דבורה על אופנועי KTM משטרתיים

שלא תגידו לא ידעתי לא שמעתי…

לאחר פיילוט שהחל לפני מספר שנים החלה משטרת התנועה בימים האחרונים בגל התקנות של אמצעי אכיפת מהירות ה”דבורה” על אופנועי ה- KTM Adventure 1290 המשטרתיים של הסיירת הארצית.

למי שלא יודע, מכשיר הדבורה (או בשמו המקצועי MPH Industries Bee III) הוא מכמונת מהירות מבוססת רדאר העושה שימוש בשתי אנטנות קטנות מימדים השולחות קרן רדאר לפנים ולאחור. ברגע שהקרן ננעלת על רכב שמבצע עבירת מהירות, היא מציגה לשוטר נתונים לגבי המהירות, כיוון הנסיעה של הרכב ומיקומו ביחס לניידת.

סייגי הפעלת הדבורה קובעים כי על הרכב הנמדד להיות מבודד יחסית בקטע הכביש הנמדד, כשבינו לבין כל רכב אחד יש לפחות 50 מטר. עקב מגבלה זו הדבורה נמצאת בשימוש בעיקר בכבישים בעלי עומס תנועה מועט יחסית, כאלה שבהם אין תנועה ערה אבל שהתשתית בהם מפתה את הנהג לנסוע במהירות מופרזת. דוגמה לכך – כביש הערבה, כבישי חבל לכיש, כבישי הצפון באזור צפת, ראש פינה והגליל העליון, וכו’. לעומת זאת, באזור מרכז הארץ קרוב לוודאי שמכמונות אלה לא יהיו בשימוש במהלך היום כיוון שאז הכבישים עמוסים במיוחד, אבל בשעות הלילה בהם הכבישים ריקים יותר אין מניעה להשתמש בהן.

חשוב לציין שבמכשיר הדבורה, כמו בממל”ז, אין מצלמה. השוטר שמזהה את ביצוע העבירה ורואה אותה הוא השוטר שחייב לעצור את הרכב ולתת לנהג דו”ח. לאחר שהרכב נעצר, על השוטר להראות לנהג את המהירות בה נמדד. אם לא נעצרת, לא קיבלת דו”ח.

עוד על מכמונות מהירות הנמצאות בשימוש בידי משטרת ישראל

הדבורה מותקנת על האופנועים המשטרתיים בתצורה שבה אנטנה אחת מופנית קדימה (בצידו השמאלי של האופנוע):

האנטנה האחורית מותקנת גם היא אותו צד:

לוח הבקרה של המכמונת מותקן בחלקו העליון של לוח השעונים, ומאפשר לשוטר לראות את המהירות הנמדדת:

יצויין שבזמנו, במהלך הניסוי הראשון של המשטרה עם מכשירי דבורה שהותקנו על צמד אופנועים לבדיקה התגלו מספר קשיים טכנולוגיים ותפעוליים שמנעו הרחבת ההתקנה באותה תקופה. האם הצליחה המשטרה להתגבר על קשיים אלה? לא ידוע, אבל כנראה שעורכי דין יצטרכו לבדוק את העניין בבתי המשפט לתעבורה בשנים הקרובות.

תזכרו איפה קראתם על זה לראשונה.

סעו בזהירות ובאחריות.

 

הרוכבים יוצאים למחאה, והמשטרה יורדת מהעץ. האמנם?

כמה ימים לאחר שפורסם מכתב משטרתי פנימי שבו מקבלים שוטרים הנחייה להתחיל לרשום (בין שלל עבירות נוספות) דו”חות כנגד רוכבים שנוסעים על שול ימין יצאו הרוכבים למחאה כנגד ההחלטה המשטרתית. הרשתות החברתיות סערו וגעשו ומהר מאוד היו אלה שתפסו את היוזמה ואירגנו מספר קבוצות שבהן עבר המידע מפה לאוזן במהלך סוף השבוע.

וכך, בבוקרו של יום ראשון קריר התייצבו כמה מאות רוכבים בשני מוקדים באזור המרכז – אחד בדרום ת”א ואחד בהרצליה, ויצאו למה שתוכנן בתחילה כרכיבת מחאה בנתיבי איילון בה כל רוכב אמור היה לתפוס מקום של רכב שלם, אבל מהר מאוד עבר לעצירה מוחלטת של התנועה. מפה לשם, אחרי כ- 30-45 דקות של עיכובים של התנועה הרוכבים התפזרו איש איש לדרכו, והתנועה המשיכה בדרכה.

מצידה, המשטרה הגיע למקום בכוחות מתוגברים אבל ברוב המקרים השוטרים שמרו על מרחק מהרוכבים ולא התערבו כלל בנעשה. מניסיוננו במחאות של שנת 2009-2010 זה נעשה, ככל הנראה, מתוך רצון שלא להלהיט את הרוחות ומתוך הבנה שבסופו של דבר אחרי כמה דקות של רעש, הרוכבים יתפזרו ולא יפרו למשך זמן רב את הסדר הציבורי (וזאת, יש לציין לחיוב, בניגוד למחאות אלימות אחרות שראינו בשנים האחרונות).

המשך…

הם מפחדים? המשטרה מורידה את רף האכיפה במצלמות המהירות

מזה שנים רבות אני עוקב כאן באתר אחרי פרוייקט פריסת מצלמות המהירות על כבישי ישראל, וקצרה היריעה מלתאר את כל הפיאסקו מחדש. אבל מי מהקוראים זוכר את מה שכתבתי לגבי היכולת של המשטרה “לשחק” עם רף האכיפה של המצלמות כרצונה? אז הנה, תזכורת מ- 2013:

האם המשטרה משנה את רף אכיפת המצלמות בהתאם לרמת ההכנסה מכל מצלמה? כנראה שכן

ואם זה נראה לכם הזוי ולא אמין, כדאי שתקראו את מה שכתב על זה מבקר המדינה, או את הסיכום שלי מ- 2016:

מבקר המדינה חושף – מחדלים בתפעול מצלמות המהירות

בואו נעשה סדר, הא לכם תזכורת קלה. כמו שידוע לכם, דו”חות המהירות בישראל מחולקים ל- 3 קטגוריות חומרה:

  • חריגה קלה מהמהירות המותרת – קנס של 250 ש”ח וללא נקודות
  • חריגה גבוהה מהמהירות המותרת – קנס של 750 ש”ח ו- 8 נקודות
  • חריגה גבוהה מאוד מהמהירות המותרת – 31 קמ”ש מעל למותר בדרך עירונית, או 41 קמ”ש מעל למותר בדרך בין עירונית – זימון למשפט ו- 10 נקודות

מרשימה זו ניתן לראות שהחריגות הגבוהות מהמותר מחייבות זימון לבית משפט. לכאורה, אם אתה עבריין תנועה ונוסע במהירות כל כך גבוהה מעל למותר, שופט צריך לטפל בך ואתה אמור לקבל את העונש המגיע לך, לא? לכאורה, עבירות המהירות החמורות הן אלה שמסכנות את עוברי הדרך באופן החמור ביותר, לא?

אז זהו שלא.

במציאות ההזוייה שאליה הביאה אותנו משטרת ישראל עם ההתנהלות הכושלת, שלא לומר פושעת (לא אני אמרתי) בנוגע למשפט שהתנהל בבית משפט השלום בעכו והובל על ידי עו”ד תומר גונן וצוותו שייצג 21 נהגים שעירערו על דו”חות המהירות שקיבלו מהמשטרה. במהלך המשפט התברר כי לא רק שבכיר מכון התקנים מסר עדות שקר בבית המשפט, אלא שגם בכירים במשטרה ידעו על כך, ולמרות זאת הנחו את התובעים בבתי המשפט לתעבורה לשקר אף הם בבתי המשפט.

יוצא מכך שהמשטרה והפרקליטות מפחדים להביא נהגים עבריינים (לכאורה) לבית המשפט, שמא הם יעזו לנהל נגדה משפט, וחס וחלילה יזכו בו, מה שיוביל לעוד פסיקה לרעת המשטרה בנושא מצלמות המהירות, לפגיעה נוספת בשמה הטוב, וחמור מכך – להפסקה מוחלטת של פעולות האכיפה של מצלמות המהירות.

מדוגמאות שזורמות לתיבת המסרים שלי עולה כי זה *בדיוק* מה שהמשטרה עושה. הורדה משמעותית של רף האכיפה ממצלמות המהירות, כך שילכדו דווקא את הנהגים שפספסו רק בקצת את המהירות המותרת, כאלה שהקנס שיקבלו נמוך במיוחד (250 ש”ח ללא נקודות), וכך, בשיטת מצליח ישראלית טיפוסית, נהגים אלה לא יטרחו לבזבז יום עבודה וכספים על ניהול משפט כדי להוכיח את חפותם, אלא ישלמו את ה”מס” הזה בשקט וללא יותר מדי רעש.

אז רגע אני מבולבל: מהירות גבוהה כן מסוכנת או לא מסוכנת?

אם לא, על שום מה ולמה הקימו את כל מערך המצלמות ושרפו מיליוני שקלים מתקציב המדינה על הפרוייקט הזה?

ואם כן, מדוע לא אוכפים את עבירות המהירות הגבוהה, ומתרכזים רק בעבירות השוליות? האם העבירות החמורות יותר אינן בהכרח מביאות לתאונות קשות יותר?

התשובה לכך היא פשוטה: עבירות מהירות קלות מספקות “בינגו מהיר” למשטרה, עוד הצלחה בסטטיסטיקה, עוד הרשעה של עבריין איום ונורא, יותר בטיחות על כבישי ישראל, ועוד כמה שקלים לקופת המדינה, וזאת מבלי להסתכן בניהול משפט ארוך שהמשטרה עלולה לצאת ממנו לא טוב.

חלם זה כאן.

המשטרה פועלת לאיסור רכיבה על שול ימין

כפי שרוב הרוכבים יודעים, מאז שנת 2008 קיים מעין הסכם ג’נטלמני (או הסכמה בשתיקה) בין משטרת התנועה לבין נציגי הרוכבים (בהובלתו של מועדון האופנועים הישראלי) לפיו בעת קיומו של פקק תנועה ו/או תנועה המזדחלת באיטיות על כביש מהיר שבו יש שול ימני (לדוגמה – נתיבי איילון, כביש 4, כביש 5, כביש 1 וכו’), תתיר המשטרה לרוכבי דו”ג לרכוב על שול ימין בלבד בצורה זהירה, איטית, מתחשבת וללא השתוללות.

מדובר בהבנה בין המשטרה לרוכבים, והנחיה פנימית שלה לא לאכוף עבירות אלה. בניגוד למה שחלק מהרוכבים חושבים, הרכיבה בשול ימין איננה חוקית כיוון שהסטטוס החוקי של פעולה זו מעולם לא השתנה. אלא שלפי הסדר זה, כל עוד תנאים אלה מתקיימים, המשטרה לא נהגה לאכוף את החוק המונע נסיעה בשול ימין.

חשוב להזכיר ששול שמאל (שחוקית כלל לא נחשב כשול) אסור לחלוטין לתנועה, וכל מי שרוכב עליו מסתכן בקבלת דו”ח – ובצדק מוחלט.

עם זאת, בשנת 2019 חווינו כולנו עלייה משמעותית בכמות ההרוגים בקרב רוכבי הדו-גלגלי לעומת שנים קודמות, כשחלקן של תאונות קטלניות אלה התרחשו בשוליים.

כתוצאה מכך, ועל פי מכתב רשמי של משטרת התנועה מתאריך 21.11.19, נראה שהמשטרה בדרך לבטל הסכם זה.

מתאריך 22.11.19, כך עולה מהמכתב, תתחיל המשטרה לאכוף את עבירה 6680 כנגד כל רוכב דו”ג שיסע בשול ימין, עבירה שחל עליה קנס של 250 ש”ח ו- 0 נקודות: “נהגת ברכב הנ”ל ונסעת שלא בכביש במקום בו קיים כביש (כולל נהיגה על שול), בניגוד לתקנה 33 (א) לתקנות התעבורה.”

האם הרוכבים שגם כך מסתכנים בעת הנסיעה בפקקים יסתכנו כעת הרבה יותר בהיותם חשופים לפגיעה מכל הכיוונים ולא רק על השול? האם במעשה זה תביא המשטרה, במו ידיה, לגידול נוסף בכמות ההרוגים מקרב רוכבי הדו-גלגלי? ימים יגידו.

סעו בזהירות.

הנה כמה תזכורות למה שהיה כאן בעבר:

תזכורת לרוכבים על השוליים

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 3

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

המשטרה משקרת? מסתבר שכן, ביודעין, והם אפילו טוענים שזה בסדר

בתשובה לתביעה שהגישה קצינה נגד דוברת המשטרה מירב לפידות, טוענת פרקליטות המדינה כי לדוברת המשטרה מותר לשקר ביודעין ובזדון למען “הגברת אמון הציבור במשטרה”. הדברים נאמרו במסגרת ראיון שעשה אראל סג”ל עם עו”ד חי בר-אל בערוץ 103. מותר לה לשקר, והיא תהנה מחסינות.

אם זה לא היה עצוב הייתי מתגלגל על הרצפה מרוב צחוק.

לא מאמינים? תקשיבו לזה:

https://103fm.maariv.co.il/programs/media.aspx?ZrqvnVq=HKJMLM&c41t4nzVQ=FJE

מירב לפידות, דוברת המשטרה: שקרנית? מסתבר שכן.

אז למה שנאמין לכל מילה שיוצאת מפיה של המשטרה? למה שנקבל את טענותיה בנוגע לאמינות מצלמות המהירות למשל? או להשפעה שלהן על הבטיחות בדרכים?

מצלמות הגאטסו – המשך השקרים לציבור?

ההתחלה

מעל 10 שנים עברו מאז אוגוסט 2009, אז התחלתי לסקר בהרחבה את נושא פרוייקט א-3 (אכיפה אלקטרונית אוטומטית) שהיה הפרשנות (העקומה יש לציין) של המשרד לבטחון פנים ומשטרת ישראל ליישום מסקנות ועדת שיינין משנת 2005. באותה תקופה המידע שפירסמתי היה בלעדי והתבסס על מקורות פנימיים, ואתרים רבים כמו YNET, מגזין אוטו ואחרים פירסמו את דברי בנושא. זה לקח שנה אחת נוספת, ובשנת 2011 החלה פריסתן של מצלמות הגאטסו על כבישי הארץ, פריסה שלמעשה ממשיכה גם בימים אלה (על כך למטה).

החל ממרץ 2012 החלה להתבצע אכיפת מהירות בקטעי דרך ומהירות ואור אדום בצמתים עירוניים ובין עירוניים.

לא ניכנס כאן לכל ההיסטוריה של פרוייקט א-3, מי שירצה לקרוא מוזמן ללחוץ על הלינקים האלה, ויש עוד.

YNET – חייכו! מצלמות האכיפה החדשות מוכנות לפעולה

מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

מאז, בכל חודש התבשרנו על התקנה של עוד ועוד עמדות של מצלמות גאטסו, עד לשיא בו אנו נמצאים כעת – מעל 230 עמדות – כשרובן פעילות, וחלקן הקטן דחלילי דמה (יצויין שהפרוייקט קבע שבסופו יותקנו 300 עמדות, כך שלמעשה אנחנו עדיין נמצאים בתהליך ההתקנה אלא אם מישהו יעצור את הטכנאים בשטח).

התיעוד באתר מיצו בדרכים

כפי שאתם בוודאי יודעים, באמצעות האתר שלי – מיצו בדרכים – תיעדתי בצורה אינטנסיבית כל מצלמה ומצלמה. ולא רק את המיקום שלהן, אלא אספתי תמונות מהשטח וסיפקתי מידע רב נוסף לנהגים ולרוכבים – הכל בניסיון לסייע לכולנו להתמודד עם הצרה הזו. קבוצה גדולה של “סייענים” עזרה לי לאסוף את המידע, בין אם מתוך המערכת, ובין אם ברגע שהם ראו עמדה חדשה שמותקנת בכביש או בצומת. התוצאה, שני עמודים שמרכזים בתוכם את כל מה שצריך לדעת:

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו בישראל

מפה אינטראקטיבית המתעדכנת אחת ל- 24 שעות עם כל המצלמות המותקנות בישראל

את המידע הזה חלקתי גם עם גורמים נוספים שהשתמשו בבסיס הנתונים על מנת לייצר אפליקציות או לטעון אותו לתוך גלאי מכמונות שיתריעו בפני מכמונות.

הפריסה הבעייתית

כבר בשלבים הראשונים היה ברור שיש בעיה, לא רק קונספטואלית (על זה נדבר עוד מעט), אלא עקרונית: מיקומי המצלמות שהותקנו בשלבים הראשונים של פריסת הפרוייקט היו הזויים לגמרי, בקטעי כביש ישרים, בכבישים שבהם אין למהירות השפעה מכרעת על בטיחות הנהגים באותם קטעים, ובנקודות שבהן לא היה ספק שהמטרה היחידה להתקנתן היתה חליבת כספים מהציבור. אין מצלמות בערים באזור בתי ספר או גני ילדים, אין מצלמות בכבישים אדומים.

רוצים דוגמה לאיוולת? תשאלו את עצמכם מדוע אין אפילו מצלמת מהירות אחת על כביש מספר 1 (ת”א – ירושלים)… אגב, בשלב התכנון היתה כוונה להקים 7 מצלמות מהירות על כביש מספר 1, אבל משום מה הקמתן של המצלמות על כביש זה בוטלה לגמרי. תשאלו את עצמכם למה. הרי אם הטענה היא שמהירות מסוכנת, אז המהירות מסוכנת לא רק בכביש 4 או איילון צפון או כביש החוף או כביש 5 (דוגמאות לכבישים מהירים מרובי מסלולים שבהם התנועה זורמת במהירות, בדיוק כמו בכביש 1). או שמשהו דפוק בהיגיון שלי? מי הם אותם גורמים העושים שימוש יומיומי בכביש מספר 1 בדרכם למטה הארצי, לכנסת או לשלל מוסדות השלטון המקורבים לצלחת? האם יש סיבה לכך שדווקא על כביש 1 החליטו שלא יותקנו מצלמות? תגידו לי אתם.

רגע. לא יכול להיות. אמרנו שהמצלמות נועדו להגביר את הבטיחות ולהקטן את כמות התאונות. אז, האם היה קיים קשר כלשהו בין הנקודות בהן נפרסו המצלמות לכבישים אדומים? לפי המשטרה, בטח. קציני המשטרה שנשאלים לנושא טענו בפה מלא כי מיקומי המצלמות נבחרו בקפידה רבה על-מנת למקסם את יעילותן ועל-מנת להפחית את כמות התאונות באותם קטעי כביש שהוצגו על-ידם כקטעי כביש מסוכנים מאוד.

המשך…

נסעתם על אי תנועה מצוייר – תחטפו דו”ח

את הקוראים של הסיפור הזה אפשר לחלק לשלושה, כמו כל דבר בצבא ומכאן ההשלכה הישירה על החברה הישראלית:

  1. אלה שמכירים את החוק בנושא
  2. אלה שמכירים את החוק בנושא ומשתינים עליו בקשת ביודעין
  3. אלה שאין להם מושג על מה מדובר

אז הנה (במקרה ואתם נמנים בקבוצה השלישית): איי התנועה המצויירים (הזברות) בהשתלבויות וביציאות במחלפים הינם תמרור לכל דבר – במקרה זה, תמרור 815 (לשעבר תמרור ד-14) – וחל איסור על נהגים ורוכבים לעלות עליהם בנסיעה.

(התמונה מפורום קטנועים בתפוז)

האיסור לנסיעה על אי תנועה “רגיל” נשמע אולי הגיוני במוחם של רוב הנהגים הנורמטיבים (אמרתי “נורמטיבים”), ולא היה עולה על דעתם לעלות בשני גלגלים או יותר על אי תנועה שכזה כדי לחתוך פקק או לקצר פניה. אלא שברגע שאי התנועה מפסיק להיות בנוי ובולט מהכביש והופך להיות מצוייר (אותה “זברה”), הוא לפתע הופך להיות מותר לכל אדם ובהמה – לפחות בעיני נהגים רבים (גם הנורמטיבים שבהם) – ובטח שבטח אצלנו הרוכבים. שהרי הוא “כולה ציור על הכביש”. לא?

אז זהו שלא.

המשך…

מצלמת גאטסו חדשה בגדרה, על כביש 40

זו המצלמה השניה בסבב התקנות זה, והיא הותקנה על כביש 40 בתוך גדרה, בצומת עם רחוב וייצמן, מדרום לצפון. אם תהפוך לפעילה, היא ככל הנראה תהיה מצלמת אור אדום ומהירות.

על המפה:

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

קצת מידע למי שמתכוון לרכוב על כביש 10 בחג

כביש 10 סלול לאורך גדר הגבול בין ישראל למצרים, החל באילת בחלקו הדרומי וכלה ברצועת עזה בחלקו הצפוני (סה”כ 190 ק”מ). הכביש איננו פתוח לתנועת אזרחים בד”כ, וכשהוא כן נפתח (בחגים הארוכים – בסוכות ופסח), הוא תחום בין מחסומים צבאיים המאפשרים כניסה ויציאה במספר מאוד מצומצם של נקודות, כשביניהן נמצא כביש שעובר בין נופים בתוליים ומגוונים הכוללים צוקים, פיתולים מגניבים, עליות וירידות תלולות, נקודות תצפית מרשימות (אבל גם לא מעט קטעים מונוטוניים). הנסיעה על הכביש נושקת לכל אורכה לגבול עם מצרים, ובמהלך הרכיבה בו ניתן להבחין במגדלי שמירה, מוצבים ועמדות עם חיילים מצריים.

מנקודת מבט הוליסטית – כביש 10 הוא חוויה מדהימה, ולו בגלל הנופים הדרמטיים, האווירה הכל כך שונה, והעובדה שרובנו לא זוכים לנסוע בו באופן שוטף, ולכן כשההזדמנות נפתחת – רבים מאיתנו רוצים לנסוע בו גם אם עשינו זאת בעבר.

לכביש 10 יש כאמור 3 כניסות/יציאות שאזרחים מורשים לנוע ביניהן (כשהוא נפתח לתנועת אזרחים). לנוחותכם, סימנתי את המרחק בין הנקודות כשנקודת ההתחלה של הכביש נמצאת בדרום:

  1. הצפונית – עזוז (באזור ניצנה) (ק”מ 137)
  2. האמצעית – הר חריף (בסופו של כביש 171 אחרי בה”ד 1, באזור מצפה רמון) (ק”מ 98)
  3. הדרומית – מחנה סיירים בחיבור עם כביש 12 צפונית לאילת (נקרא גם צומת שקמה), שם למעשה מתחיל הכביש (ק”מ 0)

כאמור הכביש עצמו ארוך יותר (החלק האדום במפה מעל), והוא מסתיים בעזה (כרם שלום), אבל בפועל אין לאזרחים אישור תנועה בקטעים אלה, והם חסומים על ידי הצבא.

כיוון שמדובר בכביש ארוך מאוד וללא נקודות תדלוק, חשוב מאוד לתכנן את המסלול ולחשב את נקודות הכניסה והיציאה שלנו, אחרת אנחנו עלולים להיתקע בלי דלק.

חשוב לומר שביציאה/כניסה הצפונית (1) יש צורך לעבור כ- 2 ק”מ של שביל לא סלול. בחלקו כורכר כבוש, אבל בחלקו כולל כמה מאות מטרים של דשדש/חצץ שעלול להפיל רוכבים שלא יודעים לרכוב בשטח. בנוסף, אופנועים נמוכים או בעלי פירינג עלולים להישרט מאבנים שיעופו עליהם מכלים אחרים, הצמיגים הספורטיביים לא אוהבים את הרכיבה הזו, ועוד לא דיברתי על הלכלוך. ראו טיפים למטה.

בנוסף כפי שיפורט מטה, קצב הרכיבה בכביש 10 איטי מאוד, ולכן הרכיבה בו לוקחת הרבה יותר זמן ממה שהייתם מתכננים לו הייתם עושים את אותו מרחק על כביש “רגיל”. בגלל שאסור לשהות בו בשעות החשיכה, אתם חייבים לתכנן את המסלול בצורה הנכונה ולתזמן אותו היטב.

 

ישנן 4 אפשרויות עיקריות לרכיבה על כביש 10, כששלוש מהן ניתן לבצע גם בכיוון ההפוך. בואו נתחיל: המשך…

ערכת תיקון פנצ’רים – המלצה של מיצו

פנצ’ר באופנוע? מעצבן במיוחד. פעם, בימי הווספות שהיו עשויות ממתכת ולגברים שהיו רוכבים עליהן היתה יד שמאל מברזל (עקב החלפת ההילוכים ביד) – הפתרון היה פשוט. עוצרים, מחליפים צמיג רזרבי, והיידה לדרך (פלוס ידיים מאוד מאוד מלוכלכות). אבל היום אין אופנועים או קטנועים עם גלגלים רזרביים, וכיוון שכך, כל תקר בגלגלי הדו”ג עלול לתקוע את הרוכב/ת באמצע שומקום ללא שום יכולת תנועה.

“רגע, אבל יש פאסט!” יגידו חלק מהקוראים. נכון, יש פאסט (או תרסיסי נוזל דומים), אבל הם טובים רק לחלק קטן של התקרים, ובכל מקרה, אם החור פעור לרווחה בצמיג, הפאסט לא יוכל לסתום אותו בצורה אפקטיבית והוא פשוט ישפריץ לכל עבר. אל תבנו על הפאסט להציל אתכם.

אז מה עושים? כאחד שנתקע פה ושם בעצמו במצבים כאלה, או שרכב עם חבר’ה שהם עצמם נתקעו בגלל תקר, בניתי ערכה אולטימטיבית לתיקון תקרים, והרי ההמלצה שלי לפניכם:

הערה סופר חשובה #1: כל האמור לעיל תופס לצמיגי טיובלס (דהיינו ללא פנימית). יש לכם אופנוע עם גלגלים הכוללים פנימית? תסתדו לבד.

הערה סופר חשובה #2: כל האמור לעיל רלוונטי בפנצ’רים שבהם ניתן לתקן את הצמיג ולהמשיך לנסוע. אם הצמיג קרוע, מרוטש, אם החור ענק מדי, אם הצמיג גמור – אז מן הסתם לא תהיה לכם ברירה אלא לעבור ל- Plan B.

הערה סופר חשובה #3: אחרי תיקון ואחרי שהגעתם הביתה בשלום, חובה להגיע לבעל מקצוע מומחה בתחום כדי שיאבחן את התקר, ואם צריך להחליף את התיקון בתיקון קבוע יותר. אם אין ברירה, תצטרכו להחליף גם את הצמיג (במקרים בהם יש קרע בדופן או שהיו בו כבר 2 תיקונים). אל תשחקו עם החיים שלכם!

Plan A – תיקון דרך

אלה הפריטים שאתם חייבים להחזיק באופנוע שלכם. שימו בארגז, שימו במזוודות צד, שימו בתיק זנב, שימו מתחת למושב אם יש מקום, אבל אל תשאירו את זה בבית כי זה לא ממש יעזור לכם בעת צרה…

1. ערכת דיינה-פלאג ייעודית לאופנוע הכוללת 8 פטריות שלא פוסלות צמיג (לא תולעים, פטריות). זו הערכה האולטימטיבית, קצת יקרה אבל אין משהו טוב יותר מזה, באחריות. נכנסת בקלות לפאוץ’ או מתחת למושב האופנוע. ניתן לקנות מילוי חוזר אם צריך. אל תקנו סתם ערכה, חפשו את הדגם הזה הספציפי:

https://www.ebay.com/itm/362177468246

הערה: הלינק הזה יפוג תוקף בשלב מסויים ואני לא אתחזק אותו. אם הוא לא עובד לכם, חפשו באופן עצמאי את הפריט הזה באיביי או אמזון (אל תתפשרו על שום מוצר אחר):

Dynaplug Tubeless Tire Repair Tool Kit Pro Aluminum

המשך…

מצלמת גאטסו חדשה בראשל”צ בדרך המכבים פינת פריימן

מה שנראה כמו גל התקנות חדש מתחיל במצלמה חדשה שהותקנה אמש ברחוב המכבים פינת רחוב פריימן בראשון לציון, מצפון לדרום, מול תחנת הדלק “סונול” במקום. אם תהפוך לפעילה, היא ככל הנראה תהיה מצלמת אור אדום ומהירות, כרגיל.

על המפה:

(תודות ל- ofir על המידע)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

המירוץ לעננים: איך יורדים מ- 10 דקות?

שווה לצפות בסרט הזה (כ- 50 דקות אורכו) המציג טפח מהקשיים והאתגרים העומדים בפני צוותי המירוץ ב”מירוץ אל העננים“. לא הרבה הצליחו לגמוא את המסלול (באורך של כמעט 20 ק”מ והכולל 156 פניות, המטפס לגובה של כ- 4 ק”מ), והגובה בהחלט לא מקל עליהם להוציא את הביצועים שהם מצפים ממנועי הבעירה הפנימית (אגב, זו אחת הסיבות שפולקסווגן הצליחה לכסח את כל השיאים עם הרכב החשמלי שלהם, ה- I.D. R, ולהעמיד אותו עם פחות מ- 8 דקות!).

כאמור שווה צפיה.

האירופאים לא פראיירים, ולמעשה העמיסו את כל מפלצות ה- Group B שלהם שהפכו להיות בלתי חוקיות במירוצי ראלי רשמיים בגלל העצמה שלהן, ושלחו אותם ל”הר של אמריקה”. הנה קצת היסטוריה מוטורית בהתהוותה, כסיפור רקע לפולקסווגן החשמלית:

וכך נראית ה- I.D R החשמלית, לשם השוואה:

מצלמת גאטסו חדשה על כביש 444 במחלף קסם

למדנו כבר שאת עמדות הגאטסו מתקינים בשלישיות. אז אחרי נתניה ובאר שבע, התכבדנו לקבל את העמדה השלישית בגל ההתקנות הנוכחי, והפעם על כביש 444 לכיוון דרום-מזרח, צומת עם הירידה מכביש 6 דרום.

על המפה:

(תודות ל- hen20001 על המידע)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

מצלמת גאטסו חדשה בנתניה על רחוב פנקס

גל ההתקנות הנוכחי מכיל עמדה נוספת שהותקנה בנתניה, על רחוב פנקס בצומת עם צבי שטרכמן, בסמוך לאולמי סילבר, לכיוון דרום.

על המפה:

(תודות לרון ארקין על המידע והתמונות)

כרגיל, תזכורת:

מפת מצלמות גאטסו בישראל

רשימת מיקומי מצלמות גאטסו

סעו בזהירות ובאחריות.

ימאהה טנרה 700 – דיל קרוקודיל?

נתחיל בשורה התחתונה: תקבלו עודף מ- 70,000 ש”ח.

קטגוריית אופנועי האדוונצ’ר בנפח בינוני היא פחות או יותר הדבר החם ביותר בשוק האופנועים העולמי: כלים חדשים עם ביצועי שטח טובים, ותג מחיר יחסית זול. ימאהה, שהובילה בתקופה ארוכה את הקטגוריה עם אופנועים מיתולוגיים כמו הטנרה המקורי של השנים הראשונות של ראלי פריז דקאר, איבדה קצת את דרכה בשנים לאחר מכן ולמעשה אמנם שמרה על התגית, אבל לא על הייעוד והמטרה של הכלים שנשאו את השם המכובד.

הטנרה החדש מתכתב עם המסורת העשירה של היצרן ולמעשה מנסה להמשיך את השושלת המקורית. הצורה החיצונית של הטנרה צועקת ראלי מכל כיוון, וכך גם המכלולים השונים שבו שמעוצבים בצורה שאמורה להיות פונקציונלית בדיוק למטרה שלשמה הוא נועד: רכיבה אתגרית במגוון תנאי שטח, וכמובן מבלי להצטרך לקחת עגלה כדי להסיע את הכלי, אלא מאפשרים לרוכב לצאת מביתו בנוחות עם שלל אמצעי זיווד, לנסוע מאות ק”מ עד היעד, לתקוף את השטח בצורה הטובה ביותר האפשרית.

המשך…

נגישות