מיצו בדרכים

אפשר לקרוא לזה אופנוע. אפשר לקרוא לזה טרקטורון מוטרף. אבל הכי נכון לקרוא לזה מה שהוא באמת: ניסוי מוטורי מטורלל של אדם שבבירור איבד קשר עם המציאות – וזה מה שגם מנהל הבנק שלו כנראה אמר לו לפני שהחברה שלו פשטה את הרגל ממש לאחרונה – אבל בואו, זה נראה לא רע…

אתם מוזמנים לפגוש את ה- LM 847 של Ludovic Lazareth הצרפתי/שווייצרי: על הנייר מדובר ב"טריפ על ארבעה גלגלים", אבל מה שקורה בפועל הוא מפגש פסיכוטי בין מנוע V8 של מזראטי, ארבעה זרועות מתלה חד-צדדיות, בלמים היקפיים, ו-470 כוחות סוס שעוברים לקרקע דרך תיבה אוטומטית חד־הילוכית עם מצמד צמיגי. אה, וכמה חלקים ש"הושאלו" מאופנועים אחרים.

והתוצאה? אבסורד ממונע.

אגב, שימו לב בתמונות לחריץ שנמצא במשקף מקדימה. תיכף תבינו מה מטרתו.

נכון, לא מדובר באופנוע חדש. הוא הוצג לקהל לראשונה ב- 2018. אבל מכיוון שנפלה עלי נוסטלגיה למפלצות, אמרתי יאללה, נכתוב.

חוקים? צרפת לא ממש התלהבה מהם

במשך 30 שנה חיו רוכבי צרפת תחת חוק דרקוני שהגביל כל אופנוע ל־100 כוחות סוס בלבד. אפילו אופנועים יפניים נוצצו למוות עם קאט אלקטרוני משפיל שגרם להם להיחנק בדיוק כשנהיה מעניין. תחשבו – קניתם ימאהה R1 חדשדש מהניילון, התפנקתם בדוקאטי פניגאלה מהמם בצלופן מרשרש, או שחשקתם במכונה דו-גלגלית עתירת הספק אחרת. קניתם, שילמתם את מיטב כספכם, אבל בגלל שאתם חובבי רגלי צפרדעים ומתקלחים פעם בחודש – תקבלו את גירסת צעצוע הקינדר של הדבר האמיתי, בעוד שהשכנים שלכם מעבר לגבול יכולים לחגוג בכיף.

האמת? על הרבה פחות מזה הצרפתים שרפו את הכבישים. אולי זה לא היה להם מספיק חשוב. בכל זאת, זו המדינה שהמציאה את סיטרואן ורנו.

בכל מקרה, בשנת 2016 החוק הזה בוטל, ובתשובה לכך החליט לאזארת' לחגוג – לא עם עוד אדוונצ'ר מאובזר או ספורטיבי מלוקק, אלא עם משהו… הרבה יותר. הרבה, הרבה יותר.

מנוע של מזראטי. באמת.

קבלו את ה- LM 847. בליבו פועם מנוע V8 איטלקי בנפח 4.7 ליטר – כן, בדיוק זה מה־Maserati Quattroporte – שמייצר 470 כ"ס ו- 63 קג"מ (אתם קולטים כמה זה???).

כדי שהכוח הזה לא יתבזבז, לאזארת' דחף שני צמיגים אחוריים – כל אחד עם שרשרת משלו ומתלה צד-יחיד משלו, וכדי שכל זה יהיה מסוגל להעביר כוח אל הכביש וגם להתנהל עליו במקום לעוף לחלל – במקום מתלים נפרדים, הוא הרכיב בולם רוחבי אחד ש"מקשר" בין שני הצמיגים – לא ברור איך זה מתנהג בפניות, אבל זה בטוח ייראה טוב כשהכול יתפרק…

אגב, אם עוד לא קראתם, אז סידור דומה, לפחות במראה, נמצא גם בטומאהוק המופרך של חברת דודג'.

החזית – משאית עם כוונות טובות

מקדימה תמצאו זוג זרועות חד-צדדיות, כל אחת עם היגוי מרכזי משלה ובלמים היקפיים בקוטר של לא פחות מ- 420 מ"מ בסגנון Buell בעלי קאליפרים בני 6 בוכנות כל אחד. עוד מקדימה –  שני בולמים עצמאיים דואגים לספיגת מהמורות – לפחות עד שתתרסקו לתוך מדרכה כי ניסיתם לסובב את הכידון הענק עם שתי המראות בקצותיו. ואם שאלתם את עצמכם איזה צמיגים אפשר להתקין על כזו מפלצת – אז מדובר במישלין פאוור קאפ איבו.

הפנסים הקדמיים נראים כאילו באו ממטוס וכיוון שכל אחד מהם מחובר לצד אחד של המתלים הקדמיים, אז כשהאופנוע נמצא בהטייה – הפנסים זזים בהתאמה ונראה כאילו האופנוע מתפרק לשני חצאים, כולל המשקף שלמעשה בנוי משני חלקים נפרדים, וכשהאופנוע נמצא בהטייה – כל חצי אופנוע מקבל חצי משקף משלו… אגב, גם הכנפיים האווירודינמיות נפתחות כמו פאזל.

תקלטו את הפנסים והמשקף…

המשך…

רכיבה בטוחה מתחילה בהתאמה נכונה של ציוד הרכיבה שלנו – ועם חברת Shoei היפנית, אנחנו נחשפים לרמה מקצועיות חדשה שלא הכרנו עד כה בישראל.

אם עד היום היינו בוחרים קסדה לפי מידת היקף ראש בלבד, הגיע הזמן להכיר את Personal Fitting System או PFS – שירות פורץ דרך מבית Shoei, שמבטיח התאמה אישית ומדויקת של הקסדה למבנה הראש שלך – התאמה אישית ב-4 צירי מדידה, כשהתוצאה: נוחות מקסימלית ובטיחות משופרת, בכל מצב רכיבה.

מכיוון שאני אישית מאוד אוהב את הקסדות של שואי והייתי בעלים של לא מעט דגמים עם השנים, החלטתי לעשות מעשה ולעבור תהליך מדידה כזה בעצמי. אז הנה, אתם נהנים מהתוצאה.

קודם כל – למה התאמה אישית חשובה כל כך?

כאמור עד כה היינו קונים קסדה על סמך פרמטר מידה אחד בלבד – היקף הראש – ולפיו גזרנו את מידת הקסדה, לרוב ממידות XXS לילדים ועד XXXL לאבטיחים (עם גדולי הראש הסליחה). לרוב זה עובד, ויצרני הקסדות השונים מנסים לתת מענה.

הנה למשל טבלת מידות שמפורסמת על ידי חברת שואי בעצמה:

אבל המציאות כמובן היא טיפה יותר מורכבת. בגלל שלאנשים בעולם יש צורות ראש שונות, מדידת היקף ראש לא מספיקה. יש מצב שהקסדה החדשה שקנינו, גם אם היא לכאורה במידה הנכונה – לא תשב לנו בול על הראש. יכולות להיות לכך לא מעט סיבות, החל הבדלים פיזיולוגיים בצורת הגולגולת, דרך שינויים בתסרוקת וכמובן הבדלים בדגמי הקסדות. כתוצאה מכך הקסדה מרגישה לא טוב. היא לוחצת פה, רפוייה שם, מפריעה שם, ובסופו של דבר יוצרת חוסר נוחות. כבר קרה לי שקסדה מסויימת שקניתי והרגישה לי מצויין במדידה בחנות, התגלתה כמעצבנת מאוד אחרי רכיבה רצופה של שעה.

וזה לא רק עניין של תחושה. קסדת אופנוע שיושבת היטב על הראש לא רק מרגישה טוב יותר – היא גם מגנה טוב יותר. התאמה מדויקת מונעת תזוזה לא רצויה של הקסדה, מפזרת את האנרגיה בצורה אופטימלית במקרה של פגיעה, ומונעת נקודות לחץ או כאבים במהלך רכיבה ממושכת.

אז מה זה בעצם Shoei PFS?

מדובר בשיטה חדשנית שפיתחה יצרנית הקסדות הותיקה מיפן, ומיושמת כיום בנקודות שירות נבחרות ברחבי העולם – כולל לראשונה גם בישראל, באבזריון תל אביב, המיועדת למדידה והתאמה אישית של קסדות Shoei. השירות כולל תהליך מדידה מדויק באמצעות כלי מדידה ייעודיים ותוכנה מתקדמת שפותחה במיוחד. המערכת מנתחת את מבנה הראש שלך ומספקת המלצות להתאמה אישית של הקסדה, כולל מידה, סוג הריפוד, רמת הקושי והעובי שלו, ומיקומו. אחרי ההתאמה – הקסדה יושבת טוב יותר, במנח מדוייק יותר על הראש, והיא כאמור ממש מותאמת אישית לצורת הראש של הרוכב.

איך זה עובד – שלב אחרי שלב:

את התהליך אפשר לבצע על קסדה חדשה (ואז, מן הסתם, נבחר קסדה מליין הקסדות הנוכחי של Shoei), או על קסדה שכבר נמצאת ברשותנו. במידה ומדובר בקסדה משומשת, יש צורך לרכוש ריפודים פנימיים חדשים – ותכלס זה הגיוני לגמרי כי רק כך נוכל להתאים את הריפודים בצורה הטובה ביותר לראש.

בשלב הבא, מתבצעת מדידת ראש מקצועית בעזרת מכשור ייעודי של Shoei, המדויק עד מילימטרים. מכיוון שצורת הגוגולת שלנו היא לרוב אליפטית ולא עגולה כמו בלון, המדידה מתבצעת לא רק בהיקף הראש כמו בשיטה המסורתית, אלא גם של צורת הראש – אורכה ורוחבה של הגולגולת, גובה המצח וגובה האזניים. ואם יש אביזרי לבוש כמו כיפה או כיסוי ראש שאנחנו חובשים מתחת לקסדה – חשוב לבצע את המדידה איתם כדי שהיא תהיה מדוייקת.

וככה זה נראה על אותו ציור ממש:

לאחר שיש לנו את המספרים, מכניסים אותם למערכת הממוחשבת של Shoei שמבצעת חישוב ואנחנו מקבלים המלצה על מידה מדויקת והתאמות ריפוד. המספרים רשומים במערכת לשימוש עתידי של אותו רוכב בכל נקודת שירות של Shoei ברחבי העולם. המשך…

בעולם הממוסגר של תעשיית הרכב, שבו כל רעיון חייב לעבור רגולציה, אישור בטיחות ותקן פליטות – צץ לו בתחילת שנות ה-2000 רעיון שאי אפשר היה להכניס לשום קופסה או קטגוריה מוכרת. מכונה שהיא לא בדיוק אופנוע, לא ממש מכונית – אלא יצור מוטורי הזוי, פרוע, מופרך, ומפעים ביופיו ובחוצפתו, משהו שרק אמריקאי (ואלוהים יודע מה הוא לקח לפני) יכול היה לחשוב עליו. הכירו את Dodge Tomahawk – מיצג ראווה מכני שנראה כאילו פרץ החוצה מתוך סרט מדע בדיוני ולא ביקש רשות מאף אחד.

ודווקא בגלל זה אנחנו אוהבים את זה. אז הנה, קחו תזכורת לתקופה שבה לא היינו כבולים בכבלי הפוליטיקלי קורקט והכל היה נראה אפשרי.

לא, זה לא אופנוע חדש. הוא הוצג לציבור לראשונה בתערוכת דטרויט ב- 2003. אבל נפלה עלי נוסטלגיה, אז תקראו ותסבלו.

לא פחות ממפלצת – V10 של וייפר על שניים (בערך)

אנחנו מכירים אופנועים עם מנועים גדולים, מנועים חזקים, ואפילו קונספטים עם מנועים הזויים. אבל כאן האמריקאים פרצו כל גבול אפשרי. בלב הטומאהוק של חברת דודג' פעמה מפלצת: מנוע V10 עצום בנפח 8.3 ליטר שנלקח היישר מדודג' וייפר – מכונית השרירים הקיצונית של אותה תקופה.

עם 500 כוחות סוס ומומנט אדיר של כ-71 קג"מ, החיה הזאת הייתה רחוקה שנות אור מכל אופנוע "נורמלי". ולמרות שהתצורה כללה ארבעה גלגלים – הם מוקמו בזוגות צמודים, ויכולת ההטיה המיוחדת הפכה את החוויה לאופנועית למדי, לפחות בעיני המעצבים. כבר ראינו משהו דומה אצל ה- Lazareth LM 847 שגם הוא חולק את אותו קונספט של 4 גלגלים ומצוייד במנוע 4.7 V8 של מזראטי, וגם ב-Hoss Boss עם מנוע 350 V8 של שברולט, אבל כאן המשמעות של  2 בוכנות נוספות משמעותה הגדלה של המשקל והאורך הכללי.

עיצוב מהאגדות, הנדסה בלי פשרות

ההשראה לעיצוב הגיעה מהסרט "טרון", אבל הביצוע היה כולו של חברת דודג' שהציגה את הטומאהוק כאמור בתערוכת הרכב של דטרויט בשנת 2003: גוף האופנוע היה עשוי אלומיניום בקווים של ארט-דקו אגרסיבי, מקדימה כידון חשוף, באמצע מושב בודד (ולא ממש ברור איך הרוכב היה אמור להישאר במקומו בלי לעוף אחורה כשהיה סוחט את המצערת…), ובמקום פנסים – יחידות יניקה. הפנסים עצמם מוקמו עמוק בין הגלגלים הקדמיים. במקום מזגן או נוחות, קיבלת שלדת מנוע נושאת עומס, בלמים היקפיים עם 24 בוכנות (!) ומתלים נפרדים לכל גלגל. תוסיפו לזה קירור יבש, רדיאטורים כפולים ומאוורר חגורה – וקיבלתם פסיכוזה הנדסית שנראית כמו פסל אמנות תעשייתי.

לא חוקי, לא רציונלי – ובדיוק בגלל זה כל כך נחשק

דודג' לא התכוונה שהטומאהוק יעלה על הכביש הציבורי. עם משקל עצמי של כמעט 700 ק"ג ובלי מערכות בטיחות, לא היה שום סיכוי שיעבור תקינה. הוא לא אופנוע לפי תקן, אבל הוא גם לא רכב… אז לפי איזו קטגוריה משייכים אותו בכלל? מה שזה כן היה – הצהרת כוונות של מותג שמאס בבינוניות.

סגן נשיא קרייזלר דאז, טרוור קריד, תיאר את הטומאהוק כ"סטירה מצלצלת לבנאליות", וזה תפס. התקשורת התפוצצה, הקהל התלהב, והעולם המוטורי לא ידע איך לבלוע את מה שהוא רואה.

על הנייר: 0 ל-100 ב-2.5 שניות. בפועל? איש לא יודע

דודג' טענה שהתאוצה של הטומאהוק מ-0 ל-100 קמ"ש נמשכת רק 2.5 שניות, ושניתן להגיע איתו למהירות תיאורטית של 480 קמ"ש (!). בפועל – מעולם לא בוצעה מדידה רשמית, והמספרים נשארו בגדר אגדה אורבנית מוטורית. ועדיין, כשאתה רואה גוש מתכת באורך 2.6 מטרים שמזכיר את האופנוע של באטמן ועם צללית של טיל עם כידון, אתה לא שואל יותר מדי שאלות.

המשך…

תשמעו, את מה שקרה פה בימים האחרונים אי אפשר היה להמציא גם עם AI… הקרדיט כולו מגיע קודם כל לעו"ד תומר גונן ולצוותו וכן לעו"ד כפיר דור על המאבק הבלתי מתפשר במערכת, שלא היה יכול להתקיים אלמלא התאחדו להם יחד מספר נהגים שהחליטו לנהל את התיק ולא לוותר.

קודם כל קצת היסטוריה רלוונטית: במשך 4 וחצי שנים התנהל משפט בבית המשפט לתעבורה באשדוד אצל השופטת ליאת שמיר-הירש בו נשפטו 9 נהגים על עבירות מהירות שביצעו לכאורה ואשר תועדו במערכת א-3. אותה אני מתעד בהרחבה באתר. נזכיר שבעבר הכריע בית המשפט, בערכאות כאלה ואחרות, שמצלמות הגאטסו המשמשות את המערכת אינן אמינות. אבל המשטרה המשיכה בשלה, התעלמה לחלוטין מפסיקת בית המשפט, ולמרות שערורייה של עדויות שקר וקצינה שנתפסה במעשיה – המצלמות המשיכות להנפיק דו"חות – אם כי בקצב מופחת ועל עבירות קלות יותר (בתקווה להימנע מלהגיע – שוב – לבית המשפט).

לפני מספר ימים כשהגיע המשפט לסיומו, השופטת הרשיעה את הנאשמים ופסקה שהמדינה הוכיחה מעבר לספק סביר כי מערכת א-3 מספקת תוצאות שאפשר להסתמך עליהן לצורך הרשעה בהליך פלילי. עבור המשטרה נדמה כאילו מדובר בניצחון, שהרי הפסיקה הזו מנתצת פסיקות קודמות שקבעו שהמצלמות אינן אמינות, והמשטרה, לכאורה, הצליחה הפעם להתאושש מהנוק-אאוט שחטפה ולקום על רגליה.

נו, זה טוב למשטרה, לא?

אז זהו שכאן מגיע הטוויסט: על אף שהנאשמים הורשעו בבית המשפט, המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הוא סיום השימוש במצלמות מערכת א-3, ומיד נסביר מדוע. המשך…

הרבה זמן לא דיברנו על ביטוחי אופנועים. אז רק במקרה אני חווה כעת את העניין באופן אישי, ויכול להשוות בין מה שקורה אצלנו בישראל לבין מה שקורה באירופה (וספציפית העניין נבדק במספר מדינות, לא כל אירופה).

להלן הרשמים כתובים ביד חופשית. תרגישו חופשי להגיב מטה.

ונתחיל דווקא עם ביטוח מקיף:

ביטוח מקיף באירופה זול יותר משמעותית ממחירו בישראל, בערך חצי ממה שאנחנו משלמים בישראל. אבל מצד שני גם מחירי האופנועים זולים בכ- 40%-50% ממחירם בישראל, אז תכלס לשלם חצי על ביטוח מקיף זה לא כזו חוכמה. על אופנוע שמחירו בישראל הוא 200,000 ש"ח תשלמו ככה וככה, ואילו על אותו אופנוע שבאירופה יעלה 120,000 ש"ח – מן הסתם תשלמו פחות, זה נגזר מערכו של הכלי.

במדינות שבדקתי – ביטוח מקיף מכסה נגד תאונות וגניבות כמו בישראל, אבל בניגוד לישראל הוא לא תופס נגד תאונות בחודשי החורף אלא רק בעונת הרכיבה. בחורף הוא משמש רק נגד גניבות. ומכיוון שבאירופה אין שבדים כמו אצלנו, אז (תלוי מדינה כמובן) כמות הגניבות קטנה משמעותית (לא שמעו על איתורן או קשירה וכו', שוב תלוי מדינה). לא בדקתי את עלות הביטוח המקיף השנתי במדינות שבהן אין פגרת רכיבה בגלל החורף.

ביטוח מקיף הוא אופציונלי. לא רוצה, אל תעשה. אבל אם הלך הכלי – הלך הכסף. כל אחד וניהול הסיכונים שלו.

נעבור לביטוח חובה:

באירופה אין ביטוח חובה כמו שאנחנו מכירים בישראל. אין כזו חיה (לטוב ולרע – בעיקר לרע, תלוי בנקודת המבט, תיכף תבינו למה). ביטוח החובה באירופה הוא בעצם כמו ביטוח צד ג' אצלנו, והוא מנדטורי, חובה. העלות שלו היא בערך כמו עלות של ביטוח צד ג' בישראל, כמה מאות שקלים, תלוי בעבר שלך ובתאונות קודמות אם היו.

הנחת העבודה באירופה היא שאדם צד ג' לא צריך לסבול מהקמצנות או הטמטום שלך שבגללה לא עשית ביטוח צד ג' והרסת לו את הרכב בתאונה שנגרמה עקב אשמתך. ולכן ביטוח צד ג' הוא חובה. אתה לא יכול לעלות על הכביש בלי צד ג'.

אם כך, ביטוח חובה באירופה מכסה מה שצד ג' אצלנו מכסה – רק נזקי רכוש לכלי רכב אחר שאתה גרמת לו בגלל אשמה שלך. אז מה לגבי כיסוי לפגיעות ונזקי גוף, מה שבישראל מכוסה ע"י ביטוח חובה? המשך…

במשך למעלה מ- 15 שנה משטרת ישראל משתמשת באותם אמצעי אכיפת מהירות ללא כל שינוי: מכשיר ידני המודד מהירות באמצעות קרן לייזר (LTI 20/20 המוכר בכינוי "ממל"ז"), מכשיר נישא בניידת או באופנוע המודד מהירות באמצעות קרינת רדאר ואפקט דופלר (Bee III הידוע בכינויו "דבורה"), ומצלמה המוצבת בצורה נייחת בצידי הכבישים ובחלק מהצמתים המודדת את המהירות באמצעות השראה מגנטית (מצלמות גאטסו). שיטת הפעולה של אמצעי אכיפה אלה ידועה ומוכרת, וכאמור לא חל בהם שום שינוי כבר זמן רב (לפני מצלמות הגאטסו היתה המשטרה משתמשת במצלמות אנלוגיות אחרות אבל הן כבר יצאו מזמן משירות).

מבין 3 האמצעים שצויינו מעלה, רק מערכת הגאטסו מסוגלת לתעד באמצעות תמונה את עבירת המהירות שבוצעה (וגם אור אדום אבל זה סיפור אחר). שני האמצעים האחרים – ממל"ז ודבורה – אינם מתעדים את העבירה באמצעות תמונה, אלא רק מציגים לשוטר את המהירות שנמדדה, מרחק מהמטרה וכו', ואז השוטר חייב לעצור את כלי הרכב שנמדד, להציג בפניו את התיעוד, ולתת לו את הדו"ח.

במילים אחרות – אם השוטר לא עצר אתכם (לא הספיק, לא רצה, או מכל סיבה אחרת) – אין דו"ח. ואם יצא אחריכם אבל לא שמר על קשר עין – אין דו"ח.

מכיוון שמשטרת ישראל שמה פוקוס של 200% על אכיפת מהירות, שכידוע לכל מי שעוקב נמצאת אי שם בתחתית 10 הגורמים האמיתיים לתאונות דרכים אבל למרות זאת מושקע בה הון תועפות ומאמצים כבירים בצורה לא פרופורציונית לרמת הסיכון שלה, אין פלא שמאז 2020 החליטו שם בצמרת המשרד לבטחון פנים לצאת בקריאה להכנסה של מערכות מדידת מהירות חדשות, משוכללות יותר.

על מערכת אחת כזו אנחנו שומעים יותר ויותר והיא כמובן מתועדת היטב כאן ב"מיצו בדרכים": מצלמות למדידת מהירות ממוצעת שנמצאת כבר בפיילוט שרץ בקטע קצר בכביש הערבה כבר זמן מה.

אבל בנוסף לה מעוניינת המשטרה להכניס לשימוש סוג חדש של מכמונות מהירות מבוססות רדאר אשר יצוידו גם במצלמה מובנית, וכך השוטר שמפעיל את האמצעי לא יצטרך לצאת מהניידת כדי לעצור את הנהג העבריין, אלא ילחץ על כפתור והעבירה תתועד באמצעות תמונה. משם – הדרך של הדו"ח הביתה מהירה.

נציין שכמו במערכת א'3 (גאטסו) – גם מכמונות אלה לא יפעלו באופן אוטומטי, אלא נדרש שוטר שיבצע את המדידה הלכה למעשה. וכמו מצלמות הגאטסו, הדבורה והממל"ז לפניהם, גם מכמונת המהירות החדשה – תהיה אשר תהיה – תידרש לעבור תהליך אישור של מכון התקנים, והיא חייבת להיות מהסוג שנמצא בשימוש בארה"ב, קנדה, אירופה או אוסטרליה.

בתמונה – מערכת שעושה בדיוק מה שהם רוצים, אבל היא לא תיבחר ע"י משטרת ישראל

המשך…

אמל"ק: חארטה בריבוע. רוצים לשמור על החוק? תנהגו כחוק.

לאחרונה התחילו להעיף בקבוצות וואטסאפ את התמונה הזו:

לכאורה – אייטם לגיטימי, כיוון שבאמצע פברואר 2025 התראיין בטלויזיה שוטר בשם עמיר ג'יבלי (שעל מעלליו סיפרנו כאן בהרחבה בעבר) והוא סיפר ברוב גאווה שכחלק ממלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים הם זיהו שמירב התאונות מתרחשות בצמתים (אם כי עד לא מזמן הסיבה העיקרית לתאונות דרכים – לפי אותו עמיר ג'יבלי הוא ולא אחר – היתה שימוש בטלפונים. והאמת? גם כאן בצדק), אבל ראו זה פלא – למרות שינוי הפאזה והסימון של צמתים כמקום העיקרי שבו מתרחשות תאונות דרכים – מירב האכיפה המשטרתית כנגד עברייני הדרכים ממשיכה להתמקד ב… תופים… עבירות מהירות.

אבל רגע – אמרתי קודם שזה חירטוט. אסביר למה:

דבר ראשון – אין מצלמות רמזור בכל צומת בארץ. גם אם המשטרה ונציגיה באולפן היו עושים שמיניות באוויר הם לא היו יכולים באמת לאכוף מהירות בכל צומת, ואפילו לא בשבריר חלקיק של הצמתים בארץ. אתם יודעים מה, אפילו לא בעשירית מהצמתים המסוכנים בארץ. ולמה? כי בישראל של 2025 יש בסך הכל כמה עשרות עמדות של מצלמות אור אדום ורמזור ורק חלק קטן מהן פעיל בכל רגע נתון, ככה שזה יותר אייטם בשביל התקשורת המחרטטת כדי להראות שכאילו המשטרה עושה משהו. המשטרה לא עושה שום דבר.

ואתם יודעים מה? אל תאמינו לי. תקשיבו למה שנציג המשטרה אמר רק כמה ימים קודם לכן בישיבה של וועדת הכלכלה בכנסת…

אז עם כל הרצון הטוב, בלי שהמשטרה תעשה לעצמה בדק בית מלא ותסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלה, אנחנו נמשיך לראות את נציגיה מתפתלים בוועדות הכלכלה והכספים כשהם מנסים להאשים את כל העולם ואחותו במחדליהם, נמשיך לראות אותם מחפשים את המטבע מתחת לפנס (כי הרי הכי קל לאכוף מהירות, בוא נתקע עוד כמה מאות מצלמות ובינגו), ונמשיך לא לראות אותם עושים את הדבר הנכון.

ובנתיים? במשטרה יעדיפו להתקין מצלמות מהירות על קטעי כביש ישרים בהם למהירות כלל אין שום אפקט, ולא איפה שבאמת צריך. הנה קחו אייטם שכתבתי עוד ב- 2012:

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות

על הקשר בין הכבישים האדומים למיקומי מצלמות המהירות

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

המשך…

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא המאבק בקטל בדרכים, וכחלק מכך – דנה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל. כבר כתבתי על זה לפני כמה ימים, אבל חשוב שנציין כאן עוד נקודה חשובה מאוד שעלתה בדיון זה: נושא מצלמות המהירות הממוצעת – הגביע הקדוש של המשטרה בכל מה שקשור לאכיפת מהירות.

ידוע הרי שמבחינתה של המשטרה אכיפת מהירות היא המטבע מתחת לפנס. זו עבורם הדרך הקלה, הפשוטה, הכי פחות תובענית מבחינת כוח אדם או ניידות בשטח לייצר כמות סיטונאית של דו"חות תנועה שייראו מעולה במצגות סוף השנה בפורום מפכ"ל… אבל בפועל – אכיפה כזו לא עושה כלום ושום דבר, כפי שהמציאות העגומה מוכיחה לנו שנה אחרי שנה מאז שמצלמות המהירות הדיגיטליות נכנסו לפעילות לפני כ- 12 שנה – שנת 2024 היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית באגף התכנון במשטרה, ציין בדיון כי יש להם "מערכת נוספת שאנחנו עובדים עליה היא שובר שוויון – מהירות ממוצעת. אם יהיה תקציב אז תוך חודש המקטע עובד, אבל אנחנו בתקציב קיום ומנסים למצוא לזה את הכסף. יש תכנון ל- 50 מקטעים בשנה הראשונה".

סנ"צ סטפן ספר (צילום: דוברות המשטרה)

הקטע הראשון בתוכנית צפוי להיות בכביש 90 שם רץ פיילוט של המערכת – קומבינה ישראלית כמיטב המסורת של "סמוך עלי אחי הכל טוב". תקראו:

פיילוט מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (כביש הערבה)

פיילוט מערכת מדידת מהירות ממוצעת על כביש 90 (צילום: מיצו)

אבל תגידו גאונים שלי, סתם ככה בלי שאף אחד ישמע: נניח שהרמתם קטע כזה בכביש 90, ונניח שהמערכת עובדת. יופי. מי שיסע שם על 110 במקום 90 יחטוף דו"ח. בסדר. אבל האם זה ימנע עקיפות בקו הפרדה לבן או בתנאי ראות לקוייה? האם זה יחסוך את אותם הרוגים שנהרגים על כביש 90 מדי שנה בדיוק בגלל העבירות האלה?

זירת תאונה קטלנית על כביש 90 בה נהרגו 4 אנשים (צילום: נדב אילון מועצה אזורית ערבה תיכונה/ יחידת חילוץ ערבה)

לא. למה לא? כי אין קשר בין השתיים.

המשך…

ביקשתם אז הנה, אני שוב מקריב את עצמי עבורכם הקוראים, כדי לכתוב לכם סקירה על אחת הקסדות המסקרנות שהגיעה ארצה בשנה האחרונה – קסדת הדגל של היצרן האיטלקי Caberg – היא ה- Drift Evo 2. אוף העבודה הזו ממש קשה. הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת מעצמי.

רכבתי לפני כמה שנים עם הדגם הקודם של קאברג – ה- Drift Evo הראשונה. הקסדה מצאה חן בעיני מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי עוד אחת (כן, זו מחלה מאובחנת, אל תשאלו שאלות LOL). כעת, עם הגעתה של הגירסה החדשה הנקראת בפשטות Drift Evo 2 שמחתי על ההצעה לנסות גם אותה ולספר לכם על התרשמותי ממנה.

מה שהופך אותה, בעיני, למיוחדת הוא שני דברים: הראשון הוא המחיר האטרקטיבי והשני הוא פיצ'ר בטיחות חדש וייחודי. מיד נרחיב.

אז הנה, קבלו.

לדריפט איבו 2 המיובאת ארצה ע"י שחורי תקשורת יש 2 גירסאות: הראשונה גירסה בה המעטפת עשויה פיברגלס במגוון צביעות, והשניה גרסת קרבון הקיימת בשלוש צביעות – אותה בדקתי. הקסדה תואמת כמובן את התקן האירופאי העדכני ביותר למיגון קסדות – ECE 22.06.

בקופסה תמצאו פאוץ' נשיאה, את הקסדה עצמה, משקף פינלוק שאותו מרכיבים בחלקו הפנימי של המשקף הראשי של הקסדה ושאמור למנוע אדים על המשקף בעת רכיבה בחורף, סנטרון לסגירת האזור שמתחת לסנטר ברכיבה בחורף וספרוני הדרכה.

המשך…

זה הולך לכאוב להרבה מאוד רוכבים. כדאי שתשימו לב ותקראו בזהירות את מה שאני הולך להגיד לכם פה:

ממידע שהגיע אלי מגורם בעולם הביטוח – החל מתחילת פברואר 2025 חל שינוי במדיניות הפול (אותה חברת ביטוח שבה כולנו נאלצים לבטח את ביטוחי החובה של הדו-גלגלי שלנו) בכל מה שקשור לשאלת הפוליסות העסקיות לבעלי דו-גלגלי. תקראו מטה.

אבל לפני זה תזכורת: עד כה, מי שבא לעשות או לחדש ביטוח חובה לאופנוע/קטנוע שלו, בין אם עשה זאת דרך סוכן ביטוח ובין אם ישירות מול הפול – נשאל שאלה שחזרה על עצמה בכמה נוסחים שמטרתה היתה לבדוק מול הרוכב האם הוא או היא מצהירים על הכלי שלהם כהוצאה עיסקית לצורך ניכוי הוצאות. אם התשובה לאחת השאלות היתה "כן" – העלות של אותה פוליסה היתה מתייקרת בעד כ- 2000 ש"ח לשנה, ובמקום להגדיר אותה כפוליסה פרטית, היא הוגדרה כפוליסה עסקית (מה שנקרא "בעלות אחרת").

ועוד תזכורת היסטורית למי שלא היה כאן: העניין של פוליסות פרטיות מול פוליסות עסקיות התחיל אי שם ב- 2009-2010 בימיו של צורר האופנועים הידוע הלא הוא ידין ענתבי והמאבק שנקטו ראשי קהילת רוכבי האופנועים בישראל נגד מהלך ההתייקרות שהובל על ידי האוצר. הטיעון של מי שהיה אז המפקח על הביטוח במשרד האוצר היה שמכיוון שהעלות האמיתית של פוליסת ביטוח חובה לרוכב דו-גלגלי צריכה לעמוד על כ- 10-12 אלף ש"ח בשנה, משרד האוצר "עושה לנו טובה" בכך שהם מגבילים את עלות הפוליסה רק לכ- 4-5-6 אלף ש"ח (כל רוכב והפרופיל שלו), אבל את הרוכבים שמסתכנים יותר, אלה שעובדים כשליחים וכו' – אותם נזמבר עד הסוף ונשחיל אותם בפוליסה עסקית שתהיה יקרה יותר בכ- 1500-200 ש"ח בממוצע לשנה. למעשה, המפקח על הביטוח טען בזמנו שזה המחיר של הפוליסות ושכולם אמורים לשלם אותם, והוא עוד "עושה טובה" לרוכבים ומוזיל להם את הפרמיה לאלה שאינם בעלי עסקים…

ואיך נדע אם אדם הוא סתם רוכב שאוהב להתגרזן על האופנוע או סתם יוצא לטיולי סוף שבוע עם אישתו בחיק הטבע, או האם הוא שליח על קטנוע שמסתכן יומם ולילה נוסע נגד התנועה על המדרכה ורוצח זקנות בכיף שלו? אההה. נשאל אותו שאלה: "האם אתה מזדכה על הוצאות האופנוע שלך?". אם התשובה היא לא, יעשה ביטוח פרטי. אם התשובה היא כן – ולא משנה במה הוא עובד (כן כן גם אם הוא עוסק במקצוע חופשי כמו עו"ד או רו"ח ויושב במשרד כל היום) – כל עוד הוא מזדכה על הוצאות האופנוע – בום! ביטוח עסקי יקר.

אבל רגע. האם יש הבדל בין פוליסת ביטוח חובה פרטית לפוליסת ביטוח חובה עסקית ("בעלות אחרת")? אולי שווה לי לשלם יותר כדי לקבל יותר?

אז זהו שלא. פרט לעלות שלה שיכולה לייקר את העניין בעוד כ- 2000 ש"ח בשנה לאדם – התשובה היא חד משמעית לא. ואם תהיה תביעה עתידית, אין הבדל בין הפיצויים שיקבל רוכב שרכש פוליסה פרטית לרוכב אחר שרכש פוליסה עסקית. זה בול אותו מוצר, עם אותו כיסוי, אבל בעלויות שונות לחלוטין.

אז בעצם – מי שענה "כן" לשאלה האם הוא מזדכה על הוצאות האופנוע שלו ולכן נאלץ לעשות פוליסה עסקית – שילם יותר, הרבה יותר, מאשר רוכב אחר שנוסע על אותו אופנוע, את אותו מרחק בשנה, עם אותו פרופיל נהיגה, עם אותן מערכות בטיחות – ולמרות שיוסי ודוד שילמו שניהם סכומים שונים – גם יוסי וגם דוד יקבלו את אותם פיצויים בדיוק במידה ויעשו תאונה ויתבעו את הפול (בהנחה שהנזק של שניהם זהה ושניהם משתכרים את אותה משכורת, אבל בואו לא ניכנס לעניינים הטכניים הללו).

מכיוון שהשיחה היתה מוקלטת, הטיעון של הפול היה שאם, בעתיד, הרוכב יעשה תאונת דרכים ויפצע ויתבע את הפול על נזקיו, יבדקו האם הוא אמר אמת או שיקר בעת הקמת הפוליסה בכל מה שקשור לשאלת ההזדכות על ההוצאות. במידה והתגלה כי הרוכב שיקר, תנקוט חברת הפול בצעדי ענישה כנגד הרוכב – החל ממשחקי כוח כאלה ואחרים ואיומים בדחיית התביעה, וכלה בהפחתה של עד 10,000 ש"ח מסכום הפיצויים שאותו יקבל התובע במידה ויזכה בתביעתו.

המשך…

שאלה מצויינת.

אבל מסתבר שאין תשובה אחידה לשאלה הלכאורה פשוטה מאוד הזו.

למה? כי בישראל כמו בישראל התשובה תלוייה במי ששואלים אותו.

אם תשאלו את המשטרה, התשובה היא "אהמממ לא הרבה. ממש מעט". טוב נו לא בדיוק ככה. אבל דומה.

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל נמסר על ידי נציג המשטרה – סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית במשטרה – כי כיום קיימות כ- 100 מצלמות המותקנות בצידי הכבישים, מהם כ- 80-70 מצלמות "פעילות". שאר העמדות הן "קופסאות ריקות" שמיועדות רק להרתעה, כך לדבריו.

כאלה:

בנוסף לאלה, טוענים במשטרה כי הם פרסו עוד 58 מצלמות טקטיות (מה שמכונה "מצלמות דארת' ויידר") שמשמשות למטרות שונות כגון צילום של נהגים המשוחחים בטלפון ללא דיבורית או מסמסים בנהיגה. נציין שבניגוד למצלמות המהירות שכל תכליתן הוא חליבת הציבור מכספים בגלל שמישהו פספס ונהג על כביש ישר בן 3 נתיבים על 110 במקום על 90… דווקא המצלמות הטקטיות הן תוספת מבורכת לסד"כ המשטרתי, ואם היו מופעלות במספרים גבוהים וביעילות – הן היו יכולות להיות מכפיל כוח משמעותי ואמיתי.

כאלה:

הדיון המדובר התקיים במשכן הכנסת לבקשתה של ועדת הכלכלה כיוון שהם "מודאגים" מהעלייה המדאיגה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, מגמת עלייה שנמשכת זו השנה השלישית ברציפות. שנת 2025 בקושי החלה ואנחנו כבר נמצאים על מספר מדאיג של 40 הרוגים בתאונות דרכים בינואר, עליה של 20% ביחס לשנה שעברה שבפני עצמה היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

הערה: אצלנו, בדו-גלגלי, המספר מחריד הרבה יותר, כיוון שבמהלך שנת 2024 נהרגו לא פחות מ- 105 רוכבי דו-גלגלי, מה שאומר שכ- 24% מסך ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024 היה רוכב על אופנוע או קטנוע (וזה לא כולל את ההרוגים על קורקינטים או אופניים חשמליים). למרות האחוז הגבוה במספר ההרוגים, מספרם של רוכבי הדו-גלגלי בקרב משתמשי הדרך לא מתקרב אפילו לעשירית ממספר כלי הרכב הנעים על הכבישים. במילים אחרות – רוכבי אופנוע וקטנוע נהרגים פי 5 מיחסם במצבת כלי הרכב בישראל. טירוף ללא ספק, ועוד לא התחלנו לספור את הפצועים קשה ואת כל אלה שהחיים שלהם נהרסו כתוצאה מתאונות הדרכים. המשך…

אתם כבר יודעים שבמיצו בדרכים אפשר לקרוא את כל מה שצריך לדעת על מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה). אז כחלק מהסיקור הזה סיפרתי לכם כבר שחלק גדול מטענות המשטרה בעד המערכת מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים. בין היתר – בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, לאחר מכן התברר שהמומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט, ואז התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ונצ"מ שרית פיליפסון שהיתה בזמנו מפקדת התביעה המשטרתית אף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, כל זאת על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור. נגד חלק מהמעורבים הוגש כתב אישום, אבל יש מעורבים שממשיכים להסתובב חופשי מבלי שייענשו, וזאת למרות שנתפסו בשקרים שלהם בבית המשפט.

ככה זה כשמערכת המשפט שלנו עסוקה בעניינים שהם ברומו של עולם ואמון הציבור בה נמצא בשפל של כל הזמנים. תשקר בבית המשפט – כנראה שלא יעשו לך כלום. אבל אם תזרוק נעל על שופט? אוי ואבוי, זה היישר לקלבוש בלי אפשרות עירעור.

והנה אנחנו לומדים על הסתבכות נוספת של נצ"מ שרית פיליפסון – שכך מסתבר – זו לא פעם ראשונה וגם לא שניה שזה קורה לה:

חקירה חדשה נגד נצ"מ שרית פיליפסון בחשד לקבלת דבר במרמה ודיווחים כוזבים

המשך…

חברת Alpinestars האיטלקית ידועה כמובילה בתחום ציוד הרכיבה לאופנוענים ובליין המוצרים שלה נמצא את כל הקטגוריות מכתף ועד כף רגל, עם חליפות מירוץ, מעילי רכיבה, מכנסי רכיבה, כפפות, נעלי ומגפי רכיבה, מגינים, ואף טכנולוגיה מתקדמת בדמות אפודים וכריות אוויר מתנפחות אלקטרונית. וכעת – גם הראש.

עבור אלפינסטארס (שכבר הוציאה בעבר קסדות לרוכבי שטח) זו ירייה ראשונה בתחום קסדות הכביש. הם לא התבלבלו וכיוונו היישר אל הטופ של הקטגוריה הבכירה של הקסדות, עם קסדת כביש סופר ספורטיבית, והמיועדת – במילים שלהם עצמם – לרוכבי מסלול מקצועיים. נכון, אפשר (כמוני וכמו רוכבים חובבנים אחרים) לרכוב איתה גם ביום יום על אופנוע כביש. אבל המטרה העיקרית שלה, המטרה עליה הם הציבו את הכוונת, היא לשמש באמת את רוכבי הקצה המקצוענים, וכדי לעמוד ביעד שהציבו לעצמם הם השקיעו לא פחות מ- 10 שנות פיתוח ומחקר אינטנסיבי תוך שיתוף פעולה עם רוכבי ה MotoGP המובילים בעולם.

אז האם הם הצליחו? האם זה ניסיון "טוב" לקסדת כביש ראשונה? האם באמת ובתמים יש לנו כאן קסדה שהיא שוברת שיוויון אמיתית ושבאמת מצליחה לפגוע בול בפוני של הטופ של הליגה הבכירה?

בואו נראה.

כשהקסדה רק פורסמה לראשונה, היא יוצרה במהדורה מוגבלת של 200 יחידות בלבד, מה שכמובן הגביר את הסקרנות סביבה. לא הצלחתי לשים ידי על אחת מהן כשהן רק הגיעו לראשונה ארצה, אבל יום אחד בעת ביקור אצל ידידי ינון מחנות מוטושופ באילת נתקלתי במלאי לא צפוי של הקסדה – שעד אותו רגע ראיתי רק בתמונות אבל תמיד רציתי לבדוק. ולכן כשינון שלף בנונשלנטיות את הקסדה מהקופסה – בלעתי את הרוק, שלפתי מהכיס סטיפה של הרצלים – ולא מעט מהם – וקניתי לעצמי את ה- R10 בגירסת הקרבון השחורה (עוד על ההבדל בין הגירסאות בהמשך).

ישששש!

ראשית – הצורה.

אחד הדברים שישר שמים לב אליהם ישר כששולפים אותה מהקופסה ומהפאוץ' המהודר (שעשוי משתי שכבות בד, בחיי) ומחזיקים לראשונה את ה- R10 ביד הוא המבנה האווירודינאמי יוצא הדופן שלה המתבטא בספויילר גדול עם כנפונים צדדיים בחלקה האחורי. לדברי אלפינסטארס מדובר בפיתוח שנעזר לא רק בניסיון מתמשך על מסלולי המירוצים אלא עשה שימוש גם במנהרת רוח. הצורה הסופית שהתקבלה היא קסדה בעלת צורה מאורכת. בנוסף, היא מרגישה קלה בצורה משמעותית מקסדות אחרות ששמתי על הראש. או שאולי זו רק ההתלהבות שלי? רציתי לבדוק אותה באותו רגע אבל רצה הגורל ובאותה נסיעה לאילת הייתי דווקא עם אופנוע מז'אנר אופנועי האדוונצ'ר, כך שהעדפתי להתאפק ולשמור את הרכיבה הראשונה שלי עם ה- R10 לזמן שאחזור למרכז ואוכל סוף סוף לעלות על אופנוע ספורטיבי יותר – כראוי לרכיבה ראשונה עם הקסדה המסקרנת.

אגב, התמונות שאצרף כאן הן של הקסדה בצביעת הקרבון + אדום של חבר. במקרה, יש עליה גם דיבורית מדגם פאקטוק פרו של קארדו, עליה נעשה סקירה נפרדת בהמשך.

אז המתנתי בסבלנות עוד כמה ימים אבל סוף סוף הגיעה העת ואני עולה עם ה- R10 על הפניגאלה V4S שלי. כידוע, רושם ראשוני הוא חשוב, והדבר הראשון שאני מרגיש אחרי שאני חובש אותה ומתפנה להתבונן לצדדים – פרט למשקלה הקל – הוא ששדה הראייה שלי נפתח לצדדים ומעלה בצורה פנומנלית (וארחיב על כך בהמשך). אציין למען הדיוק שמשקלה של הקסדה לא באמת שונה מהותית מקסדות טופ אחרות שבדקתי, ואם יש הבדל מדובר בכמה עשרות גרמים לפה או לשם, וכמובן שהתקנת דיבורית מוסיפה עוד כמה גרמים לקסדה. עם זאת, היא באמת מרגישה קלילה. המשך…

אופנוע ה- Multistrada של דוקאטי הוא – כפי ששמו מרמז – אופנוע שאמור להיות כולבוייניק, מולטי-סטרדה, 4 אופנועים באחד, רובוטריק שמחליף זהויות בלחיצת כפתור. ומי שראה את התוכנית "תעשיות על" בנשיונל ג'יאוגרפיק ראה כמה הם גאים בכלי הזה: אופנוע עם סט-אפ ספורטיבי, מכלולי קצה איכותיים במיוחד, עם מנוע אגרסיבי המכוון להספק גבוה מצד אחד ולגמישות תפעולית מצד שני, לעשות הכל בלי למצמץ, ובגדול כלי עם אוריינטציה של אופנוע שיכול לבלות כל היום על הצד ובידיים הנכונות לבייש לא מעט רוכבים ספורטיביים. בניגוד להרבה כלים שנמצאים בסגמנט האדוונצ'ר (וצריך להגיד – זהו סגמנט שבו קיימים שחקנים רבים אבל כולם יודעים על מי מונח צלב המטרה) – דגמי המולטיסטרדה מאפשרים לרוכב לבחור באופנוע שה- DNA שלו הוא על הצד היותר ספורטיבי/רגיז של הספקטרום. מה שנקרא לאגף את מוביל הקטגוריה מימין.

ואכן, המולטיסטרדה הוא כלי שבאמת מתאים לכל תוואי שטח וסוג רכיבה:
אם אתה רוכב המשתמש בכלי לרכיבות בינעירוניות או רוכב בזוג בטיולים ארוכים ובא לך סט ארגזים מאחורה עמוס בכל טוב? סע בכייף שלך במצב טורינג.
ואם אתה רוכב שנכנס לתנועה עירונית צפופה ואתה צריך – בכניסה לעיר – לנסוע על קטנוע מפנק, נמוך, לא מאיים, שיאפשר לך להתפתל בין הרכבים בפקק? סע במצב אורבן.
ומה אם מתחשק לך לרדת לאיזה שביל לבן ולהריח חרציות? סע במצב אנדורו.
ואם בא לך לעלות למסלול או לאיזה פס בכביש מגניב ולהתפרע עם חבר'ה ספורטיביים?אין שום בעיה. תעבור למצב ספורט ותן בראש כאילו אין מחר…
והכל בלחיצה פשוטה על כפתור על כידון שמאל: כל האופנוע משתנה – לא רק תגובת המנוע, אלא סט-אפ מלא קומפלט – הבולמים משתנים בהתאם למצב, כל האופנוע נדרך או משתחרר, הוא עולה או יורד בגובה כדי להתאים למצב שבחרת, ולא פחות חשוב מזה – גם מערכות הבטיחות מתאימות את עצמן למצב שבחרת, וזה ביחד עם שינוי תגובת המנוע ושליטה על שיא ההספק נותנת חוויה של "הרבה אופנועים באחד".

כמו שאתם יודעים (או לא) משפחת המולטיסטרדה מורכבת ממספר תתי-דגמים, כשחלקם מותאמים יותר למצב ספציפי מבין ה-4. כך למשל דגם ה- V2 משמש כדגם הכניסה עם מנוע וי-טווין בנפח 937 סמ"ק המפיק כ- 113 כ"ס, אבל דגם ה- V4 הבכיר משדרג את חווית הרכיבה באמצעות מנוע בתצורת וי-ארבע עוצמתי יותר בנפח 1,158 סמ"ק המפיק 170 כ"ס. עליהם תוסיף את דגמי ה- S בשני האופנועים, דגמים המשדרגים את הרכיבה עם מגוון רחב של מערכות אלקטרוניות, בולמים חשמליים ואביזרים נוספים כמו רדאר קדמי ואחורי (ב- V4S) ועוד. מעל כולם נמצא דגם הפייקס פיק שמציג התנהגויות ספורטיביות שבאמת לא מביישות אופנועי ליטר-ספורט ואיתו זכתה החברה מספר פעמים במירוץ ה-פייקס פיק בקולורדו שעל שמו הוא נקרא. המשך…

מאז 2016 – בפעם התשיעית – אנחנו יוצאים שוב לרכיבה בהפתעה. ולמה קוראים לזה רכיבה בהפתעה? כיוון שכמו בכל שנה מאז – זו תהיה רכיבה אל יעד בלתי נודע שיתגלה לרוכבים רק דקה לפני שמניעים את הכלים ויוצאים לדרך עצמה.

ההכנות כבר בעיצומן, הספירה לאחור כבר התחילה, ואנחנו נמצאים פחות מחודש לפני יציאה אל אירוע הרכיבה המסורתי של השנה.

👇 לינק להצטרפות נמצא בתחתית דף זה 👇

חשוב מאוד לציין: הרכיבה בהפתעה איננה רכיבה למצדה. מי שרוצה לרכוב עם החברים שלו למצדה מוזמן לעשות זאת באהבה, רק בבקשה תשמרו על עצמכם.

השנה – הרכיבה בהפתעה תצא לילה אחד לפני ערב ראש השנה, כלומר בלילה של ה- 1.10.24
(השנה זה יוצא בלילה שבין יום שלישי ליום רביעי וטכנית התאריך כבר יתחלף, אבל אני שומר על התאריך הזה כדי לא לבלבל את המשתתפים).

עידכון: עקב המצב הבטחוני ומתקפת הטילים הבליסטיים מאיראן – הרכיבה בהפתעה נדחתה בשלושה ימים והיא תצא בלילה בין יום שישי ה- 4.10 ליום שבת ה- 5.10.

המשך…