איך עושה סוס?

נקדים את המאוחר: מאמר זה אינו ליפי נפש ומחבקי עצים, ואם אי פעם בעברכם או בהווה שלכם הייתם קשורים בצורה זו או אחרת לעמותת אור ירוק – אנא המשיכו למאמר הבא.

"אז איך עושה סוס?" שאלתי את כפיר לוין בשיחת הטלפון שקיימנו. "תבוא, תראה, ואני מבטיח לך שתצא עם חיוך" הוא אומר.

קורס ווילי? בשביל מה אני צריך לעבור קורס לווילי? בפעם האחרונה שהסתכלתי במראה לא הייתי כושי (סליחה, אפריקאי-אמריקני…) מהארלם עם איזה RRR + לחץ אוויר של 5 PSI בצמיג האחורי, גלגל שיניים של 500 שיניים, ויותר ידיות אחיזה ומגיני התרסקות מאשר יש על נגמ"ש זלדה מצבא דרום לבנון זצ"ל… "תן לי סיבה אחת טובה", אמרתי לכפיר.

כפיר מתחיל להסביר לי. "עזוב, תכלס, אני אלמד להחליף הילוכים בעמידה?" אני מקשה. "יהיה לי בולבול כמו של הכושים ההם?"

"אההממ…" אני שומע את כפיר מתלבט מה לענות לי בצד השני.

אז באתי. מה יש לי להפסיד?

הקורס מתרחש על קטע כביש הסגור לתנועה של כלי רכב שנמצא במרחק נוח מאזור המרכז. המשתתפים בקורס עוברים סינון ידני וקפדני ע"י כפיר עוד בשלב השיחות הטלפוניות, כשכפיר מקפיד להסביר להם על מהות הקורס, ובעיקר דואג להדגיש שלא הווילי הוא העיקר. כן, יש גם כאלה שיסיימו את ההדרכה מבלי להצליח להרים את הגלגל אל על.

יש לציין, אם עוד לא הבנתם את זה עד עכשיו, שווילי הוא פעולה שלא כדאי לבצע אותה על כביש ציבורי (שלא לומר "אסור"), ובטח שבטח לא בלי ציוד מגן ראוי. תשכחו מכל מה שאתם מכירים מהסירטונים ביוטיוב, שם יש לנו עסק עם קופי כידון שעושים את זה מגיל אפס, בערך, ועל אופנועים מותאמים אישית לפעלולים. ועדיין, מי שיחפש סירטונים המראים תאונות והתרסקויות ימצא אותם ללא כל קושי.

"אז תסביר לי למה ווילי, למה שמישהו ירצה ללמוד את הנושא הזה?" אני חוזר לכפיר אחרי שהוא מתפנה מתהליך קבלת הרוכבים. הוא מסביר. ווילי הוא לא סתם פעלול מטופש שמבוצע בידי נערים שובבים. מדובר פה בתורה שלמה של שליטת הרוכב על הכלי, הבנה טובה של הכוחות הפועלים על האופנוע, הכרות עם עקומת המומנט שהמנוע שלו מסוגל לספק בסל"ד המתאים, העברת משקל בזמן תאוצה חריפה, ומשחק עם הבולם הקדמי תוך כדי שילוב, לפעמים, של מגע של קסם במצערת ובקלאץ'.

"מה עדיף?" אני שואל אותו. "עם איזה אופנוע קל יותר להרים גלגל?" כפיר מסביר שלרוב, אופנוע שטח ו/או דו"ש חזק הם האופנועים האידיאלים לביצוע ווילי. הסיבה לכך נובעת בעיקר ממבנה האופנוע, מאופי המנוע שמייצר מומנט גבוה כבר בחלקו הראשון והמוקדם של הסל"ד, ממרכז כובד גבוה יחסית וממהלך הבולמים הארוכים יחסית שמאפשר "פמפום" של הקדמי למטרת יצירת אפקט של קפיץ שעוזר בהנפת הגלגל הקדמי, בעוד שהעברת המשקל של הרוכב נעשית פשוטה יותר בזכות תנוחת הישיבה הזקופה והמושב הארוך.

מנועי הסינגל עם הבוכנות הגדולות, ומנועי הווי-טווין הגדולים הם החברים הכי טובים של שחקן הווילי. יש להם גם הרבה מאוד כוח (באופן יחסי כמובן), וגם עקומת מומנט שמתחילה מוקדם מאוד. בנוסף, מנועים אלה מצטיינים בהעברה ליניארית (שוב, יחסית) של הכוח גם בתחום החזק של הסל"ד, וגורמים לפחות פרפור של האחורי.

תנוחת הגוף גם היא חשובה. רוכבים שיושבים בצורה "קשיחה" על האופנוע מבלי להזיז את הישבן שלהם אחורה יתקשו בכך יותר. הישבן אמור ללכת הכי אחורה שאפשר, גם כדי להעביר כמה שיותר משקל מהגלגל הקדמי אל האחורי, אבל גם כדי לעזור להפעיל אחיזה טובה יותר על האחורי. בנוסף, אחיזת הברכים את מיכל הדלק היא אלמנט משמעותי וכך גם החופש וחוסר הנוקשות בפלג הגוף העליון ובעת האחיזה בכידון.

אופנועים ספורטיביים יכולים גם הם, מן הסתם, להרים גלגל. הטכניקה שם לא שונה משמעותית, אם כי במהלך הקורס אני נתקל ברוכב אחד על ZX10 שמתקשה למצוא את אותה נקודת מפתח בדינאמיקה של האופנוע. אופנועים ספורטיביים מתגאים אמנם במנועים חזקים משמעותית, אבל לרובם טווח הסל"ד שבו מפיק המנוע את מירב המומנט שלו נמצא גבוה יחסית במעלה השעון, מה שמחייב "עבודה" במהירויות הרבה יותר גבוהות, מה גם שמיליוני הסוסים שמוזרמים דרך השרשרת אל הגלגל האחורי עלולים, במידה והתהליך לא בוצע בצורה הנכונה, להתפרץ במקום שבו הם הכי מסוכנים ולהעיף את הרוכב אחורה. בעוד אופנועים כמו ה- KTM Adventure 990 R שלי מצליחים לעלות אל על גם במהירות של 10-15 קמ"ש, ה- ZX10 מתקשה לעשות זאת גם ב- 50-70 קמ"ש. בסוף היום גם הוא יצליח.

מילת המפתח שבה מעבירים כפיר והמדריכים שלו את הנושא היא מדרגיות. לימוד הדרגתי של החומר, תוך כדי ישום חוזר ונשנה של אותו פרק עד להשגת שליטה מלאה. בשיטה מדורגת זו לומד הרוכב להרים, קצת יותר בכל פעם, את הגלגל הקדמי. אבל בניגוד לווילי שיצא לנו במקרה, המדרגיות בשיטה מביאה את הרוכב המתלמד להגיע לאותה תוצאה שוב ושוב גם אם היא איננה בהכרח ווילי החלומות שלו. אם נחלק את המצב של הגלגל הקדמי ל- 5 שלבים, כך אומר לנו כפיר, אנחנו צריכים להתחיל להתאמן קודם כל בהנפת הגלגל לרמה הראשונה, הנמוכה ביותר. גם אם הגלגל עולה רק במעט ומיד חוזר ארצה, זה בסדר גמור. אחרי שחוזרים על התהליך מספר פעמים ומצליחים להגיע לאותה תוצאה צפוייה, עוברים לשלב השני שבו הגלגל הקדמי עולה מעט יותר, וחוזר חלילה. רק לקראת שלב 4 ו- 5 אנחנו אמורים להגיע לאותה הנפה של הגלגל שיוצרת את האיזון בין השאיפה של הגלגל לרדת חזרה ארצה לבין כוח המנוע ששומר אותו למעלה.

"זה לא מסוכן?" אני שואל. "בוודאי שכן, הסיכון בווילי, פרט לאלמנט הלא-חוקי שלו, הוא הסכנה הכרוכה בהתהפכות אחורה מצד אחד, ואבדן שליטה מצד שני. בנוסף, רצוי להזכיר את הנזק הפיזי שעלול להיגרם למכלולי האופנוע במידה והניסיונות שלכם נעשים בצורה לא נכונה ובמידה והירידות שלכם ארצה הן בלתי נשלטות ופתאומיות" עונה לי כפיר.

אין ספק, מדובר בקורס שנותן עוד כלי לארסנל של הרוכב בכל הקשור לשליטה טובה יותר באופנוע. אני ממליץ בחום.

אגב, ולמען הסר ספק, אני חוזר על המלצתי החמה – ווילי היא פעולה טיפשית המנוגדת לחוקי התנועה. אל תנסו זאת בבית, אל תעשו זאת על כביש ציבורי, ואם אתם כבר במקרה מנסים, עשו זאת אך ורק על כביש מבודד ללא תנועת רכבים ועם ציוד מיגון מלא. אתם לא בהארלם.

גילוי נאות: הכותב היה אורח של כפיר לוין בקורס זה.

8 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *