בתול בן 35 – עד מתי?

כיצד אפתח הפעם את הטור?

אולי בהדמיית סרט הוליוודי שבו כוכבת יפיפיה ושחקן בר מזל מבצעים אקט מיני סוער, מיד לאחריו שוכבים רגועים זה לצד זה עם סיגריה בפה… כך בערך אני חש כרגע. הרי הפרים לפניכם, תוכלו לשפוט בעצמכם.

בן 35 אנוכי, ברשותי רישיון נהיגה לטרקטור, רכב פרטי ואופנוע בלתי מוגבל. אני משרת כאיש קבע בחיל האוויר, עובד בעבודה די שחורה, נשוי + 2 מאיזור המרכז, אבל בכל זאת ולמרות כל אלה, אני עדיין מחשיב את עצמי בתול!

הטובים לטייס והטובים עוד יותר לדו-גלגלי… (למצולם אין קשר לכתבה…)

בגדול אני חובב אופנועים מאז שאני זוכר את עצמי. סביב גיל 14 נעלתי עצמי בחדרי שבבית הורי וקישטתי את הקירות כולם בתמונות של אופנועים. לא הותרתי פיסת קיר אחת חשופה. מאוחר יותר, לפני שהוצאתי רישיון נהיגה לרכב, הייתי מסתובב עם חברתי דאז (כיום אישתי ואם ילדיי) ברחובות העיר, ואם הייתי שומע אגזוז מעניין מתקרב הייתי נעמד במקום ומסרב לזוז עד שהייתי רואה את האובייקט.

אחרי שהתגייסתי לחיל האוויר נפלה בידי הזדמנות להוציא רישיון נהיגה לאופנוע עד 500 סמ"ק דרך הצבא. השיעורים היו בבסיס ורק הטסט אזרחי לכל דבר. השיעורים והטסט היו על ווספה, כן, זו עם ההילוכים ביד.

(ווספה צבאית, ההילוכים והקלאץ' ביד, מהירות מקסימלית היתה 80 בקושי)

לומר את האמת, שיעורים לא באמת עשיתי, פרט לרכיבה פה ושם ברחובות בסיס חיל האוויר בו שירתתי. עברו הימים ופתאום הוזמנתי לטסט בבאר שבע, עיר בה לא הייתי מעולם. אמרתי לעצמי שאין מה להפסיד ויצאתי לדרך. שיחקתי אותה עם ביטחון עצמי, ולמרות שרק 3 מ- 8 עוברים, אני הייתי אחד מהשלושה.

עוברות השנים ואני לא מפסיק לחלום על כלי משלי, אך אין תקציב ואין אומץ לעמוד אל מול ההורים, כך שהחלום נותר בגדר חלום. אבל גם חלומות יכולים להתגשם, ואחרי ששינו את דרגות הרישוי התברר לי לפתע שאם אעשה מבחן שליטה (מגרש בלבד) אוכל לקבל רישיון בלתי מוגבל. לא חשבתי פעמיים וללא היסוס ניגשתי לשני שיעורי שליטה, עשיתי טסט והופה – יש רישיון בלתי מוגבל! אושר אדיר ממלא את כל עצמותי אבל… מתי אזכה לרכוב על אחד כזה?רישיון זה נחמד, אבל אני אפילו לא הרגשתי מה זה, לא כבד, לא מוגבל ואפילו קטנוע לא… אמרתי כבר? בתול!

השנים ממשיכות לחלוף, הריר ממשיך לנזול. בכל רמזור, עם כל רעש של אגזוז הלב נצבט אבל אני ממשיך עוד לקוות, וממשיך להאמין שגם אלי הוא יגיע.

פאסק פורוורד לימינו. הגענו לשנת 2013, ספטמבר, ואני שומע מכל עבר על התכונה המתרגשת בעולם הדו-גלגלי – הרכיבה השנתית למצדה. שמעתי על המפגשים האלו מכל מי שסביבי, מה שרק מגביר אצלי את החשק והסקרנות. כולי נרגש, אני מגיע לחניון חצי חינם בראשון לציון חצי שעה לפני הזמן בשביל לראות הכל ולא לפספס אף אחד. אבל ראו את העונש: במקום על אופנוע, אני עושה את הדרך לבית קמה (רק עד לשם בשלב הזה) על דייהטסו סיריון חבוטה ולא על אופנוע. לאורך כל הדרך הלב דופק בפעימות מהירות, אני משתגע מכמות האופנועים החולפים סביבי במשך שעה על גבי שעה. אני מצלם ללא הרף וכל הזמן אני מדמיין איך לרכב על אחד מאלה…

כן, ניחשתם נכון. אני עדיין בתול.

(המצוי והרצוי – הסיריון המדוברת אל מול החלום שנראה כבלתי ניתן להשגה… ערב ראש השנה 2013, חצי חינם ראשון לציון)

זהו. נמאס. נשבעתי לעצמי שבשנה הבאה זה יקרה, במצדה 2014 כבר אגיע עם כלי משלי. הימים חולפים, החודשים עוברים, ולא נראה שאספיק לגייס את התקציב הדרוש לרכישת כלי משלי.

בתחילת חודש אוגוסט החלו שוב ההתלחשויות להישמע בעולם הדו-גלגלי. האיוונט נפתח בפייסבוק, הודעות החלו לעלות בפורום האופנועים בתפוז, הנה כולם מתחילים להתארגן לקראת הרכיבה של שנת 2014. מיד ידעתי שאין ברירה וזה הפעם יקרה. התקשרתי, ביררתי, נסעתי ובאתי ובסופו של דבר גם הלכתי מעט יותר משש ק"מ ברגל בשיאו של יום חמסין רק על מנת להגיע למקום כי במקרה הזדמנתי לעיר וידעתי שאם לא עכשיו אז כנראה שזה שוב לא יקרה, וסגרתי לעצמי את האופנוע.

לצערי, לא מדובר בקניית כלי משל עצמי. כן, זה עדיין רחוק מיכולתי. אבל מה שכן עשיתי היה להשכיר אופנוע. סוף סוף אוכל להגשים חלום! כבר לא יכולתי להתאפק.

חודש לפני ערב ראש השנה, כל יום נראה לי כנצח, בכל רגע פנוי אני חושב, מדמיין ומפנטז על המגע, הליטוף והחום שיהיה בנינו. שמרתי על כך בסוד, רק אישתי ושני שותפים לנסיעה ידעו.

24 בספטמר 2014. היום הגדול מגיע ועם כל ההתרגשות חששתי כל כך, פחות מהערב אלא יותר מהנסיעה על האופנוע מהחנות בפ"ת לביתי בראשון לציון. בלילה הכבישים יהיו ריקים אך ביום הם עדין מלאים בפחיות (עכשיו גם לי מותר לקרוא להם כך…חחחח). אני מתרגש כל כך אך מקפיד להסתיר מכולם, משחק אותה קול ורגוע. אני מקבל את המפתח לידי ופתאום רעד קל, רק שלא אפול עוד בחנות, רק שלא אחליק מיד ברחוב. אבל הכל עבר חלק. נסעתי רגוע ויפה אך בשלב מסויים אפילו העזתי להעלות טיפה את המהירות, וזרמתי יפה עם התנועה.

השעות עוברות באיטיות מעצבנת, מחוגי השעון ממאנים להתקדם. הערב סוף סוף מגיע, והנה אנחנו נמצאים בארוחת הערב של ראש השנה. כל המשפחה כולה מכונסת בבית הורי. כולם חגיגיים, כולם עליזים, ורק אני עם הראש בעננים. השעות שבקושי עברו קודם לכן מתחלפות לדקות ככל שהערב מתקדם. מסיימים את הארוחה, נפרדים מכל האורחים, וחוזרים לביתי. אני משכיב את הילדים לישון ונושק להם בחום. מעט מתרגש ומעט חושש, אוטוטו אני עומד לעשות זאת בפעם הראשונה!

חצות. אני עולה על אופנוע וסוף סוף אחרי למעלה מ- 11 שנה של בתולין אני מגשים משאלה. אני נפרד בנשיקה מהאישה  עוטה על עצמי מעיל מגן וקסדה, ומסובב את המפתח בסוויץ'. המנוע מניע בנגיעה ראשונה, וואו!!! אני מודה, זה רק קוואסקי ER5 שנת 2004 אבל עכשיו זה אני, כאן, עליו!

(אומרים שאת החוויה הראשונה אף פעם לא שוכחים)

הפעם הראשונה שלי, סוף סוף היא הגיעה. תארו לעצמכם שזה לא היה באקט מבוייש בספסל אחורי של רכב חבוט על חוף הים, אלא הדבר המדהים ביותר שאתם יכולים להעלות על דעתכם! אורגיה מטורפת של כ- 3000-4000 חולי נפש כמוני, והיא הייתה עבורי מדהימה!

סביבי מאות אופנועים זורמים בריקוד מדהים. חלק השתוללו, אבל הרוב פשוט שייטו בהנאה ונהנו, וגם אני הייתי שם, משייט לי בלי שום פחד על גבול המהירות המותרת במדינה ואולי לעיתים מעט מעל, כשאני חווה אורגזמה נפשית מדהימה!

תודה לכם שנתתם לי את הזכות להיות שותף לאורגיה הזאת. הדרך, הכמות, הנופים… כולם היו פשוט מדהימים. אומרים שהפעם הראשונה היא המתוקה מכולם… אז שלי הייתה כזאת ואף יותר… כל כך הרבה שנים של ציפייה התגשמו בלילה עמוס אחד.

תודה באמת גדולה למארגנים של הדבר הגדול הזה, מעט חרה לי שמיצו התעצבן (ובצדק) על הבלאגן שנותר שם והרגשתי חרא על כך. אני מודה שהשארתי פחית ריקה על הרצפה… אומנם רק אחת אבל כל אחד שהשאיר אחת (לפחות) גרם להמון… בשנה הבאה אני מתנדב להרים כל שיקרה בדרכי.

תודה נוספת ל"מוטור ספורט טורינג" שבזכות עשייתם נותנים לאנשים כמוני את האפשרות להגשים חלום. אומנם ההגשמה יקרה כלכלית, אך לעיתים זה נדחק לשוליים על מנת לחוות רגעים קסומים. רואים שהשירות שלהם ניתן מהלב ובאהבה גדולה למקצוע.

כנראה ש"אפגוש" אתכם רק בשנה הבאה, אך לפחות יש לי למה לצפות. ראש השנה 2015. ועד אז אמשיך להנות מכל שנייה ושנייה מהאושר האמיתי שבחיי.

(אני, אישתי היקרה ושני ילדיי האהובים)

שמרו על עצמכם ושנה נפלאה לכולכם.