אופנועי משטרה עם מכמונת הדבורה בפעולה, ואמצעים להתמודדות

המשטרה מפעילה ניידות גלויות וסמויות העושות שימוש במכמונת מהירות מסוג “דבורה”. בדצמבר 2019 פרסמתי כאן לראשונה שהדבורה נמצאת גם בשימוש באופנועים משטרתיים מסוג KTM Adventure 1290. עד כה לא היתה עדות רשמית לתפיסות משטרתיות באמצעות האופנועים הללו, אבל לפני מספר ימים פורסמה הודעת דובר משטרתית בזו הלשון:

דוברות המשטרה (אגף התנועה):
נהג תושב חורה בשנות ה-30 לחייו נתפס במהירות 225 קמ”ש בכביש 6
היום במסגרת המאבק בקטל בכבישים, בצל העיסוק באכיפה ובלימת התפשטות נגיף הקורונה, פעלו שוטרי אגף התנועה נגד עבירות מסכנות חיים בדגש לעבירות המהירות.
כאמור, בשעות הבוקר בעת הפעלת מכשיר הדבורה על כביש 6 באזור הדרום, נקלט רכב פרטי הנע במהירות חריגה מאוד של 225 קמ”ש לכיוון צפון. עם זיהוי הרכב כאשר הנהג מסכן את עצמו ואת ייתר הנהגים הנעים עמו בכביש, ביצעו השוטרים פעולות מהירות על מנת לעצור את הרכב, בהגיעו למחלף להבים נעצר ע”י מחסום משטרתי.
הנהג תושב חורה בשנות ה-30 לחייו עוכב לחקירה, בסיומה הובא לשיפוט מהיר ובימ”ש החליט להשאירו במעצר בית עד החלטה אחרת וכן, רישיון הנהיגה שלו נפסל עד תום ההליכים נגדו.
נמשיך באכיפה נחושה ובלתי מתפשרת נגד עבירות הגורמות לתאונות דרכים ולא נאפשר לנהגים לרמוס את החוק ברגל גסה.
מצ”ב תמונות קרדיט דוברות המשטרה

וזו התמונה הראשונה שצורפה להודעה:

לפני המכונית אנחנו רואים לפחות 2 אופנועים משטרתיים, אחד מצד ימין (הארגז) ואחד מצד שמאל (העמוד עם הצ’קלקה המשטרתית). רואים גם את הקסדה הלבנה שנחה, כנראה, על המראה של האופנוע השמאלי.

מזווית זו לא רואים באיזה דגם אופנוע מדובר, אבל התמקדות בארגז מצד ימין נותנת לנו רמזים.

התמונה השניה שצורפה להודעת המשטרה מעניינת הרבה יותר:

וכאן אפשר לראות את הפאנל של מכמונת הדבורה מסוג MPH Industries Bee III, ואפשר מיד לזהות שמדובר בדבורה שהותקנה על גבי אופנוע מסוג KTM Adventure 1290 משטרתי (כפי שציינתי בסקופ הזה). מכאן אנו עדים (לראשונה באופן פומבי) לשימוש מבצעי של דבורה על גבי אופנועי משטרה.

בצג האמצעי ניתן לראות את המהירות שבה, לכאורה, נמדד הרכב – 225 קמ”ש. ניתן גם לראות שהמדידה בוצעה במצב סטטי, דהיינו בזמן שהאופנוע עמד במקומו בצד הדרך. ולבסוף ניתן גם לראות שהמדידה בוצעה מהנתיב שבו נסע הרכב, דהיינו עם האנטנה האחורית של הדבורה, ולא הקדמית.

המשך…

מחשבות על מהירות בצל הקורונה

חודש מרץ 2020 חלף לו ועבר, וככל שרמת הסגר הנכפית על אזרחי ישראל (והעולם בכלל) הולכת ומחמירה, כך אנו עדים מן הסתם לכמות הולכת וקטנה של כלי רכב הנעים על כבישי ישראל. לפי הערכות, נפח התנועה ירד בכ- 70% (נכון לסוף מרץ).

משטרת התנועה פרסמה כי בחודש מרץ נרשמה הכמות הקטנה ביותר של תאונות דרכים קטלניות בשנים האחרונות – רק 12 תאונות עם הרוגים, וזאת בהשוואה ל- 24 במרץ 2019, 21 במרץ 2018, ו- 17 במרץ 2017.

גם בהשוואה לחודשים הקודמים השנה נרשמה ירידה משמעותית בכמות התאונות הקטלניות, ובגדול – שנת 2020 אמנם התחילה לא משהו מבחינת תאונות בינואר ופברואר, אבל עושה רושם שהשנה איזנה את עצמה בזכות הגבלות התנועה.

ללא ספק, מגמה מבורכת. לא נכחיש.

עם זאת, מספרים לנו במשטרת התנועה שדווקא הכבישים הריקים מעודדים, כנראה ולכאורה, נהגים רבים לנהוג או לרכוב במהירות גבוהה משמעותית מזו המותרת בחוק. כנראה שהמשטרה אינה זונחת את משמרתה על אכיפת המהירות בישראל, גם כשהשוטרים עמוסים מעל ומעבר לסביר בגלל הגבלות הקורונה והמשימות הנוספות שמוטלות עליהם (יצויין, שבהן הם עושים ללא ספק מלאכת קודש!).

וכאן לא נותר אלא לעצור רגע ולהרהר:

האמנם מהירות הינה גורם לתאונות קטלניות – יותר מאשר גורמים אחרים שעליהם יודעת המשטרה אבל שאינם זוכים לאותה מידת אכיפה?

מניסיון העבר, אנחנו יודעים היטב שהגורם הנפוץ ביותר לתאונות דרכים עם נפגעים כלל אינו מהירות, אלא דווקא עבירת אי ציות לרמזור אדום נמצאת בראש העבירות הקטלניות. אחריה נמצאת עבירת אי ציות לתמרורים, לאחר מכן עבירת אי מתן זכות קדימה להולכי רגל, ועבירת סטייה מנתיב. עבירות מהירות אחראיות רק לכמה אחוזים בודדים מכלל תאונות הדרכים ונמצאת אי שם לקראת סגירת העשירייה הפותחת. לפי הסטטיסטיקה הרשמית, אפילו נסיעה לאחור קטלנית יותר ממהירות מופרזת.

נתונים אלה אינם משתנים לאורך השנים, ומאוששים שוב ושוב מדי שנה בשינויים קלים בין המקומות ה- 2 עד ה- 7, אבל המהירות תמיד נמצאת בתחתית העשירייה של הגורמים לתאונות דרכים קטלניות.

לכאורה, לו עבירת מהירות היתה באמת אמורה להרוג יותר, אז היינו אמורים לראות מספר יחסית גבוה של תאונות קטלניות – גם בחודש בו הכבישים הריקים באופן יחסי – שהרי האמת הינה אבסולוטית. הורג? אז הורג תמיד, ולא משנה אם יש עומס או אין עומס.

בפועל, למרות שאין בידינו פילוח סטטיסטי של הגורמים הרשמיים לתאונות הקטלניות בחודש זה (וככל הנראה גם באפריל ואולי גם במאי), סביר יהיה להניח ששוב, לא מהירות תהיה בראש הגורמים לתאונות אלה.

האם נראה שינוי במדיניות אכיפת המשטרה גם לאחר חזרת נפחי התנועה לכמות הרגילה, מתישהו במאי-יוני אחרי שנסיים את ימי הסגר ונחזור, כך אני מקווה, להתנהלות נורמלית? אני מרשה לעצמי להניח שלא, ושהמשטרה תמשיך לאכוף את העבירות שהכי קל לה לאכוף – משל חיפוש המטבע מתחת לפנס.

מצלמת גאטסו חדשה במודיעין, על כביש 431/יצחק רבין

כמו מדי כמה חודשים, הנה התחיל לו גל התקנות חדש – הראשון של שנת 2020. זו המצלמה הראשונה בסבב התקנות זה, והיא הותקנה על כביש 431 בכניסה למודיעין (טכנית – זהו רחוב יצחק רבין), בצומת עם רחוב יהודה המכבי, ממערב למזרח. אם תהפוך לפעילה, היא ככל הנראה תהיה מצלמת אור אדום ומהירות.

על המפה:

(תודה לאברהם ד., מאיר, מאיר פ. ויניב ב. על המידע והתמונות)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

רב סרן שמועתי עקשני – סוזוקי מאשרת דגם חדש להיאבוסה?

טוב על זה הייתי חייב לכתוב. אתם יודעים. יש לי איזה עניין עם סוזוקי היאבוסה. לא יודע למה. אולי זו העובדה שהיו לי ברבות השנים חמש היאבוסות? אולי.

בכל אופן, בפוסט שעלה באתר Motorbike לקראת סוף דצמבר 2019 נטען שהפעם זה (אולי) אמיתי: אחרי המון שמועות שעוברות עיכול והעלאת גרה שוב ושוב, אחרי מאות הודעות ברשתות החברתיות, ואחרי שהתקווה לחידוש ייצור ההיאבוסה שנגוזה אי שם ב- 2019 – אולי הפעם סוזוקי באמת הולכת להוציא בוסה חדש לשנת 2021!

אבל בעצם זה אמור להיות סימן שאלה: אולי הפעם סוזוקי באמת הולכת להוציא בוסה חדש לשנת 2021?

לדברי האתר, מקור בסוזוקי אישר שהדור הבא של ההיאבוסה יגיע לשנת 2021, ושהוא יוצג בתערוכת EICMA בנובמבר 2020.

אבל אם קוראים שוב את האותיות הקטנות אפשר רק להרים (שוב) גבה לנוכח הפוסט הלא ברור הזה, כי תכלס אין בו שום דבר חדש. הפוסט מדבר על פוסט אחר כמקור שלו, ומפנה לאתר בשם Bennetts בבריטניה (אתר המקושר לחברת ביטוח). בפוסט האמור שהוא בכלל מינואר 2019 מוזכרות אותן שמועות ששמענו כבר משנת 2015. מספר אתרי חדשות דו”ג קלטו את הפוסט הזה ומיד הוציאו גירסה משלהם (למשל באתר של MCN, למשל באתר פולגז, למשל באתר מוטו-דוגרי), ובכל פעם שהוא הועלה באתר אחר, הנחרצות והוודאות של הידיעה הלכה והתגברה עד כדי כך שמסתם שמועה זה הפך להיות משהו כמעט בטוח.

לפי אתרים אלה ואחרים, נפח המנוע יגדל מ- 1,340 סמ”ק ל-1,440 (כדי לפצות על החמרת תקנות הפליטה), ההספק יעלה מ- 198 כ”ס למעל 200 כ”ס (יש כאלה שמדברים על 210 כ”ס), והוזכר גם גיר אוטומטי, וכמובן מערכות בקרה שיישרו קו עם המתחרים כדוגמת ABS לפניות, בקרת אחיזה, מצבי מנוע ועוד.

האם יש דברים בגו?

אז בואו נבחן על סמך מה מתבססות אותן שמועות? לפנינו הפרטים:

1. חלק ממצגת קונספט עיצובי שהוצגה בתערוכת טוקיו ב- 2015 שהציגה משהו שנראה כמו עיצוב מחדש של הבוסה – לא זכה לאישורים או הכחשות מצידה של סוזוקי:

המשך…

אישה, שחורה, על אופנוע לאורכה ורוחבה של כל ארה”ב

בימינו הכותרת הזו לא אמורה לרגש מישהו. אבל קחו צעד אחורה, ולכו כ- 90 שנה אחורנית לשנות ה- 30 של המאה הקודמת. לטובת הצעירים שלא מכירים את ההיסטוריה, נזכיר שמדובר בכ- 20 שנה אחרי שנשים בארה”ב קיבלו את הזכות להצביע, רק כמה שנים אחרי התחלת ייצור המוני של רכבים, שנים שבהם כל הנושא המוטורי היה עדיין בחיתוליו, תקופה של עליות ומורדות כלכליות כתוצאה מהשפל הגדול, ומעל לכל – מדובר בתקופה שבהם היו בשיאם חוקי ההפרדה הגזעית בין לבנים לשחורים בארה”ב.

בסי סטרינגפילד היתה אישה שחורה שנולדה (ככל הנראה) בצפון קרוליינה ב- 1911 (אם כי התיעוד אודותיה קצת קלוש ויש טענות מאוחרות יותר שהיא בכלל נולדה בג’מייקה). בהיותה בת 16 או 17 היא ביקשה מהאמא המאמצת שלה אופנוע, וקיבלה אינדיאן סקאוט, אופנוע שהיה פופולרי מאוד בתקופה. מבלי שתדע להפעיל אותו היא לימדה את עצמה לרכוב. בהיותה בת 19 היא צברה מספיק ביטחון, וכך מספרת הביוגרפיה שלה, היא הטילה מטבע של פני על מפה של ארה”ב, ויצאה לדרך.

סולו.

הרכיבה על סוסי הברזל הגדולים (מתוצרת הארלי דייוידסון, אינדיאן ואחרים) היתה שטח גברי מוצהר, ולכן המחזה של אישה שרוכבת על כלים כאלה היה בהחלט יוצא דופן, לא כל שכן אישה שחורה. בסי שעטה (אם אפשר לקרוא למהירויות של אז בשם הזה, בעצם כן, אולי בהשוואה לרכיבה על סוסים) על אופנוע ההארלי דייוידסון האהוב שלה לאורכם של דרכי עפר משובשות – באותם ימים רשת האוטוסטרדות של ארה”ב עדיין לא היתה קיימת – מגשימה במו ידיה את הרצון לחופש ולתנועה חופשית ברחבי ארה”ב שהיתה עדיין (ותמשיך להיות עוד לפחות 30 שנה) כבולה בשלשלאות ההפרדה הגזעית. כיוון שכך, בעלי מוטלים רבים סירבו לתת לאישה השחורה מקום לינה, אבל בסי לא נתנה לזה לעצור בעדה והיא נהגה לישון על ולעיתים ליד האופנוע שלה בתחנות דלק צידי הדרכים. אם היה לה מזל היא היתה מתארחת אצל משפחות שחורות שפגשה בדרכה. כדי להתפרנס בדרכה היא היתה נוהגת להציג בתצוגות שונות וקרנבלים ברחבי המדינות בהן עברה, עושה סטאנטים עבור הצופים.

המשך…

המצלמות הטקטיות של משטרת התנועה – מכפיל כוח איכותי

נהגים רבים שמו לב לשינוי שחל בחלק מכבישי הארץ בימים האחרונים (וביתר שאת מאז השבוע הראשון של ינואר 2020). מדובר בשינוי בדרך ההפעלה של המצלמות הטקטיות של משטרת התנועה, ולפתע, כמו פטריות אחרי הגשם, אנחנו נתקלים בעשרות רבות (אולי מעל מאה) מצלמות שכאלה על מספר רב של כבישים.

למי שלא מכיר, מדובר במצלמות שחורות ויחסית קטנות, בצורה המזכירה את הקסדה של דארת’ וויידר ממלחמת הכוכבים, המוצבות על עמודים דקים כתומים הנמצאים לרוב על מעקות ההפרדה מבטון בין המסלולים בכבישים מהירים, ולעיתים על מעקות ההפרדה בצידם הימני. כאלה:

מצלמות אלה החלו להיכנס בהדרגה לשימוש במהלך פיילוט שערכה המשטרה בשנה האחרונה ואשר במהלכו החלו לעשות שימוש בכמה יחידות של מצלמות אלה. שימושן העיקרי (לדברי המשטרה) הוא אכיפת שימוש בטלפונים סלולריים ועבירות בריונות כמו חיתוך פקק דרך נתיב פניה, נסיעה על השול וכו’. לנו, הרוכבים, מצלמות אלה מוכרות בתור המצלמות אשר באמצעותן אוכפת המשטרה רכיבה על ה”זברות”, אותם איי תנועה מצויירים הנמצאים בהשתלבויות של מחלפים.

לידע כללי: מדובר במצלמות טקטיות מתוצרת חברה סינית בשם Hikvision המייצרת מגוון רחב של מצלמות תעבורה, בטיחות ומעקב, אחת המובילות בתחומן בעולם. המצלמות הן מדגם DS-MH6171I (נקראות גם Portable Speed Dome). הן מצלמות ברזולוציה של 2MP, בעלות GPS, בלוטות’ וממשק אלחוטי לחיבור מהיר מאפליקציה בטבלט או בטלפון, וכן חיבור סלולרי 3G/4G לטובת משיכת הנתונים מרחוק. יש להן בסיס מגנטי להתקנה מהירה. המצלמות מצויידות בסוללה פנימית המספיקה לכ- 6 שעות עבודה (ניתנת להחלפה). למצלמות יכולות ראייה בלילה, וכן יכולות זיהוי לוחיות רישוי (LPR). בנוסף, ניתן לחבר אותן לחצובה מקורית (אם כי המשטרה כמעט כבר לא עושה שימוש בחצובות האלה שהיו במהלך הפיילוט, אלא כאמור מחברת אותן לאותם עמודים כתומים דקים).

חשוב לציין 1: מצלמות אלה אינן מסוגלות לבצע אכיפת מהירות בשום דרך.

אז מה השתנה? עד כה ובמהלך אותה תקופת פיילוט, היו במשטרה נוהגים להגיע עם רכב משטרתי בשעות הבוקר המוקדמות של היום לאותו מקטע דרך שנבחר לשימוש, עוברים בין הנקודות השונות שנבחרו באותו קטע כביש ומציבים כעשר מצלמות על גבי אותם עמודים כתומים קטנים. חלקן, אגב, היו מצלמות דמה. ואז, בסוף היום, היה אותו רכב עובר כדי לאסוף את המצלמות.

המשך…

לידיעת הנהגים: מ- 15 בינואר 2020 השירות במשרד הרישוי יתאפשר רק בזימון תור מראש

במסגרת מהפכת הרישוי שמוביל משרד התחבורה במטרה לשפר את השירות לציבור (ברוך השם!) החל מה- 15 בינואר 2020 ניתן יהיה לקבל שירות בכל משרדי הרישוי בכל הארץ אך ורק בזימון תור מראש.

את התור ניתן להזמין באמצעות אפליקציית My Visit או דרך מערכת זימון תורים באתר משרד התחבורה, או דרך המוקד הטלפוני שמספרו 5678*.

להזמנת תור ביישומון ובאתר תצטרכו את הפרטים הבאים:

  • תעודת זהות
  • טלפון נייד
  • בוחרים את סוג השירות הדרוש לכם
  • בוחרים את סניף משרד הרישוי שאליו תרצו להגיע
  • בוחרים את השירות המבוקש
  • קובעים תאריך ושעה

עם הזמנת התור תקבלו לנייד שלכם הודעת SMS המאשרת את התור, וכך גם כיממה לפני מועד התור שהוזמן. כל מה שנותר לעשות הוא להגיע לסניף משרד הרישוי הרלוונטי שבו הוזמן התור ובשעה הנקובה, כשהשאיפה היא שתקבלו את השירות בתוך דקות ספורות.

מה קורה אם מאחרים? התור שלכם יהיה בתוקף 15 דקות לפני המועד שנקבע ועד 20 דקות לאחר מכן. לדוגמה, אם זימנתם תור לשעה 10:00 תוכלו להגיע החל משעה 9:45 ועד השעה 10:20. לאחר מכן התור מבוטל ויש להזמין תור חדש.

מטרת המהלך היא לאפשר ניהול יעיל יותר של התור למבקשי השירות במשרדי הרישוי, ובכך לשפר משמעותית את השירות לאזרח, ולחסוך המתנה ארוכה במשרדי הרישוי. לאור מחזות האימה שכולנו רגילים אליהם במשרדי הרישוי לא נותר אלא לברך על המהלך.

https://www.gov.il/he/departments/news/dover_01_01_2020

תזכורת:

לשמור למקרה הצורך: הוצאת רישיונות נהיגה בסניפי סופר פארם

החזרת הסטטוס קוו לגבי אכיפה משטרתית לרוכבים על שול ימין

עידכון חשוב לרוכבים: בחוברת חנ”א 9.32.88 המעודכנת לדצמבר 2019, לגבי רכיבת דו”ג על שול ימין – הנוסח חזר כפי שהופיע עד יולי – לפני המחאה – וכתוב בה שאין לבצע אכיפה כנגד דו-גלגלי הנוסע בשול ימין בעת עומס.

רצ”ב צילום מסך:

וכך זה נראה בגירסה הדיגיטלית:

משמעות הדבר היא שהמצב שהיה נהוג מאז 2008 שבו אין מתבצעת אכיפה משטרתית כנגד רוכבים שנוסעים בשול ימין בשעת עומס – חזר לקדמותו.

אני מזכיר לכל הרוכבים: הסכמה זו לא נותנת לכם רישיון להמראה על השול, שול ימין איננו מסלול פרטי שלכם, ואל תשתינו מהמקפצה.

התנהגו כבני אדם ולא כביריונים. מישהו מעכב אתכם, תנו לו הזדמנות ותעקפו רק אם מתאפשר. מישהו לוחץ עליכם מאחור? זוזו רגע הצידה ותנו לו לרוץ קדימה, דרווין עושה את שלו, אל תנסו לחנך אף אחד.

סעו אך ורק בהתאם לתנאי הדרך, כ- 20-30 קמ”ש יותר מהתנועה המזדחלת בכביש. אם התנועה נוסעת על 80 – זהו לא פקק, ואין לכם מה לעשות בשול!

שול שמאל איננו מותר לנסיעה ומעולם לא היה מותר, וטכנית מדובר על עבירה אחרת לגמרי! אם נסעתם שם, תחטפו ובצדק.

אין לעלות על “הזברות” המקווקות. תחטפו דו”ח.

ונקודה אחרונה – הסכמה זו אינה אומרת שהחוק בישראל שונה, אלא רק אי האכיפה של סעיף הספציפי הזה. כלומר – אם תעשו תאונה על השול, זו תהיה לא פחות אשמתכם כיוון שחוקית אתם לא אמורים להיות שם.

סעו בזהירות.

הנה כמה תזכורות למה שהיה כאן בעבר:

המשטרה פועלת לאיסור רכיבה על שול ימין

תזכורת לרוכבים על השוליים

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 3

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

דבורה על אופנועי KTM משטרתיים

שלא תגידו לא ידעתי לא שמעתי…

לאחר פיילוט שהחל לפני מספר שנים החלה משטרת התנועה בימים האחרונים בגל התקנות של אמצעי אכיפת מהירות ה”דבורה” על אופנועי ה- KTM Adventure 1290 המשטרתיים של הסיירת הארצית.

למי שלא יודע, מכשיר הדבורה (או בשמו המקצועי MPH Industries Bee III) הוא מכמונת מהירות מבוססת רדאר העושה שימוש בשתי אנטנות קטנות מימדים השולחות קרן רדאר לפנים ולאחור. ברגע שהקרן ננעלת על רכב שמבצע עבירת מהירות, היא מציגה לשוטר נתונים לגבי המהירות, כיוון הנסיעה של הרכב ומיקומו ביחס לניידת.

סייגי הפעלת הדבורה קובעים כי על הרכב הנמדד להיות מבודד יחסית בקטע הכביש הנמדד, כשבינו לבין כל רכב אחד יש לפחות 50 מטר. עקב מגבלה זו הדבורה נמצאת בשימוש בעיקר בכבישים בעלי עומס תנועה מועט יחסית, כאלה שבהם אין תנועה ערה אבל שהתשתית בהם מפתה את הנהג לנסוע במהירות מופרזת. דוגמה לכך – כביש הערבה, כבישי חבל לכיש, כבישי הצפון באזור צפת, ראש פינה והגליל העליון, וכו’. לעומת זאת, באזור מרכז הארץ קרוב לוודאי שמכמונות אלה לא יהיו בשימוש במהלך היום כיוון שאז הכבישים עמוסים במיוחד, אבל בשעות הלילה בהם הכבישים ריקים יותר אין מניעה להשתמש בהן.

חשוב לציין שבמכשיר הדבורה, כמו בממל”ז, אין מצלמה. השוטר שמזהה את ביצוע העבירה ורואה אותה הוא השוטר שחייב לעצור את הרכב ולתת לנהג דו”ח. לאחר שהרכב נעצר, על השוטר להראות לנהג את המהירות בה נמדד. אם לא נעצרת, לא קיבלת דו”ח.

עוד על מכמונות מהירות הנמצאות בשימוש בידי משטרת ישראל

הדבורה מותקנת על האופנועים המשטרתיים בתצורה שבה אנטנה אחת מופנית קדימה (בצידו השמאלי של האופנוע):

האנטנה האחורית מותקנת גם היא אותו צד:

לוח הבקרה של המכמונת מותקן בחלקו העליון של לוח השעונים, ומאפשר לשוטר לראות את המהירות הנמדדת:

יצויין שבזמנו, במהלך הניסוי הראשון של המשטרה עם מכשירי דבורה שהותקנו על צמד אופנועים לבדיקה התגלו מספר קשיים טכנולוגיים ותפעוליים שמנעו הרחבת ההתקנה באותה תקופה. האם הצליחה המשטרה להתגבר על קשיים אלה? לא ידוע, אבל כנראה שעורכי דין יצטרכו לבדוק את העניין בבתי המשפט לתעבורה בשנים הקרובות.

תזכרו איפה קראתם על זה לראשונה.

סעו בזהירות ובאחריות.

 

הרוכבים יוצאים למחאה, והמשטרה יורדת מהעץ. האמנם?

כמה ימים לאחר שפורסם מכתב משטרתי פנימי שבו מקבלים שוטרים הנחייה להתחיל לרשום (בין שלל עבירות נוספות) דו”חות כנגד רוכבים שנוסעים על שול ימין יצאו הרוכבים למחאה כנגד ההחלטה המשטרתית. הרשתות החברתיות סערו וגעשו ומהר מאוד היו אלה שתפסו את היוזמה ואירגנו מספר קבוצות שבהן עבר המידע מפה לאוזן במהלך סוף השבוע.

וכך, בבוקרו של יום ראשון קריר התייצבו כמה מאות רוכבים בשני מוקדים באזור המרכז – אחד בדרום ת”א ואחד בהרצליה, ויצאו למה שתוכנן בתחילה כרכיבת מחאה בנתיבי איילון בה כל רוכב אמור היה לתפוס מקום של רכב שלם, אבל מהר מאוד עבר לעצירה מוחלטת של התנועה. מפה לשם, אחרי כ- 30-45 דקות של עיכובים של התנועה הרוכבים התפזרו איש איש לדרכו, והתנועה המשיכה בדרכה.

מצידה, המשטרה הגיע למקום בכוחות מתוגברים אבל ברוב המקרים השוטרים שמרו על מרחק מהרוכבים ולא התערבו כלל בנעשה. מניסיוננו במחאות של שנת 2009-2010 זה נעשה, ככל הנראה, מתוך רצון שלא להלהיט את הרוחות ומתוך הבנה שבסופו של דבר אחרי כמה דקות של רעש, הרוכבים יתפזרו ולא יפרו למשך זמן רב את הסדר הציבורי (וזאת, יש לציין לחיוב, בניגוד למחאות אלימות אחרות שראינו בשנים האחרונות).

המשך…

הם מפחדים? המשטרה מורידה את רף האכיפה במצלמות המהירות

מזה שנים רבות אני עוקב כאן באתר אחרי פרוייקט פריסת מצלמות המהירות על כבישי ישראל, וקצרה היריעה מלתאר את כל הפיאסקו מחדש. אבל מי מהקוראים זוכר את מה שכתבתי לגבי היכולת של המשטרה “לשחק” עם רף האכיפה של המצלמות כרצונה? אז הנה, תזכורת מ- 2013:

האם המשטרה משנה את רף אכיפת המצלמות בהתאם לרמת ההכנסה מכל מצלמה? כנראה שכן

ואם זה נראה לכם הזוי ולא אמין, כדאי שתקראו את מה שכתב על זה מבקר המדינה, או את הסיכום שלי מ- 2016:

מבקר המדינה חושף – מחדלים בתפעול מצלמות המהירות

בואו נעשה סדר, הא לכם תזכורת קלה. כמו שידוע לכם, דו”חות המהירות בישראל מחולקים ל- 3 קטגוריות חומרה:

  • חריגה קלה מהמהירות המותרת – קנס של 250 ש”ח וללא נקודות
  • חריגה גבוהה מהמהירות המותרת – קנס של 750 ש”ח ו- 8 נקודות
  • חריגה גבוהה מאוד מהמהירות המותרת – 31 קמ”ש מעל למותר בדרך עירונית, או 41 קמ”ש מעל למותר בדרך בין עירונית – זימון למשפט ו- 10 נקודות

מרשימה זו ניתן לראות שהחריגות הגבוהות מהמותר מחייבות זימון לבית משפט. לכאורה, אם אתה עבריין תנועה ונוסע במהירות כל כך גבוהה מעל למותר, שופט צריך לטפל בך ואתה אמור לקבל את העונש המגיע לך, לא? לכאורה, עבירות המהירות החמורות הן אלה שמסכנות את עוברי הדרך באופן החמור ביותר, לא?

אז זהו שלא.

במציאות ההזוייה שאליה הביאה אותנו משטרת ישראל עם ההתנהלות הכושלת, שלא לומר פושעת (לא אני אמרתי) בנוגע למשפט שהתנהל בבית משפט השלום בעכו והובל על ידי עו”ד תומר גונן וצוותו שייצג 21 נהגים שעירערו על דו”חות המהירות שקיבלו מהמשטרה. במהלך המשפט התברר כי לא רק שבכיר מכון התקנים מסר עדות שקר בבית המשפט, אלא שגם בכירים במשטרה ידעו על כך, ולמרות זאת הנחו את התובעים בבתי המשפט לתעבורה לשקר אף הם בבתי המשפט.

יוצא מכך שהמשטרה והפרקליטות מפחדים להביא נהגים עבריינים (לכאורה) לבית המשפט, שמא הם יעזו לנהל נגדה משפט, וחס וחלילה יזכו בו, מה שיוביל לעוד פסיקה לרעת המשטרה בנושא מצלמות המהירות, לפגיעה נוספת בשמה הטוב, וחמור מכך – להפסקה מוחלטת של פעולות האכיפה של מצלמות המהירות.

מדוגמאות שזורמות לתיבת המסרים שלי עולה כי זה *בדיוק* מה שהמשטרה עושה. הורדה משמעותית של רף האכיפה ממצלמות המהירות, כך שילכדו דווקא את הנהגים שפספסו רק בקצת את המהירות המותרת, כאלה שהקנס שיקבלו נמוך במיוחד (250 ש”ח ללא נקודות), וכך, בשיטת מצליח ישראלית טיפוסית, נהגים אלה לא יטרחו לבזבז יום עבודה וכספים על ניהול משפט כדי להוכיח את חפותם, אלא ישלמו את ה”מס” הזה בשקט וללא יותר מדי רעש.

אז רגע אני מבולבל: מהירות גבוהה כן מסוכנת או לא מסוכנת?

אם לא, על שום מה ולמה הקימו את כל מערך המצלמות ושרפו מיליוני שקלים מתקציב המדינה על הפרוייקט הזה?

ואם כן, מדוע לא אוכפים את עבירות המהירות הגבוהה, ומתרכזים רק בעבירות השוליות? האם העבירות החמורות יותר אינן בהכרח מביאות לתאונות קשות יותר?

התשובה לכך היא פשוטה: עבירות מהירות קלות מספקות “בינגו מהיר” למשטרה, עוד הצלחה בסטטיסטיקה, עוד הרשעה של עבריין איום ונורא, יותר בטיחות על כבישי ישראל, ועוד כמה שקלים לקופת המדינה, וזאת מבלי להסתכן בניהול משפט ארוך שהמשטרה עלולה לצאת ממנו לא טוב.

חלם זה כאן.

המשטרה פועלת לאיסור רכיבה על שול ימין

כפי שרוב הרוכבים יודעים, מאז שנת 2008 קיים מעין הסכם ג’נטלמני (או הסכמה בשתיקה) בין משטרת התנועה לבין נציגי הרוכבים (בהובלתו של מועדון האופנועים הישראלי) לפיו בעת קיומו של פקק תנועה ו/או תנועה המזדחלת באיטיות על כביש מהיר שבו יש שול ימני (לדוגמה – נתיבי איילון, כביש 4, כביש 5, כביש 1 וכו’), תתיר המשטרה לרוכבי דו”ג לרכוב על שול ימין בלבד בצורה זהירה, איטית, מתחשבת וללא השתוללות.

מדובר בהבנה בין המשטרה לרוכבים, והנחיה פנימית שלה לא לאכוף עבירות אלה. בניגוד למה שחלק מהרוכבים חושבים, הרכיבה בשול ימין איננה חוקית כיוון שהסטטוס החוקי של פעולה זו מעולם לא השתנה. אלא שלפי הסדר זה, כל עוד תנאים אלה מתקיימים, המשטרה לא נהגה לאכוף את החוק המונע נסיעה בשול ימין.

חשוב להזכיר ששול שמאל (שחוקית כלל לא נחשב כשול) אסור לחלוטין לתנועה, וכל מי שרוכב עליו מסתכן בקבלת דו”ח – ובצדק מוחלט.

עם זאת, בשנת 2019 חווינו כולנו עלייה משמעותית בכמות ההרוגים בקרב רוכבי הדו-גלגלי לעומת שנים קודמות, כשחלקן של תאונות קטלניות אלה התרחשו בשוליים.

כתוצאה מכך, ועל פי מכתב רשמי של משטרת התנועה מתאריך 21.11.19, נראה שהמשטרה בדרך לבטל הסכם זה.

מתאריך 22.11.19, כך עולה מהמכתב, תתחיל המשטרה לאכוף את עבירה 6680 כנגד כל רוכב דו”ג שיסע בשול ימין, עבירה שחל עליה קנס של 250 ש”ח ו- 0 נקודות: “נהגת ברכב הנ”ל ונסעת שלא בכביש במקום בו קיים כביש (כולל נהיגה על שול), בניגוד לתקנה 33 (א) לתקנות התעבורה.”

האם הרוכבים שגם כך מסתכנים בעת הנסיעה בפקקים יסתכנו כעת הרבה יותר בהיותם חשופים לפגיעה מכל הכיוונים ולא רק על השול? האם במעשה זה תביא המשטרה, במו ידיה, לגידול נוסף בכמות ההרוגים מקרב רוכבי הדו-גלגלי? ימים יגידו.

סעו בזהירות.

הנה כמה תזכורות למה שהיה כאן בעבר:

תזכורת לרוכבים על השוליים

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 3

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

המשטרה משקרת? מסתבר שכן, ביודעין, והם אפילו טוענים שזה בסדר

בתשובה לתביעה שהגישה קצינה נגד דוברת המשטרה מירב לפידות, טוענת פרקליטות המדינה כי לדוברת המשטרה מותר לשקר ביודעין ובזדון למען “הגברת אמון הציבור במשטרה”. הדברים נאמרו במסגרת ראיון שעשה אראל סג”ל עם עו”ד חי בר-אל בערוץ 103. מותר לה לשקר, והיא תהנה מחסינות.

אם זה לא היה עצוב הייתי מתגלגל על הרצפה מרוב צחוק.

לא מאמינים? תקשיבו לזה:

https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HKJMLM&c41t4nzVQ=FJE

מירב לפידות, דוברת המשטרה: שקרנית? מסתבר שכן.

אז למה שנאמין לכל מילה שיוצאת מפיה של המשטרה? למה שנקבל את טענותיה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות למשל? או להשפעה שלהן על הבטיחות בדרכים?

מצלמות הגאטסו – המשך השקרים לציבור?

ההתחלה

מעל 10 שנים עברו מאז אוגוסט 2009, אז התחלתי לסקר בהרחבה את נושא פרוייקט א-3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית) שהיה הפרשנות (העקומה יש לציין) של המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל ליישום מסקנות ועדת שיינין משנת 2005. באותה תקופה המידע שפירסמתי היה בלעדי והתבסס על מקורות פנימיים, ואתרים רבים כמו YNET, מגזין אוטו ואחרים פירסמו את דברי בנושא. זה לקח שנה אחת נוספת, ובשנת 2011 החלה פריסתן של מצלמות הגאטסו על כבישי הארץ, פריסה שלמעשה ממשיכה גם בימים אלה (על כך למטה).

החל ממרץ 2012 החלה להתבצע אכיפת מהירות בקטעי דרך ומהירות ואור אדום בצמתים עירוניים ובין עירוניים.

לא ניכנס כאן לכל ההיסטוריה של פרוייקט א-3, מי שירצה לקרוא מוזמן ללחוץ על הלינקים האלה, ויש עוד.

YNET – חייכו! מצלמות האכיפה החדשות מוכנות לפעולה

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

מאז, בכל חודש התבשרנו על התקנה של עוד ועוד עמדות של מצלמות גאטסו, עד לשיא בו אנו נמצאים כעת – מעל 230 עמדות – כשרובן פעילות, וחלקן הקטן דחלילי דמה (יצויין שהפרוייקט קבע שבסופו יותקנו 300 עמדות, כך שלמעשה אנחנו עדיין נמצאים בתהליך ההתקנה אלא אם מישהו יעצור את הטכנאים בשטח).

התיעוד באתר מיצו בדרכים

כפי שאתם בוודאי יודעים, באמצעות האתר שלי – מיצו בדרכים – תיעדתי בצורה אינטנסיבית כל מצלמה ומצלמה. ולא רק את המיקום שלהן, אלא אספתי תמונות מהשטח וסיפקתי מידע רב נוסף לנהגים ולרוכבים – הכל בניסיון לסייע לכולנו להתמודד עם הצרה הזו. קבוצה גדולה של “סייענים” עזרה לי לאסוף את המידע, בין אם מתוך המערכת, ובין אם ברגע שהם ראו עמדה חדשה שמותקנת בכביש או בצומת. התוצאה, שני עמודים שמרכזים בתוכם את כל מה שצריך לדעת:

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו בישראל

מפה אינטראקטיבית המתעדכנת אחת ל- 24 שעות עם כל המצלמות המותקנות בישראל

את המידע הזה חלקתי גם עם גורמים נוספים שהשתמשו בבסיס הנתונים על מנת לייצר אפליקציות או לטעון אותו לתוך גלאי מכמונות שיתריעו בפני מכמונות.

הפריסה הבעייתית

כבר בשלבים הראשונים היה ברור שיש בעיה, לא רק קונספטואלית (על זה נדבר עוד מעט), אלא עקרונית: מיקומי המצלמות שהותקנו בשלבים הראשונים של פריסת הפרוייקט היו הזויים לגמרי, בקטעי כביש ישרים, בכבישים שבהם אין למהירות השפעה מכרעת על בטיחות הנהגים באותם קטעים, ובנקודות שבהן לא היה ספק שהמטרה היחידה להתקנתן היתה חליבת כספים מהציבור. אין מצלמות בערים באזור בתי ספר או גני ילדים, אין מצלמות בכבישים אדומים.

רוצים דוגמה לאיוולת? תשאלו את עצמכם מדוע אין אפילו מצלמת מהירות אחת על כביש מספר 1 (ת”א – ירושלים)… אגב, בשלב התכנון היתה כוונה להקים 7 מצלמות מהירות על כביש מספר 1, אבל משום מה הקמתן של המצלמות על כביש זה בוטלה לגמרי. תשאלו את עצמכם למה. הרי אם הטענה היא שמהירות מסוכנת, אז המהירות מסוכנת לא רק בכביש 4 או איילון צפון או כביש החוף או כביש 5 (דוגמאות לכבישים מהירים מרובי מסלולים שבהם התנועה זורמת במהירות, בדיוק כמו בכביש 1). או שמשהו דפוק בהיגיון שלי? מי הם אותם גורמים העושים שימוש יומיומי בכביש מספר 1 בדרכם למטה הארצי, לכנסת או לשלל מוסדות השלטון המקורבים לצלחת? האם יש סיבה לכך שדווקא על כביש 1 החליטו שלא יותקנו מצלמות? תגידו לי אתם.

רגע. לא יכול להיות. אמרנו שהמצלמות נועדו להגביר את הבטיחות ולהקטן את כמות התאונות. אז, האם היה קיים קשר כלשהו בין הנקודות בהן נפרסו המצלמות לכבישים אדומים? לפי המשטרה, בטח. קציני המשטרה שנשאלים לנושא טענו בפה מלא כי מיקומי המצלמות נבחרו בקפידה רבה על-מנת למקסם את יעילותן ועל-מנת להפחית את כמות התאונות באותם קטעי כביש שהוצגו על-ידם כקטעי כביש מסוכנים מאוד.

המשך…

נסעתם על אי תנועה מצוייר – תחטפו דו”ח

את הקוראים של הסיפור הזה אפשר לחלק לשלושה, כמו כל דבר בצבא ומכאן ההשלכה הישירה על החברה הישראלית:

  1. אלה שמכירים את החוק בנושא
  2. אלה שמכירים את החוק בנושא ומשתינים עליו בקשת ביודעין
  3. אלה שאין להם מושג על מה מדובר

אז הנה (במקרה ואתם נמנים בקבוצה השלישית): איי התנועה המצויירים (הזברות) בהשתלבויות וביציאות במחלפים הינם תמרור לכל דבר – במקרה זה, תמרור 815 (לשעבר תמרור ד-14) – וחל איסור על נהגים ורוכבים לעלות עליהם בנסיעה.

(התמונה מפורום קטנועים בתפוז)

האיסור לנסיעה על אי תנועה “רגיל” נשמע אולי הגיוני במוחם של רוב הנהגים הנורמטיבים (אמרתי “נורמטיבים”), ולא היה עולה על דעתם לעלות בשני גלגלים או יותר על אי תנועה שכזה כדי לחתוך פקק או לקצר פניה. אלא שברגע שאי התנועה מפסיק להיות בנוי ובולט מהכביש והופך להיות מצוייר (אותה “זברה”), הוא לפתע הופך להיות מותר לכל אדם ובהמה – לפחות בעיני נהגים רבים (גם הנורמטיבים שבהם) – ובטח שבטח אצלנו הרוכבים. שהרי הוא “כולה ציור על הכביש”. לא?

אז זהו שלא.

המשך…

נגישות