמן, לשנות ה- 70, שנות ילדותי.

meron-8

תחושת נוסטלגיה ורומנטיקה אפפה אותי כשהגעתי לעופר אבניר להוציא את הגוצי בבוקר יום שישי. הגוצי עמד שם בין כל ה- 4 בשורה, הטווינים והסינגלים המודרניים. הסופרספורטיים והאדוונצרים הנוצצים, עתירי הנפח והסוסים. הוא ניצב גאה, בלי רגשי נחיתות, כאילו רוצה לומר: עם כל הכבוד לסוסים שלכם ולסמקים שלכם, לי יש משהו אחר שלכם אין!

עיצוב הרטרו החזיר אותי ברגע אחד לימים בהם היה אפשר למצוא ברחובות גוש דן אופנועים דומים: נורטון, טריומף, BSA. בזמנו אופנוענים נחשבו למשוגעים אמתיים, הם היו מעטים, ואנחנו הילדים של שנות ה- 70 הערצנו אותם. הם היוו סוג של בריחה מהמציאות הישראלית המיליטנטית והסולידרית. חבורה של אינדיבידואליסטים פרועים שרוכבים אל החופש. הם הקסימו אותנו. ובזמנו היה לאן לרכב, האופק היה רחב ורחוק – כל חצי האי סיני היה שלנו. אחת הפעמים הראשונות שראו חבורת אופנוענים ישראלית בטלוויזיה הייתה כאשר צוות צלמים של ערוץ 1 (היה רק את אותו ערוץ בזמנו ובשחור לבן) ליווה במסגרת סרט דוקומנטרי, חבורת אופנוענים בדרכה לפסטיבל נואבה האגדי בסיני (הוודסטוק של ישראל).

מאז שנות ה- 70 וה- 80 העליזות זרמו הרבה מים בירקון והיום יש מאות אלפי רוכבים ואופנועים בארץ ומכל הסוגים, כולל כאלה הנחשבים לאקזוטיים במיוחד, כמו דוקאטי ו- MV אוגוסטה. בכלל, סצנת האופנועים הפכה בשני העשורים האחרונים בישראל להמונית, צבעונית ומושכת, בדומה לאירופה.

meron-1

להמשיך לקרוא

X-Adv – קטנוע האדוונצ'ר החדש של הונדה

אחרי שהוצג לקהל כקונספט בשם City Adventure בתערוכת EICMA במילנו בשנה שעברה, הונדה הכריזה על התחלת הייצור של קטנוע ה- X-Adv המגניב למדי שלה ב- 2017, והוא צפוי להיות מוצג לראשונה ככלי מייצור המוני גם בתערוכה של נובמבר השנה.

אחרי מספר ניסיונות שניתן להגדיר אותם מינוריים של יצרנים אחרים, כדוגמת פיז'ו עם הטרקר, ימאהה עם ה- BW, וכמובן פיאג'יו עם הטייפון האגדי (אפשר אולי להזכיר באותה נשימה גם את ה"ברוטוס", כלי מעניין למדי אך כזה שנותר ברמת אב-טיפוס מתערוכת EICMA של 2012) – הונדה הולכת צעד קדימה, צעד אמיץ למדי יש לציין, ומגדירה את תרבות הפנאי/שטח של השנים הקרובות. לא רק האפריקה טווין הסופר-מצליח, אלא החל משנה הבאה, גם ה- X-Adv האוטומטי המשודך לתיבת ה- Dual Clutch Transmission או DCT (אופציונאלית באפריקה טווין, כך גם בקרוסטורר הגדול יותר וכן ב- VFR הספורט-תיור).

לא הרבה ידוע על הכלי, אם כי סביר להניח שהוא יהיה מצוייד בבולמים בעלי מהלך מתאים לרכיבת "שטח", מנוע 750 סמ"ק שנלקח מסדרת ה- NC, ושלדה שנלקחת ככל הנראה מאותה סדרה, תא מטען מתחת למושב המסוגל להכיל קסדת שטח, וכן משקף מתכוונן. אם ההימור יצליח, ואם המחיר יהיה מתאים, יש לצפות לכלי מדליק למדי שיאפשר למתוח את גבולות הכיף שאפשר היה לעשות עד כה עם קטנועים אוטומטיים שכאלה – גם מבחינת ההספק המכובד, ובהחלט גם מבחינת יכולות שטח שהן מעבר לגימיק נחמד. טיזר אחד אפשר לראות כאן, באתר של הונדה אנגליה.

x-adv-1

לא, אני לא מצפה לראות ערימות של רוכבי X-Adv מסתערים על הסינגלים באזור בן שמן וכו', אבל ללא ספק יהיה מדובר בכלי מסקרן למדי שאני אישית אשמח מאוד לבדוק.

הנה כמה סרטונים שיקפיצו לכם את הפיוזים:

להמשיך לקרוא

האופנוע החשמלי מייצור סדרתי המהיר בעולם – Lightning LS-218

לאופנועים חשמליים יש יתרון אחד אדיר לעומת כל אופנוע ממונע באמצעות מנוע בעירה פנימית – היכולת להפיק את מירב העוצמה של המנוע החל מהשנייה הראשונה שבה המצערת נסחטת.

יצרנים רבים מנסים את כוחם בכלים דו-גלגליים חשמליים (ראו עוד על כך באתר). אחד מהם – ה- LS-218 של חברת לייטנינג האמריקאית – אינו אופנוע חדש (דגמים ראשונים שלו החלו לנסוע כבר לפני כ- 3 שנים), אך הוא מתיימר לשבור את כל השיאים האפשריים. עם מנוע מקורר מים המפיק 150 kW (מקביל ל- 200 כ"ס), ועם מומנט מפרק סלעים (באמת) הכפול בעצמתו מזה של אופנוע ספורט סופר-חזק כמו הדוקאטי פאניגלה – ה- LS-218 נקרא כך על שם המהירות הסופית שלו – 218 מייל בשעה, בערך 350 קמ"ש.

ls-218-4

להמשיך לקרוא

כשיש רצון יש יכולת

את התמונות הבאות צילמתי בעת ביקור באירוע יום הולדת ה- 90 של דוקאטי במסלול מיזאנו (ע"ש מארקו סימונצ'לי) אשר לחוף האדריאטי של איטליה. אי אפשר שלא להתפעל מעשרות אלפי האופנועים שגדשו את האירוע, אבל כשעברתי ליד הכלי הזה נעתקה נשמתי.

בהתחלה זה נראה נורמלי למדי:

mike-harper-ducati-m900-1

אבל אז אתה מסתכל קצת יותר טוב, ומבין שיש פה משהו מוזר. שימו לב למיקום של הפנס, מגן הרוח והכידון:

mike-harper-ducati-m900-2

האיש, רוכב דוקאטי לשעבר מאנגליה בשם מייק הארפר, נפצע בתאונת דרכים ורותק לכיסא גלגלים. אבל זה שהוא הפך להיות משותק זה לא משהו שימנע ממנו להמשיך לרכוב על הדוקאטי האהוב עליו ולהמשיך לטייל עם החברים שלו.

mike-harper

להמשיך לקרוא

בנטל 2016 על אפריליה שיבר 750

מסע הרכיבה הלילי בחג הפסח להר בנטל ברמת הגולן הפך למסורת, וזו השנה החמישית שהוא מתקיים, יוזמה של רוכב בשם זוהר בן דרור שסחף אחריו כמה מאות משוגעים לדבר. הרעיון דומה לזה של הרכיבה למצדה בראש השנה: אחרי ליל הסדר יוצאת שיירת רוכבים ממתחם גלילות לכיוון רמת הגולן לצפות בזריחה הראשונה של החג, שם, על פסגת הר בנטל המתנשא לגובה של 1,170 מטרים. בדומה למסע למצדה גם המסע לבנטל החל במקור ברכיבה של כמה עשרות רוכבים בודדים, ועם השנים גדל מספר המשתתפים. אבל בניגוד לרכיבה למצדה, הרכיבה לבנטל מרגישה אינטימית יותר, פחות המונית והרבה פחות רעשנית. גם כמות המשתתפים לא עולה על מאות, בעוד שמצדה שהפך כבר לפני שנים לאירוע של אלפי משתתפים.

הפעם, החבר שלי למסע הוא האפריליה שיבר 750.

בשישי בצהריים אני אוסף אותו. כמו כל אופנוע איטלקי, לפני הכל, היופי מדבר. השיבר חתיך אמיתי, במיוחד בשחור. נראה מוצק , שרירי. נייקד איטלקי תמיד נראה טוב. הבולם האופקי וזרוע האלומיניום האחורית מקנים לו מראה סקסי ומזמין. גרסת הנייקד (שעברה מתיחת פנים בשנת 2015) התווספה לדגם הספורט תיור אשר נמכרת בישראל מאז שנת 2010. לדגם החדש נוספה מערכת ABS כסטנדרט.

DSC_2534

האופנוע משדר איכות מהמבט הראשון, כיאה לאופנועים האיטלקים המודרניים בעשור האחרון. מזלג הפוך, טלסקופים הידראוליים 43 מ"מ, בלמים רדיאליים, ABS, ולוח מחוונים עם תצוגת LCD. האופנוע מבוסס על המנוע של הדורסודורו, וי-טווין בנפח 750 סמ"ק המייצר 95 סוסים. המנוע גמיש וחזק, ומשלב מצערת חשמלית, מערכת Ride-by-wire (רכב-על-חוט), המאפשרת לרוכב לבחור בין שלושה מצבי ניהול מנוע: ספורט, תיור וגשם, המתאימות לרוכבים שונים ולכבישים בתנאים מגוונים. מצב הספורט מיועד להפיק מהמנוע ביצועים מרביים. תיור לרכיבה רגועה והאופציה השלישית – גשם, לתנאי כביש עם אחיזה מוגבלת.

בדיוק בשעה 01:30 אני מעיר את השיבר משנתו. סיבוב מפתח, לחיצה על הסטרטר ושני הצילינדרים האיטלקים מתעוררים בקול נהמה בשרני. זה מתחיל עם גרגור שנשמע כמו: "חכה שנייה, תן להתעורר, בלי לחץ…" וממשיך בצלילי בס גרוניים שבוקעים מזוג הגזוזים הממוקמים מתחת לזנב. לא זוכר מתי בפעם האחרונה שמעתי סאונד חם כל כך מהגזוזים מקורים. לאחר חצי דקה, דקה, של "קח ת'זמן שלך ותתעורר כמו בן אדם" יד ימין מתחילה לעבוד ומכות הגז נשמעות כמו נביחות סקסיות בתוך החניון התת קרקעי. אין כמו סאונד טוב בשביל להדליק את בלוטת החשק. מה שגרם לי להתחיל את הרכיבה במצב ספורט, פול פוואר.

IMG-20160423-WA0036

להמשיך לקרוא

מיצו רוכב על Zero SR

חשמל הוא העתיד. ככה אומרים לנו. מיטב יצרני הרכבים עוסקים בניסיונות ברמות כאלה ואחרות של הצלחה (או כישלון, תלוי מאיזה כיוון אתם מסתכלים על זה) לייצר רכבים מונעים בכוח חשמלי, וזאת מתוך ההבנה שמנועים חשמליים לא רק שאינם מזהמים את הסביבה כמו מנועי פליטה, אלא שהם הרבה יותר חזקים, בעלי מומנט המושג מסל"ד אפסי, ומסוגלים תוך כדי כך להציע ביצועים מפתיעים לרכבים שאחרת היו צריכים להסתפק בתאוצה של לוח שנה מ- 0 ל- 100. ולא רק יצרני רכבים, אלא גם יצרני אופנועים נכנסו לנישה, בנתיים בקטנה.

המגבלה המהותית ביותר לשימוש בכוח חשמלי להנעת כלי רכב טמונה בסוללה עצמה. הטכנולוגיה העכשווית לייצור סוללות מאפשרת אמנם לאגור את המתח הדרוש להנעת המנועים, אבל כדי להשיג מהירות גבוהה ישתמש המנוע בכמות נכבדת מהמתח האגור בסוללה, וכדי לנסוע רחוק, יהיה צורך בסוללה בעלת קיבולת גבוהה מאוד. המשקלים של סוללות אלה הם בסדר גודל שרכב פרטי ממוצע יכול לשאת בקרבו, אבל בעוד שרכבים נהנים ממרחב פנימי כזה או אחר שמאפשר התקנה של סוללות גדולות המספקות טווחי נסיעה גדולים יותר, לאופנועים אין את הלוקסוס הזה. המרחב הפנימי שלהם שהתפנה כתוצאה מהסרת המנוע, הקלאץ', תיבת האוויר ומיכל הדלק – מצומצם. וכתוצאה מכך, גודל הסוללה שניתן להתקין באופנועים חשמליים מגביל מאוד את טווח הנסיעה על האופנוע.

טווח הנסיעה המצומצם הוא בעיה אחת, אבל מה שהופך את העניין למסובך יותר היא העובדה שגם הטעינה של הסוללות אורכת זמן. הרבה זמן. ובכל זאת, ואני חוזר לרגע לתחילת הפסקה הראשונה – אומרים לנו שחשמל הוא העתיד. ואם זה מה שהמומחים אומרים, בוודאי יש לזה סיבה.

ולכן, כשנתקלתי בהזדמנות לרכוב על אחד האופנועים החשמליים המובילים היום בעולם הדו-גלגלי, ה- Zero SR, דגם ה"ספורט" של היצרן האמריקאי זירו – לא ויתרתי ומיהרתי חיש קל להגיע לאסוף אותו לרכיבת מבחן. האופנוע, להלן יכונה בקיצור "זירו", מיובא ארצה ע"י אופנועי זירו מכוכב יאיר, והוא הדגם הספורטיבי, המשוכלל והמהיר ביותר של היצרן.

zero-sr-1

האופנוע האדום מחכה לי בחניה, טעון ל- 100%, וכאן בניגוד לרכיבה על כל אופנוע אחר אני ממש צריך לעבור תדריך הכולל הסבר לגבי מצבי הרכיבה השונים, תפעול המצערת והמכלולים, תזכורת לכך שאין ידית קלאץ' ורגלית הילוכים במקום שהיית מצפה להם, וכמובן הרצאה לגבי עניין הטווח – עניין שאליו עוד נחזור בהמשך.

להמשיך לקרוא

ארוך טווח – שנה עם Ducati Multistrada 1200S

מאז ששמעתי על כך שדוקאטי עומדים לייצר דגם חדש של דגם המולטיסטרדה 1200 המצליח שלהם, ולאור רשמי החיוביים מאוד מדגם המולטיסטרדה היוצא, החלטתי שאני מתכוון לרכוש אחד כזה. החלטתי לתעד בפניכם את אותה שנה שבה ביליתי על האופנוע, ולהעלות בכתב את רשמי מאותה שנה, פלוס העלות של כל פריט וכל טיפול אשר ביצעתי בו, וכמובן לפרט גם כל תקלה, אם תהיה כזו.

כל המחירים המצויינים להלן הם המחירים לצרכן, וכוללים מע"מ. המחירים של טיפולי החובה השונים מודגשים בשחור, כדי להפריד אותם מהעלות ששילמתי על תוספות כאלה ואחרות.

המולטיסטרדה הגיע ארצה באמצע אפריל 2015 בשני דגמים (קיים עוד דגם שלא יובא ארצה): הדגם ה"רגיל", ודגם S, ובשני צבעים – אדום דוקאטי ולבן פנינה. ההבדלים בין שני הדגמים היו משמעותיים, גם מבחינה טכנולוגית, וגם מבחינת המחיר. אני הלכתי על S אדום. עוד עזרה לי לקבל את ההחלטה התוכנית של נאשיונל ג'יוגרפיק – "תעשיות על" – שדן בתכנון, בעיצוב ובייצור של המולטיסטרדה (יש לציין שמדובר בדגם הקודם). ראו את הסרט למטה, אם עוד לא צפיתם בו.

המולטיסטרדה החדש מצוייד במנוע בעל במערכת ה- DVT שהופכת אותו לא רק ליותר חזק ב- 10 כ"ס (160 בסה"כ) מהדגם הקודם, אלא גם מגיב טוב יותר וחזק יותר בסל"ד נמוך. בנוסף, קיימות באופנוע מערכות אלקטרוניות המהוות את חוד החנית של הבקרות המותקנות על אופנוע כלשהו:

  • בקרת אחיזה (DTC) המספקת 8 מצבי התערבות ואופצייה לביטול.
  • מערכת בקרת ווילי (DWC) דואגת שהגלגל הקדמי לא יתרומם יותר מ- X ס"מ מהארץ בכל מצב וגם היא עם 8 מצבים ואופצייה לביטול.
  • מערכת בלימה מצויידת ב- Cornering ABS המתחשב במצב ההטייה של האופנוע, המשקל שלו, העומס שמופעל עליו, ורמת האחיזה של הכביש, ובולמת בהתאם בבלימה משולבת של קדמי ואחורי (ניתנת לביטול ושינוי, 3 מצבים).
  • מערכת בולמים אלקטרוניים (DSS), או Ducati Skyhook Suspension, השולטת בבולמים עם הגדרות נפרדות לכל אחד מהם, פלוס אופציה לקביעת Pre-load לאחורי, כשכל זה מתכוונן דינאמית וחשמלית תוך כדי רכיבה.

כל המערכות הללו נשלטות באמצעות מתגים קלים לתפעול בצידו השמאלי של הכידון, ומוצגות לעיני הרוכב בצד דיגיטלי צבעוני כמו של סמארטפון, בעל אפשרויות קסטומיזציה אינסופיות אך קלות לתפעול, וכן אפליקציה אותה ניתן להוריד ובאמצעותה לקבל נתונים מרתקים אודות ביצועי האופנוע.

בנוסף, מצוייד האופנוע במערכת תאורת LED המאירה באופן אוטומטי אל תוך הפניות, במערכת התנעה ללא מפתח (מבוססת על מנגנון קרבה), במערכת מולטימדיה המחברת בין קסדת הרוכב (דיבורית) לבין הסמארטפון לטובת קבלת שיחות, שמיעת מוזיקה ועוד (נשלטת דרך הכידון), בבקרת שיוט ועוד.

החלק המדהים במולטיסטרדה, ובהחלט אחד הדברים שמשך אותי לקניה שלו, הוא העובדה שמדובר באופנוע רב-גוני – או כפי שבדוקאטי אוהבים לומר – ארבעה אופנועים באחד: אופנוע שהוא גם סופר-בייק עוצמתי שמשפיל אופנועי ספורט בנפח ליטר ומעלה, גם אופנוע תיור נוח לטווחים ארוכים בזכות ארגונומיה מעולה לרוכב ולמורכב/ת, גם אופנוע עירוני קליל המאפשר התניידות זריזה בתוך תנועה סואנת, וגם אופנוע בעל יכולות שטח (כמובן ש"שטח" צריך להיות מוגדר כאן בזהירות).

כך נראה האופנוע ביום בו קיבלתי אותו לידי:

ducali_multistrada_2015_4

עוד בטרם הוצאתי את האופנוע מאולם התצוגה כבר ביקשתי שירכיבו לי סט ידיות בלם קדמי וקלאץ' מקוצרות. מחירן היה לא זול – 1,600 ש"ח, אך עבורי זהו שדרוג חובה לתחושת הרכיבה שלי, וכך אני עושה בכל אופנוע שאני קונה.

הרכיבה על המולטיסטרדה החלה בתהליך הרצה כמקובל: 1,000 ק"מ ראשונים עם הקפדה על רכיבה "רגילה" הכוללת את כל מרכיבי הרכיבה הסטנדרטית – האצות, האטות, כבישים מפותלים, עליות, ירידות – העיקר לא לשמור על מצערת קבועה לאורך עשרות ק"מ אלא לנסות לתת למנוע ולמכלולי האופנוע להרגיש" את חוויית הרכיבה – תוך כדי הקפדה לא לעבור 6,000 סל"ד.

ducali_multistrada_2015_1

בתום 1,000 הק"מ הראשונים נכנס האופנוע לטיפול סיום הרצה בו הוחלף השמן במנוע ונערכה בדיקת מכלולים וחיזוקי ברגים. מחירו של הטיפול עמד על 1,046 ש"ח.

להמשיך לקרוא

מיצו רוכב על KTM Super Adventure 1290

אין זה סוד שמיטב המוחות של היצרן האוסטרי שישבו בעיר מטיגהופן שבאוסטריה, בחלקה הצפון מערבי של המדינה, הדביקו על הקירות והחלונות של המשרדים שלהם מטרה אחת ספציפית – מטרה הממוקמת כ- 141 ק"מ מערבה מהם – במינכן גרמניה – והחיצים שהיו מושלכים לעברה היו מכוונים היטב למכונה אחת ואחת בלבד – R1200GS Adventure של BMW. בעולם שבו יש ליצרן אחד הגמוניה כמעט בלתי מעורערת בשוק אופנועי ה-סופר אדוונצ'ר המפלצתיים, המהנדסים של קטמ החליטו שהם לא סתם יבנו מכונה שתכה את ה- GSA שוק על ירך בכל פרמטר שאפשר לחשוב עליו, אלא שהם דווקא יקראו לו בשם שהכי יעצבן את הגרמנים: סופר אדוונצ'ר. יענו שלנו סופר, שלכם סתם. כל מה שיש ב-במוו, אנחנו נעשה יותר גדול, יותר חזק, יותר טוב, וננצל את המומנט המכירתי המטורף שקטמ פתחה בשנים האחרונות, זה שהפך אותה ליצרנית האופנועים האירופאית הגדולה ביותר, ונראה לגרמנים האלה מאיפה משתין השטרודל.

שאני לא ארכב עליו? בטח שארכב עליו.

ktm-super-adventure-1

חייבים לומר: במבט ראשון אני לא מוצא בו שום דבר סקסי, לא בצבע האפור/לבן/כסוף עם אלמנטים אופייניים של כתום בשלדה, לא במזוודות המגושמות (לא רכבתי איתן), לא בארגז האחורי בעל הפתיחה הלא-אופיינית (גם איתו לא רכבתי), לא במשקף המוזר (עליו בהמשך), ולא בפנסי הערפל (לא, הם לא פנסי ערפל). אבל מסתבר שהטעם שלי כנראה לא משהו, כי כמות הראשים שהסתובבו אחרי הק.ט.מ הגדול בכל רמזור וכל עצירה שעצרתי היו כאלה שלא יכולתי להתעלם מהם. אנשים אוהבים כלים גדולים ומרשימים, והסופר אדוונצ'ר הוא ללא ספק כזה.

הסופר אדוונצ'ר נראה אמנם כמו מכונה גדולה, אבל מימדיו הפיזיים של האופנוע מטעים מעט. הוא אמנם לא קל, אבל הוא גם לא כבד באופן לא פרופורציוני לאופנועים אחרים בקטגוריה – רק כ-230 ק"ג עם בסיס גלגלים של כ-156 ס"מ. כשמתיישבים עליו ומיישרים אותו בעמידה, למרות מימדיו המאיימים, קל מאוד להרגיש על הסופר אדוונצ'ר בבית.

ktm-super-adventure-2

האגזוז גדול המימדים והפוליטיקלי קורקט משתיק את צלילי המנוע, ולאחר חימום קל אני יוצא לדרך, במטרה לנסוע לאזכרה של טל שביט. יש לי 20 דקות להגיע לנקודת המפגש, ואני מתחיל בתנועה העירונית לעבר הירידה לאיילון. למרות משקלו וגודלו הפיזי, ואולי בזכות חלוקת המשקל שלו, הסופר אדוונצ'ר מאפשר תמרון מפתיע מאוד גם בפקקים של גוש דן (בלי מזוודות סרג'יו!). אבל אלה נגמרים ואני מוצא את עצמי בגלילות. שלום שלום לכל הנוכחים, כמה מילים, והופה יוצאים לדרך צפונה לעבר בית העלמין של קיבוץ מעברות. הרכיבה על כביש החוף צפופה למדי, ומאחורי משתרכת שיירה של כמה עשרות אופנועים. קבעתי את המהירות ל'חוקית', ואני משתדל לשמור עליה, מה שמותיר לי זמן להסתכל מסביב בקוקפיט.

כראוי לאופנוע כה גדול, ה'נדל"ן' הזמין לרוכב הוא נרחב: הכידון הרחב של הסופר אדוונצ'ר נמצא אי שם מקדימה, ומעבר לו נמצא לוח השעונים. אחריו, רחוק באופק, נמצא המשקף, ואיפשהו אחרי יש גם גלגל קדמי. האופנוע מרגיש ארוך מאוד, אבל זה גם מה שמאפשר לו לתת לרוב את אותה תחושת 'עסקים כרגיל' שבה הוא עושה הכל. הידיים שלוחות קדימה, הגוף ישר וזקוף, הרגליים בדיוק במקום שאתה מצפה לשים אותן על אופנוע כזה. מיגון הרוח לידיים הוא סביר ולא יותר, אבל ככל הנראה זו בעיה שולית לאור חימום הידיים המובנה שאותו ניתן להפעיל בלחיצת מספר מתגים, וגם המראות של האופנוע שימושיות למדי.

להמשיך לקרוא