קטגוריה: אחרים

אפשר לקרוא לזה אופנוע. אפשר לקרוא לזה טרקטורון מוטרף. אבל הכי נכון לקרוא לזה מה שהוא באמת: ניסוי מוטורי מטורלל של אדם שבבירור איבד קשר עם המציאות – וזה מה שגם מנהל הבנק שלו כנראה אמר לו לפני שהחברה שלו פשטה את הרגל ממש לאחרונה – אבל בואו, זה נראה לא רע…

אתם מוזמנים לפגוש את ה- LM 847 של Ludovic Lazareth הצרפתי/שווייצרי: על הנייר מדובר ב"טריפ על ארבעה גלגלים", אבל מה שקורה בפועל הוא מפגש פסיכוטי בין מנוע V8 של מזראטי, ארבעה זרועות מתלה חד-צדדיות, בלמים היקפיים, ו-470 כוחות סוס שעוברים לקרקע דרך תיבה אוטומטית חד־הילוכית עם מצמד צמיגי. אה, וכמה חלקים ש"הושאלו" מאופנועים אחרים.

והתוצאה? אבסורד ממונע.

אגב, שימו לב בתמונות לחריץ שנמצא במשקף מקדימה. תיכף תבינו מה מטרתו.

נכון, לא מדובר באופנוע חדש. הוא הוצג לקהל לראשונה ב- 2018. אבל מכיוון שנפלה עלי נוסטלגיה למפלצות, אמרתי יאללה, נכתוב.

חוקים? צרפת לא ממש התלהבה מהם

במשך 30 שנה חיו רוכבי צרפת תחת חוק דרקוני שהגביל כל אופנוע ל־100 כוחות סוס בלבד. אפילו אופנועים יפניים נוצצו למוות עם קאט אלקטרוני משפיל שגרם להם להיחנק בדיוק כשנהיה מעניין. תחשבו – קניתם ימאהה R1 חדשדש מהניילון, התפנקתם בדוקאטי פניגאלה מהמם בצלופן מרשרש, או שחשקתם במכונה דו-גלגלית עתירת הספק אחרת. קניתם, שילמתם את מיטב כספכם, אבל בגלל שאתם חובבי רגלי צפרדעים ומתקלחים פעם בחודש – תקבלו את גירסת צעצוע הקינדר של הדבר האמיתי, בעוד שהשכנים שלכם מעבר לגבול יכולים לחגוג בכיף.

האמת? על הרבה פחות מזה הצרפתים שרפו את הכבישים. אולי זה לא היה להם מספיק חשוב. בכל זאת, זו המדינה שהמציאה את סיטרואן ורנו.

בכל מקרה, בשנת 2016 החוק הזה בוטל, ובתשובה לכך החליט לאזארת' לחגוג – לא עם עוד אדוונצ'ר מאובזר או ספורטיבי מלוקק, אלא עם משהו… הרבה יותר. הרבה, הרבה יותר.

מנוע של מזראטי. באמת.

קבלו את ה- LM 847. בליבו פועם מנוע V8 איטלקי בנפח 4.7 ליטר – כן, בדיוק זה מה־Maserati Quattroporte – שמייצר 470 כ"ס ו- 63 קג"מ (אתם קולטים כמה זה???).

כדי שהכוח הזה לא יתבזבז, לאזארת' דחף שני צמיגים אחוריים – כל אחד עם שרשרת משלו ומתלה צד-יחיד משלו, וכדי שכל זה יהיה מסוגל להעביר כוח אל הכביש וגם להתנהל עליו במקום לעוף לחלל – במקום מתלים נפרדים, הוא הרכיב בולם רוחבי אחד ש"מקשר" בין שני הצמיגים – לא ברור איך זה מתנהג בפניות, אבל זה בטוח ייראה טוב כשהכול יתפרק…

אגב, אם עוד לא קראתם, אז סידור דומה, לפחות במראה, נמצא גם בטומאהוק המופרך של חברת דודג'.

החזית – משאית עם כוונות טובות

מקדימה תמצאו זוג זרועות חד-צדדיות, כל אחת עם היגוי מרכזי משלה ובלמים היקפיים בקוטר של לא פחות מ- 420 מ"מ בסגנון Buell בעלי קאליפרים בני 6 בוכנות כל אחד. עוד מקדימה –  שני בולמים עצמאיים דואגים לספיגת מהמורות – לפחות עד שתתרסקו לתוך מדרכה כי ניסיתם לסובב את הכידון הענק עם שתי המראות בקצותיו. ואם שאלתם את עצמכם איזה צמיגים אפשר להתקין על כזו מפלצת – אז מדובר במישלין פאוור קאפ איבו.

הפנסים הקדמיים נראים כאילו באו ממטוס וכיוון שכל אחד מהם מחובר לצד אחד של המתלים הקדמיים, אז כשהאופנוע נמצא בהטייה – הפנסים זזים בהתאמה ונראה כאילו האופנוע מתפרק לשני חצאים, כולל המשקף שלמעשה בנוי משני חלקים נפרדים, וכשהאופנוע נמצא בהטייה – כל חצי אופנוע מקבל חצי משקף משלו… אגב, גם הכנפיים האווירודינמיות נפתחות כמו פאזל.

תקלטו את הפנסים והמשקף…

המשך…

בעולם הממוסגר של תעשיית הרכב, שבו כל רעיון חייב לעבור רגולציה, אישור בטיחות ותקן פליטות – צץ לו בתחילת שנות ה-2000 רעיון שאי אפשר היה להכניס לשום קופסה או קטגוריה מוכרת. מכונה שהיא לא בדיוק אופנוע, לא ממש מכונית – אלא יצור מוטורי הזוי, פרוע, מופרך, ומפעים ביופיו ובחוצפתו, משהו שרק אמריקאי (ואלוהים יודע מה הוא לקח לפני) יכול היה לחשוב עליו. הכירו את Dodge Tomahawk – מיצג ראווה מכני שנראה כאילו פרץ החוצה מתוך סרט מדע בדיוני ולא ביקש רשות מאף אחד.

ודווקא בגלל זה אנחנו אוהבים את זה. אז הנה, קחו תזכורת לתקופה שבה לא היינו כבולים בכבלי הפוליטיקלי קורקט והכל היה נראה אפשרי.

לא, זה לא אופנוע חדש. הוא הוצג לציבור לראשונה בתערוכת דטרויט ב- 2003. אבל נפלה עלי נוסטלגיה, אז תקראו ותסבלו.

לא פחות ממפלצת – V10 של וייפר על שניים (בערך)

אנחנו מכירים אופנועים עם מנועים גדולים, מנועים חזקים, ואפילו קונספטים עם מנועים הזויים. אבל כאן האמריקאים פרצו כל גבול אפשרי. בלב הטומאהוק של חברת דודג' פעמה מפלצת: מנוע V10 עצום בנפח 8.3 ליטר שנלקח היישר מדודג' וייפר – מכונית השרירים הקיצונית של אותה תקופה.

עם 500 כוחות סוס ומומנט אדיר של כ-71 קג"מ, החיה הזאת הייתה רחוקה שנות אור מכל אופנוע "נורמלי". ולמרות שהתצורה כללה ארבעה גלגלים – הם מוקמו בזוגות צמודים, ויכולת ההטיה המיוחדת הפכה את החוויה לאופנועית למדי, לפחות בעיני המעצבים. כבר ראינו משהו דומה אצל ה- Lazareth LM 847 שגם הוא חולק את אותו קונספט של 4 גלגלים ומצוייד במנוע 4.7 V8 של מזראטי, וגם ב-Hoss Boss עם מנוע 350 V8 של שברולט, אבל כאן המשמעות של  2 בוכנות נוספות משמעותה הגדלה של המשקל והאורך הכללי.

עיצוב מהאגדות, הנדסה בלי פשרות

ההשראה לעיצוב הגיעה מהסרט "טרון", אבל הביצוע היה כולו של חברת דודג' שהציגה את הטומאהוק כאמור בתערוכת הרכב של דטרויט בשנת 2003: גוף האופנוע היה עשוי אלומיניום בקווים של ארט-דקו אגרסיבי, מקדימה כידון חשוף, באמצע מושב בודד (ולא ממש ברור איך הרוכב היה אמור להישאר במקומו בלי לעוף אחורה כשהיה סוחט את המצערת…), ובמקום פנסים – יחידות יניקה. הפנסים עצמם מוקמו עמוק בין הגלגלים הקדמיים. במקום מזגן או נוחות, קיבלת שלדת מנוע נושאת עומס, בלמים היקפיים עם 24 בוכנות (!) ומתלים נפרדים לכל גלגל. תוסיפו לזה קירור יבש, רדיאטורים כפולים ומאוורר חגורה – וקיבלתם פסיכוזה הנדסית שנראית כמו פסל אמנות תעשייתי.

לא חוקי, לא רציונלי – ובדיוק בגלל זה כל כך נחשק

דודג' לא התכוונה שהטומאהוק יעלה על הכביש הציבורי. עם משקל עצמי של כמעט 700 ק"ג ובלי מערכות בטיחות, לא היה שום סיכוי שיעבור תקינה. הוא לא אופנוע לפי תקן, אבל הוא גם לא רכב… אז לפי איזו קטגוריה משייכים אותו בכלל? מה שזה כן היה – הצהרת כוונות של מותג שמאס בבינוניות.

סגן נשיא קרייזלר דאז, טרוור קריד, תיאר את הטומאהוק כ"סטירה מצלצלת לבנאליות", וזה תפס. התקשורת התפוצצה, הקהל התלהב, והעולם המוטורי לא ידע איך לבלוע את מה שהוא רואה.

על הנייר: 0 ל-100 ב-2.5 שניות. בפועל? איש לא יודע

דודג' טענה שהתאוצה של הטומאהוק מ-0 ל-100 קמ"ש נמשכת רק 2.5 שניות, ושניתן להגיע איתו למהירות תיאורטית של 480 קמ"ש (!). בפועל – מעולם לא בוצעה מדידה רשמית, והמספרים נשארו בגדר אגדה אורבנית מוטורית. ועדיין, כשאתה רואה גוש מתכת באורך 2.6 מטרים שמזכיר את האופנוע של באטמן ועם צללית של טיל עם כידון, אתה לא שואל יותר מדי שאלות.

המשך…

אין רוכב אופנוע אחד שרכב על כלים בישראל של שנות השמונים והתשעים שלא זוכר את הוספות המיתולוגיות עם סירה, או כל מיני כלים מוזרים ולא מזוהים (בעיקר מבוססים על מותגים בריטים שאבד עליהם הכלח) שהיו נוסעים ברחובות הערים בשירותם של כל מיני בעלי מקצוע שהיו מתניידים עליהם ככלי הרכב שלהם. אופנוע עם סירה – מושג שהוא אוקסימורון בפני עצמו, שכן אופנוע זה לא, ומן הסתם גם רכב לא. מצד אחד לא נהנה מיתרונות המובנים באופנוע (אין רכיבה בין רכבים בפקק, אין הטייה/"השכבה"), ומצד שני סובל מפגעי מזג האוויר ותקוע בפקקים כמו כל רכב…

על הזכרונות האלה, תוסיפו את הסצינות שכולנו מכירים מסרטי מלחמה ממלחמת העולם השניה בה גדודי חיילים (גרמנים, מה לעשות שהם שיכללו את השיטה) שועטים על אופנועי במוו ו-זונדאפ לעבר איזה יעד עלום כשהם צועקים פקודות בגרמנית.

ללא ספק, פוזה. וכן, יש כאלה שזה עושה להם את זה.

אחרי שנים שלא היו בישראל אופנועי "סירה" חדשים (בגלל בעיות ביורוקרטיות בעיקר, נו, ישראל), הצליחו בחברת Moto24 יבואנית אופנועי נורטון ו- FB מונדיאל לשנות את כללי המשחק ולייבא ארצה בשנת 2020 את המותג המסקרן IMZ Ural הרוסי. וכיוון שהצהרתי בפומבי במספר הזדמנויות על רצוני לנסוע עליו, קיבלתי הזמנה לרכיבת מבחן ראשונה שמיד קפצתי עליה בשמחה.

הכתבה הזו שלי עלתה במקור במגזין מוטו, ואני מביא אותה בגרסה מעט שונה כאן, להנאתכם.

מי מה מו

קודם כל – הבסיס. האופנועים מתוצרת IMZ Ural הם אופנועים מתוצרת רוסית המבוססים במידה רבה על טכנולוגיה ומכלולים שנלקחו מאופנועים גרמניים של BMW מדגם R71 ששירתו בהצלחה יתרה את הצבא הגרמני בתקופת מלחמת העולם השניה. יש שאומרים שהסובייטים רכשו בשושו חמישה כליםם כאלה דרך דילר בשבדיה, פירקו אותם לגורמים, הינדסו אותם לאחור כמיטב יכולתם, בנו הכל מחדש מתוצרת מקומית, והציגו את התוצאה לסטאלין. כנראה שהתוצאה היתה מספיק טובה (או שהם היו מספיק נואשים בגלל מצבם בחזית המערבית), ולכן הוחלט מיד על התחלת הייצור הסדרתי. האופנועים עשו את מה שעשו במלחמה, וכיוון שידוע שסוס טוב לא מחליפים, למעט תוספת ומספר חידושים ושינויים קלים כמו דיסקי בלימה במקום מעצורי תוף, הזרקת דלק כדי לעמוד בתקנות זיהום ועוד אלמנטים "חדשניים" כמו סטרטר בנוסף לקיק המסורתי, האופנועים מתוצרת חברת אורל מיוצרים פחות או יותר על בסיס אותו קונספט מאז.

לטוב ולרע, מן הסתם.

לארץ הכלים הגיעו בתחילת 2020 ומיד ייצרו מיני מהומה, כשרוב המשלוח הראשון נקנה די במהירות ומשלוח שני מיד יצא לדרך לארץ הקודש (אגב, מאז, מותג נוסף של אופנוע עם סירה – סיני – החל להיות מיובא ארצה, אבל זה עניין לפוסט אחר).

המשך…

חברת Lazareth הצרפתית היא לא סתם עוד חברה עם אשליות של אופנועים מעופפים. המייסד והבעלים של החברה שהוקמה ב- 1998 – לודוביק לזרת' – אוהב אתגרים מסובכים במיוחד, ובזכותו החברה כבר הוכיחה את עצמה עם אופנוע מפלצתי, אולי הכי מטורף שהומצא (או לפחות אחד מהפסיכיים ביותר) – הוא ה- LM847 האימתני שמונע באמצעות מנוע V8 מתוצרת מזראטי. לא בטוח שהוא יכול להיקרא "אופנוע", שהרי יש לו 4 גלגלים, אבל אני זורם, בסה"כ הקונספט מגניב כיוון שהוא עושה שימוש בטכנולוגית רכיבה מקבילית.

כעת, החברה יוצאת עם האופנוע המעופף שלה שנקרא LMV496, שנראה ויזואלית דומה מאוד ל- LM847, אבל עם כמה טוויסטים.

על הכביש, מנגנון ההיגוי המקבילי הייחודי שפותח על ידי החברה מאפשר לרכיבה הדומה מאוד לזו שאנחנו רגילים בכלים דו-גלגליים, אבל עושה זאת על ידי שימוש ב- 4 גלגלים בסה"כ – שניים בכל "חצי" אופנוע, והמחוברים ביניהם בצורה שמאפשרת להם לנוע בנפרד כשהאופנוע נוטה על צידו כדי לספק תחושת היגוי "אופנוענית" לכל דבר, אבל עם אחיזה הרבה יותר משמעותית כתוצאה משטח הפנים הגדול יותר של הצמיגים עם הכביש. המשך…

לאופנועים חשמליים יש יתרון אחד אדיר לעומת כל אופנוע ממונע באמצעות מנוע בעירה פנימית – היכולת להפיק את מירב העוצמה של המנוע החל מהשנייה הראשונה שבה המצערת נסחטת.

יצרנים רבים מנסים את כוחם בכלים דו-גלגליים חשמליים (ראו עוד על כך באתר). אחד מהם – ה- LS-218 של חברת לייטנינג האמריקאית – אינו אופנוע חדש (דגמים ראשונים שלו החלו לנסוע כבר לפני כ- 3 שנים), אך הוא מתיימר לשבור את כל השיאים האפשריים. עם מנוע מקורר מים המפיק 150 kW (מקביל ל- 200 כ"ס), ועם מומנט מפרק סלעים (באמת) הכפול בעצמתו מזה של אופנוע ספורט סופר-חזק כמו הדוקאטי פאניגלה – ה- LS-218 נקרא כך על שם המהירות הסופית שלו – 218 מייל בשעה, בערך 350 קמ"ש.

המשך…

חשמל הוא העתיד. ככה אומרים לנו. מיטב יצרני הרכבים עוסקים בניסיונות ברמות כאלה ואחרות של הצלחה (או כישלון, תלוי מאיזה כיוון אתם מסתכלים על זה) לייצר רכבים מונעים בכוח חשמלי, וזאת מתוך ההבנה שמנועים חשמליים לא רק שאינם מזהמים את הסביבה כמו מנועי פליטה, אלא שהם הרבה יותר חזקים, בעלי מומנט המושג מסל"ד אפסי, ומסוגלים תוך כדי כך להציע ביצועים מפתיעים לרכבים שאחרת היו צריכים להסתפק בתאוצה של לוח שנה מ- 0 ל- 100. ולא רק יצרני רכבים, אלא גם יצרני אופנועים נכנסו לנישה, בנתיים בקטנה.

המגבלה המהותית ביותר לשימוש בכוח חשמלי להנעת כלי רכב טמונה בסוללה עצמה. הטכנולוגיה העכשווית לייצור סוללות מאפשרת אמנם לאגור את המתח הדרוש להנעת המנועים, אבל כדי להשיג מהירות גבוהה ישתמש המנוע בכמות נכבדת מהמתח האגור בסוללה, וכדי לנסוע רחוק, יהיה צורך בסוללה בעלת קיבולת גבוהה מאוד. המשקלים של סוללות אלה הם בסדר גודל שרכב פרטי ממוצע יכול לשאת בקרבו, אבל בעוד שרכבים נהנים ממרחב פנימי כזה או אחר שמאפשר התקנה של סוללות גדולות המספקות טווחי נסיעה גדולים יותר, לאופנועים אין את הלוקסוס הזה. המרחב הפנימי שלהם שהתפנה כתוצאה מהסרת המנוע, הקלאץ', תיבת האוויר ומיכל הדלק – מצומצם. וכתוצאה מכך, גודל הסוללה שניתן להתקין באופנועים חשמליים מגביל מאוד את טווח הנסיעה על האופנוע.

טווח הנסיעה המצומצם הוא בעיה אחת, אבל מה שהופך את העניין למסובך יותר היא העובדה שגם הטעינה של הסוללות אורכת זמן. הרבה זמן. ובכל זאת, ואני חוזר לרגע לתחילת הפסקה הראשונה – אומרים לנו שחשמל הוא העתיד. ואם זה מה שהמומחים אומרים, בוודאי יש לזה סיבה.

ולכן, כשנתקלתי בהזדמנות לרכוב על אחד האופנועים החשמליים המובילים היום בעולם הדו-גלגלי, ה- Zero SR, דגם ה"ספורט" של היצרן האמריקאי זירו – לא ויתרתי ומיהרתי חיש קל להגיע לאסוף אותו לרכיבת מבחן. האופנוע, להלן יכונה בקיצור "זירו", מיובא ארצה ע"י אופנועי זירו מכוכב יאיר, והוא הדגם הספורטיבי, המשוכלל והמהיר ביותר של היצרן.

האופנוע האדום מחכה לי בחניה, טעון ל- 100%, וכאן בניגוד לרכיבה על כל אופנוע אחר אני ממש צריך לעבור תדריך הכולל הסבר לגבי מצבי הרכיבה השונים, תפעול המצערת והמכלולים, תזכורת לכך שאין ידית קלאץ' ורגלית הילוכים במקום שהיית מצפה להם, וכמובן הרצאה לגבי עניין הטווח – עניין שאליו עוד נחזור בהמשך.

המשך…

בתרבות היפנית המשמעות המעשית של המילה "רונין" הינה סמוראי ללא בעלים או אדון. לפי קוד הבושידו שהיה נהוג באותה תקופה פיאודלית של יפן (בין המאה ה- 11 למאה ה- 19 של האלף הקודם), לוחם סמוראי שמצא את עצמו ללא אדון (או עם אדון שאיבד את זכויותיו) הפך ל"נודד", או "רונין". בתקופות מסויימות בהיסטוריה היפנית רונין היו רשאים לעבור לבעלים אחרים ואף להחליף מקצוע. אבל סדרת חוקים שהועברו במשך השנים על ידי חלק משליטי יפן סגרו לרונין אופציה זו. מצופה היה מאותו רונין שיבצע בעצמו אקט של "ספוקו", דהיינו התאבדות באמצעות חרב (נשאיר את הפרטים הטכניים לדיון אחר), אך במידה והוא בחר שלא לכבד את קוד הבושידו, הוא היה נאלץ לסבול חרפת בושה ונאלץ היה למצוא דרכי פרנסה ומחיה אחרים (רבים מהם הפכו להיות שכירי חרב, שודדי דרכים ואפילו גנבים זוטרים בלית ברירה).

אירוע היסטוריה מכונן בתרבות היפנית (שנזכר במידה רבה גם בימינו) התרחש במאה ה- 18, ובו מצאו את עצמם 47 סמוראים ללא אדון לאחר שזה נאלץ ליטול את חייו בעקבות פגיעה בכבוד של פקיד ציבור. אותם 47 רונין החליטו לנקום את הפגיעה בכבוד הבעלים שלהם (שהיה כאמור די ז"ל בשלב זה), ותכננו במשך שנה את ההתנקשות באותו פקיד ציבור. הפעולה הצליחה, אבל 47 הרונין חוייבו על ידי השוגון ששלט באותה תקופה לבצע בעצמם ספוקו, וכך היה. המאורע נזכר בדברי הימים של יפן, אין ספור מחזות וספרים נכתבו עליו, ולפני מספר שנים הופק גם סרט הוליוודי לא רע בכיכובו של קיאנו ריבס.

בתמונה, הקברים של 47 הרונין (מקור – ויקיפדיה):

עד כאן הפינה ההיסטורית. או שלא.

בשנת 2008 הציגה חברת הארלי דיווידסון את אחד מאופנועי הספורט המרתקים של השנים האחרונות, ה- ביואל 1125R, אופנוע שהביא מגוון חידושים מרעננים לטכנולוגיה ולעיצוב הסטנדרטי של אופנועי ספורט כפי שאנחנו רגילים אליהם מיצרנים ברחבי העולם. עם שלדת אלומיניום סופר-רחבה המכילה בתוכה גם את הדלק, עם גלגל קדמי המכיל בתוכו דיסק בלימה היקפי וקליפר עם 8 בוכנות, ועם מראה אגרסיבי/אכזרי במיוחד שאי אפשר היה להישאר אדיש מולו. כך הוא נראה, במקור:

בשנת 2009 כשההנהלה של חברת הארלי דיווידסון החליטה בהחלטה גובלת ברשלנות פושעת להפסיק את הייצור של אופנוע הספורט  הממותג תחת השם "ביואל", החליטו Richard Fitzpatrick (הבעלים והמייסד של חברת Magpul שמייצרת בין היתר אביזרים לכלי נשק) ו- Mike Mayberry (סמנכ"ל הפיתוח והמעצב הראשי של הפרוייקט) שיצירת מופת ייחודית כמו ה- 1125R לא זורקים לפח ההיסטוריה. הם מיהרו ורכשו 2 כלים על מנת לבחון אפשרות לבנות אופנוע המבוסס על המנוע והשלדה של הביואל. שמונה חודשים מאוחר יותר הוצג ה"רונין" הראשון כאב-טיפוס בתערוכת SHOT בלאס-וגאס.

וכאן התחילה ההיסטוריה של אופנוע ה"רונין".

המשך…

העובדה שיותר ויותר כלי רכב חשמליים נעים על כבישי העולם (לא אצלנו, תרגעו, אנחנו עדיין צריכים להסתדר עם אותו שר תחבורה) היא לא מעורערת. היתרונות של כלי רכב חשמליים אל מול מנועי בנזין/דיזל בתחום התאוצה וניהול הספק המנוע ברורים, אך יחד עם זאת נקודת הכשל העיקרית שלהם הוא טווח הרכיבה המצומצם יחסית, זמן הטעינה הארוך יחסית, והמחיר הגבוה (לא יחסית).

במסגרת אירוע "חשמלי" המכונה REFUEL המתקיים אחת לשנה במסלול לגונה סקה בקליפורניה, היה מי שהחליט לבדוק מי באמת מהיר יותר: המכונית החשמלית הטובה ביותר שאדם מן הישוב יכול לרכוש לעצמו (שוב, לא בישראל, לצערי) או אופנוע חשמלי מגניב?

שליטת המכוניות החשמליות היא ללא ספק חברת טסלה, והרכב המוביל שלה – דגם S – עושה חיל ברחבי העולם. המכונית שברה, תרתי משמע, את מבדקי הבטיחות עם הציון הכי גבוה שאי פעם הושג על ידי כל כלי רכב, יש לה טווח נסיעה של כ- 400 ק"מ, היא מתגאה בתאוצה מטורפת הקרובה לזו של מכוניות על (Ludicrous Mode), היא מדהימה מבחינה חיצונית ופנימית, מספקת תא מטען מקדימה וגם מאחורה, נוחה מאוד, והטעינה שלה יחסית פשוטה מה שהופך אותה לאפשרית עבור נהגים במדינות רבות בעולם.

מולה הוצב אופנוע חשמלי – ה- Brammo Empulse (החברה עצמה נרכשה לאחרונה על ידי חברת פולאריס האמריקאית, והחל מאמצע 2015 הוא למעשה נמכר תחת המותג Victory). האופנוע לא מוגדר כאופנוע סופר ספורט, אלא יותר כ- קרוזר עם מנוע חשמלי בהספק של 10.4 kWh.

על האופנוע מתיישב אריק בוסטרום, אלוף AMA אמריקאי, ובאמצעות סרטון במסך מפוצל נוכל לחוות את הרכיבה/נהיגה בלגונה סקה, כולל ההתמודדות עם ה- Cork Screw המפורסם.

אגב, שיא המסלול נקבע בשנת 2012 והוא עומד על 1:32.046 (בקטגוריית אבי-טיפוס באמצעות רכב הנקרא WX-11). השיא של מכונית טסלה S עומד על 1:51.832. לעומתם, שיא המסלול לאופנועים עומד על 1:40.269, גם הוא על אותו אופנוע כמו זה המצולם בסרטון.

יש שיר כזה.

רוב הרוכבים יענו "נרטבים".

אבל חבורת הרוכבים הרוסים הקשוחים האלה היא לא "רוב הרוכבים", וכשהם נתקלים, לגמרי במקרה, בחתיכת נהר שוצף וגועש במהלך הטיול שלהם, הם לא מוטרדים ממנו במיוחד.

זה אולי בגלל שהם רוכבים על אופנועים מתוצרת "IMZ Ural", אופנועים רוסיים המבוססים במידה רבה על טכנולוגיה ומכלולים שנלקחו מאופנועים גרמניים מתוצרת BMW מדגם R71 בתקופת תחילת מלחמת העולם השניה (אומרים שהסובייטים רכשו בהיחבא 5 אופנועים כאלה דרך דילר בשבדיה, פירקו אותם לגורמים, בנו תבניות יציקה לחלקים השונים, והציגו את התוצאה לסטאלין שהחליט על התחלת הייצור הסדרתי). למרות שכמו מותגים אחרים בעולם כמו הארלי דיווידסון ופורשה 911, גם הם משתכללים פה ושם, האופנועים הללו מיוצרים בעיר Irbit ברוסיה פחות או יותר על בסיס אותו קונספט מאז.

המשך…

חברת אלבר-מוטו, חברת הליסינג ויבואנית מותג האופנועים "דיאלים" הדרום קוריאני, יצאה היום במבצע לרוכשי קטנועי ואופנועי המותג. במסגרת המבצע יינתן ביטוח חובה לשנה לכל רוכש קטנוע או אופנוע של דיאלים, מכל דגם ובכל מסלול רכישה – קנייה או ליסינג.

אלבר-מוטו, שלאחר שנת פעילות אחת בלבד כבר מחזיקה ב- 10% מכלל מכירות הדו-גלגלי בישראל, הצהירה בזאת על שאיפתה להרחיב את נתח השוק שלה, וכצעד שיעזור לה להשיג מטרה זו יצאה במבצע המעניין. לטענת אנשי אלבר החסם העיקרי לרכישת דו-גלגלי כיום בישראל הוא מחירו היקר של ביטוח החובה. נכון להיום, מרכיב ביטוח החובה ברכישת קטנוע ממוצע עומד על כ-20% ממחירו, וזאת לעומת רק כ- 1.2% בממוצע ממחיר רכישת  מכונית.

לדברי ינון עמית, מנכ”ל אלבר, עובדה זו מהווה חסם מפני כניסתם של משתמשים רבים לשוק הדו-גלגלי, והטבת ביטוח חובה חינם לשנה עשויה לאפשר לרוכבים נוספים להיכנס אל התחום הדו-גלגלי ולרכוש קטנוע אורבני ככלי תחבורה שני במשפחה. לכן בחרו בחברה להציע הטבה זו במקום הנחת מזומן כזו או אחרת כמקובל אצל יבואנים אחרים. למרות שבסופו של דבר הסכום יהיה פחות או יותר זהה להנחה מקובלת בענף לקטנועים, המבצע של אלבר-מוטו מעביר מסר חשוב לציבור הרוכשים הפוטנציאלי.

במסגרת המבצע זה תממן חברת אלבר-מוטו את ביטוח החובה לכל אדם אשר ירכוש כלי מתוצרת דיאלים. מימון הביטוח ייעשה בסכום של 3,107 ש”ח, שהוא מחיר הפרמיה הממוצעת לרוכב יחיד בגיל 21 ומעלה ללא תביעות קודמות או שלילת רישיון. יש לציין כי מדובר בעלות של פרמיה לביטוח חובה עם סעיף השתתפות עצמית של 25,000 ₪.

האומה האמריקאית סופגת ביקורת בשנים האחרונות, ואפילו לפני זה,  על מגוון רחב של נושאים: ההשמנה החולנית, תרבות הצריכה, תרבות בכלל, אימפריאליזם, כוחניות וכו' וכו'. חלק מן הביקורת מוצדקת, ואפילו מאוד (במיוחד על ההשמנה החולנית. פיחס), אבל אנשים שוכחים שני דברים מאוד חשובים:

1.      רוב מי שמעביר את הביקורת הוא היפי.

2.      כל השאר הם קומוניסטים.

בביקור שנערך לאחרונה בארה"ב יחד עם אשתי (שתחיה) ביקרנו בבית של תומס ג'פרסון, מי שכתב את מגילת העצמאות האמריקאית. הוא הכניס למסמך הזה (במאה ה – 18!) את "הזכות למרדף אחר האושר". ואני חושב שזוהי מהות העניין שלשמו התכנסתי כאן היום: אמנם היו כאן שני משפטים עם אלמנטים חינוכיים גרידא, אבל המשפט הזה עומד מאחורי המכונה המשוגעת והמופרכת לחלוטין, שהייתה יכולה להיבנות רק באמריקה: ה "בוס הוס", או בלעז “Boss Hoss”‏.

אם הייתי מציע לכם לשים מנוע וגיר של משפחתית ממוצעת (1600 סמ"ק אוטומטית, או "משפחתומטית" בפי העם היושב בציון) בשלדה של טוסטוס, הייתם מרימים גבה. למנוע כזה יש בערך 100 ומשהו כוחות סוס, בהשוואה למנוע 250 סמ"ק עם עשרים ומשהו כוחות פרד עצל. זה פשוט לא היה עובד, הכל היה מתפרק: בעיקר השלדה, שלא אמורה לעמוד במשקל ובעומסים כאלו.

לכן, כשלקח בחורצ'יק אמריקאי ממוצע, טניסאי גאה (תושב טנסי. לא כמו האלו עם המכנסיים הלבנים הקצרים שגונחים מול בריטים בווימבלדון), בשנת 1990 את מנוע הסמול בלוק (small block‏) של שברולט ותקע אותו בשלדה של אופנוע, הייתה תהייה קלה לגבי תקינות הנוירונים בחלק מהאונות שלו.

המשך…