קטגוריה: טיפים

רוכבים חמושים – אופציות לנשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע

אני נתקל בשאלה הזו לא מעט בכל מיני קבוצות, ומכיוון שלא מצאתי מקום אחד שבו אפשר למצוא את כל האפשרויות – אמרתי יאללה, נעבוד בשבילכם. אז הנה, קחו דף שמרכז את (כמעט) כל האפשרויות לנשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע.

יש מספר שיטות לנשיאת אקדח בעת רכיבה על אופנוע. חלקן טובות יותר, חלקן פחות. חלקן מוסלקות יותר וחלקן פחות. חלקן מאפשרות נגישות מהירה יותר, וחלקן פחות. מצאו את זו שהכי מתאימה לכם.

חשוב מאוד: כל הוראות הבטיחות שאתם מכירים לגבי שימוש בנשק חם תופסות גם כאן. אני לא בא ללמד אתכם איך להתנהל עם הנשק, זה עניין שלכם עם עצמכם. אבל בכל מקרה – הקפידו על הוראות הבטיחות והתייחסו לכל נשק כאל נשק דרוך. בנוסף זכרו – נשק לא יוצא מהנרתיק ללא סיבה, וכדאי שהיא תהיה סיבה טובה. הרגולטור שש ושמח לשלול לכל אחד ואחת מאיתנו את הרישיון על כל פיפס, אל תהיו טפשים ואל תכניסו את עצמכם למצב שרק יסבך אתכם.

אגב, אם עוד לא קראתם – כדאי מאוד להתייחס לשאלות חשובות בהקשר לרכיבה חמושה, נקודות חשובות שצריך לתת עליהן את הדעת.

כל היתרונות והחסרונות הרשומים מטה מתייחסים בעיקר לשימושיות של אותה שיטת נשיאה בהקשר של רכיבה על אופנוע. מה שטוב להליכה ברגל לא בהכרח יתאים לרכיבה על אופנוע – ולהיפך. בכל מקום שחיוויתי את דעתי האישית – ציינתי זאת בבירור. כל הכתוב מטה נועד להגברת המודעות שלכם. תקראו, תחליטו מה הכי טוב לכם, ותתאמנו בהתאם.

יאללה נתחיל:

נרתיק פנימי – נשיאה בשעה 3 או 4 לימניים או שעה 9 או 8 לשמאליים

מדובר בנרתיק פנימי בתוך החגורה (מה שמכונה Inside-the-waistband או IWB בקיצור) המתחבר אליה במיקום הסטנדרטי, בין החגורה והמכנס לבין גוף הרוכב. אין ספק שזו השיטה הכי קלה ופשוטה, במיוחד למי שעולה ויורד מהאופנוע הרבה פעמים במהלך הנסיעה ועובר ממצב רכיבה למצב הליכה וחוזר חלילה.

אפשר לשאת את הנרתיק הפנימי בשעה 3 (או 9 לשמאליים), וגם להעביר אותו מעט אחורה לשעה 4 (או 8 לשמאליים).

מקור לתמונה

לשיטת נשיאה זו יש מספר יתרונות וחסרונות.

יתרונות:

  • החנויות והאתרים מלאים בנרתיקים פנימיים, המגוון עצום, המחירים לא יקרים, וקל ונוח להשתמש בהם. יש כאלה מעור, יש מפלסטיק (קיידקס), יש היברידיים, יש עם נעילה או בלי, יש אפילו כמה רמות נעילה.
  • יחסית קל מאוד להסליק את האקדח מתחת לחולצה או מתחת למעיל.
  • קל מאוד לעבור בין סיטואציה של רכיבה להליכה או כל שימוש אחר, ואין צורך להחליף צורת נשיאה או נרתיקים כשיורדים מהאופנוע. הכלי נמצא בנרתיק, קבוע, והוא עליכם, ואין צורך לחשוב פעמיים.
  • תלוי בנרתיק – יתכן שיאפשר נשיאת מחסנית נוספת.

חסרונות:

  • ממקם את הנשק באזור עצמות האגן. עלול להיות בעייתי במקרה תאונה, בה קיימת סכנה משמעותית לשבר או ריסוק של עצמות האגן/מפרק ירך, תלוי בקינמטיקה שלה.
  • שליפה תדרוש לרוב הרמת מעיל או חולצה ביד אחת כדי לחשוף את הנשק, ואז שליפה ביד השניה. לגבי דריכה ותפעול – כאן כל אחד והשיקולים שלו.
  • ככל שהאקדח גדול (ארוך) יותר, כך פחות נוח להכיל את כל אורכו בתוך המכנסיים במיוחד כשתנוחת הרכיבה שפופה קדימה. אפשר לפתור את זה על ידי שימוש בנרתיק שמציב את האקדח גבוה יותר בתוך החגורה, או להשתמש באקדח שהוא בקטגוריית הקומפקט או סאב-קומפקט.
  • אמנם יש נרתיקים פנימיים שיש להם איבטוח ברמה כזו או אחרת לנשק עצמו, אבל הם פחות נפוצים מנרתיקים חיצוניים עם נעילה. אם נעילה היא חשובה לכם – חפשו נרתיק פנימי שיש לו נעילה או עברו לנרתיק חיצוני עם נעילה.
  • ההסלקה עלולה להיפגע עם תנועות הגוף, רוח שמסיטה את המעיל או הלבוש העליון.
  • לוודא שהנרתיק מחובר בצורה מאובטחת לחגורה, אחרת יהיה אפשר לשלוף את כולו החוצה כולל הנשק במשיכה חזקה.
  • נשיאה פנימית עלולה לאורך זמן לקרוע את החולצה או את המכנס בנקודת המגע עם קצה הקנה או עם הכוונת.
  • נשיאה פנימית – במיוחד בחום של הקיץ המהביל הישראלי – חושפת את המתכת של האקדח ללחות, הזעה, מליחות ועוד. דורשת ניקוי תכוף יותר.

לדעתי האישית – בעיני זהו פתרון שעושה שילוב מצויין בין נשיאה יומיומית מוסלקת טובה מצד אחד, שימושיות טובה מצד שני, ונוחות נשיאה מצד שלישי כשאלטרנטיבה אחרת היא שימוש בנרתיק חיצוני לאותה מטרה.

נרתיק פנימי – נשיאת אפנדיקס

שיטה זו היא המשך ישיר של שימוש בנרתיק פנימי, אבל עם וריאציה הנקראת נשיאת אפנדיקס (נקרא גם Appendix Inside the Waistband או AIWB), בה הנרתיק נמצא מקדימה באזור השעה 1 או 2 לימניים (10 או 11 לשמאליים), או אפילו ממש מקדימה בשעה 12.

לרוב, לנשיאה זו משתמשים בנרתיק יעודי למטרה זו, אבל יש נרתיקים רב-שימושיים שאפשר למקם אותם גם בצד וגם באפנדיקס, כך שניתן להחליף בין השיטות בהתאם לסיטואציה.

מקור לתמונה

יתרונות:

  • יש מגוון נרתיקים רב.
  • מאפשרת הסלקה מעולה.
  • הנשק נמצא בחזית שלך, אתה מודע אליו ויכול להדוף כל ניסיון לחטיפה של הנשק בצורה טובה יותר מאשר מהצד או מאחור.
  • הנשק מוחזק בלחץ בין החגורה לבין גוף הרוכב, ולכן סיכוי קטן יותר להשתחרר סתם ככה ממקומו.
  • מעולה לשימוש יומיומי.

חסרונות:

  • בעיקר בהקשר לרכיבה על אופנוע – ככל שהאקדח גדול יותר ותנוחת הרכיבה שפופה יותר, או לאנשים עם כרס – כך נשיאה באפנדיקס עלולה להיות לא נוחה עד כדי לא שימושית בעת רכיבה על אופנוע.
  • בנוסף, בעוד שבעת הליכה רגילה אין שום בעיה, נשיאת אפנדיקס על אופנוע תהיה יותר בעייתית לשליפה מאשר נשיאה "מסורתית" בשעה 3/9, ולכן נאבד מזמן תגובה (בוודאי ככל שתנוחת הרכיבה שפופה יותר). בכל מקרה – נשיאה כזו על אופנוע דורשת אימון לשליפה יעילה.
  • נשיאת אפנדיקס שורטת את מיכל הדלק של האופנוע. תשים כמה מדבקות שתרצה, שים את המעיל מעל – לא יעזור כלום. אם תנוחת הרכיבה שלך על האופנוע שפופה – בסופו של דבר יווצרו שריטות בגלל המגע בין קת האקדח לבין מיכל הדלק.
  • ממקם את הנשק קרוב מאוד לאזורים "בעייתיים", ובעת נפילה עלולה להיווצר פציעה לא נעימה – לאו דווקא מפליטה אלא מעצם החבטה של האקדח באזורים הקדמיים של הבטן התחתונה והמפשעה.

המשך…

רוכבים חמושים – שיקולים לנשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע

מאמר זה משמש כנקודת התחלה למאמרים נוספים שיעלו בהמשך בנושא נשיאת נשק בעת רכיבה על אופנוע. הוא מתייחס בשלב הראשון לנשיאת אקדחים בלבד ולא לנשק ארוך.

שווה לקרוא.

הסלקת הנשק

בעוד שבמדינות רבות בעולם (וגם בחלק ממדינות ארה"ב) מי שרוצה לשאת נשק ויש לו רישיון לנשק חייב להצטייד ברישיון מיוחד שמאפשר לו לשאת את האקדח בצורה מוסלקת – בישראל הבחירה איך לשאת את הכלי היא בידי האזרח. האם הוא יהיה חבוי, מוסלק, מתחת לחולצה או בנרתיק שלא נראה לעין (כמו נרתיק כתף או בתוך פאוץ')? או האם דווקא גלוי, בחוץ, לעיני כל?

לכל אחת מהשיטות האלה יש יתרונות וחסרונות וחשוב לאזרח להחליט עם עצמו מה יותר חשוב לו.

צריך לזכור שככל שהאקדח גלוי יותר כך הוא הופך את האזרח החמוש למטרה פוטנציאלית למפגע שירצה להוריד קודם את מי שמהווה סיכון עבורו. בנוסף, הוא גם מהווה מטרה לניסיון חטיפת כלי נשק. חטיפה עלולה להפתיע אתכם בבית קפה כשאתם יושבים עם האישה או חברים, במסעדה, בדרך לאופנוע, או אפילו על האופנוע כשאתם עומדים בפקק ומישהו בא מאחוריכם בזווית שנמצאת מחוץ לשדה הראייה שלכם והוא חוטף לכם את הנשק מהנרתיק (או את הנשק ביחד עם הנרתיק).

רוצה שלא ידעו שאתה חמוש? הסלק את הנשק.

מצד שני, נשק גלוי מאפשר לרוב גם שליפה מהירה, וזה עשוי להיות שימושי בתרחישים מסויימים. ולהיפך – ככל שהנשק מוסלק יותר כך, לרוב, יקח קצת יותר זמן כדי להוציא כדור ראשון.

שימושיות בכלי הנשק

האם אתם צריכים להוציא כדור ראשון תוך 0.7 שניות? כנראה שלא, אלא אם אתם יורים תחרותיים או משרתים בכוחות הבטחון ביחידות מיוחדות. אבל בכל זאת, גם בשימוש אזרחי, צריך לדעת שככל שהאקדח והמחסניות יותר נגישים לשליפה, דריכה, החלפה, שימוש – כך זמן התגובה של האזרח החמוש (בהנחה שהוא מאומן ומיומן) יורד. הרגע דיברנו על זה.

ולהיפך – ככל שהנשק חבוי יותר, מוסלק יותר, נמצא בתוך תיק וכו' – זמן התגובה עשוי להתארך אפילו מעבר למה שסביר.

מצד שני, כפי שציינתי קודם – ככל שהנגישות גדלה, כך גדל הסיכון, ולכן חשוב לאזן בין השניים לפי הצרכים של האזרח.

תרחיש ייחוס לרוכב אופנוע

אזרח חמוש שהוא גם רוכב אופנוע נמצא מצד אחד במצב של יתרון כיוון שהוא יכול להגיע מהר יותר לזירת אירוע. מצד שני, אנחנו גם נמצאים בעמדת חסרון – העובדה שאנחנו נמצאים על אופנוע מחייבת אותנו שימוש בידיים כדי לשלוט בכלי (בניגוד להולך רגל או נהג רכב), ולכן בהנחה שמדובר באזרחים חמושים שאינם "עובדים" בזה, רוכבנו מן הסתם לא מתורגלים לפעול תוך כדי רכיבה (כמו למשל שוטרי יס"מ או יחידות אחרות). בואו נודה על האמת – אף אחד מאיתנו לא הולך לירות תוך כדי רכיבה. זה פשוט לא יקרה.

אזרח חמוש – בהיותו אזרח ולא שוטר או איש כוחות הבטחון – לא אמור ביום יום להיות במצב של דריכות 10 מתוך 10 ולהגיב במיידיות לכל קריאה ולכל אירוע. אם במקרה עברנו שם – מילא. אבל זה לא אומר שבעת אירוע אנחנו עולים על הכלי ונותנים פול גז כדי לטפל במצב, לפחות זה לא מצופה מאיתנו.

ולכן, כל אחד צריך לחשוב עם עצמו האם בעת קרות אירוע הוא הולך לתפעל אקדח תוך כדי רכיבה? איך הוא הולך לשלוף ביד ימין (או שמאל) ולדרוך ביד אחת? מה עם השליטה על האופנוע? האם הוא הולך "לזרוק" את האופנוע בצד ולהסתער על המפגע, או שמא קודם יעצור בבטחה, יבצע פריקה מהכלי, ישתמש באופנוע כמחסה, ואז למעשה יצטרף לכוחות אחרים שממילא נמצאים רגלית באירוע?

תרגול תרחישים

כל שיטת נשיאה, לא משנה כמה היא נוחה, חייבת להיות מלווה בתרגול של שליפה, דריכה וירי (לפחות יבש). רכיבה משנה את תנוחת הגוף, את טווחי התנועה ואת הזמינות של הידיים. אין קיצורי דרך.

לצערנו, בישראל החוק אוסר על תירגול עצמאי שלא במסגרת של תירגול מסודר במטווח עם הקפדה על כל הוראות הבטיחות. לכן חשוב להשתתף באימונים מסודרים ולתרגל את עצמכם על יבש ועל רטוב ועם הציוד שאתם רוכבים איתו. פנו למטווח שאתם מכירים, דברו עם מדריך ירי, תאמו לעצמכם אימון אחת לכמה זמן כדי להתייחס ספציפית לשימושיות עם ציוד רכיבה על אופנוע.

מעברים

הכוונה היא במעברים בין מצבי נשיאה. לדוגמה – אתה רוכב עם נרתיק ירך וזה סופר נוח לך לרכיבה. אבל מיד בסופה אתה צריך להיכנס לפגישה עסקית או סתם לטייל בקניון. פתאום נרתיק ירך כבר לא כל כך מתאים נכון? אז לאן תעביר את הנשק? סתם לחגורה בלי שום נרתיק, מתחת לחולצה? לכיס? לתיק?

שיקולי מעבר עשויים לקבוע עבורנו את שיטת הנשיאה המועדפת, ואם השימוש שלכם כולל גם מעבר בין מצבים שמונעים נשיאה בצורה מסויימת, זה עשוי להטות את הכף לכיוון שיטת נשיאה אחרת גם אם לא הייתם בוחרים דווקא בשיטה הזו מראש.

נעילה/איבטוח

מסתובבים באזור הומה אדם? נוסעים בפקקים? יורדים מהאופנוע והולכים הרבה ברגל? קחו את זה בחשבון.

נרתיק עם נעילה או איבטוח מאפשר הגנה טובה יותר של הנשק בעיקר מפני ניסיונות חטיפת נשק או במקרה תאונה. מצד שני זה מעט פוגע בזמן התגובה אלא אם אתם ממש מיומנים. יש נרתיקים שבהם יש נעילה ברמות שונות, אבל ישנם גם נרתיקים שבהם אין שום איבטוח. לא בטוח שזה המצב המועדף. קחו את זה בחשבון.

נוחות נשיאה

אם המיקום או הזווית של האקדח בשיטת הנשיאה גורם לרוכב חוסר נוחות – לא עשינו בזה כלום. יש נרתיקים שמאפשרים שינויי זווית בהתאם לתנוחת הרכיבה – החל ממצב שבו הנשק מאונך לקו החגורה, או נוטה קדימה/אחורה אפילו עד מצב אופקי. בנוסף, יש נרתיקים שמאפשרים הנמכה או הגבהה של הנשק מול קו החגורה. בדקו אותם.

נוחות הנשיאה מתחברת גם לנגישות של הכלי ולזמן תגובה ראוי. אין ספק שהכי נוח לשאת את הכלי בתוך תיק גב… אבל האם תוכל לשלוף אותו בזמן סביר? כנראה שלא.

ולא פחות חשוב – אני מחזיר אתכם לעניין המעברים בין מצבים. מה שנוח לרכיבה עשוי להיות בלתי שמיש לחלוטין למצב הליכה, למצב ריצה, או לפגישות עסקים – ולהיפך.

נשיאה עם כדור בקנה

רלוונטי במיוחד ברכיבה. מכיוון שאנחנו על האופנוע צריכים להחזיק יד אחת על הכידון (ולרוב יד ימין כדי לתפעל את המצערת ואת הברקס הקדמי) – יהיה לנו יותר קשה לבצע דריכה.

האם זה אומר שנעבור לנשיאת הנשק עם כדור בקנה? לא בטוח.

מצד אחד נשיאת עם כדור בקנה ללא ספק מפשטת ומקצרת משמעותית את תהליך הוצאת הכדור הראשון.

מצד שני, היא מעלה משמעותית את רמת הסיכון, לא רק בשיטות נשיאה שבהן הנשק לא מקובע היטב אלא בעיקר בכל מה שקשור למודעות של האדם שנושא את הנשק. נשיאת נשק עם כדור בקנה דורשת שינוי תודעתי.

לכן שאלו את עצמכם: האם אני מספיק מיומן ומאומן לעשות זאת מבלי לסכן את עצמי ואת הסובבים אותנו?

בטיחות פסיבית

האם שיטת הנשיאה שלכם מספקת הגנה על אזור ההדק מפני לחיצה מזדמנת? זה סופר חשוב, במיוחד כשמדובר על נשיאה של כלי עם כדור בקנה, ובטח כשמדובר על אקדח מסוג סטרייקר שבו אין פטיש ולכן לרוב גם אין נצרה. אתה לא רוצה לשאת את האקדח בכיס ובטעות לפלוט כדור רק כי התיישבת על כיסא…

לא לזלזל, זה חשוב מאוד.

תאונות דרכים ומצבים לא צפויים של אבדן שליטה על האופנוע

חשוב לזכור שמלבד היתרונות והחסרונות של כל שיטת נשיאה יש לחשוב גם על אירועים בלתי צפויים, ובעיקר – תאונת דרכים בה הרוכב לא יהא בעל מסוגלות או הכרה להתייחס לעצם היותו חמוש. החלקת וקמת מיד על רגליך כדי למצוא את הנשק שעף לך? זה דבר אחד. אבל הרבה תאונות מסתיימות בתוצאות אחרות לצערנו, ולפעמים הרוכב מתעורר בחדר המיון כשרק אז הוא מגלה שהנשק שהיה עליו או לצידו לא נמצא שם…

החוק היבש נתון לפרשנות משפטית, והרגולטור ישוש וישמח ממש לקחת מכל אחד ואחת את הנשק שלו. גם אם תצאו זכאים – האם אתם רוצים להיכנס לסרט הזה?

שיטות נשיאה מסויימות יבטיחו שהכלי ישאר צמוד אליכם גם אם תעופו מהאופנוע, או לפחות לא יתפזר לאלף חלקים במרחק של עשרות מטרים מכם.

כובע זיהוי או אמצעי זיהוי אחר

כובעי זיהוי הם עניין חשוב (וגם עולים גרושים). צריך שיהיה עליך אמצעי לזהות את עצמך כדי להימנע מירי דו-צדדי קטלני.

איפה תניח אותו? איך תשלוף אותו ברגע האירוע בזמן סביר?

בלאי ציוד

שימו לב שהציוד (נרתיקים, פאוצ'ים, רצועות) נשחק עם הזמן. רכיבה חושפת את כל אלו לחום, זיעה, אבק, גשם ורוח, וחשוב לבדוק תקינות של תפסים, תפרים וסגירות אחת לכמה חודשים.

תופסני פלסטיק – במיוחד של מוצרי זבל סיני – עלולים להיות עדינים במיוחד ולהיחלש עם הזמן. בדקו אותם באופן קבוע.

ווסט מתנפח

כדאי לבדוק מראש כל שיטת נשיאה מול ווסט מתנפח. יש מקרים שבהם הניפוח עלול להפריע לנשיאה או לשליפה, או לגרום לשליפה מסוכנת – במיוחד כשמדובר בנשיאה על הגוף באזור פלג גוף עליון. אתה לא רוצה למצוא את עצמך עם צלעות סדוקות או שבורות אחרי ניפוח ווסט רק בגלל שנשאת את האקדח במקום בעייתי.

אם אתם לא בטוחים – גשו לחנות היבואן של המוצר, התייעצו עם מישהו שם שמבין איך הווסט מתנפח, ואם צריך – בקשו דמו של ניפוח כשהאקדח עליכם.

כל אלה נקודות חשובות שצריך לתת עליהן את הדעת.

עכשיו בואו נמשיך לרוכבים חמושים – כך תשאו את הנשק שלכם על האופנוע

מיצו רוכב עם קסדת Caberg Drift Evo 2

ביקשתם אז הנה, אני שוב מקריב את עצמי עבורכם הקוראים, כדי לכתוב לכם סקירה על אחת הקסדות המסקרנות שהגיעה ארצה בשנה האחרונה – קסדת הדגל של היצרן האיטלקי Caberg – היא ה- Drift Evo 2. אוף העבודה הזו ממש קשה. הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת מעצמי.

רכבתי לפני כמה שנים עם הדגם הקודם של קאברג – ה- Drift Evo הראשונה. הקסדה מצאה חן בעיני מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי עוד אחת (כן, זו מחלה מאובחנת, אל תשאלו שאלות LOL). כעת, עם הגעתה של הגירסה החדשה הנקראת בפשטות Drift Evo 2 שמחתי על ההצעה לנסות גם אותה ולספר לכם על התרשמותי ממנה.

מה שהופך אותה, בעיני, למיוחדת הוא שני דברים: הראשון הוא המחיר האטרקטיבי והשני הוא פיצ'ר בטיחות חדש וייחודי. מיד נרחיב.

אז הנה, קבלו.

לדריפט איבו 2 המיובאת ארצה ע"י שחורי תקשורת יש 2 גירסאות: הראשונה גירסה בה המעטפת עשויה פיברגלס במגוון צביעות, והשניה גרסת קרבון הקיימת בשלוש צביעות – אותה בדקתי. הקסדה תואמת כמובן את התקן האירופאי העדכני ביותר למיגון קסדות – ECE 22.06.

בקופסה תמצאו פאוץ' נשיאה, את הקסדה עצמה, משקף פינלוק שאותו מרכיבים בחלקו הפנימי של המשקף הראשי של הקסדה ושאמור למנוע אדים על המשקף בעת רכיבה בחורף, סנטרון לסגירת האזור שמתחת לסנטר ברכיבה בחורף וספרוני הדרכה.

המשך…

מיצו רוכב עם קסדת Alpinestars Supertech R10

חברת Alpinestars האיטלקית ידועה כמובילה בתחום ציוד הרכיבה לאופנוענים ובליין המוצרים שלה נמצא את כל הקטגוריות מכתף ועד כף רגל, עם חליפות מירוץ, מעילי רכיבה, מכנסי רכיבה, כפפות, נעלי ומגפי רכיבה, מגינים, ואף טכנולוגיה מתקדמת בדמות אפודים וכריות אוויר מתנפחות אלקטרונית. וכעת – גם הראש.

עבור אלפינסטארס (שכבר הוציאה בעבר קסדות לרוכבי שטח) זו ירייה ראשונה בתחום קסדות הכביש. הם לא התבלבלו וכיוונו היישר אל הטופ של הקטגוריה הבכירה של הקסדות, עם קסדת כביש סופר ספורטיבית, והמיועדת – במילים שלהם עצמם – לרוכבי מסלול מקצועיים. נכון, אפשר (כמוני וכמו רוכבים חובבנים אחרים) לרכוב איתה גם ביום יום על אופנוע כביש. אבל המטרה העיקרית שלה, המטרה עליה הם הציבו את הכוונת, היא לשמש באמת את רוכבי הקצה המקצוענים, וכדי לעמוד ביעד שהציבו לעצמם הם השקיעו לא פחות מ- 10 שנות פיתוח ומחקר אינטנסיבי תוך שיתוף פעולה עם רוכבי ה MotoGP המובילים בעולם.

אז האם הם הצליחו? האם זה ניסיון "טוב" לקסדת כביש ראשונה? האם באמת ובתמים יש לנו כאן קסדה שהיא שוברת שיוויון אמיתית ושבאמת מצליחה לפגוע בול בפוני של הטופ של הליגה הבכירה?

בואו נראה.

כשהקסדה רק פורסמה לראשונה, היא יוצרה במהדורה מוגבלת של 200 יחידות בלבד, מה שכמובן הגביר את הסקרנות סביבה. לא הצלחתי לשים ידי על אחת מהן כשהן רק הגיעו לראשונה ארצה, אבל יום אחד בעת ביקור אצל ידידי ינון מחנות מוטושופ באילת נתקלתי במלאי לא צפוי של הקסדה – שעד אותו רגע ראיתי רק בתמונות אבל תמיד רציתי לבדוק. ולכן כשינון שלף בנונשלנטיות את הקסדה מהקופסה – בלעתי את הרוק, שלפתי מהכיס סטיפה של הרצלים – ולא מעט מהם – וקניתי לעצמי את ה- R10 בגירסת הקרבון השחורה (עוד על ההבדל בין הגירסאות בהמשך).

ישששש!

ראשית – הצורה.

אחד הדברים שישר שמים לב אליהם ישר כששולפים אותה מהקופסה ומהפאוץ' המהודר (שעשוי משתי שכבות בד, בחיי) ומחזיקים לראשונה את ה- R10 ביד הוא המבנה האווירודינאמי יוצא הדופן שלה המתבטא בספויילר גדול עם כנפונים צדדיים בחלקה האחורי. לדברי אלפינסטארס מדובר בפיתוח שנעזר לא רק בניסיון מתמשך על מסלולי המירוצים אלא עשה שימוש גם במנהרת רוח. הצורה הסופית שהתקבלה היא קסדה בעלת צורה מאורכת. בנוסף, היא מרגישה קלה בצורה משמעותית מקסדות אחרות ששמתי על הראש. או שאולי זו רק ההתלהבות שלי? רציתי לבדוק אותה באותו רגע אבל רצה הגורל ובאותה נסיעה לאילת הייתי דווקא עם אופנוע מז'אנר אופנועי האדוונצ'ר, כך שהעדפתי להתאפק ולשמור את הרכיבה הראשונה שלי עם ה- R10 לזמן שאחזור למרכז ואוכל סוף סוף לעלות על אופנוע ספורטיבי יותר – כראוי לרכיבה ראשונה עם הקסדה המסקרנת.

אגב, התמונות שאצרף כאן הן של הקסדה בצביעת הקרבון + אדום של חבר. במקרה, יש עליה גם דיבורית מדגם פאקטוק פרו של קארדו, עליה נעשה סקירה נפרדת בהמשך.

אז המתנתי בסבלנות עוד כמה ימים אבל סוף סוף הגיעה העת ואני עולה עם ה- R10 על הפניגאלה V4S שלי. כידוע, רושם ראשוני הוא חשוב, והדבר הראשון שאני מרגיש אחרי שאני חובש אותה ומתפנה להתבונן לצדדים – פרט למשקלה הקל – הוא ששדה הראייה שלי נפתח לצדדים ומעלה בצורה פנומנלית (וארחיב על כך בהמשך). אציין למען הדיוק שמשקלה של הקסדה לא באמת שונה מהותית מקסדות טופ אחרות שבדקתי, ואם יש הבדל מדובר בכמה עשרות גרמים לפה או לשם, וכמובן שהתקנת דיבורית מוסיפה עוד כמה גרמים לקסדה. עם זאת, היא באמת מרגישה קלילה. המשך…

על מערכות בלימה באופנועים

בעקבות פניות שקיבלתי בנושא בפרטי ובדף הפייסבוק שלי, החלטתי להקדיש קצת זמן כדי לחקור, לתאר ולדון בנושא הלכאורה פשוט כל כך אבל שהוא למעשה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים – מערכות בלימה באופנועים, כמו שעשיתי בעבר עם מערכות פליטה ועוד. המטרה היא לייצר מאמר שמדבר בקצרה על כל רכיב במערכת ומסביר קצת על המושגים השונים.

מפה לשם קצר זה לא, אבל אני חושב שהוא יכול לשפוך קצת אור על הנושא. תזרמו איתי, וכרגיל אשמח לקבל תגובות או הערות/הארות בחלקו התחתון של העמוד.

מערכת הבלימה מחולקת למספר חלקים המצויינים כאן בסדר יורד ממקומם על האופנוע:

  • משאבות בלם שאליהן מחוברות ידיות בלם
  • צינורות בלימה בהם זורם נוזל בלם שמעביר את עוצמת הבלימה
  • דיסקי בלימה שמולם מתחככות רפידות הבלימה
  • רפידות בלם שמתחככות מול הדיסקים כדי לייצר את כוח העצירה
  • קאליפרים בהם מותקנות רפידות בלם הלופתות את דיסקי הבלימה
  • מערכות ABS ממוחשבות כאלה או אחרות ששולטות על נעילת גלגלים ועוד

לפני שנתחיל – חשוב מאוד להוסיף הערת אזהרה: מערכת הבלימה היא לא משחק ילדים. לא נוגעים במרכיביה אם אתם לא עוסקים בתחום ואם אין לכם הכשרה של מכונאי רכב/אופנועים ואת הידע המתאים. אתם לא רוצים שרכיב כלשהו יקרוס לכם בדיוק ברגע שאתם צריכים אותו, ואתם בטח לא רוצים לרכוב על אופנוע שמי שטיפל לו בברקסים עשה זאת עם אטב כביסה, חתיכת פסטרמה, ותרסיס שמן – כשהוא חמוש בידע נרחב אחרי צפייה בסרטון שצולם הועלה על ידי דביל ביוטיוב או טיקטוק. זה לא משחק!

יאללה נתחיל מלמעלה:

משאבות בלם

ברובם המכריע של האופנועים ידית הבלימה השולטת על הבלם הקדמי נמצאת על הכידון בצידו הימני, ואילו הרגלית השולטת על הבלם האחורי נמצאת באזור הרגלית הימנית, לשימוש באמצעות רגל ימין. בקטנועים לעיתים המיקום של דוושת הרגל מועתק לידית האחיזה השמאלית, כך הרוכב מפעיל את הברקס הקדמי באמצעות הידית הימנית, ואילו את הברקס האחורי באמצעות הידית השמאלית.

כאשר הרוכב רוצה לעצור, הוא צריך למעשה להפעיל חיכוך של רפידות בלם על גבי דיסק הבלימה, וככל שהחיכוך הזה גדול יותר כך עוצמת הבלימה גדלה (עד לגבול מסויים). לשם כך הוא לופת ולוחץ על ידית בלם (או דורך על דוושה). הידית הזו מחוברת למשאבת בלם (באנגלית – Master Cylinder), והכוח המופעל עליה עובר בצורה הידראולית דרך צנרת בלימה אל הבוכנות בקאליפרים. תוצר נלווה של פעולת הבלימה הוא חימום משמעותי של מרכיבי מערכת הבלימה – דיסקים, רפידות, קאליפרים ונוזל בלם.

יש מספר סוגים של משאבות בלם:

באופנועים פשוטים יותר באופנועים "של פעם" מותקנת לרוב משאבת בלם אקסיאלית – או צירית – רגילה, שלרוב מספקת כוח בלימה סביר אבל מה שהיה טוב לאופנועי ספורט של שנות ה- 90 שהחזקים בהם הוציאו 100 כ"ס ושקלו מעל 200 ק"ג, פחות טוב לאופנועים של ימינו שמוציאים מעל 200 כ"ס, שוקלים 180 ק"ג ונוסעים הרבה יותר מהר… במשאבה זו הלחיצה על ידית הבלם מפעילה כוח ב- 90 מעלות מכיוון הלחיצה, במקביל לקו של הכידון לעבר הבוכנה, ולכן לרוכב יש תחושה פחות מדוייקת של עוצמת הבלימה בעת בלימה חזקה מאוד. משאבת בלם צירית אמנם עובדת לא רע, אבל היא נחשבת פחות "מקצועית" (ויש שיגידו פחות חזקה) ממשאבת בלם רדיאלית שעליה נדבר מיד.

לדוגמה – משאבת בלם קדמי אקסיאלית. ראו את החיצים:

בימינו, באופנועים בעלי אופי ספורטיבי (ולרוב גם כאלה ממותגים יקרים יותר), מותקנות משאבות בלם מסוג רדיאלי שנחשבות להרבה יותר מקצועיות מאשר משאבות ציריות עליהן דיברנו הרגע. במשאבות רדיאליות כאשר הרוכב לוחץ על הידית, הלחץ על המשאבה מגיע בקו ישיר עם תנועת הידית, ובעצמה ישירה לעוצמת הלחיצה של הרוכב, מה שבתורו נותן לרוכב המיומן תחושה טובה יותר של הכוח שהוא מפעיל על הידית בכל טווח הבלימה. בנוסף, בגלל שמדובר בטכנולוגיה שהיא יחסית חדשה בעולם הדו-גלגלי, המבנה והחומרים מהם עשויות משאבות בלם רדיאליות הם ממילא טובים יותר מאשר משאבות אקסיאליות "פשוטות" של פעם (מה שלרוב מתורגם למחיר יקר יותר של כל מערכת הבלימה).

לדוגמה – משאבת בלם קדמי רדיאלית. גם כאן ראו את החיצים:

המשך…

מיצו רוכב עם קסדת Shoei X-SPR Pro

זה מסוג הפוסטים שאני אוהב לכתוב, כשהסיבה העיקרית לכך היא העובדה שמדובר במוצר שאני משתמש בו ברמה היומיומית.

לא אכחיש שאני אוהב את מותג שואי. זה התחיל לפני לא מעט שנים עם ה- X-Spirit המעולה שלהם שרק הפכה להיות יותר ויותר טובה עם השידרוגים שהם עשו להן בין הדורות השונים של הדגם. כבר כתבתי על כך בעבר, שווה לקרוא. אחרי דגם ה- X-Spirit 3 המעולה שלהם, ולאור החלפת התקן האירופאי המוביל בנושא מיגון קסדות והמעבר ל- ECE 22.06 (אגב, הקסדה עומדת גם בתקן FIM) יצרה שואי את הדור האחרון והחדש ביותר של קסדות הטופ שלהן המיועדות לרכיבה ספורטיבית, הרי הוא ה- X-SPR Pro.

שואי חברה, שוב, למארק מארקז שכולם מכירים מליגת מירוצי ה-מוטוג'יפי. מארקז שמתהדר במספר המתחרה 93 מפרסם עבורם את המותג אבל גם נותן את שמו לשואי, ובזכות ההישגים המרשימים שלו יכול היצרן להתהדר בחיבור עם אחד הרוכבים המוכשרים ביותר בעולם. לדברי שואי, כל אלמנט ורכיב בקסדת הדגל שלהם נבדק ונבחן על מסלול המירוצים ועל ידי רוכבים מהשורה הראשונה (גם אלכס מארקז, אח של, וגם פביו די ג'יאנאנטוניו, כולם רוכבי מוטוג'יפי), והתוצר הוא קסדה שלא רק משמשת כקסדת מירוצים ורכיבה ספורטיבית אלא מהווה את קסדת הדגל של היצרן.

ה- X-SPR Pro איננה קסדה זולה, אבל היא פחות יקרה מקסדת הדגל של המתחרה הגדול שלהם (אראי עם ה- RX-7V), וגם זולה מקסדות טופ אחרות (כמו ה-פיסטה של AGV או ה- R10 החדשה של אלפינסטארס עליה תעלה כתבה בקרוב). למרות מחירה הלא-נמוך, היא עדיין נמצאת בהישג יד של רוכבים בישראל שחלקם כמובן רוכב על אופנועים שעולים לא מעט. ובכל זאת, מדובר בלא מעט כסף – כ- 3,000 ש"ח לדגם בצביעה חלקה, וכ- 3,800 ש"ח לדגם בדוגמת צביעה ספורטיבית (ויש לא מעט כאלה, כמיטב המסורת של שואי). מחירים אלה הם המחירים שמפורסמים באתר היבואן (אבזריון), אבל הם כמובן עשויים להשתנות ולעיתים יש גם אחלה הנחות. שווה לבדוק לפני שקונים.

הערה: אני נותן פה לינקים לאתר של היבואן בישראל, אבל אין לי אינטרס כאן, תקנו את הקסדה איפה שהכי נוח לכם, והכי חשוב – תעשו סקר שוק ותבדקו בטלפון או בסניפים עצמם האם אין במקרה איזה מבצע נקודתי.

אני רכשתי לעצמי את הקסדה מתישהו בתחילת השנה, ממש כשהיא הגיעה ארצה. בחרתי בצביעה שנקראת Marquez Dazzle TC-10 שמתהדרת בשילוב של אדום מקושקש על רקע כחול כהה, כשה- 93 של מארקז קצת נעלם מן העין (אני אישית פחות אוהב את המיתוג הזה של ה- 93, אבל זה עניין אישי שלי). מידת הקסדה שלי היא מדיום, וזו המידה שתמיד מתאימה לי בכל ליין הקסדות של שואי, וגם כאן היא יושבת לי בול על הראש.

כשמחזיקים את הקסדה ביד ובוחנים את המבנה שלה מרגישים שזו שואי. איכות החומרים, איכות החיבורים, איכות הצביעה והלכה החיצונית, המיתוג, סגירת המשקף, הרצועה, תחושת הריפוד הפנימי, פתחי האיוורור – הכל משדר Shoei. אתה מרגיש שזה לא זבל סיני, אלא מוצר פרימיום (שעולה בהתאם), שתואם את ליין המוצרים של היצרן. אין ספק שזו קסדת דגל, וכך היא מרגישה. המשך…

גנב האופנועים ואתה – או איך לשמור על האופנוע שלכם מפני גנבים?

כל רוכב אופנוע צריך לקרוא את הפוסט הזה:

אנחנו נמצאים בעיצומו של גל גניבות אופנועים רציני. למען ההגינות, גונבים לנו הכל – גם אופנועים וגם רכבים, וכולנו משלמים על זה ביוקר בהתייקרות אסטרונומית של פרמיות הביטוח המקיף שלנו. הגניבות לא נעצרות ורק מתגברות, והגנבים שפעם לא היו נוגעים בכלים ממותגים מסויימים – גונבים הכל בלי דין ובלי דיין, וכל מי שחווה את זה על בשרו מגלה שברוב המקרים המשטרה כלל לא מתאמצת לתפוס את בני העוולה, ואם הם נתפסים, הדלת המסתובבת של בתי המשפט תדאג להקיא אותם החוצה תוך פחות מ- 48 שעות ואפילו לפני – לסיבוב נוסף בשכונה.

ומכיוון שזה כואב לנו גם בלב וגם בכיס, חשבתי שזה יהיה טוב לעשות שידור חוזר ומתומצת יותר של שני הפוסטים המקוריים שלי משנת 2009:

מה לעשות נגד גנבי אופנועים? חלק 1
מה לעשות נגד גנבי אופנועים? חלק 2

קודם כל כמה הנחות יסוד:

  • לפעמים הכלים הגנובים משמשים לביצוע פשעים (מה שאומר גנב מזדמן שרק במקרה ראה דגם אופנוע שהוא רוצה).
  • לפעמים הם נגנבים על ידי "בני טובים" משועממים שמחפשים להתעסק במשהו (לרוב מדובר בגנבים של רגע, לא מקצוענים).
  • לפעמים הם נגנבים כדי להימכר מחדש בשוק הגנובים של שבדיה. זה טיפוסי במיוחד לכלים ש… ממממ… נו, הבנתם את הרעיון (אלה כבר גנבים מקצועיים שמתפרנסים מזה והם באים עם כלי עבודה, ידע, ניסיון ורצון להצליח כי זה מכניס להם כסף לכיס).
  • לפעמים הם נגנבים כדי לשמש תורמים לחלפים. גם זה טיפוסי לסוג ממממ… מסויים… של כלים (גנבים מקצועיים).
  • לפעמים – הם נגנבים למטרות כופר (גם כאן – גנבים מקצועיים). אבל גם אם מצליחים להחזיר אותם, זה בתמורה לכופר לגנבים שבסופו של דבר רק מניע עוד ועוד ועוד את הכלכלה השחורה הזו.
  • ולסיום – אם מישהו רוצה לגנוב את האופנוע שלך והוא מספיק נחוש בדעתו ויש לו את הכלים והידע – הוא יצליח בזה ושום דבר שלא תעשה לא באמת ימנע את הגניבה.

אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר בלי מאבק, וזה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות להם את החיים קלים. אחרת – אולי פשוט נשאיר לגנב את המפתחות בסוויץ' וגם כוס קולה קרה וסנדוויץ' מפנק…

לכן: המשך…

חנקן או לא חנקן?

מי מאיתנו שהחליף בחייו צמיג או שניים בחייו לעיתים נתקל בקונספט של פנצ'רמאכער או מוסך שמציע לנפח את הצמיגים בחנקן במקום ב"אוויר רגיל", וזאת בתוספת תשלום.

למה לעשות את זה? האם כדאי לעשות את זה? האם זה שווה את הכסף?

ננסה ליישר קו.

בתמונה – חנקן vs חמקן vs חנקן – דומה אבל לא בדיוק אותו דבר…

כשאנחנו מנפחים צמיג ב"אוויר רגיל" (בפנצ'רייה, מוסך, תחנת דלק, משאבה ניידת בבית) אנחנו רוצים למלא את הצמיג בהתאם להוראות היצרן ולהגיע ללחץ (לרוב נמדד ביחידות מידה של PSI או ב- Bar) המתאים.

רכיבה (או נהיגה) עם צמיגים שאינם מנופחים בהתאם להמלצת היצרן מביאה לתופעות שליליות כמו שחיקה לא אחידה, אובדן אחיזה, הרס דפנות הצמיג, תצרוכת דלק מוגברת ועוד. ובאופנוע – זה יכול להיות קטלני.

הערה: אם אתם לא יודעים באיזה לחץ עליכם לנפח את הצמיגים, בדקו על המדבקה המופיעה לרוב על הזרוע האחורית באופנוע או על סף דלת הנהג ברכב. ואם אין, חפשו בספר הרכב או באתר האינטרנט של היצרן.

עם זאת,למרות שניפחנו ללחץ המתאים, עקב האופי של האוויר וההרכב של דפנות הצמיג, יש סיכוי סביר שככל שיעבור זמן ממועד הניפוח, נחווה ירידה מסויימת בלחץ האוויר בתוך הצמיג ומעת לעת נצטרך לבדוק אותו ולנפח לפי הצורך כדי שהוא יחזור ללחץ המומלץ על ידי היצרן. המשך…

על הדרך הנכונה למכירת או קניית אופנוע (או רכב) בישראל

כל אחד מאיתנו מגיע למצב הזה מתישהו בחיים: יש לנו כלי רכב – אופנוע או מכונית – ואנחנו רוצים למכור אותו לאדם אחר. אם יש לנו בזה ניסיון רב שנים והשתפשפנו בתהליך (בין אם בגלל שמדובר בסוחר רכבים/אופנועים ובין אם זה פשוט עניין של ניסיון ממכירת הרבה כלים בעבר), אז זה מרגיש לנו כמו פעולה פשוטה ולא מסובכת. אבל לרוב האנשים שעבורם זו פעם ראשונה או שהפעם האחרונה שהם ביצעו מכירה היתה לפני אי-אילו שנים, התהליך עשוי להיות מבלבל ולעיתים פעולה או החלטה לא נכונה עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המוכר (ולעיתים גם על הקונה).

אפשר לקרוא את האייטם הזה מצידו של המוכר, אבל אפשר להשתמש בנתונים גם כשאתם עומדים בפני קניה בעצמכם. היינו הך.

אפשר לומר שחלק מהכללים הללו "נכתבו בדם" של כאלה שלא פעלו לפי הסדר, ומצאו את עצמם בפני שוקת שבורה. זה לא מחייב שזה יקרה לכם, אבל כדאי ללמוד מניסיונם של אחרים ולא לנסות למצוא קיצורי דרך שבסוף רק עלולים לסבך אתכם ולהשאיר אתכם בלי אופנוע/רכב, בלי כסף ועם המון עגמת נפש.

בואו נתחיל.

האם הקונה/מוכר הוא נוכל פוטנציאלי?

לצערנו, המציאות היומיומית מוכיחה פעם אחר פעם שפראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים, וכך גם הנוכלים. אל תהיו אלה שמתראיינים אחר כך בטלויזיה ומספרים איך עבדו עליכם. תפעילו שכל ישר, ואם משהו מריח לכם מסריח – זה דג מת.

גם אם אתם ממש לחוצים למכור, עדיף לחכות לקונה "כשר" מאשר להתפתות לעשות עיסקה שמריחה לכם כמו נבלה אבל מרוב לחץ למכור השתבשה עליכם דעתכם והתפתיתם לעשות עיסקה שמראש הרגשתם שמשהו שם לא עובד כמו שצריך.

היום קל מאוד לעשות חיפוש ברשתות חברתיות ולמצוא את הקונה/מוכר. תנסו לברר, לגשש, לבדוק:

  • האם הוא מוכר לכם אישית?
  • חפשו את שמו בגוגל (ואפשר לבדוק מול תעודת הזהות שלו או מול מה שכתוב ברישיון הרכב כדי לאמת את זהותו).
  • האם יש לו פרופיל אמיתי או שמא זה פרופיל שמרגיש פיקטיבי ומסריח מפייק?
  • האם יש לו חברים משותפים? האם אפשר לבדוק מולם מה רמת המהימנות שלו?
  • האם יש על השם הזה פוסטים ברשתות או באתרים שמזהירים מפניו? זכרו שנוכלים רבים משתמשים ביותר משם אחד, אבל לרוב הם בוחרים ב"שם במה" שאיתו הם הולכים כמה שנים עד שהם נשרפים.
  • בדקו איך מופיע מספר הטלפון שלו באפליקציות כמו True Caller ו- Me (ואם הוא שמור כ"נוכל לא לענות" הייתי אומר שזו אינדיקציה די טובה)
  • האם הוא מתקשר ממספר חסוי?
  • האם הוא אף פעם לא זמין בכל מיני תירוצים שהוא עובד באיזה מקום עבודה חסוי או שאסור לו לענות לטלפון?
  • האם הוא מתעקש על איזה תנאי לא ברור עוד בשלב הגישוש הראשוני?
  • האם הוא "שולח חבר"?
  • האם הוא בדיוק נמצא בחו"ל אבל חייב לקנות את מה שאתם מוכרים כי <הכנס שקר כלשהו>?
  • האם יש דף מכירה בפייסבוק או יד 2? אם כן כמה זמן המודעה רצה שם? האם יש לה תגובות?
  • האם הוא סוחר אבל מסתיר את העובדה? למה?
  • האם ראית את הכלי הזה (אופנוע או רכב) מפורסם עוד במקומות אחרים אבל בשמות או מספרי טלפון שונים? רוב הנוכלים אמנם חכמים מספיק כדי לעבוד על האיש התמים הממוצע, אבל הם לא משקיעים ביצירת דפים אמינים במאה אחוז, התמונות שהם משתמשים בהן נמצאו איפושהו ברשת (אפשר לחפש לפי התמונה), וגם את כלי הרכב עצמו הם לא יצלמו בדרכים שונות אלא ימחזרו את אותן תמונות.

המשך…

רכיבה נכונה – איך לא לעקוף משאיות על כביש מהיר

הנה עוד תובנה, שיהיה לכם על מה לחשוב. ואם על הדרך הצלנו מישהו – דיינו.

התמונה הזו צולמה בימים האחרונים בשעות הבוקר על כביש 4. התנועה זורמת ללא הפרעה (במהירות חוקית ולמעלה מזה), הנתיבים פתוחים לרווחה, אין פקק ואפילו לא רמז לפקק (יש אמנם האטה בהמשך, לקראת מחלף ראשון, אבל זה עוד הרבה קילומטרים קדימה, בטח לא בנקודת הזמן הזו).

בנתיב הימני משאיות עושות מה שמשאיות עושות – נוסעות על 90-100. פה ושם רכב, כולל הרכב שצילם תמונה זו (יש גם וידאו). שאר הנתיבים פנויים לרווחה.

ואז הוא מגיע, רוכב (אמנם ממוגן, לפחות זה), על אופנוע בנפח בינוני:

הבחור החביב נוסע במהירות קצת יותר גבוהה מזו של התנועה (כ- 10% יותר), וזה סביר בתנאים האלה. אבל משום מה במקום לרכוב על כל אחד מהנתיבים, הוא בוחר לרכוב על השול הימני, וזאת בזמן שהכביש פנוי לחלוטין לפניו. לא פקק, לא האטה, לא נעליים. כביש פנוי לרווחה, והוא על השול.

ואז זה ממשיך: הבחור שלנו מחליט שלא רק שהוא נוסע על השול, אלא הוא ממשיך לנסוע על השול והוא יעקוף את כל המשאיות מצד ימין שלהן… המשך…

רכיבה נכונה – איך לא להניח כפות רגליים על הרגליות

הטריגר לפוסט הוא התמונה הזו שצולמה אמנם בימי הקיץ, אבל היא רלוונטית לכל עונה. האופנוען המסוקס מחליט שהוא רוכב על האופנוע עם כפכפים וללא מיגון (הפעם אני דווקא לא מתייחס להיעדר המיגון שדורש פוסט בפני עצמו), כשהוא משתלב להנאתו בתנועה העמוסה לשעת הצהריים בה היא צולמה.

ואז רואים את מנח כפות הרגליים שלו על הרגליות:

מה לא בסדר?

הרוכב מניח את העקבים של רגליו על רגליות האופנוע, מה שגורם בתורו למנח של כף הרגל להיות בזווית כזו שאצבעות כפות הרגליים מוטות כלפי מטה לעבר האספלט.

זו תנוחת רכיבה לא נכונה, שגוייה, שרק מחכה לצרה גדולה.

המשך…

קיצור דרך למציאת חבילות שנשלחו אליכם מחו"ל

כן, זה לא רק אתם. זה גם אני. כולנו מזמינים דברים מחו"ל, בין אם שיט מפוקפק מאתרים סיניים ובין אם קניות מאתרים מובילים של ציוד לאופנועים, לרכבים, למחשבים ומה לא.

לפעמים החבילות האלה הולכות לאיבוד, ולפעמים הדואר פשוט מתרשל במשלוח הודעות אלינו. לא קיבלנו את הסמס, הדוור כבר מזמן לא מבקר בתיבת הדואר, ולך תמצא איפה מתגלגלת הקופסה עם הקסדה החדשה שהזמנת… הייאוש כבר כאן, ולמרות שלפעמים מבליחים באפילה ניצוצות של שירות תקין, לרוב אנחנו פשוט מתוסכלים.

אין לי בשורות טובות לגבי טיב ורמת השירות שאנחנו נקבל בקרוב, אבל מה שכן יש לי זה ריכוז של כמה לינקים שיעזרו לכם לאתר את החבילה האבודה, ובמידת הצורך לשלם עבורה מע"מ ו/או מיסים כדי לשחרר אותה ולהוציא אותה לדרכה המיוחלת לחיקכם.

כבר כתבתי כאן בעבר על האתר של MyGov, שהוא הפורטל האישי הממשלתי. כניסה לאתר מחייבת הרשמה חד-פעמית מראש, ואחריה תוכלו לעשות לוגאין באמצעות מס' ת"ז, סיסמה וקוד חד-פעמי שתקבלו בסמס לסלולרי. לאחר הכניסה לאתר תוכלו לראות (בין שלל המידע השימושי) גם מידע על חבילות ומטענים שהזמנתם ביבוא אישי. אם החבילה שלכם נמצאת שם, תוכלו לקבל איזה רמז לגבי מיקומה, הסטטוס שלה, והאם נדרש עבורה תשלום כדי לשחרר אותה. כאן אפשר גם לקבל את מספר החבילה.

המשך…

איך לשלם מיסים בקלות על חבילה שמחכה לכם בדואר ישראל

דואר ישראל, הפנינה בכתר הביורוקרטיה הישראלי… נו לא באמת. רבים הם סיפורי הזוועה על חוסר השירות, חוסר המענה, חוסר היעילות וכמובן איך אפשר בלי האיטיות של "הצבי" הישראלי. אבל בין אם נכוויתם ממעללי דואר ישראל בעצמכם ובין אם אתם ניזונים מסיפורי זוועה של חברים – תהיו בטוחים בדבר אחד: כשצריך לשלם מיסים, התהליך שממילא מרגיש כאילו הוא עוצב על ידי מהנדסים מהאינקוויזיציה הופך להיות מסורבל ומעיק הרבה יותר.

נתעלם לרגע ממבול ההזמנות מהאתרים הסיניים שמגיעות לנקודות חלוקה שונות שלעיתים הקשר בינן לבין הכתובת שלכם הוא רנדומלי (בחיי, פעמיים שלחו אותי לאסוף חבילה מקיוסק בחיפה כשהכתובת שלי היתה בתל אביב). בואו נתייחס ספציפית למצב שבו החבילה הוזמנה מאתר אירופאי או אמריקאי, נניח שהמחיר ששילמתם עליה גבוה מהרף הנוכחי לפטור ממיסים, ונניח שהחבילה נעצרה במכס וכעת ממתינה לכם לשלם את המיסים כדי לשחרר אותה.

הערה: נכון לרגע כתיבת שורות אלה תקרת הפטור עומדת על 75$ (כולל עלות המשלוח).

בעצם מה שקרה מאחורי הקלעים הוא מעין Stop על כל תהליך המשלוח, וכעת המערכת מחכה שתשלמו את החוב. אם תשלמו – התהליך ימשיך והחבילה תשוחרר מהמכס. אם לא תשלמו – הכל עומד ומחכה לכם.

נו אז למה לא לשלם את המס ולסגור עניין תשאלו…

יופי, אני שמח ששאלתם.

ראשית – הדואר לא טורח להודיע לכם על כך שאתם חייבים מס כדי לשחרר את החבילה. למה? אלוהים יודע. אולי מערכת הסמסים שלהם לא מתוכננת לזה, אולי… עזבו. לא יודע מה הסיבה, אבל העובדה היא שאם תחכו עד שהדואר יואיל בטובו לשלוח לכם הודעה על החוב – אתם תמותו מזקנה. גם אם אתם בני 35.

שנית – גם אם איכשהו באיזה תהליך קסום כן קיבלתם הודעה על החבילה שלכם, אם תגיעו לדואר ותנסו לשלם את המע"מ (למשל) על החבילה, תגלו לחרדתכם שדואר ישראל מסרב לקבל תשלום בכרטיסי אשראי ומחייב אתכם לשלם במזומן (אולי יקבלו צ'ק, לא בדקתי. אם אתם יודעים אחרת כתבו למטה בתגובות). מה שכמובן לא רק מסרבל את התהליך אלא גם מעצבן כי אם אין עליכם מזומן תצטרכו לחפש כספומט ואז הלך התור (ונתעלם לרגע מהעובדה שרק כדי לזכות לדרוך בסניף הדואר אתם צריכים קודם לקבוע תור באפליקציה או באינטרנט).

למזלנו (אם אפשר לקרוא לזה מזל) יש דרך עוקפת דואר לשלם את המס על החבילה, ובכך לשחרר את החסם שמונע מהדואר להוציא לכם הודעה שהחבילה הגיעה לסניף. כך תוכלו גם לבדוק האם בכלל יש לכם חבילה שממתינה לתשלום מס, וגם לשלם באמצעות כרטיס אשראי מהנוחות של הספה שלכם בבית (או מהטלפון בזמן שאתם בולסים שווארמה).

איזה כיף! איך עושים את זה?

המשך…

על מערכות פליטה באופנועים

אין אופנוען או אופנוענית אמיתיים שלא נהנים לשמוע את המנוע של האופנוע שלהם. ישנם לא מעט סוגי אופנועים ומספר רב של סוגי מנועים, אבל מה שמשותף לכולם הוא שימוש במערכת פליטה, מה שמכונה אצלנו בשם הגנרי ״אגזוז״ – לפחות עד שלא נצטרך לוותר על מנועי בעירה פנימית ולעבור לשיעמומונים חשמליים…

אם תשאלו רוכב ממוצע מהי מטרתה העיקרית של מערכת הפליטה הם בוודאי יענו שהיא להשתיק את הרעש שמייצר המנוע. אבל זה לא נגמר בזה. למערכות פליטה יש תפקידים נוספים שצריך לתת עליהם את הדעת, והם כוללים בין היתר שליטה על פינוי גזי הפליטה מהמנוע, שליטה על רמת הרעילות של גזי הפליטה, שליטה על חום הגזים וגם על הלחצים שנוצרים עקב פעימות המנוע – וכל זה כמובן בנוסף לשליטה על עצמת הרעש.

חשוב להבין שמערכת פליטה היא לא סתם צינור ארוך שבקצהו יש פחית עם צמר סלעים. למעשה שינוי קטן שיבוצע בחלק ממערכת הפליטה מבלי לתת עליו את הדעת ומבלי לעשות אותו בצורה מושכלת – יכול להביא לפגיעה בביצועי הכלי, ולפעמים פגיעה משמעותית. במילים אחרות – שינויים בקונפיגורציה של מערכת הפליטה יכולים להשפיע לטובה, אבל לא פחות מזה גם לרעה על ביצועי המנוע.

אם באתם לפה כדי לקרוא על זיופים סיניים זבל בשקל תשעים – תגללו מטה לסוף המאמר.

כדי להבין איך עובד כל הסיפור הזה ומה אפשר לעשות, אולי, כדי לשפר את הסאונד שמפיק המנוע, להפחית את משקלו או לשפר את הביצועים שלו – נצטרך להיכנס לפרטים הקטנים. תזרמו איתי.

חלק מהתמונות נלקחו מהסרטון הזה ושווה לצפות בו אם בא לכם. חלק אחר של התמונות נלקח מחיפושים באינטרנט.

אגב, מבחינת הקונספט כל האמור לעיל נכון גם לגבי רכבים בעלי מנועי בעירה פנימית, אם כי שם המערכות לעיתים מורכבות יותר בהתאם לאופי הרכב.

מבנה האגזוז

כמו כל דבר בצבא, גם אגזוז מורכב משלושה חלקים עיקריים – צנרת שיורדת מהצילינדרים (החלק המכונה "דאון-פייפ"), צנרת מרכזית ("מיד-פייפ") וחלק סופי שאליו מחובר דוד פליטה אחד או יותר.

דוגמה לסעפת של מנוע 4 צילינדרים:

ברוב המקרים, בהתאם למספר הצילינדרים במנוע כך יש מספר צינורות שיוצאים ממנו. לדוגמה, באופנוע עם מנוע ״סינגל״ (כלומר עם צילינדר אחד) יהיה צינור אחד שיצא ממנו, ודרכו יצאו גזי הפליטה. באופנוע עם מנוע "טווין" או "בוקסר" (בעל 2 בוכנות) יהיו שני צינורות, 3 במנוע תלת-בוכנתי, 4 במנוע עם 4 בוכנות וכן הלאה. על סוגי מנועים נדבר בפעם אחרת.

מרגע שהצינורות יצאו מהמנוע הם מתעקלים ומתכנסים להם יחד בנקודה אחת שנקראת בלועזית בשם "קולקטור" (וישנן כמה תצורות לעניין שלא נפרט במאמר זה), עוברים דרך ממיר קטליטי עם חיישנים, ויוצאים משם החוצה לעבר דוד/י הפליטה. בהתאם לסוג האופנוע ולאופיו, וכן למה שהיצרן המקורי רצה לעשות, יש אופנועים שבהם יש דוד פליטה אחד, יש כאלה עם שניים, שלושה ולעיתים אף ארבעה, תלוי באופנוע.

בתמונה ניתן לראות חתך של מערכת פליטה מלאה, כולל אזור החיבור בין הצינורות, הממיר הקטליטי, ובסופה הדוד:

עוד בהתאם לסוג האופנוע (וגם לאופנה הרווחת באותן שנים) – חלק ממערכות הפליטה משתמשות בדוד/י פליטה שמותקנים בזנב (מתחת למושב המורכב/ת), או בצד האופנוע בסמוך לגלגל האחורי, או בחלקו התחתון של האופנוע. ישנם דוד/י פליטה ארוכים יותר או ארוכים פחות, יש כאלה עבים ובשרניים וכאלה דקים ומצומקים, יש כאלה בעלי פרופיל של צינור מעוגל, יש אליפטיים, יש מתומנים או לא סימטריים, וישנם גם כאלה שהם בעלי צורה לא מוגדרת והם מותאמים לנישה הספציפית בגוף האופנוע שבתוכה הם הותקנו.

בתמונה – רביעיית מפלטים של MV Agusta F4 המותקנת בזנב האופנוע:

המשך…

הגדרת Valentine One Gen 2 (דור שני) לעבודה בישראל

גלאי מכמונות המהירות שנחשב במשך שנים רבות כטוב בעולם – Valentine One המקורי – התפאר בעיקר ביכולתו לקלוט מכמונות דבורה ממרחקים גדולים מאוד ורגישותו הרבה למכמונות לייזר (ממל״ז). אבל עם הזמן, קרנו ירדה בגלל חוסר יכולתו להתמודד עם רכבים בעלי חיישני בלימה, עזרי בלימה ולעיתים אף בקרות שיוט אדפטיביות, מה שיצר כאב ראש לא קטן למשתמשים בו עקב ריבוי מטורף של התראות שווא ללייזר. מאז עברו מספר שנים, והחברה יצאה עם הדור השני של גלאי הוולנטיין 1 – גלאי עמיד, בעל קליטה ארוכת טווח, עם חיצים המצביעים על כיוון האיום ומספר האיומים, ואשר בו, נכון לעכשיו, כמעט ואין התראות שווא.

הגלאי חוקי ומתאים כמובן לעבודה גם בישראל עם אמצעי האכיפה הנמצאים בשימוש בידי משטרת ישראל.

הערה: מאמר זה מתייחס לדור השני של הוולנטיין 1. לקבלת מידע על הגדרת מכשירי הדור הראשון – קראו כאן.

מכשיר הוולנטיין 1 דור שני איננו מיובא בצורה סדרתית ארצה, ויש לרכוש אותו ממוכר אמריקאי אמין (אפשר באיביי או אמזון). מחירו של הגלאי (נכון לחצי הראשון של 2021) עומד על $499 לפני משלוח ומיסים בישראל. אם רוכשים ערכה סגורה, אז מקבלים גם את הגלאי, גם חיבור למצת הרכב (כבל מסולסל) וגם חיבור קבוע להתקנה קבועה לחשמל, וכן שני סוגי חיבור (אחד לשמשה באמצעות ואקום ואחד למגן השמש באמצעות קליפס).

מכשירי הוולנטיין 1 דור שני תומכים ב- Euro Mode, שהוא מצב מותאם לשימוש מחוץ לארה״ב, בו תדר Ka מחוזק לתאימות עם מכמונות מהירות כמו הדבורה (הנמצאת בשימוש משטרת ישראל), וכן עבודה במצב POP שבו השוטר מפעיל את המכמונת בעוצמה נמוכה כדי לבדוק את סביבתו ולגלות האם יש כלי רכב מהירים באזור. מצב זה לא מספק הוכחה חוקית לעבירת מהירות כיוון שלא ניתן לנעול על המהירות, אבל בעצם הפעלתו – הגלאי מזהה את המכמונת באזור ומתריע על כך בפני הנהג שאמור בשלב הזה להפחית את מהירות נסיעתו.

המשך…

נגישות