על חשיבות המיקום הנכון על הכביש

כבר הפסקתי לספור את מספר הפעמים בהן נתקלתי במקרים בהם רוכבי אופנוע היו מעורבים בתאונות או "כמעט" תאונות בגלל רכבים שחתכו את הנתיב שלהם, רכבים שהתפרצו להם לכביש, רכבים ש"לא ראו" ופשוט המשיכו בדרכם כאילו לא אירע דבר.

הפעם אני רוצה להשתמש בדוגמה שנתקלתי בה בפורום פולגז (פה), בה רוכב צילם את רכיבתו והעלה את התוצאה ליוטיוב:

(עריכה: הסרטון הוסר מסיבה כלשהי. השתמשו בצילומי המסך למטה)

כפי שאתם רואים, הבחור החביב נמצא בדרכו על כביש 20 (איילון) לכיוון דרום, והוא מתקרב במהירות שנראית כמהירות חוקית למדי לאזור ההתפצלות בין איילון דרום שממשיך לכיוון חולון ובת-ים (בשני הנתיבים השמאליים) לבין מה שהופך מיד להיות כביש 1 וממשיך לכיוון מחלף גנות, נתב"ג וירושלים (בשלושת הנתיבים הימניים).

הרוכב שלנו (איש חביב למדי המוכר לי אישית LOL) שמצלם את דרכו נמצא בנתיב הימני מבין שני אלה שממשיכים לכיוון חולון ובת-ים. ברור לנו שגם הוא רוצה להמשיך לכיוון הזה, אבל הוא בוחר דווקא למקם את עצמו בנתיב הימני מבין השניים.

ופה טמונה הבעיה. כבר בשניה 0:07 ניתן להבחין ברכב פרטי לבן שנמצא דווקא בנתיב השמאלי מבין שני אלה הממשיכים דרומה (מסומן בחץ אדום), כשהוא מתחיל לאט לאט לדחוק את עצמו ימינה. בשלב הזה הוא כנראה מבין שהוא עושה טעות ושהוא נמצא במקום הלא נכון. אולי רצה להמשיך לירושלים, אי אפשר לדעת. אבל הוא בהחלט מתחיל לזוז ימינה, בתקווה שהוא יצליח להשתחל לשמאלי מבין שלושת הנתיבים הממשיכים לכביש מספר 1. אני רק מקווה שגם הרוכב שלנו ראה אותו.

בשלב הזה, גם לרכב וגם לאופנוע עוד יש משחק תמרון. אם הרכב היה מעט יותר אגרסיבי, הוא היה מצליח בתמרון שלו. שני הכבישים שעומדים להתפצל עדיין לא מופרדים לגמרי, ועדיין יש פס הפרדה מקווקוו בין הנתיבים. אבל שניה וחצי מאוחר יותר, ב- 0:08 לערך, הפס הלבן הרצוף מופיע. למעשה אפילו שניים. הרכב כבר מבין שהוא בבעיה, אבל נהג אגרסיבי יותר היה חותך בשלב הזה או בולם לפתע, והאופנוע שלנו היה מועף לעולם שכולו טוב.

יתרה מזאת, רוכב מהיר יותר שלא היה משאיר לעצמו מרווחי בטיחות ומרחקי ביטחון בינו לבין הרכבים לפניו, היה עלול למצוא את עצמו בטמבון האחורי של הרכב הפרטי, כשזה היה כמובן מתמם לחלוטין וטוען שהוא בכלל לא ראה אותו ומאיפה הוא בכלל צץ…

בשניה 0:12 נהג הרכב כבר כמעט חצה את פס ההפרדה הלבן:

אבל כנראה שאז הוא קולט רכב שמגיח מאחור בנתיב השמאלי מבין השלושה של כביש 1, והוא נמלך בדעתו וחוזר שמאלה.

בשלב הזה כבר כמעט ומתחיל אי התנועה הבנוי בצורה של מעין מעקה מדרכה המפריד פיזית בין הכבישים. כמעט שלא עובר יום שאין שם איזה מטומטם תורן שמשפד את עצמו על אי התנועה הזה. במקרה הזה, הנהג היה קצת יותר חכם והוא הספיק לחזור שמאלה.

ועדיין, נהג/ת יותר מטומטם היה מנסה בכל כוחו לעבור ימינה. כבר ראינו כאלה שממש עצרו בנתיב הימני מבין השניים, ואפילו ראיתי רברס אחד או שניים בחיי, שלא לדבר על אלה שניסו לדלג מעל לאי התנועה לקראת סיומו. במקרה כזה, אופנוען פחות זהיר מהבחור שלנו היה מופתע לגלות טמבון של רכב פרטי מול עיניו, בעצירה מלאה ולא הגיונית בכלל, והדבר האחרון שהיה חולף לו בראש בעת שהיה מועף קדימה עשרים מטר היה WTF…

אותנו לא מעניין ה- IQ של הנהג או הנהגת הממוצע. אנחנו חייבים להניח שכולם מטומטמים (כלומר לצאת מנקודת הנחה שהם פשוט לא יודעים מה שהם עושים), או פשוט רוצחים בכוונה תחילה (כלומר שיכורים, מסוממים, או סתם ביריונים וערסים). אנחנו אחראים לחיים שלנו, ואסור לנו לסמוך על הנהגים האחרים (או הרוכבים האחרים).

אנחנו חייבים תמיד להציב את עצמנו הרחק מכיוון הסטיה של הנהגים. תמיד. במקרה הזה זה אומר שהמיקום היחיד הנכון לרוכב האופנוע יהיה אך ורק בנתיב השמאלי ביותר מבין השניים (אם הוא נוסע לכיוון חולון או בת-ים כמו במקרה של הרוכב המצולם), או בנתיב ימני ביותר מבין השלושה (אם הוא נוסע לכיוון ירושלים). כך ורק כך אנחנו מוציאים את עצמנו מהאמצע. כך ורק כך אנחנו שולטים בעצמנו בצורה טובה יותר על ההתפתחויות שעתידות לנחות עלינו.

סעו בזהירות ובאחריות, ואם טרם עשיתם זאת, גשו ובצעו קורס רכיבה מתקדמת בהקדם האפשרי.

תודה ל- S-e-X-y 620 על הרשות להשתמש בסרט שלו.