מיצו רוכב למצדה על Yamaha YZF R1

אני מתוודה. לא תכננתי את זה מראש. כחודש לפני ראש השנה תשע"ג שיצא השנה ממש בתחילת ספטמבר, עדיין הייתי בגולה. נטול אופנוע (מכרתי את ההיאבוסה האדום שלי לפני כמה חודשים), ונטול כרטיס טיסה ארצה, ההשתתפות ברכיבה השנתית המסורתית למצדה נראתה עבורי בסכנה. כלפי חוץ ההכנות היו בעיצומן, לארגן מסלול, לארגן רכב חילוץ, לטפל בתיאום מול הגורמים השונים, אבל אופנוע אין. ואז עלה בי הרעיון לקחת את אחד האופנועים היחידים שטרם רכבתי עליהם בשנים האחרונות – ה- Yamaha YZF R1 – או בשמו המעוברת – "אר וואן" – ודווקא עליו לעשות את המסע הלילי בראש הטור האינסופי למצדה. הטיסה כבר תסתדר, כך אמרתי לעצמי. וכך היה.

פאסט פורוורד לתחילת ספטמבר. יש כרטיס, יש אופנוע. אני מגיע לפתחה של סוכנות מטרו ימאהה ברחוב הרכבת בת"א, הטרמפ שלי עוזב, ואחרי החלפת ברכות אני עומד בפתח הסוכנות, ממתין שיוציאו לי את הכלה.

מהנדסי ימאהה עושים, לפעמים, עבודה טובה. בעוד שבכלים כמו הטי-מקס הם הצליחו לייצר פוזה שממחישה את הייעוד של קטנוע הקרבי, ה- R1 הוא מסוג האופנועים שאו שאוהבים או שלא. בחרטום יושבת סוללת תאורה מרשימה ומאיימת בעלת פנסי לד, שקועה בתוך חריצים צרים ושחורים. הפיירינג הלבן של אופנוע המבחן פשוט יחסית ומעוטר בלוגו מוזהב מרשים. מבין ארבעת וריאציות הצביעה שבהן מוצע האופנוע, זו היא בעיני היפה ביותר. בזנב צמד אגזוזים כמיטב המסורת ה- R1ית, חפויים בפלסטיק דמוי קרבון המסייע להוריד את החום הנפלט מהם. יפה או מכוער? כמו בכל שאלה מסוג זה מדובר גם כאן בהעדפה אישית. אשאיר את ההחלטה לקוראים.

yamaha-r1-2013-1-l

המושב מורכב משתי יחידות, האחורית מינימליסטית למדי, מתפרקת כדי לאפשר איחסון של גפרור וסיגריה אחת. אפילו סט כלים אין בו, רק מפתח אלן אחד. למרבה ההפתעה, הרכיבה הלילית הארוכה למצדה, למרות המהירות האיטית יחסית והעיכובים השונים בתנועה, היתה נוחה מאוד בהתחשב במטרה שלשמה יוצר ה- R1. הופתעתי לטובה מהמרווח (היחסי, כן?) על המושב, ובניגוד למכונות מלחמה דומות מדובר בערך נדל"ן שלא יסולא בפז. נוחות היא כמובן יחסית, אבל אין לי אפילו טענה אחת בעניין, ואני לא ציני בכלל. נכון, לא היה מדובר ברכיבה ספורטיבית וקצב הרכיבה הלוך היה לרוב איטי (במונחים של אופנועי ספורט), אבל באמת שלא הרגשתי לרגע שום תחושת מצוקה, לא מהישבן ולא מהרגליים, ואלמלא מיגון הרוח שמעט חסר אפקטיביות במהירויות גבוהות הייתי מרגיש שאני נוסע על אופנוע ספורט-תיור גדול. לוח השעונים הדיגיטאלי קריא ונוח להבנה, אם כי מסיבה לא ברורה חסר בו מד דלק (טכנולוגיה חדשנית שכנראה עוד לא הגיעה לימאהה…). בעת הרכיבה דרומה אור הרזרבי נדלק בדיוק כשנכנסנו לעצירת תדלוק בצומת שוקת, בדיוק 147 ק"מ מהתידלוק הקודם שביצעתי. בהתחשב בעובדה שהרכיבה שלי לא היתה מאוד אגרסיבית מדובר בטווח מאכזב משהו.

"היפני הכי איטלקי שיש". זה מה שעבר לי בראש לאורך כל הרכיבה הלילית לא פעם ולא פעמיים. המנוע בעל ההצתה הא-סימטרית המשתמש בטכנולוגיה הלקוחה מעולם ה- MotoGP – מפיק רעד בכל עצמותי, אבל מהסוג הטוב, משהו שמזכיר יותר וי-טווין מאשר מרובע צילינדרים קלאסי, יותר את ה- 1198 של דוקאטי או ה- RC8 של קטמ מאשר את ה- ZX10 של קוואסאקי או ה- GSXR1000 של סוזוקי. משהו שם כל כך שונה בסט-אפ של המנוע הזה, שלוקח לך לא מעט זמן להתרגל לסאונד ולתחושה המאוד מיוחדת הזו, אבל מרגע ש"נפל לך האסימון" אתה מרשה לעצמך להתמכר, וזה מה שקרה לי באותם 400 ק"מ. אבל אני מקדים את המאוחר.

יש לי רכיבה ארוכה לפני. אבל קודם אני צריך להגיע הביתה ולהתארגן על ציוד, שלא לדבר על ארוחת החג המסורתית. זכורה לי רכיבה אחת מתישהו ב- 2006 שבה באמת היה לי קר בלילה. הפעם זה לא המצב. כמו בכל שנה בשנים האחרונות הטמפרטורות הצפוייות בלילה ולמחרת צריכות להיות סבירות פלוס לעונה. לכן אני מתארגן על ג'ינס ממוגן קוולאר, מגיני ברכיים מתחת למכנס, מגפי רכיבה, מגן גב, מעיל עור, וכמובן כפפות וקסדה.

yamaha-r1-2013-2.l

התנועה העירונית ב- R1 לא פשוטה. גם בגלל החום הנפלט מהמנוע אל עבר חלקי הפרטיים, אבל בעיקר בגלל המצערת הרגזנית משהו שהקשתה עלי בעת פתיחות הגז העדינות האופייניות לתנועה פקוקה בהילוך ראשון. תיבת ההילוכים נוחה למדי (פרט לניוטראל חמקמק לעיתים), אבל בהמשך אגלה שעם יחסי העברה כאלה, ההילוך הרביעי וצפונה הופכים להיות כמעט למיותרים לגמרי בכל מהירות שהיא מתחת ל- 200 קישואים לדקה. מצד שני, אם אתה כבר מוצא את עצמך בהילוך שישי במהירות שיוט באיילון, אין לאופנוע כל בעיה לעזור לך בהאצות סבירות גם בהילוכים הגבוהים, אם כי את מיטב המומנט המנוע מפיק רק מעל 8000 סל"ד ולכיוון הקו האדום העובר אי שם סביב 12000, כך שהרכיבה הפרקטית בהם הופכת ללא רלוונטית. מצד שני מי באמת צריך 182 כ"ס בתנועה פרקטית? כן, אני יודע שהיו לי 3 היאבוסות, כן, אני יודע שהשאלה היתה רטורית… LOL

כשמדובר במנוע אגרסיבי שכזה אני לא רואה שום צורך בפתיחות גז והחלקות זנב או הרמות גלגל, לא ברכיבה מהסוג הזה. אני רץ קדימה ואחורה, ממתין לקבוצות איטיות יותר בנקודות מסויימות במהלך המסלול, ואז פותח גז ככל שאני יכול כדי להיות מקדימה. השיירה העושה דרכה דרומה דרך כביש 40 ארוכה מאוד, אין סיכוי לרכוב לכל אורכה, אבל אני נהנה מעדיפות מסויימת בעקיפות בזכות האורות המהבהבים שלי, עד כה אני מרוצה למדי מהתנהלות התנועה, וכן מהתנהגות האופנוע שמרוסן בצורה נפלאה באמצעות 2 מערכות אלקטרוניות: מערכת בקרת האחיזה ומערכת ניהול המנוע.

מערכת בקרת האחיזה של ה- R1 כוללת 7 מצבים הנעים בין ניתוק מוחלט לבין התערבות מקסימלית, הנשלטים באמצעות מתג בצידו השמאלי של הכידון. הרכיבה למצדה הינה מנהלתית ברובה, אבל העובדה ש"תפרתי" את הציר הלוך וחזור תוך כדי שאני מכוון את התנועה בחלקו, ובחלקו האחר מדביק קבוצות רוכבים אחרות, גרמה לי לרצות להיות דווקא בערך במצב ה- 4 או ה- 5 מתוך ה- 7.

בנוסף למערכת בקרת האחיזה יש ל- R1 גם מערכת ניהול מנוע בעלת 3 מצבים הנשלטת דרך מתג באזור הימני של הכידון מתחת למתג ההתנעה – Standard המתאים ביותר לרכיבה יומיומית רגילה, B שהוא מן הסתם קיצור ל"בסדר", שבו הכוח מסורס יותר, ו- A שהוא כנראה קיצור ל"אטרף" במלוא מובן המילה. שלושת המצבים משפיעים רק על חלקו התחתון של הסל"ד, והופכים את הרכיבה להרבה יותר נשלטת.

בסה"כ מדובר ב- 21 מצבים שונים, שכדי להיות הוגן – הם לא ממש רלוונטיים לרובנו, שכן רובנו נמצא את שניים או שלושת המצבים האידיאליים עבורנו, ונדבוק בהם. לו היתה לי ההזדמנות להשחיז את יכולותי על האופנוע במשך מספר ימים על כבישים ראויים כמו כביש הצפון, סביר להניח שהייתי בוחר במצב החזק יותר. אבל לא הפעם. המערכת נמצאת על Standard ואני מרוצה.

yamaha-r1-2013-3.l

אין לי ספק. ככל שהאלקטרוניקה עושה את צעדיה בתחום הזה, כך יצטרך הרוכב הממוצע (ובטח אלה שמתחת לממוצע) להסתמך בצורה בלעדית על המערכות האלה כדי לשמור על חייו. כבוד למהנדסי ימאהה על פיתוח מערכת שלא מסרסת בצורה מלאה את הכוח המועבר לגלגל האחורי, כזו שגם מאפשרת לרוכב להנות מרכיבה בטוחה יחסית, וגם מאפשרת לאגרסיביים שבהם לשחרר את הרסן על המסלול (אם רק היה לנו מסלול בארץ הקודש…). בעת הכניסה של מערכת בקרת האחיזה לפעולה האינדיקציה שמקבל הרוכב היא בדמות נורה המהבהבת על לוח המחוונים ותו לא. אהבתי.

מה שפחות אהבתי, אם כי חשוב לומר מראש שמדובר באנדרסטייטמנט פרטי שלי, הם הבלמים. ציפיתי למעט יותר נשיכה מהסט הקדמי בעל 6 הקליפרים. זה לא שהוא לא עוצר, האופנוע בהחלט עוצר, אבל אם אשווה אותו לאופנועי סופר-ספורט אחרים (בעיקר האיטלקי והאוסטרי שבהם), הם מרגישים מעט פחות אגרסיבים. מפתיעה גם העובדה שבימאהה בחרו שלא לצייד את ה- R1 במערכת ABS.

בדרך חזרה אני עושה דרכי על כביש 90, עוקף בעדינות עד כמה שאני יכול מספר לא מבוטל של קבוצות קטנות של רוכבים ורוכבות. כולם כמעט מנופפים לשלום, זה לזה, ואני מרשה לעצמי לחייך בסיפוק בקסדה. חם לי, והעצירה בתחנת הדלק בצומת הלידו מספקת לי מנוחה שנמתחת לכמעט שעה של התקשקשויות עם שלל רוכבים. אני מוצא נקודה אסטרטגית מתחת לאחד המאווררים הגדולים ולוגם בקבוק מים אחד אחר השני בניסיון שלא ממש מצליח להחזיר לעצמי את הטמפרטורה הנורמלית. בלית ברירה צריך לצאת שוב לדרך, הטמפרטורות עולות ואני רוצה להגיע הביתה כמה שיותר מהר.

ה- R1, כראוי לכל אופנוע בקטגוריה שלו, הוא אופנוע זריז מאוד. אולי לא כמו 600 צנום, אבל עדיין – כוון את מחשבתך לעבר הנקודה הראויה, שלח פקודת הטיה כמעט בלתי מורגשת אל הכידון הנמוך, והופה האופנוע מכניס את עצמו למקום המתאים בזווית המתאימה. הבולמים של ה- R1 מייצבים את הכלי גם בעת רכיבה על כביש משובש יחסית ללא קושי מיוחד. לא התפניתי ולא הצטרכתי להתעסק בכיוונונים, והשמירה על הקו בעת הפניות המהירות על כביש 1 לכיוון מעלה אדומים היתה משימה פשוטה מאוד.

האדרנלין שמר עלי בדרך, ומה שהוא לא עשה עשו כמה משקאות אנרגיה… אבל כשאני מגיע הביתה אני מתפרק על המיטה, שוקע לשינה קצרה המופרעת כשמגיע הזמן לצאת לעוד מחוייבות משפחתית. אני בוחר לצאת עם ה- R1, רוצה לסחוט עוד כמה קילומטרים של הנאה מהכלי הנפלא הזה. כעת כשאני נכנס לעיר שאליה הייתי צריך להגיע, האופנוע סוחט מבטים מכל עוברי האורח. האותיות המוזהבות על צידי הפירינג עושות, כנראה, את הקסם שלהן, כי בכל זאת מדובר במותג, ואני משוכנע למדי שרוב הרוכבים על אופנוע מסוג זה יודעים בדיוק מה הם מחפשים כשהם קונים אותו…

שורה תחתונה: כשמדובר על מכונת מלחמה מושחזת היטב במחיר של כ- 130,000 ש"ח, עם 182 כ"ס על קצת יותר מ- 200 קילו (רטובים), צריך לחשוב היטב על איזה מרכיב של רכיבה אנחנו מוותרים. האם על נוחות? האם על ביצועים? האם על פוזה ויופי? ה- R1, בניגוד למה שחשבתי לפני שרכבתי עליו, לוקח את כל החבילה בצורה מצויינת, מאפשר רכיבה חזקה ואגרסיבית (שלשמה הוא נוצר), אך יחד עם זאת נוחה ברמה סבירה פלוס, עם איכות הרכבה יפנית על כל המשתמע מכך. אלמלא המחסור ב- ABS, נשיכה חלשה מהמצופה של הבלמים, והחום הנפלט מהמנוע בתנועה עירונית ואיטית, הייתי נותן לו את מלוא ערימת הנקודות.

תודות רבות לקובי, ניצן ומתיאו ממטרו מוטור על שנתנו לי את ההזדמנות לרכוב על ה- R1.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ימאהה, מבחני דרכים, עם התגיות , , מאת Mitsu. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות Mitsu

מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי, בעיקר עבודה ומשפחה, כך שאני לא מצליח להתעסק עם מה שאני באמת אוהב כל היום. היתרון בכך הוא בעובדה שבכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני חוזר ומתלהב. אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים כמו פורום 8 של תפוז, פולגז, דוג"רי וכמובן פייסבוק. כתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, גלובס, מוטו, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.

2 תגובות בנושא “מיצו רוכב למצדה על Yamaha YZF R1

  1. מיצו איך היאבוסה לנסיעות טורינג לאילת וכו עים האשה? רוכב מבוגר. תודה להיתיחסות מראש.

  2. צביקה – אתה מוזמן לקרוא את מה שכתבתי על ההיאבוסה פה:

    http://www.mitsu.co.il/?p=891

    מדובר באופנוע עם יכולות מטורפות לגמרי, אבל באותה עת גם מאוד נוח לרכיבה, והכי חשוב – אפס תקלות לאורך עשרות אלפי קילומטרים (היו לי כבר 3 כאלה, כשהסיבה היחידה להחלפתם היתה שיגעון פרטי שלי ותו לא). השאלה היא בגדול למה אתה משווה אותו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *