מיצו רוכב על Suzuki DL-1000 V-Strom

מאז יצא לשוק הסוזוקי וי-סטרום 1000, או בשמו המקצועי – DL 1000, חשקה נפשי לרכוב עליו. רציתי, אבל לא עשיתי שום דבר כדי להגשים את הרצון. זה היה חלק מרשימות ה- TO DO האינסופיות שלי, איפושהו בין ה"לאכול פורטרהאוס של קילו וחצי" לבין "לבדוק האם נטילת שני כדורי ויאגרה רצופים עלולה לגרום לנזק מוחי בלתי הפיך". אז רציתי. את החלק הראשון של הרשימה הצלחתי להגשים לאחרונה, ולכן לפני שאפנה לבדוק האם אפשר להעמיד אוהל באמצעות נטילת שני כדורים כחולים אמרתי לעצמי שזו הזדמנות טובה להשלים גם את הפריט השני ברשימה.

1_126738159

רצף של שבתות חופשיות יחסית אפשרו לי לתכנן מראש רכיבה על מספר דגמי אופנועים שטרם זכיתי לשבת עליהם. הוי-סטרום היה כמובן אחד מהם. אחרי תיאומים מול אבניר (תודות!) והונדה (תודות גם לכם על הואראדרו הנפלא) הצלחתי יחד עם שותפי לניהול פורום האופנועים דאז – Lone  Rider – להוציא לפועל את הרכיבה המשותפת הזו. אני רק רוצה לציין שבמהלך ימי הרכיבה המשותפת יצא לי לרכוב על הוי-סטרום הרבה יותר מאשר על הואראדרו, ולכן מן הסתם אתרכז בו הרבה יותר במאמר הספציפי הזה.

אז קדימה לעבודה.

יום שישי בצהרים, התכנסות ואיפסון האופנוע הפרטי שלי, חתימה על טפסים ושיחרור כלי המבחן מאבניר. כל כך רציתי צהוב אבל לא היה. האופנוע שעליו רכבתי היה כסוף, עומד לו על ג'ק הצד, גבוה (אבל לא מתקרב לגובהו של ה- KTM Adventure 990 שעליו רכבתי לפני כשנה, ולדעתי נמוך בכ- 100 מטר מהאופנוע הפרטי של ראל, אמא'לה פחד גבהים!). הגובה שלי, ביום טוב, הוא כ- 183 ס"מ פלוס מינוס, וישיבה על האופנוע מורידה אותו מעט (בכל זאת אני שוקל כמו עמיר שבתאי, השפם שלו והדילדו הצמוד שלו, כפול 4). בעמידה ברמזור אני יכול להניח את שתי הרגליים על הכביש.

בחוץ אנחנו מעמידים את הוי-סטרום ליד הואראדרו ועושים קצת חושבים. שני האופנועים אמורים לפנות לאותה נישה –  אופנועים רב-שימושיים ופרקטיים לרכיבה יום-יומית, עם קריצה גדולה לכיוון תיור ארוך טווח, ופזילה חלקית מאוד לכיוון שבילים כבושים ומעט יכולת Off Road. לומר ששני האופנועים בנויים לרכיבת שטח אמיתית יהיה קרוב לפשע, אבל מניסיון של כ- 200 ק"מ על שבילי כורכר יפים עם הואראדרו באחת הרכיבות הקודמות שלי עליו אני יכול לומר לכם שאין לי ספק ששני הכלים מסוגלים לעשות אפילו יותר מזה (אבל שוב, זו לא היתה מטרת הרכיבה הספציפית הזו, ולכן לא אתייחס ליכולות כאלה, אם ישנן). אמנם אפשר לצרף מיגוני מנוע וגחון קשיחים לשני הכלים, ורשימת מוצרי ה- After Market של האופנועים ארוכה ובטח מרשימה הרבה יותר מהמצע של מפלגת ישראל ביתנו, אבל יחד עם זאת אל נא נשכח את כוונתו המקורית של המשורר. בסך הכל מדובר באופנועים רב-שימושים ורב-תכליתים, העושים שימוש במושגים כמו "ספורטיבי" ו"תיור" יחד עם "אנדורו" כדי לחבר יחד חבילה קרוב למושלמת, שבאמצעותה יכול הרוכב להנות מכל העולמות.

1_126738208
יבש ועל הנייר ה-וי-סטרום שוקל משהו כמו 208 ק"ג, כ- 30 ק"ג פחות מההונדה. אבל כשמתיישבים עליו הוא מרגיש הרבה יותר קטן מאשר התמונות שלו, וגם כשמסתכלים עליו מהצד הגודל הפיזי מטעה. הקוקפיט לא עוטף אותך סביב בהמון פלסטיקה כמו בהונדה, אך יחד עם זאת מספק מיגון רוח סביר ומעלה. במבט מטה אפשר לראות דרך החלק הפתוח ולהציץ לקרבי הפרונט, מטה לאורך המזלג הרגיל ועד לכביש. רוחב הקוקפיט קטן משמעותית מההונדה, מה שכמובן לא מאפשר תא כפפות קטן כמו באופנוע האחר (ופה אני חושב שראל טעה, תא הכפפות הוא בהונדה ולא בסוזוקי כפי שהוא כתב). לוח השעונים התכליתי מספק את כל האינפורמציה הדרושה בצורה יעילה.

1_126738410

מהצד השני, המבט מלמעלה על הקוקפיט של הואראדרו נראה בהתחלה כמו תרגיל כושל בעיצוב פלסטיק, ומזכיר במידה רבה רכבי ליסינג עם כל הפלסטיקה השחורה העוטפת את הרוכב. אבל כל זה רק ברושם ראשוני, ואחרי רכיבה ארוכה גם על הואראדרו מתרגלים מהר מאוד למראה ה"מלא" סביבך. הפלסטיקה של חצי הפיירינג גדולה בהרבה מזו של הוי-סטרום, מה שכמובן גורם להעלאת מפלס הדאגה של הרוכב בתנאי "לא-כביש"… בואראדרו לוח השעונים מעצבן אותי טילים, וכך גם כפתורי הבחירה בין מצבי הקילומטראז', ואתה צריך להתעסק איתם שעה ארוכה עד שמבינים איך מאפסים את מד האוץ… בכל מקרה, נשאיר את העניין לטעמו וריחו האינדיבידואליים של כל רוכב.

1_126738391

אם כבר נגעתי בטעם וריח, כדאי להזכיר הבדל אחד נוסף וברור בין שני האופנועים – מחלקת התאורה. ה-וי-סטרום מתפאר בצמד פנסים גדולים המקנים לו מראה ייחודי, ולטעמי יפה/קרבי הרבה יותר מאשר לואראדרו.

שני האופנועים מגיעים מצויידים בזוג אגזוזים, אבל בעיני ה-וי-סטרום מגיע עם זוג סקסיים במיוחד, עם קצוות מתכת המחוברים בניטים. הם נראים מחוספסים, נשמעים מחוספסים, וגם משדרים אופי קרבי למי שצופה בו מאחורה. אהבתי את התחושה הויזואלית שה-וי-סטרום מעביר. לאופנוע יש נוכחות שאי אפשר לטעות בה על הכביש. האקסמפלר שלנו היה צבוע בצבע כסוף, אבל אני מתאר לעצמי כמה מבטים ימשוך כלי צהוב בוהק. מבחינה עיצובית אני נותן את ה"דוז-פואה" שלי ל-וי-סטרום.

1_126738351

יאללה, נתקדם. יום ארוך לפנינו. אנחנו יוצאים לדרך. אני רוכב על ה-וי-סטרום וראל על הואראדרו.

מנוע ה- V (כאילו דה?) של ה-וי-סטרום נלקח, עם שינויים כאלה ואחרים (לא ניכנס לפרטים הקטנים, בשביל זה יש מגזינים מקצועיים, רק נציין, בשביל אלה שבאמת צריכים לדעת, שהזווית בין הצילינדרים עומדת על 90 מעלות – מעניין את התחת שלי…) מה- TL1000 המיתולוגי. קראתי סקירות שכתבו עליו רוכבים אחרים וגם בוחנים מקצועיים, חלקם טענו לגמישות מפתיעה של המנוע. אני אמנם לא מחזיק מעצמי בוחן מקצועי, אבל אני חושש שאני נוטה שלא להסכים עם האמור. המנוע מספק 98 כ"ס על הנייר, מה שאומר כוח, והרבה. אבל אל תטעו, הגמישות הזו מוגבלת, ומרגישים את זה מהר מאוד. לא מדובר באופנוע מהסוג הזה שגורמים לך לחשוב שאתה אוטומט. פתיחת גז בסל"ד נמוך בהילוך הלא-נכון ילווה בקרקושים עזים מן המנוע ויזכיר לך מהר מאוד לרדת להילוך המתאים.

הערה: למעשה, הקרקושים האלה היו מעל לסביר. האופנוע עליו רכבתי היה רועש, נקודה. רועש בצורה מעצבנת, ואם זה היה האופנוע הפרטי שלי הייתי מכניס אותי בדחיפות לבדיקה. בדיעבד, ולמען ההגינות, מסתבר שמדובר כנראה באיזו בעיה שנגרמה לכלי הספציפי הזה עקב מספר נפילות והתרסקויות שעבר.

בכל מקרה, ברגע שהפיל נכנס לתנועה הכל מתחיל לזרום. למרות הקרקושים מלמטה אתה מתחיל להתרגל לפידבק מן המנוע הגדול, דוחף את האופנוע קדימה בתנועה על נתיבי איילון, וכמה שהוא רץ! לעיתים אתה חושב שהגעת להילוך הנכון רק כדי למצוא שיש לך עוד הילוך אחד, שניים ואולי גם שלושה מעלה. הילוך חמישי הוא כמובן לא הילוך מועדף בזמן תנועה עירונית, אבל כל עוד אתה שומר על הסל"ד במקום המתאים אתה בהחלט יכול לתת גז ולצפות לקבל תגובה.

בעיר, הסוזוקי מתפתל ומשתלב בתוך התנועה כאילו היה קטנוע. אין ספק, הירידה מההיאבוסה שלי אל ה-וי-סטרום כמוה כרכיבה על קטנוע 125 סמ"ק בכל מה שקשור לתנועה עירונית צפופה. תוך כדי רכיבה ראיתי וי-סטרום נוסף עם מזוודות מתכת קרביות. המזוודות גורמות לאופנוע להיות רחב מאוד, מה שכמובן יפגע אנושות ביכולתו להסתדר בפקקים של איילון. אבל בלי מזוודות הוא עובר בלי שום בעיה. המראות מספקות מבט מצויין אחורה ולא פוגעות בעבירות בתוך תנועה סואנת.

1_126738431

הכביש מוביל אותנו מזרחה אל עבר השומרון. מכוניות מעטות נעקפות על ידינו במהירות, ואנחנו גומאים את הקילומטרים בקלות ובזריזות, אבל לא פחות חשוב – בנוחות. לשני האופנועים יש מגיני רוח לידיים ומשקף גדול (ב-וי-סטרום ניתן לכוונן אותו) מקנים מיגון מצויין מפני הרוח והקור, אם כי רוכבים גבוהים בוודאי יחושו במערבולות רוח באזור הקסדה. על כל פנים את העבודה הם עושים מצויין בשני האופנועים. ב-וי-סטרום המושב גדול, רחב, רך ונוח, ובדיעבד גם אחרי 600 קילומטרים רצופים של רכיבה לא הרגשתי עייפות רבה מדי בישבן. מצד שני – הכידון, אלוהים הכידון! מי המציא זווית כזו? לא ברור, אבל מפרק שורש כף היד שלי התלונן מהזווית הלא טבעית שבה הוא פגש את הכידון. ראל כבר כתב על זה, ולא נותר לי אלא להסכים. כידון חדש ומיד! בואראדרו אין כל תלונות, ושם חבילת הארגונומיה נראית מושלמת הרבה יותר. אין ספק שההונדה לוקח במחלקה הזו ללא עוררין, הוא פשוט הרבה יותר נוח לרכיבה לטווח ארוך.

מחוץ לעיר ה-וי-סטרום מרגיש בבית. לאופנוע קיים הילוך שישי ארוך מאוד המתפקד על תקן Over Drive. אפשר להאיץ איתו בצורה עדינה מסל"ד נמוך ממהירות חוקית ועד לקראת שני שליש הסקאלה בלי בעיה, אבל ההילוך הזה (המסומן גם בלוח השעונים בצורה ברורה עם האותיות OD) לא ייקח אותך למגבלות האופנוע. הוא מתאים לשיוטים ארוכים על כביש החוף, כשהוא עוזר לך לחלוף בין רכבים במהירות גבוהה, אבל את המהירות הסופית תשיג דווקא אם תאיץ בהילוכים נמוכים יותר. על לוח השעונים סקאלת המהירות מסתיימת ב- 240. למען הסר ספק ולטובת הקוראים שומרי החוק שלי חשוב לציין שלא ביקרתי שם (כי זה לא חוקי…) אבל אני "חושד" שהמספרים האלה לא תלושים מהמציאות. יחד עם זאת יש לזכור – לא מדובר באופנוע ספורטיבי, ומהירות השיוט הסבירה (גם אם כמעה לא-חוקית) עומדת סביב ה- 160-180 קמ"ש.

הכבישים פתוחים לרווחה, פרט ללהקות ציפורים פה ושם לא רואים נפש חיה. הנוף מהמם אותנו בכל פעם מחדש, צריך להיזהר לא להתהפנט ממנו. מגיעים לשני מבין כמה מחסומים צה"ליים, החיילים עוצרים ומתעניינים בדגמי האופנועים עליהם אנחנו רוכבים. "תעשה סוס" אומר אחד, ואני אומר לעצמי יאללה, "נפניק" אותו בקטנה…

פתיחת מצערת בהילוך ראשון מעלה את הגלגל הקדמי לשמיים, אבל קצה הסל"ד מגיע מהר מן הצפוי וכך גם הירידה מן ה"סוס". לא בדקתי נתוני מנוע יבשים אבל התחושה היא שלקראת  תחילת התחום האדום ב- 9500 ומעלה, המנוע לא נמצא בשיא הספקו, וישנה תחושה שאת ההילוך צריך להחליף מוקדם יותר ולא למשוך אותו עד לסוף. בכל הרכיבה לא מצאתי את עצמי מגיע אפילו פעם אחת למנתק ההצתה, וזה אומר שאין בעצם צורך למשוך את המנוע עד לקצה שלו, הכוח שלו בהחלט מספק עד שני השליש הראשונים של עקומת הסל"ד. שמור את המנוע בין 5000 ל- 8000 סל"ד ואתה עף קדימה כאילו אין מחר!

1_126738493

המחסום נעלם באופק מאחורינו ואנחנו ממשיכים צפונה לכיוון כביש הבקעה. הסיבובים מובילים אותנו קדימה, פה ושם פוגשים רכב חולף, אבל האופנועים כל כך נוחים לרכיבה שאין לנו צורך לעצור או לנוח. העצירה היחידה מתרחשת כאשר אנחנו מנסים לעבור במחסום הנמצא על כביש הבקעה צפונה. המחסום מאוייש בכמה בחורות שהמילה "חיננית" רחוקה מהן מרחק של קטנוע 50 סמ"ק ל"אכזרית" של גולני. האכזרית התורנית מתעקשת שנוריד קסדות וניתן לה רישיונות. הווריד מתחיל להתנפח לי בראש ואני עוצר את האופנוע, מדומם, מוריד רגלית, מנתק מתג הצתה, מוריד כפפה אחת, לובש אותה חזרה, יורד מן האופנוע, מוריד שוב את הכפפה ואז את השנייה, מוציא את הארנק, מחזיר אותו פנימה, משחרר את הקסדה, מוריד אותה, שם אותה על האופנוע, מסדר אותה כדי שלא תיפול, מחפש את הארנק, מוצא אותו, מוציא תעודה, מחזיר אותה חזרה, מוריד משקפי שמש, מוציא את התעודה, מראה ל"אכזרית", ואז כל התהליך חוזר על עצמו בהילוך הפוך. בזמן הזה מצטברים מאחורינו כ- 10 רכבים שצופרים ומתעצבנים. לא נורא.

המחסום עולה ואנחנו שועטים קדימה. המהירות עולה אט אט, והנה אנחנו צד בצד, מנסים לראות איזה אופנוע מרגיש חזק יותר. במבחן תאוצה קצר מול ההונדה ואראדרו ה-וי-סטרום לוקח בגדול. למרות ששני האופנועים מונעים ע"י מנועים בנפח ליטר, הפער בכ"ס בין שני האופנועים, יחד עם תוספת המשקל הגדולה של הואראדרו שעומדת על משהו כמו 30 קילו פלוס מינוס באה לידי ביטוי. הניצחון של ה-וי-סטרום מבחינתי הוא מוחלט בקטגוריה הזו. אם הואראדרו לקח בתחום הנוחות והארגונומיה, ה-וי-סטרום לא רואה את הואראדרו ממטר בכל מה שקשור לביצועים ולרכיבה חזקה יותר. מצד שני ואולי למרות ההבדל בין שני האופנועים, זה לא שהואראדרו מרגיש חלש או אנמי. הוא פשוט מעט חלש יותר מה-וי-סטרום, תגובות המנוע שלו מתונות יותר, ואולי בגלל זה הוא מעט יותר נוח לרכיבה מתונה.

בכל מקרה, אופנועים כל כך גדולים צריך גם לעצור. ההונדה מתגאה במערכת בלימה משולבת המכניסה לפעולה גם את הברקס האחורי עם לחיצה על ידית הברקס הקדמי. המערכת הפשוטה יחסית עושה עבודה מצויינת ב- 90% מהרכיבה, וקל מאוד לשכוח כמעט לגמרי מהברקס האחורי. מצד שני, אחרי שירדתי מההונדה והתרגלתי לנשיכת הברקסים המדהימה שלו נתקפתי פאניקה קלה כשלחיצה סטנדרטית על הברקס הקדמי לא שתלה את האופנוע במקום כמו שציפיתי. מהר מאוד מגלים שכדי לעצור את הפיל צריך להשתמש בשתי אצבעות מקדימה, ולעיתים לעזור לא מעט עם הרגל. הברקסים מקבלים ציון בינוני פלוס, אבל בסופו של דבר הכל בראש והכוח שצריך להפעיל על המנוף תלוי בגדול במהירות ובפרופיל הרכיבה. אם זוכרים שהאופנוע הוא לא ממש ספורטיבי, אם זוכרים את מהלך המזלג הארוך מקדימה, ואם זוכרים את המשקל שלו – אז מן הסתם גם פרופיל הרכיבה ישתנה בהתאם.

בוי-סטרום מיכל הדלק הגדול מכיל 22 ליטר. תצרוכת דלק לא נמדדה בצורה מדעית אבל אני יכול לספר לכם שבפעמיים בהם תדלקתי נורת הדלק התחילה להבהב בדיוק כשעמדתי על 250 ק"מ. עד התדלוק הראשון עברתי כ- 300 ק"מ, טווח סביר בהחלט במיוחד בהתחשב בעובדה שלא חסכנו בסיבובי מצערת במהלך הרכיבה.

1_126738527

אנחנו עולים לגלבוע דרך מלכישוע המיתולוגית. מצב הכביש לא כפי שאני זוכר אותו וחבל, אבל עדיין הוא מספק מספר סיבובים מדהימים. משם ממשיכים צפונה דרך עפולה לעבר הכנרת וראש פינה. נוכחות של ניידות משטרה מפריעה לנו לשחרר את הסוסים כפי שהיינו רוצים, ולכן במקום להמשיך על הציר הראשי ועל מנת להמנע מהיתקלויות באזור עמיעד/אליפלט אני לוקח כמה כבישים עוקפים, במיוחד זה שעולה מן הכנרת לכיוון חד-נס ויורד חזרה דרך גשר הירדן לעבר מחניים.

חלק מהכבישים מעט משובשים והמתלים של ה-וי-סטרום רכים מספיק כדי לבלוע מהמורות, אבל לא רכים מדי. בכל מהלך הרכיבה וגם בסיבובים המפותלים בירידות לבקעה לא נשמע ציוץ בקטגוריה הזו. האופנוע שומר בצורה אדוקה על הקו, ולמרות שהוא לא מתנהג כספורטיבי בן 600 סמ"ק על כבישי מלכישוע הוא אכן מסוגל להגיע בקלות לרגליות. הפרונט לא שוקע כמו בהמות דו"שיות גדולות אחרות, והפידבק שאתה מקבל ממנו עוזר לבצע תיקונים מהירים. למרות שיש לי התחושה שהברקסים של הואראדרו טובים בהרבה, בלימה אגרסיבית בוי-סטרום לא תוציא את האופנוע משווי משקל ותאפשר לרוכב לחמוק ממכשולים גם בעת הטיה.

על מה שקרה בראש פינה נכתב רבות בשירים ובאגדות, אך למרות שזקני צפת לא יהיו כנראה מסוגלים לשחזר את מה שהתחולל שם בדיוק, הגירסאות הרשמיות מדברות על כחצי פרה שלמה שהועלתה על המזבח לטובת שני המנהלים… היה קשה אבל לא נשברנו גם כשהגיע הקינוח. אתם מדמיינים לעצמכם שהרבה ממה שקרה אחרי זה אני לא זוכר, אבל בגדול הדרך הביתה מהירה ועוברת ללא אירועים מיוחדים.

לסיכום חווית הרכיבה שלי על הוי-סטרום ריכזתי עבורכם כמה פלוסים:

  • מנוע גמיש יחסית
  • עקומת כוח זמינה
  • נוח לשיוט אבל גם למתפרצות במידת הצורך
  • מתלים מצוינים
  • גדול וכבד אבל לא מרגיש כזה
  • זריז בעיר, זריז מחוץ לעיר
  • פוזה פוזה פוזה
  • הוי-סטרום הוא, כהגדרתו הרשמית, אופנוע "לא-ספורט". אבל ככזה הוא מספק ביצועי רכיבה לא רעים בכלל, בין אם בכבישים מפותלים ובין אם על כבישים רחבים וארוכים.

ואי אפשר גם בלי כמה מינוסים:

  • מנוע רועש פלוס
  • נקישות מעצבנות, לא אופייניות לסוזוקי בהעברת הילוכים מעלה, במיוחד מראשון לשני
  • כידון עם זווית אחיזה מוזרה, לא אופיינית, דורש הסתגלות קצרה
  • רעידות וקרקושים, אולי אופייני למנועי וי-טווין, אבל אפשר לומר הרבה יותר מאשר היית מצפה מסוזוקי

שוב תודות לאבניר ולהונדה על התמיכה ועל האופנועים המצויינים!

(המאמר פורסם גם בפורום האופנועים בתפוז)

אנחנו עולים לגלבוע דרך מלכישוע המיתולוגית. מצב הכביש לא כפי שאני זוכר אותו וחבל, אבל עדיין הוא מספק מספר סיבובים מדהימים. משם ממשיכים צפונה דרך עפולה לעבר הכנרת וראש פינה. נוכחות של ניידות משטרה מפריעה לנו לשחרר את הסוסים כפי שהיינו רוצים, ולכן במקום להמשיך על הציר הראשי ועל מנת להמנע מהיתקלויות באזור עמיעד/אליפלט אני לוקח כמה כבישים עוקפים, במיוחד זה שעולה מן הכנרת לכיוון חד-נס ויורד חזרה דרך גשר הירדן לעבר מחניים.

חלק מהכבישים מעט משובשים והמתלים של ה-וי-סטרום רכים מספיק כדי לבלוע מהמורות, אבל לא רכים מדי. בכל מהלך הרכיבה וגם בסיבובים המפותלים בירידות לבקעה לא נשמע ציוץ בקטגוריה הזו. האופנוע שומר בצורה אדוקה על הקו, ולמרות שהוא לא מתנהג כספורטיבי בן 600 סמ"ק על כבישי מלכישוע הוא אכן מסוגל להגיע בקלות לרגליות. הפרונט לא שוקע כמו בהמות דו"שיות גדולות אחרות, והפידבק שאתה מקבל ממנו עוזר לבצע תיקונים מהירים. למרות שיש לי התחושה שהברקסים של הואראדרו טובים בהרבה, בלימה אגרסיבית בוי-סטרום לא תוציא את האופנוע משווי משקל ותאפשר לרוכב לחמוק ממכשולים גם בעת הטיה.

על מה שקרה בראש פינה נכתב רבות בשירים ובאגדות, אך למרות שזקני צפת לא יהיו כנראה מסוגלים לשחזר את מה שהתחולל שם בדיוק, הגירסאות הרשמיות מדברות על כחצי פרה שלמה שהועלתה על המזבח לטובת שני המנהלים… היה קשה אבל לא נשברנו גם כשהגיע הקינוח. אתם מדמיינים לעצמכם שהרבה ממה שקרה אחרי זה אני לא זוכר, אבל בגדול הדרך הביתה מהירה ועוברת ללא אירועים מיוחדים.

לסיכום חווית הרכיבה שלי על הוי-סטרום ריכזתי עבורכם כמה פלוסים:

מנוע גמיש יחסית
עקומת כוח זמינה
נוח לשיוט אבל גם למתפרצות במידת הצורך
מתלים מצוינים
גדול וכבד אבל לא מרגיש כזה
זריז בעיר, זריז מחוץ לעיר
פוזה פוזה פוזה
הוי-סטרום הוא, כהגדרתו הרשמית, אופנוע "לא-ספורט". אבל ככזה הוא מספק ביצועי רכיבה לא רעים בכלל, בין אם בכבישים מפותלים ובין אם על כבישים רחבים וארוכים.

ואי אפשר גם בלי כמה מינוסים:

מנוע רועש פלוס
נקישות מעצבנות, לא אופייניות לסוזוקי בהעברת הילוכים מעלה, במיוחד מראשון לשני
כידון עם זווית אחיזה מוזרה, לא אופיינית, דורש הסתגלות קצרה
רעידות וקרקושים, אולי אופייני למנועי וי-טווין, אבל אפשר לומר הרבה יותר מאשר היית מצפה מסוזוקי

שוב תודות לאבניר ולהונדה על התמיכה ועל האופנועים המצויינים!

8 Comments

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות