קטגוריה: טיפים

ביקשתם אז הנה, אני שוב מקריב את עצמי עבורכם הקוראים, כדי לכתוב לכם סקירה על אחת הקסדות המסקרנות שהגיעה ארצה בשנה האחרונה – קסדת הדגל של היצרן האיטלקי Caberg – היא ה- Drift Evo 2. אוף העבודה הזו ממש קשה. הגיע הזמן לבקש העלאה במשכורת מעצמי.

רכבתי לפני כמה שנים עם הדגם הקודם של קאברג – ה- Drift Evo הראשונה. הקסדה מצאה חן בעיני מאוד עד כדי כך שקניתי לעצמי עוד אחת (כן, זו מחלה מאובחנת, אל תשאלו שאלות LOL). כעת, עם הגעתה של הגירסה החדשה הנקראת בפשטות Drift Evo 2 שמחתי על ההצעה לנסות גם אותה ולספר לכם על התרשמותי ממנה.

מה שהופך אותה, בעיני, למיוחדת הוא שני דברים: הראשון הוא המחיר האטרקטיבי והשני הוא פיצ'ר בטיחות חדש וייחודי. מיד נרחיב.

אז הנה, קבלו.

לדריפט איבו 2 המיובאת ארצה ע"י שחורי תקשורת יש 2 גירסאות: הראשונה גירסה בה המעטפת עשויה פיברגלס במגוון צביעות, והשניה גרסת קרבון הקיימת בשלוש צביעות – אותה בדקתי. הקסדה תואמת כמובן את התקן האירופאי העדכני ביותר למיגון קסדות – ECE 22.06.

בקופסה תמצאו פאוץ' נשיאה, את הקסדה עצמה, משקף פינלוק שאותו מרכיבים בחלקו הפנימי של המשקף הראשי של הקסדה ושאמור למנוע אדים על המשקף בעת רכיבה בחורף, סנטרון לסגירת האזור שמתחת לסנטר ברכיבה בחורף וספרוני הדרכה.

המשך…

בעקבות פניות שקיבלתי בנושא בפרטי ובדף הפייסבוק שלי, החלטתי להקדיש קצת זמן כדי לחקור, לתאר ולדון בנושא הלכאורה פשוט כל כך אבל שהוא למעשה הרבה יותר מורכב ממה שחושבים – מערכות בלימה באופנועים, כמו שעשיתי בעבר עם מערכות פליטה ועוד. המטרה היא לייצר מאמר שמדבר בקצרה על כל רכיב במערכת ומסביר קצת על המושגים השונים.

מפה לשם קצר זה לא, אבל אני חושב שהוא יכול לשפוך קצת אור על הנושא. תזרמו איתי, וכרגיל אשמח לקבל תגובות או הערות/הארות בחלקו התחתון של העמוד.

מערכת הבלימה מחולקת למספר חלקים המצויינים כאן בסדר יורד ממקומם על האופנוע:

• משאבות בלם שאליהן מחוברות ידיות בלם
• צינורות בלימה בהם זורם נוזל בלם שמעביר את עוצמת הבלימה
• דיסקי בלימה שמולם מתחככות רפידות הבלימה
• רפידות בלם שמתחככות מול הדיסקים כדי לייצר את כוח העצירה
• קאליפרים בהם מותקנות רפידות בלם הלופתות את דיסקי הבלימה
• מערכות ABS ממוחשבות כאלה או אחרות ששולטות על נעילת גלגלים ועוד

לפני שנתחיל – חשוב מאוד להוסיף הערת אזהרה: מערכת הבלימה היא לא משחק ילדים. לא נוגעים במרכיביה אם אתם לא עוסקים בתחום ואם אין לכם הכשרה של מכונאי רכב/אופנועים ואת הידע המתאים. אתם לא רוצים שרכיב כלשהו יקרוס לכם בדיוק ברגע שאתם צריכים אותו, ואתם בטח לא רוצים לרכוב על אופנוע שמי שטיפל לו בברקסים עשה זאת עם אטב כביסה, חתיכת פסטרמה, ותרסיס שמן – כשהוא חמוש בידע נרחב אחרי צפייה בסרטון שצולם הועלה על ידי דביל ביוטיוב או טיקטוק. זה לא משחק!

יאללה נתחיל מלמעלה:

משאבות בלם

ברובם המכריע של האופנועים ידית הבלימה השולטת על הבלם הקדמי נמצאת על הכידון בצידו הימני, ואילו הרגלית השולטת על הבלם האחורי נמצאת באזור הרגלית הימנית, לשימוש באמצעות רגל ימין. בקטנועים לעיתים המיקום של דוושת הרגל מועתק לידית האחיזה השמאלית, כך הרוכב מפעיל את הברקס הקדמי באמצעות הידית הימנית, ואילו את הברקס האחורי באמצעות הידית השמאלית.

כאשר הרוכב רוצה לעצור, הוא צריך למעשה להפעיל חיכוך של רפידות בלם על גבי דיסק הבלימה, וככל שהחיכוך הזה גדול יותר כך עוצמת הבלימה גדלה (עד לגבול מסויים). לשם כך הוא לופת ולוחץ על ידית בלם (או דורך על דוושה). הידית הזו מחוברת למשאבת בלם (באנגלית – Master Cylinder), והכוח המופעל עליה עובר בצורה הידראולית דרך צנרת בלימה אל הבוכנות בקאליפרים. תוצר נלווה של פעולת הבלימה הוא חימום משמעותי של מרכיבי מערכת הבלימה – דיסקים, רפידות, קאליפרים ונוזל בלם.

יש מספר סוגים של משאבות בלם:

באופנועים פשוטים יותר באופנועים "של פעם" מותקנת לרוב משאבת בלם אקסיאלית – או צירית – רגילה, שלרוב מספקת כוח בלימה סביר אבל מה שהיה טוב לאופנועי ספורט של שנות ה- 90 שהחזקים בהם הוציאו 100 כ"ס ושקלו מעל 200 ק"ג, פחות טוב לאופנועים של ימינו שמוציאים מעל 200 כ"ס, שוקלים 180 ק"ג ונוסעים הרבה יותר מהר… במשאבה זו הלחיצה על ידית הבלם מפעילה כוח ב- 90 מעלות מכיוון הלחיצה, במקביל לקו של הכידון לעבר הבוכנה, ולכן לרוכב יש תחושה פחות מדוייקת של עוצמת הבלימה בעת בלימה חזקה מאוד. משאבת בלם צירית אמנם עובדת לא רע, אבל היא נחשבת פחות "מקצועית" (ויש שיגידו פחות חזקה) ממשאבת בלם רדיאלית שעליה נדבר מיד.

לדוגמה – משאבת בלם קדמי אקסיאלית. ראו את החיצים:

בימינו, באופנועים בעלי אופי ספורטיבי (ולרוב גם כאלה ממותגים יקרים יותר), מותקנות משאבות בלם מסוג רדיאלי שנחשבות להרבה יותר מקצועיות מאשר משאבות ציריות עליהן דיברנו הרגע. במשאבות רדיאליות כאשר הרוכב לוחץ על הידית, הלחץ על המשאבה מגיע בקו ישיר עם תנועת הידית, ובעצמה ישירה לעוצמת הלחיצה של הרוכב, מה שבתורו נותן לרוכב המיומן תחושה טובה יותר של הכוח שהוא מפעיל על הידית בכל טווח הבלימה. בנוסף, בגלל שמדובר בטכנולוגיה שהיא יחסית חדשה בעולם הדו-גלגלי, המבנה והחומרים מהם עשויות משאבות בלם רדיאליות הם ממילא טובים יותר מאשר משאבות אקסיאליות "פשוטות" של פעם (מה שלרוב מתורגם למחיר יקר יותר של כל מערכת הבלימה).

לדוגמה – משאבת בלם קדמי רדיאלית. גם כאן ראו את החיצים:

המשך…

זה מסוג הפוסטים שאני אוהב לכתוב, כשהסיבה העיקרית לכך היא העובדה שמדובר במוצר שאני משתמש בו ברמה היומיומית.

לא אכחיש שאני אוהב את מותג שואי. זה התחיל לפני לא מעט שנים עם ה- X-Spirit המעולה שלהם שרק הפכה להיות יותר ויותר טובה עם השידרוגים שהם עשו להן בין הדורות השונים של הדגם. כבר כתבתי על כך בעבר, שווה לקרוא. אחרי דגם ה- X-Spirit 3 המעולה שלהם, ולאור החלפת התקן האירופאי המוביל בנושא מיגון קסדות והמעבר ל- ECE 22.06 (אגב, הקסדה עומדת גם בתקן FIM) יצרה שואי את הדור האחרון והחדש ביותר של קסדות הטופ שלהן המיועדות לרכיבה ספורטיבית, הרי הוא ה- X-SPR Pro.

שואי חברה, שוב, למארק מארקז שכולם מכירים מליגת מירוצי ה-מוטוג'יפי. מארקז שמתהדר במספר המתחרה 93 מפרסם עבורם את המותג אבל גם נותן את שמו לשואי, ובזכות ההישגים המרשימים שלו יכול היצרן להתהדר בחיבור עם אחד הרוכבים המוכשרים ביותר בעולם. לדברי שואי, כל אלמנט ורכיב בקסדת הדגל שלהם נבדק ונבחן על מסלול המירוצים ועל ידי רוכבים מהשורה הראשונה (גם אלכס מארקז, אח של, וגם פביו די ג'יאנאנטוניו, כולם רוכבי מוטוג'יפי), והתוצר הוא קסדה שלא רק משמשת כקסדת מירוצים ורכיבה ספורטיבית אלא מהווה את קסדת הדגל של היצרן.

ה- X-SPR Pro איננה קסדה זולה, אבל היא פחות יקרה מקסדת הדגל של המתחרה הגדול שלהם (אראי עם ה- RX-7V), וגם זולה מקסדות טופ אחרות (כמו ה-פיסטה של AGV או ה- R10 החדשה של אלפינסטארס עליה תעלה כתבה בקרוב). למרות מחירה הלא-נמוך, היא עדיין נמצאת בהישג יד של רוכבים בישראל שחלקם כמובן רוכב על אופנועים שעולים לא מעט. ובכל זאת, מדובר בלא מעט כסף – כ- 3,000 ש"ח לדגם בצביעה חלקה, וכ- 3,800 ש"ח לדגם בדוגמת צביעה ספורטיבית (ויש לא מעט כאלה, כמיטב המסורת של שואי). מחירים אלה הם המחירים שמפורסמים באתר היבואן (אבזריון), אבל הם כמובן עשויים להשתנות ולעיתים יש גם אחלה הנחות. שווה לבדוק לפני שקונים.

הערה: אני נותן פה לינקים לאתר של היבואן בישראל, אבל אין לי אינטרס כאן, תקנו את הקסדה איפה שהכי נוח לכם, והכי חשוב – תעשו סקר שוק ותבדקו בטלפון או בסניפים עצמם האם אין במקרה איזה מבצע נקודתי.

אני רכשתי לעצמי את הקסדה מתישהו בתחילת השנה, ממש כשהיא הגיעה ארצה. בחרתי בצביעה שנקראת Marquez Dazzle TC-10 שמתהדרת בשילוב של אדום מקושקש על רקע כחול כהה, כשה- 93 של מארקז קצת נעלם מן העין (אני אישית פחות אוהב את המיתוג הזה של ה- 93, אבל זה עניין אישי שלי). מידת הקסדה שלי היא מדיום, וזו המידה שתמיד מתאימה לי בכל ליין הקסדות של שואי, וגם כאן היא יושבת לי בול על הראש.

כשמחזיקים את הקסדה ביד ובוחנים את המבנה שלה מרגישים שזו שואי. איכות החומרים, איכות החיבורים, איכות הצביעה והלכה החיצונית, המיתוג, סגירת המשקף, הרצועה, תחושת הריפוד הפנימי, פתחי האיוורור – הכל משדר Shoei. אתה מרגיש שזה לא זבל סיני, אלא מוצר פרימיום (שעולה בהתאם), שתואם את ליין המוצרים של היצרן. אין ספק שזו קסדת דגל, וכך היא מרגישה. המשך…

כל רוכב אופנוע צריך לקרוא את הפוסט הזה:

אנחנו נמצאים בעיצומו של גל גניבות אופנועים רציני. למען ההגינות, גונבים לנו הכל – גם אופנועים וגם רכבים, וכולנו משלמים על זה ביוקר בהתייקרות אסטרונומית של פרמיות הביטוח המקיף שלנו. הגניבות לא נעצרות ורק מתגברות, והגנבים שפעם לא היו נוגעים בכלים ממותגים מסויימים – גונבים הכל בלי דין ובלי דיין, וכל מי שחווה את זה על בשרו מגלה שברוב המקרים המשטרה כלל לא מתאמצת לתפוס את בני העוולה, ואם הם נתפסים, הדלת המסתובבת של בתי המשפט תדאג להקיא אותם החוצה תוך פחות מ- 48 שעות ואפילו לפני – לסיבוב נוסף בשכונה.

ומכיוון שזה כואב לנו גם בלב וגם בכיס, חשבתי שזה יהיה טוב לעשות שידור חוזר ומתומצת יותר של שני הפוסטים המקוריים שלי משנת 2009:

מה לעשות נגד גנבי אופנועים? חלק 1
מה לעשות נגד גנבי אופנועים? חלק 2

קודם כל כמה הנחות יסוד:

• לפעמים הכלים הגנובים משמשים לביצוע פשעים (מה שאומר גנב מזדמן שרק במקרה ראה דגם אופנוע שהוא רוצה).
• לפעמים הם נגנבים על ידי "בני טובים" משועממים שמחפשים להתעסק במשהו (לרוב מדובר בגנבים של רגע, לא מקצוענים).
• לפעמים הם נגנבים כדי להימכר מחדש בשוק הגנובים של שבדיה. זה טיפוסי במיוחד לכלים ש… ממממ… נו, הבנתם את הרעיון (אלה כבר גנבים מקצועיים שמתפרנסים מזה והם באים עם כלי עבודה, ידע, ניסיון ורצון להצליח כי זה מכניס להם כסף לכיס).
• לפעמים הם נגנבים כדי לשמש תורמים לחלפים. גם זה טיפוסי לסוג ממממ… מסויים… של כלים (גנבים מקצועיים).
• לפעמים – הם נגנבים למטרות כופר (גם כאן – גנבים מקצועיים). אבל גם אם מצליחים להחזיר אותם, זה בתמורה לכופר לגנבים שבסופו של דבר רק מניע עוד ועוד ועוד את הכלכלה השחורה הזו.
• ולסיום – אם מישהו רוצה לגנוב את האופנוע שלך והוא מספיק נחוש בדעתו ויש לו את הכלים והידע – הוא יצליח בזה ושום דבר שלא תעשה לא באמת ימנע את הגניבה.

אבל זה לא אומר שאנחנו צריכים לוותר בלי מאבק, וזה לא אומר שאנחנו צריכים לעשות להם את החיים קלים. אחרת – אולי פשוט נשאיר לגנב את המפתחות בסוויץ' וגם כוס קולה קרה וסנדוויץ' מפנק…

לכן: המשך…

מי מאיתנו שהחליף בחייו צמיג או שניים בחייו לעיתים נתקל בקונספט של פנצ'רמאכער או מוסך שמציע לנפח את הצמיגים בחנקן במקום ב"אוויר רגיל", וזאת בתוספת תשלום.

למה לעשות את זה? האם כדאי לעשות את זה? האם זה שווה את הכסף?

ננסה ליישר קו.

בתמונה – חנקן vs חמקן vs חנקן – דומה אבל לא בדיוק אותו דבר…

כשאנחנו מנפחים צמיג ב"אוויר רגיל" (בפנצ'רייה, מוסך, תחנת דלק, משאבה ניידת בבית) אנחנו רוצים למלא את הצמיג בהתאם להוראות היצרן ולהגיע ללחץ (לרוב נמדד ביחידות מידה של PSI או ב- Bar) המתאים.

רכיבה (או נהיגה) עם צמיגים שאינם מנופחים בהתאם להמלצת היצרן מביאה לתופעות שליליות כמו שחיקה לא אחידה, אובדן אחיזה, הרס דפנות הצמיג, תצרוכת דלק מוגברת ועוד. ובאופנוע – זה יכול להיות קטלני.

הערה: אם אתם לא יודעים באיזה לחץ עליכם לנפח את הצמיגים, בדקו על המדבקה המופיעה לרוב על הזרוע האחורית באופנוע או על סף דלת הנהג ברכב. ואם אין, חפשו בספר הרכב או באתר האינטרנט של היצרן.

עם זאת,למרות שניפחנו ללחץ המתאים, עקב האופי של האוויר וההרכב של דפנות הצמיג, יש סיכוי סביר שככל שיעבור זמן ממועד הניפוח, נחווה ירידה מסויימת בלחץ האוויר בתוך הצמיג ומעת לעת נצטרך לבדוק אותו ולנפח לפי הצורך כדי שהוא יחזור ללחץ המומלץ על ידי היצרן. המשך…

כל אחד מאיתנו מגיע למצב הזה מתישהו בחיים: יש לנו כלי רכב – אופנוע או מכונית – ואנחנו רוצים למכור אותו לאדם אחר. אם יש לנו בזה ניסיון רב שנים והשתפשפנו בתהליך (בין אם בגלל שמדובר בסוחר רכבים/אופנועים ובין אם זה פשוט עניין של ניסיון ממכירת הרבה כלים בעבר), אז זה מרגיש לנו כמו פעולה פשוטה ולא מסובכת. אבל לרוב האנשים שעבורם זו פעם ראשונה או שהפעם האחרונה שהם ביצעו מכירה היתה לפני אי-אילו שנים, התהליך עשוי להיות מבלבל ולעיתים פעולה או החלטה לא נכונה עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המוכר (ולעיתים גם על הקונה).

אפשר לקרוא את האייטם הזה מצידו של המוכר, אבל אפשר להשתמש בנתונים גם כשאתם עומדים בפני קניה בעצמכם. היינו הך.

אפשר לומר שחלק מהכללים הללו "נכתבו בדם" של כאלה שלא פעלו לפי הסדר, ומצאו את עצמם בפני שוקת שבורה. זה לא מחייב שזה יקרה לכם, אבל כדאי ללמוד מניסיונם של אחרים ולא לנסות למצוא קיצורי דרך שבסוף רק עלולים לסבך אתכם ולהשאיר אתכם בלי אופנוע/רכב, בלי כסף ועם המון עגמת נפש.

בואו נתחיל.

האם הקונה/מוכר הוא נוכל פוטנציאלי?

לצערנו, המציאות היומיומית מוכיחה פעם אחר פעם שפראיירים לא מתים אלא רק מתחלפים, וכך גם הנוכלים. אל תהיו אלה שמתראיינים אחר כך בטלויזיה ומספרים איך עבדו עליכם. תפעילו שכל ישר, ואם משהו מריח לכם מסריח – זה דג מת.

גם אם אתם ממש לחוצים למכור, עדיף לחכות לקונה "כשר" מאשר להתפתות לעשות עיסקה שמריחה לכם כמו נבלה אבל מרוב לחץ למכור השתבשה עליכם דעתכם והתפתיתם לעשות עיסקה שמראש הרגשתם שמשהו שם לא עובד כמו שצריך.

היום קל מאוד לעשות חיפוש ברשתות חברתיות ולמצוא את הקונה/מוכר. תנסו לברר, לגשש, לבדוק:

• האם הוא מוכר לכם אישית?
• חפשו את שמו בגוגל (ואפשר לבדוק מול תעודת הזהות שלו או מול מה שכתוב ברישיון הרכב כדי לאמת את זהותו).
• האם יש לו פרופיל אמיתי או שמא זה פרופיל שמרגיש פיקטיבי ומסריח מפייק?
• האם יש לו חברים משותפים? האם אפשר לבדוק מולם מה רמת המהימנות שלו?
• האם יש על השם הזה פוסטים ברשתות או באתרים שמזהירים מפניו? זכרו שנוכלים רבים משתמשים ביותר משם אחד, אבל לרוב הם בוחרים ב"שם במה" שאיתו הם הולכים כמה שנים עד שהם נשרפים.
• בדקו איך מופיע מספר הטלפון שלו באפליקציות כמו True Caller ו- Me (ואם הוא שמור כ"נוכל לא לענות" הייתי אומר שזו אינדיקציה די טובה)
• האם הוא מתקשר ממספר חסוי?
• האם הוא אף פעם לא זמין בכל מיני תירוצים שהוא עובד באיזה מקום עבודה חסוי או שאסור לו לענות לטלפון?
• האם הוא מתעקש על איזה תנאי לא ברור עוד בשלב הגישוש הראשוני?
• האם הוא "שולח חבר"?
• האם הוא בדיוק נמצא בחו"ל אבל חייב לקנות את מה שאתם מוכרים כי <הכנס שקר כלשהו>?
• האם יש דף מכירה בפייסבוק או יד 2? אם כן כמה זמן המודעה רצה שם? האם יש לה תגובות?
• האם הוא סוחר אבל מסתיר את העובדה? למה?
• האם ראית את הכלי הזה (אופנוע או רכב) מפורסם עוד במקומות אחרים אבל בשמות או מספרי טלפון שונים? רוב הנוכלים אמנם חכמים מספיק כדי לעבוד על האיש התמים הממוצע, אבל הם לא משקיעים ביצירת דפים אמינים במאה אחוז, התמונות שהם משתמשים בהן נמצאו איפושהו ברשת (אפשר לחפש לפי התמונה), וגם את כלי הרכב עצמו הם לא יצלמו בדרכים שונות אלא ימחזרו את אותן תמונות.

המשך…

הנה עוד תובנה, שיהיה לכם על מה לחשוב. ואם על הדרך הצלנו מישהו – דיינו.

התמונה הזו צולמה בימים האחרונים בשעות הבוקר על כביש 4. התנועה זורמת ללא הפרעה (במהירות חוקית ולמעלה מזה), הנתיבים פתוחים לרווחה, אין פקק ואפילו לא רמז לפקק (יש אמנם האטה בהמשך, לקראת מחלף ראשון, אבל זה עוד הרבה קילומטרים קדימה, בטח לא בנקודת הזמן הזו).

בנתיב הימני משאיות עושות מה שמשאיות עושות – נוסעות על 90-100. פה ושם רכב, כולל הרכב שצילם תמונה זו (יש גם וידאו). שאר הנתיבים פנויים לרווחה.

ואז הוא מגיע, רוכב (אמנם ממוגן, לפחות זה), על אופנוע בנפח בינוני:

הבחור החביב נוסע במהירות קצת יותר גבוהה מזו של התנועה (כ- 10% יותר), וזה סביר בתנאים האלה. אבל משום מה במקום לרכוב על כל אחד מהנתיבים, הוא בוחר לרכוב על השול הימני, וזאת בזמן שהכביש פנוי לחלוטין לפניו. לא פקק, לא האטה, לא נעליים. כביש פנוי לרווחה, והוא על השול.

ואז זה ממשיך: הבחור שלנו מחליט שלא רק שהוא נוסע על השול, אלא הוא ממשיך לנסוע על השול והוא יעקוף את כל המשאיות מצד ימין שלהן… המשך…

הטריגר לפוסט הוא התמונה הזו שצולמה אמנם בימי הקיץ, אבל היא רלוונטית לכל עונה. האופנוען המסוקס מחליט שהוא רוכב על האופנוע עם כפכפים וללא מיגון (הפעם אני דווקא לא מתייחס להיעדר המיגון שדורש פוסט בפני עצמו), כשהוא משתלב להנאתו בתנועה העמוסה לשעת הצהריים בה היא צולמה.

ואז רואים את מנח כפות הרגליים שלו על הרגליות:

מה לא בסדר?

הרוכב מניח את העקבים של רגליו על רגליות האופנוע, מה שגורם בתורו למנח של כף הרגל להיות בזווית כזו שאצבעות כפות הרגליים מוטות כלפי מטה לעבר האספלט.

זו תנוחת רכיבה לא נכונה, שגוייה, שרק מחכה לצרה גדולה.

המשך…

כן, זה לא רק אתם. זה גם אני. כולנו מזמינים דברים מחו"ל, בין אם שיט מפוקפק מאתרים סיניים ובין אם קניות מאתרים מובילים של ציוד לאופנועים, לרכבים, למחשבים ומה לא.

לפעמים החבילות האלה הולכות לאיבוד, ולפעמים הדואר פשוט מתרשל במשלוח הודעות אלינו. לא קיבלנו את הסמס, הדוור כבר מזמן לא מבקר בתיבת הדואר, ולך תמצא איפה מתגלגלת הקופסה עם הקסדה החדשה שהזמנת… הייאוש כבר כאן, ולמרות שלפעמים מבליחים באפילה ניצוצות של שירות תקין, לרוב אנחנו פשוט מתוסכלים.

אין לי בשורות טובות לגבי טיב ורמת השירות שאנחנו נקבל בקרוב, אבל מה שכן יש לי זה ריכוז של כמה לינקים שיעזרו לכם לאתר את החבילה האבודה, ובמידת הצורך לשלם עבורה מע"מ ו/או מיסים כדי לשחרר אותה ולהוציא אותה לדרכה המיוחלת לחיקכם.

כבר כתבתי כאן בעבר על האתר של MyGov, שהוא הפורטל האישי הממשלתי. כניסה לאתר מחייבת הרשמה חד-פעמית מראש, ואחריה תוכלו לעשות לוגאין באמצעות מס' ת"ז, סיסמה וקוד חד-פעמי שתקבלו בסמס לסלולרי. לאחר הכניסה לאתר תוכלו לראות (בין שלל המידע השימושי) גם מידע על חבילות ומטענים שהזמנתם ביבוא אישי. אם החבילה שלכם נמצאת שם, תוכלו לקבל איזה רמז לגבי מיקומה, הסטטוס שלה, והאם נדרש עבורה תשלום כדי לשחרר אותה. כאן אפשר גם לקבל את מספר החבילה.

המשך…

דואר ישראל, הפנינה בכתר הביורוקרטיה הישראלי… נו לא באמת. רבים הם סיפורי הזוועה על חוסר השירות, חוסר המענה, חוסר היעילות וכמובן איך אפשר בלי האיטיות של "הצבי" הישראלי. אבל בין אם נכוויתם ממעללי דואר ישראל בעצמכם ובין אם אתם ניזונים מסיפורי זוועה של חברים – תהיו בטוחים בדבר אחד: כשצריך לשלם מיסים, התהליך שממילא מרגיש כאילו הוא עוצב על ידי מהנדסים מהאינקוויזיציה הופך להיות מסורבל ומעיק הרבה יותר.

נתעלם לרגע ממבול ההזמנות מהאתרים הסיניים שמגיעות לנקודות חלוקה שונות שלעיתים הקשר בינן לבין הכתובת שלכם הוא רנדומלי (בחיי, פעמיים שלחו אותי לאסוף חבילה מקיוסק בחיפה כשהכתובת שלי היתה בתל אביב). בואו נתייחס ספציפית למצב שבו החבילה הוזמנה מאתר אירופאי או אמריקאי, נניח שהמחיר ששילמתם עליה גבוה מהרף הנוכחי לפטור ממיסים, ונניח שהחבילה נעצרה במכס וכעת ממתינה לכם לשלם את המיסים כדי לשחרר אותה.

הערה: נכון לרגע כתיבת שורות אלה תקרת הפטור עומדת על 75$ (כולל עלות המשלוח).

בעצם מה שקרה מאחורי הקלעים הוא מעין Stop על כל תהליך המשלוח, וכעת המערכת מחכה שתשלמו את החוב. אם תשלמו – התהליך ימשיך והחבילה תשוחרר מהמכס. אם לא תשלמו – הכל עומד ומחכה לכם.

נו אז למה לא לשלם את המס ולסגור עניין תשאלו…

יופי, אני שמח ששאלתם.

ראשית – הדואר לא טורח להודיע לכם על כך שאתם חייבים מס כדי לשחרר את החבילה. למה? אלוהים יודע. אולי מערכת הסמסים שלהם לא מתוכננת לזה, אולי… עזבו. לא יודע מה הסיבה, אבל העובדה היא שאם תחכו עד שהדואר יואיל בטובו לשלוח לכם הודעה על החוב – אתם תמותו מזקנה. גם אם אתם בני 35.

שנית – גם אם איכשהו באיזה תהליך קסום כן קיבלתם הודעה על החבילה שלכם, אם תגיעו לדואר ותנסו לשלם את המע"מ (למשל) על החבילה, תגלו לחרדתכם שדואר ישראל מסרב לקבל תשלום בכרטיסי אשראי ומחייב אתכם לשלם במזומן (אולי יקבלו צ'ק, לא בדקתי. אם אתם יודעים אחרת כתבו למטה בתגובות). מה שכמובן לא רק מסרבל את התהליך אלא גם מעצבן כי אם אין עליכם מזומן תצטרכו לחפש כספומט ואז הלך התור (ונתעלם לרגע מהעובדה שרק כדי לזכות לדרוך בסניף הדואר אתם צריכים קודם לקבוע תור באפליקציה או באינטרנט).

למזלנו (אם אפשר לקרוא לזה מזל) יש דרך עוקפת דואר לשלם את המס על החבילה, ובכך לשחרר את החסם שמונע מהדואר להוציא לכם הודעה שהחבילה הגיעה לסניף. כך תוכלו גם לבדוק האם בכלל יש לכם חבילה שממתינה לתשלום מס, וגם לשלם באמצעות כרטיס אשראי מהנוחות של הספה שלכם בבית (או מהטלפון בזמן שאתם בולסים שווארמה).

איזה כיף! איך עושים את זה?

המשך…

אין אופנוען או אופנוענית אמיתיים שלא נהנים לשמוע את המנוע של האופנוע שלהם. ישנם לא מעט סוגי אופנועים ומספר רב של סוגי מנועים, אבל מה שמשותף לכולם הוא שימוש במערכת פליטה, מה שמכונה אצלנו בשם הגנרי ״אגזוז״ – לפחות עד שלא נצטרך לוותר על מנועי בעירה פנימית ולעבור לשיעמומונים חשמליים…

אם תשאלו רוכב ממוצע מהי מטרתה העיקרית של מערכת הפליטה הם בוודאי יענו שהיא להשתיק את הרעש שמייצר המנוע. אבל זה לא נגמר בזה. למערכות פליטה יש תפקידים נוספים שצריך לתת עליהם את הדעת, והם כוללים בין היתר שליטה על פינוי גזי הפליטה מהמנוע, שליטה על רמת הרעילות של גזי הפליטה, שליטה על חום הגזים וגם על הלחצים שנוצרים עקב פעימות המנוע – וכל זה כמובן בנוסף לשליטה על עצמת הרעש.

חשוב להבין שמערכת פליטה היא לא סתם צינור ארוך שבקצהו יש פחית עם צמר סלעים. למעשה שינוי קטן שיבוצע בחלק ממערכת הפליטה מבלי לתת עליו את הדעת ומבלי לעשות אותו בצורה מושכלת – יכול להביא לפגיעה בביצועי הכלי, ולפעמים פגיעה משמעותית. במילים אחרות – שינויים בקונפיגורציה של מערכת הפליטה יכולים להשפיע לטובה, אבל לא פחות מזה גם לרעה על ביצועי המנוע.

אם באתם לפה כדי לקרוא על זיופים סיניים זבל בשקל תשעים – תגללו מטה לסוף המאמר.

כדי להבין איך עובד כל הסיפור הזה ומה אפשר לעשות, אולי, כדי לשפר את הסאונד שמפיק המנוע, להפחית את משקלו או לשפר את הביצועים שלו – נצטרך להיכנס לפרטים הקטנים. תזרמו איתי.

חלק מהתמונות נלקחו מהסרטון הזה ושווה לצפות בו אם בא לכם. חלק אחר של התמונות נלקח מחיפושים באינטרנט.

אגב, מבחינת הקונספט כל האמור לעיל נכון גם לגבי רכבים בעלי מנועי בעירה פנימית, אם כי שם המערכות לעיתים מורכבות יותר בהתאם לאופי הרכב.

מבנה האגזוז

כמו כל דבר בצבא, גם אגזוז מורכב משלושה חלקים עיקריים – צנרת שיורדת מהצילינדרים (החלק המכונה "דאון-פייפ"), צנרת מרכזית ("מיד-פייפ") וחלק סופי שאליו מחובר דוד פליטה אחד או יותר.

דוגמה לסעפת של מנוע 4 צילינדרים:

ברוב המקרים, בהתאם למספר הצילינדרים במנוע כך יש מספר צינורות שיוצאים ממנו. לדוגמה, באופנוע עם מנוע ״סינגל״ (כלומר עם צילינדר אחד) יהיה צינור אחד שיצא ממנו, ודרכו יצאו גזי הפליטה. באופנוע עם מנוע "טווין" או "בוקסר" (בעל 2 בוכנות) יהיו שני צינורות, 3 במנוע תלת-בוכנתי, 4 במנוע עם 4 בוכנות וכן הלאה. על סוגי מנועים נדבר בפעם אחרת.

מרגע שהצינורות יצאו מהמנוע הם מתעקלים ומתכנסים להם יחד בנקודה אחת שנקראת בלועזית בשם "קולקטור" (וישנן כמה תצורות לעניין שלא נפרט במאמר זה), עוברים דרך ממיר קטליטי עם חיישנים, ויוצאים משם החוצה לעבר דוד/י הפליטה. בהתאם לסוג האופנוע ולאופיו, וכן למה שהיצרן המקורי רצה לעשות, יש אופנועים שבהם יש דוד פליטה אחד, יש כאלה עם שניים, שלושה ולעיתים אף ארבעה, תלוי באופנוע.

בתמונה ניתן לראות חתך של מערכת פליטה מלאה, כולל אזור החיבור בין הצינורות, הממיר הקטליטי, ובסופה הדוד:

עוד בהתאם לסוג האופנוע (וגם לאופנה הרווחת באותן שנים) – חלק ממערכות הפליטה משתמשות בדוד/י פליטה שמותקנים בזנב (מתחת למושב המורכב/ת), או בצד האופנוע בסמוך לגלגל האחורי, או בחלקו התחתון של האופנוע. ישנם דוד/י פליטה ארוכים יותר או ארוכים פחות, יש כאלה עבים ובשרניים וכאלה דקים ומצומקים, יש כאלה בעלי פרופיל של צינור מעוגל, יש אליפטיים, יש מתומנים או לא סימטריים, וישנם גם כאלה שהם בעלי צורה לא מוגדרת והם מותאמים לנישה הספציפית בגוף האופנוע שבתוכה הם הותקנו.

בתמונה – רביעיית מפלטים של MV Agusta F4 המותקנת בזנב האופנוע:

המשך…

גלאי מכמונות המהירות שנחשב במשך שנים רבות כטוב בעולם – Valentine One המקורי – התפאר בעיקר ביכולתו לקלוט מכמונות דבורה ממרחקים גדולים מאוד ורגישותו הרבה למכמונות לייזר (ממל״ז). אבל עם הזמן, קרנו ירדה בגלל חוסר יכולתו להתמודד עם רכבים בעלי חיישני בלימה, עזרי בלימה ולעיתים אף בקרות שיוט אדפטיביות, מה שיצר כאב ראש לא קטן למשתמשים בו עקב ריבוי מטורף של התראות שווא ללייזר. מאז עברו מספר שנים, והחברה יצאה עם הדור השני של גלאי הוולנטיין 1 – גלאי עמיד, בעל קליטה ארוכת טווח, עם חיצים המצביעים על כיוון האיום ומספר האיומים, ואשר בו, נכון לעכשיו, כמעט ואין התראות שווא.

הגלאי חוקי ומתאים כמובן לעבודה גם בישראל עם אמצעי האכיפה הנמצאים בשימוש בידי משטרת ישראל.

הערה: מאמר זה מתייחס לדור השני של הוולנטיין 1. לקבלת מידע על הגדרת מכשירי הדור הראשון – קראו כאן.

מכשיר הוולנטיין 1 דור שני איננו מיובא בצורה סדרתית ארצה, ויש לרכוש אותו ממוכר אמריקאי אמין (אפשר באיביי או אמזון). מחירו של הגלאי (נכון לחצי הראשון של 2021) עומד על $499 לפני משלוח ומיסים בישראל. אם רוכשים ערכה סגורה, אז מקבלים גם את הגלאי, גם חיבור למצת הרכב (כבל מסולסל) וגם חיבור קבוע להתקנה קבועה לחשמל, וכן שני סוגי חיבור (אחד לשמשה באמצעות ואקום ואחד למגן השמש באמצעות קליפס).

מכשירי הוולנטיין 1 דור שני תומכים ב- Euro Mode, שהוא מצב מותאם לשימוש מחוץ לארה״ב, בו תדר Ka מחוזק לתאימות עם מכמונות מהירות כמו הדבורה (הנמצאת בשימוש משטרת ישראל), וכן עבודה במצב POP שבו השוטר מפעיל את המכמונת בעוצמה נמוכה כדי לבדוק את סביבתו ולגלות האם יש כלי רכב מהירים באזור. מצב זה לא מספק הוכחה חוקית לעבירת מהירות כיוון שלא ניתן לנעול על המהירות, אבל בעצם הפעלתו – הגלאי מזהה את המכמונת באזור ומתריע על כך בפני הנהג שאמור בשלב הזה להפחית את מהירות נסיעתו.

המשך…

בימים האחרונים נחשפנו לסרטון שצולם על ידי מצלמת דש-בורד ברכב שנסע על איילון צפון בואכה מחלף ההלכה ובו רואים תאונה שבה מעורב רוכב אופנוע ורכב. למי שלא ראה את הסרטון, גללו מטה, יש תיאור של ההתרחשות.

במבט ראשון – כל אחד מאיתנו יצעק שזו טעות של נהג, שזה נהג רוצח, שהוא פושע ועבריין, שהוא צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. ואתם צודקים. הנהג הוא בהחלט עבריין, ביריון, לא מכבד את סביבתו, וככל הנראה זו לא התאונה הראשונה ובטח לא האחרונה שלו.

אבל כאן אני רוצה להוציא אתכם מדרך המחשבה הזו, ולתת לכם נקודה אחרת למחשבה.

בעוד שכל מה שהנהג הרגיש היא "מכה קלה בכנף" כמאמר הרמטכ"ל המוצלח של צבא ההגנה לישראל במלחמת לבנון השניה, מי שמשלם את המחיר על ההתרחשות הלכה למעשה הוא הרוכב שיצטרך להתמודד עם פציעותיו, אולי עם פגיעה שיהיה קשה להתאושש ממנה, עם הנזק הכספי לאופנוע ולפרנסתו, ועם ההשלכות של הפעולה של הנהג. רוכב חכם יכול היה להימנע מהסיטואציה הזו מלכתחילה.

"אי אפשר לתקן את כל העולם ואי אפשר למנוע כל תאונה!" תגידו לעצמכם. נכון, אבל את התאונות האלה אפשר למנוע בקלות יחסית, אז למה שלא נתחיל כאן ואז נדאג לטפל בכל שאר העוולות בעולם.

איך? הנה, קחו מאמר שיעזור לכם בקצת תובנות. מומלץ ללמוד מזה ולהשליך על ההתנהגות הפרטית שלנו כרוכבים.

קודם כל נניח הנחת יסוד מהותית על השולחן:

חובה על כל רוכב או רוכבת להניח שכל הנהגים סביבו ולפניו עסוקים כל הזמן בטלפון, דעתם מוסחת כל הזמן, הפוקוס שלהם הוא לא על הכביש, ושהם אף פעם לא שמים לב למה שקורה על הכביש.

ברגע שמבינים את זה, אז כל התנהגות, גם הכי חסרת היגיון והזוייה – הופכת להיות אפשרית. אולי הנהג שבדיוק היה עסוק בוואטסאפ או בשיחת טלפון חשובה עם הבוס שלו, פתאום שמע את אפליקציית ווייז אומרת לו "צא עכשיו במחלף". יש מצב שהנהג שבדיוק צפה בקליפ האחרון של <הכנס שם של זמרת ממש מצליחה> ביוטיוב שם לפתע לב שהוא מפספס את היציאה, ואז לא רק שהוא יאחר להוציא את הילדים מהגן אלא גם יחטוף מאישתו. אם זה המצב, ואם הנהג יופתע, יש מצב שהוא יחליט שהוא חייב לצאת במחלף כאן ועכשיו, ונראה שזה בדיוק מה שקרה כאן. במקרה כזה, לנהג לא תהיה בכלל זמן או יכולת לבדוק את סביבתו, והוא פשוט יצא, על אפם וחמתם של כל הנהגים האחרים, גם אם זה אומר נהיגה באלכסון לרוחב 4 נתיבים. המשך…

בשנים האחרונות אנו עדים לכניסה של מוצרים למיגון רוכבים שמיועדים להגנה אקטיבית על הרוכב, דהיינו כאלה שמבצעים פעולה יזומה מסויימת שמטרתה היא להגביר את ההגנה, בניגוד למוצרים ה"מסורתיים" שעשו את עבודתם בצורה סטטית.

עידכון יולי 2022: לרשימת המוצרים נוסף המוצר של Spark. ראו מטה.

עידכון ספטמבר 2022: עודכן מחיר התחזוקה לווסט טק-אייר 5 של אלפינסטרס.

מוצרים הגנה אלה הם בצורת אפוד (וסט) או מעיל או חליפת רכיבה – בין אם כמוצר נפרד מהמעיל או החליפה, ובין אם כחלק מובנה בתוך המעיל או החליפה – שמתנפחים בעת תאונה ומייצרים מעין כרית אוויר או שכבת הגנה נוספת על גופו של הרוכב. לצורך פשטות העניין, אתייחס למוצרים כ"אפוד" או "אפוד מתנפח", גם אם הוא מובנה בתוך מעיל או חליפת רכיבה.

למוצרים אלה יש שתי שיטות הפעלה שונות, ולמרות שהם אמורים לכאורה לבצע את אותה עבודה, הם עושים זאת בצורות שונות כפי שמיד נראה.

המוצרים שאסקור במהלך מאמר זה הם (לפי סדר א"ב):

• Alpinestars
• Dainese
• Furygan
• Helite
• Hit-Air
• Red, Cat2Moto
• Spark

אמל"ק: זה מאמר ארוך גם בקנה מידה של האתר הזה. אם בא לכם להבין את הכל – תקראו את הכל. אם אתם רוצים להגיע ישר לתיאור המוצרים – גללו מטה. לא תמצאו כאן המלצה ספציפית, רק חשיפה והנגשת המידע כדי שאתם תוכלו להחליט בעצמכם. אבל מכיוון שהשאלה ממילא תגיע והיא הוגנת למדי, אספר לכם בסוף גם באיזה מוצר אני משתמש כרגע.

זה לא סוד שבמהלך התאונה שלי בפברואר 2017 עברתי פגיעה מאוד טראומטית בגוף, וספציפית בעמוד השדרה (היו פגיעות נוספות, אבל הן לא רלוונטיות למאמר זה), פגיעה שגרמה לי כמעט לאבד את היכולת להזיז את הרגליים, ורק בעקבות ניתוחים מסובכים הצליחו לתקן אותי, למזלי (אם כי מי שראה אותי מאז יודע שנותרה בי פגיעה מהותית ונכות לצמיתות שמונעת ממני ללכת ולתפקד בצורה תקינה). למרות שבאותו יום רכבתי בצורה ממוגנת מלאה כהרגלי בקודש (מעיל ממוגן + מיגון גב, מכנסי רכיבה ממוגנים, מגפי רכיבה קצרים, כפפות וכמובן קסדה מצויינת), אני משוכנע למדי שלו הייתי לבוש באפוד מתנפח בזמן התאונה, יתכן שהפגיעה שלי היתה הרבה יותר קלה.

מאז 2017 נכנסו לשוק בישראל מספר יצרנים עם מוצרים אקטיביים כפי שנסקור מיד, וכיוון שאני רואה את החזרה לרכיבה כחלק מתהליך השיקום שלי, הבנתי שעדיף לי לרכוש אפוד מתנפח בהקדם האפשרי כדי להגביר את ההגנה על גופי. לצורך העניין ביצעתי בדיקה מקיפה של המוצרים המוצעים למכירה בישראל, והממצאים מונחים כאן לפניכם.

הערה סופר חשובה: אין במאמר זה משום המלצה על מוצר אחד ספציפי ואין כאן דעה אישית שלי. שכל אחד יקרא, יסכם לעצמו את הנתונים, ויחליט לעצמו מה מתאים לו לרכוש. לא משנה מה אתם קונים, העיקר תרכבו ממוגנים! המחירים המצויינים כאן נכונים אך ורק ליום כתיבת מאמר זה, ויתכן שבעתיד מחירים אלה ישתנו כלפי מטה או כלפי מעלה. אציין גם שאין לי שום זיקה, קשר או אינטרס לטובת אף אחד מהמוצרים (או יבואנים של מוצרים אלה).

נתחיל בבסיס:

הצורך במיגון לרוכבי אופנוע

נשמע הגיוני, לא? זהו שרוכבים רבים בכלל לא מודעים לצורך במיגון. בעוד שנהגי ונוסעי מכוניות מוגנים בפני חלק מהפגיעות מעצם היותם בתוך "כלוב" מתכת, חגורים בחגורת בטיחות ואולי מוגנים באמצעות כריות אוויר – הרי שרוכבי אופנוע חשופים לחלוטין למפגעים שונים, החל מהחלקה עצמית (או כתוצאה מגורם זר), דרך פגיעה של או בכלי רכב, אופנוע אחר, אופניים או הולך רגל. לכן, רוכבי אופנוע צריכים לנקוט במירב המאמצים כדי לשפר את הסיכוי שלהם לשרוד פגיעה כזו.

לרוכב יש מספר אמצעים בהם הוא יכול להשתמש כדי להגן על עצמו, וכמינימום כולנו (בישראל לפחות) מחוייבים לחבוש קסדה. אבל מעבר לקסדה רצוי שגם נלבש אמצעי מיגון נוספים כמו מעיל רכיבה ממוגן, כפפות רכיבה, מכנסי רכיבה ממוגנים, ונעלי/מגפי רכיבה ממוגנים – כל אחד משמש כמגן לאזור אחר של הגוף (ונשים בצד לרגע את הצ'וח הממוצע שחושב שהעור שלו הוא אחלה מיגון, או את רוכב הקאסטום המזדקן שחושב ש-וסט עם לוגו של נשר על גוף חשוף הוא אמצעי מיגון. הוא לא.)

הקונספט של מוצר הגנה מתנפח

אפוד מתנפח (או מעיל המכיל אלמנט מתנפח) הוא מוצר לביש לחלק הגוף העליון המכיל מספר כריות אוויר הנמצאות במצב שטוח ולא מנופח, בתוך בד, עור, רשת או חומר אחר השומר על צורתו. כריות אוויר אלה יכולות להתנפח בתוך פרק זמן X (נדון בזה תיכף) על ידי נקירה או הפעלה של מיכל גז אחד או יותר שמשתחרר במהירות אל תוך כריות האוויר המתנפחות, ואשר משמשות כחוצץ בין גופו של הרוכב לבין עצם אחר – רכב, כביש או כל מכשול אחר. הנקירה של מיכל הלחץ מתבצעת כאשר מנגנון מסויים מופעל (וגם בזה נדון מיד). ללא הפעלתו של מנגנון הנקירה לא יתבצע שיחרור גז, והאפוד לא יתנפח.

בדיוק כמו בכריות אוויר במכונית, גם כאן, הרעיון הוא שכעת, כשהאפוד מנופח, הרוכב מוגן יותר וכשהוא נחבט או פוגע בעצם הזר או בארץ, כריות האוויר יעשו את שלהן וירככו את החבטה שחוטף גופו של הרוכב, וימנעו נזק בכלל או נזק קשה יותר (כמובן תלוי באופי הפגיעה). לדברי אחד היצרנים, מכון מחקר שויצרי בדק ומצא שמיגון הגב המתקבל כתוצאה משימוש בכריות אוויר במוצר הספציפי שלו מקביל לשימוש בלא פחות מ- 18 מגיני גב קונבנציונליים תקניים. המשך…

"היי מיצו, שאלה. יש כל מיני עצות באינטרנט לגבי חיבור מגנט חזק בגחון בכדי להפעיל רמזורים סרבנים. עובד הדבר הזה?" זו שאלה ששלחו אלי לאחרונה, ולמרות שעניתי בעבר מספר פעמים רב על אותה שאלה בדיוק, החלטתי הפעם לייצר מזה אייטם – שיהיה קל להפנות אליו אנשים שישאלו בעתיד.

קודם כל – הסבר על רגל אחת:

ברמזורים רבים קיימת מערכת בקרת תנועה המווסתת את פעילות הרמזורים (כלומר קובעת מתי הם אדומים ומתי הם הופכים לירוק).כשמדובר ברמזורים הנמצאים בצמתים בהם אין תנועה רבה לכיוון הרלוונטי (בעיקר לפנייה שמאלה, אבל לא רק), מותקנת באספלט הסמוך לקו העצירה של אותו רמזור מערכת המזהה את נוכחותו של כלי רכב בצומת, ובהתאם לכך מפעילה את האור הירוק לאותו כיוון. לעיתים ההפעלה היא מיידית, ולעיתים היא מחייבת המתנה של מחזור אור נוסף – אבל זה העיקרון, ובגדול מטרתה של המערכת היא לשפר את זרימת התנועה בגישות לצמתים לאורך הציר הראשי.

איפה הבעיה? חיישנים אלה המוטמעים בצורת לולאות בתוך האספלט (ניתן לראות קווי חירוץ בסמוך לנקודת העצירה) מופעלים על ידי נוכחותו של גוף מתכתי מעליהם, וברגע שהם חשים את העניין, הטריגר מופעל והאור בסופו של דבר יהפוך לירוק (הם אינם מופעלים על ידי משקל, בניגוד לדעה הרווחת). אלא מה, בכלי-רכב דו-גלגליים רבים בהם יש הרבה פלסטיקה ומעט (יחסית) מתכות, אין די כדי להפעיל את אותם חיישנים (מכאן הביטוי "דל מתכת"), וכך יוצא שאותו רוכבי דו"ג תקועים ברמזור במשך כמה מחזורים עד שכלי רכב אחר מגיע מאחוריהם ומציל אותם.

המשך…