על כנפי העיט – מוטוגוצי V7

לרגע חשבתי שחזרתי בזמן, לשנות ה- 70, שנות ילדותי.

meron-8

תחושת נוסטלגיה ורומנטיקה אפפה אותי כשהגעתי לעופר אבניר להוציא את הגוצי בבוקר יום שישי. הגוצי עמד שם בין כל ה- 4 בשורה, הטווינים והסינגלים המודרניים. הסופרספורטיים והאדוונצרים הנוצצים, עתירי הנפח והסוסים. הוא ניצב גאה, בלי רגשי נחיתות, כאילו רוצה לומר: עם כל הכבוד לסוסים שלכם ולסמקים שלכם, לי יש משהו אחר שלכם אין!

עיצוב הרטרו החזיר אותי ברגע אחד לימים בהם היה אפשר למצוא ברחובות גוש דן אופנועים דומים: נורטון, טריומף, BSA. בזמנו אופנוענים נחשבו למשוגעים אמתיים, הם היו מעטים, ואנחנו הילדים של שנות ה- 70 הערצנו אותם. הם היוו סוג של בריחה מהמציאות הישראלית המיליטנטית והסולידרית. חבורה של אינדיבידואליסטים פרועים שרוכבים אל החופש. הם הקסימו אותנו. ובזמנו היה לאן לרכב, האופק היה רחב ורחוק – כל חצי האי סיני היה שלנו. אחת הפעמים הראשונות שראו חבורת אופנוענים ישראלית בטלוויזיה הייתה כאשר צוות צלמים של ערוץ 1 (היה רק את אותו ערוץ בזמנו ובשחור לבן) ליווה במסגרת סרט דוקומנטרי, חבורת אופנוענים בדרכה לפסטיבל נואבה האגדי בסיני (הוודסטוק של ישראל).

מאז שנות ה- 70 וה- 80 העליזות זרמו הרבה מים בירקון והיום יש מאות אלפי רוכבים ואופנועים בארץ ומכל הסוגים, כולל כאלה הנחשבים לאקזוטיים במיוחד, כמו דוקאטי ו- MV אוגוסטה. בכלל, סצנת האופנועים הפכה בשני העשורים האחרונים בישראל להמונית, צבעונית ומושכת, בדומה לאירופה.

meron-1

להמשיך לקרוא

מיצו רוכב על Moto Guzzi NTX 1200 Stelvio

לא תאמינו. גם אני לא האמנתי. בארץ הקודש? אני? על מוטוגוצי? למה? איזה סיכוי יש לזה להתרחש?

אבל לא רק שזה קרה, אלא אפילו נהניתי. מאוד. תקראו הלאה. לסיפור הזה יש 3 חלקים. חלקם קצרים מאוד. בואו נתחיל.

פרולוג

בפרקים הקודמים: אופנועים גדולים, קרנפים, משפחת האדוונצ'רים, במוו, המציאו את הקטגוריה, אבולוציה, GS1200, שולטים, יפנים מקנאים, איטלקים מקנאים, יפנים אימפוטנטים, איטלקים פחות, אוסטרים מפרקים לכולם את הצורה בשטח… מוטוגוצי, גם לנו יש, הי, גם לנו, שלנו יותר טוב, לא נכון שלנו יותר טוב, בלה בלה בלה.

moto-guzzi-stelvio-4

מה שבאמצע

אני והסטלביו נפגשים לראשונה על המדרכה של סוכנות עופר אבניר בדרום ת"א. ההתרשמות הראשונית מהכלי היא בערך דומה לזו של אחד שרואה טרקטור של ג'ון דיר, או לחלופין טנק צנטוריון אם אנחנו כבר בקטע של המחשה ויזואלית. צמד פנסים עצומים מבלבל לך את הפרספקטיבה, מעליהם משקף רוח גדול למדי, צינורות מזלג עבים מאוד, שתי בוכנות שנראות כמו אלה של הבימרים אבל רק מוטות בזווית של 45 מעלות כלפי מעלה (ובסה"כ 90 מעלות ביניהם), מהן יוצאים צמד צינורות בעובר של משגר גראד אל עבר אגזוז כפול פתחים שכנראה עוצב בהשפעת סמי הזיה איטלקיים כלשהם. מאחור, צמד ארגזים שאם הייתי ממש רוצה הייתי יכול לגור באחד מהם, ובשני לאחסן את ציוד החורף שלי, וכל זה עומד להיות שלי ליומיים הקרובים.

moto-guzzi-stelvio-2

להמשיך לקרוא

מוטו גוצי איפותסיס

האיפותסיס (איפותסיס, כן, לא היפותזה, למרות הרצון לאיית את השם שלו כך) נוצר מרעיון מקורי של אדון איטלקי בשם אלסנדרו לוביסלי, איש עסקים מתחום המיחשוב המתגורר באזור לומברדיה באיטליה. מסתבר שלבחור יש תשוקה בלתי נלאית לאופנועים, רק שבניגוד לנו, הוא מתגורר במקום שבו המדינה מעודדת ותומכת בפרוייקטים כאלה, שלא לדבר על כך שיש להם פה ושם כמה תערוכות מוטוריות "קטנות" ואיזה מסלול מירוצים אחד או שניים (או יותר). המיקום בו פותח האופנוע, העיירה הציורית קסטל מלה, נמצא כמעט במחצית הדרך בין וורונה למילאן, בין מודנה למונזה, מקום בהחלט מוצלח להתחלות מוטוריות.

אז אחרי שאדון לוביסלי רכב על כמעט כל מה שזז, הוא החליט לעשות מה שכל ג'נטלמן איטלקי בעל אמצעים עושה – הוא פונה לסדנת ייצור אופנועים פרטית המנוהלת ע"י אדון אחר – אחד פיליפו ברבקאנה, שמסתבר שהוא מפורסם לא קטן בכל תחום הקפה רייסרים המבוססים על גוצי.

ביחד, ועם עוד כמה מומחים בתחום שאין סיכוי שתזכרו את השם שלהם, הם לקחו את אחד האופנועים הנוכחיים של מוטו גוצי – הגריסו 1200 8V – והחליטו להראות לעולם איך לדעתם האופנוע היה צריך להיראות. הגריסו המקורי הוא אופנוע שעשוי להיראות בעיני חלק מהקוראים כשיא פאר היצירה האיטלקית (כן זיו, אני מתכוון אליך), ובעיני אחרים יש לו סקס אפיל כמו של טרקטור ג'ון דיר. נו על טעם ועל ריח לא מתווכחים, על כל פנים המנוע המקורי של הגריסו מפיק כ- 110 כ"ס עם מומנט נדיב למדי, כך גם בסיס הגלגלים שעומד על 1544 מ"מ לא קצרים בכלל.

להמשיך לקרוא