בתחילת דרכנו היינו 15 איש בקבוצה שהתאספה כתוצאה מהקופיקו הפרטי שלי – הסמכת איירון באט – רכיבה חסרת תכלית אמיתית של 1609 ק"מ במשך תקופה קצרה מ- 24 שעות, ברצף. מסתבר שאני לא הייתי היחיד עם הרעיון הזה, וכאמור לא מעט חבר'ה הביעו עניין בהצטרפות לשיגעון. מסיבות פרקטיות חשבתי להגביל את הקבוצה ללא יותר מ- 10, אבל ככל שעוד ועוד אנשים שלחו לי מסרים, התגבש כאמור המספר 15.
לא היה לנו הרבה זמן. היו הרבה הכנות, גם קבוצתיות, ובעיקר אישיות. ככל שנקפו הימים כך התברר שהמשימה שלכאורה נראית פשוטה, לעלות על הכלי ולתת בגז, מורכבת הרבה יותר. כל אחד הוסיף את התובנות שלו, כל אחד הביא את האביזרים והעזרה שלו, וביחד נוצרה לנו קבוצה שאמנם היתה הטרוגנית למדי בכלים שלה, אבל ביחד פעלנו וחשבנו בראש אחד.

רשימת הציודים נוצרה, כך גם טיפים קטנים שעזרו להפוך את הרכיבה לחלקה יותר. "לא לשכוח להתקשר למוקד הביטחון של חברת האשראי!" הזכירו לי לפני יומיים, והנה עוד דוגמה לטיפ פעוט לכאורה שבלעדיו היה צריך לעשות שמיניות. כך גם כרטיסי ההנחה לדלק שהיו כאלה שהביאו וחלקו בין הרוכבים, חופני האגוזים והשקדים שכולנו נשנשנו במהלך העצירות, ועוד ועוד. הרשימה היתה ארוכה, ויממה לפני היציאה התחושה שלי לפחות היתה שאני ממש לא מוכן לזה.
האופנוע מצד שני היה מוכן למדי, אבל פית המזל (הרע) הכתה בו ושריפה בעמוד תאורה ברחוב פגמה בו ויזואלית. מרגע שהבנתי שפרט לכיעור קל לא נגרם לו נזק מכאני, ושמזג האוויר ההפכפך לא יפריע יותר מדי, החלטתי על אישור יציאה סופי.
בבוקר היציאה אחד המשתתפים הודיע על כך שהוא לא מגיע. נותרנו 14. לנקודת הכינוס הגענו בשלוש וחצי בבוקר, מלאי אדרנלין וקצרים בשינה (אני למשל הספקתי לחטוף רק כשעתיים שינה לפני שיצאתי לדרך). חותמים על טפסים, ממלאים דלק (לא לשכוח את מספר האופנוע על הקבלה!) ויוצאים לדרך באיחור קל לעומת התוכנית המקורית.

אני אכתוב על התלאות, הכאב הפיזי אבל גם על ההנאה שברכיבה הזו בעוד זמן קצר. גם הרגעים הקשים שבהם כמעט ונשרתי שווים התייחסות, ובטח יש גם לשאר החברים הרבה מה לכתוב בנושא. רק אומר שכתוצאה מעייפות החומר אחד המשתתפים החליט לפרוש אחרי כ- 500 ק"מ, ומשתתף אחר פרש בגלל תקלה בצמיג האחורי. מעבר לזה, 12 כלים שונים לגמרי זה מזה, אבל כולם מאופיינים באפס תקלות מכאניות, נעו ורצו על כבישי הארץ במשך קרוב ל- 22 שעות רצופות, משלימות מסע של כ- 1635 ק"מ רצופים.
המשך…