קטגוריה: מבחני דרכים

מיצו רוכב על BMW F800GS

זה התחיל קר. קר מאוד. מינוס 5 מעלות לערך. כשעליתי למטוס ארצה בשדה התעופה של פראג הייתי לבוש כמו דב קוטב. באותו שבוע בישראל היו עסוקים בניתוח הכשלונות של הגופים השונים בהתמודדות עם הנזקים של מה שלפעמים היה נשמע כמו סופת ההוריקן קתרינה לפחות, אבל אני כבר תכננתי את כל המסע מראש לפרטים עוד לפני שנסעתי לחו"ל. השארתי ברכב שלי בחניון ארוך הטווח בנתב"ג את כל ציוד הרכיבה הרלוונטי, כולל גטקעס תרמיים, בטנה כפולה, מגפי רכיבה, מעיל ממוגן ומחומם, מגני ברכיים וגב, כפפות וכמובן קסדה. הרעיון היה פשוט מאוד. לנחות בשדה בשלוש בבוקר של יום שישי, לנסוע לחבר כדי למשוך את האופנוע, להמשיך הביתה לכשעה אחת של שינה, ואז לצאת בזמן כדי להגיע לצומת בית קמה בשמונה בבוקר על מנת להצטרף לרכיבה ייחודית של פעם בעשור.

מטורף? כן. אבל חיים פעם אחת, ולרכיבה מיוחדת שכזו כדאי להתכונן היטב.

מה כל כך מיוחד ברכיבה הספציפית הזו, אתם שואלים את עצמכם. למה להתאמץ כל כך לקחת אופנוע מבחן דווקא לרכיבה כזו, במזג אויר כזה, ובתנאים שכאלה.

bmw-f800gs-5

אז זהו שזו לא רכיבה רגילה. מדובר בהזדמנות פז שלא חוזרת על עצמה באופן קבוע. מדובר ברכיבה אל אחד הכבישים היחידים במדינה שלאזרחים הרגילים אסור לנסוע בו. כביש 10, הוא כביש המערכת הדרומי של ישראל, הכביש המוביל מרפיח, דרך גבול המערכת עם מצרים, דרומה דרומה לעבר כביש 12 המגיע לאילת.

אני אוסף את האופנוע לפי התוכנית. בחוץ שקט של שעות טרום זריחה, ואני עושה יותר מדי רעש. עולה על האופנוע השחור/אפור, ומתחיל בתנועה עדינה ברחובות שעדיין ישנים. אני אוהב את הפוזה של ה"בייבי GS", הוא נראה מצויין בשחור/אפור, עם אגזוז אחד אגרסיבי מותקן גבוה מצידו השמאלי, גלגל שיניים ושרשרת דווקא מצידו הימני, חישוקי שפיצים למראה "שטח קרבי", ובסך הכל אופנוע שמשווה לך מראה של לוחם יס"מ (למי שזה עושה לו את זה). כל מה שצריך זה קסדה לבנה או שחורה, מעיל שחור, אקדח בחגורה והופה לדרך… אגב, כשמסתכלים עליו מהצד כנגד מקור אור המצליל את הצבעים שלו ומשאיר רק את קווי המתאר, הוא מזכיר לי מאוד את ה- DR-BIG המקורי של סוזוקי, עם אותו "מקור" גבוה וצורת מיכל דלק.

bmw-f800gs-9

המשך…

מיצו רוכב למצדה על Yamaha YZF R1

אני מתוודה. לא תכננתי את זה מראש. כחודש לפני ראש השנה תשע"ג שיצא השנה ממש בתחילת ספטמבר, עדיין הייתי בגולה. נטול אופנוע (מכרתי את ההיאבוסה האדום שלי לפני כמה חודשים), ונטול כרטיס טיסה ארצה, ההשתתפות ברכיבה השנתית המסורתית למצדה נראתה עבורי בסכנה. כלפי חוץ ההכנות היו בעיצומן, לארגן מסלול, לארגן רכב חילוץ, לטפל בתיאום מול הגורמים השונים, אבל אופנוע אין. ואז עלה בי הרעיון לקחת את אחד האופנועים היחידים שטרם רכבתי עליהם בשנים האחרונות – ה- Yamaha YZF R1 – או בשמו המעוברת – "אר וואן" – ודווקא עליו לעשות את המסע הלילי בראש הטור האינסופי למצדה. הטיסה כבר תסתדר, כך אמרתי לעצמי. וכך היה.

פאסט פורוורד לתחילת ספטמבר. יש כרטיס, יש אופנוע. אני מגיע לפתחה של סוכנות מטרו ימאהה ברחוב הרכבת בת"א, הטרמפ שלי עוזב, ואחרי החלפת ברכות אני עומד בפתח הסוכנות, ממתין שיוציאו לי את הכלה.

מהנדסי ימאהה עושים, לפעמים, עבודה טובה. בעוד שבכלים כמו הטי-מקס הם הצליחו לייצר פוזה שממחישה את הייעוד של קטנוע הקרבי, ה- R1 הוא מסוג האופנועים שאו שאוהבים או שלא. בחרטום יושבת סוללת תאורה מרשימה ומאיימת בעלת פנסי לד, שקועה בתוך חריצים צרים ושחורים. הפיירינג הלבן של אופנוע המבחן פשוט יחסית ומעוטר בלוגו מוזהב מרשים. מבין ארבעת וריאציות הצביעה שבהן מוצע האופנוע, זו היא בעיני היפה ביותר. בזנב צמד אגזוזים כמיטב המסורת ה- R1ית, חפויים בפלסטיק דמוי קרבון המסייע להוריד את החום הנפלט מהם. יפה או מכוער? כמו בכל שאלה מסוג זה מדובר גם כאן בהעדפה אישית. אשאיר את ההחלטה לקוראים.

yamaha-r1-2013-1-l

המשך…

מיצו רוכב על Moto Guzzi NTX 1200 Stelvio

לא תאמינו. גם אני לא האמנתי. בארץ הקודש? אני? על מוטוגוצי? למה? איזה סיכוי יש לזה להתרחש?

אבל לא רק שזה קרה, אלא אפילו נהניתי. מאוד. תקראו הלאה. לסיפור הזה יש 3 חלקים. חלקם קצרים מאוד. בואו נתחיל.

פרולוג

בפרקים הקודמים: אופנועים גדולים, קרנפים, משפחת האדוונצ'רים, במוו, המציאו את הקטגוריה, אבולוציה, GS1200, שולטים, יפנים מקנאים, איטלקים מקנאים, יפנים אימפוטנטים, איטלקים פחות, אוסטרים מפרקים לכולם את הצורה בשטח… מוטוגוצי, גם לנו יש, הי, גם לנו, שלנו יותר טוב, לא נכון שלנו יותר טוב, בלה בלה בלה.

moto-guzzi-stelvio-4

מה שבאמצע

אני והסטלביו נפגשים לראשונה על המדרכה של סוכנות עופר אבניר בדרום ת"א. ההתרשמות הראשונית מהכלי היא בערך דומה לזו של אחד שרואה טרקטור של ג'ון דיר, או לחלופין טנק צנטוריון אם אנחנו כבר בקטע של המחשה ויזואלית. צמד פנסים עצומים מבלבל לך את הפרספקטיבה, מעליהם משקף רוח גדול למדי, צינורות מזלג עבים מאוד, שתי בוכנות שנראות כמו אלה של הבימרים אבל רק מוטות בזווית של 45 מעלות כלפי מעלה (ובסה"כ 90 מעלות ביניהם), מהן יוצאים צמד צינורות בעובר של משגר גראד אל עבר אגזוז כפול פתחים שכנראה עוצב בהשפעת סמי הזיה איטלקיים כלשהם. מאחור, צמד ארגזים שאם הייתי ממש רוצה הייתי יכול לגור באחד מהם, ובשני לאחסן את ציוד החורף שלי, וכל זה עומד להיות שלי ליומיים הקרובים.

moto-guzzi-stelvio-2

המשך…

מיצו רוכב על Honda Goldwing GL1800

פתח דבר: אין לי ספק בכלל שכל סופרלטיב שאוכל להעלות על דעתי בנוגע להונדה גולדוינג נכתב כבר עשרות פעמים בשנים בהם האופנוע הזה קיים, וכי כל משפט שאוציא מהמקלדת למסך זה בנוגע ליכולותיו המדהימות של האופנוע הזה יהפוך לקלישאה ברגע שהפיקסלים יתממשו על פני המסך.

ובכל זאת.

לקח לי למעלה מ- 25 שנה לרכוב לראשונה על הונדה גולדוינג. מה לעשות. בארץ מוכת החמסינים, הפיגועים, המלחמות ומיסוי היתר על כלי רכב (ואופנועים) לא היה לי הרבה סיכוי לשים ידי על אופנוע שנמכר בישראל בסכום שקרוב הרבה יותר לרבע מיליון ש"ח מאשר למשכורת הממוצעת שלי, גם אם היא לא כל כך נמוכה. הדרך היחידה שבה הצלחתי לעשות זאת היתה ע"י רכישת כרטיס טיסה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, ופשוט לשכור אחד כזה. מכיוון שהכל נעשה שם באונליין דרך האינטרנט, פתחתי לי את הדפדפן וניגשתי לאתר של אחת החברות העוסקת בהשכרת אופנועים – Eagle Riders – ושם ביצעתי את ההזמנה. שבועיים מאוחר יותר אני מוצא את עצמי בפתחה של הסוכנות ששוכנת בבנין "קטן" שיכול לגמד בתוכו את כל סוכנויות האופנועים בישראל + חלק נכבד מחנויות האביזרים, ואחרי ש"שוחררתי" מכ- 500 דולרים הכוללים בתוכם גם את כל הביטוחים האפשריים, הוצגתי בפני הכלה.

honda-goldwing-1

כבר ראיתי גולדוינגים (ככה זה ברבים?) בחיי, אבל מה אני אגיד לכם, כשאתם עומדים מול אחד כחול, בוהק, נקי למשעי, מתודלק ומצוחצח, ממתין לך בקוצר רוח, ההרגשות עולה וגואה, אין לי מילים אחרות. עם כ- 12,000 מיילים על השעון, האופנוע לא רק נראה חדש אלא גם הרגיש כך. חדש לגמרי.

חיצונית, פרט לצבע שלו, הדבר הבא שכמובן מושך את העין הוא הגודל של הכלי הזה. קטן הוא לא, ועם בסיס גלגלים של 1689 ס"מ ונפח מנוע של 1832 סמ"ק, הוא גם לא קל. הבהמה שוקלת לא פחות מ- 406 ק"ג (רטובים, כשמתוכם מיכל הדלק מכיל 25 ליטר). הגולדוינג לא סתם ארוך, הוא גם רחב (אם כי בתנועה הוא לא מרגיש כל כך רחב). בזכות הארגזים (עליהם אפרט בהמשך ביחד עם שאר תאי האיחסון המרובים שלו), בזכות מדרכי הרגל של המורכב/ת, ובזכות המבנה הנמוך מאוד, כמעט ואי אפשר לראות את הצמיג האחורי שלו המסתתר אי שם למטה.

honda-goldwing-17

ולא רק זה. חשבתם שזה רק "תכניס להילוך ותן גז"? אה, זהו. שזה בדיוק זה. כדי לצאת מהמקום ולהתחיל לנסוע זה בדיוק מה שצריך. אבל רגע, איפה נכנסים לתמונה עשרות המתגים, המחוונים, הכפתורים, הצגים ושלל הידיות שגורמות לקוקפיט של הגולדוינג להיראות בדיוק כמו קוקפיט של מטוס קל ממוצע? נציג הסוכנות שמסר לי את המפתחות הרגיע אותי שמיד אחרי שנחתום על הניירת הוא ישב ויסביר לי בדיוק על כל המתגים והכפתורים. ואני מודה ומתוודה – זו הפעם הראשונה מאז לקחתי את המוטו-גוצי העתיק ההוא ממורה הנהיגה שאצלו למדתי רכיבה, אי-שם בתחילת שנת 1990, זו הפעם הראשונה שבה באמת רציתי שמישהו יסביר לי על התפעול של האופנוע הזה.

honda-goldwing-16

 

honda-goldwing-15

Fast forward שעתיים וחמש דקות (לא באמת…) ואני שמח. עברתי את בחינות ההסמכה וכעת אני ד"ר לגולדוינגים. אני יודע (פחות או יותר) מה כל מתג עושה. אני מוכן לצאת לדרך. אורז את כל הציוד בתוך תאי האיחסון הרבים, ועושה את דרכי בזהירות החוצה ממגרש החניה.

ואז מגיע השוק.

המשך…

סיום תקופה: KTM Super Duke 990 R

אני בסופו של דבר מאשים את כRובי…

super-duke-990-r-1

הוא זה שנתן לי בזמנו נסיעת מבחן על ה- Super Duke 990 אחרי שברוב חוצפתי התעניינתי עד כמה אופנוע ערום שכזה יהיה מהנה מול אופנוע ספורט טהור.

אויש כמה גדולה היתה הטעות! זה כמו לנסות סם. ממכר.

את ה- Super Duke וגרסת ה- R קשה לתאר. הדבר היחיד שעולה בראש כשרוכבים עליו הוא "איפה שמתי את הצוואה" ו- "האם אני רוצה חלקת קבר בצל או בשמש" וגם "שיט שיט שיט שיט". ולמרות הכל בכל רכיבה אתה מוצא את עצמך עם חיוך ענק ומטופש על הפנים.

האופנוע, בוודאי בגירסת ה- R הקרבית, הוא אופנוע חוליגני לחלוטין בכל רמ"ח איבריו. אין דרך אחרת לתאר אותו. ויעיד על כך כל אחד שרכב עליו. אני זוכר שהדבר הראשון שאביעד אברהמי אמר כשירד עליו היה "פאק!".

אני מסכים.

זה לא סוג של streetfighter. זה לא נייקד רגיל.
זה אופנוע עם הפרעות קשב שלא מוכן לעשות שום דבר "נורמלי".
זה אופנוע שגורם לך לחייך רק מלחשוב על הרכיבה עליו.
זה אופנוע שאם יש לך חצי שעה פנויה בעבודה, אתה תצא בשקט בלי שאף אחד ירגיש, תעלה על האופנוע ותעשה איזה סיבובון.
זה אופנוע שפשוט ממכר.

המשך…

סקירת גלאי מצלמות גאטסו – CapriCam G8

לפני מספר שבועות הובא לידיעתי על קיומו של מכשיר חדש, פרי פיתוח וייצור ישראלי כחול לבן, שמטרתו היא אחת: לספק הגנה לנהג הישראלי מפני עשרות (ובעתיד מאות) מצלמות הגאטסו המאיימות על כיסו ורישיונו (עוד על המצלמות – כאן באתר).

המוצר – CapriCam G8 – הוא מכשיר המבוסס רכיב GPS המזהה את מיקום הרכב/אופנוע ואת כיוון נסיעתו, ומספק לנהג/רוכב התראה פשוטה אך יעילה המבוססת על סדרת צפצופים מהירה כ- 400 מטר לפני ההתקרבות למצלמה. מיקומי המצלמות מוטענים לתוך המכשיר בתהליך פשוט,כך שבכל רגע נתון יודע המכשיר את מיקום הרכב/אופנוע אל מול המצלמות.

g8kit-2

המכשיר נמסר לי לבדיקות, ולאחר שימוש של כשבוע אני שמח לספר לכם על מסקנותי.

לינק לאתר היצרן:

http://www.capricam.com

המשך…

מיצו רוכב על Yamaha T-Max 530

פעם היה לי T-Max. בחיי. רגע, חכו, זה לא נעצר פה. לא רק שהיה לי T-Max, אלא אפילו שניים.

שככה יהיה לי טוב.

אבל חכו, אני יכול להסביר. זה לא מה שאתם חושבים.

אתם מבינים, מתישהו בין תחילת 2000 לאמצע 2001 הייתי נוהג לרכוב לי להנאתי הרבה על Kawasaki ZX12R מרובה סמ"קים ומשפריץ כוחות סוס שעברו לכביש דרך צמיג עב-כרס במידה 200, בולע דלק כמו טנק מרכבה סימן 4, אבל נותן בגז לכל מה שזז באותה תקופה על כבישי הארץ. באותה תקופה חייתי חיים טובים (אם אפשר לקרוא להם כך), אבל אז הגיעה הפצצה. יותר מדוייק – הפיצוץ. בועת הדוט.קום בקעה לה בקול נפיחה עזה, וגם אני, בהיותי עוסק באותו תחום, נפגעתי כלכלית. הפתרון היצירתי של אשתי דאז (גרושתי להיום) היה "אז תיפטר מהאופנוע שלך" (הן מאוד יצירתיות הנשים האלה, במיוחד כשזה לא נוגע אליהן), ואני, בהיותי בעל המילה האחרונה בבית, הבעתי את מחאתי ע"י יבבות חרישיות. בלית ברירה מכרתי את התפלץ, כשהתנאי היחיד שהצלחתי להציב היה שאני "ארד" לדו-גלגלי אחר, זול יותר.

וכך היה. האופציה היחידה שיכולתי לחשוב עליה מבחינה מוטורית היתה רכישה של T-Max צהוב חדש, מהשנתון הראשון או השני שהגיע ארצה. הוא היה מדהים! הכלי הזה היה התגלמות החוליגניזם המוטורי האוטומטי באותה תקופה. אף קטנוע אחר לא היה מסוגל להתקרב אליו, שלא לדבר על להתיימר להציג ביצועים קרובים למה שהטימקס היה מסוגל לעשות. ה"אוטובוס הצהוב" (כך כיניתי אותו) היה אצלי במשך כשנתיים, שנתיים בהן הספקתי לעבור איתו שתי תאונות (שתיהן לא אירעו באשמתי, אם זה משנה למישהו), כשהאחרונה שבהן היתה קשה למדי עבורי. הקטנוע נפגע בצורה קשה בפלסטיקה, וכיוון שכך החלטתי לשפץ ולשפר אותו ולצבוע אותו בצבעי רפליקת מרלבורו של מקס ביאג'י.

t-max-biaggi-5

(תודות לכרובי ובולשיט-דוט-קום, היום פולגז, על התמונה)

זמן מה לאחר מכן החלפתי אותו בטימקס חדש, מודל 2005 שחור, שהיה טוב יותר בהרבה תחומים – בעיקר בברקסים בעלי הדיסק הכפול מקדימה, וכן בקוקפיט מתוכנן מחדש ובמאפיינים נוספים. בתקופה ההיא צצו קטנועים נוספים, כמו למשל הסילברווינג של הונדה והבורגמן של סוזוקי וגם ג'ילרה עם ה- GP800, שניסו לגזור גם הם חלק מקטגוריית הגדל-נועים שהטימקס המציא, איפיין, ושלט בה ללא עוררין. יחד עם זאת, בתקופה זו נוצרה לטימקס גם תדמית אפלה יותר, של קטנוע המשמש את חיילי משפחות הפשע ושלל ערסים למיניהם. אני אמנם לא חוויתי על בשרי אף התעמרות מצד כוחות הביטחון, אבל התדמית עוצבה ונחרטה במוחו של הציבור.

מאז עברו הרבה סמ"קים על הכבישים, ואני עברתי לאופנועים אחרים, חזרתי לתפלצים הגדולים מרובי הנפח. אבל תמיד זכרתי לטובה את אותו "אוטובוס צהוב" משנת 2002, ואת אחיו השחור.

ואז נפלה לידי ההזדמנות לקחת את ה- T-Max 530, הדור הרביעי של מלך הקטנועים, לרכיבת מבחן ארוכה. שאני אוותר? עזבתי הכל ורצתי לסוכנות מטרו בת"א.

אם יש דבר אחד שמהנדסי ימאהה למדו הוא שסוס מנצח לא מחליפים, רק משפרים. וכך ממשיכה ימאהה  את המסורת שגרמה להם להוביל ללא עוררין, בטח בישראל, את הקטגוריה. תשכחו מנוחות, מפרקטיות, תשכחו מתאי איחסון מרובים או מתצרוכת דלק משופרת – ביצועים. רק ביצועים. שיסע מהר יותר, שיאיץ מהיר יותר, שיבלום טוב יותר, שיקח פניות טוב יותר. לא צריך שום דבר חוץ מזה.

אה. ועיצוב. שיהיה מעוצב למשעי.

ופה הם מצליחים, ושוב בגדול.

המשך…

בדיקת אמצעי גילוי מכמונות מהירות – iRoad

לאחרונה התבשרתי על קיומו של מכשיר לגילוי מכמונות מהירות חדש המתחיל בימים אלה את דרכו בישראל – ה- iRoad. מדובר במכשיר מסקרן מפיתוח מקומי שמגלם בתוכו, לדברי היבואן, את כל הטוב שבגלאי מכמונות סטנדרטיים כגון ה-וולנטיין 1, ביחד עם יכולת זיהוי מצלמות גאטסו ואיומים אחרים הנמצאת בתוך מכשיר ה-צ'יטה המוכר. אותי זה עניין מאוד, ולכן הצלחתי לשים באופן בלעדי את ידי על מכשיר iRoad ולקחתי אותו לסידרת בדיקות מקיפה. הרי התוצאות לפניכם.

לממהרים במיוחד

במידה ואתם לא יכולים לחכות לסוף המאמר, הרי הוידיאו לפניכם. הצילום, הקריינות והעריכה הם של מישל דור ידידי הטוב, כתב הוידיאו של Ynet, תודה רבה מישל!

קצת רקע היסטורי – פרוייקא א-3

אם במקרה התעוררתם מתרדמת לאחרונה, אתם בוודאי צריכים תזכורת: במהלך 2011 ו- 2012 החלה משטרת ישראל, משרד התחבורה והמשרד לבטחון פנים בפריסה ארצית הולכת ומתרחבת של מערכת מצלמות אכיפה אלקטרונית (המכונה "א-3"). במסגרת הפרוייקט הוצבו עשרות מצלמות המהירות על כבישי המדינה.

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רובנו רוצים לחשוב על עצמנו כאזרחים שומרי חוק (בכל הקשור לנהיגה), אבל עיון קצר במפת פריסת מערכת האכיפה האלקטרונית של מצלמות הגאטסו מגלה שהן הותקנו ברובן במקומות כאלה שבהן אין כל קשר בין המהירות של הרכבים על אותם קטעי כביש לבין האכיפה.

הבעיה עם מצלמות הגאטסו

בעוד שמערכות אכיפת המהירות הקודמות של המשטרה היו ניתנות לגילוי ע"י אמצעי גילוי שונים כגון ה-וולנטיין 1 או ה-פספורט 9500 הנחשבים כמובילים בקטגוריה, הרי נכון להיום הבעיה הגדולה המתעוררת עם מצלמות הגאטסו היא שהן לא משדרות שום אות אלקטרוני החוצה, ולכן הן בלתי ניתנות לגילוי באמצעות אותם גלאים. קיימת רק טכנולוגיה אחת שמסוגל לגלות בצורה אפקטיבית את מצלמות הגאטסו – מערכת מבוססת GPS שעושה שימוש בבסיס נתונים המכיל את כל "נקודות האיום". כמובן שיעילותה של מערכת כזו טמון באלמנט מפתח אחד – רמת העדכניות והדיוק של בסיס הנתונים – וכאן יש הבדל משמעותי בין רמת האמינות והעדכניות של הספקים השונים.

מערכת גילוי כזו נמצאת במכשיר המכונה "צ'יטה", או בשמו המלא Cheetah C50i. היתרון המשמעותי של הצ'יטה בישראל הוא בסיס הנתונים המעודכן שנכון לרגע כתיבת שורות אלה כולל את כל מצלמות הגאטסו, וכן נקודות איום אחרות כגון אזורי מלכודות ממל"ז, אזורי אכיפה מוגברים ועוד. בסיס הנתונים של הצ'יטה מתוחזק בצורה מקצועית ע"י גיא ברלס, יבואן המכשיר, והוא מעודכן ברמה שוטפת.

גם הצ'יטה וגם הגלאים הסטנדרטיים – וולנטיין 1 ו-פספורט 9500 – נסקרו כאן בעבר. אבל בעוד שהשילוב של הצ'יטה יחד עם הוולנטיין היה שילוב שניצח בבדיקות, עדיין נותרה הבעיה הכרוכה בסירבול של תפעול שתי מערכות נפרדות, התקנה נפרדת ברכב, וכמובן תפעול מסורבל יותר עבור אופנוענים. מכשיר ה-פספורט 9500ix אמור היה לתת מענה לבעיה זו ע"י שילוב יכולת GPS עם גלאי מצויין, אבל למרות שבתחום הרדאר והממל"ז הפספורט לא נופל בהרבה מה-וולנטיין 1, הרי שבהשוואה בין יכולת ה- GPS שלו אל מול הצ'יטה קיים חיסרון אחד משמעותי ומכריע – בסיס הנתונים. בעוד שבסיס הנתונים של הצ'יטה הוכח כאמין ועדכני, העידכונים של בסיס הנתונים של הפספורט נעשים בתדירות פחותה, ואינם כוללים, לדעתי, את מלוא האיומים האמיתיים (נשמח לדווח על שינוי מהותי בדרך העידכון של הפספורט בעתיד).

הצורך בשימוש בשני מכשירים שונים המגדיל את ההוצאה ואת הסירבול בתפעול לא נעלמה מעיניו של גיא ברלס, היבואן של מכשירי הצ'יטה והוולנטיין בישראל וה- CTO של אייספיד מלכודות מהירות בישראל, והובילה אותו לפתח במשך השנתיים האחרונות מכשיר אחד שיהיה מסוגל לתת מענה מלא לכל ה"איומים" העומדים בפני הנהג הישראלי:

1. לתת טווח גילוי מקסימלי כנגד מערכות רדאר כגון הדבורה והמולטנובה.

2. לתת מענה התראתי כנגד מערכות אופטיות מבוססות לייזר כגון הממל"ז.

3. לספק התראה על קיומן של מצלמות גאטסו או איומים קבועים אחרים בנתיב הנסיעה.

בתום אותו פיתוח נולד מכשיר חדש – ה- iRoad – המותאם ותפור לצרכי הנהג הישראלי, והמתאים בדיוק לאיומים שמולם אנו עומדים כאן בישראל.

בתמונה – ה- iRoad – קטן וקומפקטי.

לקחתי אותו לסדרת בדיקות ארוכה בתנאים המדמים בצורה מלאה את האיומים השונים מולם עומדים הנהגים בישראל. המטרה היתה לאשר או לשלול את יכולותיו של המכשיר בגילוי איומים, ואת נוחות התפעול שלו. כדי להשוות את יכולותיו של ה- iRoad אל מול גלאים אחרים, הוספתי לבדיקה גם שני מכשירי וולנטיין 1 בגירסאות שונות (אחת מהן – האחרונה), מכשיר פספורט 9500ix, ומכשיר צ'יטה עם בסיס נתונים מעודכן.

המשך…

מיצו רוכב על Honda VFR1200X Crosstourer

בעולם האופנועים של העשור השני של המאה העשרים ואחת, תחום האדוונצ'ר-תיור הוא סגמנט חם שמושך אליו מדי שנה יותר ויותר רוכבים, רובם קורבנות של קטגוריית הספורט ההולכת ונכחדת. תחום זה משך ומושך יצרנים רבים, אבל בראש וראשונה את BMW שבמידה רבה נחשבת כממציאת הקטגוריה עם ה- BMW R1200GS, ה- KTM Adventure 990 הספרטני הקשוח ובעל אוריינטציית השטח המובהקת, ה- Yamaha Super Tenere 1200 הכבד ואנמי למדי, ה- Ducati Multistrada 1200 שהוא למעשה סופרבייק בשלדת אופנוע אדוונצ'ר וחסר יכולות שטח ראויות כמעט לחלוטין, וכן אופנועים נוספים שאינם נמכרים אצלנו כמו ה- Triumph Tiger Explorer 1200 וה- Moto Guzzi Stelvio 1200 8V (אולי, אולי בקרוב… 🙂 ).

הונדה לטשה עין זה מכבר לכיוון זה, והשנה אנו מקבלים בישראל לראשונה את ה- Honda VFR1200X Crosstourer המוגדר ע"י היצרנית כ"אופנוע אדוונצ'ר-ספורט-תיור".

האם הקרוסתורר אכן נותן תשובה ראוייה למלך הבלתי מעורער של עולם ההרפתקנות הדו-גלגלי? האם הונדה השכילו לקחת את הצדדים הטובים בקטגוריה ולשלב אותם עם המכלולים האיכותיים והאמינות המוכרת שלהם כדי לייצר בימר-קילר?

יצאתי לבדוק. במסגרת כתבה מצולמת שצילמתי עבור עיתון גלובס בה ביצענו מבחן השוואתי בין הקרוסתורר לבין הבימר, קיבלתי את האופנוע לרכיבת סוף שבוע ארוך, ולהלן רשמי מרכיבה זו.

ראש בראש: 2 מהאופנועים הטובים בעולם – גלובס

במבט ראשון – ההונדה הוא לא אופנוע קטן, ועם עם בסיס גלגלים של 1,595 מ"מ האופנוע לא קצר. עם עיצוב מעט שונה מהגישה שבה הלכו מהנדסי BMW, אבל יחד עם זאת, כמו בסופר טנרה של ימאהה, אלמנטים עיצוביים רבים נלקחו ישירות מהבימר. אלמנטים כמו חרטום הברווז הקלאסי (קטן יותר משל הבימר אבל עדיין שם), זרוע חד-צידית, זנב עם שלדת אלומיניום מעוצבת המותאמת לנשיאת סט מזוודות קומפלט, וכמובן סט מיגונים, פנסי ערפל, מחממי ידיים ועוד (הכל כמובן בתוספת תשלום, ועל כך ראו בהמשך).

מקדימה בחרטום, מעל למקור הברווז הקטן, קיימת יחידת תאורה קטנה יחסית בגודלה הפיזי, המותקנת בתוך פירינג שהולך וגדל לכיוון מיכל הדלק. בצידי המיכל ישנם אלמנטים מפלסטיק שחור שאמורים לעזור לרוכב לאחוז טוב יותר את המיכל עם ברכיו, וגם לספק הגנה מסויימת בעת נפילה, ומקדימה הותקן מיגון מאלומיניום הנראה לצערי שברירי ועדין מדי, לא יודע איך הוא יתמוך במשקלו של האופנוע בעת נפילה. אני מעדיף לא לבדוק…

מאחור, זרוע חד-צידית נאה למדי חופנת את המסב של הגלגל האחורי מצידו השמאלי (הפוך משל הבימר), בעוד שמצידו הימני קיים חישוק מעוצב אליו מחוברים השפיצים של הגלגל. גל ההינע של ההונדה, רכיב משותף לקרוסטורר ול- VFR1200F, אמור לספק לרוכבים אלפי קילומטרים רבים של רכיבה ללא צורך בתחזוקה.

4 צינורות הפליטה היוצאים מהמנוע מתחברים בגחון לצינור אחד המוביל לאגזוז שנמצא בצידו הימני של האופנוע (שוב, הפוך משל הבימר), והוא חסר כל חן לטעמי (אם כי בהשוואה לסופר טנרה מדובר ביצירת מופת… לא, זו לא מחמאה למהנדסי ימאהה…). לקרוסטורר אין יומרות שטח בכלל, למרות הפוזה הקרבית לכאורה. אבל אני מניח רק שבעליו המאושרים של אופנוע כזה שרק תעבור בראשו המחשבה לרכוב איתו בשבילים ימהר לרכוש תוספות הכוללות מיגון גחון ומיגוני מנוע וזאת כדי למנוע מכות בחלקו התחתון של האופנוע. המיגונים איתם מגיע האופנוע במקור בנויים מאלומיניום המרגיש קל ולא מאסיבי במגע, אני לא משוכנע שהם ימנעו נזק בעת נפילה רצינית על הצד.

המשך…

מיצו רוכב על Aprilia Tuono V4

"תבוא, תבוא תרכב עליו, מה אכפת לך?" אני שומע את הקול מצידו השני של הטלפון "נו בחייאת מיצו, תעשה מערוף, אני אוסיף לך גם את הבלונדה ההיא ששמת עליה עין…"

"השתגעת?" אם זוגתי שתחייה רואה אותי עם בלונדה – עלי השלום. "טוב בסדר" אני מתרצה "אבל רק בגלל שזה אתה" אני מוסיף לו אחת בקטנה, שירגיש טוב.

האפריליה טואונו (כן, "טואונו" – רעם, באיטלקית, ולא "טואנו") עומד מולי על המדרכה מול סוכנות אבניר בדרום ת"א. האסוציאציה הויזואלית מכה בי באופן מיידי: זוכרים את באמבל-בי מהטראנספורמרז? זה הדבר הראשון שקופץ לראש כשרואים את הטואונו. העיצוב האיטלקי המוקפד כולל אלמנטים של דבור – שחור עם צהוב בוהק, כשהמעצבים לא שוכחים להציב את דגל איטליה בנקודה אסטרטגיות על המסיכה. כרגיל באופנועי הדור הנוכחי, אגזוז חד-צידי א-סימטרי מקוצר (ודי מכוער לטעמי) בצד ימין, זרוע אחורית בנוייה לתלפיות מאלומיניום שהושאר בצבעו המקורי והכסוף, וגם שלדת העריסה הכפולה כסופה בוהקת. לא, הוא לא יהפוך לקאמרו צהובה בקליק של כפתור, אבל הוא בהחלט נשלט ע"י כפתורים. יש אופנועים יפים ממנו, אבל אי אפשר להתעלם מהכלי בין אם בעת שעומדים איתו ברמזור, ובין אם כשעוצרים לתדלוק בתחנת דלק נידחת בשולי הארץ.

סליחה. זו לא התמונה שהתכוונתי להעלות.

כאמור האופנוע מעוצב למשעי כמו שרק האיטלקים יכולים להבין, וכמו שהם עושים. כל פרט ופרט יצר מבית היוצר של איזה וולנטינו או רוברטו, המסיכה (המכוערת למדי לטעמי), מיכל הדלק עם הסמל המפואר של היצרן, המושב האיכותי למגע ולישיבה, הזנב עם ידיות המורכב/ת המובנות בצורה אינטרגאלית, הזרוע האחורית, הכל. איכות ההרכבה מורגשת מאוד, אבל חייבים לתת גם "נ" אחד: הפנס הקדמי היה מלא סימנים של התעבות קודמת מה שגרם להתעכרות העדשה. לא ברור למה זה קורה באופנוע עם פחות מ- 6000 ק"מ על השעון.

פתיחת הסוויץ' מניבה שלל זמזומים אלקטרוניים ורחשים מקרבי המכונה. לרגע אני מדמיין כיצד הוא באמת ממיר את עצמו לאיזה רובוט בגובה 2 מטר (תגידו, אלה מכם שלא נרדמו בסרט הטראנספורמז, שמתם לב לחוסר האמינות במימדים של הרובוטים? ברגע אחד הם רכב פרטי קטן, ודקה לאחר מכן הם הופכים לרובוט בגובה 10 מטר? מילא, רק שבסצינה אחרת הם משנים את קנה המידה שוב ושוב ושוב. פתאטי… סליחה. סטיתי מהנושא…). אבל אתם חייבים להודות – המסיכה הזו באמת מזכירה רובוטריק…

הטואונו, שמוגדר בעצם כסטריט-פייטר ספורטיבי, מבוסס על הפלטפורמה המוצלחת מבחינתה של אפריליה – ה- RSV4 (עליו כתבתי במאמר הבא). הם חולקים את אותו מנוע בנפח 999.6 סמ"ק, אבל כמו בלא מעט אופנועים אחרים שעברו את המעבר מסופר-ספורט לערום/חוליגן/תן לי בגז/קרע אותי, גם המנוע של הטואונו עבר כוונונים שונים המורידים את ההספק שלו בכ- 10 כ"ס ומעמידים אותו על 162 כ"ס שמתקבלים ב- 11,000 סל"ד, אבל הופכים אותו ליותר נשלט ברחובות ובכבישים ציבוריים. גם המומנט שונה, והוא עומד על 11.2 ב- 9,000 סל"ד. שיא המומנט מתחיל להיות מורגש לקראת 7,000 סל"ד, והעובדה שהאדום מגיע רק לקראת 12,000 אומרת שלמנוע יש טווח אפקטיבי גדול יחסית. אל תבינו אותי לא נכון – גם בסל"ד נמוך יותר האופנוע לא מרגיש אנמי, אבל החייתיות האופיינית מתחילה רק שם. אגב, בתוך קרבי התפריט האלקטרוני ניתן גם לקבוע את רף ההתראה בפני חריגה מהסל"ד, כשאצלי הוא היה קבוע על 10,500. כל הכוח הזה נשלט באמצעות מערכת אלקטרונית ממוחשבת מתוחכמת. נגיע לזה עוד מעט.

המשך…

איך מתמודדים נגד מלכודת ממל"ז?

בהמשך לפוסט הזה, קבלו סיפור אמיתי:

אני על כביש שש צפונה, מיד אחרי מחלף נשרים. אני משייט להנאתי במהירות שהיא, איך נאמר, עלולה לסבך אותי. אני ברכב. ברכב מותקנים מספר אמצעי הגנה, כולל וולנטיין 1, צ'יטה C50 מעודכנת, ווייז (Waze) פועל על סמארטפון מסוג סאמסונג גלקסי, וזוג עיניים עם ראייה 6/6.

הערה: אחרי שקיבלתי כמה מסרים מצד כל מיני יפי נפש מתייפיפים, אני רוצה להבהיר בזאת שאני פושע, קרימינל, ואני בדרכי להסגיר את עצמי לתחנת המשטרה הקרובה. כן, כנראה נסעתי במהירות האיומה של 111 קמ"ש, ועל כך אני, כנראה, צריך לקבל עונש איום ונורא. עכשיו מרוצים? הלאה, אפשר להתקדם?

בתמונה: צ'יטה C50 (מצד ימין מעל ללחצן המצוקה), וולנטיין 1 (בחלקה העליון של השמשה), ווייז (בצד שמאל של השמשה)

מכשיר הצ'יטה מכוון להתריע משהו כמו 400 מטר לפני במהירות חוקית, כ- 600 מטר לפני במהירות על-חוקית.

בדרך כלל, אני נוטה להסתכל מדי כמה שניות על המסך של ווייז. אני רואה שהוא מציג לי אייקון של שוטר, ועוד אחד אחרי זה. בנתיים דממה.

בתגובה, וכהכנה לשוטר שאולי נמצא שם ואולי לא, אני מאט מעט, יורד למהירות "סבירה" לכביש 6.

לפתע ווייז (דווקא ווייז) אומר "שוטר לפניך", ואיך שהוא מסיים לומר את זה, הוולנטיין מצפצף לי במשך כ- 2 שניות על התראת לייזר. השוטר שהסתתר בניידת לזר עלי ולקח לו בדיוק 2 שניות והחליט שאני לא מטרה "ראוייה". זה משך הזמן שהוולנטיין צפצף.

הערה: חשוב להכיר את יכולות אמצעי האכיפה. ממל"ז נועל על מטרתו בשניות ספורות, לעיתים פחות משתים. אם שוטר נעל ולכד אותך, הוא יעצור אותך, וזה יקח לו בדיוק 2 שניות להחליט אם אתה צריך להיעצר או לא, ואז יש לו עוד כמה שניות לזרוק את הממל"ז לרכב, ולצאת החוצה לאמצע הכביש ולסמן לך לעצור בצד.

בתמונה: לכידת מהירות הרכב באמצעות ממל"ז

מכשיר הצ'יטה היה דומם. הוא לא הכיר את המלכודת הזו (למרות שהוא כן מתריע על מלכודת אחרת כ- 500 מטר בהמשך צפונה).

ראיתי את הניידת מאוחר מדי. השוטר העמיד את הרכב מסוג סקודה מסומנת כך שהרכב הסתתר מאחורי מעקה ההפרדה, על אי התנועה המצוייר מיד אחרי ההשתלבות של אלה שמגיעים מ- 431 לכיוון כביש 6 צפונה. בנוסף, בגלל שהתעמקתי בווייז באותה נקודת זמן, כשהבחנתי בו זה היה מאוחר מדי.

המשך…

מיצו רוכב על Ducati Multistrada 1200

לקח לזה לא מעט זמן. אילוצי עבודה, משפחה ושלל תירוצים עיכבו בלמעלה משנה את רכיבתי הראשונה על המולטיסטרדה של דוקאטי, אבל עכשיו הגיע תורי.

אני מקבל את האופנוע באולם התצוגה של ליגל, יבואני דוקאטי. אני מסתכל על האופנוע הלבן בזמן שאני מקבל הסברים ארוכים אודות ה- Setup של האופנוע, כל מתג וכפתור (ויש הרבה), וכל תפריט בתצוגה הדיגיטאלית המשוכללת. בשלב מסויים הכל הופך להיות מעורפל ומטושטש באזני. אני ממשיך להנהן ברוב הבנה בראשי, אבל בתוכו אני מפליג בדימיוני לעולם עתידני בו הרוכב על האופנוע הוא רק נוסע המחזיק בכידון סמלי שלא מחובר לכלום (לפחות לא באופן מכאני), אופנוע רובוטריק ממוחשב שמעביר לרוכב/נוסע/אורח רק את הפידבק שהמתכננים והמתכנתים שלו רצו, מצערת שמשחררת סוסים לפי הנחיות המחשב, מערכת היגוי שמתקנת תיקונים מיקרוסקופיים באמצעות מנועי סרוו חשמליים את השגיאות שעושה הרוכב ומייצבת את הפלטפורמה המכאנית שנבנתה בכוונה בצורה לא-יציבה, מערכת בלימה ושיכוך שעושה הכל בצורה דינאמית-אוטומטית-רובוטית בהתאם לתנאי הכביש, זווית ההטייה, משקל הרוכב ושל פרמטרים נוספים.

העתיד הזה יגיע מוקדם ממה שאנחנו חושבים, אין לי ספק, אבל היום אני עדיין השולט בסוס המכאני.

האמנם?

Fast forward למוצאי שבת. אחרי כ- 500 ק"מ בתנאי דרך משתנים בקיצוניות החל מרכיבה מטורפת עם קבוצת ספורט-ליטרים על כביש 6 צפונה כשלפעמים אני מוביל אותם במהירויות שאללא יסתור והמבין יבין… דרך כבישים טכניים ומפותלים עם גז שמעיף אותך לשמיים… דרך ירידה מהכרמל בדרך לא סלולה, בוצית לעיתים, כשלכל האורך יש אבנים וסלעים קטנים וצמחיה ולפעמים גם מעט דרדרת (לא סינגלים, נכון, אבל עדיין צריך 4X4 כדי לעבור שם)… דרך רכיבה בגשם שוטף עם פתיחות גז מטורפות שמעולם לא חשבתי שאפשר להעז – בגשם שוטף – ועדיין אתה מרגיש בטוח וחופשי כמו נערה מתבגרת עם 10 טמפקסים ו- 5 שכבות של אולווייז אולטרא בו-זמנית!

נכון, המחיר נמצא אי שם בשמיים הרחק מהשג ידם של רוב בני התמותה (למעלה מ- 175,000 ש"ח לדגמי ה- S ו- T), יש מה לשפר בהנדסת האנוש, בשטח הוא לא באמת מתמודד ראוי וסביר להניח שמי שרוכב עליו לא יעז לעשות איתו דברים שהוא היה מעז עם KTM Adventure ובטח שבטח שלא עם אופנוע שטח ייעודי, נפילה איתו בשטח תכניס אותך למינוס גדול מאוד, הכנף הקדמית ומגן הבוץ האחורי לא שווים כלום בשטח בוצי, ואפילו העברת ההילוכים לפעמים לא ממש מסתדרת ולעיתים אתה מוצא את עצמך מוריד הילוך כדי לתת גז מה שלא הגיוני באופנוע עם כזה נפח וכזה הספק… אבל להכניס את כל זה לחבילה אחת ועדיין להיות מוצלח מאוד בזה? פה טמונה הגדולה של האופנוע הזה. בשבילי מספיקה תחושת הביטחון שהרגשתי כשרכבתי עליו בגשם שוטף, על מעברי חציה חלקלקים (אחרי שהתרגלתי לקונספט כמובן), בסיבובים ובהשכבות שלא הייתי מעז לעשות על כבישים רטובים (שוב, רק אחרי שהתרגלתי לקונספט ולמדתי לבטוח במערכת ה- DTC). מסתבר שיש כזה דבר, אופנוע המספק את חווית הרכיבה המושלמת. ואני רכבתי עליו.

חזרה להווה.

המשך…

זיהיתם מפגע בטיחותי? שלחו תיעוד על כך למישל דור ב- YNET

מישל דור העלה כתבה מצויינת על מפגעים בכבישים, והוא קורא לכולנו לשלוח למערכת מידע אודות מפגעים אחרים שיכולים לפגוע בנו בפרט או בנהגים בכלל.

ynet זיהיתם מפגע בטיחותי? שלחו תיעוד ואנחנו נטפל
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4140423,00.html

ניתן לשלוח הודעה על המפגע באמצעות הודעת SMS לטלפון שמספרו 5335 "עבור ערוץ הרכב", או מייל לתיבת safewheels@y-i.co.il, וכמובן שניתן גם לפנות למישל ישירות.

תשמרו את המספר והמייל הזה.

מיצו רוכב על Ducati Diavel

לא כל יום יוצא לי לרכוב על חלום. פעם אחת זה קרה לי. קראו לה טלי, ובמשך למעלה משנתיים פינטזתי עליה (בערך מהגיל שבו התחלתי להבין מה זה אומר, כן?) אחרי זה נפרדו דרכנו וכשנפגשנו שוב זה היה במקרה. את מה שקרה באותו לילה לא אפרט פה מפאת הצניעות, אבל בואו נגיד שאחרי זה החלטתי שלפעמים עדיף לא לממש פנטזיות. למה? נו תחשבו לבד. נו איך הסיפור הזה, מרתק ככל שיהיה, קשור לנושא שלנו היום? הוא לא ממש קשור, פרט לכך שהייתי זקוק לאיזה פתיח לא שגרתי.

מהיום שבו החלו שרטוטים סכמתיים של הפרוייקט החדש של דוקאטי לצוץ ברחבי האינטרנט מתישהו באמצע 2010, ועם פרסום תצלומי הריגול שהחלו לטפטף בין אם בטעות ובין אם בכוונה בכל מיני מגזינים נחשבים, חשבתי שמה שאז היה נקרא דוקאטי פרוייקט 0803 נראה מגניב לאללה. לא יודע. משהו עשה לי את זה. אולי מערכת הפליטה עם צמד הצינורות והאגזוזים הבשרניים, אולי הזנב המתהדר במה שנראה כמו זרוע חד-צידית וצמיג עב כרס, אולי הפרונט השרירי. לא יודע, אבל רציתי לראות את זה מקרוב.

למרות שתכננתי להגיע לתערוכת מילאנו בסוף 2010, אילוצי עבודה מנעו זאת ממני, וכך נאלצתי להסתפק בתצלומים שפורסמו של מה שאז כבר היה מוכר בשמו האמיתי – דוקאטי דיאבל (דיאבל על שם המילה "שטן" בעגה איטלקית מקומית).

בשנים האחרונות דוקאטי זזה קדימה. זה התחיל עם ההחלטה האסטרטגית לתת גז ולפתח אופנוע חדש, מהנייר, דווקא בזמן שכל העולם העסקי קפא על שמריו (המולטיסטרדה 1200), וזה ממשיך עם הדיאבל הבשרני שפותח גם הוא בתקופת אי-ודאות כלכלית. בנתיים הולך להם לדוקאטי, ושני האופנועים נמכרים, כך הבנתי, כמו לחמניות חמות. בביקור האחרון שלי באיטליה נתקלתי בעשרות רבות של מולטיסטרדות ולא פחות מ- 20 דיאבלים (כמובן שהיו הרבה יותר מונסטרים וכו'), בעוד שאופנועים "אקזוטיים" של יצרנים אחרים כמעט ולא נצפו ובטח שלא במספרים כאלה.

עכשיו זו הפעם השניה.

המשך…

רוצה לבחון אופנוע חדש? קח צ'ק-ליסט

לא כולנו נולדנו בוחני אופנועים מקצועיים. חלקנו, בלי להזכיר שמות, לא יצליחו לעשות את זה כמו שצריך גם אחרי שנים של ניסיונות. חלק אחר, שוב לא נזכיר שמות, עושים את זה כל כך טוב שקריאת כתבות שלהם מעבירה אחת לאחת את כל התחושות והתובנות של הכותב אל הקורא. הרוב סתם בינוניים. כמוני למשל.

ובכן, מכיוון שגם אני לא נולדתי עם כפית השמן בפה, גם אני צריך ללכת לפי איזו רשימה, איזה צ'ק-ליסט, בעת שאני עולה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתי עליו קודם. אמנם רכיבה על אופנוע בסופו של דבר היא תכונה שלא נשכחת, אבל המיומנות לעשות אותה בצורה נכונה נרכשת ע"י קורסים ואימונים רבים, שלא לומר הרבה מאוד שנות ניסיון. יתרה מזאת, בעת רכיבה על אופנוע כזה שמעולם לא רכבתי עליו, אני רוצה לעבור על מספר פריטים מהותיים בחוויית הרכיבה, כאלה שבלעדיהם הכתבה לא תהיה מושלמת, ובלעדיהם חווית הרכיבה לא תעבור אל הקורא בצורה שהתכוונתי אליה.

חשוב לציין: חלק מהשאלות והנקודות המופיעות כאן מיועדות אך ורק לרוכבים מנוסים ובעלי יכולות רכיבה טובות. אני מסיר מעצמי, כמובן, כל אחריות לכל נזק שיגרם לכל אדם כתוצאה ישירה או עקיפה מקריאת דברים אלה. אם אתם לא יודעים מה אתם עושים, אין לכם מה לעשות על אופנוע, ובטח שבטח שלא על אופנוע מבחן שאינו שלכם. זהירות.

קרדיט: הרעיון לכתבה הזו הגיע מחבר יקר – מישל דור. הוא סיפר לי על כתבה דומה שהוא מתעתד לכתוב בתחום הרכב, והציע לי להוסיף משהו דומה בתחום הדו"ג. יאללה, אני זורם.

עידכון: המאמר נכתב במקור בשנת 2011. הרבה השתנה מאז בתחום הבקרות האלקטרוניות, ולכן הוא עבר עידכון וריענון כ- 6 שנים מאוחר יותר.

אז מהו אותו צ'ק-ליסט? הנה, קראו הלאה:

המשך…