מיצו רוכב על BMW R12

כבר בשנת 2008 התחילה BMW לשחק עם רעיון של אופנוע "רטרו מודרני" דרך קונספטים כמו Lo Rider. בשנת 2013 הגיע Concept Ninety שהיה סוג של מחווה ל- R90S האייקוני, ואז הגיע ה- R nineT – גרסת ייצור שמזקקת את כל זה למוצר אחד. BMW לא בחרו בשנה הזו במקרה. הוא נולד כדי לחגוג 90 שנה ל-BMW Motorrad. אבל זה רק הטריגר הרשמי.

לפני שנמשיך צריך לזכור שה- R nineT הוא לא אופנוע שנולד מצורך הנדסי, אלא מצורך תדמיתי ותרבותי. BMW זיהו משהו שהמותג שלהם היה חלש בו יחסית: רגש, סטייל, וקהילה של קאסטום (מלשון קאסטומיזציה, התאמה, שינוי של האופנוע לפי הצרכים והחשקים של הרוכב). בעודם מעצבים ומתכננים את הדגם, הם בנו את ה־R nineT סביב שלושה עקרונות:

1. "פלטפורמת קאסטום מהמפעל" – האופנוע תוכנן מראש להיות קל לפירוק, עם תת-שלדה מודולרית, ועם חיווט מפוצל ונגיש (מערכת החשמל תמיד היתה בעיה באופנועים מתוחכמים, והכלים של במוו הם ללא ספק מתוחכמים). המטרה – לאפשר לאנשים לשנות אותו בקלות ברצונם. BMW בעצם אמרו: קחו, זה הבסיס – עכשיו תעשו עם זה מה שאתם רוצים.

2. חיבור חזק לעבר – האופנוע צוייד במנוע בוקסר קלאסי מקורר אוויר – deliberately מיושן, עם עיצוב שמזכיר דגמים כמו R90S המיתולוגי, עם מינימום פלסטיקה. כל מה שלא פונקציונלי – לא קיים על האופנוע או שאפשר לפרק אותו בקלות. זה לא נוסטלגיה מקרית – זו נוסטלגיה מתוכננת.

3. למשוך קהל חדש – BMW ידעו שאת קהל ה- GSים כבר יש להם. הם חיפשו קהל חדש, לא רוכבי GS טיפוסיים, אלא רוכבים אורבניים, חובבי קפה רייסר / סקרמבלר, קהילת קאסטום. כלומר – אנשים שלא בהכרח היו נכנסים לאולם תצוגה של BMW.

וזה הצליח להם מעל למצופה. BMW בעצם עשו שלושה דברים במקביל:

• פתחו סגמנט חדש אצלם – Heritage
• הורידו את מחסום הכניסה הרגשי למותג
• יצרו מוצר "לייף-סטייל" ולא רק כלי תחבורה

והכי חשוב: הם הצליחו למכור לאנשים רעיון – לא רק אופנוע.

ה- R nineT לא רק הצליח, הוא הצליח מאוד. מעל 106,000 יחידות נמכרו בעשור כשכבר בשנים הראשונות הוא עקף ציפיות מכירה והפך לאחד הדגמים הבולטים של BMW. אבל המספרים הם רק חצי מהסיפור.

ההצלחה האמיתית היתה גלומה בכך שה- R nineT הפך לאחת הפלטפורמות המרכזיות בעולם הקאסטום המודרני, יצר קהילה סביב הדגם, הוליד משפחה שלמה של דגמים (הכוללים כלים כמו Scrambler, Urban G/S, Racer וכו'), ושימש בסיס לדור הבא – BMW R 12 nineT. ובמקביל – איפשר ל- BMW Motorrad לשבור שיאי מכירות עולמיים בשנים האחרונות, כשליין ההריטג' הוא חלק מההצלחה הרחבה של היצרן.

וכאן אנחנו מתחברים להווה.

ה- R12 הנוכחי של במוו הוצג בנובמבר 2023 בתערוכת EICMA במילאנו והגיע ארצה לפני כשנה, ביחד עם ה-R12 nineT וה- R12 S שחולקים איתו את רוב המכלולים. כממשיך ישיר של ה- R nineT, ה- R12 הוא אופנוע הפונה לנישת הקרוזר-רטרו-קלאסי, כשגולת הכותרת בו היא כמובן אותה יכולת קסטומיזציה הכמעט אינסופית שלו. כל אחד יכול לקנות את האופנוע אבל באמצעות קטלוג תוספות ענק של היצרן עצמו ודרך שוק אפטר-מרקט עצום של יצרנים שיספקו לך כל פריט עיצובי או פונקציונלי שרק תחשוק – תוכל בקלות להיות הבעלים הגאה של כלי שיהיה שונה מכל כלי אחד שנמצא על הכביש.

ככזה, ה- R12 הוא למעשה בסיס, נקודת התחלה. קח אותו ותלך משם לאן שאתה רוצה. או – תשאיר אותו כמו שהוא.

וככזה, לקחתי את כלי המבחן מהיבואן ויצאתי לסיבוב ארוך כדי להתרשם מהכלי.

אגב, הזכרתי את שני האחים שלו לדגם. ה- R12 שעליו אני רוכב הוא הבסיס, אופנוע רטרו קלאסי. עליו קיים דגם ה-R12 nineT שחולק את אותם מכלולים כמעט אחד לאחד אבל מכוון לתנוחה מעט יותר קרבית עם מנוע מעט יותר חזק וגלגל קדמי בקוטר 17". ועליו קיים דגם ה- R12 S שהוא הקפה רייסר של הליין, כולל פיירינג קלאסי מעל הפנס, ג'אנטים יותר ספורטיביים ותנוחה עוד יותר קרבית. נדבר עליהם בהמשך.

כמו קודמו, משפחת דגמי ה- R12 חולקים ביניהם את אותו מנוע בוקסר – הפעם הוא בנפח 1,170 סמ"ק (אם צריך להסביר – מנוע בוקסר הוא מנוע דו-בוכנתי מסיבי שבו הצילינדרים מוצבים "כמתאגרפים" – בוקסר – זה מול זה, בזווית של 180 מעלות). שתי הבוכנות בולטות מבלוק המנוע המסיבי לצידי האופנוע כשהן מעוטרות בפסי קירור האוויר ומייצרים את המראה האייקוני שכל כך מזוהה עם היצרן. זהו סידור שעובד עבור היצרן עוד מימי מלחמת העולם השניה. אבל למרות שהקונספט נשאר זהה והוא עדיין משתמש בקירור אוויר/שמן (בניגוד למנועי בוקסר שנמצאים בדגמים אחרים של היצרן שעברו לקירור מים), הוא כמובן עומד בכל תקני הזיהום המחמירים ובעיקר מספק חוויה יוצאת דופן (במיוחד למי שמגיע "חדש" למותג מאופנועים אחרים) ומהנה במיוחד.

ב- R12 המנוע מכוון כך שהוא יפיק 95 כ"ס ב- 6,500 סל"ד (וזאת בניגוד למנועים באחיו ה-nineT וה- S – שבהם הוא מכוון להיות מעט יותר עוצמתי ולהפיק 109 כ"ס), ומומנט של 11.2 קג"מ ב- 6,000 סל"ד.

הכלי זמין גם בתצורת רישוי A וגם כ- A1 מוגבלת.

מעל המנוע – מיכל דלק בצורת טיפה המתכתב עם המראה הקלאסי (מכיל 14 ליטר, די קטן, 2 ליטר פחות מה-"נינט"). המיכל מותקן יחסית נמוך למושב, מה שנותן לרוכב תחושה כאילו הוא רוכב "על" האופנוע ולא "בתוכו".

עוד אלמנט אופייני ליצרן ולשלושת דגמי ה- R12 הוא שיטת ההנעה הסופית – גל הינע, דרייבשאפט – הנמצא בצידו הימני של האופנוע ומשמש כזרוע חד-צידית לגלגל האחורי, מה שמוריד מהרוכב את הטרחה לדאוג לשרשרת. בשפת במוו למתלה זה קוראים בשם Paralever, והוא עושה שימוש בסט של לינקים ומחברים המספקים גם את ההנעה הסופית וגם את היציבות והקשיחות המתבקשת מהגלגל האחורי.

מאחור, מצידו השמאלי של האופנוע, נמצא אגזוז הכפול העשוי ממתכת בגימור כרום מבריק, וזהו גם הגימור של הסעפת היוצאת משתי הבוכנות ושל הממיר הקטליטי הנמצא בחלקו התחתון. האגזוז מסתיים בצורת קונוס אופיינית לכל דגמי ה- R12 העכשוויים, והוא מספק סאונד פוליטיקלי קורקט לאורך כל טווח הסל"ד השימושי. בעת פתיחת גז במהירות גבוהה יותר ניתן להבחין בקול בס נעים שהוא מפיק, אבל בעיני חבל בעיני שהוא דווקא מותקן כך שהוא מסתיר את הגלגל האחורי.

בזנב – כנף אחורית/מגן בוץ ייחודית לדגם ה- R12. מעל לוחית הרישוי המתחברת היישר לכנף הנמצאת מעל הגלגל האחורי המשווה לו מראה רטרו – צמד וינקרים אדומים המשולבים עם תאורת בלם, תצורה מוכרת ויעילה למדי מדגמים אחרים של היצרן.

בחלקו הקדמי של האופנוע – פנס עגול בעל מראה רטרו אך בעל תאורת LED וכולל תאורה הפונה אל הפנייה שנדלקת בעת שהאופנוע מזהה הטייה לצד זה או אחר (אם כי התרשמתי שזה לא ממש משנה ברכיבת לילה), וכן תאורת יום נעימה לעין שמרחוק נראית כקו אופקי (כמו מעין "מינוס" בתוך עיגול). מעל הגלגל הקדמי – כנף קטנה ומעוצבת.

מקדימה כידון רחב, עבה, ונוח לאחיזה, והוא גבוה יותר מזה שמותקן בדגם ה- nineT, מה שמאפשר לרוכב ישיבה זקופה יותר. בשני צידיו בתי מתגים סטנדרטיים בעולם של במוו, מעליהם צמד מראות קטנות – גם הן אופייניות למותג – שעושות עבודה טובה למרות גודלן. ידית הברקס והקלאץ' (ההידראולי) מתכווננות במרחק.

בקוקפיט לוח שעונים קטן, מינימליסטי, מדויק ועם תאורה אחורית מהממת. אפשר לעבור בו בין מגוון אופציות אינפורמציה בחלק הדיגיטלי שלו באמצעות כפתור מעלה-מטה בכידון שמאל. אין מד דלק, וגם אין תצוגת סל"ד מובנית אלא אם כן עוברים לאופציה הזאת, ואז הוא רק מציג את הספרות בחלון דיגיטלי קטן ולא ברור מתי ואיפה מגיע הקו האדום. מצד שני, קו אדום באופנוע הזה לא מעניין אף אחד כנראה. נציין שבדגם ה- R12 S קפה רייסר במקום לוח השעונים העגול יש לנו שני שעונים עגולים, ואילו בדגם ה- R nineT קיים צד דיגיטלי מלבני מינימליסטי.

ה- R12 הוא אמנם קיילס, התנעה נטולת מפתח, כך שאפשר לרכוב בלי להוציא את המפתח מהכיס. אבל אתה כן צריך את המפתח כדי לפתוח את פקק הדלק (ולא, אי אפשר לקבל אותו עם פקק דלק חשמלי), בנוסף גם נעילת הכידון דורשת הכנסת המפתח בתוך מנעול ייעודי הנמצא מעל הפנס. נו טאק.

אני מתיישב על הכלי, וישר חוטף את הבוכנה הימנית בשוק רגל ימין… שיט, צריך להתרגל לזה. אל תדאגו, דקה אחרי זה כבר שכחתי מזה, הכל אינטואיטיבי וזורם. הידיים מתלבשות בול על הכידון בלי לדרוש ממך תנוחת גוף רכונה קדימה מדי, הרגליות של הרוכב נמצאות בדיוק איפה שאתה מצפה למצוא אותן – בתנוחת רכיבה קלאסית – לא גבוהות מדי ולא נמוכות מדי, וכך גם רגלית ההילוכים משמאל ורגלית הבלם האחורי מימין.

בצד ימין של הכידון יש מתג סוויץ' קטן. לחיצה עליו והחשמל מתחיל לזרום. מתחתיו – כפתור התנעה אדום. קליק והמנוע מתעורר לחיים תוך כדי שהאופנוע כולו רוטט בתחושת פמפום מוכרת. תגידו על זה מה שתגידו, אבל אצלי זה מייצר מיד תחושה נעימה של לב מכאני שפועם תחתיך וזה גורם לי לחייך.

רגל על רגלית שמאל, קליק כלפי מטה כדי לשלב לראשון. ההילוך נכנס בנקישה חלקה וקצרה. שיחרור קלאץ' (רך למדי ונוח לשימוש) ואני מתחיל לזוז קדימה בעדינות כדי לבחון את אזור ההפרדה. התנועה בהילוך הראשון מפתיעה והאופנוע מרגיש קל מאוד למרות משקלו שעומד על 227 ק"ג רטובים (שהם כמה עשרות ק"ג פחות מאחיו לבית משפחת ה- GSים). ביחד עם מרכז כובד נמוך האופייני למותג הבוקסרים – הוא נותן הרגשה של קלילות מפתיעה (בסיס גלגלים של 1,520 מ"מ), והוא לא מרגיש כבד גם כשמתמרנים איתו בחניה או בין רכבים בתנועה כבדה של גוש דן.

היציאה מהחניון של אולם התצוגה מובילה אותי היישר לאיילון דרום. אלה ימי חול המועד סוכות, אז הכביש ריק למדי. היידה להר!

ל- R12 יש שני מצבי מנוע – Rock ו- Roll. רול הוא המצב הרגוע יותר, ואילו רוק הוא קצת יותר "עצבני", אבל למרות זאת – פתיחת גז – חזקה ככל שלא תהיה – לא מרגישה מאיימת יותר מדי. עוברים בין המצבים האלה באמצעות מתג ייעודי בצד ימין של הכידון. אחרי כמה ק"מ אני בוחר ב- Rock ומתחיל להאיץ בקצב משתנה כדי ללמוד את תגובת המנוע.

ה- R12 מצוייד בקוויק שיפטר (מכונה Shift Assistant Pro אצל במוו) שמאפשר העלאה והורדת הילוכים ללא שימוש בקלאץ'. מדובר באביזר שאמור להפוך את הרכיבה ליותר מהנה, אבל בפועל התחושות שלי בכל פעם שהייתי צריך להחליף הילוכים – בין הילוך ראשון לרביעי – היו "הקפצה" לא נעימה של האופנוע בעת העלאת הילוכים. לא משנה כמה ניסיתי להחליף הילוכים בסל"ד "הנכון" זה לא ממש סייע, עד כדי כך שלפעמים פשוט בחרתי להחליף אותם עם הקלאץ' כדי להימנע מהקפיצה שקצת הפריעה לי. מצד שני, בכל מה שקורה בהעלאת הילוכים מהרביעי צפונה דרך חמישי-שישי אין שום בעיה, וגם בהורדת הילוכים המערכת עובדת מצויין. מתרגלים גם לזה ואחרי כמה דקות שכחתי מזה לגמרי.

בנוסף, אחטא לאמת אם לא אזכיר שהורדת הילוכים אגרסיבית בעת רכיבה חזקה עלולה לטלטל את האופנוע ולייצר מחאות מהגלגל האחורי אלמלא הרוכב מקפיד להתאים את הסל"ד על ידי גז ביניים, וזאת משתי סיבות: הראשונה היא היעדר של סליפר קלאץ' (מנגנון שמאפשר התאמת מהירויות בעת הורדת הילוכים מסל"ד גבוה), והשניה היא קיומו של אפקט גל ההינע ומנוע הבוקסר שנותן לך "דחלה קטנה" ימינה. זו לא בעיה אם זוכרים את מקומו ומטרתו של ה- R12, וממילא אפשר להתרגל לזה בקלות.

מפה לשם האופנוע מאיץ יפה יחסית לז'אנר, והמומנט שלו שזמין לאורך כל טווח הסל"ד נותן תחושה של מנוע שמושך יפה מאוד. השיוט על הילוך שישי ב-5,000 סל"ד משמעותו בדיוק 150 קמ״ש שזה יפה ונחמד בוודאי לאופנוע נייקד. ל- R12 המבחן אין משקף, אבל אפשר בהחלט לצייד אותו באחד מכמה סוגי משקפים מקטלוג התוספות המקורי, כולל כזה זקוף וגבוה יחסית שאמור לספק אחלה מיגון רוח למי שצריך את זה ופחות אוהב את תחושת הרוח בשיער. המהירות הסופית שלו לפי ספר הרכב עומדת על קצת יותר מ- 200 קמ"ש, אבל אני שמח לבשר שלא היה לי שום חשק לבדוק את העניין.

מקדימה מצוייד האופנוע במזלג הפוך בקוטר 46 מ"מ לא מתכוונן. הבולם האחורי מאפשר להתאים את ה- Preload על ידי ברז הנמצא בצידו הימני של האופנוע, נגיש לרוכב גם בעת רכיבה, לשניהם מהלך יחסית לא ארוך של 90 מ"מ. עוד מקדימה – משכך היגוי מובנה. כל עוד רוכבים על כביש מהיר או בינעירוני במהירות המתאימה – ה- R12 מרגיש הדוק ומתקשר היטב עם הרוכב. אבל ככל שהכביש הופך להיות מפותל יותר והמהירות לא יורדת בהתאם, הוא מאותת בצורה ברורה שהוא לא אוהב שדוחקים אותו. הוא זורם איתך ומשתף פעולה עד גבול מסויים, אבל משם והלאה הוא קצת מתלונן, וזה מתבטא בתחושת נענועי זנב כשדוחקים אותו לסיבובים מהירים ומהלך בולם אחורי שמרגיש קצר מדי כשנוסעים בקצב מהיר מדי.

הפתרון – הורדת קצב. לוקח לי עוד קצת זמן להבין את הקונספט ומאותו רגע הכל מסתדר. המנוע הזה אוהב להיות על המומנט ולא מאיים בשום אזור של טווח הסל"ד. פתח את המצערת באיזי, תן לכוח להגיע בטיימינג שלו כשהסל"ד עולה, ופתאום הכביש נפתח לפניך. זה לא אופנוע שאתה אמור להגיע איתו על 170 לסיבוב חד ואז להוריד במכה 3 הילוכים תוך כדי בלימה… אתה אמור לתכנן קדימה, לקרוא את הכביש, להבין מה הולך לקרות, להגיע בקצב הנכון ובהילוך הנכון, ופשוט להמשיך על הקו. כאן טמונה הייחודיות שלו, וברגע שנכנסים למוד הנכון בראש – הכל מסתדר. עוד עוזרת – מערכת בקרת אחיזה מובנית (נקראת DTC בשפת במוו).

גיאמוטריית ההיגוי ותצורת הגלגלים של ה- R12 תומכת בזה: מקדימה גלגל קדמי 19 עם צמיג בחתך 100/90/19, ומאחור גלגל 16 בשרני עם צמיג בחתך 150/80/16 – תצורה שפחות מוכרת לנו מעולמות אופנועי הכביש המודרנים. אבל ה- R12 הוא כאמור קרוזר רטרו שפונה לרוח הנוסטלגיה, וככזה – הסידור הזה עובד לא רע בכלל. החישוקים הם מאלומיניום, אבל ניתן להזמין אותו עם חישוקי חישורים (שפיצים) שהם בעיני יפים יותר לדגם. על הגלגלים מותקנים צמיגים של ברידסטון מדגם באטלאקס 46, סט שאוחז יפה ובתנאי המבחן לא הייתה לי תחושה של אובדן אחיזה על כביש יבש בשום מקום.

אמרנו קרוזר קלאסי בקצב רכיבה נינוח, ולכן גם זווית ההטייה של ה- R12 רחוקה מלהיות מפרגנת. הפגים הקטנים בקצוות הרגליות מגיעים לאספלט גם בזווית הטיה לא גבוהה במיוחד, אבל גם לזה יש כיף בפני עצמו לראות או להרגיש את הניצוצות – גיצוצות – יוצאים מהרגליות וזה דווקא מגניב כמו שדיווח לי חבר שרכב מאחורי. אבל שימו לב, קחו אותו לכביש מפותל בקצב מהיר ממה שהוא רגיל, תגיעו בקלות למגבלת ההטייה, ומשם אם הקצב לא יואט – אתם תמצאו את עצמכם בבעיה. זה לא אופנוע שנולד לשיפשוף ברכיים.

בכל מה שקשור למחלקת העצירה, הבלמים של ה- R12 עומדים בסטנדרט המחמיר של המותג ועושים עבודה נפלאה לא פחות. מקדימה דיסקים כפולים בקוטר 310 מ"מ עם קאליפרים בעלי 4 בוכנות של ברמבו, ודיסק בודד בקוטר 265 מ"מ מאחור – כולם נשלטים על ידי מערכת ABS לפניות (מכונה ב-במוו בשם ABS Pro).

ה- R12 בתצורה הנמכרת בישראל כולל חבילה המכונה Premium Package, וכוללת כמה מערכות אלקטרוניות שעושות את החיים קלים יותר.

אחת מהן היא Hill Hold – בלם בעלייה (מכונה HSC בשפת במוו) – פיצ'ר מאוד שימושי המאפשר לשחרר את היד של הבלם בעת עצירה. מפעילים אותו בעת עצירה כשהסימן של ה-H מהבהב בלוח השעונים. לחיצה קצת יותר אסרטיבית על הברקס הקדמי והופה, אתה שתול באדמה ויכול להוריד יד מידית הבלם. כדי לבטל את הפיצ'ר הזה צריך ללחוץ לחיצה ארוכה נוספת על הבלם או פשוט לתת גז. זה נחמד, עד שאתה דווקא כן צריך להזיז את האופנוע, למשל כשהחניה שלך קצת בעלייה או קצת בירידה, ואתה רוצה לתמרן החוצה. ואז אם אתה לא שם לב, אתה מוצא את עצמך עם אופנוע שעומד ללא תזוזה… מתרגלים גם לזה.

פיצ'ר נוסף הכלול בחבילה הוא בקרת שיוט הניתנת להפעלה וביטול באמצעות מתגים אופייניים לבמוו בבית המתגים משמאל. בנוסף – חיישני לחץ אוויר מובנים, וינקרים LED המתבטלים מעצמם אחרי פניה, ומחממי ידיים בכידון כסטנדרט. פינוק. המושב העשוי מחלק אחד באופנוע המבחן מרגיש סטנדרטי, ופיסת הנדל"ן שמוקצית למורכב/ת לא גדולה במיוחד. נקודת זכות חשובה לרוכב פוטנציאלי על האופנוע היא גובהו הנוח של המושב – רק 754 מ"מ – מאפשר גם לרוכבים לא הכי גבוהים להניח שתי רגליים בטוחות על הקרקע (וכן, ניתן להחליף את המושב באחד אחר מהקטלוג של היצרן).

כמו שציינתי מעלה, קטלוג האביזרים של הדגם מכיל אינסוף אפשרויות קסטומיזציה החל מכידונים, מושבים, אגזוזים, מגיני מנוע, התקני טלפון, פנסי ערפל, תיקי צד, איבזור נוסף ומה לא. רק תבחרו.

צריכת הדלק (בתנאי המבחן) היתה בערך 17 קילומטר לליטר. נורת הדלק הרזרבי נדלקת באזור ה- 11 ליטר (מה שמשאיר כ- 3 ליטר במיכל + תצוגה של כמה ק"מ עברת מאז). אגב ק"מ – טיפולים כל 10 אלף ק"מ הם בעיני מרווח מעט קצר מדי לאופנוע בנפח הזה, מהמותג הזה, וברמת האמינות הזו.

לסיכום – מדובר בכלי פרימיום הפונה לסגמנט קרוזר רטרו קלאסי לחובבי הסוגה שנוסע יפה מאוד ומרגיש מהודק. אפשר באמת לנסוע איתו בפאן וליהנות איתו בכיף. מה שיעניין את הרוכב הפוטנציאלי הוא לא המהירות הסופית שלו או מה הקו האדום בסל"ד, אלא רכיבה באיזי, תוך כדי הנאה מהדרך ורוכב על המומנט שלא יהיה חסר בשום הילוך. אם זה לקפה עם חברים, אם זה להר ביום שישי, אם זה לסידורים בעיר, ואם זה לבדיקת MRI. האופנוע ממש ממש מרגיש נוח ולא מאיים בשום צורה, מתאים גם לרוכבים ורוכבות מתחילים, וגם לכאלה שמעוניינים לקנות אופנוע שהוא כולו צועק לייף-סטייל וקסטומיזציה מצד אחד, אבל עם כל הפיצ'רים המודרניים של אופנוע של ימינו והאיכות של מותג פרימיום. ממש כייפי ומגניב.

מחירו של ה- R12 בתצורת Pure היחידה הזמינה בישראל עומד על 124,348 ש"ח על הכביש והוא זוכה לשנתיים אחריות ללא הגבלת ק"מ.