את מכונת המלחמה הזו היה קשה לחסל. טוב לא צריך להיות מלודרמטי כל כך. אבל בכל זאת, אחרי כ- 20 שנים שבהם דגם ה- Hayabusa של סוזוקי מיוצר, הגיע הזמן לסגור את המכסה ולהוריד את המים על מה שהיה במשך שנים האופנוע הסדרתי החזק ביותר והמהיר ביותר – ever.
ה"היאבוסה" של סוזוקי הוא אופנוע שהוא תוצר של המלחמה הקרה, אבל לא בין הסובייטים לאמריקאים, אלא בין יצרניות האופנועים היפניים, מלחמה שהתלהטה מאוד סביב אמצע שנות ה- 90 של המאה הקודמת, ובה חיפשו היצרניות לייצר את הכלי הסדרתי המהיר ביותר. היו אלה קוואסאקי עם ה- ZZR1100, והונדה עם ה- CBRXX "בלאק-בירד" (הציפור השחורה, עם רמז דק למטוס הריגול האלמותי שהחזיק במשך שנים רבות את שיא המהירות של מטוס ממונע במנועים שהם אינם רקטיים) שהיו בין הלוחמים הראשונים בקרב הזה שהתקרבו לגביע הקדוש של המהירות – 300 קמ"ש.
ואז הגיעה סוזוקי עם ה- GSX1300R Hayabusa.
הא (כמו הא-לחמניה)
יא (כמו יא אללה)
בו (כמו בורגר)
סה (כמו סע סע יא טמבל)
סוזוקי לא קראו לאופנוע שלהם "היאבוסה" סתם כך, אלא עשו זאת תוך כדי שהם מכוונים לשני מקומות: ראשית, משמעותו של השם ביפנית הוא ציפור בשם Peregrine Falcon (או בז נודד בעברית) – היצור המגיע למהירות הגבוהה ביותר מכל בעלי החיים בעולם – ציפור שמגיעה בצלילה למהירות של כ- 390 קמ"ש. שנית, הבז הנודד אוהב לאכול מגוון ציפורים אותן הוא צד בזכות ראייתו המדהימה ומהירותו יוצאת הדופן – אבל אחת האהובות עליו ביותר היא השחרור, ציפור קטנה ושחורה, ששמה באנגלית הוא… נכון: Blackbird… רמז יותר מכפול אל מטרתו של הכלי – לאכול בלי מלח את ה"בלאק-בירד" של הונדה…
לוח שעונים של "בוסה" מודל 1999 עם מהירות סופית:
עם צאתו של ה"הבוסה" לראשונה ב- 1999, עם משקל יבש של כ- 210 ק"ג ו- 174 כ"ס, הכלים הראשונים נמדדו במהירויות של 312 קמ"ש אמיתיים. לראשונה, אופנוע מייצור סדרתי מצליח לרדת מ- 10 שניות במיאוץ ל- 400 מטר (רבע מייל, 9.86 שניות). בעוד שה"בלאק-בירד" של הונדה עבר בזמנו בקמ"שים בודדים את מחזיק השיא הקודם של קוואסאקי, הרי שה"בוסה" הצליח לעבור את מהירותו הסופית של ההונדה בלא פחות מ- 15-20 קמ"ש מלאים. נוק אאוט מושלם.
סוזוקי יצרה עבור האופנוע קטגוריה חדשה של אופנועים, וקראה לה "Ultimate Sport". זה לא היה בצחוק. ה"בוסה" ידע לעשות הכל, והרבה יותר טוב מכל אופנועי ה- 750 והליטר של המתחרים, וזאת כמעט מבלי לאבד מיכולת הרכיבה הספורטיבית שנמצא ב- DNA של האופנוע.
אבל מלחמת המהירויות לא הסתיימה. שנה מאוחר יותר, ב- 2000, יצאה קוואסאקי עם ה- ZX12R שלה, אופנוע ששווה מאמר נפרד, בניסיון לתת בראש ל"בוסה". שנת 2000 היתה הפעם הראשונה אבל גם האחרונה בהיסטוריה שאופנועים מייצור סדרתי הציגו מהירויות "רשמיות" כאלה… עקב חששן של יצרניות האופנועים מפני רגולציה מצידם של האירופאים שהחלו להשמיע קולות להטלת חסמי ייבוא לאופנועים כה מהירים, החליטו כל היצרניות פה אחד להתחייב ל"הסכם ג'נטלמני" והטילו על עצמן הגבלת מהירות מרצון. כתוצאה מכך, החל משנת 2001 לא נוצר אף אופנוע סדרתי – חזק ככל שיהיה – שיכול היה לנסוע מהר יותר מ- 300 קמ"ש בתצורתו המקורית כפי שיצאה מהמפעל. גם אם הגבלה זו שוחררה באמצעים אלקטרוניים, הרי שברובם המכריע אם לא בכולם – צג המהירות לא היה מסוגל להראות מהירות גבוהה מ- 300 קמ"ש (אנחנו רואים כמה יוצאי דופן בשנים האחרונות, בעיקר קוואסאקי עם ה- H2).
סוזוקי ייצרה את ה"בוסה" המקורי משנת 1999 עד 2007. זה היה הדור הראשון שיוצר כמעט ללא שינויים, פרט להחלפת שלדת הזנב מאלומיניום לאחת מפלדה (ועל ידי כך הוספה של כ- 4.5 ק"ג למשקל האופנוע):
ב- 2008 עבר ה"בוסה" מספר שינויים בדור השני שלו, ונקרא GSX1340R: החל מהצורה שלו שעברה טיונינג נוסף לטובת אוירודינאמיות, דרך מכלולי האופנוע, מערכת פליטה שונה (הכוללת גם ממיר קטליטי) וכלה במנוע חזק יותר שהפיק 194 כ"ס. משנה זו יוצר האופנוע כמעט ללא שינויים עד ל- 2018 מלבד תוספת של מערכת ABS, קאליפרים של ברמבו מקדימה, ושינויים מינוריים במערכת ניהול המנוע.
"בוסה" דור שני, מודל 2008:
בשנים אלה צבר לעצמו ה"בוסה" כמות הולכת וגדלה של אוהדים, ושימש כפלטפורמה למגוון עצום של שיפורים: החל ממראה חיצוני, דרך שיפורי מנועים ותוספות של ניטרו וטורבו, שינויים במערכת הפליטה והיניקה, וכלה בהתאמת הכלי למירוצי דראג. כל מה שתעלו על דעתכם, ועוד.