מישל דור מסכם תקופה על אפריליה RS125

מישל דור נכנס בגיל 45 לעולם הדו גלגלי עם המכונה האחרונה שהייתם מצפים מקשיש עם עשרה קילוגרמים מיותרים.

מישל דור, כתב Ynet מיוחד למיצו בדרכים.

"קופיקו" ( את המונח הזה למדתי רק השנה)  התעורר אצלי בגיל המופלג של 44  בתהליך תלת שלבי: ראשית עשינו חור ושמנו עגיל, לאחר מכן רכישת אופנוע בסיסי למתחילים ובשלב הבא מצאתי עצמי על אפריליה RS125 שנועדה בעיקר לצעירים משולהבים וחרמנים שיכולים להיות ילדי.

האמת שכל הרומן שלי עם העולם הדו גלגלי החל כאשר התחלתי במסגרת עבודתי להתקרב לכלים המוזרים הללו מבחינתי. כמו ילד טוב ללא נסיום ועם רשיון מוגבל  A2 רכשתי בהיסוס את ה-  DRZ 125 והתחלתי עליו את הצעדים או יותר נכון הקילומטרים הראשונים בחיי כשהמנוע בין הרגלים ולא מתחת למכסה המנוע.

האמת שזה די נחמד שאתה מקבל משכורת על לימוד רכיבה מהטובים ביותר וכך יום אחד אחרי כמה מאות קילומטרים שצברתי על הסוזוקי הרעשן הזמין אותי חבר מהיישוב קדימה לבקרו.

את הנסיעה האומללה מרמת השרון אליו לא אשכח לעולם: במהלך כל הנסיעה  חשתי כמו מפרש דלוח באוקיאנוס הסוער והאופנוע בקושי בקושי התקדם קילומטר אחרי קילומטר משל אני בריצת מרתון מייגעת ואין סופית. תסכול תסכול תסכול. מאותו הרגע נדרתי שאני לעולם יותר לא אסע מרחק של יותר מחמישים קילומטרים עם מנוע בנפחים קטנים.

חזרתי לסוכנות של "עופר אבניר" ומיסטר רוקח החביב הצביע על יצור מוזר אדום שחור לבן שבהק באורות של אולם התצוגה: "רק תשב עליו מישל" לחש במתק שפתיים משל הוא המכשפה ואני הנסיכה, "לא צריך יותר מזה" צקצק בלשונו וגלגל עיניו לתקרה. ואני בכוח הכישוף הזה התיישבתי ולראייה אחרי עשרים דקות שהייתי דבוק לגברת המהממת נדרשו שני אנשי מכירות לקרוע אותי מעליה אותי מעליה. את הצ'ק כתבתי במקום.

גידי פרדר המורה והמנטור קיבל עשרים דקות לאחר צלצול שאני מגיע לנחשונים ללמוד לרכב על האופנוע החדש. "יאללה בוא" אמר, "הסוזוקי ילמד אותך המון כאן במסלול",  אמר ולא ידע מה מצפה לו.  כשהורדתי את הקסדה לאחר הנסיעה הכי מוזרה בחיי וגידי ראה מי מולו ועל איזה אופנוע זעק: "תגיד אתה מפגר? שפוי? אתה לא רכבת יותר מ1000 קילומטרים בחייך ואתה מחליף לאופנוע שכזה??" וכאשר נזעקו אנשי צוותו למשמע הצעקות החרו אחריו בצעקות עוד יותר רמות שאני באמת מפגר ומי קונה כזה דבר ומהר מהר לרוץ ולהפוך חזרה את העסקה, אבל אני כבר הייתי מאוהב –  אהבה קצרה ביותר לטעמי כי הגברת מהרה להכניס לי סטירת לחי מצלצלת שלוש דקות לאחר מכן.

לאחר שבועיים כשאני בטוח שלמדתי משהו הגעתי לעוד יום מסלול בנחשונים ז"ל. הייתי גאה וחשבתי שהנה הנה כולם יגידו שטעו והטמבל רוכב משל הוא אלוף ההשכבות.  "אני באמת מחבב אותך מישל" לקח אותי פנגס הצידה, "אבל אתה אפילו לא ראית אותי כשעמדתי באמצע המסלול וסימנתי לך שהסשן נגמר. זו מכונה הדורשת תנוחת רכיבה קיצונית ובאמת שלא מתאימה לך וכל מה שהיא תעשה זה לקחת אותך אחורה במקום קדימה בכל מה שקשור ללמידת רכיבה במקרה שלך."

השבוע נמכרה האיטלקיה אחרי 7000 קילומטרים, ואם אתם שואלים מה אני יכול לספר עליה אז באמת לא מעט כי בילינו יחדיו כל רגע פנוי (עד שחבר הרכיב אותי על המולטיסדרדה שלו והבנתי שיש לי אופנוע ללא מנוע) אבל בואו נתמצת את העניין:

האפרילה RS היא אופנוע ה- 125 היפה ביותר בעולם. ללא צל של ספק המדובר על איכות הגימור ומחשבה נדירים בקטגוריה הזו: כל פרט ופרט באים לידי ביטוי ולראייה שלא היה רמזור אחד שבו היו בטוחים שאני שקרן כשנקבתי בנפח המנוע. הקווים החלקים, התנוחה שעוטפת אותך, ההשקעה בבלמים, בגוף, ובכל רכיב פשוט זועקת "איכות ללא פשרות יש כאן אדוני!"

בגלל תנוחת הרכיבה הקיצונית להחריד כשגובה הכידון קרוב לרצפה יותר מכל מכונה אחרת, ברגע  שאתה מתחבר ל- 90 הקילוגרמים שלה אתה חש כאילו אתה חלק מהאפריליה: כל מחשבה שלך מתורגמת תוך אלפיות השנייה לרשות המבצעת ובאמת ובתמים ההנאה מושלמת אבל היא באה לידי ביטוי מבחינתי בדרך נמיר ובמקומות שבו היה באפשרותי להוציא את המקסימום מהמנוע הזעיר בן 14 כוחות הסוס שזעקות שתי הפעימות שלו יחד עם מיסוך העשן האדיר היו כרטיס הביקור שלו אבל בסיבובים לא מעניין כמה סוסים אתה רותם לידית הגז – המכונה הזו בולעת אותם בתאווה גדולה.

האפריליה היא יצירה מושלמת בכל הקשור לאמינות ולהנאת רכיבה בתנאים שלה. היא מעולם לא אכזבה אותי, תמיד הניעה ללא שום בעיות ונתנה לי תחושת רכיבה טובה ביותר. הבלמים המשולבים עובדים נהדר גם ללא ABS , לוח השעונים קריא וידידותי גם ללא חיווי ההילוך בו אתה נמצא – אבל בשורה התחתונה זהו האופנוע האחרון אותו אתה רוצה ליום יום. לעולם לא תיסע עימו צפונה או דרומה אלא באמת יש לך משהו מזוכיסטי בורידים, וגם בנסיעה בעיר שדה הראייה שלך הוא בגובה של המראות של המכוניות ואף על פי שהמכונה קלילה היא באמת סובלת בכל מקום שהוא לא מרופד באספלט איכותי, סיבובים מאתגרים וסביבה שרק צועקת – מ ס ל ו ל.

האפרילה RS ראויה לגמוע קילומטרים על עגלה המחוברת לרכב שיביא אותו להיכן שהיא והרוכב ייהנו באמת וכל נסיעה אחרת משולה לסוס הרבעה הגורר עגלה ברחוב. כאופנוע שני לרכיבת מסלול היא מומלצת ממש כמו אופנועי השטח הקיצוניים שאוי להם אם תחשוב להשתמש בהם ביום יום – פשוט דמיינו את המכונה הכי קיצונית שהייתם לוקחים לחולות ובמקרה הזה המדובר על אותו קונספט בדיוק רק לחוויה שונה בהחלט.

One Comment

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *