בנטל 2016 על אפריליה שיבר 750

מסע הרכיבה הלילי בחג הפסח להר בנטל ברמת הגולן הפך למסורת, וזו השנה החמישית שהוא מתקיים, יוזמה של רוכב בשם זוהר בן דרור שסחף אחריו כמה מאות משוגעים לדבר. הרעיון דומה לזה של הרכיבה למצדה בראש השנה: אחרי ליל הסדר יוצאת שיירת רוכבים ממתחם גלילות לכיוון רמת הגולן לצפות בזריחה הראשונה של החג, שם, על פסגת הר בנטל המתנשא לגובה של 1,170 מטרים. בדומה למסע למצדה גם המסע לבנטל החל במקור ברכיבה של כמה עשרות רוכבים בודדים, ועם השנים גדל מספר המשתתפים. אבל בניגוד לרכיבה למצדה, הרכיבה לבנטל מרגישה אינטימית יותר, פחות המונית והרבה פחות רעשנית. גם כמות המשתתפים לא עולה על מאות, בעוד שמצדה שהפך כבר לפני שנים לאירוע של אלפי משתתפים.

הפעם, החבר שלי למסע הוא האפריליה שיבר 750.

בשישי בצהריים אני אוסף אותו. כמו כל אופנוע איטלקי, לפני הכל, היופי מדבר. השיבר חתיך אמיתי, במיוחד בשחור. נראה מוצק , שרירי. נייקד איטלקי תמיד נראה טוב. הבולם האופקי וזרוע האלומיניום האחורית מקנים לו מראה סקסי ומזמין. גרסת הנייקד (שעברה מתיחת פנים בשנת 2015) התווספה לדגם הספורט תיור אשר נמכרת בישראל מאז שנת 2010. לדגם החדש נוספה מערכת ABS כסטנדרט.

האופנוע משדר איכות מהמבט הראשון, כיאה לאופנועים האיטלקים המודרניים בעשור האחרון. מזלג הפוך, טלסקופים הידראוליים 43 מ"מ, בלמים רדיאליים, ABS, ולוח מחוונים עם תצוגת LCD. האופנוע מבוסס על המנוע של הדורסודורו, וי-טווין בנפח 750 סמ"ק המייצר 95 סוסים. המנוע גמיש וחזק, ומשלב מצערת חשמלית, מערכת Ride-by-wire (רכב-על-חוט), המאפשרת לרוכב לבחור בין שלושה מצבי ניהול מנוע: ספורט, תיור וגשם, המתאימות לרוכבים שונים ולכבישים בתנאים מגוונים. מצב הספורט מיועד להפיק מהמנוע ביצועים מרביים. תיור לרכיבה רגועה והאופציה השלישית – גשם, לתנאי כביש עם אחיזה מוגבלת.

בדיוק בשעה 01:30 אני מעיר את השיבר משנתו. סיבוב מפתח, לחיצה על הסטרטר ושני הצילינדרים האיטלקים מתעוררים בקול נהמה בשרני. זה מתחיל עם גרגור שנשמע כמו: "חכה שנייה, תן להתעורר, בלי לחץ…" וממשיך בצלילי בס גרוניים שבוקעים מזוג הגזוזים הממוקמים מתחת לזנב. לא זוכר מתי בפעם האחרונה שמעתי סאונד חם כל כך מהגזוזים מקורים. לאחר חצי דקה, דקה, של "קח ת'זמן שלך ותתעורר כמו בן אדם" יד ימין מתחילה לעבוד ומכות הגז נשמעות כמו נביחות סקסיות בתוך החניון התת קרקעי. אין כמו סאונד טוב בשביל להדליק את בלוטת החשק. מה שגרם לי להתחיל את הרכיבה במצב ספורט, פול פוואר.

למתחם גלילות אני מגיע ב- 1:45. האווירה במקום רגועה יחסית, עם כמה עשרות אופנועים שממתנים ליציאה. כדי להימנע מרכיבה בקבוצה עם רוכבים שאותם אני לא מכיר, אני מחליט לצאת מיד יחד עם שני חברים, אחד על ורסיס 1000 חדש והשני על גיקסר 750, בדרך לתחנה הראשונה – תחנת הדלק אלונית אחרי יוקנעם.

השיבר מרגיש מיד מאוד נוח, בייחוד בזכות המושב המפנק והמימדים הצרים שלו. החיבור לאופנוע מידי. העובדה שהוא נעדר משקף גבוה לא מפריעה, וניתן לשייט איתו במהירות מכובדת מבלי לרגיש מאמץ מיוחד. השיבר שומר על קצב יפה, ובעקיפות מזדמנות ומיאוצים מתפרצים אני לא מרגיש שום נחיתות מהמנוע שעל הנייר מוציא הספק צנוע יותר משני האופנועים שאיתם אני רוכב. המנוע גמיש והכוח מורגש מסל"ד נמוך. במצב ספורט כשהמחט יושבת על 4000 סל"ד כל מכת גז גורמת לאופנוע לשעוט קדימה כמו קטר, בנחישות, בעוצמה. כאשר המחט פוגשת את 7,000 הסלד מורגשת בעיטה מכובדת והתפרצות כוח מענגת שממשיכה עד ל- 9,000 סל"ד. מנתק ההצתה נכנס לפעולה ב- 10,000 סל"ד ומפסיק את החגיגה עד להילוך הבא. בדיקת רול און מול החברים שרוכבים איתי בהילוכים הגבוהים מלמדת כי הטווין האיטלקי מרגיש חזק הרבה יותר מהנתונים על הניר. התחושה היא יותר של ליטר גדול. הבלמים מעולים ושותלים את האופנוע כמו שצריך.

התגובות העצבניות במצב ספורט מאפשרות לזרוק את האחורי כשפותחים חזק, ובעת בלימה מערכת ה- ABS לא נכנסת לפעולה על האחורי באופן מידי. מה שהופך את הרכיבה לכייפית יותר (לחובבי הז'אנר). בגלל המשקל על הפרונט האופנוע לא ממהר להרים את הקדמי. מכונת ווילי הוא לא, אבל אם באמת רוצים, הוא יתן כמו גדול.

מעבר למצב תיור עדיין מאפשר כוח זמין ומסל"ד נמוך, מה שכן, מורגשת פחות עצבנות במצערת. במצב גשם האופנוע מרגיש חלש ומסורס, מה שהופך אותו לדעתי למיותר לחלוטין, פרט אולי למצבים בהם חייבים באמת "לרכוב על ביצים".

לאחר מנוחה קצרה בתחנת הדלק אלונים ממשיכים לכיוון מחניים. בכבישים החשוכים אני מגלה כי אלומת האור של הפנס לא מספקת ואני נאלץ מדי פעם לעשות שימוש במעבר לאורות גבוהים. גם התאורה בצג ה LCD לא מספיק ברורה, לחיוב אפשר לציין את מחשב הדרך המספק שפע של נתונים כולל תצוגת הילוכים, כשלצידו שעון סל"ד גדול, ומד מהירות דיגיטלי.

החגיגה הגדולה מגיעה כשאנחנו עולים לרמה, שם הטווין החזק מפשיל שרוולים ונכנס לפעולה על כבישים מפותלים, כמו שהוא אוהב. המנוע הבשרני והמומנט המרשים מאפשרים לו לעמוד בכבוד גם מול אופנועים בעלי אופי ספורטיבי יותר. המשחק עם ההילוכים מיותר כשהמומנט מגיע בסל"ד נמוך כל כך. אני חוזר למצב ספורט. השיבר נשכב בביטחון אל תוך הפניות ויוצא מהן בזכות המומנט המרשים בכוח מרגש. תענוג אמיתי.

אני מגיע לבנטל ב- 4:30 לפנות בוקר, ממתין לזריחה. יש לי זמן לנוח, לשתות קפה חם ולהתרענן לקראת הבוקר, עשרות האופנועים שפגשתי בגלילות מתחלפים למאות רבות. מסתבר שבניגוד לרכיבה למצדה רבים מהרוכבים מגעים בקבוצות באופן עצמאי ולא מנקודת המפגש. בבנטל הקור מורגש. קר מאוד, וחלק גדול מהרוכבים מתחממים בבית הקפה בעל השם הציורי "קופי ענן" שנפתח לכבודנו. בחוץ, אחרים ממתנים לזריחה חמושים במצלמות. רוכבי האדוונצ'רים בעלי הארגזים מוצאים את ערכות הקפה, הספורטיבים מביטים בקנאה חנוטים בחליפות העור שלהם. כשעולה השמש כבר כולם בחוץ. הנוף המשתקף מן ההר מרהיב. הדקות עוברות אט אט, והקור מתחלף בקרירות נעימה של בוקר – זה זמן טוב לצאת.

אני מחליט לרכב ברמה, לקחת את הזמן ולרדת מכיוון גמלא לצומת רמות לתדלק ולעצור בכינרת. הרכיבה ברמה בחודש אפריל, שיא האביב, בשעות המוקדמות של הבוקר, היא לא פחות מקסם. סוג של חוויה רוחנית. נוף פסטורלי מסביב, כבישים ריקים. האוויר נקי, צלול. זה עושה טוב לריאות ולנשמה. מסביב הכל ירוק, הרבה פרות רועות באחו. מאחור ניצב גבוה מעל כולם הר החרמון, פסגתו עדיין מושלגת, מתחת הכתם הכחול והמקסים של הכינרת.

לאחר שעה של רכיבה ברמה לאורכה ולרוחבה אני פונה לכיוון גמלא. אחד הכבישים היפים בארץ בייחוד כשאתה רוכב על אופנוע. למרות העייפות הגופנית, המושב הנוח והישיבה הזקופה והאוויר הטוב של הבוקר מרעננים אותי. הנוף מסביב כאילו מונח על כף ידי, רואים הכל ולרחוק. לאחר הירידה מן ההר אני פונה שמאלה לכיוון רמות, מתדלק וממשיך לכינרת. אני רוכב במגביל לחופי הכינרת ועל הדרך אני מזהה כביש צר פנימי בסמוך לחניוני המכוניות והמנגלים. לשיבר הקטן והזריז אין שום בעיה להיכנס אל תוך שביל הכורכר. אני עוצר את האופנוע על הגבע כמה עשרות מטרים מקו המים. יורד מהאופנוע וממשיך לכיוון החוף. מבעד לקני הסוף אני מגלה לגונה. אין נפש חייה, רק אני המים וקני הסוף. מוריד בגדים נכנס למים הצלולים והקרירים של הכינרת כשמולי עומד השיבר כמו סוס אצילי ומשקיף מהגבעה הסמוכה. הטבילה בכינרת והמנוחה על גדות המים עשו לי טוב. אני מרגיש רענן. עולה על השיבר וממשיך לכיוון טבריה.

אני מחליט לרדת מכיוון פורייה כדי ליהנות גם מהנוף המקסים וגם מהטווין החזק. הפעם באור הבוקר ולאחר הטבילה המרעננת בכינרת אפשר ללחוץ את השיבר ולרכב חזק יותר. ההתנהגות של השיבר מעולה. האופנוע זריז וחד, לא מדובר בסופר ספורט אבל, יחסית לנייקד ההתנהגות מעל ומעבר למצופה. אני משכיב אותו מצד לצד, הברך כמעט ונוגעת באספלט והאדרנלין זורם בגוף. בשעה 13:30 אני מגיע בחזרה למרכז, 12 שעות לאחר שיצאתי. 550 ק"מ של רכיבה מופעים על מחשב הדרך.

השיבר עולה 63,000 ₪, ללא ספק מחיר אטרקטיבי, במיוחד לאופנוע איטלקי מבית אפריליה.
אופנוע מודרני, איכותי, חזק ונוח וכמובן כמו כל אופנוע איטלקי הוא נראה טוב, טוב מאוד. חוץ מחום המנוע המורגש ברכיבה איטית בתוך העיר והתאורה החסרה בכבישים חשוכים מאוד, לא מצאתי בעיות מיוחדות. אהבתי את המנוע, הסאונד שמפיקים האגזוזים, ההתנהגות, הקלילות והנוחות ברכיבה ארוכה. עם מחיר כזה לאפריליה יש קלף מנצח.