מיצו רוכב על Kawasaki ZX10R

חודש וחצי, חודש וחצי ידעתי שאני הולך לרכב עליו, אבל לא יכולתי לעשות כלום כדי להקדים את התאריך. נשלחתי לחו"ל לנסיעה מטעם העבודה, ובעוד אני שוהה שלושה שבועות בבתי מלון עלובים ברמת 5 כוכבים, עובר תלאות וייסורים בצורת מסאז'ים מ- 3 סוגים שונים, נאלץ לסבול בארוחות עסקיות במסעדות פאר מדי לילה (בעוד הלקוחות או הבוס הם אלה שמשלמים את החשבון), וסובל יחד עם עוד מאות אנשים בהצגות בברודווי – אי שם בנבכי מוחי התבשלה לה הידיעה, עד שכמעט לא יכולתי להתאפק יותר. כשבוע לאחר חזרתי לארץ כבר נכנסתי בשערי סוכנות מטרו ברחוב שוקן, מתיישב עם חליפת הרכיבה כשאני מזיע כמו כלב האסקי סיבירי בשעת טיול צהרים ברחובות ת"א בשיא הקיץ. לפני עמדה המכונה, ירוקה כמו ששום דבר אחר בעולם לא יכול להיות ירוק, כשהקונטרסט המדהים בין השחור של המנוע והצמיגים לבין הפיירינג המינימליסטי והירק (כבר אמרתי שהוא היה ירוק) צועק לי בעיניים.

"זה זה?" אני שואל את איש המכירות האדיב, כשאני מוחה אגל זיעה מעל המצח.

"מה זה?" שואל האיש.

"ה- ZX-10, הוא נראה קטן כוסאומו" אני לוגם מכוס המים הקרים שנציג אחר של הסוכנות מגיש לי לידי.

"אהממ…" אני קולט את האיש מתפתל בכיסא שלו "אהממ… זה לא, זה ה- 250".

s_dsc_3853

אופס. דרך טובה לשכנע אותו לתת לי ביד מכונה שעולה כמו 2 משכורות חודשיות שלי. אשכרה כוסאומו. את הפדיחה שלי עשיתי. עכשיו רק נשאר להחזיר את המכונה בשלום לסוכנות. למזלי בניגוד לכותבים "מקצוענים" אחרים, אני נוטה שלא להרוס אופנועי מבחן..

טוב, אני לא באמת כזה מפגר, כן? האופנוע עמד בצד השני של החנות, ובמבט ראשון הוא באמת נראה קטן. ה- 10 הזה. חד כתער, רזה יותר, כמעט בגודל של אופנוע 750 סמ"ק סטנדרטי, מבחינה חיצונית אין ספק שהוא מהווה שיפור משמעותי לעומת הדגם הקודם. הזנב השמן של מודל 2007 הוחלף בזנב מינימליסטי, אבל לא קטן כמו של ה- CBR1000RR החדש. המושב של הרוכב מסתיים במעין "מכתש" ירקרק שלטעמי יפה הרבה יותר מהווריאציות של אופנועי הליטר האחרים, רק המחרשה, כרגיל, גורמת לך להרגיש כמו ניצב בסרט "מסע בין כוכבים". הסרת המחרשה מציגה Undertail ישר לחלוטין, ולו זה היה האופנוע שלי זה היה הדבר השני שהייתי משנה.

אז מה הדבר הראשון שהייתי משנה? אני אספר לכם. מכירים את התמונות האלה של בחורות כוסיות לבושות באיזה שמלת מיני קצרצרה, שדיים לתפארת עמק הסיליקון, משהו משהו, ואז פתאום, ככה משום מקום, מבצבץ להן משהו קטן ושעיר למטה? במבט שני אתה מבין שכוסית-העל שעומדת שם היא בכלל יואב, המדריך שלך מהצופים… תמיד היה לו משהו נשי בהתנהגות. עכשיו כשאני חושב על זה, אז כשתפסנו אותו לבוש בחזייה של המורה הוא צחק ואמר שזה לקראת פורים.

אז ככה. ה- 10 הזה אמנם כוסית-על, אבל מישהו שכח להסיר את החלק ההוא, הבולט, שמפריד בין גברים לכאלה שהיו גברים. מה עבר להם בראש כשהם חשבו איך לעצב את האגזוז הזה? הוא לא קטן כמו ב- CBR1000RR, אבל גם לא עומד, זקוף, גברי כמו האגזוזים של פעם. הוא משהו באמצע. חסר צורה, חסר פרופורציה. תקוע שם. מקורות יודעי דבר מספרים לי שרוב המשקל העודף, יחסית למודל השנה שעברה, נובע כתוצאה מהאגזוז המוזר הזה. למזלם של אלה שירכשו את ה- 10, בתמונות בהן נראה האופנוע בקטלוגים של אקאפוביק או מאזי קיימים אגזוזים מדהימים שיהפכו את החוויה הויזואלית למושלמת. יחד עם זאת היפנים האלה לא מטומטמים, וסביר להניח שהמיקום של מערכת הפליטה בחלקו התחתון של האופנוע משפר את מרכז הכובד ומאפשר זריזות גדולה יותר. נו מילא.

מצד שני אני חייב להוריד את הכובעון. הפיירינג הירוק פשוט מדהים. הוא בנוי מחלקים מינימליסטיים ממש, לא נפוח כמו אופנועי ליטר ישנים יותר, וכמו אחיו הקטן, השילוב של ירוק-קרמיט-כמעט-זרחני יחד עם השלדה ורכיבי המנוע השחורים פשוט מדהים ויזואלית. אותי הוא כבש.

אני עולה על האופנוע, הרגליים מגיעות בנוחות לרצפה, מרים רגל אחת לרגליות, מגלה לחרדתי שהן לא איפה שהתכוונתי למצוא אותן (אל תשכחו, אני יורד מפאקין סופר דיוק 990, כן?), אבל למזלי הן לא במרפקים שלי. נסתדר.

מכניס מפתח. לצידי עומד נציג המכירות, מביט בי במבט בוחן. לך תדע, אחרי הפדיחה של ה- 250 הוא תיכף יספר לי איפה מחליפים הילוך. הקוקפיט שחור, כשבמרכזו נמצא לוח השעונים המינימליסטי. שילוב של מד סל"ד עם מחוג, במרכז תצוגה דיגיטאלית שמספקת את כל האינפורמציה הנחוצה (פרט כמובן למד דלק. כמה פאקין קשה זה לייצר אופנוע עם מד דלק?). עם סיבוב המפתח התאורה נדלקת, המחוג עושה סיבוב על ניוטראל וחוזר חיש מהר למקומו הטבעי. התאורה מרשימה גם באור יום ישיר. מד הסל"ד צבוע בחלקו בירוק, בין 6 ל- 12.5 אלף, ומשם מתחיל האדום. בהמשך יתברר שהירוק הזה מרמז על משהו עמוק הרבה יותר מאשר סתם צבע. המחוג מסתתר מאחורי התצוגה הדיגיטאלית ואיכשהו, באיזה סוג של טריק אופטי, התוצאה מרשימה מאוד.

dsc_3796sss

מניע את האופנוע. אופנועי הליטר של היום מייצרים את כל ההספק המפלצתי שלהם, מגיעים עם אגזוזים מינימליסטיים, אך יחד עם זאת מצליחים לשמור על שקט "ידידותי לסביבה" לפי מיטב מסורת הפוליטיקלי קורקט העולמי. גם ה- 10 הירוק שקט, מרגיש כמעט כמו אופנוע חשמלי כשהוא נמצא בהילוך סרק. שילוב ההילוכים חלק ומשולב ב"קליק" קצר ואופייני לתיבות ההילוכים היפניות. אבל בבקשה, אל תאשימו אותי שאני מתלהב מזה. אחרי למעלה מ- 3 שנים על אופנועים אירופאים – מגיע לי להתלהב מתיבת הילוכים שנכנסת חלק…

יורד בזהירות לכביש, מתמקם על המושב השחור. העכוז הלא-צנום שלי מוצא את עצמו על המושב, ויש לא מעט מקום לזוז. אופנועים גדולים בהרבה סיפקו לי פחות מקום מה- 10. אני אופטימי.

התנועה של יום שישי בצהרים זוחלת לאיטה. אני משתלב בזהירות בין המכוניות, החום של תחילת הקיץ מבשל אותי בעדינות בחליפה השחורה. לוקח את הכלי לכביש 1. הילוך שני, פותח מצערת, אחחחח… התחושה הזו של כוח ממכרת! עובר בקלילות את המהירות החוקית, ממשיך הרחק למעלה ומד הסל"ד עוד משאיר לי ספייר. שלישי נכנס חלק, רביעי, הופה! אני נמצא במקום שבו השלילה לא רק וודאית, אלא סביר להניח שיצורף אליה דיקט מכוון היטב לאזור המפרקת. צריך להיזהר.

כביש 1 זורם. העובדה שאין בו מכמונות קבועות, ושאני מכיר את רוב המקומות בהן "נחות" ניידות מתנ"א, מעודד אותי להרביץ טיפה יותר. המכוניות חולפות על פני כקונוסים סטאטיים. אני מדמיין את עצמי עובר ליד החלון שלהם, כתם ירקרק דמויי קרמיט, עם חמור גדול עטוי עור שחור שרוכב לידם במהירות תת-קולית נמוכה…

צמד דיסקים פרפריים מקדימה (בקוטר 310 מ"מ) יחד עם אחד בודד מאחור (220 מ"מ) מספקים, לטעמי, חבילת בלימה משובחת. קראתי פה ושם במגזינים ישראליים שכוחי אל שיש טענות לגבי עצמת הבלימה. למרות העובדה שאני, בניגוד לכותבים אחרים, ממש אבל ממש לא מקצוען ועושה הכל בחובבנות מוחלטת, אני לא נתקלתי בשום בעיה בתחום. למרות שלא רכבתי על מסלול ולא הרמתי או השכבתי או הכנסתי מישהי להריון, חוויתי מספר חוויות מצמררות ביומיים בהם רכבתי על הכלי הירוק שהבהירו לי היטב שבתחום הבלימה אין לו בעיות. שלב את זה עם מזלג קדמי משובח, משכך היגוי מובנה של אוהלינס, ומתלה אחורי מצויין, וה- ZX10 גומא את הקילומטראז' בצורה מעוררת התפעלות. כבישים ארוכים וישרים מעודדים אותי לפתוח את המצערת, ועל כך בהמשך. כבישים מפותלים גורמים לי לשחרר את המכונה ולתת לה להכתיב את הקצב. לא נדנודי פרונט, לא החלקות זנב, ושום תחושת סכנה, ועל כך יש לשבח את המהנדסים המלוכסנים.

אני מאיץ, מושך הילוכים עד לקו האדום, הגלגל הקדמי מתרומם קלות בכל החלפת הילוך. מרשים. אין שום דבר בעולם שיחליף את התחושה הזו של כוח מתפרץ שמאיים לערוך סדר חדש במיקום הטחול שלך. אין. מאז זכיתי לרכב על ה- ZX12R הרביעי שהובא לארץ בשנת 2000, שמורה לי חיבה היסטורית למכונות גדולות הנפח שקאוואסאקי מייצרים. בזמנו, ה- 12 היה המכונה החזקה ביותר שרכבתי עליה, והיום, על הנייר, ה- 10 חזק הרבה יותר. 188 כ"ס מוגברים באמצעות ה- Ram Air ל- 200 כ"ס אימתניים, משהו שבהחלט לא מזלזלים בו. צרף את כל הסיפור לחבילה ששוקלת קצת פחות מ- 180 קילו, ואתה מדבר על יחס משקל/כ"ס מדהים לכל הדעות. האופנוע שוקל הרבה פחות מה- 12 של פעם, כ- 20 קילו פחות מה- CBR1000RR, ולא פחות מ- 35 קילו פחות מה- K1200R שעליו רכבתי עד לפני כשנה. למה אכלתי סטייק אתמול, למה???

מה שמרשים ב- ZX10 מבחינת המנוע הוא בעיקר חלקות התפעול. החל מסל"ד נמוך מאוד ועלה בטונים שצורחים לשמיים, הכל חלק, נעים, קל לעבודה. וכשאתה מגיע לסל"דים הגבוהים, הו יא מאמא! המכונה הזו פשוט מייצרת כוח כמו טורבינת סילון ממוצעת, והדרך שבה היא מעבירה אותה לגלגל האחורי היא חלקה, רצופה, וללא מורא בניגוד לאופנועי ליטר מהדור הקודם.

יחד עם זאת אני נתקל בתופעה מוזרה. בפתיחת מצערת בהילוך הנכון אתה נבעט קדימה במלוא הכוח. ככל שאתה פותח את המצערת יותר, כך הכוח מתפרץ יותר ויותר. עד כאן הכל תקין. אבל מה שמצאתי מוזר ב- 10 החדש היה בפתיחת מצערת מלאה. מוזר, אבל אני מוכן להישבע שב- 10/10 מצערת המטוס, סליחה, האופנוע, מגיב טיפה פחות בברוטאליות מאשר ב- 9/10 מצערת. ממש מוזר.

dsc_3735sss

העלייה לירושלים מהירה, מהירה מאוד. שישי בצהרים הוא שעה טובה, השמש לא מסנוורת, ואני יחד עם יריבוס שהגיע בנתיים ממשיכים לכיוון ים המלח. המנהרה החדשה היוצאת מכביש מספר 1 לכיוון מעלה אדומים מרשימה. אני נזהר ממצלמות, אבל מגלה שיש שם שתיים, אחת בכל כיוון. עבורי זו הקלה, כי כשרכבתי שם על ה- CBR1000RR במבחן הקודם לא ידעתי על קיומן, וחששתי זמן רב שמא צולמתי. עכשיו מתברר שהן רק דחלילים. ממשיכים בקצב מהיר, לרוב אני מוביל. כביש 1 המשובש באזור היציאה מירושלים מזרחה, הופך באזור מצפה יריחו לאחת מיצירות המופת הטובות ביותר שמע"צ הצליחה לייצר בזמן האחרון. מהיר, דו-מסלולי, משובח מן המשובחים. הפניות ארוכות ארוכות, האוזן קרובה מאוד לאספלט, המהירות מטמטמת את כל החושים.

הראש מצטמצם לכיוון מיכל הדלק השטוח בחלקו העליון, הגוף מתכנס לתוכו, צמוד צמוד לאופנוע. לרוכב יש המון נקודות מגע עם האופנוע, התחת מתרחק לכיוון המכתש בחלקו האחורי של המושב ואחיזה משופרת. אין ויברציות מיותרות, הכל מתקתק שעון יפני. זה כמו לחתוך חמאה עם סכין חמה. בשלב מסויים ראיתי את המספר האלמותי במד המהירות. יותר מזה הוא לא מראה, נו אתם יודעים על מה אני מדבר, לא? ה- 12 האגדי של שנת 2000 היה האחרון, כמדומני, שהעז להציג "340" על מד המהירות. מאז כולם עוצרים על 299, למרות שאתה מרגיש שהמנוע מושך עוד ועוד, ומבט זריז על מד הסל"ד אתה מגלה שהוא ממשיך לעלות. הייתי באזור הדמדומים הזה רק לרגע קט, אבל הזריזות שבה הוא הגיע אליו מרשימה. אם אשווה את זה ל- CBR1000RR עליו כתבתי לא מזמן "פאק פאקין פאק", התחושה כאן היא שהמנוע מאפשר לך לעשות משהו שגם השלדה והמתלים מסכימים איתו. בעוד ה- RR שידר תחושות נענוע מפחידות שגרמו לי לעצור לפני הסוף, ה- 10 פשוט ממשיך וממשיך כאילו אין מחר.

הערה חשובה: למען הסר ספק יש לציין שכל האמור מעלה הוא שקר אחד גדול, אני מעולם לא עובר את המהירות החוקית על כבישי ישראל. זה היה, כנראה, חלום. תשכחו מזה…

עצירה לצורך הפסקה. הירוק והשחור של ה- 10 מודבקים על הצהוב של אדמת הבקעה, אנשים עוצרים להסתכל. אי אפשר שלא. הבדואי הנצחי שניצב עם הגמל שלו בתחנת הדלק בסוף כביש מספר 1 ניגש לאופנוע. הוא מסתכל סביב. מסתכל על הגמל שלו. מסתכל שוב לכיוון האופנוע. אני שומע את הגלגלים בראש שלו עובדים. מה עדיף, גמל שאוכל הכל, חי על אדי מים, מכניס כסף פה ושם מאיזה תמונה עם תיירת גרמנייה שרופה מהשמש? או אופנוע מוזר, קטן, ירוק. למה ירוק למען השם? איך הוא יסביר את זה לפאטימה אישתו השנייה? הוא מנדנד בראשו וחוזר לגמל הצייתן. תדלוק אחד נוסף מני רבים וחוזרים לכיוון המרכז. הכל מתבצע כל כך חלק, כל כך מהר.

אני נפגש עם 2 חברים יקרים באזור הכבישים המפותלים של ירושלים. יום שישי, לקראת אחה"צ, הכבישים אמורים להיות יחסים ריקים בעוד תושבי האזור ממהרים להכנות השבת, ונחילים האופניים שמדוושים לאיתם בעליות המפרכות וחוסמים לך את הכביש לרוחב כל הנתיב יגיעו רק מחר. אחד מהם מגיע על 600, השני על ליטר. יריבוס הצלם עושה גם הוא כמה באזים על ה- 600 שלו, אבל חיש קל מתמקם בצד לכמה סשנים של צילום טובים.

dsc_3747sss

הצמיגים מתחממים, האופנועים יחד עם הרוכבים עליהם מתרגלים לסיבובים הטכניים המדהימים. כל אופנוע לוקח את הפניה בצורה אחרת למרות שהקווים דומים. ה- 600 נכנס מהר וממשיך עם הקו, כשהוא מאיץ מוקדם עם האייפקס. הליטרים, ואני בתוכם ניגשים לסיבובים בצורה שונה. בחלק מהפעמים אני רוכב אחרי הליטר האחר, ובחלק אני מוביל. לאט לאט מגיע ביטחון הולך וגדל, ואני לומד להכיר את הדרך שבה ה- 10 מתמודד עם הפניות. התנוחה הקרבית על האופנוע לא מאיימת מדי, ואתה לא מרגיש שאתה רוכב על הגלגל הקדמי כמו באופנועי סופר-ספורט אחרים. מצד שני, אי אפשר להשוות אותו ל- ZX14 שמתנהג כמו פיל בחנות חרסינה. הקווים מדויקים וה- 10 שומר עליהם בצייתנות, משכך ההיגוי מרכך את המהמורות ומונע תנועות חדות מדי, אך יחד עם זאת לא מאבד את התחושה של הכביש. יהיה מרתק לערוך מבחן השוואתי, ראש בראש, בין אופנועי הליטר המודרניים.

מושלם?

אז זהו, שלא ממש. התחום ה"ירוק" של מד הסל"ד של ה- 10 קצת מטעה. למרות שהוא מתחיל ב- 6K, הכוח האמיתי של המנוע מתגלה לא לפני ה- 8,000 סל"ד ומעלה. בניגוד לאחיו הגדול, ה- ZX14, בו הבעיטה היא מוחשית וניתנת להבחנה בדיוק ב- 6K, ה- 10 לא בדיוק מספר לך איפה הוא מתחיל לעקור לך את השקדים ולשתול לך אותם כתוספת לביצים. רכיבה סטייל "תיור" תהיה נוחה בכל הילוך גם כשאתה בסל"ד נמוך, אבל בקטעים מפותלים כמו כבישי אזור צובא ונס-הרים, או כביש הצפון מצד שני, מגלים לך שהכוח שאתה כל כך רגיל אליו נמצא הרחק למעלה בתחום הסל"ד. עבורי, כרוכב "רגיל", מן המניין, ללא רקורד קרבי עשיר על מסלולי מרוץ אמיתיים, המחסור הזה גורם לי לרדת הילוך ולקחת את הפניות בהילוך שני במקום בשלישי. אני מרגיש שה- 600 והליטר בורחים לי ביציאה מן הפניות, ואני לא אוהב להוריד הילוכים ולכן מחליט ללכת על סל"ד קצת יותר גבוה בהילוך נמוך יותר. זה פותר את הבעיה, אבל מבחינתי היא כל כך מהותית שהייתי חייב לציין אותה.

ואז נופל לי האסימון. בקרת האחיזה. מסתבר שמהנדסי קאוואסאקי הכניסו מנגנון של בקרת אחיזה מסתורי באופנוע. למה מסתורי? כיוון שאף אחד לא ממש מבין מה המנגנון הזה עושה. הוא לא מונע פתיחת גז, הוא לא מונע Burn Outs, הוא לא מונע החלקת גלגל אחורי. אז מה הוא כן עושה? לא ברור, אבל עכשיו אני מתחיל להבין, אולי התחושה המוזרה שליוותה אותי בהבדל בין פתיחת מצערת ב- 10/10 לבין פתיחתה ב- 9/10 קשורה לזה? לא יודע.

התחושה הזו של פחות מדי כוח היא כמובן בלשון הגזמה. האופנוע חזק, ללא ספק אחד החזקים שיש. אבל הוא פשוט מבקש ממך להיות בסל"ד הנכון כשאתה פותח את הגז. שלא תבינו אותי לא נכון. כל פתיחה מתחת לתחום הנכון מאיצה, כמובן, את התחת הלא-צנום שלי לכיוון הנכון. אבל הכוח האמיתי פשוט לא נמצא שם למטה, אלא רק גבוה במעלה הסקאלה. נו מילא. צרות של עשירים.

היום נגמר, ובבוקרו של שבת מצאתי את עצמי עוטה מחדש את החליפה ועולה על האופנוע. המרחקים בין ת"א לצפון המדינה מתקצרים משמעותית כשאתה שועט על מכונה שמייצרת על הנייר 200 כ"ס על כביש ריק מאדם. פחות מ- 20 דקות לעבור את המרחק בין גלילות למחלף קיסריה, אני יורד מכביש 2 ופונה לכיוון צפון מזרח על כביש 65 לכיוון מגידו. התנועה עירנית, צריך להיזהר, לפתוח 7 עיניים. בצומת מגידו אני פונה שמאלה על כביש 66. שבועיים לאחר מכן ייהרגו בו 6 אנשים בשתי תאונות קטלניות. מעקה הבטיחות שמע"צ התקינו בחלקו הדרומי של הכביש חוצץ בין נהג המשאית טרוט-העיניים במסלול הנגדי לביני, אני ממשיך בזהירות כשהכביש מתרחב. אנשים ממהרים ויוצאים לעקיפות למרות הפס הלבן. בעוד שאופנוען זריז יכול לחזור חיש קל למסלול ובכלל לא לחצות את הקו הלבן בזמן עקיפה, רכב שעושה את האסור זריז הרבה פחות. אנשים השתגעו במדינה הזו.

ממשיך צפונה. במהלך הרכיבה מצטרפים אלי עוד כמה רוכבים. אחד על R1 חדש, האחר עם ג'יקסר 1000. אנחנו מתכנסים לרכיבה במבנה, תחושה שרק טייסים בחיל האוויר מכירים. ה- 10 הירקרק מושך מבטים, אני קולט את הרוכבים לידי מסתכלים עליו. אין ספק, האופנוע הזה יפה. המראות מספקות שדה ראייה מצויין וחבל לי רק על הוינקרים המוזרים האלה שתלויים תחת המראות כלאחר יד ("אני בטוח ששכחתי משהו, מה זה היה… אה! וינקרים אינעל ראבאק! יושיקו, תביא דבק 3 שניות!").

dsc_3941sss

בכביש הצפון אני רוכב יחד עם CBR1000RR מדוגם. אני נותן לו להוביל, ואיך שהוא מרביץ! אני צמוד לו לתחת בדיוק כמו מוסטפה שנדלק על הישבן של הישראלי האחרון שביקר אצלו בתא בכלא באנאטליה… הבחור רוכב חזק, מכיר כל סיבוב (בדיעבד מסתבר שמדובר באחד מהחבר'ה הטובים שם בצפון, ד"ש לדוקטור!) אבל אני לא מרפה ומזנב בו ללא הרף. ה- 10 אוחז, הוווו כמה שהוא אוחז! המתלים מגיעים עם כל שלל הכיוונונים האפשריים, ואני לא טרחתי לשנות אותם. אני אוהב את האופנועים שלי קשיחים, ובמקרה הזה הגדרות המתלים היו מושלמות עבורי. יחד עם משכך ההיגוי ושילדה סופר-קשיחה החבילה כמעט מושלמת, והאופנוע מקבל בסלחנות את הקיפצוצים בחלק מהסיבובים בכביש.

קצב הרכיבה מתגבר ובדרך בחזרה אנחנו יורדים על כביש 70 משלומי דרומה. גם בכביש הזה הסיבובים ארוכים ארוכים, מאפשרים למשוך את המצערת עד לסופה. האופנוע נותן לך את היכולת לעשות מה שאתה רוצה, מתי שאתה רוצה, אבל אם אתה חושש מכוח מתפרץ בלתי נשלט – הסר דאגה מליבך. פתיחת מצערת בסל"ד שהוא מתחת ל- 7K לא תגרום לך לאבד אחורי, ולמרות שאני לא נתקלתי בשום תחושות מצוקה, מרגיע אותי לדעת שהאופנוע הזה מאפשר גם לרכב ב- Mode שפוי כשצריך. אין ספק שדגם ה- 2008 מתנהג הרבה יותר טוב ממודל השנה שעברה, ובניגוד לדגמים הישנים יותר שהיו מתאימים רק למסלול, הוא מאפשר רכיבה רגועה מצד אחד אך יספק את כל החבילה כשצריך אותה.

בוחנים מקצוענים (ואני ממש לא אחד כזה) יחרטטו לכם עכשיו על כל מיני מספרים. זוויות, סנטימטרים, הסברים לגבי מפסע וכל מיני שטויות אחרות, ועד כמה שינוי זה או אחר גרם לאופנוע לעשות ככה וככה. אותי כל זה לא מעניין. מה שמעניין אותי זו התוצאה הסופית, ואני משאיר את החארטה לכותבים שמקבלים על זה כסף. מגיע להם. לי מגיע ליהנות, וזה מה שאני עושה. אבל מה, בחרתי חרא של זמן לזה. החום בשיאו, מבשל אותי לאט לאט בתוך החליפה, אני עוצר בכל שעה לתדלוק במים, גם האופנוע אוכל לא מעט. טנק הדלק מספיק בקושי ל- 190 ק"מ בקצב הרכיבה שלי. זה המחיר שמשלמים עבור ההנאה, ואני מוכן לשלם אותו בחדווה (מהמכס, כן?).

בירידה דרומה אני על המשך כביש 70 בין יקנעם לזיכרון יעקב. זהו אחד מהכבישים החביבים עלי, אופנוע ליטר מרגישים בו מצויין. הבנייה של המחלף החדש עבור כביש 6 קצת מקלקלת את התענוג, אבל בכל זאת מדובר בכביש מצויין. החזרה לאזור המרכז עוברת במהירות, עצירה נוספת לתדלוק, והופה, צריך לחזור הביתה.

בבוקר יום ראשון אני חוזר לסוכנות היבואן. מחנה את האופנוע בכניסה לחנות, בכניסה כבר ממתין לי הסוכן.

"נו, איך הוא? איך הברקסים? איך המנוע? נו, ספר" הוא מגיש לי כוס מים צוננים.

dsc_3866sss

"היה אחלה" אני מוריד את הקסדה. "חבל רק שיש רק 5 הילוכים, וחבל שהוא לא חזק כמו ה- ZX10" אני אומר לו. "ציפיתי ליותר מאופנוע 600". אני חוטף את המפתחות של ה- KTM Super Duke 990 השחור שלי, מניע, ומתרחק משם בווילי מטורף. לדעתי הבחור עדיין עומד שם פעור פה…

לסיכום יומיים של רכיבה אינטנסיבית מה היה לנו כאן? קרוב ל- 1000 ק"מ של רכיבה מחולקת ליומיים, אחד מיצו מבושל היטב, אחד אופנוע ירוק מדהים, אלף סמ"ק של כוח מתפרץ. אין טחורים, הישבן מרגיש מצויין תודה.

ה- שלי על ה- ZX10:

מתלים, ברקסים, מיגון רוח, עיצוב מינימליסטי מרשים (למעט המראות והאגזוז). המנוע, הו המנוע! תיבת הילוכים נפלאה, קלות תפעול מדהימה, רכיבה ללא חשש ומורא, לוח שעונים נפלא, תנוחה רכיבה כייפית ולא מלחיצה.

ה- שלי על ה- ZX10:

אנמיות מורגשת בצורה ברורה מבחינת חלוקת הכוח בסל"דים מתחת ל- 7K שמחייבת אותך להיות בהילוך נמוך ממה שתכננת בעת רכיבה אגרסיבית. בנוסף, לא ברור לי בכלל מה התפקיד של אותו מנגנון בקרת אחיזה מסתורי.

עם תג מחיר של הרבה פחות מ- 130,000 ₪ ה- ZX10 משמש אלטרנטיבה מצויינת לליטרים של הונדה, ימאהה וסוזוקי. הוא שוקל פחות, מוציא יותר כוח, נראה לא רע בכלל, וללא ספק מהנה לרכיבה. הייתי מהמר ואומר שזה הענק הכי ירוק והכי מגניב שרכבתי עליו בחיי.

עכשיו בואו נבדוק איך עובד ה- Yamaha R1 החדש. בקרוב.

תודות ליריבוס על התמונות, מעולות כרגיל.

(המאמר פורסם גם בפורום האופנועים בתפוז)

פוסט זה פורסם בקטגוריה מבחני דרכים, קוואסאקי, עם התגיות , , מאת Mitsu. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות Mitsu

מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי, בעיקר עבודה ומשפחה, כך שאני לא מצליח להתעסק עם מה שאני באמת אוהב כל היום. היתרון בכך הוא בעובדה שבכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני חוזר ומתלהב. אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים כמו פורום 8 של תפוז, פולגז, דוג"רי וכמובן פייסבוק. כתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, גלובס, מוטו, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.

8 תגובות בנושא “מיצו רוכב על Kawasaki ZX10R

  1. כרגיל כייף! הרבה זמן אני מתקשה לקרוא ביקורות "מקצועיות" על אופנועים, והנה אחת עניינית, מעניינת ואפילו העברית תקינה!

    יישר כח 🙂

  2. בזמן כתיבת המאמר היה לי KTM Super Duke 990 שחור/אפור מדהים. כעת אני רוכב על Suzuki Hayabusa שחור/כתום, לא פחות מדהים.

  3. מתוך הכתבה:

    "אופס. דרך טובה לשכנע אותו לתת לי ביד מכונה שעולה כמו 2 משכורות חודשיות שלי.
    עם תג מחיר של הרבה פחות מ- 130,000 ₪"

    אפשר לשאול איפה אתה עובד במשכורת של 65000 שח לחודש ?

    תודה
    מנחמיה

  4. קצת הומור לא מזיק בחיים, לא? חוץ מזה, אמא שלי תמיד אמרה לי שאני צריך לשאוף גבוה. אז אני שואף.

  5. פטרי,

    אינני חושב שצחקת לגבי השכר החודשי ….. 🙂

    גילתי השבוע את האתר החדש שלך נהנה מכל רגע …. כל הכבוד … חגי

  6. שלום חגי, שמח שהגעת גם לפה. אגב, אם אתה מוכן לשלם לי משכורת כזו, אני בא לעבוד אצלך מחר. מתאים?

  7. 🙂 אחחחחח הלוואי ויכולתי לשלם משכורות כאלה … ועוד בשוק של השנה החולפת 🙁

    אני יותר מאשמח לבחון שיתופי פעולה כאלה ואחרים… אתה יודע שאני מאוד מעריך יכולותיך..

    ולגופו של אתר, תשמע, אני חושב שקראתי כל את כל מבחני הדרכים שיש באתר …חלקם כבר קראתי באתר השני שלך .. . ואני פשוט נהנה, אין לי מילים, אהבתי, רק … יאללה רק תעלה עוד ועוד ….

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *