מיצו רוכב על Zero SR

חשמל הוא העתיד. ככה אומרים לנו. מיטב יצרני הרכבים עוסקים בניסיונות ברמות כאלה ואחרות של הצלחה (או כישלון, תלוי מאיזה כיוון אתם מסתכלים על זה) לייצר רכבים מונעים בכוח חשמלי, וזאת מתוך ההבנה שמנועים חשמליים לא רק שאינם מזהמים את הסביבה כמו מנועי פליטה, אלא שהם הרבה יותר חזקים, בעלי מומנט המושג מסל"ד אפסי, ומסוגלים תוך כדי כך להציע ביצועים מפתיעים לרכבים שאחרת היו צריכים להסתפק בתאוצה של לוח שנה מ- 0 ל- 100. ולא רק יצרני רכבים, אלא גם יצרני אופנועים נכנסו לנישה, בנתיים בקטנה.

המגבלה המהותית ביותר לשימוש בכוח חשמלי להנעת כלי רכב טמונה בסוללה עצמה. הטכנולוגיה העכשווית לייצור סוללות מאפשרת אמנם לאגור את המתח הדרוש להנעת המנועים, אבל כדי להשיג מהירות גבוהה ישתמש המנוע בכמות נכבדת מהמתח האגור בסוללה, וכדי לנסוע רחוק, יהיה צורך בסוללה בעלת קיבולת גבוהה מאוד. המשקלים של סוללות אלה הם בסדר גודל שרכב פרטי ממוצע יכול לשאת בקרבו, אבל בעוד שרכבים נהנים ממרחב פנימי כזה או אחר שמאפשר התקנה של סוללות גדולות המספקות טווחי נסיעה גדולים יותר, לאופנועים אין את הלוקסוס הזה. המרחב הפנימי שלהם שהתפנה כתוצאה מהסרת המנוע, הקלאץ', תיבת האוויר ומיכל הדלק – מצומצם. וכתוצאה מכך, גודל הסוללה שניתן להתקין באופנועים חשמליים מגביל מאוד את טווח הנסיעה על האופנוע.

טווח הנסיעה המצומצם הוא בעיה אחת, אבל מה שהופך את העניין למסובך יותר היא העובדה שגם הטעינה של הסוללות אורכת זמן. הרבה זמן. ובכל זאת, ואני חוזר לרגע לתחילת הפסקה הראשונה – אומרים לנו שחשמל הוא העתיד. ואם זה מה שהמומחים אומרים, בוודאי יש לזה סיבה.

ולכן, כשנתקלתי בהזדמנות לרכוב על אחד האופנועים החשמליים המובילים היום בעולם הדו-גלגלי, ה- Zero SR, דגם ה"ספורט" של היצרן האמריקאי זירו – לא ויתרתי ומיהרתי חיש קל להגיע לאסוף אותו לרכיבת מבחן. האופנוע, להלן יכונה בקיצור "זירו", מיובא ארצה ע"י אופנועי זירו מכוכב יאיר, והוא הדגם הספורטיבי, המשוכלל והמהיר ביותר של היצרן.

zero-sr-1

האופנוע האדום מחכה לי בחניה, טעון ל- 100%, וכאן בניגוד לרכיבה על כל אופנוע אחר אני ממש צריך לעבור תדריך הכולל הסבר לגבי מצבי הרכיבה השונים, תפעול המצערת והמכלולים, תזכורת לכך שאין ידית קלאץ' ורגלית הילוכים במקום שהיית מצפה להם, וכמובן הרצאה לגבי עניין הטווח – עניין שאליו עוד נחזור בהמשך.

מבחינה ויזואלית, אם אני ממצמץ לרגע ומתעלם מהלוגו בצד, האדום של חלקי הפלסטיקה בשילוב מכלולים שחורים כסופים מבלבל אותי לרגע, אפשר בקלות לטעות בו כאיזה הונדה או ימאהה קטן. ה"אין מיכל דלק" האדום מבהיק באור השמש הישיר, בעוד אזור השלדה וה"אין מנוע" צבועים בשחור מאט יפה. מעל הגלגל הקדמי כנף אדומה, ומאחורה מחרשה ארוכה למדי. כמובן שחסר, במראה הויזואלי, גם ה"אין אגזוז". בצד שמאל של האופנוע, ובמקום שרשרת סטנדרטית, ישנה רצועת הנעה המחוברת לגלגל הנעה גדול מימדים במקום גלגל השיניים.

zero-sr-3

הגלגלים של הזירו מורכבים על ג'אנטים יצוקים בעלי מספר זרועות דקיקות, מקדימה מזלג שואה הפוך בקוטר 41 מ"מ, ומאחור בולם בודד מתוצרת שואה גם הוא המשודך לזרוע כפולה נאה במראה. הבולמים בעלי אפשרויות כיוונון מלאות. הצמיגים איתם מגיע האופנוע הם במידות 110/70 מקדימה ו- 140/70 מאחור, שניהם על ג'אנט 17 אינטש. את הדיסק הבודד מקדימה ומאחורה חובקים בלמים של בוש והם מצויידים במערכת ABS.

לדגם ה- SR כידון סטנדרטי ונוח למדי, כשבכל צד קיימים בתי מתגים. מקדימה, פנס סטנדרטי למראה, ומיגון רוח גדול יחסית, וזקוף. האופנוע לא מציג חזות ספורטיבית או שרירית, אלא יותר פרקטית, פונקציונאלית ליום יום. יש כאלה שיאהבו את זה, אלי זה טיפה פחות מדבר. באזור של ה"אין מיכל דלק" יש שקע המכיל תיק מיכל שימושי, בו מאוחסן כבל הטעינה הרגיל.

מכניס מפתח, פותח סוויץ'. בצד ימין של הכידון קיים משבת מנוע אדום סטנדרטי במראה, אבל קריטי בתפקודו: מכיוון שבמצב ה- On שלו, האופנוע כלל לא משמיע כל רעש, אין לך שום אינדיקציה (פרט למבט בלוח השעונים) לכך שהאופנוע "פועל". לכן, אם אתה לא שם לב, ואם המשבת אינו מופעל, אם אתה או מישהו נוגע במצערת ומסובב אותה, האופנוע יזנק קדימה… ואם אנחנו לא רוצים שזה יקרה, רצוי שהמתג יועבר למצב השבתת מנוע. מתחת למתג המשבת במקום שבו אנחנו רגילים לראות מתג סטרטר, קיים מתג בחירת מצבי המנוע.

zero-sr-4

100% סוללה…

משקלו של הזירו – כ- 188 ק"ג – משתנה בהתאם לסוג ולכמות הסוללות שמותקנות עליו. ככל שמוסיפים לאופנוע סוללות נוספות, כך גדל המשקל. אמנם הטווח מתארך עם כל סוללה נוספת – אך כך גם זמני הטעינה (גם אליהם נגיד עוד מעט). האופנוע שעליו נסעתי היה בעל סוללות בקיבולת מקסימלית של 13 קילו-וואט לשעה (קוט"ש).

zero-sr-5

הסוללות איתן מגיע האופנוע אחראיות בעצם לטווח הנסיעה של הכלי. בקונפיגורציה הנוכחית יודע הזירו לנסוע מרחק של כ- 130 ק"מ ברכיבה בינעירונית במצב "אקו", והרבה פחות מזה במצב "ספורט". בעת רכיבה עירונית נטו הטווח מכפיל את עצמו ואף יותר מכך, וזה בזכות העובדה שנסיעה כזו מאופיינת בהאצות והאטות, והרבה פחות רכיבה מאומצת מתמשכת. עם המידע הזה שיושב אצלי בראש אני יוצא לדרך, כשהיעד שלי נמצא במרחק של כ- 45 ק"מ מהמקום בו אני נמצא כעת. מכיוון שאני צריך גם לחזור באותה דרך, אני עושה חשבון שאצטרך להגיע לטווח של לפחות 90 ק"מ, ורצוי שאתכנן ל- 100 ק"מ, מה שאומר שאני חייב לרכוב על מצב "אקו" בלית ברירה, על מנת לחסוך בסוללה.

אגב סוללות, הן נטענות בזמן עזיבת המצערת או בלימה, מה שמאפשר את הארכת הטווח במעט. בנוסף, נמסר לי כי הסוללות מקבלות שידרוגים ועידכוני גרסה מעת לעת, מה שמאפשר הארכה תיאורטית של הטווח שלהן. בנוסף רצוי לציין כי בעוד שהאופנוע מקבל שנתיים אחריות על המכלולים, הסוללות עצמן נהנות מ- 5 שנות אחריות מלאות מה שאמור לתת הרבה שקט נפשי לבעלי הכלים האלה.

zero-sr-8

מכיוון שאני לא יודע איך יגיב האופנוע, אני מתחיל לסחוט בעדינות רבה את המצערת. שמינית סיבוב והאופנוע מתחיל לנוע, והדבר הראשון שקופץ לראש מהרגע הוא היעדר הרעש. האופנוע פשוט שקט, פרט לזמזום חרישי הבוקע מהמנוע. לאורך כל הרכיבה הדבר היחיד שאשמע הוא רעש הרוח. בהתחלה, כשעדיין לא רגילים לזה התחושה מעט מוזרה. אבל מהר מאוד מתרגלים לדממה הזו, כשרק רעש הרוח מזכיר לך שאתה נמצא בתנועה. אחרי התחלת התנועה הראשונית אני לאט לאט ממשיך לסובב את המצערת בזהירות רבה, המהירות מתגברת, והאופנוע מתחיל לנוע תחתי בתנועה העירונית. ההיגוי מעט עצל, מרכז הכובד דורש התרגלות מסויימת, אבל בסופו של דבר מדובר על תנוחת רכיבה סבירה לחלוטין.

97%

המנוע החשמלי של הזירו הוא בעל הספק של 67 כ"ס, אבל מה שהופך אותו למרתק במיוחר הוא המומנט הגבוה (מאוד ביחס לגודלו של האופנוע – מעל 14.5 קג"מ – יותר מהמולטיסטרדה שלי!). בזכות מערכת ניהול המנוע ניתן לבחור בין שלושה מצבי רכיבה: Sport, Economy ו- Custom (אותו יכול הרוכב להתאים אישית בעזרת אפליקציה בטלפון). עם נתונים כאלה על הנייר האופנוע צריך להרגיש חזק מאוד. בואו נראה.

יצאתי מהעיר והכביש לפני פנוי. אני סוחט את המצערת. ואז מתרחש הקסם… אם אתה לא מוכן לזה נפשית, זה עלול לתפוס אותך בהפתעה: המומנט הבלתי הגיוני שהמנוע של הזירו מפיק – בכל סל"ד, החל ממצב עמידה – הוא פשוט משכר, מדהים ממש! מי שלא רכב על אופנוע חשמלי מימיו חייב להוסיף לעצמו רכיבה כזו בטבלת ה"תעשה" שלו. אתה עומד לך ברמזור בין שני רכבים, האור אדום והמנוע עומד דומם ללא כל צליל או רעש. אתה מחפש את הרמז הקל להתחלפות האור. מבט זריז ימינה ושמאלה כדי לוודא שאין איזה משוגע שחוצה את הצומת באדום, "פותח גז" ו… ממריאים! הזירו שועט קדימה בתאוצה שלא מביישת אופנועים גדולים הרבה ממנו, והדבר המדהים הוא לא רק היעדר הרעש המוחלט, אלא גם העובדה שהוא עושה את זה ממצב עמידה ועד לקצה המהירות המוגדרת בו, כשהתאוצה זהה ומתמשכת ללא כל שינוי. הבעיה היא שבמצב "אקו" המהירות המקסימלית מוגבלת לבדיוק – לא פחות ולא יותר – 113 קמ"ש וזאת על מנת להגדיל את הטווח, מה שכמובן מסיים לי את ה"פאן" הרבה יותר מדי מוקדם.

zero-sr-7

התצוגה הדיגיטלית בסיסית אבל יעילה, ומראה את הנתונים הרלוונטיים – בעיקר מהירות ומד סוללה, מה שמהווה את שיא מוקד ההתעניינות שלי במהלך רכיבה זו. ולא בגלל שהיא כל כך מעניינת, אלא מכיוון שאם לא אשים לב היטב למצבה ולטווח שעברתי, אצטרך לדחוף את האופנוע כל הדרך הביתה. בנוסף, קיימת תצוגה המראה את מצב המנוע, וכן מדים המראים האם הסוללה מתרוקנת או מתמלאת.

91%

בעוד שבתנועה עירונית הזירו מרגיש זריז למדי ואני לא מרגיש כל נחיתות אל מול התנועה הסואנת למחצה, בעת רכיבה על הכביש הבינעירוני הסמוך לכיוון היעד שלי אני מגלה שרכיבה במהירות של 113 קמ"ש לא מספיקה לכביש מהיר בן 3 מסלולים, מה שמאלץ לקחת את תפקיד כלי הרכב החלש בתנועה, כשסביבי שועטים ללא הפסקה רכבים פרטיים, אוטובוסים, מסחריות ואפילו רכבי משא קלים. עקיפה של משאיות הנוסעות במהירות מעט נמוכה משלי היא בעייתית למדי, בעוד שמערבולות הרוח שהן יוצרות מנענעות את האופנוע ואותי בצורה לא נעימה. יחד עם זאת, ובלית ברירה לאור המחשבות על הטווח שאני חייב להשיג מונעות ממני מלעבור למצב "ספורט", וזאת כדי לחסוך בסוללה עד כמה שאפשר.

zero-sr-6

zero-sr-9

64%

התנועה שלי צפונה על הכביש הבינעירוני עומדת להסתיים, ואני נמצא מרחק של כ- 5 ק"מ מהיעד שלי. מבט במד הסוללה מלחיץ אותי, מה שגורם לי לחשוב על משפט מפתח לכתבה זו: "חרדת הסוללה" – אותה תחושת לחץ שאנחנו מרגישים כשאנחנו רואים שהסוללה בטלפון הסלולרי שלנו עברה את קו החצי ונותרה לנו עוד חצי יממה מחוץ לבית. עם הסלולרי אני יכול להסתדר. למדתי לשאת סוללה ספייר בתיק שלי, סוללה שמספיקה לי ל- 3 טעינות שלמות, ואם צריך יש לי גם מטען מהיר. מה אעשה עם הזירו? אשב במשך 4 שעות בתחנת דלק? האם אני אגיע? האם אתקע בדרך? מה יקרה? אוף.

כן, מסתבר שטעינה שלמה של כל הסוללות של הזירו נמשכת שעות, שעות רבות מאוד. לאופנוע קיים גם מטען מהיר ששוקל בערך כמו פק"ל מרגמה בגולני, מה שכמובן לא מאפשר נשיאה אפקטיבית שלו במהלך היום. חיבור של כבל הטעינה נעשה לנקודת חשמל רגילה בקיר, ואילו המטען המהיר מתחבר לחיבור אחר באופנוע שאותו ניתן לעשות במקביל לטעינה הרגילה. אבל לחכות שעות כדי לנסוע 130 ק"מ? מלחיץ.

zero-sr-10

57%

הגעתי ליעד, עשיתי מה שעשיתי, ועכשיו אני צריך להגיע חזרה לנקודת המוצא שלי במרחק של כ- 45 ק"מ ממני. הפעם, בגלל שאני יודע שלכיוון אחד השתמשתי במעט פחות ממחצית הסוללה, אני מרגיש כמו מישהו שקיבל טלפון מהראלה… יש לי 57% לבזבז! הפעם אני מעביר את המנוע למצב "ספורט".

51%

אני רוכב על הכביש הבינעירוני שעליו נסעתי קודם, הפעם לכיוון דרום, והפעם המנוע לא מוגבל. אני סוחט את המצערת, ומרגיש את הבעיטה בישבן של כל 14 ומשהו הקג"מים שנכנסים לפעולה. תחושת התאוצה חסרת הרעש ממכרת, והיא בטח הרבה הרבה יותר מרגשת מאשר התאוצה שנקבל מכל אופנוע מקביל בנפח של 300-400 סמ"ק, ואפילו מאופנועים חזקים בהרבה. רעש הרוח מתגברת ככל שאני מגביר את המהירות, אבל זמזום המנוע עדיין נותר חרישי, והאופנוע כולו נטול רעידות מכל סוג שהוא. המשקף הגבוה מייצר אצלי קצת ויברציות ורעש מעצבן באזור הקסדה, אבל אני מניח שרוכבים נמוכים יותר ימצאו בו שימוש.

zero-sr-11

39%

אני מתקרב מרחק של כ- 10 ק"מ מהיעד שלי. המידע האופטימי ממד הסוללה מאפשר לי לשחרר את כל הסוסים החשמליים בניסיון ל"תת גז" עד הסוף. הזירו מוגבל במצב "ספורט" למהירות של 165 קמ"ש בדיוק, ואני יכול לספר לכם שהתאוצה עד למהירויות בלתי חוקיות בעליל ממשיכה בדיוק באותה מידה כמו במהירויות הנמוכות יותר. עכשיו הזירו לא מרגיש כל כך חלוש ומסכן כמו במצב "אקו", והפעם העקיפה של כל רכב שנמצא על הכביש נעשית בצורה מהירה וללא בעיות. הצרה היא שעל מנת להנות מנסיעה במצב זה חייב הרוכב להקריב למעלה ממחצית הטווח המצומצם גם כך של האופנוע.

13%

אני נכנס לתנועה עירונית, וכעת, כשאני כבר יודע שהיעד שלי נמצא בהישג יד. אני רגוע הרבה יותר. הצלחתי, לא אצטרך לתפוס טרמפים חזרה!

כשאני מחנה את האופנוע בחניה אני מנסה לסכם לעצמי את החוויה: הזירו החשמלי הוא אופנוע אופנוע קטן מימדים, נוח למדי, שקט להפליא, בעל זריזות מפתיעה – אפילו מפתיעה מאוד. מהירות השיוט הרגילה שלו במצב "אקו" אמנם אינה מספיקה לתנועה בינעירונית של ימינו, אבל היא ללא ספק יותר ממספיקה לתנועה עירונית. התאוצה שלו ממכרת ממש, וגולת הכותרת היא שיא המומנט הזמין מעמידה ועד לסוף הסקאלה. הבלמים של הזירו עושים עבודה סבירה פלוס, הבולמים מספקים את הסחורה, ובסך הכל מדובר באופנוע שעלות תחזוקתו אמורה להיות נמוכה משמעותית מזה של אופנוע מקביל בעל מנוע בעירה. והיי, עוד לא הזכרתי את עלות הביטוח שעומדת על סכום נמוך משמעותית מזה של כל אופנוע בקטגוריה מקבילה.

zero-sr-12

מצד שני, ולצערי יש צד שני – מחירו של ה- Zero SR בישראל עומד על 107,000 ש"ח. מדובר במחיר שהוא נכון להיום גבוה לאין ערוך ממחירו של כל אופנוע מקביל, פי שניים, ולפעמים גם פי שלוש (לדוגמה אם נשווה אותו לדיוק 390 של קטמ).

היבואן מפרסם ברבים את שיעור החיסכון שאפשר לחסוך, לכאורה, כשמשתמשים בזירו במקום באופנוע מקביל אחר, ואכן יש בכך מידה רבה של אמת. הזירו אינו זקוק לטיפולים שוטפים כמו שאנו רגילים אליהם באופנועים ובקטנועים רגילים. אין שמנים, אין פילטר שמן או פילטר אוויר, אין פלאגים… אבף מצד שני זהו לא כל הסיפור. תחזוקה של אופנוע לא מסתכמת רק בהחלפת שמנים או פילטרים. כולנו יודעים שגם כלי חשמלי דורש תחזוקה כמו החלפת צמיגים, החלפת רפידות, רצועת הינע וטיפולים תקופתיים לבולמים בהתאם להוראות היצרן, כך שבסופו של דבר לא מדובר בעלות אפסית לתחזוקה. גם העובדה שהסוללות תזדקקנה בשלב כלשהו, במוקדם או במאוחר, להחלפה עקב בלאי, איננה תורמת לתחושת הביטחון שלי מהמותג (וזאת למרות העובדה שהיבואן נותן כאמור 5 שנות אחריות על הסוללות).

נמסר לי שהיבואן נמצא בתהליך של משא ומתן מול המדינה להקמה של רשת תחנות טעינה מהירה. אם תוכנית כזו תצא לפועל, ואם יפרסו על כבישי המדינה תחנות טעינה המאפשרות כניסה – טעינה – תדלוק בתוך 5 דקות, אפילו 10, ואם לאחר טעינה כזו היית יכול לצאת לרכיבה של עוד 120 ק"מ, אז כל התמונה יכולה להשתנות לטובה.

עבור הרוכש הפוטנציאלי שמחפש כלי תחבורה מגניב ליום יום, השיקול צריך להיות עניינו וכלכלי, שכן צריך לזכור שהזירו הוא אופנוע פשוט למדי המקביל ביכולותיו ובמפרט הטכני שלו לאופנוע בנפח של כ- 300-400 סמ"ק – לא ההגדרה שלנו ל- state of the art. יחד עם זאת, העלות הרכישה שלו יקרה פי שתיים ואף פי שלוש בהשוואה אל מול כל אופנוע מקביל בקטגוריית הביצועים שלו. לדעתי האישית, בחישוב כלכלי של 3 שנים, הזירו עדיין איננו משתלם כלכלית, וגם אם ננסה להכניס את כל האלמנטים הכלכליים פנימה לחישוב – ביטוח, טיפולים, דלק – אל מול עלות הרכישה, הביטוח, הטיפולים והטעינה. רק אם נניח שהזירו ישאר בבעלותנו במשך 6 ואולי 7 שנים, רק אז אנחנו מגיעים בשלב כלשהו לנקודת האיזון הכלכלית. אבל בינינו, מי מחזיק אופנוע בנפח 300-400 סמ"ק במשך 7 שנים? הרי הבלאי הטבעי של הכלי יעשה את שלו.

ובכל זאת, למי דווקא כן מתאים ה- Zero SR? לדעתי האישית מדובר בשני מרכיבים קריטיים בשיקול של רכישת הזירו: המחיר וטווח הנסיעה. אם נניח שאת המחיר ניתן להצדיק באחזקה של האופנוע לטווח של למעלה מ- 6 שנים, הרי שהטווח המגביל מחייב למעשה שפרופיל הרכיבה של הרוכב יהיה כזה שהוא לא עובר יותר מ- 100-120 ק"מ ביום (בין טעינות) בנסיעה בינעירונית, ובנוסף עליו לוודא שיהיה לו היכן להטעין את האופנוע – בבית (חצר פרטית, חניה פרטית מתחת לבית או בחניון תת-קרקעי עם חיבור זמין לחשמל) ו/או בעבודה (כנ"ל). אם פרופיל הרכיבה הוא עירוני, אז הרוכש הפוטנציאלי של הזירו יהנה מטווח הרבה יותר גדול, אבל עדיין הלוגיסטיקה של הטענה בין חניות צריכה להיות כזו שהוא יוכל לטעון בכל רגע שהאופנוע עומד למשך יותר מכמה שעות, ולו כדי שיהיה לו את כל הטווח זמין בעת הצורך.

ומה לגבי רכיבה עם הזירו לרמת הגולן? לאילת? לטיול בגליל? תשכחו מזה, אלא אם בא לכם לנסוע בקצב של קטנוע 125-150 סמ"ק, ולהיאלץ לעשות עצירות מתוכננות כל 100-120 ק"מ בתחנות דלק ולחכות שם במשך שעות (או שיש לכם חברים בכל קצוות הארץ, כאלה שגרים בבית פרטי, וכאלה שאתם יכולים להתעלק עליהם בזמן שאתם מחכים לטעינת הסוללות). עובדתית, בגלל זמן הטעינה הארוך מאוד בשילוב עם טווח הנסיעה הבינעירוני הקצר מדי, הזירו הופך להיות אופנוע שממש, אבל ממש לא מתאים לכל אחד.

אני אישית אחכה לדור הבא של האופנועים החשמליים.

28 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *