המשך עידכונים בבלוג

בקצרה – אל תדאגו, הכל ימשיך כרגיל. אמשיך לנטר, לעקוב ולעדכן את מיקומי המצלמות, וכמובן אמשיך לעדכן במצבי ובהתקדמות בתהליך השיקום. ברגע שאוכל (וזה עלול לקחת קצת זמן, מסיבות מובנות) אחזור להעלות גם מבחני אופנועים.

תודה לכל מי שכתב, התקשר, ביקר ועקב אחרי הבלוג בחודשיים האחרונים. זה לא מובן מאליו, ולראות כמות כזו של עוקבים עושה רק טוב בלב.

על מה אתה יושב

כבר שבוע וחצי שאני מאושפז במחלקה הנוירולוגית של בניין השיקום בתל השומר. אני "צעיר" כאן, ואני לאט לאט לומד את הנהלים, החוקים הכתובים והכללים הבלתי כתובים. אני גם מכיר את הצוות, יודע ממי אפשר לבקש מה, מי יחזיק לי את הרגליים בעדינות ומי יזרוק אותן בגסות וללא התחשבות, עם מי אפשר לצחוק וממי צריך להתרחק כדי שלא יתחיל להתעסק איתי. סדר היום פה די קבוע ולא גמיש, ואני לאט לאט מסתגל אליו בניסיון להספיק לכל הפעילויות ולתמרן בין בדיקות לבין חוגים או הפעלות שיקומיות אחרות שנקבעו לי בלו"ז על ידי הצוות.

ואז נפל לי האסימון.

אני בעצם נמצא במעין סוג של כלא. כלא מודרני, תנאים סבירים למדי, אבל עדיין כלא.

הערה: פוסט זה נכתב במידה רבה של בדיחות דעת, אל תקראו אותו כלשונו. נסו לקרוא בין השורות.

הפשע

יש לי שותף ל"תא". גם הוא "יושב"  ומרצה את "גזר דינו". הפשע הוא המעשה שבגינו "נענש" האדם ואשר בגללו הגיע לשיקום, חלקם אחרי ניתוחים מסובכים, ואחרי תקופות אשפוז ארוכות.

הסיבות לעונש הן מגוונות, ועם הכניסה ל"כלא" אנשים מסתקרנים ובודקים אצל החדשים: "החלקתי על כתם שמן", "נפלתי ממקבילים על הראש", "מעדתי ממשטח ונפלתי", "נסעתי על אופניים ונכנסתי ברכב חונה שחסם את הנתיב"… השותף שלי לתא, טייס, היה יצירתי במיוחד: "היו מים בדלק, נפלתי עם מטוס".

כולם כאן יושבים על משהו, שניים בתא, והמשותף לכולם הוא שכולם חפים מפשע.

גזר הדין

ה"עונש" שהוטל עלי שונה מזה שהוטל על שותפי לתא. אצלי, גזר הדין קבע שאחזור ללכת ולרוץ – תחזיקו לי אצבעות שאכן זה מה שיקרה. אצל אחרים גזר הדין קשה הרבה יותר. גם כאן, "אסירים" רבים היו מוכנים להחליף ללא היסוס את העונש שלהם עם זה שקיבלו מאושפזים אחרים. להמשיך לקרוא

כן. הצטרפתי לסטטיסטיקה.

זה יהיה פוסט קצר.

היום לפני שלושה שבועות ויום יצאתי לרכיבה קצרה עם מספר חברים באזור הרי ירושלים. בדרך חזרה, כשהייתי בדרכי הביתה, על אחד הסיבובים המובילים מאזור מערת הנטיפים לכיוון בית שמש, עליתי על מה שנראה והרגיש כמו כתם שמן או סולר.

לא היה לי סיכוי.

האופנוע החליק ב-לואו סייד, אני החלקתי ונחבטתי בעצמה באספלט. תאונת דרכים לא קלה.

לפני תהליך לא קל של החלמה ושיקום שייקח חודשים ואולי יותר. החלק החיובי בתמונה המורכבת הוא שאני חי, שאני נושם, ושלא נפגעתי בראש.

אני ממשיך. תהיו חזקים בשבילי, ורק מחשבות חיוביות בבקשה.

טיפים לאחסנת אופנוע לטווח ארוך

במדינות רבות בחו"ל בהן מזג האוויר בחודשי החורף אינו מסביר פנים לרוכבים, נוהגים רבים מהם לאחסן את האופנוע/ים שלהם למשך מספר חודשים, אפילו 6-8 בהתאם לאורך תקופת החורף באותה מדינה, ולהוציאו שוב מתרדמת החורף לאחר הפשרת השלגים וחזרת מזג האוויר לכזה שניתן לרכוב בו.

גם אצלנו יש רוכבים לא מעטים המעדיפים לא לרכוב בחורף, אפילו שעונת החורף אצלנו קצרה יחסית, והקור בה אינו עז כמו למשל בארצות צפון אירופה או בחלקה הצפוני של ארה"ב וקנדה. קיימים כמובן גם רוכבים שלא אוהבים לרכוב בחמסינים הקשים של יולי אוגוסט, ולעיתים גם הם מוצאים עצמם מעמידים את האופנוע ובוחרים בפתרון אחר – אולי קטנוע ואולי אפילו רכב רחמנא לצלן. מעל כל אלה, ישנם גם רוכבים שנאלצים להעמיד את האופנוע מסיבות אחרות לגמרי, כמו היעדר תקציב לתחזוקה וביטוחים (אוי, הביטוחים האלה כואבים בכיס…), או אפילו תקופת היעדרות ארוכה מהארץ.

רצוי לציין כי במונח "תקופה ארוכה" אני מתייחס לכל תקופה מעל פרק זמן של כחודש, כיוון שמתחת לפרק זמן זה סביר להניח שלא יגרם כל נזק משמעותי למכלולי האופנוע גם אם יעמוד ללא תנועה.

תהיה הסיבה אשר תהיה, לפני שמאחסנים אופנוע לתקופה ממושכת יש מספר פעולות שרצוי לבצע אותן, כמובן בהתאם לסוג האופנוע. הכנת האופנוע לאחסנת חורף ארוכה מאפשרת גם מינימום התערבות בעת הפשרתו לקראת האביב.

הערה: חלק מהטיפים הללו עשויים להישמע לחלקכם כמוגזמים, בטח שבטח אם אתם מתכוונים לאחסן את האופנוע לקראת נסיעה של 6 שבועות לחו"ל. אתם אולי צודקים, אבל רציתי לוודא שכל מה שצריך להיאמר יאמר, ואיש איש יבחר בדרך המתאימה לו ביותר לאחסנת האופנוע שלו.

אז הנה מתחילים:

סעו לרכיבה ארוכה, מהנה וכייפית לפני האיחסון

אחרת איך תתגעגעו לכלי שלכם? השתדלו להנות ממנו עד כמה שאפשר לפני שמגיע מועד האיחסון.

מצאו פתרון אחסון מתאים

אם יש לכם מחסן, סככה, מכולה, אפילו עגלה נגררת שיכולים להגן מפני פגעי מזג האוויר – גשם, קור, ברד, שלג (בישראל? כן גם אצלנו לפעמים), קרה, חמסין ואבק. הגנה כזו יכולה להגן על האופנוע מפני קורוזיה, חלודה, רטיבות במערכת החשמל, ובמקרי קור קיצוניים גם קפיאה של נוזלים. למרות שמחסן הוא בהחלט פתרון טוב, לא לשכוח לאוורר אותו מדי פעם כדי למנוע הצטברות של גזים או חומרים כימיים אחרים.

בין אם יש לכם ובין אם אין לכם פתרון של קבע, כסו את האופנוע באמצעות כיסוי איכותי (ולא סתם שקיות ניילון גדולות). כיסויים מגינים לא רק מפני פגעי מזג אוויר אלא גם בפני פגיעות בעלי חיים כמו חתולים שיאהבו להתאחסן אצלכם על המושב של הבייבי שלכם, כולל הפגיעה בריפוד והריחות הנלווים לכך. אפשר לכסות את האופנוע בכיסוי כפול ולקשור את הפנימי בצורה הדוקה לגופו של האופנוע.

תדאגו שיהיה לכם ביטוח בתוקף

החוק במדינת ישראל קובע שלכל כלי רכב חייב להיות צמוד ביטוח חובה בתוקף. על כך יש להוסיף גם ביטוח מקיף, על כל מקרה שלא יבוא. מצד שני, אם אתם בקטע של השבתה יזומה של האופנוע כדי לחסוך בביטוחים, דעו לכם שראשית אתם עלולים למצוא את עצמכם בבעיה במידה ויקרה משהו, ושנית בדקו היטב מה אתם מעדיפים – לישון שינה טובה ורגועה בלילה, או לדאוג מכל רכב שעובר או כל אדם חשוד שמתקרב לאופנוע שלכם.

אם יש לכם מקום איחסון סגור לאופנוע, סביר להניח שתוכלו לוותר על חלק מהביטוחים האלה או כולם, לפי שיקולכם.

מנוע ותיבת הילוכים להמשיך לקרוא

פיסת אינפורמציה לא נחוצה – איך לעשות ווילי

ווילי זה דבילי. כולנו יודעים את זה. ובכל זאת, אלה מהרוכבים ששולטים באומנות הרכיבה על גלגל אחד (האחורי, כי רכיבה על הקדמי נקראת "סטופי") מתגאים בחיוך שמתפתח להם מאוזן לאוזן בתוך הקסדה.

כתבתי על זה כבר בעבר, אבל לאחרונה נתקלתי בסרטון מגניב וחשבתי לחלוק אותו אתכם הקוראים.

איך עושה סוס?

חשוב לומר – ראו הוזהרתם: לחובבי וילי יש לא מעט סיכונים שהם צריכים להתמודד איתם, החל בשוטרים שמאוד אוהבים לתפוס ולתת דו"חות על נהיגה בקלות ראש (סעיף 62-2 הגורר בעקבותיו הזמנה למשפט + 3 חודשי שלילה כמינימום ועד שנתיים מאסר), דרך בעיות של בטיחות חמורות (ראו את מקרה הרוכב מאזור מודיעין שנהרג בעת ביצוע תרגילים כאלה), נזק לאופנוע עצמו (מקרים של שבירת צוואר שלדה, נזק למיסבי היגוי, לבולמים ועוד) – ולא פחות חשוב – הם פוגעים פגיעה קשה בתדמית של כולנו ומגבירים את הסטיגמה השלילית שיש לציבור כלפי רוכבי האופנוע ה"חוליגנים והפושעים"…

אז זכרו – ווילי היא פעולה לא חוקית בארצנו, סעו באחריות ובזהירות.

לאחר שכל מה שצריך להיאמר נאמר, קבלו סרטון מושקע למדי המסביר את רזי ביצוע הווילי:

חיזוק שרירי הליבה כהכנה לרכיבה תחרותית (ובכלל)

היה לנו פוסט בנושא הזה בעבר, אבל הסרטון הזה נראה לא פחות חשוב, כשמטרתו העיקרית היא חיזוק שרירי הליבה – או ה- Core של הגוף שלנו, שרירים המאפשרים לרוכבים (ובכלל) להחזיק את גופם ביציבה הנכונה בעת רכיבה תחרותית, אבל החשיבות שלהם קשורה לתפקודנו התקין בכל שדרות החיים.

שרירי הליבה הם למעשה שרירי מרכז הגוף הפנימיים והם כוללים קבוצות של שרירים ביניהם שרירי הגב, שרירי הבטן ורצפת האגן. שרירים אלו הם מרכז הכוח של הגוף, וחיזוק נכון של שרירי הליבה משפר את היציבה ומשם גם את תפקוד שאר שרירי הידיים והרגליים (שלא לדבר על ה- Six Pack – אותן קוביות בבטן שכולנו היינו רוצים להתגאות בהן).

חשוב להזכיר נקודה חשובה מאוד לצופים בסרטון: בניגוד למה שחלקכם חושב, הצפייה עצמה בסרטון כושר לא משפרת במאומה את הכושר של הצופה. אתם ממש צריכים לבצע את התרגילים בעצמכם כדי שזה יעבוד… 🙂

הנה הוידיאו, תהנו:

סקירת מצלמת דש-בורד – DOD LS460W

"אדון שוטר, זה ממש לא נכון! עצרתי עצירה מלאה בעצור! בכלל לא יכולת לראות אותי מהמקום בו אתה נמצא!"

"השוטר הזה פשוט ממציא עובדות! סיימתי עקיפה הרבה לפני התחלת הקו הלבן!"

"יצאתי בירוק והנהג הזה חצה מולי את הצומת באדום מלא! ברור שזו לא אשמתי!"

כמה פעמים יצא לכל אחד מאיתנו להיתקל בסיטואציה כזו? לי אישית קרו לא מעט מקרים בהם הצטערתי שלא היה לי תיעוד מלא של הנהיגה שלי. העובדה שלנהג עומדת האפשרות להציג את זווית הראיה שלו בעת בחינת התנהגותו ונהיגתו – למשל במקרים של קונפליקט בין גרסת הנהג לגרסת השוטר שמאשים אותו בביצוע עבירה, או במקרים שבהם יש צורך בבדיקה של אשמת אחד הצדדים המעורבים בתאונת דרכים ועוד – עשוייה לעיתים להטות את כפות המאזניים לטובתו.

מצלמות דש-בורד (Dashboard) הן הרבה יותר מטרנד חולף. אחרי שהתרגלנו לראות עשרות סרטוני תאונות ושלל התרחשויות הזויות מכבישי רוסיה, התופעה של התקנת מצלמות לתיעוד נסיעה החלה לצבור תאוצה גם בארץ – וטוב שכך.

אחרי שהתנסיתי בלא מעט מצלמות סיניות (עד טווח של כ- 120 דולר) שנרכשו באיביי, מצאתי שאף מצלמה "זולה" לא מצליחה לספק את הסחורה. איכות הסרטון (הנובעת מאיכות החיישן והעדשות), איכות צילום בלילה, איכות ההרכבה והחומרים, המחבר לשמשת הרכב, עמידות בחום הישראלי – כל אלה לא עמדו במבחן וכל אותם מאות דולרים מצטברים שהוצאתי כדי למצוא את המצלמה המושלמת לצרכי ירדו לטימיון.

ואז החלטתי ללכת על הטופ שבטופ.

די.או.די (DOD) הינו מותג טיוואני מוביל בעולם של מצלמות דרך לרכב, וה- DOD LS460W היא ה"רולס רויס" של ליין המצלמות של היצרן. מותג DOD התחיל את דרכו בטיוואן ומהר מאד הגיע לשוק הבינלאומי כולו. ב- 2013 החלו מוצרי החברה להיות מיובאים באופן רשמי לישראל ע"י חברת נטתיק בשיתוף חברת ברקום. מה שהופך את מוצרי החברה לאיכותיים במיוחד הוא איכות ייצור גבוהה, בלאי נמוך, איכות צילום גבוהה ועמידות לטמפרטורות גבוהות ברכב האופייניות לקיץ הישראלי, דברים שמקשים על מצלמות סיניות זולות להתחרות בה. איכות זו מאפשרת לנהג להציג את תיעודי הווידיאו והתמונות שהופקו ע"י המצלמה לרשויות במידת הצורך, ולהראות להם תיעוד מציאותי וברור של המתרחש בשדה הראיה של המצלמה.

מי שרוצה לקרוא את השורה התחתונה קודם – הרי היא לפניכם: ללא ספק, מדובר במצלמת הדש-בורד לרכב הכי טובה שיצא לי לבדוק (מצטער, התמונה הזו לא הכי איכותית, אבל הסרט שהמצלמה מפיקה – כן).

2016-01-24 10.43.27

דגם ה- LS460W הוא הדגם החדש ביותר (נכון לרגע כתיבת שורות אלה) של DOD המצוייד בחיישן של חברת סוני ורגישות עד ISO 3200. החיישן גדול יותר ב- 20% מהדגם הקודם ומאפשר לכידה טובה יותר של אור בתנאי תאורה משתנים, בזכות רגישות ISO גבוהה במיוחד. העדשה בעלת שישה אלמנטים וצמצם גדול (F1.6), וכן זווית צילום רחבה של 140 מעלות. בזכותם ניתן להפיק צילומי לילה מוארים וחדים מאוד, גם כאשר תאורת הרחוב מוגבלת, איכות המשאירה (באמת!) מאחור את כל מתחרותיה.

להמשיך לקרוא

אוניברסיטת אריאל הוסמכה לשמש כמעבדת רכב שלישית בישראל

בכתבה שפורסמה באתר משרד התחבורה נאמר כי משרד התחבורה הסמיך את אוניברסיטת אריאל שבשומרון לשמש כמעבדה מוסמכת לרכב ולבצע בדיקות של כלי רכב, מוצרי תעבורה ובקרה על יצרנים מקומיים.

מעבדת הרכב החדשה שבאוניברסיטת אריאל מצטרפת לשתי המעבדות שכבר פועלות בישראל: מכון התקנים הישראלי והטכניון. מעבדות הרכב מספקות כיום שירות נרחב לציבור כמו למשל, אישור לכלי רכב לאחר שינוי מבנה, ייבוא אישי, אישור מוצרי תעבורה, התקנות מיוחדות בכלי רכב, אישור אבי טיפוס, אישור גרורים ועוד.

בהקשר לנו הרוכבים, מעבדות הרכב מבצעות גם את בדיקת הקסדות הנרכשות באופן עצמאי ע"י רוכבים בחו"ל והמיובאות ארצה. על תהליך הייבוא הטרחני, הארוך והמייגע ניתן לקרוא כאן:

רכישת קסדות מחו"ל – המדריך המלא

שר התחבורה ציין כי כניסת מעבדת רכב נוספת לענף תגביר את התחרות, תביא לשיפור השירות בקרב ציבור היבואנים ויצרני הרכב והעוסקים ביבוא וייצור מוצרי תעבורה.

אוניברסיטת אריאל הוסמכה לשמש כמעבדת רכב שלישית בישראל

ולנו נותר רק לקוות.

הקלה בדרך למבחן הרישוי השנתי לרכב

החל מ-1 ביולי, יוכלו נהגים ורוכבים לשלם את אגרת רישיון הרכב ("טסט"), באמצעות האינטרנט או המוקד הטלפוני ולבצע מיידית את מבחן הרישוי השנתי לרכב, מבלי להמתין לאישור תשלום של הבנק.

כאן:

הקלה בדרך למבחן הרישוי השנתי לרכב מהשבוע הבא: משלמים אגרת רישיון רכב באינטרנט ומבצעים מיידית את ה"טסט"

עד כה, נאלצו נהגים ששילמו את אגרת רישיון הרכב, הנדרשת לצורך ביצוע ה"טסט", באינטרנט או במוקד הטלפוני, להמתין מספר ימים עד לקבלת הטופס עליו מוטבעת חותמת תשלום של הבנק "שולם".

עד לקבלת אישור תשלום של הבנק, לא התאפשר לבעלי הרכב ששילמו את האגרה באמצעים המקוונים, לבצע את מבחן הרישוי השנתי, למעט מי שהנפיק טופס אגרה באמצעות עמדות הרישיומט, המוצבות כיום בסניפי הסופר פארם ובמשרדי הרישוי.

בתום מבחן הרישוי השנתי לרכב ולאחר קבלת דיווח ממכון הרישוי, כי הרכב עבר את הטסט בהצלחה, משרד התחבורה ישלח לבעל הרכב רישיון רכב שבו יופיע אישור התשלום ואישור על ביצוע המבחן שנתי.

טראומת ילדות אישית שטרם נרפאה

אם תשאלו רוכב הגון למה יש לו אופנוע ומה מושך אותו או אותה בחוויית הרכיבה, הוא יספר לכם סיפורים מכאן ועד לשקיעה אודות תחושת החופש, הרוח, היעדר הגבולות, הימנעות מפקקים ומה לא. כל אלה, כנראה, הן סיבות לגיטימיות למדי לכך שאנחנו, הרוכבים – רוכבים.

כנראה שגם אני אספר את אותו סיפור.

אבל מסתמן שאצלי הסיבה טמונה, ככל הנראה, באיזה מחסור שסבלתי ממנו, לכאורה, בתקופת הילדות. תקראו לזה טראומה, פצע, לא יודע. עובדתית, אני נזכר בזה מדי כמה שנים, והנה החלטתי לכתוב על זה כאן.

גדלתי בבת-ים של שנות השבעים והשמונים. לא, אני לא ראיתי את עצמי כערס, ועל הסטיגמה שהיתה דבוקה ליוצאי העיר למדתי רק כשגדלתי והגעתי לתיכון ואחר כך לצבא. החברים שלי לא הסתובבו עם סכינים או בקבוקי אלכוהול (נראה לי שהיום המצב קצת שונה, לא?), ואני הייתי ילד טוב גבעתי ואחר כך ילד טוב רמות (שמות בתי הספר בהם למדתי – יסודי ולאחר מכן תיכון).

בתקופה זו גם אני וגם חברי גדלנו במשפחות שלא התברכו בכספים עודפים, מסתדרים עם מה שיש, ומדי פעם מקבלים מתנה כזו או אחרת. אף אחד לא דיבר על מחשב עד לפני תחילת שנות השמונים, ואת הטלפון בבית קיבלנו (קו משותף עם אחד השכנים) רק אחרי שנים רבות של המתנה. אני זוכר עד היום את המתנות ה"שוות" שקיבלתי מדי כמה שנים בימי ההולדת שלי: ווקי-טוקי מארה"ב, שעון דיגיטאלי עם ספרות LED אדומות שהיית צריך ללחוץ על כפתור כדי לראותן, דגמי מטוסים להרכבה וכן דגמים של כמה אוניות מלחמה, ואפילו כלב קוקר ספנייל משוגע שעשה לי את המוות בתור ילד.

אבל דבר אחד רציתי ולא קיבלתי.

כזה:

raliegh-chopper

אופני ה"ראלי צ'ופר" שווקו בשנות השבעים על ידי חברת ראלי מאנגליה, והיוו אייקון של ממש. השלדה המעוצבת בצורה המזכירה את כלי הרכב שהתחרו בתחרויות דראג בארה"ב, גלגל קדמי קטן בקוטרו לעומת האחורי, מושב מרופד עם משענת גב, קפיצים לריכוך הנסיעה מאחור, ידיות גבוהות שניתן היה לרכיב עליהן "שוונצים" מעור סטייל אופנועי הקאסטום, מגני בוץ כמו של אופנוע וסבל קטן.

raliegh-chopper-3

אבל גולת הכותרת של הראלי צ'ופר, אם תשאל כל ילד שגדל באותם שנים, היתה ידית הילוכים עם בורר לשלושה מצבים שמוקמה בחלקם הקדמי של שלדת הקורה הכפולה בין רגלי הרוכב.

raliegh-chopper-2

(קרדיט לתמונות)

כמה קינאתי באותם ילדים! אין לכם מושג! מבטי הערגה, החלומות, הפנטזיות… אלו מחברי שהיה להם כזה זוג אופניים השתוו בעיני לסטארסקי והאץ' המיתולוגיים! כמה סרטים רצו לי בראש באותה תקופה, איזו תשוקה עזה להיות הבעלים המאושרים של זוג אופניים שכזה. עם אופניים שכאלה אפשר היה לשחק בגן אשכול (פארק שהיה קרוב למקום מגורי), אפשר היה לחרוש את כל העיר, ומי היה גבר שיתעסק איתי? היו גם כאלה שהרכיבו חתיכת קלף מקופל על הכנף כך שהוא היה עושה רעש של מנוע בזמן שהאופניים היו נוסעות, והיו גם מתקדמים יותר שהיו מרכיבים נוצצים על השפיצים של הגלגלים.

כאלה אני רציתי. כל כך רציתי.

אז זהו, שלא היו לי כאלה אופניים.

וזהו.

מי יכול לעזור לי לרפא את הפצע? תרומת אופניים כאלה תתקבל בברכה!