דוקאטי סקרמבלר 1100 – רכיבת מבחן

עם מעל 46,000 כלים שנמכרו, דגמי הסקרמבלר של דוקאטי נוחלים הצלחה עולמית מאז שהוצגו לראשונה ב- 2014. כשיצרן אופנועים מפתח ומוכר דגם שהופך להיות להיט, זה יהיה פשע מצידו לא לפתח ולשכלל את ההיצע המבוסס עליו. גם היצרן האיטלקי מבולוניה לא פראייר ויודע לזהות אווזה מטילת ביצי זהב. וכיוון שכך על ההיצע הקיים של משפחת הסקרמבלרים שכוללת את הדגם המקורי בן ה- 800 סמ"ק על שלל תת-גרסותיו ואת האח הקטן – ה- Sixty2 בנפח 400 סמ"ק, מצטרף כעת גם אח גדול בנפח 1100 סמ"ק שנחשף לראשונה בתערוכת מילאנו ב- 2017 והגיע לאחרונה ארצה, דגם שפונה גם הוא לקהל הרוכבים שמאס בשבלוניות של הדגמים היפניים, ומחפש סטייל ועיצוב בנוסף ליכולות רכיבה דינאמיות.

הרבה אופציות, ויש עוד:

https://scramblerducati.com/en

כמו דגם האייקון הצהוב בנפח 800 סמ"ק, גם הסקרמבלר הגדול שנמסר לנו ע"י היבואן לרכיבות מבחן מגיע בצביעה הצהובה הבולטת מרחוק. אי אפשר לפספס את הנוכחות של הכלי, אבל מכיוון שהוא עדיין לא נצפה על כבישי ישראל, גם אלה שמכירים את אחיו הקטן מתבלבלים לרגע כשהם מתבוננים בו. "רגע, מה זה?" היא שאלה שחזרה על עצמה מספר פעמים בעת שני ימי הרכיבה, גם מפי רוכבי דוקאטי מנוסים. הסקרמבלר הגדול מושך מבטים, במיוחד אם אתה מגיע רכוב כשאתה מצוייד בשלל פריטי הלבוש המהווים את אותו "לייפסטייל" שמזוהה עם מותג הסקרמבלר – מעיל, קסדה צבועה בצביעה מיוחדת, כפפות עור חומות ומגפיים תואמות. וזו הגדולה של דוקאטי בכל מה שקשור לקונספט הסקרמבלרים: פנייה לא רק אל התחושות הנובעות כתוצאה מהרכיבה עצמה (ולא שהרכיבה רעה, בכלל לא!), אלא בעיקר לסגנון החיים והמסר שאותו מבקש הרוכב או הרוכבת להעביר: "אני קול, זו הפוזה שלי, תראו איזה מגניב".

בגלל שזה דוקאטי. ואפילו שזה לא באדום.

הקטלוג מלא, רק תבחר את מה שעושה לך נעים בלב:

https://scramblerducati.com/en/accessories

המזלג הקדמי המאסיבי של הסקרמבלר מנצנץ בצהבהב, משתלב היטב עם מיכל הדלק ושאר האלמנטים המעוצבים. האופנוע לא נראה גדול בפני עצמו, אבל בהשוואה לדגם האייקון מבחינים מיד בהבדלים: צמד אגזוזים נאים למראה מתחת לזנב, אם כי מי שמחפש סאונד מוטב שיחשוב מהר מאוד להחליף אותם במשהו אחר כמו האגזוז הכפול החד-צידי של טרמיניוני, כי המערכת הפליטה המקורית היא לא מהסוג שיגרום לזקנות להפיל את התותבות שלהן בזמן שאתם חולפים לידן ברחוב.

כמעט ואין שום חלקי פלסטיק מיותרים באופנוע. והמעט שישנו, מוסתר בקפידה. איכות ההרכבה מעולה, כשהכל מרגיש ונראה "יושב בול במקום". מקדימה מתהדר הסקרמבלר ביחידת התאורה משוכללת למראה, מורכבת מתאורת לדים יפהפיה (שניתן לקבוע האם היא דולקת או לא) המותקנים בהיקף של פנס עגול "סקרמבלרי" ומתכתי, המחולק ל"רבעים" בהתאם לתאורה ההיקפית. מעליו יש "כלום". נאדה, בעצם רואים את הכביש לפני הגלגל הקדמי דרך חצי עיגול שנוצר כתוצאה מכיפוף צינור הבלמים הקדמי. נקי, מעוצב, אסתטי.

תתעלמו מהברחשים לרגע:

הכידון רחב למדי ונוח לאחיזה, מאפשר הטיות מהירות של האופנוע באמצעות פקודות היגוי הפוך מדוייקות. החיבור למזלג מרגיש הרבה יותר קשיח מאשר בדגמים הקטנים יותר כשמאמצים אותם במיוחד, מה שמאפשר תחושה בטוחה יותר בעת רכיבה בכבישים מפותלים. על הכידון בתי המתגים סטנדרטיים למדי, ודפדוף בין שלל האופציות על הצג מאפשר לנו כניסה למערכת ההגדרות של האופנוע ובחירת מצבי מנוע – גם בזמן נסיעה. לא ניתן לשנות הגדרות בעת שהאופנוע נע, אבל היי, יש לנו ביטול איתות אוטומטי מצויין ותאורת LEDים הניתנת לקונפיגורציה. הכידון כמעט נטול ויברציות, והמראות סבירות למדי ומאפשרות מבט טוב אחורה מבלי שהתמונה תטושטש ע"י רעידות מיותרות. בחלקו הקדמי הימני של הכידון יחידת התצוגה המעוצבת בצורה ייחודית המתכתבת עם העיצוב בסקרמבלר 800 – פס אחד מצידו השמאלי של עיגול – ונותנת תחושה "מנותקת" משאר האופנוע כיוון שהיא מחוברת אליו בצורה מעניינת, כמעט "צפה" באוויר, וזה ברור במיוחד לאור העובדה שלאופנוע אין שום מיגון לרוח (ניתן כמובן להתקין כזה אופציונלי, אבל מי ירצה לקלקל את הפוזה?). כמו בסקרמבלר הבינוני, גם לוקח כמה שניות להתרגל לפס הסל"ד הנמצא בחלק פחות אופייני של המעגל – בחלקו התחתון. מעבר למד מהירות יש את כל שאר האלמנטים החיוניים כמו מד דלק, תצוגת הילוכים (מעולה ומאוד פונקציונלית), שעון, מצב בקרת האחיזה ומפת המנוע, וכל שאר הפיצ'יפקעס.

כן, גם זה מלוכלך:

אלמנט תצוגה נוסף שנלקח מהסקרמבלר הבינוני הוא מיכל הדלק הצהוב (בדגם זה) המחופה על ידי שני חלקי אלומיניום נאים למראה הניתנים להחלפה וקסטומיזציה, והמצוייד במכסה דלק מעוצב למשעי בחלקו העליון. כחלק מההתרשמות הראשונה מהאופנוע, התחושה היא שלא יושבים "בתוך" האופנוע אלא "עליו". המיכל נמצא אי שם למטה, והמגע היחיד איתו הוא כשאתה מצמיד רגליים כדי להגביר את האחיזה בו בעת פניות הדוקות.

כשיושבים עליו לראשונה הכל מתלבש בול למקום הנכון, ולמרות שעוברת בראשי מחשבה שהמושב מעט צר וקשה מדי, הכל מסתדר בהמשך הרכיבה. ה- 1100 הוא במעט ארוך יותר וגבוה יותר מה- 800, ומיכל הדלק שלו מעט רחב יותר. רוכבים גבוהים ימצאו את עצמם בבית עליו, אבל יחד עם זאת, רוכבים נמוכי קומה לא יתקשו לרכוב עליו.

יוצאים לדרך. לפנינו רכיבה של כמה עשרות ק"מ בתנועה משולבת – עירונית ובין עירונית. מזג האוויר המשוגע של מאי 2018 מביא עלינו שמים אפורים, מאובקים ורוחות צד חמות. אומרים לנו שמחר הטמפרטורות ירדו בלא מעט מעלות. נקווה לטוב.

למרבה ההפתעה, למרות שהוא מקורר אוויר/שמן, הסקרמבלר הגדול לא מרגיש חם מדי. משהו שם עובד טוב, והפעם היחידה שאני מרגיש חוסר נוחות קלה גם בתנועה עירונית חמה היא דווקא בעת העצירה לתדלוק. כל עוד אתה נשאר לשבת על האופנוע, החום שנפלט מצידו השמאלי של המנוע מטפס אט אט במעלה ירך שמאל עד כדי חוסר נוחות קל ולא משמעותי במיוחד. בכל מקרה, כיוון שמדובר רק בעצירה במקום, אני לא רואה בזה בעיה.

המנוע של הסקרמבלר הגדול הוא בנפח 1,079 סמ"ק, מקורר אוויר וכפול מצתים, המפיק הספק של 86 כ"ס ומומנט בשרני של כמעט 9 קג"מ, שמגיע הרבה יותר נמוך בטווח הסל"ד, חזק יותר ושטוח יותר מזה של הסקרמבלר הבינוני. מה שהוא עושה – הסקרמבלר הגדול עושה בקלות רבה יותר, מבלי להתאמץ, ותוך כדי שהוא משאיר לרוכב הרבה ספיירים – גם במנוע, גם בבולמים, גם בבלמים, וגם בהרגשה הכללית על האופנוע. מנוע הטווין בתצורת L (כלומר בזווית של 90 מעלות בין הבוכנות, כנהוג באופנועי דוקאטי), שהגיע מהמונסטר 1100 Evo, הותאם על מנת לעמוד בתקנות יורו 4 אבל מרגיש ללא ספק "דוקאטי" בכל אלף הסמ"ק שלו (אני ממש מחכה לרכוב על אחד כזה שהוסרו ממנו מערכת הפליטה המקורית והגבלות אחרות). כמיטב המסורת באופנועים הגדולים של דוקאטי, גם כאן אנחנו מקבלים אפשרויות לניהול המנוע עם 3 מצבי רכיבה – Active, Journey ו- City. המצערת היא חשמלית, בניגוד לזו המכאנית בסקרמבלרים הקטנים יותר, מה שמאפשר שליטה מעולה לרוכב, ופחות תזזיתיות.

בזמן שאני רוכב בתוך ת"א אני משתמש במפת City שמפחיתה את הספק המנוע ל- 75 כ"ס, והופכת את המצערת להרבה פחות רגיזה – לא שהיא כזו, אבל עכשיו היא פחות. האופנוע מתנהג כקורקינט ממונע, ואני אומר את זה כמחמאה. הכל עובד בול במקום, אין חשש לשחרר קלאץ' אפילו בברוטליות מבלי לפחד שהאופנוע יזדעזע או יאבד אחיזה. הכל פשוט עובד בקלות ובנוחות. אגב, במצב Journey המנוע שומר על ההספק שלו, אבל משנה את תגובת המצערת למשהו שבין City לבין Active.

כשאני יוצא אל מחוץ לעיר אני עובר חיש קל למצב Active, ומיד ניתן לחוש איך המנוע מגיב בצורה אחרת לפקודות המצערת. התנועה זורמת, ואני איתה, בתוכה, מתמרן בקלות מפתיעה. שינויי הכיוון קלים מאוד, מספיקה תנועה קלה של מפרק יד ימין והופה עוקפים רכב ועוד אחד. אני לא שומע את הרוח (יש אטמים), אני לא שומע את המנוע (יש מערכת פליטה מקורית תואמת יורו 4), אני לא שומע אף אחד. רק את המוזיקה. כיוון שהכל זורם כל כך בקלות הרכיבה הופכת למעין משחק (כמובן בזהירות המתבקשת), שבו הם משמשים כקונוסים, פילונים, ואני צריך לרכוב ביניהם.

בחזרה למציאות:

מסלול הרכיבה שלנו עובר דרך כבישים מפותלים ומגניבים למדי באזור עמק חפר. מזג האוויר התקרר, כמובטח, אם כי השמיים ממשיכים להיות אפורים למדי. השדות המוריקים עוברים מימין ומשמאל, מדי פעם טרקטור עמוס חוצה את הכביש. קצב הרכיבה הוא רגוע פלוס, כלומר לא "מתגרזנים", בדיוק מה שהסקרמבלר אוהב. זה לא שלא ניתן לתת בו גז ולהוריד את הרגליות לאספלט. בוודאי שניתן. אבל Mode הרכיבה צריך להיות כאן שונה. לרכב על המומנט, לרכב על הפאן, ולא לחפש את קצה סקלת המהירות. לא באופנוע הזה.

באמפ פה, באמפ שם. כיכר, והנה עוד אחת. נכנסים לכבישים באזור חריש, רוכבים לכיוון מי עמי. פיתול רודף פיתול, ובמראות אני רואה את קבוצת הרוכבים יוצרת שרוך ארוך מאחורי. מדי פעם אחד הרוכבים ממהר קדימה, רוצה לנצל קטע כביש פנוי כדי להרגיש קצת מהירות וזוויות הטייה חדות. אני ממשיך בקצב שלי, נהנה מכל רגע.

הבולמים של הסקרמבלר הגדול מצויינים בעיני – גם במצב ה- Stock שלהם. מקדימה מזלג הפוך של Marzocchi בקוטר 45 מ"מ, ומאחור מונושוק צהוב נאה למראה של Kayaba. לא מצאתי כל צורך לשחק עם הכיוונונים, והם הרגישו קשיחים מספיק כדי לאפשר לסקרמבלר לשמור על קו פניה מעולה ולתת שיכוך מצויין בכבישים מפותלים, ויחד עם זאת די נוחים כדי לאפשר תנועה על כבישים משובשים לפי מיטב המסורת של מע"צ. גם הבלמים של ברמבו מצויינים – מקדימה קאליפרים רדיאליים מדגם M4.32 (כמו בדגם הסופרספורט) החובקים צמד דיסקים בקוטר 320 מ"מ, ומאחור קאליפר בודד על דיסק בקוטר 245 מ"מ. רכיבה עם אצבע אחת על המנוף של הבלם הקדמי מספקת תחושת בטחון טובה, אבל ברוב המקרים כשיש צורך לבלום בצורה אגרסיבית יותר אעדיף להשתמש בשתי אצבעות.

הסקרמבלר 1100 מצוייד במערכת Cornering ABS של בוש (שעד כה היתה זמינה רק באופנועים המאוד יקרים של דוקאטי כמו המולטיסטרדה 1200, ה- X-Diavel או הפאניגלה, וכן בקרת החלקה בעלת 5 מצבים – החל מביטול מוחלט וכלה בהתערבות מלאה. בעת הבחירה במצב מנוע – גם תצורת ה- DTC נקבעת אוטומטית, אם כי ניתן להיכנס להגדרות ולשנות אותה לפי הצורך. אגב, את ה- ABS לא ניתן לבטל. אף פעם. תתמודדו.

בכבישים המפותלים של עין השופט ולאחר מכן בואכה דלית אל כרמל ובית אורן לכיוון כביש החוף הסקרמבלר מרגיש בבית. שחרר את עדר הפונים, ותן לו לרוץ קדימה. אם תרצה, תוריד רגל קלילה בעת הפניות. אם אתה מעדיף אחרת – אפשר להוציא חצי ישבן, לכופף את הברך, ולהרגיש את האספלט מתקרב אליך עד למגע באזור הרגליות. החלק המגניב הוא שבעצירה הבאה שעשינו, רוכבים על אופנועים הרבה יותר חזקים ניגשו לפרגן ולספר איך היה להם כיף לראות את הצרעה הצהובה הזו חותכת את הפיתולים של כבישי הכרמל. רוכב חזק יעשה ממנו מטעמים, אבל גם רוכב רגוע יהנה ממנו לא פחות – מה שאי אפשר לומר על אופנועים חזקים מאוד שממש מתחננים, דורשים שתיסע עליהם במלא הכוח. ללא ספק – מגניב למדי!

יחסית לאופנוע נטול מיגון רוח הרכיבה עצמה עוברת ללא הפרעות מיוחדות, ומאפשרת ישיבה זקופה ללא נענוני ראש מיותרים גם במהירויות לא חוקיות. כמובן שככל שדוחקים בו קדימה הרוכב יצטרך להיאבק יותר ויותר בכוחות הרוח, אבל לפי מקורות זרים אין שום חוסר נוחות גם בטווחים של כ- 150 קמ"ש. לא נמדדה מהירות סופית, אבל אין תחליף למנוע ליטר בשרני ובריא. שיוט על 6000 סל"ד על כביש מהיר מספק, שוב לפי מקורות זרים, מהירות של מעל 155 קמ"ש, ועל השעון יש עוד 2000 סל"ד שאפשר לנצל עד שמנתק ההצתה נכנס לפעולה.

העברת ההילוכים ב- 1100 חלקה באופן מפתיע. קלישאות כמו "חמאה" או "מרגרינה" עוברות לכם בראש? בדיוק זה. תשכחו מקלאץ' יבש עם סאונד של "עוד מעט אוברול", תשכחו מלחפש את ההילוך הראשון. הכל עובד חלק, וגם משיכת הידית קלה מאוד כיוון שמדובר בקלאץ' הידראולי. בא לכם לעשות שרירים ביד שמאל? תחליפו אופנוע.

מיכל הדלק מכיל 15 ליטרים שנגמרים, לצערי, מוקדם מהצפוי. נורת הדלק נדלקת כשעל מד הדלק יש עוד 2 קווים גדולים (בערך שליש מהצג), אבל השעון מראה שעברנו רק כ- 165 ק"מ (וזה קרה פעמיים, כך שאני לא מאמין שמדובר בצירוף מקרים). מנקודה זו ועד תום הדלק מד הטווח מראה מרחק של כ- 50-60 ק"מ בהתאם לאופי הרכיבה. רצוי להקדים ביקור בתחנת הדלק. תכלס, הטווח הוא הדבר היחיד שיגרום לך לעצור, כיוון שהחבילה הכללית של מושב + כידון + תנוחת רכיבה היא נוחה להפליא ולא גורמת לאיתותי מצוקה מאזור הישבן שלי.

לטובת נוחות התפעול נמליץ כמובן להתקין מתקן לטלפון סלולרי שבו נוכל להציג את תוכנת הניווט החביבה עלינו, ולשם זה קיים, כברירת מחדל, גם שקע טעינה מובנה מתחת למושב.

מאחור מתהדר הסקרמבלר הגדול בחישוק בקוטר 17" מסוג פירלי MT60 בחתך 180/55 המציג פרופיל "קובייתי" משהו, בהחלט שימוש גם לפוזה וגם לרכיבה על שבילי כורכר, לחובבי הז'אנר. מקדימה, חישוק 18" שזהה לסקרמבלר הבינוני. אני לקחתי את הכלי לכבישים די מפותלים ולרגע לא חשתי שום איתות מצוקה של אובדן אחיזה, ובזכות תנוחת הרכיבה הזקופה אפשר לאמץ שיטת רכיבה כמעט "סופר-מוטואית" בה שולחים קדימה את הרגל הנמצאת בתוך הפניה. המומנט העבה שמספק המנוע מאפשר לפתוח גז אחרי שעוברים את שיא הפניה, ולהרגיש את הכלי בועט בך בתאוצה מרשימה קדימה. זהו לא אופנוע ספורט, אבל הוא לא מתיימר להיות כזה. בהחלט מגניב.

לסקרמבלר 1100 יש שלוש גרסאות:

גרסת הבסיס עליה רכבתי, מוצעת בצהוב או בשחור, שוקלת 206 ק"ג רטובים.

גרסת ספיישל המציעה צביעה אפורה בעלת שני גוונים, גימור כרום למערכת הפליטה ולרכיבים נוספים, חישוקי שפיצים מדליקים, בולמים מתכווננים, כנפיים מאלומיניום, ועוד כמה תוספות עיצוביות המקנות לו מראה מתוחכם ואופנתי מאוד. דגם זה שוקל בכ- 4 קילו יותר מאשר הדגם הבסיסי.

גרסת ספורט שחורה הכוללת בולמי אוהלינס מתכווננים (עם מזלג בקוטר 48 מ"מ), כיסוי מושב שונה, גרפיקה שונה וחישוקים יצוקים. גם הכידון נמוך יותר לטובת תנוחת רכיבה ספורטיבית.

לסיכום:

החיסרונות היחידים, פרט לטווח המעט מאכזב, הוא כמובן תג המחיר שמגיע לאזור ה- 96,000 לדגם הבסיסי, ומגיע לאזור ה- 100,000 ש"ח + קצת עודף לדגמי הספיישל והספורט. בנוסף, למרות העלייה המשמעותית בנפח, התוספת בהספק לעומת הסקרמבלר הבינוני היא יחסית נמוכה, מה גם שמדובר באופנוע ששוקל כ- 20 ק"ג יותר מדגם ה- 800.

יחד עם זאת, הוא לא מרגיש חלש. ממש לא. השילוב של המומנט הבריא ביחד עם איכות הבולמים והבלמים משדרת לרוכב תחושה וחוויית רכיבה משופרת לעילא ולעילא לעומת האייקון.

הסקרמבלר 1100 הוא אופנוע שפונה בראש ובראשונה לקהל רוכבים בוגר המעריך איכות מכלולים ועיצוב איטלקי משובח, אבל עדיין לא מעוניין לוותר על יכולות רכיבה מעולות. בין אלה ניתן למנות את רוכבי הסקרמבלר הבינוני שמעוניינים לשדרג את הכלי שלהם, אבל גם לקוחות שעבורם זהו הדוקאטי הראשון – מעין כרטיס כניסה לעולם שהם רק חלמו עליו עד כה. הגשמת חלומות איטלקית? אולי.

One Comment

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *