בימינו הכותרת הזו לא אמורה לרגש מישהו. אבל קחו צעד אחורה, ולכו כ- 90 שנה אחורנית לשנות ה- 30 של המאה הקודמת. לטובת הצעירים שלא מכירים את ההיסטוריה, נזכיר שמדובר בכ- 20 שנה אחרי שנשים בארה"ב קיבלו את הזכות להצביע, רק כמה שנים אחרי התחלת ייצור המוני של רכבים, שנים שבהם כל הנושא המוטורי היה עדיין בחיתוליו, תקופה של עליות ומורדות כלכליות כתוצאה מהשפל הגדול, ומעל לכל – מדובר בתקופה שבהם היו בשיאם חוקי ההפרדה הגזעית בין לבנים לשחורים בארה"ב.
בסי סטרינגפילד היתה אישה שחורה שנולדה (ככל הנראה) בצפון קרוליינה ב- 1911 (אם כי התיעוד אודותיה קצת קלוש ויש טענות מאוחרות יותר שהיא בכלל נולדה בג'מייקה). בהיותה בת 16 או 17 היא ביקשה מהאמא המאמצת שלה אופנוע, וקיבלה אינדיאן סקאוט, אופנוע שהיה פופולרי מאוד בתקופה. מבלי שתדע להפעיל אותו היא לימדה את עצמה לרכוב. בהיותה בת 19 היא צברה מספיק ביטחון, וכך מספרת הביוגרפיה שלה, היא הטילה מטבע של פני על מפה של ארה"ב, ויצאה לדרך.
סולו.
הרכיבה על סוסי הברזל הגדולים (מתוצרת הארלי דייוידסון, אינדיאן ואחרים) היתה שטח גברי מוצהר, ולכן המחזה של אישה שרוכבת על כלים כאלה היה בהחלט יוצא דופן, לא כל שכן אישה שחורה. בסי שעטה (אם אפשר לקרוא למהירויות של אז בשם הזה, בעצם כן, אולי בהשוואה לרכיבה על סוסים) על אופנוע ההארלי דייוידסון האהוב שלה לאורכם של דרכי עפר משובשות – באותם ימים רשת האוטוסטרדות של ארה"ב עדיין לא היתה קיימת – מגשימה במו ידיה את הרצון לחופש ולתנועה חופשית ברחבי ארה"ב שהיתה עדיין (ותמשיך להיות עוד לפחות 30 שנה) כבולה בשלשלאות ההפרדה הגזעית. כיוון שכך, בעלי מוטלים רבים סירבו לתת לאישה השחורה מקום לינה, אבל בסי לא נתנה לזה לעצור בעדה והיא נהגה לישון על ולעיתים ליד האופנוע שלה בתחנות דלק צידי הדרכים. אם היה לה מזל היא היתה מתארחת אצל משפחות שחורות שפגשה בדרכה. כדי להתפרנס בדרכה היא היתה נוהגת להציג בתצוגות שונות וקרנבלים ברחבי המדינות בהן עברה, עושה סטאנטים עבור הצופים.
