מיצו בדרכים

כבר בשנת 2008 התחילה חברת BMW לשחק עם רעיון של אופנוע "רטרו מודרני". היא עשתה גישושים עם קונספטים כמו Lo Rider, ובשנת 2013 הגיע Concept Ninety שהיה סוג של מחווה ל- R90S האייקוני (ראו תמונה מטה). ואז, בשנת 2014 הגיע האופנוע שכונה R nineT לייצור סדרתי. BMW לא בחרו בשנה הזו במקרה. הוא נולד כדי לחגוג 90 שנה ל-BMW Motorrad. אבל זה היה רק הטריגר הרשמי.

אין ספק, יצא להם יפה.

אניוויי, לפני שנמשיך צריך לזכור שה- R nineT הוא לא אופנוע שנולד מצורך הנדסי אלא יותר כתוצאה מצורך תדמיתי ותרבותי. בעוד שהם הרגישו חזקים מאוד בסגמנט האדוונצ'ר, BMW זיהו משהו שהמותג שלהם היה חלש בו יחסית: רגש, סטייל, וקהילה של קאסטום (מלשון קאסטומיזציה, התאמה, שינוי של האופנוע לפי הצרכים והחשקים של הרוכב). ולכן בעודם מעצבים ומתכננים את הדגם הם בנו את ה־R nineT סביב שלושה עקרונות:

1. "פלטפורמת קאסטום מהמפעל" – האופנוע תוכנן מראש להיות קל לפירוק, עם תת-שלדה מודולרית, ועם חיווט מפוצל ונגיש (מערכת החשמל תמיד היתה בעיה באופנועים מתוחכמים, והכלים של במוו הם ללא ספק מתוחכמים). המטרה – לאפשר לאנשים לשנות אותו בקלות כרצונם. BMW בעצם אמרו: קחו, זה הבסיס – עכשיו תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

2. חיבור חזק לעבר – האופנוע צוייד במנוע בוקסר קלאסי מקורר אוויר – deliberately מיושן, עם עיצוב שמזכיר דגמים כמו R90S המיתולוגי, עם מינימום פלסטיקה. כל מה שלא פונקציונלי – לא קיים על האופנוע או שאפשר לפרק אותו בקלות. זו לא נוסטלגיה מקרית – זו נוסטלגיה מתוכננת.

3. למשוך קהל חדש – BMW ידעו שאת קהל ה- GSים כבר יש להם. הם חיפשו קהל חדש, לא רוכבי GS טיפוסיים שקונים באופן אוטומטי כל דבר ששתי האותיות האלה מופיעות עליו, אלא רוכבים אורבניים, חובבי קפה רייסר / סקרמבלר, קהילת קאסטום. כלומר – אנשים שלא בהכרח היו נכנסים לאולם תצוגה של BMW.

וזה הצליח להם מעל למצופה. באמצעות ה- R nineT עשתה החברה שלושה דברים במקביל:

• פתחו סגמנט חדש אצלם – Heritage
• הורידו את מחסום הכניסה הרגשי למותג
• יצרו מוצר "לייף-סטייל" שהוא לא רק כלי תחבורה

והכי חשוב: הם הצליחו למכור לאנשים רעיון – לא רק אופנוע.

ה- R nineT לא רק הצליח, הוא הצליח מאוד. מעל 106,000 יחידות ממנו נמכרו בעשור, כשכבר בשנים הראשונות הוא עקף ציפיות מכירה והפך לאחד הדגמים הבולטים של BMW. אבל המספרים הם רק חצי מהסיפור. ההצלחה האמיתית היתה גלומה בכך שה- R nineT הפך לאחת הפלטפורמות המרכזיות בעולם הקאסטום המודרני, יצר קהילה סביב הדגם, הוליד משפחה שלמה של דגמים (הכוללים כלים כמו Scrambler, Urban G/S, Racer וכו'), ושימש בסיס לדור הבא – BMW R 12 nineT. ובמקביל – איפשר ל- BMW Motorrad לשבור שיאי מכירות עולמיים בשנים האחרונות, כשליין ההריטג' הוא חלק מההצלחה הרחבה של היצרן.

וכאן אנחנו מתחברים להווה.

עם כל ההצלחה של ה- R ninteT המקורי, היה ברור שמתישהו צריך לעדכן פה את הכוחות. ולכן בנובמבר 2023 בתערוכת EICMA במילאנו הוצג היורש שלו, הלא הוא ה- R12. הכלי הגיע ארצה לפני כשנה כשהוא מהווה חלק משלישיית דגמים, ביחד עם ה-R12 nineT וה- R12 S שחולקים איתו את רוב המכלולים. כממשיך ישיר של ה- R nineT, ה- R12 החדש הוא אופנוע הפונה לנישת הקרוזר-רטרו-קלאסי, כשגולת הכותרת בו היא כמובן אותה יכולת קסטומיזציה הכמעט אינסופית שלו. כל אחד יכול לקנות את האופנוע אבל באמצעות קטלוג תוספות ענק של היצרן עצמו ודרך שוק אפטר-מרקט עצום של יצרנים שיספקו לך כל פריט עיצובי או פונקציונלי שרק תחשוק – תוכל בקלות להיות הבעלים הגאה של כלי שיהיה שונה מכל כלי אחד שנמצא על הכביש.

ככזה, ה- R12 הוא למעשה בסיס, נקודת התחלה. קח אותו ותלך משם לאן שאתה רוצה. או – תשאיר אותו כמו שהוא.

אגב, הזכרתי את שני האחים שלו לדגם. ה- R12 שעליו אני רוכב הוא הבסיס, אופנוע רטרו קלאסי. עליו קיים דגם ה-R12 nineT שחולק את אותם מכלולים כמעט אחד לאחד אבל מכוון לתנוחה מעט יותר קרבית עם מנוע מעט יותר חזק וגלגל קדמי בקוטר 17". ועליו קיים דגם ה- R12 S שהוא הקפה רייסר של הליין, כולל פיירינג קלאסי מעל הפנס, ג'אנטים יותר ספורטיביים ותנוחה עוד יותר קרבית. נדבר עליהם בהמשך.

לקחתי את כלי המבחן מהיבואן ויצאתי לסיבוב ארוך כדי להתרשם ממנו, ובגלל שיש לי נטייה לא מוסברת לכתוב דברים, תזכו גם אתם לטעימה וירטואלית מהאופנוע. שנתחיל?

משפחת 3 דגמי ה- R12 חולקים ביניהם את אותו מנוע בוקסר, כשהפעם הוא בנפח 1,170 סמ"ק. אם צריך להסביר – מנוע בוקסר הוא מנוע דו-בוכנתי מסיבי שבו הצילינדרים מוצבים "כמתאגרפים" – בוקסר – זה מול זה, בזווית של 180 מעלות. שתי הבוכנות בולטות מבלוק המנוע המסיבי לצידי האופנוע כשהן מעוטרות בפסי קירור האוויר ומייצרים את המראה האייקוני שכל כך מזוהה עם היצרן. זהו סידור שעובד עבור היצרן עוד מימי מלחמת העולם השניה. אבל למרות שהקונספט נשאר זהה והוא עדיין משתמש בקירור אוויר/שמן (בניגוד למנועי בוקסר שנמצאים בדגמים אחרים של היצרן שעברו לקירור מים), הוא כמובן עומד בכל תקני הזיהום המחמירים ובעיקר מספק חוויה יוצאת דופן (במיוחד למי שמגיע "חדש" למותג מאופנועים אחרים) ומהנה במיוחד.

בדגם ה- R12 המנוע מכוון כך שהוא יפיק 95 כ"ס ב- 6,500 סל"ד ומומנט של 11.2 קג"מ ב- 6,000 סל"ד, וזאת בניגוד למנועים באחיו – ה-nineT וה- S – שבהם הוא מכוון להיות מעט יותר עוצמתי ולהפיק 109 כ"ס (הכלי זמין גם בתצורת רישוי A וגם כ- A1 מוגבלת).

מעל המנוע – מיכל דלק בצורת טיפה המתכתב עם המראה הקלאסי (מכיל 14 ליטר, די קטן, 2 ליטר פחות מה-"נינט"). המיכל מותקן יחסית נמוך למושב, מה שנותן לרוכב תחושה כאילו הוא רוכב "על" האופנוע ולא "בתוכו".

המשך…

זוכרים שאמרתי לכם ש"הם" לא נחים? אז הנה, הם התעוררו. וכשהם מתעוררים, אנחנו משלמים. ולא רק בכסף. זה לא קשור לפוליטיקה בגרוש, זה קשור לפופוליזם זול ולרצון לשלוט לכם בכיס ובתודעה.

מאז תחילת שנות ה- 2010 פרסו משרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מערכת מצלמות מהירות אוטומטית (פרוייקט המכונה "א3", העושה שימוש במצלמות מתוצרת חברת גאטסומטר – או גאטסו בקיצור – ההולנדית) שהתפרסה בשיאה על כ- 300 עמדות על כבישי הארץ. מערכת זו שמוכרת לכל נהג בצורת עמודים כתומים כשבראשם תיבה בה ממוקמת מצלמה (או לא, אם זה היה דחליל) ספגה ביקורות רבות במידה רבה של צדק, והיתה מעורבת במספר משפטים מתוקשרים. השיטה בה המערכת עובדת היא פשוטה מאוד: מצלמת א3 קולטת אותך ברגע מדויק אחד כשאתה חולף על פניה, היא מודדת כמה מילישניות לוקח לגלגלי הרכב (או האופנוע) שלכם לעבור בין פס מגנטי אחד לפס שני, מחשבת מה היתה מהירותך, ואם נמצא שהיא מעל לרף מסויים שנקבע לאותה מצלמה – צ'יצ'ינג – היא מצלמת שתי תמונות וקיבלת דו"ח מהירות (אפשר להשתמש בהן גם לעבירות אור אדום, אבל זה סיפור אחר).

בישראל כמו בישראל, נהגים ורוכבים פיתחו שיטת התמודדות פשוטה עם שיטת אכיפת המהירות הזו: סעו כמה שבא לכם, שניה לפני התיבה הכתומה דופקים ברקס של החיים, עוברים את המצלמה, ושניה אחרי זה בום – תנו גז כאילו אין מחר. כל זה בגלל שמצלמות א3 בודקות מה קורה בנקודה אחת בלבד, ומי שמכיר את המיקום יכול לעבור אותה בלי בעיה ולחזור מיד לקצב המהירות הקודם שלו.

מעכשיו הכללים עומדים להשתנות: משטרת ישראל מתכננת לפרוס מערכת שעובדת על עיקרון של מדידת מהירות ממוצעת בקטע שלם. במקום לבדוק את המהירות ברגע נתון בנקודה מסויימת, המערכת שהמשטרה מתכוונת להכניס לשימוש בוחנת את ההתנהגות לאורך מקטע שלם. זה מעבר מהותי מ"צילום עבירה" ל"מדידת התנהגות", ותהיה לזה השלכה שתשפיע על כולנו. אולי.

כבר כתבתי על הפיילוט של המערכת.

קודם כל – איך עובדת הטכנולוגיה?

העיקרון בסיסי למדי. קטע כביש מוגדר כ"קטע מפוקח". בתחילתו – מצלמה (אחת או יותר). בסופו, עוד מצלמה. כשנכנסים לקטע המצלמה ראשונה קולטת את כלי הרכב כשהוא עובר על פניה, מצלמת אותו ורושמת את השעה המדויקת (כלומר כל רכב שעובר מצולם, ולא רק אם הוא מבצע עבירה). מצלמה שנייה, במרחק של ככה וככה קילומטרים קולטת את אותו רכב כשהוא יוצא מהמקטע ורושמת שוב את השעה. מכאן זו בעיית תנועה במתמטיקה של כיתה ד'… חלוקת המרחק הידוע בין שתי המצלמות בזמן שחלף נותנת את המהירות הממוצעת.

לדוגמה, אם המהירות החוקית עומדת על 90 קמ"ש באותו קטע כביש, זה אומר שכלי רכב שנוסע במהירות החוקית יעבור לא יותר מ- 25 מטר בשניה. אם בין שתי המצלמות יש, למשל, 1 ק"מ (או 1000 מטר), אז כלי רכב שנוסע במהירות חוקית של 90 קמ"ש אמור לעבור את הקטע הזה ב- 40 שניות, אבל לא פחות מזה. אם נסע את הקטע ב- 40 שניות – לא יקבל דו"ח:

לעומת זאת, אם יחצה את קו הסיום של הקטע בפחות מ- 40 שניות – משמעות הדבר היא שהוא בוודאי נסע מהר מהמותר, איפושהו, במהלך הקטע. באיזו מהירות? האם האט לאחר מכן, האם עצר בצד, האם השתולל בדרך? לא ידוע.

ההבדל בין שתי שיטות המדידה הוא מהותי: במצב הנוכחי מערכת א3 רואה את הרכב עובר על פניה במהירות חריגה ומתעדת את הרגע הזה. לעומת זאת, המערכת החדשה לא רואה כלום מלבד שתי נקודות כניסה ויציאה. מה שקורה באמצע נשאר בלתי מתועד, רק התוצאה מרמזת על כך שהיתה עבירה איפושהו במהלך הדרך.

ויש לזה השלכה משמעותית כפי שנראה מיד. המשך…

אתם יודעים מה? יאללה. נגיד שמהירות גורמת לתאונות דרכים. נגיד.

רוצים לאכוף מהירות? בבקשה. אבל תעשו את הדבר הנכון!

הנה, קחו ממני עצות זהב:

1. אתם טוענים שמהירות היא מסוכנת? סבבה. אז תורידו את המצלמות שנמצאות בקטעי כביש ישרים לחלוטין בהם אין למהירות כל משמעות (פרט להיותן דרך מצויינת לחליבת כספים מהציבור), והעבירו אותן לכבישים אדומים, לכבישים מסוכנים, לכבישים בהם נהרגים ונפצעים עשרות אנשים מדי שנה. לדוגמה, תתקעו 20 מצלמות מהירות על כביש 90 באזור הערבה בתור התחלה, ואם תרצו רשימה של כבישים אדומים אשמח לתת לכם אותה.

2. התקינו מצלמות לאכיפת עבירות אור אדום בצמתים מסוכנים – אבל לא בכמה בודדים רק לכיסוי תחת כמו היום, אלא בכל צומת מסוכן ובכל כיוון נסיעה בצומת.

3. החזירו את הניידות ואת השוטרים לכבישי ישראל, הפסיקו להסתמך על פתרונות טכנולוגיים מטופשים. אין תחליף לניידת או אופנוע משטרתי שעושה פטרולים הלוך וחזור על כבישים אדומים ומסוכנים, שצד נהגים עבריינים וביריונים, ושמבצע אכיפה אפקטיבית ואיכותית. רוצים הוכחה לאפקטיביות של אכיפה אנושית אמיתית? תסתכלו על מה שקרה בחצי השנה של 2018, כשהמשטרה נאלצה להפסיק להנפיק דו"חות מהירות ממצלמות הגאטסו, ובמקום זאת כמעט הוכרחה להוציא ניידות לכבישים (רמז? השנה נגמרה עם כמות ההרוגים הקטנה ביותר בכבישים מזה שנים).

4. תאכפו מהירות בצורה אגרסיבית במקומות שבהם היא באמת הורגת: בקרבת בתי ספר, גני ילדים, בתי אבות, רחובות עירוניים צפופים, רחובות משולבים וכו'. תקימו מערכת מצלמות בעלת יכולת אכיפה דרקונית, כמו במדינות רבות באירופה, וכוונו אותה כך שהיא תתחיל לאכוף החל מ- 1 קמ"ש מעל למהירות המותרת. אבל איפה שזה קריטי, איפה שזה חשוב, איפה שיש למהירות השפעה שלילית משמעותית. לא איפה שהכסף שלכם נמצא.

5. הפסיקו להתמקד במטבע שמתחת לפנס! מהירות נמצאת בתחתית רשימת 10 הגורמים לתאונות קטלניות (שנה אחרי שנה). הרבה יותר חשוב להתמקד בעבירות שבאמת מסכנות חיים כמו חציית פס הפרדה לבן, עקיפה בדרך לא פנויה, אי מתן זכות קדימה בתור התחלה. ואם אתם ממש רוצים להוות גורם הרתעתי – כנסו באמאמא של אלה שנוסעים באותו קטע על כביש 6 בנתיב השמאלי בגלל שהם צריכים לפנות שמאלה בחיפה, כנסו בכל הכוח בגנבי התורים בפקק, באלה שפונים מתוך נתיב שאמור להיות לנסיעה ישרה, באלה שמסיעים ילדים בלי התקני ריסון, באלה שנוסעים בלי חגורות, באלה שעוברים נתיבים או פונים בלי לאותת, באלה שמתעסקים בפלאפונים.

למי להגיש את החשבונית?

(אל תדאגו, שום דבר מזה לא יקרה. הם לא מספיק אינטליגנטים לזה.)

אין דרך יפה להציג את זה. אבל מסתבר שבמדינת ישראל יכול אדם בתפקיד בכיר לעמוד בבית המשפט, לשקר במצח נחושה (ע"ע עדות שקר שעליה יש עונש מאסר של עד שבע שנים), ולצאת מזה חלק ללא כל פגע או שריטה.

לא מאמינים? אז קודם כל קבלו תזכורת:

לפני כ- 10 שנים החל להתנהל בבית המשפט בעכו משפט, קרב איתנים של ממש, בין מספר רב של נהגים שאיחדו כוחות ויוצגו על ידי צוות עורכי דין מקצוענים ועקשנים במיוחד בראשותו של עו"ד תומר גונן, לבין התביעה המשטרתית. עדים רבים הובאו להעיד, ביניהם שוטרים בכירים ואנשי מקצוע – כולל בכירים ממכון התקנים. במהלך המשפט התברר כי תו התקן הרשמי של מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה) עשוי כולו כמו גבינה שוויצרית ומתבסס למעשה על מסכת של שקרים ורמאויות, חלקן בוצעו לכאורה על ידי אילן כרמית – בכיר במכון התקנים (שכיהן אז כמנהל מעבדות אלקטרוניקה וכיול ומנהל פיתוח עסקי ופרויקטים) – וביניהם התגלה כי בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, וכי המומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט.

גרוע מכך – התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ואף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור.

שקרים שקרים ועוד שקרים – המשטרה מסתבכת עם מצלמות המהירות

כשנחקר בבית המשפט אמר כרמית כי "אינו זוכר" היכן הדו"חות שנרשמו לניסויים שכביכול בוצעו למצלמות בהולנד; וכן כי לא כתב דו"ח על הניסויים שבהם טען שהיה נוכח". כשהעיד בבית המשפט טען הנציג הבכיר כי נכח רק בכ- 10 בדיקות מתוך כ- 500 שנדרשו. לפי עדותו הוא עשה זאת במעבדה ההולנדית שערכה לכאורה את הניסויים, ואילו עוזרו נכח בשאר הבדיקות. וזה לא נעצר כאן. בנוסף נטען כי כאשר נעשו ניסיונות לאתר את העוזר שלכאורה נכח במרבית הבדיקות, נמסר על ידי מכון התקנים כי הוא "הלך לעולמו". אולם מסתבר שאותו עוזר דווקא נמצא חי ושלם במשרדו. מאוחר יותר הכחיש כרמית כי העיד שנכח בניסוי. במקביל, צוות משטרתי שהמריא להולנד (כמובן על חשבון משלם המיסים) לא מצא כל זכר לתיעוד הניסוי.

פרשת מצלמות המהירות: המשטרה סיימה את חקירת בכיר מכון התקנים החשוד במתן עדות שקר

בעזות מצח שכנראה לא תפתיע איש – אילן כרמית – שעדות השקר שלו סיבכה את המשטרה – לא רק שלא התפטר, אלא המשיך להתמודד על תפקיד מנהל המכון בתמיכתו של ועד העובדים, למרות חקירתו במשטרה.

המומחה שהסתבך בפרשת מצלמות המהירות מתמודד על תפקיד מנכ"ל מכון התקנים

אבל רגע, מה עם שאר המעורבים? המשך…

יש רכיבות שאתה יוצא אליהן כי צריך. ויש רכיבות שאתה יוצא אליהן כי אתה חייב – לנשום, להשתחרר, להזכיר לעצמך למה התחלת לרכוב בכלל. המפגש עם המולטיסטראדה V2 S של דוקאטי לשנת 2025 שייך לקטגוריה השנייה. הכלי הזה לא בא רק לקחת אותך ממקום למקום – הוא גורם לך לרצות לסטות מהדרך, בכוונה.

המולטי החדש (נקרא לו כך מעתה לטובת הקיצור, ואם יהיה צורך להבדיל בינו לבין אחיו הגדול – וכשצריך – נציין את זה באופן ספציפי) הוא כלי מסקרן מאוד. לא בגלל שלא רכבתי על מולטי בעבר… ברוך השם מאז 2015 רכבתי על כל מה שכתוב עליו "דוקאטי" והיו ברשותי לא מעט מולטיסטרדות. אבל הפעם החברה מבולוניה עשתה משהו חדש, אפילו על גבול היוצא דופן: הם לקחו קונספט מנצח (עבורם, בכל זאת מדובר בבסט-סלר בשביל דוקאטי), תקעו לו מנוע חדש, מעט חזק יותר, פשוט יותר לתחזוקה – אבל קטן מעט בנפח וללא מנגנון ה- DESMO שמהווה כרטיס ביקור מוכר, ועל הדרך שיפרו אותו באלקטרוניקה של הביוקר, וכל זאת – תוך כדי הפחתה של לא פחות מ- 10% מהמשקל של הדגם היוצא. שיפור ביצועים, הפחתת משקל, ותחושת פרימיום.

נו? לא מסקרן? בטח שכן. נו ואני לא אשכב על הגדר בשבילכם? בטח שכן.

אז עשיתי פעמי אל סוכנות ליגל בתל אביב. ויזואלית – כמו הרבה מהדגמים שלהם – הדוקאטי הזה נראה כאילו הוא מחכה שמישהו יזיז אותו מהמקום וייתן לו לנשום. אדום עם נגיעות של שחור, חד, מדויק – מוכן לרקוד, כמו ממתק שבא לך ללקק. למי שלא יצא לו לרכוב על מולטי בעבר – ה- V2S החדש של 2025 ייראה פחות או יותר זהה לדגם הקודם. אבל מי שמכיר את ליין הכלים הזה יכול לזהות כבר מהמבט הראשון שזה לא "עוד עדכון לדגם ותיק", יש גם שינויים מעבר לעיצוב הכוללים חרטום מעט שונה, מיגון רוח מקיף חדש, תעלות חדשות להזרמת אוויר קר לאזור הרוכב ופינוי אוויר חם מהמנוע, יחידת תאורה חדשה, צג דיגיטלי חדש, קונסולת מתגים חדשה, ובעיקר – הוא נראה קטן וצר יותר מהדגם היוצא. על המנוע החדש נדבר עוד מעט.

מסובב מפתח (במולטי V2S אין התנעה ללא מפתח כמו באחים הגדול המולטי V4ים למיניהם), הצג מתעורר לחיים. קליק על המתג בכידון ימין, ואחרי 2-3 סיבובים מוכרים של המתנע המנוע מתעורר לחיים. אני עולה על הכלי, מרים רגל גבוהה מעל המושב (בקושי, יש לציין, אבל זו בעיה שלי לא שלכם), אם כי אפשר כמובן להנמיך את האופנוע (מידות, משקלים וגבהים – בהמשך). מרים את ג'ק הצד, ואז זה מכה בי: הכלי פשוט קליל, מרגיש כמו מיניבייק. מתמרן קדימה אחורה כדי לצאת מהחניה וההפחתה במשקל ברורה ומורגשת יותר ויותר מרגע לרגע. איזה כיף! המשך…

מאז 2016 – בפעם העשירית – אנחנו יוצאים שוב לרכיבה בהפתעה. ולמה קוראים לזה רכיבה בהפתעה? כיוון שכמו בכל שנה מאז – זו תהיה רכיבה אל יעד בלתי נודע שיתגלה לרוכבים רק דקה לפני שמניעים את הכלים ויוצאים לדרך עצמה.

חשוב מאוד לציין: הרכיבה בהפתעה איננה רכיבה למצדה. מי שרוצה לרכוב עם החברים שלו למצדה מוזמן לעשות זאת באהבה, רק בבקשה תשמרו על עצמכם.

השנה – הרכיבה בהפתעה תצא לילה אחד לפני ערב ראש השנה, כלומר בלילה של ה- 21.09.25 שזה בין יום ראשון ליום שני 
(טכנית התאריך כבר יתחלף, אבל אני שומר על התאריך הזה כדי לא לבלבל את המשתתפים).

המשך…

אני נתקל בשאלה הזו לא מעט בכל מיני קבוצות, ומכיוון שלא מצאתי מקום אחד שבו אפשר למצוא את כל האפשרויות – אמרתי יאללה, נעבוד בשבילכם. אז הנה, קחו דף שמרכז את (כמעט) כל האפשרויות לנשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע.

יש מספר שיטות לנשיאת אקדח בעת רכיבה על אופנוע. חלקן טובות יותר, חלקן פחות. חלקן מוסלקות יותר וחלקן פחות. חלקן מאפשרות נגישות מהירה יותר, וחלקן פחות. מצאו את זו שהכי מתאימה לכם.

חשוב מאוד: כל הוראות הבטיחות שאתם מכירים לגבי שימוש בנשק חם תופסות גם כאן. אני לא בא ללמד אתכם איך להתנהל עם הנשק, זה עניין שלכם עם עצמכם. אבל בכל מקרה – הקפידו על הוראות הבטיחות והתייחסו לכל נשק כאל נשק דרוך. בנוסף זכרו – נשק לא יוצא מהנרתיק ללא סיבה, וכדאי שהיא תהיה סיבה טובה. הרגולטור שש ושמח לשלול לכל אחד ואחת מאיתנו את הרישיון על כל פיפס, אל תהיו טפשים ואל תכניסו את עצמכם למצב שרק יסבך אתכם.

אגב, אם עוד לא קראתם – כדאי מאוד להתייחס לשאלות חשובות בהקשר לרכיבה חמושה, נקודות חשובות שצריך לתת עליהן את הדעת.

כל היתרונות והחסרונות הרשומים מטה מתייחסים בעיקר לשימושיות של אותה שיטת נשיאה בהקשר של רכיבה על אופנוע. מה שטוב להליכה ברגל לא בהכרח יתאים לרכיבה על אופנוע – ולהיפך. בכל מקום שחיוויתי את דעתי האישית – ציינתי זאת בבירור. כל הכתוב מטה נועד להגברת המודעות שלכם. תקראו, תחליטו מה הכי טוב לכם, ותתאמנו בהתאם.

יאללה נתחיל:

נרתיק פנימי – נשיאה בשעה 3 או 4 לימניים או שעה 9 או 8 לשמאליים

מדובר בנרתיק פנימי בתוך החגורה (מה שמכונה Inside-the-waistband או IWB בקיצור) המתחבר אליה במיקום הסטנדרטי, בין החגורה והמכנס לבין גוף הרוכב. אין ספק שזו השיטה הכי קלה ופשוטה, במיוחד למי שעולה ויורד מהאופנוע הרבה פעמים במהלך הנסיעה ועובר ממצב רכיבה למצב הליכה וחוזר חלילה.

אפשר לשאת את הנרתיק הפנימי בשעה 3 (או 9 לשמאליים), וגם להעביר אותו מעט אחורה לשעה 4 (או 8 לשמאליים).

מקור לתמונה

לשיטת נשיאה זו יש מספר יתרונות וחסרונות.

יתרונות:

• החנויות והאתרים מלאים בנרתיקים פנימיים, המגוון עצום, המחירים לא יקרים, וקל ונוח להשתמש בהם. יש כאלה מעור, יש מפלסטיק (קיידקס), יש היברידיים, יש עם נעילה או בלי, יש אפילו כמה רמות נעילה.
• יחסית קל מאוד להסליק את האקדח מתחת לחולצה או מתחת למעיל.
• קל מאוד לעבור בין סיטואציה של רכיבה להליכה או כל שימוש אחר, ואין צורך להחליף צורת נשיאה או נרתיקים כשיורדים מהאופנוע. הכלי נמצא בנרתיק, קבוע, והוא עליכם, ואין צורך לחשוב פעמיים.
• תלוי בנרתיק – יתכן שיאפשר נשיאת מחסנית נוספת.

חסרונות:

• ממקם את הנשק באזור עצמות האגן. עלול להיות בעייתי במקרה תאונה, בה קיימת סכנה משמעותית לשבר או ריסוק של עצמות האגן/מפרק ירך, תלוי בקינמטיקה שלה.
• שליפה תדרוש לרוב הרמת מעיל או חולצה ביד אחת כדי לחשוף את הנשק, ואז שליפה ביד השניה. לגבי דריכה ותפעול – כאן כל אחד והשיקולים שלו.
• ככל שהאקדח גדול (ארוך) יותר, כך פחות נוח להכיל את כל אורכו בתוך המכנסיים במיוחד כשתנוחת הרכיבה שפופה קדימה. אפשר לפתור את זה על ידי שימוש בנרתיק שמציב את האקדח גבוה יותר בתוך החגורה, או להשתמש באקדח שהוא בקטגוריית הקומפקט או סאב-קומפקט.
• אמנם יש נרתיקים פנימיים שיש להם איבטוח ברמה כזו או אחרת לנשק עצמו, אבל הם פחות נפוצים מנרתיקים חיצוניים עם נעילה. אם נעילה היא חשובה לכם – חפשו נרתיק פנימי שיש לו נעילה או עברו לנרתיק חיצוני עם נעילה.
• ההסלקה עלולה להיפגע עם תנועות הגוף, רוח שמסיטה את המעיל או הלבוש העליון.
• לוודא שהנרתיק מחובר בצורה מאובטחת לחגורה, אחרת יהיה אפשר לשלוף את כולו החוצה כולל הנשק במשיכה חזקה.
• נשיאה פנימית עלולה לאורך זמן לקרוע את החולצה או את המכנס בנקודת המגע עם קצה הקנה או עם הכוונת.
• נשיאה פנימית – במיוחד בחום של הקיץ המהביל הישראלי – חושפת את המתכת של האקדח ללחות, הזעה, מליחות ועוד. דורשת ניקוי תכוף יותר.

לדעתי האישית – בעיני זהו פתרון שעושה שילוב מצויין בין נשיאה יומיומית מוסלקת טובה מצד אחד, שימושיות טובה מצד שני, ונוחות נשיאה מצד שלישי כשאלטרנטיבה אחרת היא שימוש בנרתיק חיצוני לאותה מטרה. המשך…

אפשר לקרוא לזה אופנוע. אפשר לקרוא לזה טרקטורון מוטרף. אבל הכי נכון לקרוא לזה מה שהוא באמת: ניסוי מוטורי מטורלל של אדם שבבירור איבד קשר עם המציאות – וזה מה שגם מנהל הבנק שלו כנראה אמר לו לפני שהחברה שלו פשטה את הרגל ממש לאחרונה – אבל בואו, זה נראה לא רע…

אתם מוזמנים לפגוש את ה- LM 847 של Ludovic Lazareth הצרפתי/שווייצרי: על הנייר מדובר ב"טריפ על ארבעה גלגלים", אבל מה שקורה בפועל הוא מפגש פסיכוטי בין מנוע V8 של מזראטי, ארבעה זרועות מתלה חד-צדדיות, בלמים היקפיים, ו-470 כוחות סוס שעוברים לקרקע דרך תיבה אוטומטית חד־הילוכית עם מצמד צמיגי. אה, וכמה חלקים ש"הושאלו" מאופנועים אחרים.

והתוצאה? אבסורד ממונע.

אגב, שימו לב בתמונות לחריץ שנמצא במשקף מקדימה. תיכף תבינו מה מטרתו.

נכון, לא מדובר באופנוע חדש. הוא הוצג לקהל לראשונה ב- 2018. אבל מכיוון שנפלה עלי נוסטלגיה למפלצות, אמרתי יאללה, נכתוב.

חוקים? צרפת לא ממש התלהבה מהם

במשך 30 שנה חיו רוכבי צרפת תחת חוק דרקוני שהגביל כל אופנוע ל־100 כוחות סוס בלבד. אפילו אופנועים יפניים נוצצו למוות עם קאט אלקטרוני משפיל שגרם להם להיחנק בדיוק כשנהיה מעניין. תחשבו – קניתם ימאהה R1 חדשדש מהניילון, התפנקתם בדוקאטי פניגאלה מהמם בצלופן מרשרש, או שחשקתם במכונה דו-גלגלית עתירת הספק אחרת. קניתם, שילמתם את מיטב כספכם, אבל בגלל שאתם חובבי רגלי צפרדעים ומתקלחים פעם בחודש – תקבלו את גירסת צעצוע הקינדר של הדבר האמיתי, בעוד שהשכנים שלכם מעבר לגבול יכולים לחגוג בכיף.

האמת? על הרבה פחות מזה הצרפתים שרפו את הכבישים. אולי זה לא היה להם מספיק חשוב. בכל זאת, זו המדינה שהמציאה את סיטרואן ורנו.

בכל מקרה, בשנת 2016 החוק הזה בוטל, ובתשובה לכך החליט לאזארת' לחגוג – לא עם עוד אדוונצ'ר מאובזר או ספורטיבי מלוקק, אלא עם משהו… הרבה יותר. הרבה, הרבה יותר.

מנוע של מזראטי. באמת.

קבלו את ה- LM 847. בליבו פועם מנוע V8 איטלקי בנפח 4.7 ליטר – כן, בדיוק זה מה־Maserati Quattroporte – שמייצר 470 כ"ס ו- 63 קג"מ (אתם קולטים כמה זה???). המשך…

רכיבה בטוחה מתחילה בהתאמה נכונה של ציוד הרכיבה שלנו – ועם חברת Shoei היפנית, אנחנו נחשפים לרמה מקצועיות חדשה שלא הכרנו עד כה בישראל.

אם עד היום היינו בוחרים קסדה לפי מידת היקף ראש בלבד, הגיע הזמן להכיר את Personal Fitting System או PFS – שירות פורץ דרך מבית Shoei, שמבטיח התאמה אישית ומדויקת של הקסדה למבנה הראש שלך – התאמה אישית ב-4 צירי מדידה, כשהתוצאה: נוחות מקסימלית ובטיחות משופרת, בכל מצב רכיבה.

מכיוון שאני אישית מאוד אוהב את הקסדות של שואי והייתי בעלים של לא מעט דגמים עם השנים, החלטתי לעשות מעשה ולעבור תהליך מדידה כזה בעצמי. אז הנה, אתם נהנים מהתוצאה.

קודם כל – למה התאמה אישית חשובה כל כך?

כאמור עד כה היינו קונים קסדה על סמך פרמטר מידה אחד בלבד – היקף הראש – ולפיו גזרנו את מידת הקסדה, לרוב ממידות XXS לילדים ועד XXXL לאבטיחים (עם גדולי הראש הסליחה). לרוב זה עובד, ויצרני הקסדות השונים מנסים לתת מענה.

הנה למשל טבלת מידות שמפורסמת על ידי חברת שואי בעצמה:

אבל המציאות כמובן היא טיפה יותר מורכבת. בגלל שלאנשים בעולם יש צורות ראש שונות, מדידת היקף ראש לא מספיקה. יש מצב שהקסדה החדשה שקנינו, גם אם היא לכאורה במידה הנכונה – לא תשב לנו בול על הראש. יכולות להיות לכך לא מעט סיבות, החל הבדלים פיזיולוגיים בצורת הגולגולת, דרך שינויים בתסרוקת וכמובן הבדלים בדגמי הקסדות. כתוצאה מכך הקסדה מרגישה לא טוב. היא לוחצת פה, רפוייה שם, מפריעה שם, ובסופו של דבר יוצרת חוסר נוחות. כבר קרה לי שקסדה מסויימת שקניתי והרגישה לי מצויין במדידה בחנות, התגלתה כמעצבנת מאוד אחרי רכיבה רצופה של שעה.

וזה לא רק עניין של תחושה. קסדת אופנוע שיושבת היטב על הראש לא רק מרגישה טוב יותר – היא גם מגנה טוב יותר. התאמה מדויקת מונעת תזוזה לא רצויה של הקסדה, מפזרת את האנרגיה בצורה אופטימלית במקרה של פגיעה, ומונעת נקודות לחץ או כאבים במהלך רכיבה ממושכת.

אז מה זה בעצם Shoei PFS?

מדובר בשיטה חדשנית שפיתחה יצרנית הקסדות הותיקה מיפן, ומיושמת כיום בנקודות שירות נבחרות ברחבי העולם – כולל לראשונה גם בישראל, באבזריון תל אביב, המיועדת למדידה והתאמה אישית של קסדות Shoei. השירות כולל תהליך מדידה מדויק באמצעות כלי מדידה ייעודיים ותוכנה מתקדמת שפותחה במיוחד. המערכת מנתחת את מבנה הראש שלך ומספקת המלצות להתאמה אישית של הקסדה, כולל מידה, סוג הריפוד, רמת הקושי והעובי שלו, ומיקומו. אחרי ההתאמה – הקסדה יושבת טוב יותר, במנח מדוייק יותר על הראש, והיא כאמור ממש מותאמת אישית לצורת הראש של הרוכב.

איך זה עובד – שלב אחרי שלב:

את התהליך אפשר לבצע על קסדה חדשה (ואז, מן הסתם, נבחר קסדה מליין הקסדות הנוכחי של Shoei), או על קסדה שכבר נמצאת ברשותנו. במידה ומדובר בקסדה משומשת, יש צורך לרכוש ריפודים פנימיים חדשים – ותכלס זה הגיוני לגמרי כי רק כך נוכל להתאים את הריפודים בצורה הטובה ביותר לראש.

המשך…

מאמר זה משמש כנקודת התחלה למאמרים נוספים שיעלו בהמשך בנושא נשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע. הוא מתייחס בשלב הראשון לנשיאת אקדחים בלבד ולא לנשק ארוך.

שווה לקרוא.

הסלקת הנשק

בעוד שבמדינות רבות בעולם (וגם בחלק ממדינות ארה"ב) מי שרוצה לשאת נשק ויש לו רישיון לנשק חייב להצטייד ברישיון מיוחד שמאפשר לו לשאת את האקדח בצורה מוסלקת – בישראל הבחירה איך לשאת את הכלי היא בידי האזרח. האם הוא יהיה חבוי, מוסלק, מתחת לחולצה או בנרתיק שלא נראה לעין (כמו נרתיק כתף או בתוך פאוץ')? או האם דווקא גלוי, בחוץ, לעיני כל?

לכל אחת מהשיטות האלה יש יתרונות וחסרונות וחשוב לאזרח להחליט עם עצמו מה יותר חשוב לו.

צריך לזכור שככל שהאקדח גלוי יותר כך הוא הופך את האזרח החמוש למטרה פוטנציאלית למפגע שירצה להוריד קודם את מי שמהווה סיכון עבורו. בנוסף, הוא גם מהווה מטרה לניסיון חטיפת כלי נשק. חטיפה עלולה להפתיע אתכם בבית קפה כשאתם יושבים עם האישה או חברים, במסעדה, בדרך לאופנוע, או אפילו על האופנוע כשאתם עומדים בפקק ומישהו בא מאחוריכם בזווית שנמצאת מחוץ לשדה הראייה שלכם והוא חוטף לכם את הנשק מהנרתיק (או את הנשק ביחד עם הנרתיק).

רוצה שלא ידעו שאתה חמוש? הסלק את הנשק.

מצד שני, נשק גלוי מאפשר לרוב גם שליפה מהירה, וזה עשוי להיות שימושי בתרחישים מסויימים. ולהיפך – ככל שהנשק מוסלק יותר כך, לרוב, יקח קצת יותר זמן כדי להוציא כדור ראשון.

שימושיות בכלי הנשק

האם אתם צריכים להוציא כדור ראשון תוך 0.7 שניות? כנראה שלא, אלא אם אתם יורים תחרותיים או משרתים בכוחות הבטחון ביחידות מיוחדות. אבל בכל זאת, גם בשימוש אזרחי, צריך לדעת שככל שהאקדח והמחסניות יותר נגישים לשליפה, דריכה, החלפה, שימוש – כך זמן התגובה של האזרח החמוש (בהנחה שהוא מאומן ומיומן) יורד. הרגע דיברנו על זה.

ולהיפך – ככל שהנשק חבוי יותר, מוסלק יותר, נמצא בתוך תיק וכו' – זמן התגובה עשוי להתארך אפילו מעבר למה שסביר.

מצד שני, כפי שציינתי קודם – ככל שהנגישות גדלה, כך גדל הסיכון, ולכן חשוב לאזן בין השניים לפי הצרכים של האזרח.

תרחיש ייחוס לרוכב אופנוע

אזרח חמוש שהוא גם רוכב אופנוע נמצא מצד אחד במצב של יתרון כיוון שהוא יכול להגיע מהר יותר לזירת אירוע. מצד שני, אנחנו גם נמצאים בעמדת חסרון – העובדה שאנחנו נמצאים על אופנוע מחייבת אותנו שימוש בידיים כדי לשלוט בכלי (בניגוד להולך רגל או נהג רכב), ולכן בהנחה שמדובר באזרחים חמושים שאינם "עובדים" בזה, רוכבנו מן הסתם לא מתורגלים לפעול תוך כדי רכיבה (כמו למשל שוטרי יס"מ או יחידות אחרות). בואו נודה על האמת – אף אחד מאיתנו לא הולך לירות תוך כדי רכיבה. זה פשוט לא יקרה.

אזרח חמוש – בהיותו אזרח ולא שוטר או איש כוחות הבטחון – לא אמור ביום יום להיות במצב של דריכות 10 מתוך 10 ולהגיב במיידיות לכל קריאה ולכל אירוע. אם במקרה עברנו שם – מילא. אבל זה לא אומר שבעת אירוע אנחנו עולים על הכלי ונותנים פול גז כדי לטפל במצב, לפחות זה לא מצופה מאיתנו.

ולכן, כל אחד צריך לחשוב עם עצמו האם בעת קרות אירוע הוא הולך לתפעל אקדח תוך כדי רכיבה? איך הוא הולך לשלוף ביד ימין (או שמאל) ולדרוך ביד אחת? מה עם השליטה על האופנוע? האם הוא הולך "לזרוק" את האופנוע בצד ולהסתער על המפגע, או שמא קודם יעצור בבטחה, יבצע פריקה מהכלי, ישתמש באופנוע כמחסה, ואז למעשה יצטרף לכוחות אחרים שממילא נמצאים רגלית באירוע?

תרגול תרחישים

כל שיטת נשיאה, לא משנה כמה היא נוחה, חייבת להיות מלווה בתרגול של שליפה, דריכה וירי (לפחות יבש). רכיבה משנה את תנוחת הגוף, את טווחי התנועה ואת הזמינות של הידיים. אין קיצורי דרך.

לצערנו, בישראל החוק אוסר על תירגול עצמאי שלא במסגרת של תירגול מסודר במטווח עם הקפדה על כל הוראות הבטיחות. לכן חשוב להשתתף באימונים מסודרים ולתרגל את עצמכם על יבש ועל רטוב ועם הציוד שאתם רוכבים איתו. פנו למטווח שאתם מכירים, דברו עם מדריך ירי, תאמו לעצמכם אימון אחת לכמה זמן כדי להתייחס ספציפית לשימושיות עם ציוד רכיבה על אופנוע. המשך…

תשמעו, את מה שקרה פה בימים האחרונים אי אפשר היה להמציא גם עם AI… הקרדיט כולו מגיע קודם כל לעו"ד תומר גונן ולצוותו וכן לעו"ד כפיר דור על המאבק הבלתי מתפשר במערכת, שלא היה יכול להתקיים אלמלא התאחדו להם יחד מספר נהגים שהחליטו לנהל את התיק ולא לוותר.

קודם כל קצת היסטוריה רלוונטית: במשך 4 וחצי שנים התנהל משפט בבית המשפט לתעבורה באשדוד אצל השופטת ליאת שמיר-הירש בו נשפטו 9 נהגים על עבירות מהירות שביצעו לכאורה ואשר תועדו במערכת א-3. אותה אני מתעד בהרחבה באתר. נזכיר שבעבר הכריע בית המשפט, בערכאות כאלה ואחרות, שמצלמות הגאטסו המשמשות את המערכת אינן אמינות. אבל המשטרה המשיכה בשלה, התעלמה לחלוטין מפסיקת בית המשפט, ולמרות שערורייה של עדויות שקר וקצינה שנתפסה במעשיה – המצלמות המשיכות להנפיק דו"חות – אם כי בקצב מופחת ועל עבירות קלות יותר (בתקווה להימנע מלהגיע – שוב – לבית המשפט).

לפני מספר ימים כשהגיע המשפט לסיומו, השופטת הרשיעה את הנאשמים ופסקה שהמדינה הוכיחה מעבר לספק סביר כי מערכת א-3 מספקת תוצאות שאפשר להסתמך עליהן לצורך הרשעה בהליך פלילי. עבור המשטרה נדמה כאילו מדובר בניצחון, שהרי הפסיקה הזו מנתצת פסיקות קודמות שקבעו שהמצלמות אינן אמינות, והמשטרה, לכאורה, הצליחה הפעם להתאושש מהנוק-אאוט שחטפה ולקום על רגליה.

נו, זה טוב למשטרה, לא?

אז זהו שכאן מגיע הטוויסט: על אף שהנאשמים הורשעו בבית המשפט, המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הוא סיום השימוש במצלמות מערכת א-3, ומיד נסביר מדוע. המשך…

הרבה זמן לא דיברנו על ביטוחי אופנועים. אז רק במקרה אני חווה כעת את העניין באופן אישי, ויכול להשוות בין מה שקורה אצלנו בישראל לבין מה שקורה באירופה (וספציפית העניין נבדק במספר מדינות, לא כל אירופה).

להלן הרשמים כתובים ביד חופשית. תרגישו חופשי להגיב מטה.

ונתחיל דווקא עם ביטוח מקיף לאופנועים:

ביטוח מקיף באירופה זול יותר ממחירו בישראל, בערך חצי ממה שאנחנו משלמים בישראל. אבל מצד שני גם מחירי האופנועים זולים בכ- 40%-50% ממחירם בישראל, אז תכלס לשלם חצי על ביטוח מקיף זה לא כזו חוכמה. על אופנוע שמחירו בישראל הוא 200,000 ש"ח תשלמו ככה וככה, ואילו על אותו אופנוע שבאירופה יעלה 120,000 ש"ח – מן הסתם תשלמו פחות, זה נגזר מערכו של הכלי.

במדינות שבדקתי – ביטוח מקיף מכסה נגד תאונות וגניבות – במידה דומה לזו שבישראל. אבל בניגוד לישראל מכיוון שבאירופה במדינות רבות לא נהוג (או לא אפשרי) לרכוב בחודשי החורף, הביטוח המקיף לא תופס נגד תאונות בחודשי החורף אלא רק בעונת הרכיבה, ואילו בחורף הוא משמש רק נגד גניבות. ומכיוון שבאירופה אין שבדים כמו אצלנו, אז (תלוי מדינה כמובן, כי בשבדיה יש הרבה שבדים…) כמות הגניבות שם קטנה משמעותית (במדינות רבות לא שמעו על איתורן או קשירה וכו', שוב תלוי מדינה).

לא בדקתי את עלות הביטוח המקיף השנתי במדינות שבהן אין פגרת רכיבה בגלל החורף.

באירופה, כמו בישראל, ביטוח מקיף הוא אופציונלי. לא רוצה, אל תעשה. אבל אם הלך הכלי – הלך הכסף. כל אחד וניהול הסיכונים שלו.

נעבור לביטוח חובה לאופנועים באירופה:

באירופה יש ביטוח חובה, אבל הוא לא דומה למוצר שאנחנו מכירים בישראל. אין כזו חיה (לטוב ולרע – בעיקר לרע, תלוי בנקודת המבט, תיכף תבינו למה).

ביטוח החובה באירופה הוא בעצם שווה ערך במהותו לביטוח צד ג' בישראל, והוא מנדטורי, חובה. העלות שלו היא בערך כמו עלות של ביטוח צד ג' בישראל, כמה מאות שקלים, תלוי בעבר שלך ובתאונות קודמות אם היו.

ביטוח חובה באירופה מכסה נזקים שאתה גורם, באשמתך, לגופו ולרכושו של אדם אחר (עד תקרה מסויימת, למשל עד 6 מיליון יורו). הוא לא מכסה נזק גופני לך, הוא לא מכסה נזק לרכוש שלך, אלא רק לנזק שאתה גורם באשמתך לאדם אחר או לרכושו. בנוסף, שאלת ה"מי ישלם למי" תלוייה באשמה. אם יש הסכמה על האשמה – סבבה. אבל אם אין הסכמה מי אשם בתאונה כמו שפעמים רבות קורה, אז כדי לתבוע אתה צריך לחכות לדו"ח משטרה שיקבע מי אשם בתאונה.

בכל מקרה, הנחת העבודה באירופה היא שאדם צד ג' לא צריך לסבול מהקמצנות או הטמטום שלך שבגללה אתה לא עשית ביטוח צד ג' והרסת לו את הרכב בתאונה שנגרמה עקב האשמה שלך. ולכן ביטוח צד ג' באירופה הוא חובה, ואתה לא יכול לעלות על הכביש בלי הביטוח הזה.

אם כך, ביטוח חובה באירופה מכסה מה שצד ג' אצלנו מכסה – רק נזקי רכוש לכלי רכב אחר שאתה גרמת לו בגלל אשמה שלך. אז מה לגבי כיסוי לפגיעות ונזקי גוף, מה שבישראל מכוסה ע"י ביטוח חובה? המשך…

במשך למעלה מ- 15 שנה משטרת ישראל משתמשת באותם אמצעי אכיפת מהירות ללא כל שינוי: מכשיר ידני המודד מהירות באמצעות קרן לייזר (LTI 20/20 המוכר בכינוי "ממל"ז"), מכשיר נישא בניידת או באופנוע המודד מהירות באמצעות קרינת רדאר ואפקט דופלר (Bee III הידוע בכינויו "דבורה"), ומצלמה המוצבת בצורה נייחת בצידי הכבישים ובחלק מהצמתים המודדת את המהירות באמצעות השראה מגנטית (מצלמות גאטסו). שיטת הפעולה של אמצעי אכיפה אלה ידועה ומוכרת, וכאמור לא חל בהם שום שינוי כבר זמן רב (לפני מצלמות הגאטסו היתה המשטרה משתמשת במצלמות אנלוגיות אחרות אבל הן כבר יצאו מזמן משירות).

מבין 3 האמצעים שצויינו מעלה, רק מערכת הגאטסו מסוגלת לתעד באמצעות תמונה את עבירת המהירות שבוצעה (וגם אור אדום אבל זה סיפור אחר). שני האמצעים האחרים – ממל"ז ודבורה – אינם מתעדים את העבירה באמצעות תמונה, אלא רק מציגים לשוטר את המהירות שנמדדה, מרחק מהמטרה וכו', ואז השוטר חייב לעצור את כלי הרכב שנמדד, להציג בפניו את התיעוד, ולתת לו את הדו"ח.

במילים אחרות – אם השוטר לא עצר אתכם (לא הספיק, לא רצה, או מכל סיבה אחרת) – אין דו"ח. ואם יצא אחריכם אבל לא שמר על קשר עין – אין דו"ח.

מכיוון שמשטרת ישראל שמה פוקוס של 200% על אכיפת מהירות, שכידוע לכל מי שעוקב נמצאת אי שם בתחתית 10 הגורמים האמיתיים לתאונות דרכים אבל למרות זאת מושקע בה הון תועפות ומאמצים כבירים בצורה לא פרופורציונית לרמת הסיכון שלה, אין פלא שמאז 2020 החליטו שם בצמרת המשרד לבטחון פנים לצאת בקריאה להכנסה של מערכות מדידת מהירות חדשות, משוכללות יותר.

על מערכת אחת כזו אנחנו שומעים יותר ויותר והיא כמובן מתועדת היטב כאן ב"מיצו בדרכים": מצלמות למדידת מהירות ממוצעת שנמצאת כבר בפיילוט שרץ בקטע קצר בכביש הערבה כבר זמן מה.

אבל בנוסף לה מעוניינת המשטרה להכניס לשימוש סוג חדש של מכמונות מהירות מבוססות רדאר אשר יצוידו גם במצלמה מובנית, וכך השוטר שמפעיל את האמצעי לא יצטרך לצאת מהניידת כדי לעצור את הנהג העבריין, אלא ילחץ על כפתור והעבירה תתועד באמצעות תמונה. משם – הדרך של הדו"ח הביתה מהירה.

נציין שכמו במערכת א'3 (גאטסו) – גם מכמונות אלה לא יפעלו באופן אוטומטי, אלא נדרש שוטר שיבצע את המדידה הלכה למעשה. וכמו מצלמות הגאטסו, הדבורה והממל"ז לפניהם, גם מכמונת המהירות החדשה – תהיה אשר תהיה – תידרש לעבור תהליך אישור של מכון התקנים, והיא חייבת להיות מהסוג שנמצא בשימוש בארה"ב, קנדה, אירופה או אוסטרליה.

בתמונה – מערכת שעושה בדיוק מה שהם רוצים, אבל היא לא תיבחר ע"י משטרת ישראל

המשך…

אמל"ק: חארטה בריבוע. רוצים לשמור על החוק? תנהגו כחוק.

לאחרונה התחילו להעיף בקבוצות וואטסאפ את התמונה הזו:

לכאורה – אייטם לגיטימי, כיוון שבאמצע פברואר 2025 התראיין בטלויזיה שוטר בשם עמיר ג'יבלי (שעל מעלליו סיפרנו כאן בהרחבה בעבר) והוא סיפר ברוב גאווה שכחלק ממלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים הם זיהו שמירב התאונות מתרחשות בצמתים (אם כי עד לא מזמן הסיבה העיקרית לתאונות דרכים – לפי אותו עמיר ג'יבלי הוא ולא אחר – היתה שימוש בטלפונים. והאמת? גם כאן בצדק), אבל ראו זה פלא – למרות שינוי הפאזה והסימון של צמתים כמקום העיקרי שבו מתרחשות תאונות דרכים – מירב האכיפה המשטרתית כנגד עברייני הדרכים ממשיכה להתמקד ב… תופים… עבירות מהירות.

אבל רגע – אמרתי קודם שזה חירטוט. אסביר למה:

דבר ראשון – אין מצלמות רמזור בכל צומת בארץ. גם אם המשטרה ונציגיה באולפן היו עושים שמיניות באוויר הם לא היו יכולים באמת לאכוף מהירות בכל צומת, ואפילו לא בשבריר חלקיק של הצמתים בארץ. אתם יודעים מה, אפילו לא בעשירית מהצמתים המסוכנים בארץ. ולמה? כי בישראל של 2025 יש בסך הכל כמה עשרות עמדות של מצלמות אור אדום ורמזור ורק חלק קטן מהן פעיל בכל רגע נתון, ככה שזה יותר אייטם בשביל התקשורת המחרטטת כדי להראות שכאילו המשטרה עושה משהו. המשטרה לא עושה שום דבר.

ואתם יודעים מה? אל תאמינו לי. תקשיבו למה שנציג המשטרה אמר רק כמה ימים קודם לכן בישיבה של וועדת הכלכלה בכנסת…

אז עם כל הרצון הטוב, בלי שהמשטרה תעשה לעצמה בדק בית מלא ותסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלה, אנחנו נמשיך לראות את נציגיה מתפתלים בוועדות הכלכלה והכספים כשהם מנסים להאשים את כל העולם ואחותו במחדליהם, נמשיך לראות אותם מחפשים את המטבע מתחת לפנס (כי הרי הכי קל לאכוף מהירות, בוא נתקע עוד כמה מאות מצלמות ובינגו), ונמשיך לא לראות אותם עושים את הדבר הנכון.

ובנתיים? במשטרה יעדיפו להתקין מצלמות מהירות על קטעי כביש ישרים בהם למהירות כלל אין שום אפקט, ולא איפה שבאמת צריך. הנה קחו אייטם שכתבתי עוד ב- 2012:

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות

על הקשר בין הכבישים האדומים למיקומי מצלמות המהירות

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

המשך…