קצת מידע למי שמתכוון לרכוב על כביש 10 בחג

כביש 10 סלול לאורך גדר הגבול בין ישראל למצרים, החל באילת בחלקו הדרומי וכלה ברצועת עזה בחלקו הצפוני (סה"כ 190 ק"מ). הכביש איננו פתוח לתנועת אזרחים בד"כ, וכשהוא כן נפתח (בחגים הארוכים – בסוכות ופסח), הוא תחום בין מחסומים צבאיים המאפשרים כניסה ויציאה במספר מאוד מצומצם של נקודות, כשביניהן נמצא כביש שעובר בין נופים בתוליים ומגוונים הכוללים צוקים, פיתולים מגניבים, עליות וירידות תלולות, נקודות תצפית מרשימות (אבל גם לא מעט קטעים מונוטוניים). הנסיעה על הכביש נושקת לכל אורכה לגבול עם מצרים, ובמהלך הרכיבה בו ניתן להבחין במגדלי שמירה, מוצבים ועמדות עם חיילים מצריים.

מנקודת מבט הוליסטית – כביש 10 הוא חוויה מדהימה, ולו בגלל הנופים הדרמטיים, האווירה הכל כך שונה, והעובדה שרובנו לא זוכים לנסוע בו באופן שוטף, ולכן כשההזדמנות נפתחת – רבים מאיתנו רוצים לנסוע בו גם אם עשינו זאת בעבר.

לכביש 10 יש כאמור 3 כניסות/יציאות שאזרחים מורשים לנוע ביניהן (כשהוא נפתח לתנועת אזרחים). לנוחותכם, סימנתי את המרחק בין הנקודות כשנקודת ההתחלה של הכביש נמצאת בדרום:

  1. הצפונית – עזוז (באזור ניצנה) (ק"מ 137)
  2. האמצעית – הר חריף (בסופו של כביש 171 אחרי בה"ד 1, באזור מצפה רמון) (ק"מ 98)
  3. הדרומית – מחנה סיירים בחיבור עם כביש 12 צפונית לאילת (נקרא גם צומת שקמה), שם למעשה מתחיל הכביש (ק"מ 0)

כאמור הכביש עצמו ארוך יותר (החלק האדום במפה מעל), והוא מסתיים בעזה (כרם שלום), אבל בפועל אין לאזרחים אישור תנועה בקטעים אלה, והם חסומים על ידי הצבא.

כיוון שמדובר בכביש ארוך מאוד וללא נקודות תדלוק, חשוב מאוד לתכנן את המסלול ולחשב את נקודות הכניסה והיציאה שלנו, אחרת אנחנו עלולים להיתקע בלי דלק.

חשוב לומר שביציאה/כניסה הצפונית (1) יש צורך לעבור כ- 2 ק"מ של שביל לא סלול. בחלקו כורכר כבוש, אבל בחלקו כולל כמה מאות מטרים של דשדש/חצץ שעלול להפיל רוכבים שלא יודעים לרכוב בשטח. בנוסף, אופנועים נמוכים או בעלי פירינג עלולים להישרט מאבנים שיעופו עליהם מכלים אחרים, הצמיגים הספורטיביים לא אוהבים את הרכיבה הזו, ועוד לא דיברתי על הלכלוך. ראו טיפים למטה.

בנוסף כפי שיפורט מטה, קצב הרכיבה בכביש 10 איטי מאוד, ולכן הרכיבה בו לוקחת הרבה יותר זמן ממה שהייתם מתכננים לו הייתם עושים את אותו מרחק על כביש "רגיל". בגלל שאסור לשהות בו בשעות החשיכה, אתם חייבים לתכנן את המסלול בצורה הנכונה ולתזמן אותו היטב.

 

ישנן 4 אפשרויות עיקריות לרכיבה על כביש 10, כששלוש מהן ניתן לבצע גם בכיוון ההפוך. בואו נתחיל:

החלק הצפוני – הכי יפה, מגניב לאללה, אבל עם אלמנט מעט אתגרי

נכנסים בכביש 171 ליד מצפה רמון (מה שנקרא צומת הרוחות), עוברים את בה"ד 1, ונוסעים לאורך כ- 35 ק"מ עד שמגיעים למחסום הר חריף (2). עוצרים לביקורת אצל החיילים, ואז פונים ימינה, כלומר צפונה.

בקטע זה (כ- 40 ק"מ אורכו) נעבור על פני מספר תצפיות מהממות (כמו קדש ברנע ומצפור הר חורשה) וכמה פיתולים מפתים למדי – אבל זהירות, הכביש לא במצב של גירזונים (ראו למטה), ואין לכם מושג מה יגיח מולכם.

בסופו של קטע זה אתם מגיעים למחסום צה"לי קטן, ומוכוונים לצאת החוצה מכביש 10 לכיוון הישוב עזוז (1). בשלב הזה אתם נאלצים לרכוב באותם 2 ק"מ של כורכר/חצץ שכאמור חלקו כבוש וקל לרכיבה, אבל חלקו אינו מהודק ועלול לגרום לרוכבים חסרי ניסיון לנפילה (ראו טיפים למטה).

מעזוז ממשיכים צפונה עד ניצנה, מתחברים לכביש 211 ונוסעים בו לכיוון צפון מזרח עד צומת טללים/משאבי שדה, שם הוא מתחבר לכביש 40 (בסה"כ עוד כ- 50 ק"מ מהיציאה מעזוז).

כמובן שניתן לעשות את המסלול הזה לכיוון ההפוך, להיכנס בעזוז (1) ולצאת בהר חריף (2).

דלק: אורכו של המסלול בתוואי זה עומד על כ- 150 ק"מ ללא תדלוק. מתדלקים במצפה רמון, ואז בצומת טללים/משאבי שדה או להיפך. בחצי השנה האחרונה התחנה בקציעות החלה לעבוד (ואפילו יש שם חנות נוחות), לכן אם היא תהיה פתוחה, קיצרתם לעצמכם במעט את המרחק בין התדלוקים. בכל מקרה, רוב האופנועים מסוגלים לנסוע טווח שכזה.

היתרון: זהו המסלול הכי קצר מבחינת ק"מ, והקטע הכי יפה בכביש הזה, עם חלקים מפותלים מהממים, נופים עוצרי נשימה באזור של תצפית קדש ברנע, ואחלה של אווירה.

החיסרון: היציאה/כניסה בעזוז עוברת כאמור בשטח לא סלול כפי שכתוב מעלה. לצערי, אם אתם בוחרים במסלול הזה, אין מנוס אלא מלעבור בקטע שטח זה.

לא בא לכם לרכוב בשטח על כורכר לא סלול? לא בא לכם ללכך את הכלים או לפגוע בצמיגים (לאופנועים ספורטיביים)? עברו לאופציה הבאה.

החלק הצפוני לזהירים – הכי יפה, מגניב לאללה, אבל בלי החלק לאמיצים

כמו באופציה הקודמת נכנסים בכביש 171 ליד מצפה רמון ונוסעים בו עד שמגיעים למחסום הר חריף (2). עושים את המסלול צפונה כמו באופציה הקודמת, ונוסעים בו עד נקודת התצפית היפה של קדש ברנע. בשלב הזה, במקום להמשיך צפונה ולצאת בעזוז (1), עוצרים לקפה/ארוחת נישנושים של מה שהבאתם מהבית, ופשוט עושים פרסה וחוזרים על עקבותיכם כך שאתם למעשה יוצאים מאותה נקודה שנכנסתם בהר חריף (2). אגב, למי שממש רוצה ניתן כמובן להמשיך עוד כ- 10 ק"מ צפונה עד עזוז (1) ולהחליט אם לצאת שם, או לעשות פרסה ולחזור להר חריף (2).

דלק: אורכו של המסלול בתוואי זה עומד על כ- 150 ק"מ ללא תדלוק (פלוס מינוס, תלוי איפה החלטתם לעשות את הפרסה ולחזור על עקבותיכם). מתדלקים במצפה רמון, ואז בחזרה שוב במצפה רמון. רוב האופנועים מסוגלים לעבור טווח שכזה.

היתרון: זו ממילא הקטע הכי יפה בכביש, והיי, חסכנו את החצץ והדשדש והנזק לצמיגים ומה לא. בנוסף, זכינו לרכב על כביש 40 בין שדה בוקר ומצפה רמון הלוך וחזור ומי שרוצה יכול בחזרה להאריך עד ירוחם ולזכות בעוד כמה ק"מ של פיתולים משובחים.

החיסרון: אין ממש חיסרון פרט לעובדה שעושים את אותו קטע הלוך וחזור מה שדורש קצת יותר זמן, כיוון שרובנו ממילא ירצה לחזור לאזור מרכז הארץ בסיום הרכיבה.

החלק הדרומי – מגניב מעט פחות, ארוך הרבה יותר, עם אופציה לאילת

כמו באופציה הקודמת נכנסים בכביש 171 ליד מצפה רמון ונוסעים בו עד שמגיעים למחסום הר חריף (2). כשמגיעים למחסום החיילים, מבקשים לפנות שמאלה, כלומר דרומה, ומשם עושים את המסלול דרומה דרך הר שגיא, הר כרכום ועד החיבור עם כביש 12 במחנה סיירים (3).

גם במסלול זה דרומית להר חריף יש מספר תצפיות מרשימות והכביש מפותל למדי בחלקו הראשון של המקטע (שוב – לא להתפתות לתת בגז). אבל ככל שממשיכים דרומה הכביש הופך להיות די מונוטוני ומשובש, עם זאת הוא בהחלט עביר לכל סוגי האופנועים, והוא סלול לכל אורכו.

כמובן שניתן לעשות את המסלול הזה לכיוון ההפוך, להיכנס במחנה סיירים (3) ולצאת בהר חריף (2).

אם אתם יוצאים במחנה סיירים יש לכם שתי אפשרויות להמשך המסלול: או לחזור צפונה למצפה רמון (עוד 117 ק"מ על כביש 12 ו- 40 צפונה) או לרדת דרומה לאילת (עוד 42 ק"מ על כביש 12 דרומה).

דלק: אורכו של המסלול בתוואי זה עומד על כ- 180 ק"מ ללא תדלוק אם ממשיכים דרומה לאילת, או כ- 260 ק"מ אם חוזרים צפונה למצפה רמון. ישנה גם אופציה לחתוך לכיוון כביש הערבה בנאות סמדר, ואז לתדלק באחת התחנות באזור.  בכל מקרה, אם האופנוע שלכם לא מסוגל לעבור בקלות 300 ק"מ (עם מרווח בטחון ולא על מיכל רזרבי) ללא תדלוק, אני ממליץ מאוד לשאת ג'ריקן של 4-5 ליטר דלק איתכם. ללא דלק נוסף, מי שיש לו טווח קצר מזה עלול להיתקע בלי דלק.

טיפ: אם אתם לוקחים דלק, מומלץ לשאת אותו או במיכל ייעודי (אדום, לקנייה בכל הום סנטר), או לשים בבקבוקי ליטר וחצי של שתיה מוגזת שעברו ייבוש (לא להשתמש בבקבוקי ליטר וחצי של מים, כיוון שהחומר הפלסטי ממנו הם עשויים חלש יותר מאשר אלה של שתייה מוגזת, ועלול לנזול ולהוות סכנה בטיחותית). כדי להיפטר מהדלק הדליק רצוי לעצור כעבור כמאה ק"מ ולשפוך למיכל הדלק את תכולת הבקבוקים, וכך אתם מפחיתים סיכון (אל תשכחו לא להשליך את הבקבוקים בטבע, קחו אותם איתכם לאשפה מסודרת).

היתרון: למרות שהכביש משובש במקומות רבים הוא סלול לכל אורכו, ואם רוצים, זה יכול להשתלב יפה עם לינה באילת לחובבי הז'אנר.

החיסרון: מסלול הרבה יותר ארוך שמצריך יום רכיבה שלם. דלק כפי שצוין לעיל. בנוסף, אתם מפספסים את החלק הכי יפה של הכביש שנמצא בין הר חריף (2) לעזוז (1).

החבילה המלאה – אם כבר אז עד הסוף, כולל אלמנט מעט אתגרי

נכנסים בעזוז (1) ונוסעים דרומה את כל אורכו של הכביש, דרך הר חריף (2) ועד מחנה סיירים (3). נהנים מכל התצפיות בדרך, עוברים את כל הקטעים היפים, ומקבלים את סיכת הלוחם בסיום המסלול…

או להיפך.

זה המסלול המלא על גבי כביש 10, ואורכו (רק בכביש 10) כ- 150 ק"מ, מה שאומר שרק קטע זה יקח לכם כ- 3 שעות בקצב איטי, וכל מה שנאמר מעלה לגבי דלק – חל על מסלול זה שבעתיים.

דלק: אורכו של המסלול כולו בתוואי זה עומד על כ- 240 ק"מ ללא תדלוק אם ממשיכים דרומה לאילת, או כ- 320 ק"מ אם חוזרים צפונה למצפה רמון. למגיעים מצפון מומלץ לתדלק בצומת טללים/משאבי שדה (ראו ההערה לגבי התחנה בקציעות למעלה, אם היא פתוחה אז חסכתם כ- 40 ק"מ מהטווח שלכם בין תדלוקים). מתחברים דרך עזוז לכביש 10 ורוכבים את הקטע של כביש 10 עד לחיבור עם כביש 12. באותה נקודה יש לכם 3 אופציות לתדלוק: או לרדת דרומה לכיוון אילת, או לחזור צפונה אבל לחתוך לכיוון כביש הערבה בנאות סמדר, ואז לתדלק באחת התחנות באזור (בדקו היטב איזו תחנה זמינה ומה מתאים לכם, שלא תתקעו בלי דלק), או לחזור צפונה את כל הדרך חזרה למצפה רמון, הכל בהתאם לתוכנית המסלול שלכם. אם האופנוע שלכם איננו מסוגל לעבור בקלות 350 ק"מ ללא תדלוק, אני ממליץ מאוד לשאת ג'ריקן של 4-5 ליטר דלק איתכם.

היתרון: קיבלתם את החבילה המלאה, ואפשר לחבר אותה עם לינה באילת (אם עושים אותו מצפון לדרום).

החיסרון: במסלול זה חייבים לעבור את הקטע בן כ- 2 ק"מ על כורכר לא סלול בכניסה/יציאה של עזוז (1), הכולל בתוכו כמה מאות מטרים של חצץ/דשדש עמוק שעלול להפיל אופנוענים שאינם מיומנים ברכיבת שטח – כפי שפורט מעלה. בנוסף, זהו המסלול הארוך ביותר ולכן הוא לוקח יותר זמן – צאו מוקדם בבוקר, התחילו אותו כשהשמש עוד לא גבוהה בשמיים, וסיימו אותו לקראת אחה"צ במנוחה טובה באילת. סביר להניח שאם תרצו לחזור לאזור המרכז אחרי המסלול, תגיעו עייפים למדי ובשעות הערב המוקדמות. לבסוף, שימו לב לדלק כפי שמתואר מעלה.

מה עוד צריך לדעת?

החלטתם על המסלול? מגניב. הנה עוד כמה דברים שאתם חייבים לדעת:

קצב רכיבה וזהירות כללית: קצב הרכיבה בכביש 10 הוא איטי. כביש 10 איננו כביש לגירזונים בשום פנים ואופן, ומי שחושב שכן, מוטב שישאר בבית (מה שכן, אתם בהחלט יכולים לתת בגז בדרך למצפה רמון או מסיירים צפונה/דרומה, כמובן בזהירות). קחו בחשבון סיבובים עיוורים, רכבים עם מטיילים שבאים ממול, חצץ או חול שנשפכו על הכביש באמצע סיבוב, בורות וחריצים (בעיקר בחלקו מהר חריף דרומה), אין תמרורי אזהרה מספיקים, אין קליטה סלולרית בחלקו, וכמובן הסיוע/פינוי במקרה חירום רפואי רחוקים מאוד מאוד. לכן הקצב (במיוחד בחלקו הדרומי) הוא איטי ברמה של לא יותר מ- 70-80 קמ"ש במקרה הטוב, והרבה פחות בד"כ.

ציוד ושאר ירקות: במדינה קטנה כמו שלנו זה עשוי להישמע קצת מופרך, אבל תזרמו איתי. עדכנו מישהו לאן אתם נוסעים, קחו אתכם מים (ליטר וחצי לאדם), קחו קצת צידה לדרך לטובת פריסה באחת מנקודות התצפית, קחו אתכם דלק (למסלול הדרומי כמפורט מעלה), קחו סוללה ספייר וכבל לטעינת הפלאפון, קחו ערכת תיקון פנצ'רים, קחו בוסטר להתנעת האופנוע למי שיש מצבר חלש, סעו בזוגות או בקבוצה ואף פעם לא לבד וקחו אמצעי תאורה וסימון אם אתם נתקעים שם (אני מזכיר – אסור לשהות שם בלילה!!!).

קור: חלק מהכביש עובר בתוואי גבוה מאוד יחסית לסביבה. למשל, הר חריף מתנשא לגובה 900 מטר. מי שטייל באזור מצפה רמון יודע בוודאי שהטמפרטורות שם צונחות לעיתים אל החד-ספרתיות (בחורף), ולכן גם אם לא צפוי שלג או ברד, קחו איתכם שכבה מחממת על כל מקרה. אגב, זה נכון גם לגבי הדרך חזרה הביתה (באחת השנים סוכות יצא יחסית בתקופה גשומה, וחבר'ה חטפו גשמים עזים בדרכם חזרה).

רכיבת שטח: החלטתם לעבור בכניסה/יציאה של עזוז (1)? יופי. נכון, זה רק 2 ק"מ, ואם אתם מיומנים ברכיבת שטח זו לא תהיה עבורכם בעיה. אבל אם מעולם לא ירדתם מהאספלט זיכרו 4 דברים חשובים:

  • העבירו משקל לגלגל האחורי, נסו לשחרר את הקדמי כמה שאפשר, ידיים חופשיות, ותחת על החלק האחורי של המושב
  • גז קבוע, בלי סגירת מצערת, ואם יש לכם ספק – פתחו מצערת, אל תעצרו, כיוון שעצירה עלולה להפיל אתכם
  • התנגדו להרגל שלכם, והשתמשו אך ורק בברקס אחורי ככל הניתן, גם בהאטה וגם בעצירה מלאה
  • בטלו ABS אם ניתן

בטיחות: השמעו להוראות החיילים! זכרו שאסור לגעת בגדר הגבול, אסור להתקרב אליה (או לשביל הטשטוש), ואסור לצלם את הגבול. מומלץ לא לעצבן את החיילים המצרים (אי אפשר לדעת למי מהם בדיוק התרופף בורג בראש מהחום).

אישורים וניירת: נכון לשנים האחרונות לא דרוש אישור פרטני לתנועה בכביש 10, אלא מספיק להגיע בשעת הפתיחה (או 07:00 או 08:00, משתנה בהתאם להוראות הצבא) לנקודת המחסום הרלוונטית למסלול שבחרתם. חובה לקחת אתכם תעודת זהות/רישיון נהיגה כי החיילים במחסום רושמים מי נכנס ומי יצא.

בהצלחה.

One Comment

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות