תגית: דעות אישיות

טראומת ילדות אישית שטרם נרפאה

אם תשאלו רוכב הגון למה יש לו אופנוע ומה מושך אותו או אותה בחוויית הרכיבה, הוא יספר לכם סיפורים מכאן ועד לשקיעה אודות תחושת החופש, הרוח, היעדר הגבולות, הימנעות מפקקים ומה לא. כל אלה, כנראה, הן סיבות לגיטימיות למדי לכך שאנחנו, הרוכבים – רוכבים.

כנראה שגם אני אספר את אותו סיפור.

אבל מסתמן שאצלי הסיבה טמונה, ככל הנראה, באיזה מחסור שסבלתי ממנו, לכאורה, בתקופת הילדות. תקראו לזה טראומה, פצע, לא יודע. עובדתית, אני נזכר בזה מדי כמה שנים, והנה החלטתי לכתוב על זה כאן.

גדלתי בבת-ים של שנות השבעים והשמונים. לא, אני לא ראיתי את עצמי כערס, ועל הסטיגמה שהיתה דבוקה ליוצאי העיר למדתי רק כשגדלתי והגעתי לתיכון ואחר כך לצבא. החברים שלי לא הסתובבו עם סכינים או בקבוקי אלכוהול (נראה לי שהיום המצב קצת שונה, לא?), ואני הייתי ילד טוב גבעתי ואחר כך ילד טוב רמות (שמות בתי הספר בהם למדתי – יסודי ולאחר מכן תיכון).

בתקופה זו גם אני וגם חברי גדלנו במשפחות שלא התברכו בכספים עודפים, מסתדרים עם מה שיש, ומדי פעם מקבלים מתנה כזו או אחרת. אף אחד לא דיבר על מחשב עד לפני תחילת שנות השמונים, ואת הטלפון בבית קיבלנו (קו משותף עם אחד השכנים) רק אחרי שנים רבות של המתנה. אני זוכר עד היום את המתנות ה"שוות" שקיבלתי מדי כמה שנים בימי ההולדת שלי: ווקי-טוקי מארה"ב, שעון דיגיטאלי עם ספרות LED אדומות שהיית צריך ללחוץ על כפתור כדי לראותן, דגמי מטוסים להרכבה וכן דגמים של כמה אוניות מלחמה, ואפילו כלב קוקר ספנייל משוגע שעשה לי את המוות בתור ילד.

אבל דבר אחד רציתי ולא קיבלתי.

כזה:

raliegh-chopper

אופני ה"ראלי צ'ופר" שווקו בשנות השבעים על ידי חברת ראלי מאנגליה, והיוו אייקון של ממש. השלדה המעוצבת בצורה המזכירה את כלי הרכב שהתחרו בתחרויות דראג בארה"ב, גלגל קדמי קטן בקוטרו לעומת האחורי, מושב מרופד עם משענת גב, קפיצים לריכוך הנסיעה מאחור, ידיות גבוהות שניתן היה לרכיב עליהן "שוונצים" מעור סטייל אופנועי הקאסטום, מגני בוץ כמו של אופנוע וסבל קטן.

raliegh-chopper-3

אבל גולת הכותרת של הראלי צ'ופר, אם תשאל כל ילד שגדל באותם שנים, היתה ידית הילוכים עם בורר לשלושה מצבים שמוקמה בחלקם הקדמי של שלדת הקורה הכפולה בין רגלי הרוכב.

raliegh-chopper-2

(קרדיט לתמונות)

כמה קינאתי באותם ילדים! אין לכם מושג! מבטי הערגה, החלומות, הפנטזיות… אלו מחברי שהיה להם כזה זוג אופניים השתוו בעיני לסטארסקי והאץ' המיתולוגיים! כמה סרטים רצו לי בראש באותה תקופה, איזו תשוקה עזה להיות הבעלים המאושרים של זוג אופניים שכזה. עם אופניים שכאלה אפשר היה לשחק בגן אשכול (פארק שהיה קרוב למקום מגורי), אפשר היה לחרוש את כל העיר, ומי היה גבר שיתעסק איתי? היו גם כאלה שהרכיבו חתיכת קלף מקופל על הכנף כך שהוא היה עושה רעש של מנוע בזמן שהאופניים היו נוסעות, והיו גם מתקדמים יותר שהיו מרכיבים נוצצים על השפיצים של הגלגלים.

כאלה אני רציתי. כל כך רציתי.

אז זהו, שלא היו לי כאלה אופניים.

וזהו.

מי יכול לעזור לי לרפא את הפצע? תרומת אופניים כאלה תתקבל בברכה!

ציפי חוטובלי – היידה הביתה

הנה עוד צד חיובי לפירוק הממשלה. סגנית שר התחבורה צ. חוטובלי הולכת הביתה כיוון שלא הצליחה להשיג די קולות במהלך הפריימריז הפנימיים במפלגת הליכוד, מה שאומר שחברי התנועה בעצמם העיפו אותה למקום שבו השמש לא זורחת (אלא אם תהיה הפתעה מרעישה ויגלו עוד זיופים, שקרים ורמאויות בפריימריז בליכוד מה שעשוי להעלות אותה חזרה אל מעל לקו האדום).

סגנית שר התחבורה היתה המובילה, המניעה העיקרית והדוחפת של הסנקציות הדרקוניות בתקנות התעבורה, שינוי שאם יעבור, יהפוך כל אזרח ואזרח לפושע בעיני החוק, תוך כדי גזילה של זכותנו להתגונן ולהילחם על חפותנו בבתי המשפט.

ציפי חוטובלי ביום חתונתה - 27 במאי 2013 - צילום ינאי יחיאל 480

תזכורת, למי ששכח:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

היכונו לביאת הצינור – הנה זה כאן

עריכה: מסתבר שהשמחה היתה מוקדמת. צ. חוטובלי תחזור אלינו ובגדול בזכות הערעור שהיא הגישה על תוצאות הפריימריז בליכוד ובעיקר בגלל (לא בזכות) העובדה שמפלגת הליכוד זכתה ביותר מנדטים מהמצופה בבחירות. מצד שני, היא הוטסה היישר ממשרד התחבורה (בו הנזק שהיא עשוייה לגרום הוא בקנה מידה ארצי) למשרד החוץ, שם השמיים הם הגבול. אז היי, תהיו שמחים.

הנה נמצא עוד צד חיובי לפירוק הממשלה

כבר כתבתי כאן לא מזמן על הצד החיובי היחיד שנובע כתוצאה מפירוק הממשלה, וכעת מגזין גלובס מדווח על נקודת אור נוספת:

מכה למשטרה: מה קרה ל-120 מצלמות מהירות חדשות? – TV גלובס

נניח שאת הממשלה החדשה, כשתקום, תרכיב מפלגה אחרת. נניח שגם אם הליכוד יזכה להרכיב אותה, שר התחבורה הנוכחי ביחד עם סגניתו גב' צ. חוטובלי יאיישו תפקיד אחר. נניח שבישראל, כמו בישראל, יד אחת לא יודעת מה היד השניה עושה (הרי רואים זאת בבירור בכל התנהלות הממשלות לאורך השנים). אם כן, יש סיכוי לא רע ששר התחבורה החדש יפגע בכל הפרוייקטים שקודמו לתפקיד החל בהם, וזאת במסגרת עריפת הראשים המקובלת בעת כניסת שר חדש ממפלגה אחרת לתפקיד.

ימים יגידו.

כיצד מחירו של אופנוע שעומד על 10,000 יורו מגיע בישראל לכ- 135,000 ש"ח – כנסו וקראו

מדינה אוכלת יושביה, חיה על הדם של אזרחיה, ומוצאת קומבינות על גבי קומבינות כדי להגדיל את הכנסותיה. כמובן שהנפגעים העיקריים הם אנחנו, האזרחים. אבל לא רק, אלא גם המדינה עצמה, בניסיון למצוץ עוד מהדם של האזרחים, פוגעת בה שאמור היה להיות מטרה עיקרית עבורה – מתן אפשרות לחיים נאותים עבור תושביה, תוך כדי הגדלת התפוקה, שיפור אורח החיים וניצול מקסימלי של משאבים.

איך אופנוע שמחירו 10,000 יורו באירופה מגיע למחיר של 135,000 ש"ח בישראל, ואיך חלק שמחירו עומד על 100 ש"ח (כ- 27 דולר) מגיע בארץ למחיר של כ- 500 ש"ח?

לא מאמינים? כנסו לכתבה הזו שפורסמה היום על ידי קובי ליאני ב-וואלה רכב, ותבינו איך המדינה, באמצעות קומבינות, חארטות שמתאימות לסוחרי סוסים, הכפלת מיסים, שינויים פיקטיביים בשערי מט"ח ועוד – שואבת מהדם של אזרחיה, והכל למען הגדלת ההכנסות ממיסים:

מדוע מחירי האופנועים בישראל כפולים מאירופה וגם התחזוקה יקרה? – וואלה! רכב

לקרוא ולבכות.

לפירוק הממשלה יש המון הקשרים שליליים – ורק אחד חיובי

מבלי להכנס לפרשנויות פוליטיות אודות אחריותם הגובלת בפלילים של אלה שמחזיקים באשכים את אזרחי המדינה בעודם משחקים במשחקי אגו שעולים למדינה ולכולנו לא רק מיליוני שקלים רבים בצורת תקציבי בחירות למשפחות ההון המתפרנסות מכך, אלא בהפסדים עצומים לכלכלה כתוצאה מאי אישור תקציב המדינה ומנזקים שלא ישוערו כתוצאה מאי העברת חוקים ואי ביצוע חוקים שכבר הועברו – יש לפירוק הממשלה הנוכחית לפחות פן אחד חיובי פוטנציאלי.

גברת ציפי חוטובלי המובילה באופן עצמאי כמעט את אקט החקיקה הדרקוני עליו דיווחתי כאן בעבר, עשויה, אם הכל יתנהל כשורה, להפסיק לשרת כסגנית שר התחבורה.

אם אתם לא מכירים את הסיפור, או אם אתם סתם צריכים תזכורת, הרי היא לפניכם:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

היכונו לביאת הצינור – הנה זה כאן

וזאת ציפי, במידה ושכחתם:

ציפי חוטובלי ביום חתונתה - 27 במאי 2013 - צילום ינאי יחיאל 480

הבטחתי לעקוב אחרי התקדמות החקיקה בנושא זה, ולכן אני שמח לבשר שסוף סוף עושה רושם שההתנגדות לאקט החקיקה הזה של גברת צ. חוטובלי צובר תאוצה, ויותר ויותר מומחים משלל תחומים משפטיים ותחבורתיים מרימים את קולם בדיוני ועדת הכלכלה בכנסת הדנה בתיקון לחוק: היועצת המשפטית של ועדת הכלכלה, יו"ר ועדת התעבורה בלשכת עורכי הדין, נציג הסנגוריה הציבורית, וכן נציגי עמותות בטיחות. כולם כאחד עמדו על כך שהמאבק בתאונות דרכים אינו יכול להצדיק פגיעה בזכויות יסוד, כפי שהם מוצעות על ידי סגנית השר.

למרות שחלק מהדוברים היה עדין בדבריו (בכל זאת, לא כולם יכולים להביע את דעתם על התיקון לחוק, כפי שהיא נשמעת במסדרונות הכנסת ו-אוף דה רקורד), כל הדוברים היו אחידים בהתנגדותם בעיקר לשני סעיפים ספציפיים בהצעת החוק: האחד – כל נהג שיואשם בביצוע עבירת תנועה ויבקש להישפט, יידרש להפקיד מראש בקופת בית המשפט סכום שישמש כדמי ערבון, בגובה הקנס שנקבע לעבירה. השני – נהג שיחשוב שהדו"ח שניתן לא לא מוצדק ויבקש להישפט אך יורשע, בית המשפט יחויב להטיל עליו לא פחות מקנס כפול מזה שנקבע לעבירה.

נמשיך לעדכן.

קול קורא להקמת מסלולים לרכיבת כביש בנגב ובגליל

הידיעה שזו כותרתה, שפורסמה היום בפולגז, הצחיקה לי את השושנה.

"השבוע פרסם משרד הספורט בשיתוף משרד הנגב והגליל 'קול קורא' (מכרז) אשר מופנה לרשויות המקומיות ומאפשר להם להגיש הצעות לבניית מסלול אספלט לאימונים ותחרויות, כשמשרד הספורט ישתתף בחלק מעלויות ההקמה של מסלול כזה. הדחיפה למכרז הגיעה מכיוון התאחדות הכידונאים בשיתוף הרשות לנהיגה ספורטיבית. בשלב זה המכרז מיועד לרשויות מקומיות בנגב ובגליל בלבד."

אתם יודעים למה?

כי מישהו במשרד הספורט שכח שכבר יש לנו מסלול מירוצים בסטנדרט בינלאומי בישראל, ולפי מה ששמעתי, מירוצים החלו להתקיים בו עוד בתחילת 2013.

כן כן. יש כזה. מה, לא ידעתם?

הנה, כאן:

אושר מסלול מירוצים בחצרים – האם הגיעו ימות המשיח?

שרת הספורט היא אותה אחת (מצולמת כאן למעלה באותו אירוע הכרזה פטתי מתישהו ב- 2011), החארטה היא אותה אחת, ומדינת ישראל ממשיכה להיות בין המדינות היחידות בעולם, ביחד עם אפגניסטאן ועוד כמה מדינות עם "סטאן" בסופן – בהן אין מסלול לספורט מוטורי.

היכונו לביאת הצינור – הנה זה כאן

"היכונו לביאת הצינור" היה ביטוי שהשתמשתי בו בעבר כדי לתאר את המהלך שבו המדינה (באמצעות המשרד לבטחון פנים והמשטרה) הולכת "להכניס" צינור לאזרחיה. לנו.

היום בו הצינור הולך להיות מוכנס מתקרב במהירות. ועדת הכלכלה של הכנסת אמורה להתחיל את מושב החורף עם דיון באחד מהתיקונים האגרסיביים ביותר של תקנות התעבורה שנראו אי פעם בישראל אותם מקדמת ח"כ ציפי חוטובלי, סגנית שר התחבורה. הנה תמונה שלה, כדי שלא תשכחו:

ציפי חוטובלי ביום חתונתה - 27 במאי 2013 - צילום ינאי יחיאל 480

במסגרת אותם שינויים בחוק תורחב משמעותית סמכות האכיפה והענישה המיידית של שוטרי תנועה, יוחמרו עונשי השלילה על שורה ארוכה של עבירות תנועה, יוגבלו זכויות הערעור של הנהגים ויצומצם שיקול הדעת המקל של שופטי התעבורה.

לאחר השינוי בחוק יוכל שוטר לשלול את רישיונם של נהגים שלילה מנהלית של עד 90 יום – עוד לפני המשפט – גם אם לא ראו את העבירה בעצמם. כל מה שצריך הוא חשד סביר להניח כי נהג ביצע עבירה.

משטרת התנועה תקבל יכולת לשלול רשיון בקלות יתרה – וואלה! רכב

כבר דיווחתי על הצעת החוק הזו בעבר כאן והבטחתי לעקוב אחר התקדמותה במסדרונות הכנסת:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

וגם כאן:

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

ח"כ חוטובלי מכחישה כמובן, אבל אנחנו יודעים שהסיבה האמיתית לשינוי הקיצוי בחוק היא, בין היתר, הכנת הקרקע לקראת מערכות מדידת מהירות ממוצעת באמצעות מערכת הגאטסו. כך שוטר (זה שיושב בהר חוצבים) יוכל לשלול רישיון לנהג שבכלל לא נצפה עובר עבירה.

המשך…

בתול בן 35 – עד מתי?

כיצד אפתח הפעם את הטור?

אולי בהדמיית סרט הוליוודי שבו כוכבת יפיפיה ושחקן בר מזל מבצעים אקט מיני סוער, מיד לאחריו שוכבים רגועים זה לצד זה עם סיגריה בפה… כך בערך אני חש כרגע. הרי הפרים לפניכם, תוכלו לשפוט בעצמכם.

בן 35 אנוכי, ברשותי רישיון נהיגה לטרקטור, רכב פרטי ואופנוע בלתי מוגבל. אני משרת כאיש קבע בחיל האוויר, עובד בעבודה די שחורה, נשוי + 2 מאיזור המרכז, אבל בכל זאת ולמרות כל אלה, אני עדיין מחשיב את עצמי בתול!

batul-1

הטובים לטייס והטובים עוד יותר לדו-גלגלי… (למצולם אין קשר לכתבה…)

המשך…

אני שונא קיץ

הכותרת אומרת הכל. לא הולך להיות פה שום טויסט בעלילה, ולכן אם אתם מסוג האנשים שמחפשים את השורה התחתונה – אתם יכולים ללכת מפה עכשיו.

אני יודע שזה הולך להיות קשה כבר לקראת 5 או 6 בבוקר. התברכתי בבת זוג עם הרבה מעלות טובות, אבל קור היא לא סובלת, ובתור אחת שמעדיפה לישון גם בקיץ במיטה ביחד עם אותה שמיכת פוך אווזים (800 ש"ח, גולף אנד קו, במבצע) גם בקיץ וגם בחורף, אתם מבינים שמזגן היא לא מפעילה. לא כל עוד היא בהכרה. למעשה, מבחינתה, ההבדל היחיד בין ליל קיץ לליל חורף עבורה הוא השאלה האם היא לובשת גם פיג'מה העשוייה מפליז, או לא.

אז לקראת 5 או 6 בבוקר אני בדרך כלל מתעורר עם זיעה חמה שמטפטפת לי מהגבות היישר לתוך העין או הפה (ואז היא חמה וגם מלוחה). ואז אני יודע שזה הולך להיות קשה. המאוורר שזוגתי מרשה לי להפעיל בלילה כבר לא עוזר. אני מרים את המגבת הקטנה שבמקרה נפלה לתוך המזוודה שלי במהלך שהותי באחד ממלונות אירופה ומנגב את עצמי. זה מספיק כדי לאפשר לי להירדם. זה בדרך כלל מספיק לי עד בערך שבע וחצי, ואז זוגתי, שמסיבה לא ברורה אוהבת אותי יותר מאשר היא אוהבת את חשבון החשמל שלה, מדליקה לי מזגן מתוך רחמים (וגם בגלל שהיא יודעת שהיא כבר יוצאת לעבודה ולכן לא תיאלץ לסבול את הקור להרבה זמן). "זאת אהבה" היא מכריזה, ואני, בלית ברירה מסכים. אני אוהב מזגן.

אני מתעורר. כולי ספוג מים. גם הסדין רטוב, וכן הציפה של הכרית. המזגן מרגיע אותי קצת, אבל אני יודע שהיום רק התחיל.

כמו שאתם בטח יודעים, אם אתם קוראים קבועים באתר הזה, אני אוהב אופנועים. אני אוהב אותם יותר מאשר אני אוהב מזגן, אבל היום המאבק קשה מאוד. אני מסתכל מהחלון, רוח קלה נושבת ומנענעת קלות את ענפי העצים של השכן. דרכם אני רואה את האופנוע שלי. חונה בצל, הכיסוי מסתיר לא מסתיר את חמוקיו, שריריו המשורגים נמתחים, ככאלה של שרירן המתאמן לקראת תחרות מר יוניברס.

הערה: כן, זה קצת מטריד גם אותי שאני נוהג לדבר על האופנוע שלי בלשון זכר. אני קורא לו "אבו-מוסא" (הרביעי, למען הדיוק), וזה שאני מתאר אותו כאן כאיזה מר עולם ערבי משוח בשמן עושה גם לי עווית קלה בקצה העין. איך אמר ג'רי סיינפלד? Not that there's anything wrong with that, אבל אני מצהיר בזאת שאין לי נטיות כאלה. יחד עם זאת האופנוע שלי הוא אופנוע ולא אופנועה, ולכן אני מדבר עליו בלשון זכר. המשך…

עוד תאונה "שגרתית" מסוג חזית-אחור… האמנם?

היום קיבלתי לינק לתיעוד של תאונת דרכים בין שתי משאיות. התאונה היא מסוג חזית-אחור, בה הרכב מאחור אינו מצליח, לרוב, לבלום בזמן, וכך הוא נכנס באחורי הרכב שמקדימה. במקרה זה מדובר בשתי משאיות כבדות, אחת נושאת קונטיינר חום של ZIM, והשניה גוררת שתי עגלות ירוקות.

עד כאן, עוד אחת מאותן תאונות שהציבור לא ישמע עליהן, ועוד שורה בסטטיסטיקה המשטרתית על אותו קטע כביש – כביש 22 ליד מחלף אתא דרום – אחד הכבישים הבטוחים במדינה (ובוודאי אחד החדשים בה שכן סלילתו הסתיימה רק לפני כשנה).

הנה הלינק לדיווח באתר HHN:

http://hnn.co.il/gallery26011.html

והנה כמה תמונות מאותה תאונה (קרדיט לתמונות: דוברות והסברה – כב"א מחוז חוף):

955084734_2044299415

מהתמונות נראה כאילו המשאית עם העגלות הירוקות נכנסה במשאית שהובילה את הקונטיינר מצידה הימני האחורי, ולמעשה גילחה לעצמה את הקבינה. לא ידוע לי אם הנהגים נפגעו או לא, אבל התמונות בוודאי מראות מהומה לא קטנה שהיתה שם.

1291507428_1818375171

המשך…

כמו מים זורמים

ברשת מסתובבים המון סרטונים שצולמו במדינות דרום מזרח אסיה המתארים את הכאוס התחבורתי שם.  אלפי קטנועים, ריקשות, טוק-טוטקים, חמורים, אופניים, תלת-אופניים, מכוניות, מוניות ומשאיות – כולם נעים באנדרלמוסיה מטורפת.

נסעתי לאחרונה לווייטנאם. הכל אמת לאמיתה.

הנה מה שצילמתי:

אמרו לי שזה מסוכן ומסובך למערבי לחצות כביש בווייטנאם. שאלתי את עצמי: כמה כבר זה יכול להיות מסובך? חוצים במעבר חציה או מחכים לאור ירוק להולכי הרגל. לא?

זהו שלא.

המשך…

אור חדש מאור ירוק?

אור ירוק ממשיכה בכיוון הנכון.

מזה כשנתיים אנחנו עדים לרוחות חדשות המנשבות מכיוון העמותה בכל הנוגע ליחסם לדו-גלגלי. כשמגיע, מגיע, חייבים לומר את זה.

לצערי, במהלך השנתיים האלה הם עשו את הטעות של "דו"ח חקירת העומק של התאונה של טל"ש", דו"ח פטתי, רדוד, עלוב, שנכתב ע"י אדם שהציג עצמו כמומחה בעל שם אך נראה שהבנתו באופנועים ובמכניקה שלהם שואפת לאפס. מאז הם התנצלו פעמיים, אבל התחושה של רבים מרוכבי האופנוע כאילו אור ירוק מחזיקה באג'נדה הקוראת להורדתם מן הכביש לא היתה מופרכת, אי אפשר להאשים אותנו בפרנויה.

מאז, אור ירוק יצאו כבר מספר פעמים בהצהרות שהיו לטובתנו, אך אין ספק שהסרטון הזה הוא צעד מבורך נוסף בכיוון הנכון.

אך לא די בכך, השלב הבא חייב לכלול עבודה מול הרשויות בהבנה שבמדינת ישראל יש לכלי רכב דו גלגליים יתרון משמעותי שאינו בא לידי ביטוי במדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן. בהיעדר תשתית ראויה למאכל אדם של תחבורה ציבורית ברמה של בירות מערב ואפילו מזרח אירופה, המדינה חייבת לעודד מעבר לתחבורה דו-גלגלית זולה במרכזי הערים והפרברים, תוך כדי הנחיה ברורה לתת עדיפות בתחום הביטוחי אפילו על חשבון חלק מרווחי חברות הביטוח על המגזרים האחרים – ושלא תטעו, זה לא יוצא מתקציב המדינה אלא פשוט מקטין בכמאתיים מיליון ש"ח את הרווח העצום שחברות הביטוח מרוויחות ממילא כל שנה מתחום ביטוח החובה. בנוסף היא צריכה לעודד חקיקה בנושא כמו רכיבה בנת"צ, הסדרי חניה מקלים, ואפילו מעבר לאזורי תחבורה שבהם יותרו אך ורק כלים דו-גלגליים או תחבורה ציבורית קלה, כמו שקורה בערים רבות באירופה.

זהו הסרטון:

תודה לאבי אלבז על הלינק

 

הגיע הזמן לאופנוע חדש. מה דעתכם?

אחרי תקופה לא קצרה שבה לא היה בבעלותי אופנוע (מסיבות הקשורות לעבודה, ארחיב על כך אולי בהמשך), הגיע הזמן שבו גבר צריך לומר "די", ולהוריד רגלו ארצה בנחישות. לא יותר התניידות בפחית (כלומר כן, מספר ימים בשבוע), אלא חזרה לרכיבה פעילה וקבועה על האופנוע הבא שלי.

כשאני מסתכל על ההיסטוריה המוטורית של האופנועים שהיו בבעלותי (בניגוד לכלל האופנועים עליהם רכבתי, שם הרשימה הרבה יותר ארוכה), אני מזהה מגמה ברורה אחת:

האופנוע שלי צריך להיות מרובה סמ"קים, חזק מאוד, וייחודי מאוד.

מעשית, מאז שעליתי בנפח מתישהו בסוף שנות ה- 90 של המאה הקודמת והתקדמתי מ- ZZR600 ל- ZZR1100 ומשם ל- ZX12R לא ירדתי מאופנועי הליטר פלוס. אחרי תקופה של כמה שנים בקוואסאקי עברתי לשנה וחצי ל-במוו עם ה- K1200R המדהים אותו כיניתי "קרמבו" (על שם הצבע הכפול שלו, ומשחק מילים הקשור לאותיות המרכיבות את שם הדגם).

ה- K היה ניסיון לצנן מעט את קצב הרכיבה שלי. בפועל לא רכבתי לאט יותר, פשוט גרמתי למאמץ מוגבר של שרירי הצוואר שלי ותו לא. לכן כעבור כשנה וחצי וכ- 40,000 ק"מ החלטתי שעל מנת להוריד עוד יותר את קצב הרכיבה אני צריך לעבור לאופנוע דו"שי גדול. אז רכשתי KTM Adventure 990. שיחקתי קצת בשטח, ואפילו הצטרפתי לכמה טיולי KTM שהרעידו לי את הביצים אבל עמדתי (תרתי משמע, על הרגליות) בגבורה באתגר. מצד שני, רמת האדרנלין שהאופנוע סיפק היתה חסרה לי לעומת הכלים שמהם הגעתי, ולכן עברתי משם למפלצת אחרת – KTM Super Duke 990. הכלי נתן את כל מה שאפשר היה לצפות מחוליגן אגרסיבי וקצרצר, מנוע מטורף, בלמים מדהימים, סאונד, היגוי, הכל. אלא מה, מרוב שהיה אגרסיבי כך היה קשה לרכוב עליו במהלך היומיום, ולהגיע כך ללקוחות עם תיק גב המכיל לפטופ היה מתכון בטוח לשלילת רישיון.

המשך…

קריאה לפעולה לכל רוכבי הדו-גלגלי!

במסגרת האכיפה הסלקטיבית המוגברת משטרת התנועה יוצאת לכבישים במטרה לאכוף עבירות מסכנות חיים של רוכבי דו-גלגלי. כולנו יודעים בדיוק איך זה יראה:

  • ג'ולה חסרה בקצה ידית קלאץ'
  • מספר מקומט
  • מגן חום חסר באגזוז
  • מידת צמיג לא לפי הרישיון
  • מאותת שבור
  • ווסט צהוב חסר
  • מעבר על אי תנועה מצוייר בנתיבי איילון
  • ועוד

מכיוון שאני לא משלה את עצמי שנצליח לעבור את השבוע ללא אף דו"ח לכוחותינו, אני יוצא בקריאה לציבור הרוכבים:

1. סעו כחוק, בזהירות ובאדיבות.

2. במידה ונעצרתם ע"י שוטרים וכן חטפתם דו"ח מכל סיבה שהיא, התנהגו בצורה הכי אדיבה וקורקטית שאפשר. קבלו את הדו"ח ביד והגידו לשוטרים תודה יפה (ממילא לא יעזור שתתעצבנו או שתתנהגו בגסות רוח, תשאירו את זה להם).

3. מיד לאחר מכן, הזיזו את האופנוע בדיוק 10 מטר משם כדי שלא יפריע לתנועה או לעבודת השוטרים וכדי שלא תהיה להם שום טענה נגדכם, ושלפו את הסלולרי שלכם. במידה והם מבקשים שתזוזו עוד, אין בעיה, תזוזו עוד 10 מטר. העיקר שהם ישארו בפריים.

4. הפעילו את המצלמה, העבירו למצב וידיאו, הפנו את המצלמה לכיוון הפנים שלכם, והקליטו סרטון קצר בן 20-30 שניות, לא יותר.

5. בסרטון אתם לא צריכים לחשוף שום פרט מזהה, אבל אתם כן צריכים להשתמש בתבנית הפשוטה הבאה:

"אני יוסי (הכניסו את שמכם הפרטי האמיתי), אני רוכב דו-גלגלי, ואני נמצא ברחוב שוקן פינת סלמה (הכניסו את המיקום המדוייק שלכם)"

צלמו את הפנים שלכם (אפשר עם קסדה, לא חייבים לחשוף פנים אמיתיות אם אתם לא רוצים).

הפנו את המצלמה לכיוון אוסף הניידות/אופנועי משטרה/שוטרים ואמרו:

"המשטרה החליטה להגביר את הבטיחות על הכביש, ולכן הם יוצאים במבצע אכיפה כנגד רוכבי דו-גלגלי של עבירות מסכנות חיים."

הציגו ברפרוף את הדו"ח מול המצלמה (לא חייבים לחשוף שום דבר מהדו"ח, ממילא לא יוכלו לקרוא ממנו כלום, רק תחזיקו אותו ביד). אמרו:

"לכן חטפתי הרגע דו"ח מהמשטרה על רכיבה ללא ווסט זוהר (הכניסו לכאן את העבירה המדוייקת עליה קיבלתם דו"ח)".

כבו את המצלמה ובדקו שאכן הסרט צולם בהצלחה. הכניסו את הסלולרי לכיס, וסעו משם לשלום. כשאתם מגיעים למקום שנוח לכם, העלו את הסרטון ליוטיוב או לפייסבוק או לכל מקום שאתם רוצים, וצרפו לכאן לינק.

ככל שנעלה יותר סרטונים קצרים, ברורים, מצולמים בדיוק לפי הפורמט הזה, נוכל להראות לכל הציבור, בתפוצה תקשורתית נרחבת (באחריות שלי) מהן בדיוק אותן עבירות מסכנות חיים שעבורן צדים אותנו. המידע הזה יעבור הלאה ויעשה רעש גדול, באחריות. תזכרו שלמרות הפיתוי להתעצבן ולכעוס, בסופו של דבר השוטרים עושים את מה שהמפקדים שלהם אומרים להם. זהו כלי הנשק היחיד שיש לנו כנגד מערכת שתופסת אותנו כעבריינים אוטומטיים. זה יהיה פשע לא להשתמש בזה.

יאללה לעבודה, וזכרו, סעו הכי בזהירות שאפשר (והלוואי ולא נחטוף שום דו"ח, אבל אם כן, חובה לנצל את זה לטובתנו).

פורסם בפורומים בתפוז, בפורומים בפולגז, בפולגז בעמוד הראשי, בוואלה רכב, וכן בפייסבוק בתפוצה רחבה.

לקראת ערעורו של הנהג שהרג את טל שביט ז"ל – הודעה מטעם המשפחה

ביום שני, ה- 10/02/2014, בשעה 11:30 יתקיים בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב דיון בערעורים שהוגשו במשפטו של הנהג שנמצא אשם בגרימת מותו ברשלנות של טל שביט ז"ל. הדיון יתקיים בפני הרכב של שלושה שופטים, בראשות כב' השופטת דבורה ברלינר.

למרות הכרעת הדין המפורטת והמנומקת של כב' השופט עופר נהרי בבית-משפט השלום לתעבורה, אשר בעקבותיה נגזרו על הנהג מספר עונשים (מאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים, שלילת רשיון הנהיגה שלו ל- 13 שנים, קנסות כספיים ועונשים נוספים על-תנאי), החליט הנהג לערער הן על הכרעת הדין והן על גזר-הדין.

המדינה, מצדה (וביוזמתה), ערערה על קלות עונשו.

1_144842961

תגובת משפחת שביט:

"משפחת שביט מצרה על כך שהנהג ממשיך ומסרב להכיר באשמתו, ולא לוקח אחריות על מעשיו והשלכותיהם. אנו מקווים שההליך המשפטי יסתיים בזאת סוף-סוף (בחודש הבא ימלאו שלוש שנים למותו של טל אהובנו), ואנו כמשפחה נוכל להתרכז בשיקום משפחתנו ובשימור מורשתו של טל. אנו מזמינים את כל המעוניינים להגיע לדיון בביהמ"ש. פרטים ניתן לקבל בלינק הבא:"

https://www.facebook.com/events/587447147997027

משפחת שביט מבקשת מכל המגיעים לבית המשפט להתנהג בצורה מאופקת.

tal-shavit-ktm

עדכון:

בית המשפט דחה מכל וכל את ערעורו של הנהג והשאיר על כנו את העונש שנגזר עליו. השופטת ברלינר כינתה את התמרון שביצע המערער "החלטה אומללה וגרועה", והציעה לו למשוך את ערעורו פן יגזר עליו עונש חמור יותר. עקב כך משכו שני הצדדים את עירעורם, והנהג בן ה- 62 יכנס לכלא ב- 2.3.14 לרצות את תקופת עונשו – בדיוק 3 שנים ליום בו נהרג טל שביט ז"ל.

לתיאור מלא של השתלשלות תהליך העירעור – דו"גרי

ציטוט מטעם משפחת שביט:

"משפחת שביט חשה הקלה עצומה על כך שההליך המשפטי הסתיים סוף סוף, ושההרשעה נותרה על כנה. המשפחה מבקשת להודות לכל מי שליוו, תמכו ועזרו לכל אורך הדרך. המשפחה מודה גם לפרקליטות מחוז תל אביב ובמיוחד לתובע, עו"ד צחי הבדלי, על שלא הרפו מהמקרה עד שהצדק נעשה. אנו מסבים את תשומת לבה של עמותת "אור ירוק" לכך שהרכב של שלושה שופטים, בראשות נשיאת בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, כבוד השופטת ברלינר, ניקה אף הוא באופן חד משמעי את טל מההכפשות שהוטחו בו לאחר מותו על ידי העמותה, וקבעו גם הם כי הנהג, חיים אליהו (אלי) בר עם, הוא האשם הבלעדי והאחראי היחיד למותו של טל."

נגישות