ההספד שלי על טל שביט

טל שביט איננו.

זה צירוף מילים שלא מתקבל על הדעת. זה חלום רע, אני תיכף אתעורר ממנו.

אבל לא. אני קם בחו"ל בשעות הבוקר ומגלה שהמכשיר הסלולרי שלי מוצף בעשרות הודעות סמס. קריאה מהירה דרך רצף ההודעות ואני מתישב על המיטה, ברכי פקות, חושך בעיניים.

טל שביט איננו.

החדר מלא אנשים שהגיעו מכל העולם כדי לשמוע את החדשות האחרונות, כולם צוחקים מהבדיחה האחרונה של המרצה בקורס. אף אחד מהם לא דובר את השפה שלי. כולם מכירים אותי, חלקם מכירים אותי בתור אופנוען, אבל אף אחד מהם לא יכול להבין למה אני לא צוחק איתם ולמה פני נפלו. אני רוצה לבכות אבל אני לא יכול. אי אפשר. אני רוצה להיות בהלוויה, אבל אני לא יכול. האינטרנט פה מקרטע, כלום לא עולה.

טל שביט איננו.

חבר יקר שלי, הכרתי אותך מאוחר מדי. לפני זה, כמו אלפים אחרים, קראתי בשקיקה את דבריך. אני זוכר את הפעם הראשונה שהעזתי לדבר איתך, זה היה אי שם בתחילת שנות התשעים, שאלתי אותך מה לדעתך עדיף לקנות – FZR600 או GSXR750. זה היה מזמן, ומאז גדלתי, החכמתי ולמדתי ממך הרבה.

בשנים האחרונות, הפעילות שלי בקהילת הרוכבים והרוכבות שאותה אני מעצב הביאה את דרכנו להצטלב, ומאז לא נפרדנו. רק לפני שבוע ישבנו יחד לצהרים על המבורגר וכוס בירה ושוחחנו על המשך דרכנו. תכננו לכתוב יחד באתר שהקמת, עשינו תוכניות לעתיד. אבל לעתיד תוכניות משלו. אם זה קרה לך טל, זה יכול לקרות לכל אחד. לא סתם אומרים שאלוהים לוקח אליו את הטובים ביותר. אם יש "סיירת" של אנשים שמובילים את התחום בישראל, אנשים שהם משכמם ומעלה, אנשים שהם נקיים ללא רבב ושכל עצם הוויתם הינה לטובת הקהילה ולמען ציבור הרוכבים – הרי שאתה, טל, היית המג"ד שלה, אתה היית השפיץ של החנית.

בדרכך הייחודית, בידענותך המופלגת שימשת לנו כמגדלור בביצת הבינוניות. לא היית מוכן להתפשר על שום אות, על שום פיסת מידע שגויה. היום, גם כשאתה לא נמצא פה איתנו (ואם הייתי מעז לומר "שאתה" היית מיד קופץ לתקן אותי ומוסיף "כשאתה"), אלומת האור שלך ממשיכה להאיר את דרכנו ולתת לנו כיוון ברור.

אני יודע שבמקום שבו אתה נמצא כעת, הכבישים ארוכים ומפותלים, המנוע חזק ובועט, מזג האוויר נפלא, והרוח סביבך מלאה ניחוחות נפלאים של פריחה. אני אמשיך להנציח את דרכך ואת שיטתך ואעשה זאת עד שלעתיד יהיו תוכניות אחרות גם עבורי. אני מאמין שאז נוכל לשבת יחד ולסיים את אותה כוס בירה קרה.

תהיו חזקים כולכם. זה מה שהוא היה רוצה.

מיצו, מנהל פורום אופנועים בתפוז

ה- 4 במרץ, 2011

פוסט זה פורסם בקטגוריה דעות אישיות, טל שביט, עם התגיות , , מאת Mitsu. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

אודות Mitsu

מיצו הוא שם העט בו אני מוכר בקהילת רוכבי הדו"ג, אבל שמי האמיתי הוא דניאל פטרי. אופנועים הם התשוקה שלי, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מתעסק רק בהם. למזלי (או שלא) יש לי בחיים הרבה עניינים אחרים שדורשים את תשומת ליבי, בעיקר עבודה ומשפחה, כך שאני לא מצליח להתעסק עם מה שאני באמת אוהב כל היום. היתרון בכך הוא בעובדה שבכל פעם שאני עולה על אופנוע, אני חוזר ומתלהב. אתם יכולים למצוא אותי פה, אבל מכיוון שאני אוהב לכתוב כשעולה בי המוזה (בעיקר כשמעצבנים אותי, אבל לא רק), אז יוצא שאני גם כותב המון במקומות נוספים כמו פורום 8 של תפוז, פולגז, דוג"רי וכמובן פייסבוק. כתבות שאני כתבתי פורסמו בעבר במגוון מדיות כמו YNET, גלובס, מוטו, אוטו ועוד. בכל הקשור לנושאים המופיעים באתר זה ניתן ליצור איתי קשר דרך הקישור המופיע בראש כל דף.

2 תגובות בנושא “ההספד שלי על טל שביט

  1. פינגבאק: מיצו בדרכים » Blog Archive » חברים מלווים את טל שביט בדרכו האחרונה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *