מיצו רוכב על Honda VFR800F

הימים הם ימי אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. יש אנשים שקוראים את הכתבה הזו שעדיין לא נולדו אז… עבורי, באותם ימים, ה- VFR של הונדה היה אופנוע כמעט מיתולוגי. רק "לגדולים" היה כזה, ואני, שרכבתי בזמנו על אופנועים של מתחילים כמו ה- Suzuki GS500E, יכולתי רק לפנטז עליו. גם כמה שנים מאוחר יותר, כשכבר התקדמתי לאופנועים "רציניים" יותר, בכל פעם שהייתי יוצא לטיולי שבת הייתי מביט בקנאה ב- VFRים האדומים או הלבנים (אבל בעיקר האדומים), עם הזרוע החד-צידית המדהימה הכל-כך-ייחודית-דאז, והייתי מבטיח לעצמי שיום אחד יהיה לי כזה.

הבטחות צריך לקיים.

מפה לשם מצאתי את עצמי רוכב על המון אופנועים אחרים, אבל VFR מעולם לא היה לי. אבל אני סוטה מהנושא.

ה- VFR הוא אופנוע שמיוצר כבר המון שנים, מה שאומר שיש מלאן תלפים כלים הנעים על כבישי העולם, והרבה מאוד רוכבים שמוכנים להישבע שזה האופנוע הטוב ביותר שהיה להם. עם כזה רזומה עשיר, ברור לכולנו שהונדה לא תרצה לזנוח מסורת שכזו, ותנסה לחזור לליבם של כל אותם רוכבים באמצעות כלי חדש שיפנה לאותם רגשות נוסטלגיים וינסה להחזיר אותם לחיקה. וכך היה.

במקור, ה- VFR (שנקרא בארה"ב בשם Interceptor) היה אופנוע שבנה על שילוב של אופנוע ספורטיבי חזק (לתקופתו), בעל מאפיינים "שפויים" יותר המאפשרים רכיבה נינוחה וכמעט-תיורית מצד אחד, עם ביצועים לא רעים בכלל ופוזה של אופנוע סופר-ספורט מצד שני. ניסיון של למזג את הטוב של שני העולמות. וזה הצליח להם מעל למצופה. מנוע ה- V4 בזווית של 90 מעלות ובנפח 750 סמ"ק הפיק אחלה כוח יחסית לעדר היפנים האחרים, והיו כאלה שגם הצליחו אשכרה לנצח כל מיני מירוצים חשובים על גבי אופנוע כמעט זהה לדגם הייצור.

honda-rc30

בסוף המאה הקודמת שודרג נפח המנוע ל- 782 סמ"ק, וכן קיבל פיצ'ר נוסף שהיה ייחודי להונדה באותה תקופה: מערכת בלימה משולבת (DCBS) שבה לחיצה על ידית הבלם הקדמי היתה מפעילה רק חלק מהבוכנות של הקאליפרים הקדמיים, ביחד עם חלק מהבוכנות של הקאליפר האחורי. לחיצה על דוושת הבלם האחורי הפעילה את יתרת הבוכנות – מקדימה ומאחורה. שיא הטכנולוגיה. בנוסף, סכימת צביעה סולידית, וכן פיצ'רים נוספים כמו כונס אוויר הדומה לזה של מכונית פרארי, פנסים כפולים, One Seat, וכמובן אותה פוזה ייחודית הפכו אותו למכונה נחשקת ביותר (בעיקר בשוק האמריקאי, אבל לא רק).

בשנת 2002 קיבל ה- VFR מנגנון תזמון שסתומים דינאמי הנקרא VTEC, המאפשר שימוש בשניים מתוך ארבעת השסתומים לכל בוכנה בסל"ד נמוך, כשהשניים הנוספים מצטרפים לחגיגה רק בסל"ד גבוה. סידור זה איפשר, תיאורטית, לקבל הספק גבוה יותר בסל"דים נמוכים. הסידור הזה נשמע לא רע כשהוא יצא לראשונה לפני כ- 13 שנה, אם כי הדעות חלוקות לגבי יעילותו, הקפיצה המעצבנת קלות באותה שניה שבה המערכת נכנסת לפעולה, וכן השאלה שהפכה להיות רלוונטית יותר בימינו – האם היא עומדת באותם סטנדרטים של ייצור כוח הקיים במנועים המודרניים של השנים האחרונות שמסוגלים להוציא הספקים גבוהים גם בסל"דים נמוכים. גם מערכת הפליטה עברה שידרוג ויזואלי והאופנוע קיבל צמד אגזוזים כפולי פתחי פליטה בזנב, כמיטב הטרנד של אותן שנים. לכאן או לכאן, האופנוע היה יפה.

honda-vfr800f-08

וכך עברו להן אי אילו שנים ללא שינויים של ממש (פרט להכנסה של מערכת ABS ושינויים עיצוביים כאלה ואחרים בדגם של 2006), עד שב- 2010 הוחלף ה- VFR800F בדגם חדש ולמעשה שונה לחלוטין – ה- VFR1200Fעליו כתבתי כבר באתר. לגבי מידת הצלחתו הפושרת משהו של האח הגדול אפשר כנראה לכתוב מאמר נפרד, אבל מפה לשם, לאחר הפסקה יזומה של 4 שנים, חזר אלינו ה- VFR800F בשנת 2014, ועכשיו אני לוקח את מודל 2015 לרכיבת מבחן.

אני נוחת משדה התעופה היישר לרחוב שבח בתל אביב כדי לאסוף את אופנוע המבחן. הוא מחכה לי על המדרכה מחוץ לאולם התצוגה של היבואן, שחור פלסטי בוהק. סיבוב התרשמות מהאופנוע החדש מראה שאיכות ההרכבה והחומרים נמשכה כמיטב המסורת של הונדה. חלקי הפלסטיק תואמים וחופפים זה את זה בצורה מושלמת, כשעיצובו שומר על הקו הנקי שהיה אופייני ל- VFR המיתולוגי – צבע אחד, אחיד, ללא שילובים פסיכודליים, מדבקות ושלל פיצ'יפקעס מיותרים. או שזה עושה לך את זה או שלא, על טעם ועל ריח לא מתווכחים.

honda-vfr800f-9

אחד מהאלמנטים הבולטים של ה- VFR הקודם היה כמובן הזרוע החד-צידית. גם כאן נשמר הסידור הזה, ואליו מצטרפים אגזוז יחיד, לא ייחודי בעיצובו (נמסר לי שניתן להזמין את האופנוע עם מערכת פליטה ייעודית של אקראפוביץ'), מצד ימין של האופנוע (מנוגד לזרוע החד-צידית ודי מסתיר את הגלגל), זוג ידיות אחיזה נפרדות (אחת בכל צד), One Seat הניתן להסרה, ובמקומו להרכיב את המושב האחורי לטובת מורכב/ת, וכן מיכל דלק המכיל 21.5 ליטר המאפשר טווח רכיבה סביר פלוס כל עוד אתה לא משחרר את כל הסוסים מהאורווה. בחלקו הקדמי אני מגלה פנס החזית מעוצב בצורת פרפר, העושה שימוש בתאורת LED סופר חזקה.

לוח השעונים משלב בין תצוגה אנאלוגית של מחוג הסל"ד במרכז הקונסולה, עם תצוגה דיגיטלית של המהירות ומד הדלק מצד שמאל, ושל נתונים נוספים מצד ימין. לא רכבתי בלילה, אבל ביום היא נראית מצויין ונותרת קריאה גם באור שמש ישירה. מערכת המאותתים של ה- VFR מזכירה את זו של ה- CH250 המיתולוגי, בכך שהפעלת האיתות ימינה או שמאלה מתבטלת אוטומטית אחרי ביצוע הפניה. בנוסף, כחלק מאיבזור הסטנדרט של האופנוע אנחנו מקבלים ידיות מחוממות. מגניב.

honda-vfr800f-10

מניע. הטון הפוליטיקלי-קורקט האירופאי המאולץ מתווה הגבלות מסויימות על עצמת הרעש שהמנוע יכול להפיק. זה אומר שבעת העמידה בניוטראל האופנוע נשמע כמו קטנוע. זה אמנם מתחבר למשפט הקודם שלי לגבי מערכת האקראפוביץ' החלופית, אבל ביחד עם אטמי אוזניים שאיתם אני תמיד רוכב האופנוע כמעט ולא נשמע, ובסל"ד נמוך גם כמעט ולא מורגש. ממש אופנוע חשמלי… להחליף אגזוז ומהר!

honda-vfr800f-5

משלב לראשון בקול נקישה אופייני. התנועה העירונית לא קשה, והאופנוע משתחל היטב בין הרכבים העומדים ברחוב המסגר. הילוך ראשון, שני, לא צריך יותר מזה בתנועה הצפופה. פתיחת הגז לא מאיימת, ולמרות 242 הקילו של האופנוע, הוא מרגיש קליל וקטן למדי, כשעוזרת לכך העובדה שהברכיים מרגישות צמודות למדי בזכות רוחב קטן יחסית. גם הורדת הרגליים היא בטוחה מאוד, וזאת בזכות מושב נמוך יחסית בגובה 81 ס"מ (ניתן להנמכה עוד יותר). איזה כיף.

ה- VFR של מודל 2015 משתמש במנוע ושלדה הזהה לדגם הקודם משנת 2002, וחולקת אותם מרכיבים יחד עם אופנועים אחרים כמו ה- VFR800X Crossrunner. המנוע הותיק בן ארבעת הצילינדרים בתצורת V בזווית של 90 מעלות בנפח 782 סמ"ק מפיק 106 כ"ס, עם שינויים כאלה ואחרים במערכת הפליטה ובמפות ההצתה.

בנוסף לאלה, קיבל האופנוע גם מערכת בקרת אחיזה הניתנת לביטול על ידי לחיצה על מתג מוזר למדי שנראה כאילו נלקח מרכב, עם ציור שבוודאות נלקח מרכב.

honda-vfr800f-7

שינוי נוסף שבוצע ביחידת ההנעה קשור במערכת ה- VTEC שכעת נכנסת לפעולה באופן פחות מורגש. לי היא לא הפריעה, אבל מי שבאמת מחפש אותה, ימצא אותה בדיוק ב- 6500 סל"ד, והיא דומה למעין בעיטה קלה בישבן, בשילוב עם שינוי של הסאונד הבוקע מן המנוע למעט גרוני יותר. סביב ה- 7000 סל"ד המנוע מתעורר לחיים ומתחיל למצוא את שורשיו היותר-ספורטיביים, אם כי מעולם לכל אורך הסקאלה אתה לא נתקל בהפתעות מסמרות שיער. הכל צפוי, ידוע מראש, ובעוד שיש כאלה שיחשבו שזה משעמם, הרי שבסופו של דבר ה- VFR אמור להיות אופנוע ספורט-טורינג בקטגוריית משקל הביניים, והמנוע שלו לא אמור להתחרות עם אופנועי הספורט העכשוויים, אלא דווקא לספק את אותה תחושת כוח מצד אחד, אבל ליניארית ככל שאפשר, ומיועדת לפרופיל הרכיבה של הקונה הפוטנציאלי של האופנוע.

ואת זה הוא עושה בצורה מצויינת. הגלגול המודרני של מה שנקרא Universal Japanese Motorcycle או UJM יודע לעשות הכל בצורה טובה, כולל רכיבות ספורטיביות (בערך), רכיבות טורינג רגועות בהרכבה ועם מזוודות, וגם לא רע בהתנהלות עירונית.

honda-vfr800f-8

אני יוצא על כביש מספר 1 אל מחוץ לעיר לכיוון הרי ירושלים. בעת רכיבה על כבישי נס-הרים, צובא, אשתאול ועמק האלה אני פותח גז ומגלה את הגמישות האופיינית למנוע ה- V4. אפשר בהחלט לעמוד איתו בקצב של אופנועי סופר-ספורט בינוניים, אבל זה ידרוש ממך הרבה משחק עם ההילוכים. מצד שני, שים אותו בהילוך רביעי ותן למנוע לעשות את שלו, אמנם לא תגיע באותו קו עם חבריך על הכלים הספורטיביים, אבל תהנה לא פחות מהדרך, ותגיע שתי שניות אחריהם בחצי המאמץ. גם השלדה הקשיחה מספקת תחושה מצויינת כשהאופנוע נותר יציב גם בעת הטיות חריפות, ושומר על הקו שלו בצורה יפה.

בקרת האחיזה לא הורגשה בעת הרכיבה לכיוון אחד, לא שמתי לב שהיא אי פעם התערבה לי ברכיבה שהיתה בקצב בינוני פלוס, אבל בדרך חזרה אני מנסה קומבינה חדשה – לבטל את בקרת האחיזה – וראה זה פלא, האופנוע הפך להיות הרבה יותר אגרסיבי, פתיחת המצערת נותנת בעיטה הרבה יותר חזקה, וההאצה הרבה יותר מהירה. אם אני הייתי הבעלים של כזה כלי, זה הדבר הראשון שהייתי עושה בכל רכיבה, וזה לאור העובדה שגם כך המנוע לא מוציא הספק מאיים כמו אופנועי ספורט וסופר-ספורט בני דורנו, ולשיטתי בקרת האחיזה הטובה ביותר שרוכב צריך להפעיל היא זו שנמצאת בתוך הראש, ובחיבור בין יד ימין למצערת.

honda-vfr800f-4

במסגרת השינויים שביצעה הונדה אל מול ה- VFR הישן, הוזזו הרדיאטורים מצידי האופנוע לחלקו הקדמי, מה שהוריד את מרכז הכובד והפך את האופנוע ליציב יותר על הכביש, כשהבולמים מגהצים בצורה די אפקטיבית את מהמורות הדרך. המזלג בקוטר 43 מ"מ הוא מזלג מהסוג ה"רגיל", דהיינו לא "הפוך", והוא מצוייד בבולמים מתוצרת Showa. הבולם האחורי, גם כן מאותה תוצרת, ניתן לכיוונון סטנדרטי באמצעות ברז מוזר למדי המחובר לרגלית המורכב/ת מצד שמאל של האופנוע.

honda-vfr800f-2

מערכת הבלימה המשולבת של ה- VFRים הישנים נזנחה, וכעת האופנוע מאפשר בלימה נפרדת, קונבנציונלית, כשהשימוש בקדמי מאפשר בלימה אגרסיבית אך לא בלתי נשלטת. לעזרת הרוכב מגיעה גם מערכת ABS כסטנדרט. הצמיגים בהם צוייד אופנוע המבחן – דאנלופ ספורטמקס במידה סטנדרטית מקדימה ו- 180/55 מאחור, הם מסוג הצמיגים שמאפשרים רכיבה של אלפי קילומטרים לפני שיזדקקו להחלפה – שוב, מתאים לפרופיל הרוכב הממוצע שרוכש אופנוע מסוג זה.

מגן הרוח אינו מתכוונן אבל הוא עושה עבודה טובה למדי בסינון הרוח המגיעה אל הרוכב. בנוסף, המושב מתגלה כנוח למדי, ואני מניח שגם מורכב/ת ימצאו בו מספיק מקום להניח את העסק שלהם בצורה מספקת. אני בהחלט יכול לדמיין את ה- VFR עם סט מזוודות וארגז אחורי תואם, שני רוכבים המשוחחים ביניהם באינטרקום, רוכבים על עבר האופק בסבבה, והתמונה מסתדרת לי מצויין עם מה שהאופנוע משדר.

honda-vfr800f-1

לסיכום אפשר לתאר את ה- VFR800F של 2015 כאופנוע ספורט-תיור מצויין, נוח מאוד, קל מאוד לתפעול, מספק תחושה של כוח זמין אך לא מאיים, גמיש דיו לרכיבה יומיומית ומצד שני אחד שמאפשר רכיבת כביש במוד ספורטיבי בלי שום רגשי נחיתות. כל זה מתומחר בתג מחיר שפוי במונחים ישראליים, וללא מתחרים ממשיים בקטגוריית הנפח הספציפית הזו. על זה תוסיפו את איכות החומרים וההרכבה, ביחד עם פשטות טכנולוגית יחסית לדגמים הסופר-אלקטרוניים המורכבים הנמכרים בשנתיים שלוש האחרונות, וקיבלתם אופנוע שיוכל ככל הנראה לשרת אתכם לאורך שנים.

תודה להונדה על אופנוע המבחן.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הונדה, מבחני דרכים, עם התגיות , , מאת Mitsu. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות Mitsu

מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי, בעיקר עבודה ומשפחה, כך שאני לא מצליח להתעסק עם מה שאני באמת אוהב כל היום. היתרון בכך הוא בעובדה שבכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני חוזר ומתלהב. אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים כמו פורום 8 של תפוז, פולגז, דוג"רי וכמובן פייסבוק. כתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, גלובס, מוטו, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.

7 תגובות בנושא “מיצו רוכב על Honda VFR800F

  1. לפני כשנה וחצי הוצע לי f800gt חדש כולל זיווד והכל ב97 אלף . זה המתחרה הישיר של ה vfr ובארץ עולה פחות ונותן לטעמי הרבה יותר תמורה למחיר.

  2. כתבה חביבה – אהבתי.
    אני מכיר את הדגם הזה כי הוא הוריד חבר שלי מהכביש, שבר רגל איתו ולא חזר לרכוב.

    קראתי ואז חזרתי להגיב וראיתי שנעלמה ההערה על מועדון האופנועים.

  3. טליק – אכן במקור כתבתי משהו לגבי זה שהייתי מצטרף בזמנו לטיולים של מועדון האופנועים, אבל אחרי קריאה שניה הבנתי שאין לזה שום קשר לכתבה ולכן הסרתי את זה.
    לגבי חבר שלך, נו אני מניח שזה לא בגלל האופנוע הספציפי, לא? היו אמנם כמה אופנועים שנחשבו "אופנועים רעים" (כמו ה- 600F או "עף" של סוזוקי, ה- TL1000 גם הוא של סוזוקי, והיו גם אחרים) אבל לפי מיטב הבנתי ה- VFR מעולם לא היה כזה.

  4. אכן אני לא חושב שהוא התרסק בגלל הדגם דווקא. פשוט זו האסוציאציה שיש לי מהדגם הזה.
    אני מניח שלכולנו יש כאלה קישורים שאין בהם הגיון מיוחד אלא רק מקריות.
    לכל אחד מאתנו הרוכבים יש קשר עמוק (לפעמים לטוב ולפעמים לרע) לאופנועים שרכבנו עליהם. אבל לעיתים יש גם קשר כזה לאופנועים אחרים.
    ושוב – אהבתי את הכתיבה שלך על הדגם הזה שהוא בעיני אייקון.

  5. היי מיצו – אני מתלבט בין ה- VFR800F לבין ה- BMW F800GT. הכתבה שלך עזרה לי מאוד בהחלטה לטובת ה- VFR. אני מעדיף את הכלים שלי עם אורינטציה ספורטיבית. תודה רבה!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *