מיצו רוכב על KTM Super Adventure 1290

אין זה סוד שמיטב המוחות של היצרן האוסטרי שישבו בעיר מטיגהופן שבאוסטריה, בחלקה הצפון מערבי של המדינה, הדביקו על הקירות והחלונות של המשרדים שלהם מטרה אחת ספציפית – מטרה הממוקמת כ- 141 ק"מ מערבה מהם – במינכן גרמניה – והחיצים שהיו מושלכים לעברה היו מכוונים היטב למכונה אחת ואחת בלבד – R1200GS Adventure של BMW. בעולם שבו יש ליצרן אחד הגמוניה כמעט בלתי מעורערת בשוק אופנועי ה-סופר אדוונצ'ר המפלצתיים, המהנדסים של קטמ החליטו שהם לא סתם יבנו מכונה שתכה את ה- GSA שוק על ירך בכל פרמטר שאפשר לחשוב עליו, אלא שהם דווקא יקראו לו בשם שהכי יעצבן את הגרמנים: סופר אדוונצ'ר. יענו שלנו סופר, שלכם סתם. כל מה שיש ב-במוו, אנחנו נעשה יותר גדול, יותר חזק, יותר טוב, וננצל את המומנט המכירתי המטורף שקטמ פתחה בשנים האחרונות, זה שהפך אותה ליצרנית האופנועים האירופאית הגדולה ביותר, ונראה לגרמנים האלה מאיפה משתין השטרודל.

שאני לא ארכב עליו? בטח שארכב עליו.

ktm-super-adventure-1

חייבים לומר: במבט ראשון אני לא מוצא בו שום דבר סקסי, לא בצבע האפור/לבן/כסוף עם אלמנטים אופייניים של כתום בשלדה, לא במזוודות המגושמות (לא רכבתי איתן), לא בארגז האחורי בעל הפתיחה הלא-אופיינית (גם איתו לא רכבתי), לא במשקף המוזר (עליו בהמשך), ולא בפנסי הערפל (לא, הם לא פנסי ערפל). אבל מסתבר שהטעם שלי כנראה לא משהו, כי כמות הראשים שהסתובבו אחרי הק.ט.מ הגדול בכל רמזור וכל עצירה שעצרתי היו כאלה שלא יכולתי להתעלם מהם. אנשים אוהבים כלים גדולים ומרשימים, והסופר אדוונצ'ר הוא ללא ספק כזה.

הסופר אדוונצ'ר נראה אמנם כמו מכונה גדולה, אבל מימדיו הפיזיים של האופנוע מטעים מעט. הוא אמנם לא קל, אבל הוא גם לא כבד באופן לא פרופורציוני לאופנועים אחרים בקטגוריה – רק כ-230 ק"ג עם בסיס גלגלים של כ-156 ס"מ. כשמתיישבים עליו ומיישרים אותו בעמידה, למרות מימדיו המאיימים, קל מאוד להרגיש על הסופר אדוונצ'ר בבית.

ktm-super-adventure-2

האגזוז גדול המימדים והפוליטיקלי קורקט משתיק את צלילי המנוע, ולאחר חימום קל אני יוצא לדרך, במטרה לנסוע לאזכרה של טל שביט. יש לי 20 דקות להגיע לנקודת המפגש, ואני מתחיל בתנועה העירונית לעבר הירידה לאיילון. למרות משקלו וגודלו הפיזי, ואולי בזכות חלוקת המשקל שלו, הסופר אדוונצ'ר מאפשר תמרון מפתיע מאוד גם בפקקים של גוש דן (בלי מזוודות סרג'יו!). אבל אלה נגמרים ואני מוצא את עצמי בגלילות. שלום שלום לכל הנוכחים, כמה מילים, והופה יוצאים לדרך צפונה לעבר בית העלמין של קיבוץ מעברות. הרכיבה על כביש החוף צפופה למדי, ומאחורי משתרכת שיירה של כמה עשרות אופנועים. קבעתי את המהירות ל'חוקית', ואני משתדל לשמור עליה, מה שמותיר לי זמן להסתכל מסביב בקוקפיט.

כראוי לאופנוע כה גדול, ה'נדל"ן' הזמין לרוכב הוא נרחב: הכידון הרחב של הסופר אדוונצ'ר נמצא אי שם מקדימה, ומעבר לו נמצא לוח השעונים. אחריו, רחוק באופק, נמצא המשקף, ואיפשהו אחרי יש גם גלגל קדמי. האופנוע מרגיש ארוך מאוד, אבל זה גם מה שמאפשר לו לתת לרוב את אותה תחושת 'עסקים כרגיל' שבה הוא עושה הכל. הידיים שלוחות קדימה, הגוף ישר וזקוף, הרגליים בדיוק במקום שאתה מצפה לשים אותן על אופנוע כזה. מיגון הרוח לידיים הוא סביר ולא יותר, אבל ככל הנראה זו בעיה שולית לאור חימום הידיים המובנה שאותו ניתן להפעיל בלחיצת מספר מתגים, וגם המראות של האופנוע שימושיות למדי.

קונסולת המידע בחזית הקוקפיט מכילה אלמנט אנאלוגי – מד סל"ד, תצוגת מידע דיגיטלית מצד ימין המציגה את המהירות, מד הדלק, מד חום המנוע ועוד כמה פיסות מידע, וצג מידע דיגיטלי נוסף מצד שמאל המכיל את תפריטי המידע והבחירה של האופנוע. כל המידע מוצג בצורה ראויה וטובה, ללא בעיות גם בשמש ישירה. מצד שמאל של הקונסולה יש שקע מצית למתח 12V (ברוך השם, שקע רגיל, ולא המיניאטורים המיוחדים שיש ב- BMW או דוקאטי), ומצד ימין יש תא פיצפון שניתן לאחסן בו רישיונות ועוד כמה פיצ'יפקעס קטנים.

ktm-super-adventure-13

מצד ימין של הכידון נמצא בית מתגים גדול למדי, ובו מתגי ההתנעה וביטול המנוע הסטנדרטיים, אבל גם שלושה מתגים נוספים שאני ממש לא אוהב את מיקומם: מתג הפעלת בקרת השיוט, ושני מתגי בחירת המהירות. שום צורה דרך או אופן לא הצלחתי להפעיל את בקרת השיוט (כפתור קטן ומעצבן שצריך ללחוץ עליו כדי שיכנס פנימה) תוך כדי השארת יד ימין על המצערת. או שאתה עוזב את המצערת, ואז האופנוע מאט ואתה מאבד מומנטום, או שאתה לוחץ עליו עם יד שמאל. דבילי לגמרי. אגב, בקרת השיוט קצת מרגישה לי לא מבושלת, כיוון שמרגע ההפעלה שלה האופנוע מאט בכ-15 קמ"ש מהמהירות שבה היית כשקבעת את מהירות השיוט, ואז הוא מאיץ לאט לאט בחזרה למהירות שנקבעה. לא נורא.

ktm-super-adventure-10

בית המתגים מצידו השמאלי של הכידון מכיל את האלמנטים הסטנדרטיים כמו צופר, איתות (מתבטל מעצמו – שימושי מאוד!), אור גבוה, איתות מצוקה. וגם מכיל את רביעיית המתגים (שהפכה כבר להיות סטנדרט באופנועים הגדולים של KTM) שמאפשרים ניווט, בחירה, ומעבר בין כל תפריטי המכונה. חלק מהאופציות פתוחות לצפייה וגם לשינוי גם בעת רכיבה: למשל בחירת מצב הבולמים, מצב המנוע, מספר הנוסעים והמטען, צפייה בלחץ האוויר, במד האוץ (2 כאלה) וסטטיסטיקות, טמפרטורה, הפעלת חימום ידיים ומושבים ועוד. כל אלה מרוכזים בתפריטים דיגיטליים קלים מאוד להבנה ובחירה, כשאת המיטב שבמידע הזה ניתן להתאים באופן אישי במסך ה-Favorites שאיתו אתה פותח את הבוקר. חלק אחר מהאופציות זמינות רק בעת עצירה.

ktm-super-adventure-11

המון אלקטרוניקה יש באופנוע הזה, כמעט סטנדרט בכל האופנועים הכבדים ש-KTM הוציאה בשלוש השנים האחרונות, עם מעט שיפורים הקיימים בדגמי השנה האחרונה (פלוס בקרת זינוק בעלייה ובקרת משיכה בעת הורדת הילוכים שלא היו מותקנות באופנוע המבחן). מגוון הקומבינציות של האותיות המתייחסות לכל אחת מהמערכות האלה מסוגלות להכיל פחות או יותר את רוב אותיות המקלדת, ולכן לא נלאה אתכם בפרטים הקטנים, רק נגיד שסך כל המערכות שומרות על הרוכב בצורה כזו שכל הכוח המתפרץ של מנוע ה-LC8 הגדול (V-טווין כמו שכל KTM אמור להיות, בנפח של 1,301 סמ"ק) אינו מאיים עליו באף רגע, הבולמים המצויינים מאפשרים לו להוציא אגרסיות מבלי לסבול מזעזועים לא נחוצים בסתימות בשיניים, הבלמים הסופר מעולים מאפשרים לו גם לעצור, כאן, עכשיו, ואם בא לו, הוא גם יכול לשחק ברוב ההגדרות האלה כמו בטטריס, תוך כדי רכיבה.

ktm-super-adventure-14 ktm-super-adventure-15 ktm-super-adventure-16 ktm-super-adventure-17

למחרת אני בונה מסלול רכיבה צפונה, שיאפשר לי ניצול של שתי תכונות חשובות של האופנוע: רכיבה למרחקים, וכניסה ל"שטח" קל. אני עולה על ציוד ומתממשק חיש קל לכביש 6 צפונה. מבט בשעון, ובמד הדלק, והנה הרבה פחות משעה מאוחר יותר אני מגיע לאזור יקנעם.

מיגון הרוח בנוי בצורה מוזרה, משהו שלא נתקלתי בו באף אופנוע עד כה. זה לא שיש משקף אחד, אלא שניים, אחד על השני, כשהחיצוני שבהם עולה ויורד בסיבוב של ידית מצד ימין (גאונים האוסטרים האלה! ככה הרוכב יצטרך לעזוב את היד מהמצערת, וככה הוא יגלה את הקרוז קונטרול). אחרי שמסובבים את הידית, יש גלגלת אחת מצד ימין ואחת מצד שמאל (יא מיין פיהרר, ככה נוכל לבלבל את הרוכב!), ואחרי סיבוב שנמשך בערך חצי שעה, הוא עולה למצבו העליון. דווקא המיגון הלכאורה משוכלל הזה לא עבד לי טוב בהתחלה. הרוח סירבה לשתף פעולה עם המשקף המפלצתי במצבו התחתון, ואילו במצבו העליון (אחרי שכבר הגעתי אליו, תוך כדי אקרובטיקה בזמן נסיעה) דווקא עשה לי מערבולות מעצבנות בקסדה. ניסיתי להוריד את המשקף למצבו הנמוך, אבל משום מה הגלגלת שכנראה מפעילה איזה פריסקופ של צוללת או משהו כזה, מיאנה להסתובב בכיוון ההפוך. זה דרש מאמץ של כוחותינו, אבל בסופו של דבר הצלחתי. על כל פנים, יש לזה סוף טוב, תיכף תראו.

ktm-super-adventure-21

עוד במחלקת העסקים של אוסטריאן איירליינס אנחנו מוצאים את כורסת השינה המפנקת של ק.ט.מ. המושב של הסופר אדוונצ'ר עשוי מחומר שנראה ומרגיש סופר איכותי. הוא מורכב משני חלקים נפרדים – אחד לרוכב, ואחד לזה שמאחורה. שני חצאי המושב מתפרקים בסיבוב מפתח (מתחת לאחורי יש תא לאיחסון כלי עבודה), ושניהם מחוממים/מחושמלים. אגב חום, אחת הבעיות המוכרות של אחיו הבינוני של הסופר אדוונצ'ר – הוא האדוונצ'ר 1190 – היא חימום אגרסיבי מאוד של המפשעה וחלקו העליון של הירכיים של הרוכב. אני שמח לבשר שב-1290 הבעיה הזו לא קיימת, ואני לא נתקלתי בשום בעיית חימום בשום צורת רכיבה בה השתמשתי באופנוע במהלך אותו סוף שבוע – תנועה עירונית, בינעירונית, ושבילים. אתם רואים? כשרוצים, אפשר (גילוי נאות: רכבתי על האופנוע בימים הלא מאוד חמים של חודש מרץ).

ktm-super-adventure-8

בחזרה למושב. החצי הקדמי של המושב יודע לעלות ולרדת בין שני מצבים, ובעוד שביום הקודם רכבתי כשהוא במצבו העליון הגבוה, למחרת הורדתי אותו למצבו התחתון.

ואז התרחש הקסם.

לפתע, כשהייתי נמוך מעט, כולה בכמה ס"מ, לפתע מיגון הרוח במצבו התחתון הפך להיות סופר יעיל, כמעט גרמני באופיו. כשהרוכב נמצא מעט נמוך יותר, קצת יותר "בתוך" האופנוע מאשר מעליו, הרגליים מגיעות בקלות יותר לארץ, רעש הרוח והויברציות בקסדה נעלמות כמעט לגמרי, והרכיבה הפכה להיות כל כך הרבה יותר נוחה.

ktm-super-adventure-7

את מצבי המנוע, ארבעה מהם, אפשר לכוון לתצורה המתאימה לכם, כמקובל ברוב האופנועים בז'אנר ובטח ב-KTMים הגדולים. קומבינציות שונות מתאפשרות ע"י משחק בין מצב מנוע אחד, לתצורת מתלים אחרת, כולל קונפיגורציות של בקרת החלקה ו-ABS לפי טעמו של הרוכב. במצב Sport האופנוע מקבל את שיא ההספק – 160 כ"ס ב-8,750 סל"ד, עם מומנט גדול מאוד של 14 קג"מ ב-6,750 סל"ד – בצורה אגרסיבית יחסית. במצב Street, אותו הספק מגיע בצורה ממותנת מעט, ובמצבי Rain ו- Enduro המנוע מרוסן ומוציא רק כ-100 כ"ס, מה שאמור לא להכניס את הרוכב לצרות שמהן הוא עשוי לא לצאת.

ktm-super-adventure-6

בולמי ה-WP המתכווננים אלקטרונית עובדים נפלא. יש להם 4 מצבים מוגדרים מראש (אם כי ניתן לשחק איתם מעבר למה שמגיע כברירת מחדל) – ספורט, כביש, נוחות ואנדורו. במצב Sport הם קשיחים, אבל לא יותר מדי. בהמשך הרכיבה אני מגלה שאני מעדיף דווקא את מצב ה-Comfort, שמתאים לי לפוזה הלווייתנית שהאופנוע מנסה לשדר. תכוונו אותו בגדול לאן שאתם רוצים להגיע, תזיזו את המצערת ככה עם היד, וזהו. הוא יגיד לכם כשהגענו. ביי. מקדימה, מזלג קדמי הפוך, סטנדרטי, בקוטר 48 מ"מ, בעל פידבק מעולה, ומאחורה זרוע דו-צדדית סטנדרטית למותג. שני הבולמים, גם מקדימה וגם מאחורה, מספקים מהלך מכובד של 200 מ"מ, מספיק לכל מהמורה או קפיצה שתתקלו בה.

ktm-super-adventure-12

הסופר אדוונצ'ר מתנהג, אם רוכבים בו בצורה הנכונה, כמו שני אופנועים המחוברים זה לזה גב אל גב. מצד אחד, אתה יכול לרכוב בצורה רגועה, שקולה, על סל"ד נמוך, תוך כדי רכיבה מתמשכת בהילוך שישי ללא שום צורך להוריד הילוך לטובת עקיפות מזדמנות. ההילוך הראשון והשני קצרים יחסית, מה שמחייב החלפה לשלישי כשמגיעים לאזור ה-70 קמ"ש. אבל אם אתה בוחר לרכוב בצורה חוקית פלוס מינוס, בהילוך שישי סביב ה- 4,000-5,000 סל"ד, אין שום דבר שיפחיד אותך בסופר אדוונצ'ר. תן גז וסע, וסביר להניח שמיכל הדלק האינסופי יספיק לך לאזור ה-500-550 ק"מ.

אבל כאן מגיע האופנוע השני הטמון בסופר אדוונצ'ר, וזה האופנוע שמתעורר כשאתה מגיע לאזור ה-5,500-6,000 סל"ד ומעלה. שם, המנוע שלא מתרגש יותר מדי מההתלהבות שלך, מראה לך את הצד האפל של השניצל. תן בגז, והופה תוך מספר שניות קצר מאוד אתה מגיע לסביבות ה-200 ללא שום קושי, כמעט כאלו שאתה נוסע בניחותא על איזה כביש אחורי בכפר. אתה רוצה יותר? אין בעיה. השעון יודע להראות גם 255 קמ"ש, ויש מצב שאפילו טיפה יותר (מיותר לציין אבל בכל זאת אכתוב שהבדיקה נערכה בחו"ל על מסלול סגור). הסופר אדוונצ'ר אינו מרגיש כמו אופנוע ספורט עתיר ביצועים באף רגע, אלא הוא פשוט עושה את זה בנונשלנטיות כמעט אדישה.

ktm-super-adventure-3

אבל, צריך לזכור, שבסופו של דבר לא מדובר לא בסופר דיוק שאיתו הוא חולק את אותו מנוע (בשינויים קלים), ולא בדוקאטי מולטיסטרדה (שמשמש כסמן הימני של אופנועי האדוונצ'ר, בתור האופנוע בעל הביצועים האגרסיביים ביותר בנישה). הסופר אדוונצ'ר עושה את כל זה בנונשלנטיות מנומסת מתובלת במבטא אוסטרי (נו ברצינות, אני לא באמת יודע להבדיל בין המבטאים הגרמנים השונים). תן גז אחי. נתת? נו? הנה, הגענו. אין שום דבר מרגש באופן שבו אתה מגיע לאזורי הסל"ד האלה, המנוע לא צועק אף לא לרגע אחד, האגזוז המאסיבי שקט ומנומס, ומה שחסר לי באוזניים הוא איזה וואלס של יוהן שטראוס (הבן) שמתנגן לו בעליצות בזמן שאני מפרק את כביש 6. תתחבר לתדר, תחוש את המנגינה, ותן בגז!

ktm-super-adventure-5

בהגיעי לאזור יקנעם אני יורד לשבילים כדי לתת קצת בגז ולראות עד כמה גבוה אני יכול לקפוץ עם הסופר אדוונצ'ר. כמה לחיצות על המתגים משמאל, והופה אני במצב מנוע, בולמים ו-ABS של אנדורו. הקרקע מהודקת, אני עומד על הרגליות, הילוך שלישי, ואני פותח גז. האחורי מפרפר וזורק זנב ואני מחייך בקסדה. הבולמים עובדים במצב אנדורו בצורה יוצאת מן הכלל, שומרים על קשר עם הקרקע, אבל גם מאפשרים ניתוק רגעי של הקדמי ברגעים של פתיחת גז אגרסיבית. בזכות הרגליות הרחבות והכידון הגבוה, ניתן לעמוד על הרגליות בבטחה מלאה בזמן שאני שועט קדימה. הבאמפים של השביל הכבוש הופכים להיות מעין לונה-פארק חביב, וחלוקת המשקל של האופנוע, ביחד עם הברקס האחורי הנפלא, משרים עלי ביטחון מרגיע למרות שאני לא מרוכבי השטח המהוללים ביותר בנמצא.

http://www.mitsu.co.il/wp-content/uploads/2016/03/ktm-super-adventure-18.jpg

אם כבר הזכרתי, אז מערכת הבלימה של הקטמ עושה שימוש בברקסים מתוצרת ברמבו, כיאות למותג, על דיסקים גדולים בקוטר 320 מ"מ מקדימה, ו- 267 מ"מ מאחורה. מערכת הבלימה המשולבת מאפשרת רכיבה ברוב הזמן כשאצבע אחת על מנוף הבלם הקדמי, ולחיצה עליו מעבירה את חלק מעצמת הבלימה גם לבלם האחורי. כל זה נעשה בשליטה של מערכת הבלימה המרכזית המקבלת נתונים בלתי פוסקים מהמחשב של בוש המעבד את הנתונים מהגלגלים, אבל תוך כדי חישוב זווית ההטיה של האופנוע, משקלו ועוד. במידה וצריך, לחיצה החלטית על הבלם האחורי שותלת את האופנוע באדמה, ללא תחושה של ABS שנכנס לפעולה מוקדם מדי.

אני ממשיך צפונה לעבר כביש הצפון. התנועה הערה גורמת לי להוריד כמה קליקים במהירות הרכיבה ולעבור למוד "אדוונצ'ר" – גמיאת מאות ק"מ בין עצירה לעצירה. את כביש הצפון המלא במטיילים אני עובר בזריזות, ומציין לעצמי בסיפוק שלמרות גודלו, האופנוע מתפקד באופן מעולה בפניות ההדוקות ובבאמפים המזדמנים לקראתי. אני פונה בחזרה דרומה לאזור מעלות, תרשיחא, כפר ורדים, ותפן, ושם עוצר לצהרים במסעדה מעולה שאני מכיר. אבל מכיוון שהשעון מתקתק אני חיש קל עולה על האופנוע וממשיך בדרכי באחד מהדרכים ה"סודיות" באזור, כביש צר מאוד, מפותל, בעל שיפוע משמעותי. הסופר אדוונצ'ר לוקח את הכל בעדינות, לעיתים אני יורד להילוך ראשון, לפעמים אני נאלץ לעצור כדי לתת לרכבים מולי לעבור. אור השמש המתחילה במסלול לכיוון שקיעתה מזכיר לי שצריך מתישהו גם לחזור הביתה. את אזור הצפון אני מסיים בשעות בין ערביים. התאורה של הסופר אדוונצ'ר יעילה למדי, כשאחד הפיצ'רים החביבים בו הוא תאורת LED המאירה לתוך הפניה, על סמך מידת ההטייה של האופנוע.

ktm-super-adventure-9

כשאני יושב וכותב שורות אלה אני מנסה לסכם לעצמי את החוויה של הרכיבה על אחד האופנועים המסקרנים ביותר שיצאו השנה, בוודאי בקטגורייה ההולכת ומצטופפת של אופנועי האדוונצ'ר. מדובר במכונה ייעודית שנבנתה למטרה אחת – להביס את הדגם המצליח של המתחרה שלהם. האם הצליחה קטמ במשימתה? האם הסופר אדוונצ'ר הוא באמת אופנוע ה"סופר אדוונצ'ר" האולטימטיבי?

אני לא יכול לענות באופן חד משמעי לחיוב או לשלילה, כיוון שכל אחד משני האופנועים מספק חבילה מדהימה של יכולות רכיבה בתנאי שטח משתנים, לטווחים עצומים, ובנוחות מקסימלית לרוכב ולמורכב. בעוד שבמוו הציבה את הרף שאליו ניסו כל המתחרים להגיע, חלק מהיצרנים תקפו את האוייב על ידי איגוף שגרם ללחץ רציני ב-במוו ולתגובה שנראית כמו שליפה מהמותן מצידם (על כך במאמר אחר); בחרה חברת קטמ לתקוף את במוו במגרש הביתי שלה, והציבה את הסופר אדוונצ'ר כ"סופר אופנוע" שמספק, על הנייר, את כל מה שצריך והרבה מעבר לזה. עם תג מחיר של כ- 150,000 ש"ח הוא לא רק זול משמעותית מהמתחרה הבווארי, אלא שהוא מספק גם חבילת ביצועים שהגרמני מתקשה להתקרב אליה. מצד שני, במדור הפוזה, הנוחות, האיבזור, יש עדיין קרב איתנים הניטש בין היצרנים, ואני לא אתפלא אם המילה האחרונה בתחום זה עוד לא נאמרה.

ktm-super-adventure-20

כתבה זו פורסמה במקור באתר דוגיגים תחת הכותרת "נקמת הטיטאנים".

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה מבחני דרכים, קטמ, עם התגיות , , מאת Mitsu. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות Mitsu

מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי, בעיקר עבודה ומשפחה, כך שאני לא מצליח להתעסק עם מה שאני באמת אוהב כל היום. היתרון בכך הוא בעובדה שבכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני חוזר ומתלהב. אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים כמו פורום 8 של תפוז, פולגז, דוג"רי וכמובן פייסבוק. כתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, גלובס, מוטו, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *