מיצו רוכב על Ducati Multistrada V4 Rally

אופנוע ה- Multistrada של דוקאטי הוא – כפי ששמו מרמז – אופנוע שאמור להיות כולבוייניק, מולטי-סטרדה, 4 אופנועים באחד, רובוטריק שמחליף זהויות בלחיצת כפתור. ומי שראה את התוכנית "תעשיות על" בנשיונל ג'יאוגרפיק ראה כמה הם גאים בכלי הזה: אופנוע עם סט-אפ ספורטיבי, מכלולי קצה איכותיים במיוחד, עם מנוע אגרסיבי המכוון להספק גבוה מצד אחד ולגמישות תפעולית מצד שני, לעשות הכל בלי למצמץ, ובגדול כלי עם אוריינטציה של אופנוע שיכול לבלות כל היום על הצד ובידיים הנכונות לבייש לא מעט רוכבים ספורטיביים. בניגוד להרבה כלים שנמצאים בסגמנט האדוונצ'ר (וצריך להגיד – זהו סגמנט שבו קיימים שחקנים רבים אבל כולם יודעים על מי מונח צלב המטרה) – דגמי המולטיסטרדה מאפשרים לרוכב לבחור באופנוע שה- DNA שלו הוא על הצד היותר ספורטיבי/רגיז של הספקטרום. מה שנקרא לאגף את מוביל הקטגוריה מימין.

ואכן, המולטיסטרדה הוא כלי שבאמת מתאים לכל תוואי שטח וסוג רכיבה:
אם אתה רוכב המשתמש בכלי לרכיבות בינעירוניות או רוכב בזוג בטיולים ארוכים ובא לך סט ארגזים מאחורה עמוס בכל טוב? סע בכייף שלך במצב טורינג.
ואם אתה רוכב שנכנס לתנועה עירונית צפופה ואתה צריך – בכניסה לעיר – לנסוע על קטנוע מפנק, נמוך, לא מאיים, שיאפשר לך להתפתל בין הרכבים בפקק? סע במצב אורבן.
ומה אם מתחשק לך לרדת לאיזה שביל לבן ולהריח חרציות? סע במצב אנדורו.
ואם בא לך לעלות למסלול או לאיזה פס בכביש מגניב ולהתפרע עם חבר'ה ספורטיביים?אין שום בעיה. תעבור למצב ספורט ותן בראש כאילו אין מחר…
והכל בלחיצה פשוטה על כפתור על כידון שמאל: כל האופנוע משתנה – לא רק תגובת המנוע, אלא סט-אפ מלא קומפלט – הבולמים משתנים בהתאם למצב, כל האופנוע נדרך או משתחרר, הוא עולה או יורד בגובה כדי להתאים למצב שבחרת, ולא פחות חשוב מזה – גם מערכות הבטיחות מתאימות את עצמן למצב שבחרת, וזה ביחד עם שינוי תגובת המנוע ושליטה על שיא ההספק נותנת חוויה של "הרבה אופנועים באחד".

כמו שאתם יודעים (או לא) משפחת המולטיסטרדה מורכבת ממספר תתי-דגמים, כשחלקם מותאמים יותר למצב ספציפי מבין ה-4. כך למשל דגם ה- V2 משמש כדגם הכניסה עם מנוע וי-טווין בנפח 937 סמ"ק המפיק כ- 113 כ"ס, אבל דגם ה- V4 הבכיר משדרג את חווית הרכיבה באמצעות מנוע בתצורת וי-ארבע עוצמתי יותר בנפח 1,158 סמ"ק המפיק 170 כ"ס. עליהם תוסיף את דגמי ה- S בשני האופנועים, דגמים המשדרגים את הרכיבה עם מגוון רחב של מערכות אלקטרוניות, בולמים חשמליים ואביזרים נוספים כמו רדאר קדמי ואחורי (ב- V4S) ועוד. מעל כולם נמצא דגם הפייקס פיק שמציג התנהגויות ספורטיביות שבאמת לא מביישות אופנועי ליטר-ספורט ואיתו זכתה החברה מספר פעמים במירוץ ה-פייקס פיק בקולורדו שעל שמו הוא נקרא.

עידכון: דגם המולטיסטרדה V4 RS שהושק רק לאחרונה על ידי דוקאטי לוקח את האלמנט הספורטיבי צעד אחד קדימה מעבר לדגם הפייקס פיק, והוא עושה זאת עם מנוע של פניגאלה ומכלולים עוד יותר קיצוניים, אבל זה כבר חומר לכתבה אחרת.

ומהצד השני, לאלה שרוצים להתחרע על שבילים ותוואי אוף רואד, ייצרו בדוקאטי את דגם המולטיסטרדה אנדורו הייעודי שהתפאר גם בגלגל 19" מקדימה עם חישוקי שפיצים (כן, טיובלס, הונדה תאכלו ת%$), גם בזרוע כפולה מאחורה במקום זרוע חד צידית, גם במיכל דלק של 30 ליטר, גם במהלך בולמים ארוך יותר וגם בהמון עיצוב ותכנון שייעד אותו לתפקיד של אופנוע שאיתו אתם רוצים לגמוא יבשות. דגם האנדורו יצא בהתחלה (בשנת 2016) עם מנוע V2 בנפח 1200 סמ"ק, ולאחר מכן שודרג למנוע ה- 1260 שהיה מעט חזק יותר אבל בעיקר התאים למגבלות תקני היורו העדכניים לאותן שנים.

הערה 1: ואכן, בשלב מסויים דוקאטי יצאה בקמפיין (שלא כל כך קיבל תהודה אצלנו בארץ) שבו הם נתנו מולטי אנדורו לכמה רוכבים ברחבי העולם וביחד (כל אחד באזור העולם שלו) הם ביצעו הקפה מלאה של הגלובוס (Ducati Globetrotters) על אותו אופנוע. יצא להם מגניב.

אגב, לאחרונה הם עשו משהו דומה עם המולטי ראלי:

הערה 2: בואו, צריך לשים את זה על השולחן. למרות שהוסיפו לו "אנדורו" לשם, לא מדובר בתחליף אמיתי לצרצר דו-פעימתי קליל שמדלג מעל סלעים לארוחת בוקר. זה כלי חזק מאוד, כבד, עם מכלולי קצה, שיודע לנסוע בתוואי אוף רואד בהתאם לגודל ה… נו, הבנתם… ואם אין לכם את ה… ואת הארנק המתאים – עדיף שתיצמדו לשבילי קק"ל לבנים – לא שזה לא כיף בפני עצמו.

הגענו להווה.

דגם המולטיסטרדה V4 ראלי שהושק ב- 2023 הוא אופנוע שמרגיש יותר גדול ממולטי V4 "רגיל". מיכל הדלק הענק שלו מכיל לא פחות מ- 30 ליטר, וביחד עם בולמים בעלי מהלך גדול יותר – האופנוע ממש מתנשא מעליך כשהוא עומד שם בחניה, עם האלומיניום המוברש על מיכל הדלק הבוהק באור השמש.
תוסיפו לזה סט ארגזים גם הם מאלומיניום וקיבלתם את המקבילה האיטלקית לאדוונצ'ר הבווארי. אני לא מתווכח על טעם ולא על ריח וזה לא יהיה פיס של ויכוחים בין אנדרואיד לאייפון. כל אחד עם הטעם שלו. אבל בעיני – התוצאה יפה, בטח בשילובי הצבעים השחור/אפור/אלומיניום עם אלמנטים של אדום בוהק על המיכל ובשלדת הזנב וכמובן הלוגו של דוקאטי על מיכל הדלק (אופנוע המבחן היה שחור/אפור. יש גם סכימת צביעה אדומה, כמקובל).

יוצא עליו לרכיבת מבחן מסקרנת, בעיקר בגלל שהייתי בעבר בעלים של מולטיסטרדה 1200 אנדורו (כן, ההוא שעליו עשיתי את התאונה הקשה שלי בפברואר 2017), וכעת אני בעלים של מולטיסטרדה V4 פייקס פיק. אז יש לי רפרנס.

הנפת הרגל מעל המושב של הראלי מרגישה לי שונה מאשר המולטי פייקס פיק הפרטי שלי. הראלי לא רק נראה גבוה, אלא הוא באמת גבוה (גובה המושב מתכוונן בין 870 ל- 890 מ"מ, וזה כמה עשרות מ"מ יותר מגובהו של מולטי V4 רגיל). בזכות מהלך בולמים ארוך יותר מדגם ה-V4S הרגיל (200 מ"מ עצומים מקדימה ומאחורה), אני נוגע בקרקע רק עם קצות האצבעות שלי, וזה קצת מלחיץ. זה כמובן עוזר אם אתה מתכנן באמת לחצות איתו יבשות או אם אתה נוסע "כבד" עם מורכב/ת ומזוודות מלאות. אבל אם לא, ואם הגובה הזה מרתיע את הרוכב, בזכות מערכת הבולמים האלקטרונית (Skyhook DSS EVO) של האופנוע – אפשר בקליק של ג'וייסטיק בצידו השמאלי של הכידון לקבוע את רמת preload מוגדרת מראש, נמוכה יותר, לכל מצב רכיבה. כך קל מאוד למשל להגדיר שבמצב Urban האופנוע יהיה נמוך משמעותית מאשר למשל במצב Touring או אחר.

בנוסף, למולטי יש פטנט מגניב במיוחד לכאלה רוכבים שרוצים "להוריד את האופנוע לרצפה" יענו הכי נמוך שאפשר – וכמו הרדאר הקדמי/אחורי, גם כאן דוקאטי לוקחים את החדשנות קדימה והם הראשונים שמכניסים מערכת כזו לשימוש באופנוע מייצור סדרתי: אתה לוחץ לחיצה ארוכה על מתג הבולמים האלקטרוני בקונסולת המתגים השמאלית, והופה האופנוע יורד נמוך נמוך נמוך, הכי נמוך שהבולמים מאפשרים. הפיצ'ר הזה באמת שימושי מאוד לרוכבים קצת יותר נמוכים שרוצים להוריד שתי רגליים בטוחות על הארץ בתנועה עירונית למשל. כשאתה מגביר את המהירות האופנוע עולה באופן אוטומטי בחזרה לגובה הקבוע שלו, וכמובן שאתה יכול להעלות אותו חזרה גם ידנית באמצעות לחיצה ארוכה נוספת על המתג. על זה תוסיפו פיצ'ר המקטין את השיכוך של הבולמים כדי להקל על הרמה מג'ק צד, בנוסף יש גם אפשרות לבחירה באחת משני סוגי מושבים נמוכים יותר (שמנמיכים בעוד 15 מ"מ ו- 45 מ"מ בהתאמה ומאפשרים להוריד את גובה המושב עד ל- 825 מ"מ) – ונראה שעניין הגובה המאיים טופל.

לחיצה קלה על מתג ההפעלה במרכז (האופנוע מגיע עם הפעלה ללא מפתח – מה שנקרא קיילס) והצג הצבעוני הענק (6.5") מתעורר לחיים עם אנימציה של איור האופנוע. הצג מגיע בצבע שחור אחיד (דהיינו הוא לא מתחלף מבהיר לכהה וחזרה), אבל הוא מתוכנן בצורה כזו שהוא מציג את כל המידע בצורה ברורה וקריאה גם באור שמש ישיר וגם בלילה, וכל מה שהרוכב צריך לראות נמצא מול העיניים.

בצידו השמאלי של הכידון יש מעין ג'וייסטיק רב תכליתי שמאפשר דיפדוף בין המצבים והתצוגות השונות, כשלחיצה עליו נכנסת למצב, ואילו קליק שמאלה ארוך חוזר למסך הבית.

בצידו השמאלי של הקוקפיט יש מעין "תא כפפות" קטן עם שקע USB (לא ננעל) שבו אפשר לדחוף טלפון (אבל רק מהסוגים הקטנים יותר). בצידו הימני של הקוקפיט יש שקע טעינה מסוג DIN, וכך גם מתחת למושב המורכב/ת. אגב, המושב האחורי "מחושמל" עם מתג שנמצא בין רגלי המורכב/ת, שם הוא/היא יכולים לבחור להדליק לעצמם חימום למושב (ניתן להוסיף גם מושב רוכב מחומם בתוספת תשלום). את החימום בצד של הרוכב מתפעלים מהצג הראשי.

איכות ההרכבה והחומרים, ביחד עם איכות המכלולים, היא מצויינת, והיא תואמת את הסטנדרט הגבוה שהתרגלנו אליו מהיצרן הזה ב- 20 השנים האחרונות . כל חלקי הפלסטיקה/אלומיניום מתלבשים בול אחד על השני, והצג העצום מותקן על מנגנון שיכוך זעזועים. בחלקו התחתון של הצג ישנם כמה חוטים שנראים חשופים, אבל הוסבר לי שאלה חיבורים לחשמל לאביזרים כמו GPS או טעינת סלולרי, למי שצריך.

נגיעה בסטרטר בצידו הימני של הכידון, והיידה למלחמה.

המולטי V4 ראלי – כמו ה-V4S הרגיל – מצוייד באגזוז שטוח ודק יחסית בצידו הימני, ובזכות תקנות רעש ופליטה הראלי הוא אופנוע שקט יחסית, והוא נשאר שקט גם כשפותחים גז חזק. אני מתמרן כדי לצאת מהחניה וכאן אני מרגיש את מה שיכול להיות חיסרון של הכלי – משקלו הגבוה יחסית. לא רק שהוא גבוה, אלא שבגלל (או בזכות) מיכל הדלק העצום – הכלי מרגיש כבד בחניה. הראלי כבד יותר מדגם ה-V4S הרגיל (המשקל היבש שלו עומד על 227 ק"ג, לעומת 215 ק"ג בדגם ה- V4S הרגיל), אבל על משקל זה יש להוסיף את המשקל של מיכל הדלק הגדול בן 30 הליטר (לעומת 22 ליטר במולטי הרגיל). צריך להיזהר לא להפיל אותו…

אני יוצא לדרך. הפעם בחרתי לנסוע עם שתי מזוודות האלומיניום שאותן ניתן להרכיב ולפרק בקלות, ולכן בתנועה העירונית אני שומר על מרחק בין הרכבים. רכיבה במצב אורבן הנמוך מוגדרת כך שהמנוע מפיק "רק" 114 כ"ס בתגובת מצערת מתונה, והאופנוע מתנהג ממש כמו סקרמבלר – נוח לתפעול, גז רגוע, קלאץ' קל ורך שאפשר לזרוק בלי חשש.

דגם הראלי הוא כאמור המשכו הישיר של דגם האנדורו הקודם שהיה עם מנוע וי-טווין בנפח 1200/1260 סמ"ק. עם זאת, זה לא אותו אופנוע, והרכיבים שהם חולקים ביניהם מעטים מאוד. הראלי, עם מנוע הגראנטוריסמו בתצורת V4 ובנפח של 1,158 סמ"ק מפיק לא פחות מ- 170 כ"ס ב- 10,750 סל"ד, עם מומנט של 12.3 קג"מ ב- 8,750 סל"ד. בזכות הסט-אפ של המנוע אנחנו מקבלים אופנוע שמרגיש חזק מאוד מסל"ד נמוך, וככל שאתה פותח את המצערת הסוסים הצוהלים שמחים להשתחרר ולבעוט אותך קדימה. יחס ההעברה מאפשר לרוכב לעבור להילוך גבוה מוקדם בטווח הסל"ד, מה שמאפשר גמישות תפעולית וחוסך העברות הילוכים מיותרות. כמו בשאר דגמי ה- V4 של המולטי, גם המנוע של הראלי הוא ללא מנגנון שסתומים דזמודרומי ולכן בזכות זאת מרווח טיפולי השסתומים שלו עולה ל- 60,000 ק"מ (עם טיפול החלפת שמנים כל 15,000 ק"מ או שנתיים).

ולא רק זאת – בניגוד לדגמי ה- V4 האחרים של המולטי, המנוע בראלי יודע לנתק לעצמו את זוג הבוכנות האחוריות לא רק במצב עמיד בניוטרל, אלא גם תוך כדי שיוט במהירות קבועה (מתחת ל- 4,000 סל"ד), וההבדל היחיד המורגש הוא בסאונד. פתח גז – והופה כל 4 הבוכנות חוזרות לעבוד. שימושי לשיפור תצרוכת הדלק והפחתת החום. ביחד עם מיכל הדלק העצום אנחנו מגלים טווח של כ- 450 ק"מ אופטימיים (או פחות אם אתם חובבי מצערת רגיזה). אין ספק שמנוע ה- V4 אוכל דלק יותר ממנוע ה- V2 הגדול שפעם בלב הדור הקודם, שם הייתי יכול להגיע לטווח של כ- 550 ק"מ על אותו נפח מיכל דלק.

יצאתי מהעיר ואני עושה דרכי צפונה לרמת הגולן, ביחד איתי עדר של דוקאטי, אנחנו בטיול מועדון. הראלי משייט לו בהנאה על הכבישים הפנויים יחסית של חופשת סוכות (דברים אלה נכתבו טרם לפרוץ המלחמה) ואני מכניס אותו למצב טורינג ומפעיל בקרת שיוט אדפטיבית (פיצ'ר זה מתאפשר בזכות הרדאר הקדמי) בה האופנוע שומר על מהירות קבועה ומאט/מאיץ לפי הצורך בהתאם לתנועה. המהירות עם בקרת שיוט מופעלת מוגבלת ל- 160 קמ"ש, והאופנוע "יודע" להאט מעצמו כשהוא חש שאתה נכנס להטייה.ברמה האישית אני מודה שאני פחות אוהב את הפיצ'ר הזה, אבל יש כאלה שנוסעים מרחקים ארוכים שבוודאי יהנו ממנו. כך או כך הק"מ עוברים בחטף ואנחנו מתקרבים לעליות לרמת הגולן.

כבישי הרמה המפותלים מתנחשים מתחת לצמיגי האופנוע, ואני מרגיש את ההבדל בין סגנונות הרכיבה על האופנוע הפרטי שלי לבין הראלי. צריך להגיד את זה: בזכות חלוקת המשקל שלו והבולמים המעולים בהם הוא מצוייד הראלי שומר על הקו שלו, ובשיוט על כבישים מהירים הוא מרגיש ממש כמו קטר על פסים. אבל גלגלי השפיצים ביחד עם חישוק קדמי בקוטר 19" כבדים יותר מאשר הגלגלים המותקנים במולטי רגיל. אין ספק שהוספת המשקל הבלתי מוקפץ קצת מקהה במעט את תחושת הזריזות. אם אשווה אותו למולטי V4S הרגיל – ובטח שבטח למולטי V4 פייקס פיק שירדתי ממנו הרגע (היחיד במשפחת המולטי עם גלגל 17" מקדימה) – הוא בהחלט מרגיש טיפה יותר כבד וטיפה פחות זריז. אבל אל תטעו לחשוב שהראלי מתנהג בכבדות. בזמן רכיבה כל התחושה הזו נעלמת חיש קל והראלי הופך להיות כלי מהנה מאוד לרכיבה גם בטוויסטיז, וברגע שאתה מתחיל לזוז אתה שוכח מהכל.

אני מכניס את האופנוע למצב ספורט. הזנב מתרומם מעלה בזכות פרה-לואד קשיח יותר לבולם האחורי שמוגדר כברירת מחדל (ניתן לשנות כל מצב כך שיתאים בדיוק לרוכב), ההיגוי הופך לחד יותר, תגובת המצערת הרבה יותר רגיזה, וכל 170 הסוסים יורדים אל הכביש דרך הגלגל האחורי. בפתיחת גז אגרסיבית הגלגל הקדמי מניף את עצמי חיש קל כמה ס"מ מעל הכביש עד שמערכת ה- DWC ששולטת על הווילי נכנסת לפעולה (ניתן לשנות אותה לאחד מכמה מצבים וגם לבטל, שוב הכל כך שיתאים לסגנון הרכיבה שלכם). ברכיבת כביש כזו – גם ספורטיבית – הצמיגים איתם מגיע הראלי אוחזים נפלא ומאפשרים גם רכיבה על שבילים לבנים, אבל כמובן שמי מכם שירצה לרכוב באופן אגרסיבי בתוואי אוף רואד בוודאי ירצה להחליף גם צמיגים (לדוגמה לפירלי סקורפיון ראלי STR). ההטיות החדות מאפשרות לגעת ברגליות הרחבות ואני כמעט מוכן להישבע שגם המזוודות נגעו… ההילוכים הם קצרים, ובזכות מערכת הקוויק שיפטר המקורית (ניתנת לביטול פר-מצב) הרכיבה קלה מאי פעם.

הזכרתי את מערכת ה- DWC. לראלי – כמו לשאר דגמי ה-V4 של המולטי – יש מערכות בטיחות מתקדמות שמקלות מאוד על הרכיבה מצד אחד, מצד שני מאפשרות לרוכב להרגיש בטוח גם במצבי קיצון, ומצד שלישי ניתנות לכיוונון ואף ביטול פר-מצב. המערכות הללו – הכוללות ABS לפנייה, DWC – בקרת ווילי השולטת על הרמת הגלגל הקדמי, DTC – בקרת אחיזה השולטת על אחיזת הגלגל האחורי, מצב הבולמים (הכולל כאמור גם את ה- preload ודרגת הקשיחות שלהם) וכן מערכת השולטת על בלימת המנוע – כולן ניתנות לכיוונון ידני באמצעות תפריט גראפי קל לשימוש, אבל מי שרוצה לחסוך מעצמו משחק בהגדרות יכול פשוט להשאיר את האופנוע על ברירת המחדל שלו ולקבל 4 מצבי רכיבה כפי שהזכרתי קודם – וכל מצב מותאם בדיוק לצורך הספציפי שלו. ניתן לעבור בין המצבים גם בעת תנועה, אבל צריך לסגור מצערת כדי שהם יכנסו לפעולה. ההגדרות הפרטניות של כל מצב צריכות להתבצע במצב עמידה.

הראלי עושה שימוש בצמד דיסקים בקוטר 330 מ"מ מקדימה הנשוכים על ידי קאליפרים מסוג Stylema של חברת ברמבו – הטופ של הטופ במערכות הבלימה. מאחור יש דיסק בודד בקוטר 265 מ"מ. מערכת הבלימה המשולבת עובדת נפלא, כשברוב הזמן מספיק להשתמש באצבע אחת או שתיים על המנוף הקדמי כדי לשתול את הבהמה במקום גם אם אתה רוכב על 250 קישואים לעונה… שווה להזכיר גם את מערכת הבלימה לזינוק בעלייה (Vehicle Hold Control): בעת עמידה אנחנו לוחצים לחיצה חזקה על הבלם הקדמי או האחורי, ואז האופנוע נעמד במקומו ואנחנו יכולים לשחרר את הבלם. בעת פתיחת גז הבלם משתחרר (או שניתן ללחוץ לחיצה כפולה מהירה על הבלם כדי לשחרר אותו ידנית). שימושי מאוד.

מערכת בטיחות נוספת שאני מוצא כשימושית במיוחד היא התראת השטח המת במראות – שפועלת בזכות הרדאר האחורי. כשיש רכב או אופנוע שמתקרב מאחורה ונמצא במגמת עקיפה, נדלקת לך תאורת LED כתומה במראה הרלוונטית (אגב, המראות עצמן מעולות עם שטח מבט רחב אחורה, ונטולות רעידות). כשאתה מאותת לסטייה ויש מאחוריך כלי רכב מתקרב ה- LEDים מהבהבים כדי להזהיר אותך. עוד במחלקת איבזור הבטיחות אנחנו מוצאים תאורה הפונה לתוך הפניה, והיא – בשילוב עם צמד פנסי ערפל מקוריים – פותחת לך את הדרך בלילה באופן מרשים.

אני רגיל לרכיבה על אופנועים ללא מיגון רוח וחי עם זה בלי בעיה. אבל מיגון הרוח של הראלי הוא מצויין, עם משקף מתכוונן עולה/יורד עם אצבע אחת גם תוך כדי רכיבה (המשקף רחב וגבוה יותר ב- 20 מ"מ מהמשקף במולטי V4 הרגיל), וסט של דפלקטורים לצידי הקוקפיט. הכנפונים המובנים באזור הרגליים של הרוכב מאפשרים הזרמת אוויר מחלקו הקדמי אל הרגליים וכך אנחנו מקבלים הסטה של החום המנוע, שימושי מאוד לרכיבה במזג האוויר בישראל. עם זאת, אם קר לכם, אפשר בקליק של אצבע לסגור את פתח האוורור בכנפונים. אגב רגליים, אי אפשר להתעלם מהעובדה שבניגוד לבן-דוד הבווארי, במולטי הרוכב אשכרה יכול להניח רגליים על הארץ בלי לדפוק לעצמו את השוקיים בתימרונים בחניה או בין רכבים…

לא רכבתי על הראלי בשטח, אבל שווה לציין שמעבר למצב אנדורו מוריד את תפוקת המנוע ל- 114 כ"ס עם תגובת המנוע הופכת ליותר מדודה וליניארית, וכל מערכות הבטיחות עובדות יחד כדי לאפשר לרוכב להנות במקסימום בטחון, אבל מאפשרות לרוכב תעלולים אופייניים לרכיבת שטח כמו החלקת גלגל אחורי, ביטול ABS ועוד. ניתן גם להחליף בקליק פשוט את התצורה של רגלית הברקס האחורי כדי שהיא תהיה נגישה יותר לרכיבה עם מגפי שטח. בזכות הרגליות הרחבות והכידון הגבוה יותר מהמולטי הרגיל ניתן לרכוב בעמידה בנוחות יחסית, כשהרגליים סוגרות על החיבור בין המושב למיכל הדלק (שמגיע עם מגינים מותאמים למטרה הזו באזור הברכיים). בתחתית – מגן גחון מובנה מאלומיניום.

עוד משהו שלא השתמשתי בו הוא החיבור לסלולרי. ניתן – באמצעות אפליקצייה ייעודית – להציג גם ניווט על הצג הגדול, ולתפעל את השיחות והמוזיקה מהכפתורים בכידון. אולי אני מיושן אבל בשבילי אופנוע הוא לרכיבה, ופחות מעניין אותי איזה שיר מתנגן לי בפלייליסט או לאיזו שיחה אני לא מתכוון לענות…

לסיכום:

מולטיסטרדה V4 ראלי הוא אופנוע מושחז ומוקפד המיועד לסגמנט האדוונצ'ר חוצה-יבשות עולם בו נמצא גם ה- R1250 GS ADV של המתחרה הבווארי וכמובן גם כלים אחרים. אין ספק, מדובר באופנוע לא זול, אבל הוא כלי שמאגף את מי שהוגדר כמלך הקטגוריה מימין בזכות יכולות ספורטיביות שהגרמני יכול רק לחלום עליהן. איכות האיבזור, החומרים וההרכבה היא מהמוקפדות שראיתי, ובעוד שעל טעם וריח אי אפשר להסכים – בעיני מדובר באחד מאופנועי האדוונצ'ר היפים. טווח הרכיבה שלו ארוך מאוד בזכות מיכל דלק עצום, וכך גם מרווח הטיפולים. מצד שני – המשקל והגובה עלולים גם הם לאיים על רוכב שלא רגיל לבהמות גדולות. אבל כשהדבר הזה מתחיל לזוז – ואיך שהוא זז – הכל נשכח מראשך ורמת התענוג והאדרנלין שהג'מוס הזה מפיקה מעלה לך חיוך שקשה להוריד אותו מהפרצוף.

גילוי נאות: אני משמש כיושב ראש מועדון דוקאטי בישראל, ולמרות שאני עושה את זה כתחביב ולא כעיסוק או עבודה, היו שחשבו שזה חשוב שאוסיף את השורה הזו. אז הנה. הוספתי.