מידע לרוכבים על כביש 10

כביש 10 סלול לאורך גדר הגבול בין ישראל למצרים, החל באילת בחלקו הדרומי וכלה ברצועת עזה בחלקו הצפוני (אורכו בסה”כ 190 ק”מ). הכביש איננו פתוח לתנועת אזרחים בד”כ. מעת לעת, בחגים הארוכים – סוכות, חנוכה ופסח – הצבא פותח את הכביש ומאפשר לכולנו להנות ממנו, ומנופים בתוליים ומגוונים הכוללים צוקים, פיתולים מגניבים, עליות וירידות תלולות ונקודות תצפית מרשימות כמו מצפור קדש ברנע (בגובה 670 מטר מעל פני הים), הר חריף (בגובה של כמעט 1000 מטר מעל פני הים), מצפור הר חורשה, האנדרטה לזכר סרן אורי סלומון וטל צורי עם תצפית נפלאה מערבה, הר שגיא, הר כרכום ועוד.

מנקודת מבט הוליסטית – כביש 10 הוא חוויה מדהימה, ולו בגלל הנופים הדרמטיים, האווירה הכל כך שונה, והעובדה שרובנו לא זוכים לנסוע בו באופן שוטף, ולכן כשההזדמנות נפתחת – רבים מאיתנו רוצים לנסוע בו גם אם עשינו זאת בעבר.

כיוון שמדובר בכביש נידח, אולי אחד הרחוקים ביותר בישראל ממרכזי ישוב, חשוב שנדע כמה דברים. בואו נתחיל:

נקודות הכניסה והיציאה:

לכביש 10 יש 4 כניסות/יציאות שאזרחים מורשים לנוע ביניהן (כשהוא נפתח לתנועת אזרחים). לנוחותכם, סימנתי את המרחק בין הנקודות כשנקודת ההתחלה של הכביש נמצאת בדרום:

  1. הצפונית ביותר – חמוקי ניצנה (כק”מ 153) – לעיתים נקודה זו איננה פתוחה לתנועת אזרחים, ולכן עזוז הופכת להיות הצפונית ביותר למרות שטכנית היא דרומית ממנה.
  2. הצפונית – עזוז (באזור ניצנה) (ק”מ 137) – מחייבת מעבר בקטע כורכר לא סלול, פרטים בהמשך
  3. האמצעית – הר חריף (בסופו של כביש 171 אחרי בה”ד 1, באזור מצפה רמון) (ק”מ 98) – משם ניתן לבחור האם לנוע צפונה או דרומה
  4. הדרומית – מחנה סיירים בחיבור עם כביש 12 צפונית לאילת (נקרא גם צומת שקמה), שם למעשה מתחיל הכביש (ק”מ 0)

לנוחותכם סימנתי בקטנה גם תחנות דלק באזור, עם פירוט מטה.

יצויין לטובת הפרוטוקול שהכביש עצמו ארוך יותר (צפונית לחמוקי ניצנה), והוא מסתיים בעזה (כרם שלום), אבל בפועל אין לאזרחים אישור תנועה בקטעים אלה, והם חסומים על ידי הצבא.

הנסיעה על הכביש נושקת לכל אורכה לגבול עם מצרים, ובמהלך הרכיבה בו ניתן להבחין במגדלי שמירה, מוצבים ועמדות עם חיילים מצריים.

דלק:

כיוון שמדובר בכביש ארוך מאוד וללא נקודות תדלוק, חשוב מאוד לתכנן את המסלול ולחשב את נקודות הכניסה והיציאה שלנו, אחרת אנחנו עלולים להיתקע בלי דלק.

נקודות תדלוק קרובות:

קצת רכיבת שטח ליד עזוז (2):

במידה ואתם מתכננים להיכנס לכביש 10 (או לצאת ממנו) דרך עזוז (2) יש צורך לעבור כ- 2 ק”מ של שביל לא סלול – בחלקו כורכר כבוש, אבל בחלקו כולל כמה מאות מטרים של דשדש/חצץ שעלול להפיל רוכבים שלא יודעים לרכוב בשטח. בנוסף, אופנועים נמוכים או בעלי פירינג עלולים להישרט מאבנים שיעופו עליהם מכלים אחרים, הצמיגים הספורטיביים לא אוהבים את הרכיבה הזו, ועוד לא דיברתי על הלכלוך. לרוכבים שלא בקיאים ברכיבת שטח – ראו טיפים למטה.

קצב רכיבה:

בגלל הסיבובים המפתיעים (ולא תמיד עם שילוט מתאים), בגלל שהוא לא מוכר לנו באופן שוטף ועלול להפתיע גם אם רכבנו בו בעבר, ובגלל מצבו של הכביש (בעיקר אבל לא רק בחלקו הדרומי) קצב הרכיבה על רוב הקילומטרים בכביש 10 הוא איטי מאוד, ולכן הרכיבה בו לוקחת הרבה יותר זמן ממה שהייתם מתכננים לו הייתם עושים את אותו מרחק על כביש “רגיל”. בגלל שאסור לשהות בו בשעות החשיכה, אתם חייבים לתכנן את המסלול בצורה הנכונה ולתזמן אותו היטב.

כמה דקות של כיף:

חושך:

חל איסור על שהייה בתחום כביש 10 עם רדת החושך. בקיץ השמש ביחד עם שעון קיץ נותנת לנו הרבה יותר זמן מאשר בחורף בו השמש יורדת מוקדם יותר ואנחנו עובדים על שעון חורף, ועליכם לקחת זאת בחשבון.

מסלולי רכיבה על כביש 10:

ישנן 4 אפשרויות עיקריות לרכיבה (או נהיגה) על כביש 10, כששלוש מהן ניתן לבצע גם בכיוון ההפוך. לנוחותכם אני מתייחס לנקודות הכניסה/יציאה במספרים שמתאימים לרשימה שערכתי כאן למעלה. בואו נתחיל:

החלק הצפוני – הכי יפה, מגניב לאללה, אבל עם אלמנט מעט אתגרי – אולי

נכנסים בכביש 171 ליד מצפה רמון (מה שנקרא צומת הרוחות), עוברים את בה”ד 1, ונוסעים לאורך כ- 35 ק”מ עד שמגיעים למחסום הר חריף (3). עוצרים לביקורת אצל החיילים, ואז פונים ימינה, כלומר צפונה.

בקטע זה (כ- 40 ק”מ אורכו) נעבור על פני מספר תצפיות מהממות (כמו תצפית קדש ברנע ומצפור הר חורשה) וכמה פיתולים מפתים למדי – אבל זהירות, הכביש לא במצב של גירזונים (ראו למטה), ואין לכם מושג מה יגיח מולכם. נוסעים לאט כדי להנות מהנוף הייחודי.

בסופו של קטע זה אתם מגיעים למחסום צה”לי קטן וכאן ישנן שתי אופציות:

אופציה 1 – לעיתים (כמו בשנת 2020 למשל, אין לדעת אם הנוהל הזה ימשיך), הצבא מאפשר לכם להמשיך לנסוע צפונה עד חמוקי ניצנה (1). הנסיעה תהיה בכביש סלול לכל אורכו. זו תהיה ללא ספק האופציה המועדפת והקלה ביותר, אם היא אפשרית.

שם מתחברים לכביש 211 ונוסעים בו לכיוון צפון מזרח עד צומת טללים/משאבי שדה, שם הוא מתחבר לכביש 40 (בסה”כ עוד כ- 42 ק”מ מהיציאה מחמוקי ניצנה).

אופציה 2 – לא מאפשרים לכם להמשיך צפונה לחמוקי ניצנה, ובמקום זאת מחייבים אתכם לצאת החוצה מכביש 10 לכיוון הישוב עזוז (2). זה היה הנוהל בשנים האחרונות מאז נפתח כביש 10 לתנועת אזרחים בחגי ישראל, ואין לדעת מתי נוהל זה יחזור להיות. בשלב הזה אתם נאלצים לרכוב באותם 2 ק”מ של כורכר/חצץ שכאמור חלקו כבוש וקל לרכיבה, אבל חלקו אינו מהודק ועלול לגרום לרוכבים חסרי ניסיון לנפילה (ראו טיפים למטה).

מעזוז ממשיכים צפונה עד ניצנה, מתחברים לכביש 211 ונוסעים בו לכיוון צפון מזרח עד צומת טללים/משאבי שדה, שם הוא מתחבר לכביש 40 (בסה”כ עוד כ- 50 ק”מ מהיציאה מהישוב עזוז).

כמובן שניתן לעשות את המסלול הזה לכיוון ההפוך, להיכנס בחמוקי ניצנה (1) או עזוז (2) ולצאת בהר חריף (3).

דלק: אורכו של המסלול בתוואי זה עומד על כ- 150 ק”מ ללא תדלוק. מתדלקים במצפה רמון, ואז בצומת טללים/משאבי שדה או להיפך. הערה: בחצי השנה האחרונה החלה תחנת הדלק בקציעות לעבוד (ואפילו יש שם חנות נוחות), לכן אם היא תהיה פתוחה, קיצרתם לעצמכם במעט את המרחק בין התדלוקים. בכל מקרה, רוב האופנועים מסוגלים לנסוע טווח שכזה ולא תהיה לכם בעיית דלק.

היתרון: זהו המסלול הכי קצר מבחינת ק”מ, והקטע הכי יפה בכביש הזה, עם חלקים מפותלים מהממים, נופים עוצרי נשימה באזור של תצפית קדש ברנע, ואחלה של אווירה.

החיסרון: במידה והצבא מחייב אתכם לצאת בעזוז, הדרך שם עוברת כאמור בשטח לא סלול כפי שכתוב מעלה.

החלק הצפוני הלוך חזור – הכי יפה, מגניב לאללה, אבל חוזר על אותו קטע פעמיים

כמו באופציה הקודמת נכנסים בכביש 171 ליד מצפה רמון ונוסעים בו עד שמגיעים למחסום הר חריף (3). עושים את המסלול צפונה כמו באופציה הקודמת, ונוסעים בו עד נקודת התצפית היפה של קדש ברנע. בשלב הזה, במקום להמשיך צפונה ולצאת בחמוקי ניצנה (1) או בעזוז (2), עוצרים לקפה/ארוחת נישנושים של מה שהבאתם מהבית, ופשוט עושים פרסה וחוזרים על עקבותיכם כך שאתם למעשה יוצאים מאותה נקודה שנכנסתם בהר חריף (3).

דלק: גם אורכו של המסלול בתוואי זה עומד על כ- 150 ק”מ ללא תדלוק (פלוס מינוס, תלוי איפה החלטתם לעשות את הפרסה ולחזור על עקבותיכם). מתדלקים במצפה רמון, ואז בחזרה שוב במצפה רמון. רוב האופנועים מסוגלים לעבור טווח שכזה.

היתרון: זו ממילא הקטע הכי יפה בכביש, ובנוסף, זכינו לרכב על כביש 40 בין שדה בוקר ומצפה רמון הלוך וחזור ומי שרוצה יכול בחזרה להאריך עד ירוחם ולזכות בעוד כמה ק”מ של פיתולים משובחים.

החיסרון: אין ממש חיסרון פרט לעובדה שעושים את אותו קטע הלוך וחזור מה שדורש קצת יותר זמן, כיוון שרובנו ממילא ירצה לחזור לאזור מרכז הארץ בסיום הרכיבה.

החלק הדרומי – מגניב מעט פחות, ארוך הרבה יותר, עם אופציה לאילת

כמו באופציה הקודמת נכנסים בכביש 171 ליד מצפה רמון ונוסעים בו עד שמגיעים למחסום הר חריף (3). כשמגיעים למחסום החיילים, מבקשים לפנות שמאלה, כלומר דרומה, ומשם עושים את המסלול דרומה דרך הר שגיא, הר כרכום ועד החיבור עם כביש 12 במחנה סיירים (4).

גם במסלול זה דרומית להר חריף יש מספר תצפיות מרשימות והכביש מפותל למדי בחלקו הראשון של המקטע (שוב – לא להתפתות לתת בגז). אבל ככל שממשיכים דרומה הכביש הופך להיות די מונוטוני ומשובש, עם זאת הוא בהחלט עביר לכל סוגי האופנועים, והוא סלול לכל אורכו.

כמובן שניתן לעשות את המסלול הזה לכיוון ההפוך, להיכנס במחנה סיירים (4) ולצאת בהר חריף (3).

אם אתם יוצאים במחנה סיירים יש לכם שתי אפשרויות להמשך המסלול: או לחזור צפונה למצפה רמון (עוד 117 ק”מ על כביש 12 ו- 40 צפונה) או לרדת דרומה לאילת (עוד 42 ק”מ על כביש 12 דרומה).

דלק: אורכו של המסלול בתוואי זה עומד על כ- 180 ק”מ ללא תדלוק אם ממשיכים דרומה לאילת, או כ- 260 ק”מ אם חוזרים צפונה למצפה רמון. ישנה גם אופציה לחתוך לכיוון כביש הערבה בנאות סמדר, ואז לתדלק באחת התחנות באזור. בכל מקרה, אם האופנוע שלכם לא מסוגל לעבור כ- 300 ק”מ (עם מרווח בטחון ולא על מיכל רזרבי) ללא תדלוק, אני ממליץ מאוד לשאת ג’ריקן של 4-5 ליטר דלק איתכם. ללא דלק נוסף, מי שיש לו טווח קצר מזה עלול להיתקע בלי דלק.

טיפ: אם אתם לוקחים דלק, מומלץ לשאת אותו או במיכל ייעודי (אדום, לקנייה בכל הום סנטר), או לשים בבקבוקי ליטר וחצי של שתיה מוגזת שעברו ייבוש (לא להשתמש בבקבוקי ליטר וחצי של מים, כיוון שהחומר הפלסטי ממנו הם עשויים חלש יותר מאשר אלה של שתייה מוגזת, ועלול לנזול ולהוות סכנה בטיחותית). כדי להיפטר מהדלק הדליק רצוי לעצור כעבור כמאה ק”מ ולשפוך למיכל הדלק את תכולת הבקבוקים, וכך אתם מפחיתים סיכון (אל תשכחו לא להשליך את הבקבוקים בטבע, קחו אותם איתכם לאשפה מסודרת).

היתרון: למרות שהכביש משובש במקומות רבים הוא סלול לכל אורכו, ואם רוצים, זה יכול להשתלב יפה עם לינה באילת לחובבי הז’אנר.

החיסרון: מסלול הרבה יותר ארוך שמצריך יום רכיבה שלם. דלק כפי שצוין לעיל. בנוסף, אתם מפספסים את החלק הכי יפה של הכביש שנמצא בין הר חריף (3) לעזוז (2) או לחמוקי ניצנה (1) במידה והצבא פותח את היציאה משם.

החבילה המלאה – אם כבר אז עד הסוף, כולל אלמנט מעט אתגרי

נכנסים בחמוקי ניצנה (1) או בעזוז (2) ונוסעים דרומה את כל אורכו של הכביש, דרך הר חריף (3) ועד מחנה סיירים (4). נהנים מכל התצפיות בדרך, עוברים את כל הקטעים היפים, ומקבלים את סיכת הלוחם בסיום המסלול…

או להיפך.

זה המסלול המלא על גבי כביש 10, ואורכו (רק בכביש 10) כ- 155 ק”מ, מה שאומר שרק קטע זה יקח לכם כ- 3 שעות בקצב איטי, וכל מה שנאמר מעלה לגבי דלק – חל על מסלול זה שבעתיים.

דלק: אורכו של המסלול כולו בתוואי זה עומד על כ- 240 ק”מ ללא תדלוק אם ממשיכים דרומה לאילת, או כ- 320 ק”מ אם חוזרים צפונה למצפה רמון. למגיעים מצפון מומלץ לתדלק בצומת טללים/משאבי שדה (ראו ההערה לגבי התחנה בקציעות למעלה, אם היא פתוחה אז חסכתם כ- 40 ק”מ מהטווח שלכם בין תדלוקים). מתחברים דרך חמוקי ניצנה (1) או עזוז (2) לכביש 10 ורוכבים את הקטע של כביש 10 עד לחיבור עם כביש 12. באותה נקודה יש לכם 3 אופציות לתדלוק: או לרדת דרומה לכיוון אילת, או לחזור צפונה אבל לחתוך לכיוון כביש הערבה בנאות סמדר, ואז לתדלק באחת התחנות באזור (בדקו היטב איזו תחנה זמינה ומה מתאים לכם, שלא תתקעו בלי דלק), או לחזור צפונה את כל הדרך חזרה למצפה רמון, הכל בהתאם לתוכנית המסלול שלכם. אם האופנוע שלכם איננו מסוגל לעבור בקלות 350 ק”מ ללא תדלוק (עם מרווחי ביטחון), אני ממליץ מאוד לשאת ג’ריקן של 4-5 ליטר דלק איתכם.

היתרון: קיבלתם את החבילה המלאה, ואפשר לחבר אותה עם לינה באילת (אם עושים אותו מצפון לדרום).

החיסרון: זהו המסלול הארוך ביותר ולכן הוא לוקח יותר זמן – צאו מוקדם בבוקר, התחילו אותו כשהשמש עוד לא גבוהה בשמיים, וסיימו אותו לקראת אחה”צ במנוחה טובה באילת. אם אתם מתכננים לעשות את המסלול הזה וגם לחזור לאזור המרכז באותו יום, תכננו היטב את היום שלכם מבחינת אוכל, מנוחה, דלק ושעות אור. אם אתם מתכוונים לעשות אותו בחנוכה (חורף) קחו בחשבון שהכביש יסגר לתנועת אזרחים סביב השעה 4 אחה״צ.

מה עוד צריך לדעת?

החלטתם על המסלול? מגניב. הנה עוד כמה דברים שאתם חייבים לדעת:

קצב רכיבה וזהירות כללית:

  • קצב הרכיבה בכביש 10 הוא איטי. זה איננו כביש לגירזונים בשום פנים ואופן, ומי שחושב שכן, מוטב שישאר בבית (מה שכן, אתם בהחלט יכולים לתת בגז בדרך למצפה רמון או מסיירים צפונה/דרומה, כמובן בזהירות).
  • קחו בחשבון סיבובים עיוורים, רכבים עם מטיילים שבאים ממול, חצץ או חול שנשפכו על הכביש באמצע סיבוב, בורות וחריצים (בעיקר בחלקו מהר חריף (3) דרומה).
  • אין בכביש 10 תמרורי אזהרה מספיקים או סימוני סיבובים מסוכנים. זה הכל עליכם.
  • בחלקו של כביש 10 אין קליטה סלולרית.
  • כל סיוע/פינוי במקרה חירום רפואי עלול להיות רחוק מאוד ולהגיע אחרי זמן רב מדי.
  • הלינה מותרת רק בחניוני הלילה המאושרים.
  • השארת רכבים ללא השגחה אסורה.
  • יש לשמור על הניקיון על מנת למנוע פגיעת בעלי חיים.

ציוד ושאר ירקות: במדינה קטנה כמו שלנו זה עשוי להישמע קצת מופרך, אבל תזרמו איתי.

  • עדכנו מישהו לאן אתם נוסעים ותאמו איתם שעות ליצירת קשר.
  • סעו בזוגות או בקבוצה ואף פעם לא לבד.
  • קחו אתכם מים (ליטר וחצי לאדם).
  • קחו קצת צידה לדרך לטובת פריסה באחת מנקודות התצפית.
  • קחו אתכם דלק (למסלול הדרומי כמפורט מעלה).
  • קחו סוללה ספייר וכבל לטעינת הפלאפון.
  • קחו ערכת תיקון פנצ’רים (כולל אמצעי ניפוח)
  • קחו בוסטר להתנעת האופנוע למי שיש מצבר חלש.
  • קחו כלי עבודה לתיקוני דרך במידה ונתקעים.
  • קחו אמצעי תאורה וסימון אם אתם נתקעים שם (זכרו: אסור לשהות על כביש 10 בלילה!).

קור: חלק מהכביש עובר בתוואי גבוה מאוד יחסית לסביבה. למשל, הר חריף מתנשא לגובה של כמעט 1000 מטר מעל פני הים. מי שטייל באזור מצפה רמון יודע בוודאי שהטמפרטורות שם צונחות לעיתים אל החד-ספרתיות בחורף, ולכן גם אם לא צפוי שלג או ברד, קחו איתכם שכבה מחממת על כל מקרה. אגב, זה נכון גם לגבי הדרך חזרה הביתה.

רכיבת שטח: החלטתם (או אולצתם, על ידי הצבא)  לעבור בכניסה/יציאה של עזוז (2)? יופי. נכון, מדובר בקטע באורך של כ- 2 ק”מ ואם אתם מיומנים ברכיבת שטח זו לא תהיה עבורכם בעיה. אבל אם אתם רוכבי כביש ומעולם לא ירדתם מהאספלט זיכרו 4 דברים חשובים:

  • העבירו משקל לגלגל האחורי, נסו לשחרר את הקדמי כמה שאפשר, ידיים חופשיות, ותחת על החלק האחורי של המושב
  • שמרו על גז קבוע, בלי סגירת מצערת, ואם יש לכם ספק – פתחו מצערת, אל תעצרו, כיוון שעצירה עלולה להפיל אתכם
  • התנגדו להרגל שלכם והשתמשו רק בברקס אחורי ככל הניתן, גם בהאטה וגם בעצירה מלאה
  • בטלו ABS אם ניתן
  • שמרו מרחק מהרוכבים לפניכם כדי להימנע מהעפת אבנים לכיוונכם, וגם כדי לתת לכם יותר זמן תגובה לעצירה במידת הצורך

בטיחות: הישמעו להוראות החיילים! זכרו שאסור לגעת בגדר הגבול, אסור להתקרב אליה (או לשביל הטשטוש), ואסור לצלם את הגבול. מומלץ לא לעצבן את החיילים המצרים (אי אפשר לדעת למי מהם בדיוק התרופף בורג בראש מהחום). סביב הציר קיימים שטחים צבאיים בהם מתקיימים שטחי אימונים. חל איסור מוחלט לגעת בנפלים או בתחמושת. במידה וזהיתם נפל או תחמושת דווחו לגורמי צה”ל.

אישורים וניירת: נכון לשנים האחרונות לא דרוש אישור פרטני לתנועה בכביש 10, אלא מספיק להגיע בשעת הפתיחה (או 07:00 או 08:00, משתנה בהתאם להוראות הצבא) לנקודת המחסום הרלוונטית למסלול שבחרתם. מומלץ לקחת אתכם תעודת זהות/רישיון נהיגה כי היו מקרים בשנים מסויימות שבהם החיילים במחסום רשמו מי נכנס ומי יצא. בנוסף, זכרו שעליכם לסיים את כל המסלול לפני רדת החושך.

בהצלחה.

One Comment

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות