רכיבה נכונה – איך לא להניח כפות רגליים על הרגליות

הטריגר לפוסט הוא התמונה הזו שצולמה אמנם בימי הקיץ, אבל היא רלוונטית לכל עונה. האופנוען המסוקס מחליט שהוא רוכב על האופנוע עם כפכפים וללא מיגון (הפעם אני דווקא לא מתייחס להיעדר המיגון שדורש פוסט בפני עצמו), כשהוא משתלב להנאתו בתנועה העמוסה לשעת הצהריים בה היא צולמה.

ואז רואים את מנח כפות הרגליים שלו על הרגליות:

מה לא בסדר?

הרוכב מניח את העקבים של רגליו על רגליות האופנוע, מה שגורם בתורו למנח של כף הרגל להיות בזווית כזו שאצבעות כפות הרגליים מוטות כלפי מטה לעבר האספלט.

זו תנוחת רכיבה לא נכונה, שגוייה, שרק מחכה לצרה גדולה.

מה הבעיה?

בכל הטייה של יותר מכמה מעלות של האופנוע הדבר הראשון שיפגוש את האספלט בכיוון של ההטייה הוא קצות כפות הרגליים.

ואם במקרה יש שם עיני חתול (מחזירי אור מוטמעים ובולטים באספלט) או אבן או כל דבר בולט – אצבעות הרגל/קצה הנעל יחטפו מכה עזה שתעיף את הרגל אחורה אל הרגליות או הזרוע האחורית, או אל השרשרת בעצמה, מה שבתורו עלול לרסק את עצמות כף הרגל, לשבור את הקרסול, או יותר גרוע מזה.

רכיבה בצורה כזו היא פגע רע שרק מחכה להתרחש. אולי לא היום, אולי לא מחר, אבל זה יקרה.

אפשר להניח בסבירות גבוהה מאוד שכל רוכב שאתם רואים שרוכב עם העקב על הרגליות (יענו כמו בתמונה המצורפת מעלה) הוא רוכב שמעולם לא עבר שום הכשרת רכיבה מתקדמת, ואם כן עבר, הוא כנראה חלם בהקיץ כי להקשיב הוא בטח לא הקשיב ולא הטמיע הרגלים נכונים. סביר להניח שאין לו מושג איך לתפעל את מערכות האופנוע בצורה אופטימלית, סביר להניח שהוא לא מיומן ברכיבה בקצב גבוה, וסביר להניח שאין לו מושג אמיתי של מה עושים על האופנוע בעת הטייה של יותר מכמה מעלות לכל צד. יש מצב שרוכב כזה ישגה בשנייה שהוא יתקל במצב חירום, יש מצב שהוא יתנפל על הבלמים ויתרסק, יש מצב שהוא ינעל מבט בפניה ויתרסק, יש מצב שהוא יזלוג לנתיב הנגדי או לשול בעת פניה חדה יותר, יש מצב שברגע שהרגל שלו תפגוש את האספלט הוא ייבהל ויישר את האופנוע בדיוק בשיא הפניה, ובגדול יש מצב שהוא לא יודע להתמודד עם כל מצב שהוא מעבר לרכיבה בקו ישר בתנאים סטריליים – גם אם הוא עצמו חושב שכן.

אם אתם רואים רוכב כזה – התרחקו ממנו ותנו לו לנסוע בקצב שלו.

ואם אתם רוכבים ככה – גשו לעבור קורס רכיבה מתקדמת מיד.

הערה: חייבים להיות הוגנים ולומר שלתנוחת כף הרגל יש קשר ישיר גם לסוג האופנוע ולתנוחת הרכיבה הכללית על אותו אופנוע. לדוגמה, על קרוזר/קאסטום בו הרגליים יהיו שלוחות קדימה ולא מתחת לרוכב, יש סיכוי טוב שדווקא העקבים או קשת כף הרגל תהיה מונחת על הרגלית, וזה מעצם האנטומיה של גוף האדם ותנוחת הרכיבה. אלא מה, באופנועים מסוג זה רמת ההטייה שלהם ממילא מוגבלת, וגם אם נוטים מה שיפגוש קודם את האספלט הוא חלקי מתכת של האופנוע כמו האגזוז, הרגלית או רכיבים אחרים. לא הרגליים שלכם.

איך כן?

תמיד, בכל רכיבה, מניחים את כריות כף הרגל על הרגליות. לא חייבים את האצבעות (אנחנו לא בלרינה) אלא את כריות כפות הרגליים (באזור הזה) על הרגליות. כך מקבלים תנוחה שגם מפעילה את מפרק הקרסול, גם עוזרת בבלימת זעזועים, גם מאפשרת לכם להגיב מיידית ולמקם את הרגל על/מתחת לרגלית ההילוכים ו/או על רגלית הבלם בעת הצורך, וגם מונעת את המקרה שתיארתי בפסקה הקודמת.

תנוחת ומיקום נכון של כפות הרגליים/נעליים על הרגליות תאפשר רכיבה חלקה יותר, בטוחה יותר, ועם זמן תגובה טוב יותר – תוך כדי הקטנת הסיכון לחטוף מכה בקצה כף הרגל/נעל.

אם רוצים לשנות תנוחה לזמן מה, אפשר להזיז את כף הרגל מעט קדימה כך שהרגלית תהיה באזור קשת כף הרגל, אבל לא אחורה מכך.

עוד הערה: רייסרים שמבלים את זמנם במסלול עשויים לעשות את זה בצורה מעט שונה, תוך כדי נטייה של כף הרגל כלפי חוץ (תלוי בסגנון הרכיבה שלהם). בכל מקרה, רייסרים לא רוכבים עם רגליים במצב סטטי, אלא ישנו את מיקום כפות הרגליים שלהם על הרגליות בהתאם לסיבוב שאליו הם מתקרבים, תוך מודעות עצמית של מיקום הרגליים שלהם.

אבל אני לא רוכב ספורטיבי! מה אתה מבלבל לי את המוח?

גם אם אתם לא רוכבים במוד ספורטיבי היום, גם אם האופנוע שלכם הוא לא המהיר ביותר במסלול (או בבית אריה) – עדיין יש את הדרך הנכונה לעשות דברים. זו הדרך הנכונה. תתרגלו לעשות את זה בדרך הנכונה 100% מהפעמים, וזה יקלט אצלכם כטבע שני. אם בכל פעם תרכבו בצורה אחרת, פעם תקפידו פעם לא, פעם תשימו לב פעם לא, כשתצטרכו את זה – זה לא יהיה זמין לכם.

תעשו את זה נכון. תרכבו חכם תגיעו הביתה בשלום.

תעבירו הלאה..