מיצו רוכב על Ducati Diavel

לא כל יום יוצא לי לרכוב על חלום. פעם אחת זה קרה לי. קראו לה טלי, ובמשך למעלה משנתיים פינטזתי עליה (בערך מהגיל שבו התחלתי להבין מה זה אומר, כן?) אחרי זה נפרדו דרכנו וכשנפגשנו שוב זה היה במקרה. את מה שקרה באותו לילה לא אפרט פה מפאת הצניעות, אבל בואו נגיד שאחרי זה החלטתי שלפעמים עדיף לא לממש פנטזיות. למה? נו תחשבו לבד. נו איך הסיפור הזה, מרתק ככל שיהיה, קשור לנושא שלנו היום? הוא לא ממש קשור, פרט לכך שהייתי זקוק לאיזה פתיח לא שגרתי.

מהיום שבו החלו שרטוטים סכמתיים של הפרוייקט החדש של דוקאטי לצוץ ברחבי האינטרנט מתישהו באמצע 2010, ועם פרסום תצלומי הריגול שהחלו לטפטף בין אם בטעות ובין אם בכוונה בכל מיני מגזינים נחשבים, חשבתי שמה שאז היה נקרא דוקאטי פרוייקט 0803 נראה מגניב לאללה. לא יודע. משהו עשה לי את זה. אולי מערכת הפליטה עם צמד הצינורות והאגזוזים הבשרניים, אולי הזנב המתהדר במה שנראה כמו זרוע חד-צידית וצמיג עב כרס, אולי הפרונט השרירי. לא יודע, אבל רציתי לראות את זה מקרוב.

למרות שתכננתי להגיע לתערוכת מילאנו בסוף 2010, אילוצי עבודה מנעו זאת ממני, וכך נאלצתי להסתפק בתצלומים שפורסמו של מה שאז כבר היה מוכר בשמו האמיתי – דוקאטי דיאבל (דיאבל על שם המילה "שטן" בעגה איטלקית מקומית).

בשנים האחרונות דוקאטי זזה קדימה. זה התחיל עם ההחלטה האסטרטגית לתת גז ולפתח אופנוע חדש, מהנייר, דווקא בזמן שכל העולם העסקי קפא על שמריו (המולטיסטרדה 1200), וזה ממשיך עם הדיאבל הבשרני שפותח גם הוא בתקופת אי-ודאות כלכלית. בנתיים הולך להם לדוקאטי, ושני האופנועים נמכרים, כך הבנתי, כמו לחמניות חמות. בביקור האחרון שלי באיטליה נתקלתי בעשרות רבות של מולטיסטרדות ולא פחות מ- 20 דיאבלים (כמובן שהיו הרבה יותר מונסטרים וכו'), בעוד שאופנועים "אקזוטיים" של יצרנים אחרים כמעט ולא נצפו ובטח שלא במספרים כאלה.

עכשיו זו הפעם השניה.

חיכיתי בסבלנות שיהיה תורי לקבל את הדוקאטי דיאבל מ-ליגל, יבואני דוקאטי בישראל. הפעם הסיבה הרשמית היתה כתבה שעמדתי לצלם ביחד עם ידידי כפיר ממגזין גלובס. התחלתי ללכת לסוכנות ברגל אחרי שהשארתי את הגמל שלי במוסך לטיפול שגרתי. היה חם מאוד באותו יום, ועד שהגעתי לסוכנות כבר הזעתי למדי. נכנסתי פנימה כדי להירגע קצת בקירות של המזגן. הדיאבל עמד שם, שרירי, מנופח כולו. המשכתי להזיע, הפעם לא בגלל החום.

מדובר באופנוע שנראה במציאות הרבה יותר טוב (לטעמי כמובן) מהתמונות שלו. האופנוע נראה נמוך מאוד, עם מושב שלוקח את הישבן של הרוכב הרבה מתחת לקו המים של מיכל הדלק. מיכל הדלק עצמו, מצופה כולו פלסטיקה וקרבון (חלקי הקרבון ניתנים להזמנה והאופנוע כולו מאפשר קסטומיזציה לפי צרכי הלקוח), כשעליו מותקנת תצוגה דיגיטלית עליה נרחיב בהמשך. הפרונט מנופח כולו כשרירן שלקח טיפה יותר מדי סטרואידים. לא מכוער, אלא פשוט מרשים. הפנס הבועתי חצוי לשנים באותו סגנון כמו של המונסטרים החדשים, עם פס לדים חזק שמאיר גם ברכיבת יום העובר בין שני החצאים לרוחב.

מערכת הפליטה מרשימה למדי ומצד ימין של האופנוע מתפתלים שני צינורות כקרבים של חיה גדולה, מתפתלים ומסתעפים, עד שהם נפגשים באזור הרגלית הימנית של הרוכב לסט אגזוזים כפול מרשים המוטה בזוית כמשגר טילי קאסאם כפול. יפה יפה, אבל משום מה נעל הרכיבה שלי מתעקשת להתלבש בול על מגן החום שצמוד לאגזוז, ולא ברור למה הוא בכלל צריך להיות שם. יכלו בקלות לפלס דרך לרגל ולתת לה לשבת שם בנוחות ללא מגע באגזוז עצמו. כיאה לטווין של דוקאטי, גם כאן הסאונד הנפלט מהמנוע נע בין "אלוהים, אני צריך שוב פעם לעשות אוברול", בין "אלוהים, מה נפל לי" לבין "אלוהים, הדבר הזה נשמע מדהים!". המשותף לכל המחשבות האלה, כמו שאתם מבינים, הוא אלוהים. עכשיו ברור למה קוראים לאופנוע הזה "השטן"…

הפאוור קרוזר של דוקאטי מתהדר מאחור בצמיג פירלי דיאבלו רוסו II רחב ברוחב ייחודי של 240 שיוצר במיוחד לאופנוע ע"י פירלי (לא רוצה לדעת כמה יעלה לי סט צמיגים לאופנוע). הגלגל האחורי מחובר באמצעות זרוע חד-צידית יפהפיה, ובמקור מספר הרישוי מתחבר אליו כך שהמספר ביחד עם התושבת שלו מהווים מעין מגן בוץ קטן. באופנוע המבחן הותקן המספר בצורה א-סימטרית מצידו השמאלי של האופנוע. פחות יפה לטעמי.

המטרה העיקרית של הצמיג המנופח היא, פרט לפוזה (ואיזו פוזה!) להעביר בצורה אופטימאלית את הכוח של מנוע הטסטהסטרטה 11 אל הכביש, ולאפשר לאופנוע להאיץ בצורה לא רגילה. הנתונים היבשים – 162 כוחות סוס על 210 ק"ג נראים חלשלושים מעט יחסית לאופנועי ספורט ליטר ומעלה של ימינו. אבל מה שכתוב על הנייר נשאר על הנייר, והדיאבל מאיץ כמו שלא חשבתי שאופנוע יכול להאיץ, ואת המומנט העצום של 13 קג"מ אפשר להרגיש כבר מהטווח הנמוך של הסל"ד. תחשבו על זה – הדיאבל שוקל אמנם יותר מהמולטיסטרדה (כ- 15 ק"ג יותר), אבל הוא גם מפיק יותר כוח מהמנוע (כ- 12 כ"ס יותר), והוא בוודאי שוקל פחות מפאוור קרוזרים מקבילים, אם יש כאלה. זה הכי קרוב לדראג-רייסינג שאפשר לקבל מבלי לבצע שינויים מבניים באופנוע, ומה שמאפשר לרוכב לעמוד בזה היא מערכת ה- Ducati Traction Control או DTC המדהימה. ולמה אני אומר "מדהימה"? מהסיבה הפשוטה שהיא מאפשרת לרוכב לשלוט כמה כוח מועבר מהמנוע ומהי דרגת ההתערבות של מערכת מניעת ההחלקה, והיא עושה את זה בצורה נפלאה. במצב הדיפולטי לרוכב יש  בחירה מ- 3 מצבים – ספורט, תיור או עירוני, אבל גם הם ניתנים לקסטומיזציה מלאה. במצב הקיצוני ביותר כל 162 כוחות הסוס זמינים לשימוש מיידי, בטווח סל"ד נמוך יותר, כשמערכת מניעת ההחלקה נמצאת במצב 8 מתוך 9 (9 משמעותה ביטול מלא של המערכת). במצב הביניים עדיין ניתן לסחוט את כל הכוח מן המנוע, אבל מערכת מניעת ההחלקה נמצאת על מצב 4 והכוח שהמנוע מפיק הוא הרבה יותר ליניארי. במצב העירוני, ה"רגוע", המנוע מפיק "רק" 100 כ"ס ומערכת מניעת ההחלקה נמצאת בשליטה מלאה, מה שמאפשר רכיבה רגועה ללא חשש מפתיחת גז אגרסיבית מדי (למשל במצבי גשם).

הזנב של הדיאבל קצר, קצר מאוד. סוללת לדים שקופה בתצורה של שני קווים אנכיים מספקת את תאורת הבלימה ואת הוינקרים, בעוד המושב העשוי מעור איכותי למגע עם תפרים אדומים עדינים מזמין אותך לשבת עליו. את המורכב/ת הוא קצת פחות מזמין, אם כי הוא בהחלט יותר נוח מאשר הדיקטים שקיימים ברוב אופנועי הספורט. כדי לספק את האווירה החד-מושבית קיים חיפוי פלסטי על החלק האחורי של המורכב/ת, בעוד גם הרגלים מתקפלות להן מעלה אל מתחת למושב, וידית האחיזה האחורית מתכנסת לה פנימה אל תוך בית התאורה האחורי. מגניב.

מיד עם התחלת הנסיעה הרגשתי עוד אחת מיכולותיו המדהימות של הדיאבל – הברקסים. נכון, זו לא פעם ראשונה שאני נוסע על דוקאטי בפרט או על אופנועים בעלי מערכת בלימה של ברמבו בכלל. אבל חבר'ה, מישהו פה עשה שיעורי בית. הברקסים הראדיאליים הקדמיים של הדיאבל בנויים ממערכת קאליפרים בעלי 4 בוכנות בתצורת מונובלוק עם דיסקים צפים בקוטר 320 מ"מ. מאחורה, דיסק בודד בקוטר 265 מ"מ שמורכב בזרוע החד-צידית  המדהימה. הברקסים נוגסים, ואיזו נגיסה זו! נגיעה, והאופנוע נשתל בארץ. בהמשך אני מגלה כמה הברקסים האלה יעילים בשעה שאני מאיץ חזק באחד מהכבישים המפותלים של ירושלים. בשילוב בולמים בעלי כיוונון מלא שמספקים תחושה קשיחה ויציבה גם בכבישים הכי טכניים. נכון, זה לא אופנוע ספורטיבי, אבל בחיי לא האמנתי שניתן לקבל כזו תחושה מאופנוע שבסופו של דבר מכוון למשהו שונה לגמרי. מי שעוזר לברקסים לעמוד בדרישות היא מערכת ABS ממוחשבת שניתנת לשליטה בידי הרוכב, החל מביטול מלא וכלה בהתערבות מקסימלית, הכל ניתן לכיוונון בלחיצת מתג בצידו השמאלי של הכידון.

הכידון מחובר, כמה מוזר, אל המשולש הקדמי באמצעות תושבות גומי גמישות למדי. ע"י שימוש בתושבות גמישות אלה הצליחו מהנדסי דוקאטי להקטין בצורה משמעותית את כמות הויברציות המגיעות אל ידי הרוכב. התחושה, בסה"כ, היא של היגוי יציב למדי, אם כי לעיתים הגמישות של הכידון מפתיעה שוב ושוב עד שאתה מתרגל אליה. יחד עם זאת, ולמרות הבסיס הגלגלים הארוך יחסית לאופנועי ספורט, ובהתייחס לצמיג האחורי העצום, האופנוע מרגיש בטוח בסיבובים היפים של בית שמש וצובא. נקודת החסרון היחידה אותה הרגשתי היתה העובדה שהרגליות פגשו שוב ושוב (ושוב) את האספלט. נכון, מרווח ההטיה לא מרשים במיוחד, אם כי אל תתנו למילים האלה לבלבל אתכם. האופנוע "נותן בראש"!

אל הכידון מתחברות שתי מראות מינימליסטיות אבל יעילות למדי כל עוד אתה מצליח לשמור אותן במצבן הנכון (הן נוטות להתקפל פנימה בגלל הרוח, דרשו חיזוק של הבורג ולא רק פעם אחת). במרכז הכידון תצוגה דיגיטאלית המציעה שפע מידע כמו מד  מהירות, מד סל"ד (ללא טווח אדום", מנתק ההצתה פשוט נכנס לפעולה…), מחווני איתות, אור גבוה וכיוב. בצידו השמאלי של הכידון באזור מתג האיתות קיימים עוד מספר מתגים שמאפשרים לרוכב לנווט בתוך התפריט הממוחשב של הקונסולה ה"דרומית" (זו שמחוברת למיכל הדלק) וגם להעביר בין שלושת מצבי הרכיבה, בעת רכיבה. בקונסולה זו ניתן לברור בין מגוון רחב של אופציות, החל מבדיקת מצב הרכיבה, דרך שליטה מלאה על כיוונון ידני של מערכות ה- DTC וה- ABS, ועד מגוון רחב של אופציות שלא יביישו את Windows 7. בצידו הימני של הכידון מוצאים את מתג ההנעה שמסתתר תחת מתג "פטנט" אחר, המבצע גם את פעולת ניתוק המנוע, גם את איפשור ההנעה, גם את דריכת האזעקה וגם את ניטרולה. כל זאת מתאפשר באמצעות מערכת "נטולת מפתח", דהיינו חיישן מזהה את קיומו של המפתח באזור החרטום של האופנוע, ומאפשר את הפעלתו. בעת הרכיבה מצאתי שרכיבה עם המפתח בתוך פאוץ' צדדי עלולה לגרום לכך שבעת הנעה האופנוע יתקשה בזיהויו, ולכן לבסוף הכנסתי אותו לכיס ימין של המכנס שלי.

הרכיבה בכבישים עירוניים נוחה למדי מרגע שמתרגלים לקלאץ' הרועש ולהחלפת ההילוכים הנוקשה מעט. המנוע כה חזק כך שניתן בקלות לבלות את כל הרכיבה העירונית בהילוך שני ללא שום בעיה, רק זהירות מהאופנועים והרכבים מסביבך, הם נוטים להסתכל בך כל כך הרבה עד כדי שהם מפספסים אור ירוק ברמזור… האופנוע מתחמם אבל לא יתר על המידה, בטח לא כמו יצירות אחרות של דוקאטי שעושות שימוש באותו מנוע. הבעיה היחידה – החום הנפלט ממערכת האגזוזים בצד ימין.

מרגע שיוצאים מחוץ לעיר לכבישים הארוכים אתה מגלה את משמעות המילה "עינים שיוצאות מחוריהן"… התאוצה של הדיאבל מדהימה, אפילו במצב עירוני, שלא לדבר על המצב הספורטיבי. רשמית, מדובר בתאוצה שמשתווה לאופנועי ספורט ליטר ומעלה אחרים, אבל בגלל תנוחת הישיבה על האופנוע, הרוכב מרגיש את כוחות התאוצה פועלים עליו יותר, בעודו לופת את ידיות הכידון כאילו חייו תלויים בזה. אתה נותן גז, והדיאבל פשוט רץ קדימה בכוח ובעצמה שקשה לתאר על הכתב. בכל הילוך. ווילי? אין שום בעיה, אבל מערכת ה- DTC תעזור לך לשמור על החרטום למטה. פשוט תן גז והסר דאגה מליבך.

בדגם עליו רכבתי אין כל מיגון רוח, אבל למרבה ההפתעה חסרונו מורגש רק מאוחר יחסית במעלה הספידומטר. אולי בגלל שאני כבר רגיל לאופנועים ערומים, אולי משהו שם שונה, אבל כל עוד שמרתי על המהירות על לא יותר מ- 160-180 "מטרים לשנה" הרוח לא הציקה יתר על המידה. מקורות זרים (נשבע לכם, לא מכיר!) מוסרים שהאופנוע מסוגל להמשיך ולהאיץ עד קרוב מאוד ל- 260 קמ"ש, פלוס מינוס, או עד שהרוכב נשבר מהרוח (מה שבא קודם). מיגון הרוח חסר פה, אבל הוא בהחלט קיים בהיצע החלקים שהיצרן מציע.

המושב המרופד והנמוך של הדיאבל נראה מפתה בהתחלה, והוא אכן נוח למדי. החיסרון היחיד שלו הוא העובדה שבגלל השקע הנדיב שבו, קשה לרוכב או כמעט בלתי אפשרי עבורו לשנות את תנוחת הישיבה, אפילו במעט. אין לאן לזוז, לא קדימה ולא אחורה. כל עוד מדובר ברכיבה של 100 או 200 ק"מ אין כל בעיה. אבל בטווחים ארוכים יותר זה עשוי להיות טיפה יותר קשה, במיוחד שיש משהו בתנוחה הזו שמזכיר בילוי באסלה. אם אנחנו כבר דנים בנושא הטווח, כדאי להזכיר שטנק דלק אחד מאפשר רכיבה למשך לא יותר מכ- 160-180 ק"מ כשהיד "כבדה" על המצערת, אולי 200 ק"מ ברכיבה במוד עירוני. אצלי נדלקה תאורת הרזרבי כבר ב- 160 ק"מ, והוזהרתי שאין לי יותר מאשר כ- 30 ק"מ עד נקודת היובש. תידלקתי פעמיים.

הזכרתי מיגון רוח, אז שווה לדבר גם על קסטומיזציה. בעוד שהדגם ה"בסיסי" נטול הקרבונים יעלה לרוכב המאושר כ- 163,000 ש"ח בארץ הקודש, מוסרים לי ששימוש באופציות ה"קרבוניזציה" המלאות יביאו את מחיר האופנוע ללמעלה מ- 190,000 ש"ח. מממ… מעניין, אבל קשה לי לראות איך אני מצליח לשכנע את מנהל הבנק שלי להעלים עין…

המראה התוקפני-אגרסיבי של האופנוע, יחד עם הפרופיל הנמוך שלו והפרונט המאיים, בשילוב עם הסאונט המטורף שהוא מפיק – כל אלה גורמים לי לחשוב על איזה שד, איזה כלב תקיפה מהגהנום, איזה יצור כלאיים רושף אש וברקים, הנוחר ומחרחר בכעס בעת הרכיבה. אני מוכן להישבע שבזמן שמורידים הילוך ממש אפשר לשמוע את הנחירות שלו, כועס ומתעצבן על הרוכב שגורם לו להאט. אני רוכב על השד לאורכם ולרוחבם של כבישי אזור בית שמש וירושלים, עולה ויורד, תוקף את הסיבובים, מנסה למצוא נקודות תורפה. אני נהנה כמו שמזמן לא נהניתי, ולמרות מרווח ההטייה הנמוך למדי אני מצליח לשמור על קצב יפה מאוד, עד כדי כך יפה שבמהלך הצילומים מבקשים ממני להאט מעט כדי שהמהירות בה אני רוכב לא תתפס בעדשת המצלמה.

אין ספק, הדיאבל של דוקאטי הוא אופנוע מיוחד במינו. לא ספורטיבי טהור, אבל מאיץ ונוסע כמו שהרבה ספורטיביים היו רוצים להיות. לא אופנוע קאסטום מלוקק, אבל נותן חווית רכיבה שמעטים האופנועים היכולים להתהדר בה. סאונד מהגהנום ביחד עם אפקטים ויזואליים מרשימים יביאו כל ראש להסתובב אחריו ברמזור, באחריות. האם זהו הפאוור קרוזר האולטימטיבי? התשובה שלי חיובית.

צפו בכתבה המצולמת שפורסמה בגלובס:

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000655310

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה דוקאטי, מבחני דרכים, עם התגיות , , מאת Mitsu. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות Mitsu

מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי, בעיקר עבודה ומשפחה, כך שאני לא מצליח להתעסק עם מה שאני באמת אוהב כל היום. היתרון בכך הוא בעובדה שבכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני חוזר ומתלהב. אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים כמו פורום 8 של תפוז, פולגז, דוג"רי וכמובן פייסבוק. כתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, גלובס, מוטו, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.

6 תגובות בנושא “מיצו רוכב על Ducati Diavel

  1. אופנוע מכוער בעיני, אבל אני מקנא במי שיכול להרשות לעצמו לקנות אחד כזה. רק אתמול ראיתי מישהו רוכב על השחור הזה (זיהיתי לפי המספר בצד).. שומעים אותו הרבה לפני שרואים אותו.. בהחלט מרשים. תודה על הכתבה.

  2. מעניין לדעת מה אפשרויות המימון של כלי כזה והאם הם יהיו מסכימים לבצע טרייד אין ל- VFR800.

  3. אני חושב שהכי טוב לפנות אליהם, אני משוכנע שישמחו לענות לך על השאלה שלך.

  4. Nיצו, כתבת "האם זהו הפאוור קרוזר האולטימטיבי? התשובה שלי חיובית."
    מי המתחרים בקבוצה שלו ואיך הוא לעומתם? איך לעומת הפייזר 1000 או הסוזוקי בי קינג, שלפחות על הנייר חזק ממנו?

  5. שאלה טובה. על הפייזר 1000 לא רכבתי. על הבי-קינג כן רכבתי בחו"ל, ומהכרותי עם ה"אבא" שלו, ההיאבוסה, אני בהחלט יכול להסכים עם ההנחה שהוא לכאורה חזק יותר.

    אבל לא מדובר באותה קטגוריה בכלל. הדיאבל נמצא, אם כבר, באותו מקום שוי-רוד של הארלי אמור להיות. זו לא אותה תנוחת ישיבה (בטח שלא כמו בפייזר), זו לא אותה פוזה (באף אחד מהם), זה לא אותו קונספט של מנוע. הבי-קינג, אם כבר, נמצא באותו מקום כמו ה- K1300R של BMW.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *