Who's the Boss?

האומה האמריקאית סופגת ביקורת בשנים האחרונות, ואפילו לפני זה,  על מגוון רחב של נושאים: ההשמנה החולנית, תרבות הצריכה, תרבות בכלל, אימפריאליזם, כוחניות וכו' וכו'. חלק מן הביקורת מוצדקת, ואפילו מאוד (במיוחד על ההשמנה החולנית. פיחס), אבל אנשים שוכחים שני דברים מאוד חשובים:

1.      רוב מי שמעביר את הביקורת הוא היפי.

2.      כל השאר הם קומוניסטים.

בביקור שנערך לאחרונה בארה"ב יחד עם אשתי (שתחיה) ביקרנו בבית של תומס ג'פרסון, מי שכתב את מגילת העצמאות האמריקאית. הוא הכניס למסמך הזה (במאה ה – 18!) את "הזכות למרדף אחר האושר". ואני חושב שזוהי מהות העניין שלשמו התכנסתי כאן היום: אמנם היו כאן שני משפטים עם אלמנטים חינוכיים גרידא, אבל המשפט הזה עומד מאחורי המכונה המשוגעת והמופרכת לחלוטין, שהייתה יכולה להיבנות רק באמריקה: ה "בוס הוס", או בלעז “Boss Hoss”‏.

אם הייתי מציע לכם לשים מנוע וגיר של משפחתית ממוצעת (1600 סמ"ק אוטומטית, או "משפחתומטית" בפי העם היושב בציון) בשלדה של טוסטוס, הייתם מרימים גבה. למנוע כזה יש בערך 100 ומשהו כוחות סוס, בהשוואה למנוע 250 סמ"ק עם עשרים ומשהו כוחות פרד עצל. זה פשוט לא היה עובד, הכל היה מתפרק: בעיקר השלדה, שלא אמורה לעמוד במשקל ובעומסים כאלו.

לכן, כשלקח בחורצ'יק אמריקאי ממוצע, טניסאי גאה (תושב טנסי. לא כמו האלו עם המכנסיים הלבנים הקצרים שגונחים מול בריטים בווימבלדון), בשנת 1990 את מנוע הסמול בלוק (small block‏) של שברולט ותקע אותו בשלדה של אופנוע, הייתה תהייה קלה לגבי תקינות הנוירונים בחלק מהאונות שלו.

אולי כדאי שאסביר דבר מה קטן במאמר מוסגר: למנוע הסמול בלוק שם מעט מטעה. למעשה הוא שקרי באופן שערוריתי לחלוטין – זהו מנוע בתצורת V‏ עם שמונה צילינדרים, בנפח קליל של 5700 סמ"ק אמריקאיים למהדרין, שמשפריצים 370 כוחות סוס לכל עבר. זה לא המנוע הכי מתוחכם ביקום, אבל הוא מאוד דומה למייק טייסון: כשהוא נותן לך אחת, אתה לא מבקש ממנו לדון בכתבי קאנט, ג'ון לוק ופרויד בראי הדורות. מנוע אגדי ומאוד מאוד חזק.

ולכן הבחורצ'יק, במהלך רציונלי לחלוטין ולא לגמרי נטול גלונים רבים של בירה וויסקי טנסי משובח, החליט לשתול אותו בשלדה של אופנוע. לא, לא שלדת אופנוע ספורט מתוחכמת וחדישה שתכנן באוטוקאד על מחשב המק המצועצע שלו, אלא שלדת קורות פלדה פשוטה שייצר בסדנה הקטנה שלו בעצמו, בתצורת קרוזר (או 'קאסטום' כמנהג המקום, או הארלי דיווידסון להדיוטות שבינינו). היה לו ניסיון מסוים בבניית שלדות, כיוון שהחברה ייצרה שלדות אופנועים להרכבה עצמית. אני לא יודע בוודאות, אבל אני יכול להניח ברמה גבוהה של סבירות, שרוב התכנון היה לפי העין ומנסיון חיים, ולא תוצאה של ניתוח חומרים מתקדם במעבדת הפיזיקה הסמוכה למקום מגוריו. כנראה שהוא חשב שמה שמתאים למכונית שרירים אמריקאית, הקורבט, מתאים גם לאופנוע שלו.

היו כמה בעיות בדרך: מנוע הסמול בלוק שוקל בערך 200 קילו פלוס. תיבת ההילוכים האוטומטית ששודכה אליו שוקלת כמה עשרות קילוגרמים נוספים. אם מניחים שאמריקאי ממוצע שוקל בערך 200 קילו פלוס, הרי לנו 400 קילו לפני מע"מ וחברה להרכבה מאחורה (או "בייקעאר ביעטש" באידיש). רק כדי לסבר את האוזן, כל האופנוע שלי, כולל אותי ואת אשתי (שתחיה) שוקל פחות מ 300 קילו.

גם האורך היווה אתגר – אם לא ראיתם פעם מכסה מנוע של מכונית אמריקאית מקרוב, אני יכול לספר לכם שיש שם מספיק נדל"ן כדי שגינדי היה משתלט עליו ומוכר אותו ביריד הדירות בבת ים הצהובה בתור פרוייקט "סביוני אשכים", כולל פארק ירוק וקאנטרי באמצע. המנוע, יחד עם הגיר, מאוד מאוד ארוך, שבצירוף המשקל החריג, היה הופך את האופנוע לסיוט בלתי נשלט.

שאר הקשיים היו ברורים: לייצר מערכת מתלים שתעמוד בעומס, למצוא דרך להוריד את הכוח לכביש בלי שהצמיג האחורי פשוט יהפוך למריחה של גומי על האספלט כל פעם שנוגעים בגז, לייצר מושב רחב מספיק לתחת של אמריקאי, קירור למנוע, להשאיר את האופנוע במידות רוחב סבירות, ועוד זוטות כאלו ואחרות.

אבל הוא הצליח.

הדפקט מטנסי (Monte Warne‏. נראה אתכם מתרגמים את זה לעברית) פשוט Made it happen‏. בסדנה הקטנה שלו, הוא ייצר אופנוע V8 משוגע, שהפך לחברה משגשגת עם מגוון של אופנועים וטרייקים (אופנועים עם שני גלגלים מאחורה, ובגאז').  הוא פתר כל בעיה לגופה, בסבלנות ובעבודה טכנית קשה, הוא מצא פתרונות גאוניים להכל, כי הוא רצה את זה, וכי החברה האמריקאית מאפשרת את התעוזה הזו.

את בעיית הגיר הוא פתר בצורה מאוד פשוטה: הוא העיף אותו לעזאזל, והכניס מערכת של הילוך אחד: לאופנוע יש ניוטראל וקדימה. כיוון שהמנוע כל כך חזק, והוא לא צריך לסחוב טנדר מאחוריו כמו שהוא עושה בדרך כלל, זו לא הייתה בעיה בכלל: הוא ייצר מערכת של העברת כוח, שהיא למעשה תיבה חצי אוטומטית מאוד פרימטיבית עם קלאץ' ידני, חיבר הכל לגלגל שיניים ושרשרת, ויש אופנוע! זו רק דוגמה אחת לפתרונות שנוצרו עם האבולוציה של הבוס.

ההתחלה לא הייתה חלקה: האופנועים הראשונים של החברה היו ברמת גימור נמוכה, עם הרבה אילתורים. גם התנהגות הכביש שלהם לא הייתה מן המשובחות: בתור צמיג אחורי הוא נאלץ לשים צמיג של רכב, שזה דבר רע מאוד באופנוע – כיוון שהקצוות לא מעוגלים, ההטייה קשה מאוד, והאופנוע 'בועט' אותך חזרה למעלה כל פעם שאתה מנסה להשכיב אותו (כאן נכנסת בדיחה עם קונוטציה מינית כלשהיא על בעיטות והשכבות).

אבל עם השנים, המוצר הלך והתעדן, השתכלל ואפילו גדל – במקום המנוע צנוע ההספק והחסכוני שהיה בבוס הוס הישן, תקעו החבר'ה מטנסי את מנוע ה 'ביג בלוק' של שברולט באופנועים החדשים: 8200 סמ"ק, עם 502 כ"ס.  ניתן למצוא את המנוע הזה בקומפקטיות כמו השברולט סילברדו, קמארו, קורבט וכדומה. בסופו של יום, האופנועים של בוס הוס הם מוצר עילית מצליח – נמכרים כ 300 כאלו כל שנה. הם ידועים בפעולה חסרת הויברציות שלהם, ואפילו בנוחות מפנקת. חברת הצמיגים 'אבון' החלה לייצר צמיגי אופנוע במידה מתאימה – ברוחב 23 סנטימטרים.

אחי ארז ואני נתקלנו באופנוע הזה בכנס אופנוענים בהרי רכס שאנאנדואה – הוא לא גדול. הוא פשוט עצום. הוא גם יפהפה, וסימן ההיכר שלו הוא המאוורר הבולט מקדימה, שנראה כמו מכונת רוח בסרטים. יש לו נוכחות מרשימה מאוד, וסאונד שלא מן העולם הזה.

זוהי דוגמה חיה ונושמת לזה שאמריקה היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות: מכונה מופרכת, פרי דמיון מופרע, הופכת לעסק חי ומשגשג, שמתפתח כל הזמן –  ממשהו גס, שרטוט שהפך לכמה ריתוכים עם מנוע ענק מחובר אליהם, למשהו יחיד במינו שמוכר בכל העולם.

וההשוואה הנדרשת לארץ: לא אכביר במילים, ורק אומר שאם תרצו להחליף את הצבע של הרכב שלכם, תצטרכו להצטייד בשלושה ימי חופש, אישור ממכון התקנים הגיאופיזי שהצבע החדש עמיד בפני קורוזיה, רעידות אדמה, גזזת וצרעת, אישור מוסך שאומר שניתן לרסס את הצבע המסוים הזה על הרכב המסוים שלכם, לעמוד בתור למשרד הרישוי בחולון (כי רק שם עושים את ההחלפה) להגיע לחלון 7, לגלות שההחלפה נעשית בחלון 9, לעמוד בתור, להגיע לחלון 9 ולגלות שהפקידה יצאה לצהריים, לחכות שעה וחצי, ואז לדבר עם פקידה מצופה שווארמה שתגיד "שפעם, לפני יומיים, היו עושים את זה כאן, עכשיו עושים רק בראשון". ליסוע לראשון,  ‏ לגלות שאת הסניף בראשון סוגרים בשתיים בימים אי זוגיים ובימים שמתחילים ב – "שני" או "רביעי", לחזור למחרת, לעמוד בתור שעתיים, פקידה מצופה בורקס, חלון 9, המתנה של שעתיים, פקיד מצופה טחינה, ולקבל את החותמת הנכספת. ושנה אחרי שנצבע הרכב, הוא לא יעבור טסט כי המסגרת של הלוחית רישוי באופסייד של שש מעלות מזרחה.

4 תגובות בנושא “Who's the Boss?

  1. את ה Boss Hoss הכרתי מקרוב לפני כ 10 שנים במהלך טיול אופנועים (בארץ) ,לאחר שבן של חבר החי בארה"ב הטיס את המפלצת שבבעלותו לחופשה בארץ הקודש. המנוע – של שברולט קורבט (כמו שצויין למעלה), הנעה ישירה ללא הילוכים מלבד ממצמד שכדי לבצע הפרדה ושיחרור יש ללחוץ בו זמנית עם יד שמאל והרגל. שליטה במהירות – ע"י פתיחה וסגירת מצערת. אכן מפלצת המתאימה לאמריקאים הגומאים מרחקים בקו ישר. (סיבובים זו בעיה אחרת …) אכן חוויה חד פעמית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *