קטגוריה: כבישים

"היי מיצו, שאלה. יש כל מיני עצות באינטרנט לגבי חיבור מגנט חזק בגחון בכדי להפעיל רמזורים סרבנים. עובד הדבר הזה?" זו שאלה ששלחו אלי לאחרונה, ולמרות שעניתי בעבר מספר פעמים רב על אותה שאלה בדיוק, החלטתי הפעם לייצר מזה אייטם – שיהיה קל להפנות אליו אנשים שישאלו בעתיד.

קודם כל – הסבר על רגל אחת:

ברמזורים רבים קיימת מערכת בקרת תנועה המווסתת את פעילות הרמזורים (כלומר קובעת מתי הם אדומים ומתי הם הופכים לירוק).כשמדובר ברמזורים הנמצאים בצמתים בהם אין תנועה רבה לכיוון הרלוונטי (בעיקר לפנייה שמאלה, אבל לא רק), מותקנת באספלט הסמוך לקו העצירה של אותו רמזור מערכת המזהה את נוכחותו של כלי רכב בצומת, ובהתאם לכך מפעילה את האור הירוק לאותו כיוון. לעיתים ההפעלה היא מיידית, ולעיתים היא מחייבת המתנה של מחזור אור נוסף – אבל זה העיקרון, ובגדול מטרתה של המערכת היא לשפר את זרימת התנועה בגישות לצמתים לאורך הציר הראשי.

איפה הבעיה? חיישנים אלה המוטמעים בצורת לולאות בתוך האספלט (ניתן לראות קווי חירוץ בסמוך לנקודת העצירה) מופעלים על ידי נוכחותו של גוף מתכתי מעליהם, וברגע שהם חשים את העניין, הטריגר מופעל והאור בסופו של דבר יהפוך לירוק (הם אינם מופעלים על ידי משקל, בניגוד לדעה הרווחת). אלא מה, בכלי-רכב דו-גלגליים רבים בהם יש הרבה פלסטיקה ומעט (יחסית) מתכות, אין די כדי להפעיל את אותם חיישנים (מכאן הביטוי "דל מתכת"), וכך יוצא שאותו רוכבי דו"ג תקועים ברמזור במשך כמה מחזורים עד שכלי רכב אחר מגיע מאחוריהם ומציל אותם.

המשך…

כביש 10 סלול לאורך גדר הגבול בין ישראל למצרים, החל באילת בחלקו הדרומי וכלה ברצועת עזה בחלקו הצפוני (אורכו בסה"כ 190 ק"מ). הכביש איננו פתוח לתנועת אזרחים בד"כ. מעת לעת, בחגים הארוכים – סוכות, חנוכה ופסח – הצבא פותח את הכביש ומאפשר לכולנו להנות ממנו, ומנופים בתוליים ומגוונים הכוללים צוקים, פיתולים מגניבים, עליות וירידות תלולות ונקודות תצפית מרשימות כמו מצפור קדש ברנע (בגובה 670 מטר מעל פני הים), הר חריף (בגובה של כמעט 1000 מטר מעל פני הים), מצפור הר חורשה, האנדרטה לזכר סרן אורי סלומון וטל צורי עם תצפית נפלאה מערבה, הר שגיא, הר כרכום ועוד.

מנקודת מבט הוליסטית – כביש 10 הוא חוויה מדהימה, ולו בגלל הנופים הדרמטיים, האווירה הכל כך שונה, והעובדה שרובנו לא זוכים לנסוע בו באופן שוטף, ולכן כשההזדמנות נפתחת – רבים מאיתנו רוצים לנסוע בו גם אם עשינו זאת בעבר.

הנסיעה על הכביש נושקת לכל אורכה לגבול עם מצרים, ובמהלך הרכיבה בו ניתן להבחין במגדלי שמירה, מוצבים ועמדות עם חיילים מצריים.

חשוב מאוד! אם יש ספק – אין ספק! לא בטוחים אם הכביש פתוח? צרו קשר עם צה"ל או מוקד הר נגב.
הנה מספרי טלפון מעודכנים לפסח 2025:

כיוון שמדובר בכביש נידח, אולי אחד הרחוקים ביותר בישראל ממרכזי ישוב, חשוב שנדע כמה דברים. בואו נתחיל:

נקודות הכניסה והיציאה:

לכביש 10 יש 4 כניסות/יציאות שאזרחים מורשים לנוע ביניהן (כשהוא נפתח לתנועת אזרחים). לנוחותכם, סימנתי את המרחק בין הנקודות כשנקודת ההתחלה של הכביש נמצאת בדרום.

ראו על המפה את המיספורים:

1. הצפונית ביותר – חמוקי ניצנה (1) (כק"מ 153) – לעיתים נקודה זו איננה פתוחה לתנועת אזרחים, ולכן עזוז הופכת להיות הצפונית ביותר למרות שטכנית היא דרומית ממנה.
2. הצפונית – עזוז (2) (ק"מ 137) – מחייבת מעבר בקטע כורכר לא סלול, פרטים בהמשך
3. האמצעית – הר חריף (3) (בסופו של כביש 171 אחרי בה"ד 1, באזור מצפה רמון) (ק"מ 98) – משם ניתן לבחור האם לנוע צפונה או דרומה (בהתאם לאיך שהכביש פתוח באותה שנה)
4. הדרומית – מחנה סיירים (4) בחיבור עם כביש 12 צפונית לאילת (נקרא גם צומת שקמה), שם למעשה מתחיל הכביש (ק"מ 0)

לנוחותכם סימנתי בקטנה גם תחנות דלק באזור, עם פירוט מטה.

יצויין לטובת הפרוטוקול שכביש 10 עצמו ארוך יותר. הוא ממשיך צפונית לחמוקי ניצנה והוא מסתיים בעזה (כרם שלום), אבל בפועל אין לאזרחים אישור תנועה בקטעים אלה, והם חסומים על ידי הצבא.

דלק:

כיוון שמדובר בכביש ארוך מאוד וללא נקודות תדלוק, חשוב מאוד לתכנן את המסלול ולחשב את נקודות הכניסה והיציאה שלנו, אחרת אנחנו עלולים להיתקע בלי דלק.

סימנתי את התחנות האלה עם אייקונים על המפה למעלה, וצירפתי גם לינקים לגוגל מפות:

• תחנת דלק "דלק" קציעות
• תחנת דלק "דלק" צומת טללים/משאבי שדה
• תחנת דלק "פז" רמת חובב
• תחנת דלק "סונול" ירוחם
• תחנת דלק "פז" עבדת
• תחנת דלק "דור אלון" מצפה רמון
• תחנת דלק "דלק" מצפה רמון

קצת רכיבת שטח ליד עזוז (2):

במידה ואתם מתכננים להיכנס לכביש 10 (או לצאת ממנו) דרך עזוז (2) יש צורך לעבור כ- 2 ק"מ של שביל לא סלול – בחלקו כורכר כבוש, אבל בחלקו כולל כמה מאות מטרים של דשדש/חצץ שעלול להפיל רוכבים שלא יודעים לרכוב בשטח.

סימנתי קטע זה לנוחותכם בכתום בין היישוב עזוז לבין כביש 10 עצמו (ראו על המפה למעלה).

בנוסף, אופנועים נמוכים או בעלי פירינג עלולים להישרט מאבנים שיעופו עליהם מכלים אחרים, הצמיגים הספורטיביים לא אוהבים את הרכיבה הזו, ועוד לא דיברתי על הלכלוך. לרוכבים שלא בקיאים ברכיבת שטח – ראו טיפים למטה.

קצב רכיבה:

בגלל הסיבובים המפתיעים (ולא תמיד עם שילוט מתאים), בגלל שהוא לא מוכר לנו באופן שוטף ועלול להפתיע גם אם רכבנו בו בעבר, ובגלל מצבו של הכביש (בעיקר אבל לא רק בחלקו הדרומי) קצב הרכיבה על רוב הקילומטרים בכביש 10 הוא איטי מאוד, ולכן הרכיבה בו לוקחת הרבה יותר זמן ממה שהייתם מתכננים לו הייתם עושים את אותו מרחק על כביש "רגיל". בגלל שאסור לשהות בו בשעות החשיכה, אתם חייבים לתכנן את המסלול בצורה הנכונה ולתזמן אותו היטב.

כמה דקות של כיף:

חושך:

חל איסור על שהייה בתחום כביש 10 עם רדת החושך. בקיץ השמש ביחד עם שעון קיץ נותנת לנו הרבה יותר זמן מאשר בחורף בו השמש יורדת מוקדם יותר ואנחנו עובדים על שעון חורף, ועליכם לקחת זאת בחשבון.

מסלולי רכיבה על כביש 10:

ישנן כמה אפשרויות לרכיבה (או נהיגה) על כביש 10, כשאת חלקן ניתן לבצע גם בכיוון ההפוך. לנוחותכם אני מתייחס לנקודות הכניסה/יציאה במספרים שמתאימים לרשימה שערכתי כאן למעלה. בואו נתחיל: המשך…

לכל עשרות אלפי הנהגים הסובלים כל בוקר וכל אחר צהרים מהפקקים הבלתי נסבלים על נתיבי איילון, עכשיו הפקקים שלכם יהיו הרבה יותר מעצבנים. לפחות בעין. כל זאת בזכות שילוט בטכנולוגיה חדשה שיציג לכם את תזמוני נסיעה בזמן אמת עבור רכב פרטי, וכן עבור רכב דו-גלגלי (ספציפית – סאן יאנג).

השלט החדש שמהווה חלק מקמפיין למותג הדו-גלגלי הנמכר בישראל – סאן יאנג – הוקם היום סמוך למגדלי עזריאלי, בצומת הרחובות החשמונאים ומנחם בגין, ויציג בזמן אמת תזמוני נסיעה במקטע הפקוק של מחלף השלום עד מחלף גלילות באיילון עבור רכב פרטי, ועבור רכב דו-גלגלי.

בכך ימחיש השילוט את הפער הניכר בזמן הנסיעה בין רכב פרטי לבין קטנוע.

מאחורי השלט עומדת טכנולוגיה חדשנית המסוגלת לקבל נתוני נסיעה באון-ליין, ולהציג לכל אחד מסוגי הרכב את זמן ההגעה המשוער בהתאם לעומסי התנועה. מבדיקות שנעשו בשבועות האחרונים טרם הפעלתו של השילוט הייחודי, פערי הזמן בין רכב פרטי לרכב דו-גלגלי שנמדדו עשויים להגיע לכ-30 דקות בשעות הפקוקות, רק עבור מקטע איילון זה.

תומר קומרוב, מנכ"ל מטרו מוטור: "עומסי התנועה הפכו לבלתי נסבלים, וגורמים לשעות של בזבוז זמן עבודה, פנאי וזמן עם המשפחה. טכנולוגיה חדשנית מאפשרת לנו להמחיש לנהגי הרכב את הזמן שבאפשרותם לחסוך מידי יום על ידי רכיבה על סאן יאנג במקום נהיגה איטית בפקקים ברכב פרטי".

דיברנו על רכיבה בשול ימין אין ספור פעמים, וכולנו מכירים את הנוהל שהתגבש בישראל בנוגע לרכיבה על השול הימני (רק הימני, השול השמאלי איננו שול והוא איננו מותר לרכיבה בשום תסריט). אבל לפעמים אפשר לחשוב שרוכבי ישראל מתייחסים לשול הימני כאל מסלול המראה או מירוצים, מפאת מחסור בתיאור אחר.

תזכורת לרוכבים על השוליים

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

אני רוצה לשתף אתכם בסרטון שצולם על ידי חבר רוכב והגיע אלי היום:

שימו לב לרוכב המצלם: הוא קולט את הסיאט הלבנה שעומדת לגלוש לשול הימני, הוא מאט, והוא מסתכל במראות רק כדי לראות אופנוען אחר ששועט מאחוריו בפול גז. הרוכב "שלנו" מנסה לאותת לרוכב חסר האחריות על ידי שימוש בצופר, אבל מה עושה הרוכב האחר? שום דבר. הוא חולף על פני האופנוע המצלם, וככל הנראה רק בזכות עירנות גבוהה הוא מצליח להתחמק מהרכב…

האם אפשר לנהוג אחרת? האם אפשר לרכוב בצורה אחראית יותר? וגם אם נניח שהנהג או הנהגת ברכב הלבן התעסקו בסלולרי, באיפור, באכילת סנדוויץ' או בגזיזת ציפורניים ברגליים בזמן הנהיגה – נו אז מה? מי ישלם על הטעות הזו? הנהג/ת של הרכב? או הרוכב חסר האחריות שיפצע, אולי בצורה קשה, והאופנוע שלו יחטוף?

סעו באחריות.

תודה לשולח הסרטון שביקש להישאר אנונימי! תמשיכו לשלוח את החומרים שלכם לטובת כולנו!

לאחרונה אנחנו נתקלים בלא מעט סרטונים המצולמים ממצלמות קסדה, מצלמות דש-בורד ו/או מצלמות בקרת תנועה, המציגות מצבים שבהם נהגים או רוכבים נתקלים מפגע כלשהו בעת הנסיעה בכביש, וכפי שניתן לראות מהסרטים – התגובה שלהם לאותו מפגע אינה תמיד אופטימלית.

נכון, לא תמיד אנחנו מכירים את כל העובדות שהביאו להתרחשות המצולמת. ובכל זאת, חשוב לנו לנסות להבין מה עמד מאחוריה, מה גרם לה, מה עבר לאותו נהג או רוכב בראש בעת ההתרחשות, וכיצד אפשר ללמוד ממנה.

המטרה שלנו, כצופים מרוחקים באירועים המצולמים – היא ללמוד לקח, להפנים, להבין, לנסות לראות איך אנחנו – הרוכבים או הנהגים – מתמודדים עם מכשול דומה בצורה טובה לפחות או יותר טובה ממה שמתואר באותם קטעי וידאו.

קטע ראשון:

המשך…

סרטון שהופץ ביממה האחרונה ברשתות חברתיות מראה את הקטע הבא, שימו לב לנהג המזדה בנתיב הימני:

נכון, אין לנו את כל המידע, ואין לנו מושג מה באמת עובר בראש של הנהג בנתיב הימני. יתכן והוא בעיצומו של התקף לב, אולי הוא חוטף שבץ מוחי. אבל כפי שברור לכל צופה, לא משנה מה גורם לכך, הנהג ברכב פשוט לא ראה את התנועה שעומדת לפניו, וכשסוף סוף הרים את עיניו מהסלולרי (או הסנדוויץ', או העיתון, או הציפורניים של הרגליים) – זה כבר היה מאוחר מדי.

תחשבו על זה: מרחק עצירה = מרחק בלימה + מרחק תגובה

נהג רכב או רוכב אופנוע המבחין בסכנה אינו יכול לעצור את כלי הרכב שלו בו במקום, היות וכלי הרכב עובר כברת דרך עד העצירה המוחלטת, מרחק זה נקרא "מרחק עצירה", והוא כולל את:

• מרחק התגובה – המרחק שכלי הרכב עובר עד התגובה של הנהג – מהרגע בו הבחין הנהג בסכנה ועד התחלת התגובה. מרחק זה תלוי בזמן התגובה של הנהג ובמהירות בה הרכב נוסע באותה עת. נהוג להתייחס לזמן תגובה ממוצע אצל אדם בריא בכ- 3/4 שניה. באותו זמן, כלי הרכב ממשיך בנסיעתו באותה המהירות עד לתגובת הנהג.
• מרחק הבלימה – המרחק אותו עובר כלי הרכב מתחילת הלחיצה על דוושת הבלם ועד עצירה מוחלטת. מרחק זה תלוי בגורמים רבים כמו מהירות כלי הרכב, במצבו המכאני, בתקינות הבלמים, במצב הדרך, במצבו הנפשי והגופני של נהג או הרוכב, במצב האחיזה של האספלט עליו נוסע כלי הרכב, במזג האויר וכו'.

במהירות של 50 קמ"ש הרכב גומא מרחק של כ- 14 מטר בשניה. לכן, מרחק העצירה של רכב הנע במהירות כזו עומד על כ- 24 מטר בתנאים אופטימליים. במהירות של 90 קמ"ש מרחק העצירה עומד על כ- 65 מטר.

אם תסתכלו בסרטון, מבלי לדעת שום דבר אודות מצבו של הנהג בנתיב הימני, תוכלו בנקל לראות שבעוד שהתנועה לפניו עומדת לחלוטין, עוברות לא פחות מ- 6 שניות בהן הנהג לא נוגע בדוושת הבלם. רק בשניה האחרונה לפני האימפקט נדלקים אורות הברקס. אין ספק שהנהג כלל לא הסתכל בכביש במשך אותן 6 שניות (בהנחה שאפשר לשלול התקף לב, שבץ מוחי, חטיפת חייזרים או שטיחון שנכנס מתחת לדוושת הגז).

בזמן נהיגה לא נוגעים ולא מתעסקים בשום דבר פרט לנהיגה. תראו את זה לילדים שלכם שלומדים היום נהיגה.

לפני מספר ימים פורסמה הכתבה הבאה על ידי אודי עציון בידיעות:

לחלק מהרוכבים זה עלול להגיע כהפתעה. "מה פתאום? תמיד היה מותר לנסוע על השול!".

לא. רוכב האופנוע לא אמור להיות שם. החוק לא מתיר לנו לרכוב על השול הימני וגם לא על השמאלי (למעשה – אין שול שמאלי. כל מה שמעבר לקו ההפרדה הלבן איננו שול, ולכן מלכתחילה אנחנו לא אמורים להיות שם).

כפי שנכתב גם פה (ראו לינקים למטה) וגם במדיה החברתית אינספור פעמים – המשטרה מעלימה עין ביודעין מהאכיפה של הרכיבה בשול הימני בעת עומסי תנועה כל עוד הרוכבים עושים זאת בצורה אחראית ובמהירות שהיא "סבירה".

אבל החוק עצמו לא השתנה, ולכן מי שנמצא שם למעשה עובר על החוק. במידה ותהיה תאונה בינו לבין רכב, גם אם נהג הרכב יהיה אשם לכאורה במאה אחוז בתאונה, תמיד בית המשפט עשוי/עלול לקבוע כי לרוכב האופנוע יש אשמה תורמת לתאונה, בין אחוזים בודדים וכלה במאה אחוז.

תזכורת נוספת:

תזכורת בנוגע לרכיבה על השוליים – טייק 2

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים

סעו באחריות, זה הגוף שלכם שאתם מסכנים.

מכיוון שעם השנים הדור הולך ומתחדש ותמיד יש כאלה שלא מכירים את הדברים, אני מביא את הדברים שכתב אליקו, יו"ר מועדון האופנועים הישראלי, בעריכה קלה:

הסברים: על פי חוקי התנועה אסור לכל כלי רכב לנוע בשול הימני.

דינו של השול השמאלי אינו זהה לזה של השול הימני! אחת ולתמיד ושיהיה ברור לכולם: השול השמאלי הוא בעצם קו הפרדה לבן רצוף, והוא אינו שול. לאחרונה צובעים שני קווים לבנים צמודים כדי להדגיש למי שיש בעיית ראיה או הבנה.

יחד עם זאת, ומתוך הבנה שזיגוג בין נתיבי נסיעה מסוכן יותר לרוכבי הדו גלגלי, לפני מספר שנים קיבלה משטרת ישראל החלטה אסטרטגית לא לאכוף את החוק לגבי רכיבה על שול ימין (וימין בלבד) הזה במקרים מסויימים: פקק/גודש תנועה ואך ורק בתנאי שהרכיבה בשול הימני תהיה איטית עד כדי שתאפשר עצירה פתאומית במקרה ויש רכב עומד על השול או רכב סוטה לשול.

תזכורת נוספת:

המשך הסטטוס-קוו בנוגע להיתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס

תזכורת לרוכבים על השוליים – טיפים

שימו לב, ההבנות הללו אינן מתירות לכם לנוע בשול בשעה שאין גודש תנועה על הכביש, ואינן מתירות לכם לנוע על השול (כשיש וכשאין גודש תנועה) במהירות גבוהה! בכל מקרה ההמלצה היא לא לעבור מהירות של 50 קמ"ש, והכי חשוב לזכור לא לחצות את איי התנועה המקווקוים (הזברות, תמרור ד-14). כשהשול הימני נגמר חוזרים לנתיב התנועה הרגיל, ורק לאחר שמסתיים אי התנועה המסומן על הכביש חוזרים לשול.

המשך…

סרט זה מכיל קטע תאונה שעלול להיות מטריד במיוחד. מצד שני, לנו, כאופנוענים, זו חובה לצפות בו.

סרטון זה ממחיש כיצד מה שנראה כמהירות מופרזת מצידו של רוכב שמרגיש ביטחון רב על האופנוע שלו מביאה אותו לכדי מפגש חזיתי עם רכב שכנראה לא צפה את מהירותו הגבוהה, לא שפט בצורה נכונה את המרחק המצטמצם במהירות ביניהם, ואשר יצא לפניה שהיתה קטלנית עבור הרוכב.

הסרטון שזכה (עד כה) ללמעלה מ- 8 מיליון צפיות (ופורסם אף בדוג"רי) מתאר את אימו של הרוכב – בחור בריטי בשם דיוויד – כשהיא מספרת על בנה ועל אהבתו הרבה לאופנועים.

הרוכב תיעד את נסיעתו האחרונה באמצעות מצלמת קסדה. למי שלא מעוניין לצפות בהקדמה (המשלבת בתוכה גם את התחלת הרכיבה האחרונה של דייויד), אפשר לדלג לאזור הדקה 2:40 לערך.

התאונה התרחשה בבריטניה בשנת 2013 והסרטון שנמצא במצלמת הקסדה של הרוכב שוחרר לציבור ע"י המשטרה המקומית, כמובן בתיאום עם משפחתו.

http://youtu.be/xq2xStb0R-c

זכרו: לנו כרוכבים אין שום הגנה מפני הרכבים הסובבים אותנו. אין לנו כל הגנה מפני טעויות של אחרים, ולכן עלינו להיות זהירים שבעתיים.

היום קיבלתי לינק לתיעוד של תאונת דרכים בין שתי משאיות. התאונה היא מסוג חזית-אחור, בה הרכב מאחור אינו מצליח, לרוב, לבלום בזמן, וכך הוא נכנס באחורי הרכב שמקדימה. במקרה זה מדובר בשתי משאיות כבדות, אחת נושאת קונטיינר חום של ZIM, והשניה גוררת שתי עגלות ירוקות.

עד כאן, עוד אחת מאותן תאונות שהציבור לא ישמע עליהן, ועוד שורה בסטטיסטיקה המשטרתית על אותו קטע כביש – כביש 22 ליד מחלף אתא דרום – אחד הכבישים הבטוחים במדינה (ובוודאי אחד החדשים בה שכן סלילתו הסתיימה רק לפני כשנה).

הנה הלינק לדיווח באתר HHN:

http://hnn.co.il/gallery26011.html

והנה כמה תמונות מאותה תאונה (קרדיט לתמונות: דוברות והסברה – כב"א מחוז חוף):

מהתמונות נראה כאילו המשאית עם העגלות הירוקות נכנסה במשאית שהובילה את הקונטיינר מצידה הימני האחורי, ולמעשה גילחה לעצמה את הקבינה. לא ידוע לי אם הנהגים נפגעו או לא, אבל התמונות בוודאי מראות מהומה לא קטנה שהיתה שם.

המשך…

אין מילים. חבל שאין חוק שמאפשר ירי באנשים כאלה.

צפו בסרטון הבא שהועלה לרשת, בו רכב מחליט לעשות פניה של 90 מעלות על כביש 4, ולעבור בין יציאה של מחלף לעבר הכביש עצמו.

כך נהרג טל שביט ז"ל.

מה אתם הייתם עושים? שניה אחת של חוסר תשומת לב, שניה אחת של ראש שיורד למכשיר הסלולרי, או לסנדוויץ', או למראה לטובת איפור, או להחלפת תחנה ברדיו. שניה אחת והנהג הזה היה בר מינן, ואתם – אם הייתם על אופנוע, הייתם נהרגים (במקרה הטוב) או נפצעים קשה ונותרים משותקים לכל ימי חייכם (במקרה הפחות טוב).

צפו:

היום פורסמה כתבה במגזין וואלה רכב מאת קובי ליאני ידידי, ולפיה ניצב משה אדרי, ראש אגף התנועה הנכנס במקומו של ניצב ברונו שטיין, החליט לשמור על מתן היתר לרוכבי דו-גלגלי לרכוב בשולי הכביש בזמן עומס.

מטרתה של ההחלטה (שנראית לנו הרוכבים אך הגיונית) היא לאפשר לרוכבים לעקוף פקקים ועומסים, מתוך העיקרון לשפר את הזרמת התנועה בכבישים שממילא עמוסים בשעות היום. לשם הקלת התנועה, לא ירשמו דוחות לרוכבי דו-גלגלי בגין נסיעה בשול במצב של פקק, עומס או כאשר התנועה מזדחלת לאיטה – כל עוד אין בפעולה זו כדי לסכן את הרוכב ושאר משתמשי הדרך ולגרום להפרעה לתנועה.

ניצב משה אדרי מאשר לרוכבי אופנועים לרכב בשולי כבישים בעומס – וואלה! רכב

ניצב אדרי מדגיש כי הנחיה זו ניתנת לשיקול לדעתו של השוטר בשטח ומפקד הגזרה, בהתאם למצב הבטיחות בכביש. לדוגמה, בכביש בו נרשמו מספר גבוה של תאונות דרכים (כביש אדום לדוגמה), יתכן והנחיה זו לא תכובד. בנוסף לכך, במקרה של תאונה מכל סוג שהוא בעקבות נסיעה בשול, לא תעמוד לרוכב הגנה מכוח הנחיה זו. כלומר – אם רכבת בשול ימין ונקלעת לתאונה, אתה אשם באופן מידי בתאונה כי לא היית אמור להיות שם מלכתחילה (לא מתאים לך? אל תרכוב בשול).

בנוסף, חשוב להזכיר כי גם כשרוכבים על שול ימין, אין לעבור בנסיעה על פני השטחים המקווקווים על הכביש (מה שהיה ידוע בתור ד-14, או איי התנועה המצויירים).

אם כך מהי משמעות ההחלטה? רוכבי הדו-גלגלי יוכלו להמשיך ולרכוב בשול הימני של הכביש בתנאים הבאים בלבד:

– בשול ימין בלבד

– לא בשול שמאל בשום פנים ואופן

– לא על שטחי הפרדה מצויירים (ד-14)

– בעת פקק או עומס תנועה רציני

– בזהירות מירבית

– במהירות "סבירה" בהתחשב בתנועה העומדת

– ללא עקיפות

– ללא השתוללויות

– ללא הגנת החוק במקרה תאונה

– ללא פטור אוטומטי מדו"ח

– לא על כבישים מסוכנים לפי שיקול דעתה של המשטרה וללא התראה מראש

המשך…

בכתבה נוספת פרי עטו של שחר הזלקורן מ- YNET, מביאים ציטוטים ממחקר שנערך לאחרונה ע"י הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, שתוצאותיו מאוששות פחות או יותר את מה שאנחנו יודעים כבר ממזמן: אופנוען שמזגזג על הכביש ומשפר באופן קבוע את מיקומו ביחס לרכבים הנמצאים סביבו – בטוח יותר, ורבים סיכוייו לשרוד על הכביש.

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4389137,00.html

"מה שנראה לנהג כזגזוג מיותר ומהירות מופרזת, בעיני הרוכב הוא תמרון להתמקמות בטוחה יותר בנתיב, ושימוש נכון בתאוצה הטובה של אופנוע כדי לצאת ממצב פחות בטוח", קובע המחקר. "יש להניח שהסדרים מתוכננים, ממוסדים וחוקיים, יכולים לעשות את ההתנהגות הבלתי-פורמלית למקובלת על נהגי המכוניות, ועל-ידי כך גם לבטוחה יותר עבור כולם".

ועוד:

"במקום למתוח ביקורת על רוכבים ולהתרגז על התנהגותם, מציעים עורכי המחקר לבחון שינויים בהסדרים התנועה הקיימים, כך שתתאפשר רכיבה בשוליים ובנתיבי תחבורה ציבורית. הסדרים שכאלה, כך מעריך המחקר, גם יגבירו את הבטיחות של הרוכבים וגם יהפכו את התנהגותם לכזו המקובלת בקרב הנהגים. "האופנוען צריך לנצל לטובת בטיחותו את היתרונות היחסיים שלו ושל הכלי", מסכמים עורכי המחקר."

כבר הפסקתי לספור את מספר הפעמים בהן נתקלתי במקרים בהם רוכבי אופנוע היו מעורבים בתאונות או "כמעט" תאונות בגלל רכבים שחתכו את הנתיב שלהם, רכבים שהתפרצו להם לכביש, רכבים ש"לא ראו" ופשוט המשיכו בדרכם כאילו לא אירע דבר.

הפעם אני רוצה להשתמש בדוגמה שנתקלתי בה בפורום פולגז (פה), בה רוכב צילם את רכיבתו והעלה את התוצאה ליוטיוב:

(עריכה: הסרטון הוסר מסיבה כלשהי. השתמשו בצילומי המסך למטה)

כפי שאתם רואים, הבחור החביב נמצא בדרכו על כביש 20 (איילון) לכיוון דרום, והוא מתקרב במהירות שנראית כמהירות חוקית למדי לאזור ההתפצלות בין איילון דרום שממשיך לכיוון חולון ובת-ים (בשני הנתיבים השמאליים) לבין מה שהופך מיד להיות כביש 1 וממשיך לכיוון מחלף גנות, נתב"ג וירושלים (בשלושת הנתיבים הימניים).

המשך…