במדינה דמוקרטית לאדם יש זכות (יש אומרים חובה) לפעול על מנת להשפיע על השלטון. מי ע"י השתתפות בבחירות, מי ע"י הצטרפות למפלגה, ומי ע"י פעילות פוליטית מלאה.
לאחר מאבק שנמשך למעלה מ- 10 שנים שהגיע לשיאו ב- 4 החודשים האחרונים, מאבק בו עשינו כמעט כל מה שאזרח יכול לעשות כדי למחות על עוול וגזל שנגרם לו ולקבוצה אליה הוא שייך (וזאת בהקפדה והליכה על הקו הדק שבין שמירה על החוק לבין שבירת הכלים – שלא ממש התקיימה הלכה למעשה), הגענו למצב שבו למעלה ממחצית הח"כים בכנסת תומכים בנו ובמטרתנו, וחותמים על עצומה המופנית לשר האוצר. פנינו הושבו ריקם, למרות יתרון בולט בוועדות הכספים והכלכלה, ולמרות שהנושא עלה לאג'נדה התקשורתית וזכינו לתמיכה גם מצד רוב הציבור.
למרות כל זאת, התעריפים עלו, ואם נאמין לנערי האוצר, הרי שהם ימשיכו לעלות עד לסכום בלתי נתפס של 12-14 אלף ש"ח בשנה! מדובר בסכום שיהיה בלתי אפשרי לשלם אותו, וכבר היום, לאחר ההעלאה הנוכחית, אנחנו רואים ושומעים על ירידה משמעותית במכירות דו"גים, ועשרות אנשים כבר פוטרו ממקומות עבודתם הקשורים בענף.
אנחנו חייבים לפעול, והדרך היחידה לגרום לשר האוצר להקשיב לנו היא ע"י כיפוף היד שלו מאחורי הגב. אם באמצעות הכנסת הוא לא הקשיב לנו, הרי שבאמצעות הפעלת לחץ על מנגנוני המפלגה שממנה הוא מגיע, ושבאמצעותה הוא יקבל פנסיה שמנה לכל החיים – הוא יקשיב באבו אבוה!
