מתכון לארוחת צהריים מופלאה באילת, או מסע קטן למדבר וחזרה

אין כמו מסע בשביל לגלות לך דברים על עצמך ועל האופנוע עליו אתה רוכב. במדינה קטנטונת כמו שלנו, ההגדרה ל"מסע" קצת מוגבלת ואם אתה לא מתכנן חוצה ישראל או איירון באט אז קפיצה קטנה לאילת היא הדבר הכי קרוב לכך. אם כבר עושים את זה, אז לעשות את זה ביום אחד, ככה בשביל האתגר שבעניין. כשאתה רוכב למשך כמה שעות, ולא משנה לאן, דברים משתנים. אין דין סיבוב לבר בהר כדין שלוש שעות של רכיבה בשמש מדברית. דברים מתבררים לך, האגזוז הזה שאתה מאוהב בצליל שלו פתאום קודח לך בראש. המושב הזה שהכי נוח לך הופך למכשיר עינויים מתוחכם ואתה מתחיל לשאול את עצמך שאלות – ויותר חמור מזה אתה גם מתחיל לענות לעצמך. ככה זה כשאתה שלוש שעות עם אדם כמוך בתוך קסדה אחת.

מזמן רציתי לעשות את המסע הזה, 7-8 שעות של מדבר ואופנוע, יש לי כמה דברים שרציתי לשאול את עצמי, ולפתע צצה לה הזדמנות.

חבר הציע שנרד לאילת לארוחת צהריים.

הוא רצה לבחון אופנוע שמעולם לא רכב עליו ורצה קצת חברה לדרך. ה- GS שלי נראה כשותף האידאלי לדבר העבירה, אבל הוא לא התאים לאווירה ולאופי של האופנוע השני. חוץ מזה, שעם ה- GS כבר בדקתי איך זה לחצות מדבר. שיחה קצרה ליבואן BMW, כמה ימים של כסיסת ציפורניים והנה הטלפון המיוחל: "אישרנו לך R1200R לסופ״ש". הממממ, נייקד קטן למסע למדבר, נו זה כבר יהיה מעניין.

bmw-r1200r-3

אז הנה, רשמו לפניכם את המצרכים הדרושים להכנת מתכון לארוחת צהריים מופלאה באילת:

1 BMW R1200R
1 טלפון טעון במוזיקה מתאימה
1 חיוך רחב שלא נמחק כל היום
1 יום שמשי, חמים ופנוי (רצוי לפנות 7-8 שעות להבטחת ההנאה)
אההה, גם איזה מקום נחמד לאכול בו (אופציונלי)

הנה מגיע יום חמישי, אני מגיע לסוכנות ופורק את כל הדברים מה- GS. אני נזכר שיש לי עוד שיחת ועידה לחו״ל אז אני לוקח פסק זמן, יושב בלובי של הסוכנות ומנסה לשכנע את הבוס שהכל טוב ויאללה תן כבר להיכנס לסופ״ש.

זהו, מוכנים.

ניגש לקבל את המפתח, בעצם את האין מפתח, ב- BMW, כמו אצל דוקאטי, עברו למערכת התנעה אלחוטית. השלט נכנס לכיס ולא יוצא ממנו לאורך כל הנסיעה. לחיצה על הכפתור והאופנוע מתעורר לחיים.

מאז ומעולם היה מנוע הבוקסר הדבר הכי מזוהה עם אופנועי BMW. הוא מלווה את החברה כבר 93 שנים משנת 1923. עם השנים עבר המנוע שינויים ועדכונים עד לעדכון האחרון בשנת 2013 בו BMW עשתה את השינוי הגדול והמשמעותי ביותר ועברה למנוע עם קירור מים לראשי הצילינדרים וקלאץ׳ רטוב.

bmw-r1200r-2

"צלם בהיכל!" קראו Boxer Heads ברחבי העולם, אבל על מנת לעבור את תקני זיהום אויר המחמירים ועדיין להפיק מהמנוע הספק תחרותי יותר לא היתה ל- BMW ברירה, והם היו חייבים להפוך את הבוקסר למודרני יותר. המנוע מפיק כעת 125 כ״ס ב 7,750 סל״ד ו- 12.7 קג״מ שמגיעים ב 6,500 סל״ד אבל כבר סביב 1500 סל״ד נמוכים להפליא הרוכב מקבל כבר 80% מהמומנט, דבר שהופך את היציאה מכל רמזור לחוויה. מעבר ל- 8,000 סל״ד ההספק והמומנט מתמתנים ויורדים ולרוכב BMW מהפרופיל הממוצע ממש מה לחפש שם (אחרת היה רוכש אופנוע ספורטיבי בהרבה, אולי S1000R?)…

מנוע הבוקסר מניע ארבע אופנועים שונים בתכלית: R1200R נייקד, R1200RS ספורט טורינג, R1200GS על שתי גרסאותיו, ואת ה- R1200RT שהוא אופנוע תיור מאובזר לעייפה.

ה- R1200R הוא הקטן והקל שבחבורה עם משקל רטוב של 231 ק״ג ובסיס גלגלים 1,515 מ״מ. בדגם הזה וב- RS החברה נטשה את בולם הטלהלבר המסורתי מקדימה לטובת מזלג הפוך בקוטר 45 מ״מ שאומץ מה- S1000RR, יחד עם משכך היגוי מובנה כסטנדרט. מאחורה, זרוע הפרהלבר המוכרת מדגמים אחרים.

לארץ ה- R מגיע ברמת האיבזור הגבוהה ביותר הכוללת בין היתר מתלים אלקטרוניים DESA המאפשרים לשנות עומס קפיץ ושיכוך חשמלית בלחיצת כפתור ותוך כדי תנועה ולבחור גם במוד דינאמי המתאים עצמו לתנאי הכביש, ידיות מחוממות (פינוק קטן שעשה את ההבדל כשעולים למצפה רמון מהערבה), קרוז קונטרול ו Shift Asist המאפשר העלאה והורדת הילוכים ללא מצמד. יש עשרות מבחנים ברשת של בוחנים מקצועיים ומומחים שייתנו לכם את כל הפרטים הטכניים על יחסי ההילוכים, מרווח השסתומים ותכנון כניסת האוויר החדש אל הצילינדרים. אנחנו בענייני מסע עכשיו…

bmw-r1200r-20

אופן ההכנה:

מעמיסים את כל הדברים לתיק גב ויוצאים לדרך, ישירות אל תוך התנועה של יום חמישי אחר הצהריים. ה- R1200R מרגיש בבית בעיר, עם כידון רחב, היגוי זריז ומנוע שמושך מסל״ד נמוך הוא ממש מבקש ממך להשתחל בתנועה ומזנק בקלילות ממרווח למרווח בין הרמזורים עד שאנחנו מגיעים לכביש 1. שם הדרך קצת נפתחת ואפשר לפתוח את הגז קצת יותר. המנוע רץ במעלה הסל״ד בצורה שהבימר הזקן שלי יכול רק לחלום עליה. תנוחת הישיבה רכונה מעט קדימה והרגלים מכופפות לאחור. אני קצת מתחרט על הרעיון הטיפשי הזה של קפיצה קטנה לאילת עליו. בכל זאת לקפל את הוד שמנמנותי עליו למשך כמה שעות עלול להיות קטסטרופאלי.

נו אין ברירה, אני חייב לאכול את הדייסה שבישלתי.

מנה עיקרית:

יום שישי מגיע ואני אורז אל תיק הגב את המינימום הנדרש ויוצא לדרך. יש כמה סידורים לעשות בדרך לאילת ושוב נכנסים אל תוך העיר. השילוב של מנוע שמושך מסל״ד נמוך ושש לעלות בסל״ד (יחסית לבוקסר כמובן) ומערכת Shift Assist הופכת את ההאצה לזריזה וקל לעלות במעלה הילוכים ולצבור מהירות. ההילוכים קצת נוקשים – בעיקר במעבר מראשון לשני אבל החל מהשלישי ועד לשישי אפשר לעבור בין ההילוכים ללא קלאץ׳ בצורה חלקה. כיוון שאני אדם גדול במימדי, הישיבה עדיין צפופה לי ואני מנסה למצוא מקום לכל החלקים שלי על האופנוע אבל מרגע לרגע אנחנו מתרגלים אחד אל השני.

bmw-r1200r-1

השעה 11, ואני עולה על כביש 6 דרומה. מחכים לנו באילת לצהריים, צריך לתת קצת גז. על האופנוע מורכב מגן רוח קטן, מכוער להפליא אבל מצליח להסיט את הרוח ולאפשר התקדמות בקצב מספק. מקורות זרים מדווחים על מהירות מעל ל- 200 קמ״ש ואני מעדיף לא לבחון את שרירי הצוואר שלי. אגב, רוכבים גבוהים יותר ממני במעט מדווחים על כך שמגן הרוח מסיט את הרוח בדיוק לקצה הקסדה, מה שגורם לנענועים ורעש מעצבן. אני לא נתקלתי בתחושה הזו.

אני מעביר את המתלים למצב Road – מצב מעט רך יותר ואת המנוע למצב דינאמי שאמור להיות הזריז מבין המצבים (האחרים – Rain עם הספק מוגבל ומערכת Traction Control במצב הכי מתערב, Road ו- User שם אפשר להתאים אותה לטעמך). אני לא ממש מרגיש בהבדל במצבי המנוע אז משאיר אותו על דינאמי.

bmw-r1200r-6

אבל את השינוי במתלים אני מרגיש היטב. במצב Road הם סופגים היטב אבל קצת מתנדנדים תחת המשקל שלי. נזכרתי בטריק קטן מה- GS שלי והעברתי את עומס הקפיץ לנוסע + מזוודות, מה שמקשיח יותר את האחורי ותואם יותר את המשקל שלי. באופן מפתיע מתחיל להסתגל לתנוחה למרות שאני מבטיח לעצמי שבטח בשדה בוקר נסתובב ונחזור.

מיד אחרי הפניה לצומת טללים הכביש מתחיל להתעקל בצורות הנכונות. אני מעביר את המתלים למצב Dynamic ומיד מרגיש שהם מגיבים הרבה טוב יותר, מעט קשיחים יותר, ושולטים על תנועות האופנוע היטב. האופנוע, כמוני, אוהב את הסיבובים שלו ארוכים, תוריד אותו אל הזוית הרצויה, תן גז ותחייך כל הדרך אל היציאה. ההיגוי זריז ואני מבין למה BMW הוסיפו לו משכך היגוי. אני מנסה לרכב בצורה יותר ספורטיבית אבל שנינו לא ממש נהנים מזה.

לוח השעונים של ה- R1200R מציג את המידע הרלוונטי, אבל לצערי אני מוצא אותו קצת מבולבל, קשה להבנה, וקשה לקריאה בתאורה ישירה. דווקא מד המהירות ברור, אבל את מד הסל"ד קשה מאוד לראות. ככה זה, אולי, כשה- DNA של האופנוע הזה הוא לא ממש ספורטיבי…למי שעובר מבימר מהדורות הקודמים הקוקפיט השתנה גם הוא. לא עוד מתג איתות בכל צד אלא הסידור היותר מקובל של מתג בצד שמאל עם ביטול בלחיצה (וביטול אוטומטי).בנוסף לשלל הכפתורים לשליטה על המתלים, חימום הידיות ומצבי מנוע נוספה גלגלת אשר שולטת על ה GPS של BMW אם הותקן כזה. דווקא מתג איתות בכל צד עושה לי שכל, אבל אולי אני סתם רגיל.

bmw-r1200r-9

תדלוק מהיר בשדה בוקר וממשיכים. דוחה את ההחלטה לחזור למצפה רמון כי די נחמד לנו יחדיו. במצפה כבר מקבל טלפון מהחברים באילת, הם רעבים. לא נאכזב אותם אז ממשיכים קדימה.

ככל שעוברים הקילומטרים החיבור שלי לאופנוע הופך לטוב יותר, מיגון הרוח לא משתפר אבל עובד. הרגליים מכווצות אבל השילוב עם הרכינה הקלה קדימה גורם לזה להיות בסדר. המושב נוקשה מספיק כדי לתמוך ויש מספיק מקום לזוז ואני לא מרגיש בצורך לעצור עד אילת. שלוש וחצי שעות (וסשן צילומים קטן) ואנחנו מדוממים באילת ויורדים מהאופנועים.

המסעדה היתה… סבירה… תירוץ טוב בכדי להגיע לאילת אבל עוד יותר טוב כדי שנחליט לחזור צפונה.

bmw-r1200r-15

שעתיים מנוחה בסך הכל, השעה כבר ארבע וחצי, ואנחנו צריכים לצאת צפונה כדי שלא ניכנס לחשיכה במכתש. תדלוק מהיר, הרעיון הזה של ״אין מפתח״ ממש נוח, לא צריך להוריד כפפות, רק לדומם ולפתוח את מכסה הדלק. מיכל הדלק מכיל 18 ליטר והמחשב אומר לי שיש לי 300 ק״מ בערך עד לתדלוק הבא. מספיק.

בשלב בזה הישבן כבר קצת דואב, והכתפיים מורגשות. בכל זאת מדובר באופנוע נייקד. אנחנו דוחפים קדימה ומטפסים להר עיט ומשם דרך שיזפון אל המכתש. החשיכה יורדת ואיתה מתגלה, או בעצם לא מתגלה, עוצמת התאורה של האופנוע. אני פשוט לא רואה כלום. האור הגבוה לא ממש משנה את המצב ואני רוכב לפי עיני החתול, חוויה מעניינת כשאתה מנסה לשמור על קצב סביר. יכול להיות שהפנס לא מכוון כראוי, אבל אי אפשר היה לבדוק את זה בחושך של המכתש. זוג פנסי ערפל יהיה תוספת מבורכת ואני ממליץ לשקול אותה ברצינות אם יש לכם הרבה נסיעות לילה בתפריט.

bmw-r1200r-7

במצפה רמון הטמפרטורות יורדות, מדהים איך בתוך שעה מאבדים כמעט עשר מעלות. כאן החימום בידיות נכנס לפעולה ולמרות שבאתי עם כפפות קיץ הידיים מרגישות חמימות ונעימות. עצירה קצרה בעובדת למלא את המיכל ולכוס קפה ויאללה ממשיכים. על כביש שש אני מנצל עוד פינוק קטן שיש לאופנוע להציע, ומפעיל את הקרוז קונטרול, מה שמאפשר לי לתת קצת מנוחה ליד ימין. טוב עכשיו כבר ממש מרגישים את הישבן, וגם הברכיים מסמנות שהגיע הזמן לעצור והרוח הזאת על הקסדה… די צריך לסיים.

bmw-r1200r-8

ולקינוח:

שמונה וחצי בערב, כ- 600 ק"מ מאוחר יותר, אני מדומם את האופנוע בחניה בבית, יורד ממנו ומסתכל עליו בהערכה מחודשת. מסע הלוך חזור לאילת, 8 שעות של רכיבה כמעט רצופה, ואין לי בעיה להתארגן ולקחת את הילדים לסרט אחרי ארוחת ערב שישי.

I'm Impressed.

2 תגובות בנושא “מתכון לארוחת צהריים מופלאה באילת, או מסע קטן למדבר וחזרה

  1. כתוב יופי אילן!
    לא רק חוו"ד ממצה, אלא שעל הדרך מגיע לך גם שתתחדש 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *