על מיקום נכון על הכביש בעת התקרבות למחלף

בימים האחרונים נחשפנו לסרטון שצולם על ידי מצלמת דש-בורד ברכב שנסע על איילון צפון בואכה מחלף ההלכה ובו רואים תאונה שבה מעורב רוכב אופנוע ורכב. למי שלא ראה את הסרטון, גללו מטה, יש תיאור של ההתרחשות.

במבט ראשון – כל אחד מאיתנו יצעק שזו טעות של נהג, שזה נהג רוצח, שהוא פושע ועבריין, שהוא צריך לשבת מאחורי סורג ובריח. ואתם צודקים. הנהג הוא בהחלט עבריין, ביריון, לא מכבד את סביבתו, וככל הנראה זו לא התאונה הראשונה ובטח לא האחרונה שלו.

אבל כאן אני רוצה להוציא אתכם מדרך המחשבה הזו, ולתת לכם נקודה אחרת למחשבה.

בעוד שכל מה שהנהג הרגיש היא "מכה קלה בכנף" כמאמר הרמטכ"ל המוצלח של צבא ההגנה לישראל במלחמת לבנון השניה, מי שמשלם את המחיר על ההתרחשות הלכה למעשה הוא הרוכב שיצטרך להתמודד עם פציעותיו, אולי עם פגיעה שיהיה קשה להתאושש ממנה, עם הנזק הכספי לאופנוע ולפרנסתו, ועם ההשלכות של הפעולה של הנהג. רוכב חכם יכול היה להימנע מהסיטואציה הזו מלכתחילה.

"אי אפשר לתקן את כל העולם ואי אפשר למנוע כל תאונה!" תגידו לעצמכם. נכון, אבל את התאונות האלה אפשר למנוע בקלות יחסית, אז למה שלא נתחיל כאן ואז נדאג לטפל בכל שאר העוולות בעולם.

איך? הנה, קחו מאמר שיעזור לכם בקצת תובנות. מומלץ ללמוד מזה ולהשליך על ההתנהגות הפרטית שלנו כרוכבים.

קודם כל נניח הנחת יסוד מהותית על השולחן:

חובה על כל רוכב או רוכבת להניח שכל הנהגים סביבו ולפניו עסוקים כל הזמן בטלפון, דעתם מוסחת כל הזמן, הפוקוס שלהם הוא לא על הכביש, ושהם אף פעם לא שמים לב למה שקורה על הכביש.

ברגע שמבינים את זה, אז כל התנהגות, גם הכי חסרת היגיון והזוייה – הופכת להיות אפשרית. אולי הנהג שבדיוק היה עסוק בוואטסאפ או בשיחת טלפון חשובה עם הבוס שלו, פתאום שמע את אפליקציית ווייז אומרת לו "צא עכשיו במחלף". יש מצב שהנהג שבדיוק צפה בקליפ האחרון של <הכנס שם של זמרת ממש מצליחה> ביוטיוב שם לפתע לב שהוא מפספס את היציאה, ואז לא רק שהוא יאחר להוציא את הילדים מהגן אלא גם יחטוף מאישתו. אם זה המצב, ואם הנהג יופתע, יש מצב שהוא יחליט שהוא חייב לצאת במחלף כאן ועכשיו, ונראה שזה בדיוק מה שקרה כאן. במקרה כזה, לנהג לא תהיה בכלל זמן או יכולת לבדוק את סביבתו, והוא פשוט יצא, על אפם וחמתם של כל הנהגים האחרים, גם אם זה אומר נהיגה באלכסון לרוחב 4 נתיבים.

וזה עוד הנהגים הנורמטיבים. עוד לא דיברנו על נהגים ביריונים ועבריינים שזו התנהגותם היומיומית – לחתוך נתיבים, לקצר פקקים, לדפוק ז%$ על כל העולם ואחותו (וכולנו מכירים מגזרים ואזורים שונים בארץ שבהם ההתנהגות הזו היא הנורמה).

אז הנה, קחו לכם חוק, אקסיומת יסוד מהותית. אם תקפידו עליה תוך כדי רכיבה מודעת, תגדילו משמעותית את הסיכויים שלכם לחזור הביתה בשלום.

בכל התקרבות למחלף חייב האופנוען למקם את עצמו בנתיב שהכי רחוק מהיציאה, להיות בנתיב הכי שמאלי שאפשר, כך שלא יעמיד את עצמו בין רכבים לבין היציאה מהמחלף.

"רגע! אבל האגו שלי יפגע! הביצי% שלי יקטנו!!! כל החברים הערסים שלי יצחקו עלי!!!"

נכון, לפעמים זה אומר שהאופנוען צריך להאט קצת, לפעמים זה אומר להוריד קצת מהאגו ולהמתין עם העקיפה מימין של רכב שמעכב אותו, גם אם הוא בדיוק עמד לעקוף, גם אם הרכב שתקוע שם בשמאלי מעצבן אותו מאוד, גם אם תיאורטית אפשר לעקוף אותו בלי שום בעיה מימין…

מחכים 30 שניות, עוברים את המחלף, מסיימים את אזור הסכנה, ואז עוקפים.

מה קרה במקרה האמור? שימו לב לרוכב האופנוע שחושב שזה רעיון מעולה לעקוף את כולם מימין, במיוחד כשמדובר בקטע כביש בבניה, וכשהוא נמצא בין מחלפים (כל הקטע בין ז'בוטינסקי להלכה – וגם לפניו וגם לאחריו – נמצא בבניה נכון לכתיבת שורות אלה).

הרוכב נותן בגז וכבר נמצא מתחת לגשר:

הנהג רק הגיע לגשר, הרוכב נמצא הרחק מקדימה, עדיין עוקף את כולם מימין, בואכה מחלף ההלכה:

כאן הסרטון עובר לזום של מה שעומד תיכף להתרחש. הרוכב עדיין במגמת עקיפה של כולם מימין, שימו לב איך הוא ממקם את עצמו בלי מודעות ביציאה מהמחלף:

כאן מבחינים כבר ברכב הכסוף כשהוא חותך שלושה נתיבים כדי לצאת במחלף:

לרוכב האופנוע לא היה סיכוי:

הנהג עצר (כנראה, אין המשך לסרטון) כבר עמוק בתוך המחלף, והאופנוע מוטל על הכביש איפושהו בהמשך (לא נראה בתמונה):

אז מה עושים? כמובן שכל מחלף או יציאה והמימוש שלה, אבל האסטרטגיה זהה:

יש עוד רכב אחד על הכביש פרט לך? צריך להתייחס אליו כסיכון פוטנציאלי ומתמקמים מראש (וכהכנה להגעה למחלף) בנתיב הכי שמאלי שאפשר, משמאל לרכב, הרחק מדרך המילוט של הרכב במחלף.

יש כמה רכבים או שמדובר בתנועה ערה? אותו דבר: הולכים הכי שמאלה שאפשר כדי להתחמק מהסיכון הפוטנציאלי. לא מציבים את עצמנו בין רכבים לבין דרך המילוט שלהם החוצה, כי כשיגיע הרגע שאחד מהם יחליט לצאת, הוא יצא עלינו. לרגע אחד שמים את העקיפה של כל הרכבים המעצבנים האלה בעדיפות שניה, וממקמים את עצמנו בצידו השמאלי של הרכב הכי שמאלי (בהנחה שאין עוד נתיב משמאלו). מחכים קצת, סופרים בלב עד 10, נותנים לכל הדבוקה הזו לעבור את היציאה של המחלף. כשזה מסתיים, נמשיך לעשות מה שבא לנו.

הערה חשובה מאוד: יש מקרים שבהם צריך דווקא ללכת הכי ימינה שאפשר, הרחק מהסכנה, הכל תלוי בסיטואציה. למשל על איילון דרום לקראת הפיצול של איילון דרום לכיוון חולון בת-ים וכביש 1 – שם יש בלבול רב בין הרכבים (הייתם מצפים ש- 20 ומשהו שנים אחרי הקמת המחלף הנהגים כבר ידעו לא להתבלבל בו, אבל זה לא קורה), על כביש 4 לצפון באזור מחלף אלוף שדה, על כביש 1 בכניסה לירושלים וכן הלאה. בכל מקום שבו יש פיצול בכביש צריך לשים את עצמך הכי רחוק מהסיכון.

זכרו: אנחנו משחקים שח. לא נמקם את הכלי בצורה נכונה על הכביש, נחטוף מט. תמיד להסתכל קדימה, לצפות קדימה, לתכנן את הכי גרוע. להיות הכי רחוק מהאיום, גם אם הוא לא נראה איום. אני לא מכניס את עצמי לפינה שלא אדע איך אני יוצא ממנה.

כל מה שצריך זו מודעות. הרי זה לא שהמחלף מפתיע אותנו, הוא שם. אנחנו יודעים שהוא שם, אנחנו רואים אותו מספיק זמן קדימה.

אנחנו מתכננים קדימה. ממקמים את עצמנו בנקודה נכונה מראש, מתכננים את הצעד הבא שלנו, מסתכלים על רכבים אחרים לפנינו ולידינו (משתמשים בראייה מרחבית), בודקים מה הם עושים, ושמים את עצמנו במקום הנכון. וזה באמת לא מסובך.

זכרו: על ידי מודעות, על ידי מיקום נכון על הכביש ועל ידי הימנעות מנוהל רכיבה קלוקל אפשר לחזור הביתה לעוד יום עם המשפחה. או שלא, כי כן, יש דברים שלא בשליטתנו בכלל. אבל לפחות הפחתנו ולו במעט את הסיכון.

בעיני זה שווה את אותן 30 שניות שהפסדתי.