מי שנוהג מספיק שנים מכיר את הסיטואציה: שוטר עומד בצד הדרך, לפעמים ליד ניידת ולפעמים קצת לפניה, מחזיק ביד מכשיר שנראה כמו אקדח גדול ומכוון אותו אל התנועה שמגיעה מולו. אם התמזל מזלכם ראיתם אותו מספיק מוקדם. אם לא, ואם נסעתם מהר מדי, כמה מאות מטרים בהמשך כבר חיכה לכם השוטר או אחד מחבריו עם היד באוויר והסימן המוכר לעצור בצד.
המכשיר הזה הוא ממל"ז – מד מהירות לייזר. משטרת ישראל משתמשת במכשירי LTI 20/20 מדגם הנקרא UltraLyte LR B מתוצרת חברת Laser Technology האמריקאית כבר עשרות שנים. זהו אחד מאמצעי אכיפת המהירות הידניים המרכזיים של אגף התנועה.
אבל עכשיו יש למשטרה צעצוע חדש. קוראים לו LTI 20/20 TruCAM II, והוא משנה כמה מהנחות היסוד שעליהן נהגים התרגלו להסתמך בכל מה שקשור לאכיפת מהירות באמצעות לייזר, וזאת משום שהמכשיר החדש כולל בתוכו גם מצלמה דיגיטלית צבעונית המתעדת את העבירה ונשמרת במכשיר, וממנה השוטר מפיק דו"ח מהירות מסודר הכולל תמונות של העבירה.
ההשלכה על הדרך שבה מתבצעת האכיפה ועל האינטראקציה של השוטר עם הנהג היא משמעותית כפי שנראה מיד.
אמל"ק:
⚠️ אין צורך לעצור את הרכב שביצע את העבירה, הכל מצולם, והשוטר מפיק את הדו"ח במזגן במשרד ללא אינטראקציה עם הנהג ומבלי שהנהג בכלל ידע שתפסו אותו.
⚠️ הלכידה יכולה להתבצע ממרחקים הרבה יותר קצרים – עשרות מטרים בלבד – כי אין צורך שהשוטר יספיק גם לעצור את הרכב.
⚠️ אם קודם השוטר היה מחכה לתפוס מישהו במהירות גבוהה כדי לנצל את העמדה שלו בצורה מיטבית ולא היה "מבזבז" סתם על מהירות יחסית נמוכה מעל המותר, היום הוא יכול "לפנק" על כל מהירות, גם 10 קמ"ש מעל המותר, כי מה אכפת לו? הוא לא צריך לצאת מהניידת ולעמוד בחום.
⚠️ וזה אולי החלק הכי קריטי – בגלל שהשוטר לא צריך לעצור את הרכב, הוא יכול להתמקם בנקודות בהן עד כה הם לא יכלו לעמוד… למשל – על גשר מעל כביש מהיר, כולל גשר הולכי רגל, או במקומות שבהם בכלל לא רואים אותם.
לפני שנתחיל – איך עובד ממל"ז?
עקרון הפעולה הבסיסי דווקא לא השתנה. בניגוד למכ"ם, הממל"ז אינו משדר גלי רדיו ומנסה לחלץ מהם את מהירות הרכב, אלא משתמש בקרן לייזר אינפרה-אדומה צרה מאוד. המכשיר שולח סדרה מהירה של פולסים לעבר הרכב, מודד כמה זמן לוקח לכל פולס להגיע אליו ולחזור, ומחשב מכך את המרחק מהמכשיר אל העצם הנמדד. במהלך הלחיצה על ההדק, המכשיר חוזר על המדידה שוב ושוב בפרק זמן קצר של כמה מילי-שניות ורואה שהרכב היה במרחק מסוים, שבריר שנייה לאחר מכן הוא קרוב יותר ושבריר שנייה אחר כך קרוב עוד יותר, ניתן לחשב את השינוי במרחק ביחס לזמן ומכאן הוא מחשב את מהירות הרכב.
שימו לב למה שכתוב פה למעלה: כל עוד השוטר לא לחץ על ההדק – המכשיר לא משדר שום דבר. אפס. נאדה. כלום.
תזכרו את זה כי עוד נחזור לנושא הזה בהמשך.
נציין שבישראל בית המשפט מחייב את המשטרה להפחית 5 קמ"ש מהמהירות הנמדדת. זאת אומרת אם השוטר לכד רכב שנע במהירות של 131 קמ"ש במקום 90, המהירות שתירשם בדו"ח תהיה 126 קמ"ש.
עד היום – השוטר חייב היה לשמור קשר עין, לעצור את הנהג ולהציג בפניו את המהירות שנמדדה
אחת המגבלות המשמעותיות של הממל"ז הישן לא היתה קשורה ליכולת של הלייזר למדוד מהירות כיוון שאת זה הוא עושה מצויין. המגבלה קשורה למה שהשוטר היה צריך לעשות לאחר המדידה.
לפי נוהל ההפעלה של הממל"ז הישן, באור יום הוגבלה האכיפה בישראל לטווח של עד 300 מטר. אבל גם בתוך הטווח הזה השוטר היה צריך לזהות בוודאות את הרכב שאותו מדד, לשמור איתו על קשר עין רציף, ולבסוף לעצור אותו ולהציג בפניו את המהירות שנמדדה. הדבר השפיע באופן ישיר על בחירת נקודת האכיפה ועל המרחק שבו בוצעה המדידה, משום שהשוטר היה צריך להביא בחשבון גם את מה שיקרה כמה שניות לאחר שילחץ על ההדק.
במקרים מסוימים אפשר כמובן לעבוד בצוות, כששוטר אחד מודד ושוטר אחר עוצר את הרכב בהמשך הדרך, אבל גם אז נדרש רצף ברור בין הרכב שנמדד לבין הרכב שנעצר.
מעתה – בעת שימוש בממל"ז החדש – אין צורך לעצור את הנהג ואין צורך להציג בפניו את המהירות הנמדדת
מכיוון שהמכשיר הממל"ז החדש משולבת גם מצלמה המתעדת את המדידה ואת העבירה, השוטר כבר לא חייב לבנות את כל נקודת האכיפה סביב האפשרות לעצור את הרכב מיד לאחר המדידה. בסרטון שבו מציגה המשטרה את המכשיר החדש אומר השוטר בעצמו שהמכשיר מתעד את עבירת המהירות בווידאו, שהנהג לא בהכרח יודע בזמן אמת שביצע עבירה ושהוא יכול לבצע את האכיפה גם כשהוא עומד על גשר.
