על כנפי העיט – מוטוגוצי V7

לרגע חשבתי שחזרתי בזמן, לשנות ה- 70, שנות ילדותי.

meron-8

תחושת נוסטלגיה ורומנטיקה אפפה אותי כשהגעתי לעופר אבניר להוציא את הגוצי בבוקר יום שישי. הגוצי עמד שם בין כל ה- 4 בשורה, הטווינים והסינגלים המודרניים. הסופרספורטיים והאדוונצרים הנוצצים, עתירי הנפח והסוסים. הוא ניצב גאה, בלי רגשי נחיתות, כאילו רוצה לומר: עם כל הכבוד לסוסים שלכם ולסמקים שלכם, לי יש משהו אחר שלכם אין!

עיצוב הרטרו החזיר אותי ברגע אחד לימים בהם היה אפשר למצוא ברחובות גוש דן אופנועים דומים: נורטון, טריומף, BSA. בזמנו אופנוענים נחשבו למשוגעים אמתיים, הם היו מעטים, ואנחנו הילדים של שנות ה- 70 הערצנו אותם. הם היוו סוג של בריחה מהמציאות הישראלית המיליטנטית והסולידרית. חבורה של אינדיבידואליסטים פרועים שרוכבים אל החופש. הם הקסימו אותנו. ובזמנו היה לאן לרכב, האופק היה רחב ורחוק – כל חצי האי סיני היה שלנו. אחת הפעמים הראשונות שראו חבורת אופנוענים ישראלית בטלוויזיה הייתה כאשר צוות צלמים של ערוץ 1 (היה רק את אותו ערוץ בזמנו ובשחור לבן) ליווה במסגרת סרט דוקומנטרי, חבורת אופנוענים בדרכה לפסטיבל נואבה האגדי בסיני (הוודסטוק של ישראל).

מאז שנות ה- 70 וה- 80 העליזות זרמו הרבה מים בירקון והיום יש מאות אלפי רוכבים ואופנועים בארץ ומכל הסוגים, כולל כאלה הנחשבים לאקזוטיים במיוחד, כמו דוקאטי ו- MV אוגוסטה. בכלל, סצנת האופנועים הפכה בשני העשורים האחרונים בישראל להמונית, צבעונית ומושכת, בדומה לאירופה.

meron-1

בשנים האחרונות החלה בישראל (הרבה בזכות הרשתות החברתיות) מסורת של רכיבות משותפות במועדים קבועים. חבורות של מאות רוכבים ולעיתים אף אלפים, נפגשים, מסמנים יעד מעניין בארץ ויוצאים לכבוש אותו ביחד. כך לדוגמה, רוכבים למצדה בערב ראש השנה כבר למעלה מעשור ולהר בנטל בגולן בערב פסח. לרוב היציאה מתבצעת בשעות המוקדמות שלפנות הבוקר כאשר ההגעה תמיד לפני הזריחה. השנה שינתה במידה מסוימת הרכיבה את פנייה. בנוסף לרכיבות המסורתיות ההמוניות יותר. החלו רכיבות משותפות, אינטימיות, בקבוצות קטנות של עשרות רוכבים. רוכבים שהם לרוב חברים שרוכבים ביחד שנים ארוכות. דבר בעל חשיבות בייחוד ברכיבה מאתגרת בלילה ובכבישים טכניים.

השנה היעד – הר מרון.

meron-5

ב- 1:09 בדיוק אני פוגש את הגוצי בחניון התת קרקעי, צמוד לטי-מקס החדש של השכן… שני עולמות אני מלמל לעצמי – הטי-מקס הזה, המודרני, ספורטיבי ומתוחכם על מול הרטרו גוצי. לחיצה על הסטרטר ושתי הבוכנות בתצורה הקלאסית של הגוצי הבולטות משני צדי האופנוע מתעוררות לחיים, כשהם מרעידות את החניון, את התחת ואת הרגלים שלי. אצל הגוצי הכל מתנהל אחרת. ברגוע, בלי לחץ, אבל אני מה לעשות, קצת ממהר… שעת היציאה בגלילות נקבע ל- 1:30 בדיוק וצריך גם לתדלק. אני מאיץ בגוצי לשנות קצת מהרגלו בשבילי ויאללה לצאת מהשאנטי וקדימה לדרך. איילון כמעט ריק כשאני פוגש אותו מיד אחרי שפירים. אין כמו כבישים פתוחים בשביל אופנוען, כמה כיף בלי כל קופסאות הפח מסביב.

כשאני מגיע לגלילות, שקט מסביב, לרגע חשבתי שיצאו כבר… עם הכניסה אל לב החניון אני רואה מרחוק את מיצו מתדרך את החבורה. ההקשבה מופתית, עד שהגוצי נכנס. הסאונד הרועם והייחודי, יחד עם הלוק הלא שגרתי שלו, מפר את הדממה. המבטים של הסובבים מופנים אלי במבט שואל של: מי זה החייזר הזה שנכנס לפה עכשיו עם הענתיקה הזו?

לגוצי הקלאסי מנוע V-טווין 744 סמ"ק. שתי הבוכנות יושבות בזווית של 90 מעלות עם שני שסתומים לצילינדר. למרות שהגוצי שומר על מאפייני הרטרו המסורתיים גם במראה וגם בתחושות, עדיין מדובר באופנוע מודרני עם מערכת ABS ,הזרקת דלק, בקרת אחיזה ובלמים של ברמבו.

meron-9

האופנוע נראה קטן ביחס לנפח המנוע. הכיסא היפיפה, המעוצב ברוח הרטרו, יחד עם הלוגו של מוטוגוצי מאחור, מאוד נוח ומרווח. הישיבה זקופה והכידון לא רחב מדי, בדיוק במידה הנכונה. לוח השעונים כולל מד מהירות וסלד גדולים וברורים בעיצוב קלאסי. מיכל הדלק מעוצב מקסים, כולל את הלוגו הסקסי של מוטוגוצי יחד עם כנפי העיט המרשימים. 22 הליטרים שבמיכל הדלק יכולים להספיק לכ- 500 ק"מ של רכיבה.

meron-7

בכביש החוף לאחר היציאה מגלילות אני מגלה שלמרות 48 הסוסים הגוצי לא מרגיש חלש. המומנט מורגש מסלד אפסי כמעט. בין 4,000 סלד ל- 6,500 הגוצי מרגיש הכי חזק, ב- 7,000 סלד נכנס לפעולה מנתק ההצתה. אבל רכיבה חזקה על הגוצי זה ממש לא העניין. כל הקסם של האופנוע הוא בנינוחות שהוא משרה על הרוכב. בתחושות שפמפמיי המנוע מעבירים לגוף, כאילו הרוכב הופך לחלק בלתי נפרד מהמכונה. אתה לא רוצה לרכב מהר וחזק עם הגוצי, כל הקטע הוא ליהנות מהרוח, האוויר הנעים והקריר של חודש אוקטובר, מהנוף ומהמוסיקה בתוך הקסדה. אבל כשצריך והמחט בשעון הסלד יושבת על המספר 5,000 הגוצי ימשוך יפה, יפה מאוד ועל גלי המומנט הבריא שלו הוא ישמור על קצב גם עם אופנועים חזקים יותר.

meron-3

בכבישים המפותלים בעליות בדרך להר מרון הגוצי עושה יפה את העבודה. המשחק עם הילוכים מיותר כאשר הכוח מגיע מוקדם כל כך. המנוע הבשרני של הגוצי מאפשר לטפס בביטחון רב לפסגת הר מרון (1,204 מטר מעל פני הים). הכידון הרחב והישיבה הזקופה מאפשרים בקלות לרכב בכבישים המפותלים והחשוכים. הרוכב יושב גבוה, זקוף, דבר התורם לשדה הראיה בייחוד בכבישים מאתגרים. הגוצי לא אוהב שלוחצים אותו, הוא אוהב לקחת את הפניות בקצב שלו, בלי בלימות מאוחרות ובלי כניסות מהירות. אבל אם זורמים אתו בקצב שלו הוא יודע יפה מאוד להתנהג גם בכבישים טכניים.

meron-2

ב- 4:30 מגיעה השירה לפסגת הר מרון ומתמקמת בסמוך לבסיס חיל האוויר. הנוף הנשקף מההר מקסים וכשהשמש עולה והגליל מתגלה במלאו הדרו, שוב אני מלמל לעצמי : כמה יפה הקטנטונת שלנו… לאחר הזריחה אני יורד מההר.

הגוצי אוהב מאוד את השעות המוקדמות של הבוקר, בייחוד בפיתולי הגליל העליון, ובתוך שמורת הטבע של הר מרון. המנוע מפמפם בשלווה גוצית אופיינית, לא ממהר לשום מקום, לוקח את הזמן, ממצה את הרגע. ככה גם האוויר הגלילי נכנס טוב יותר לריאות, ויש יותר זמן לזרוק מבט פה מבט שם לנוף שמסביב .הגוצי מכתיב קצב רכיבה אחר – Easy Rider

meron-4

לסיכום:

הגוצי עולה 58,000 ₪, ובתמורה לזה אתה מקבל אופנוע עם הרבה אופי וסטייל, אבל כזה שלא מבקש להצטיין בביצועים ספורטיביים, בהתנהגות חדה ובשבירת שיא מהירות. המנוע הייחודי, הלא מאוזן של הגוצי, פמפומי הבוכנות הקרובות כל כך לרוכב, והעיצוב הקלאסי, הם אלה העושים את ההבדל בינו לבין עוד אופנוע מודרני מהדור האחרון. האופנוע נכלל בקטגוריות הרישוי המוגבלת ולכן מתאים לרוכבים מתחילים, אבל לא רק, גם לרוכבים מנוסים וותיקים המבקשים רכיבה נינוחה ובסטייל. מוטו גוצי מאפשרת ללקוחותיה קטלוג עשיר הכולל רשימה ארוכה של אבזרים שבעזרתן ניתן בהתאמה אישית – "קסטומיזציה" להפוך את הגוצי לאישי וייחודי.

meron-6

(קרדיט לתמונות: אסף רחמים)

6 תגובות בנושא “על כנפי העיט – מוטוגוצי V7

  1. למרות שאין לי שום עניין באופנועים הכתיבה שלך גרמה לי להמשיך ולרצות לקרוא. היא הצליחה ממש לגרום לי להבין אותך ולחוש את ההרגשה שלך באותה סיטואציה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *