קטגוריה: משטרת ישראל

זוכרים שאמרתי לכם ש"הם" לא נחים? אז הנה, הם התעוררו. וכשהם מתעוררים, אנחנו משלמים. ולא רק בכסף. זה לא קשור לפוליטיקה בגרוש, זה קשור לפופוליזם זול ולרצון לשלוט לכם בכיס ובתודעה.

מאז תחילת שנות ה- 2010 פרסו משרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מערכת מצלמות מהירות אוטומטית (פרוייקט המכונה "א3", העושה שימוש במצלמות מתוצרת חברת גאטסומטר – או גאטסו בקיצור – ההולנדית) שהתפרסה בשיאה על כ- 300 עמדות על כבישי הארץ. מערכת זו שמוכרת לכל נהג בצורת עמודים כתומים כשבראשם תיבה בה ממוקמת מצלמה (או לא, אם זה היה דחליל) ספגה ביקורות רבות במידה רבה של צדק, והיתה מעורבת במספר משפטים מתוקשרים. השיטה בה המערכת עובדת היא פשוטה מאוד: מצלמת א3 קולטת אותך ברגע מדויק אחד כשאתה חולף על פניה, היא מודדת כמה מילישניות לוקח לגלגלי הרכב (או האופנוע) שלכם לעבור בין פס מגנטי אחד לפס שני, מחשבת מה היתה מהירותך, ואם נמצא שהיא מעל לרף מסויים שנקבע לאותה מצלמה – צ'יצ'ינג – היא מצלמת שתי תמונות וקיבלת דו"ח מהירות (אפשר להשתמש בהן גם לעבירות אור אדום, אבל זה סיפור אחר).

בישראל כמו בישראל, נהגים ורוכבים פיתחו שיטת התמודדות פשוטה עם שיטת אכיפת המהירות הזו: סעו כמה שבא לכם, שניה לפני התיבה הכתומה דופקים ברקס של החיים, עוברים את המצלמה, ושניה אחרי זה בום – תנו גז כאילו אין מחר. כל זה בגלל שמצלמות א3 בודקות מה קורה בנקודה אחת בלבד, ומי שמכיר את המיקום יכול לעבור אותה בלי בעיה ולחזור מיד לקצב המהירות הקודם שלו.

מעכשיו הכללים עומדים להשתנות: משטרת ישראל מתכננת לפרוס מערכת שעובדת על עיקרון של מדידת מהירות ממוצעת בקטע שלם. במקום לבדוק את המהירות ברגע נתון בנקודה מסויימת, המערכת שהמשטרה מתכוונת להכניס לשימוש בוחנת את ההתנהגות לאורך מקטע שלם. זה מעבר מהותי מ"צילום עבירה" ל"מדידת התנהגות", ותהיה לזה השלכה שתשפיע על כולנו. אולי.

כבר כתבתי על הפיילוט של המערכת.

קודם כל – איך עובדת הטכנולוגיה?

העיקרון בסיסי למדי. קטע כביש מוגדר כ"קטע מפוקח". בתחילתו – מצלמה (אחת או יותר). בסופו, עוד מצלמה. כשנכנסים לקטע המצלמה ראשונה קולטת את כלי הרכב כשהוא עובר על פניה, מצלמת אותו ורושמת את השעה המדויקת (כלומר כל רכב שעובר מצולם, ולא רק אם הוא מבצע עבירה). מצלמה שנייה, במרחק של ככה וככה קילומטרים קולטת את אותו רכב כשהוא יוצא מהמקטע ורושמת שוב את השעה. מכאן זו בעיית תנועה במתמטיקה של כיתה ד'… חלוקת המרחק הידוע בין שתי המצלמות בזמן שחלף נותנת את המהירות הממוצעת.

לדוגמה, אם המהירות החוקית עומדת על 90 קמ"ש באותו קטע כביש, זה אומר שכלי רכב שנוסע במהירות החוקית יעבור לא יותר מ- 25 מטר בשניה. אם בין שתי המצלמות יש, למשל, 1 ק"מ (או 1000 מטר), אז כלי רכב שנוסע במהירות חוקית של 90 קמ"ש אמור לעבור את הקטע הזה ב- 40 שניות, אבל לא פחות מזה. אם נסע את הקטע ב- 40 שניות – לא יקבל דו"ח:

לעומת זאת, אם יחצה את קו הסיום של הקטע בפחות מ- 40 שניות – משמעות הדבר היא שהוא בוודאי נסע מהר מהמותר, איפושהו, במהלך הקטע. באיזו מהירות? האם האט לאחר מכן, האם עצר בצד, האם השתולל בדרך? לא ידוע.

ההבדל בין שתי שיטות המדידה הוא מהותי: במצב הנוכחי מערכת א3 רואה את הרכב עובר על פניה במהירות חריגה ומתעדת את הרגע הזה. לעומת זאת, המערכת החדשה לא רואה כלום מלבד שתי נקודות כניסה ויציאה. מה שקורה באמצע נשאר בלתי מתועד, רק התוצאה מרמזת על כך שהיתה עבירה איפושהו במהלך הדרך.

ויש לזה השלכה משמעותית כפי שנראה מיד. המשך…

אתם יודעים מה? יאללה. נגיד שמהירות גורמת לתאונות דרכים. נגיד.

רוצים לאכוף מהירות? בבקשה. אבל תעשו את הדבר הנכון!

הנה, קחו ממני עצות זהב:

1. אתם טוענים שמהירות היא מסוכנת? סבבה. אז תורידו את המצלמות שנמצאות בקטעי כביש ישרים לחלוטין בהם אין למהירות כל משמעות (פרט להיותן דרך מצויינת לחליבת כספים מהציבור), והעבירו אותן לכבישים אדומים, לכבישים מסוכנים, לכבישים בהם נהרגים ונפצעים עשרות אנשים מדי שנה. לדוגמה, תתקעו 20 מצלמות מהירות על כביש 90 באזור הערבה בתור התחלה, ואם תרצו רשימה של כבישים אדומים אשמח לתת לכם אותה.

2. התקינו מצלמות לאכיפת עבירות אור אדום בצמתים מסוכנים – אבל לא בכמה בודדים רק לכיסוי תחת כמו היום, אלא בכל צומת מסוכן ובכל כיוון נסיעה בצומת.

3. החזירו את הניידות ואת השוטרים לכבישי ישראל, הפסיקו להסתמך על פתרונות טכנולוגיים מטופשים. אין תחליף לניידת או אופנוע משטרתי שעושה פטרולים הלוך וחזור על כבישים אדומים ומסוכנים, שצד נהגים עבריינים וביריונים, ושמבצע אכיפה אפקטיבית ואיכותית. רוצים הוכחה לאפקטיביות של אכיפה אנושית אמיתית? תסתכלו על מה שקרה בחצי השנה של 2018, כשהמשטרה נאלצה להפסיק להנפיק דו"חות מהירות ממצלמות הגאטסו, ובמקום זאת כמעט הוכרחה להוציא ניידות לכבישים (רמז? השנה נגמרה עם כמות ההרוגים הקטנה ביותר בכבישים מזה שנים).

4. תאכפו מהירות בצורה אגרסיבית במקומות שבהם היא באמת הורגת: בקרבת בתי ספר, גני ילדים, בתי אבות, רחובות עירוניים צפופים, רחובות משולבים וכו'. תקימו מערכת מצלמות בעלת יכולת אכיפה דרקונית, כמו במדינות רבות באירופה, וכוונו אותה כך שהיא תתחיל לאכוף החל מ- 1 קמ"ש מעל למהירות המותרת. אבל איפה שזה קריטי, איפה שזה חשוב, איפה שיש למהירות השפעה שלילית משמעותית. לא איפה שהכסף שלכם נמצא.

5. הפסיקו להתמקד במטבע שמתחת לפנס! מהירות נמצאת בתחתית רשימת 10 הגורמים לתאונות קטלניות (שנה אחרי שנה). הרבה יותר חשוב להתמקד בעבירות שבאמת מסכנות חיים כמו חציית פס הפרדה לבן, עקיפה בדרך לא פנויה, אי מתן זכות קדימה בתור התחלה. ואם אתם ממש רוצים להוות גורם הרתעתי – כנסו באמאמא של אלה שנוסעים באותו קטע על כביש 6 בנתיב השמאלי בגלל שהם צריכים לפנות שמאלה בחיפה, כנסו בכל הכוח בגנבי התורים בפקק, באלה שפונים מתוך נתיב שאמור להיות לנסיעה ישרה, באלה שמסיעים ילדים בלי התקני ריסון, באלה שנוסעים בלי חגורות, באלה שעוברים נתיבים או פונים בלי לאותת, באלה שמתעסקים בפלאפונים.

למי להגיש את החשבונית?

(אל תדאגו, שום דבר מזה לא יקרה. הם לא מספיק אינטליגנטים לזה.)

אין דרך יפה להציג את זה. אבל מסתבר שבמדינת ישראל יכול אדם בתפקיד בכיר לעמוד בבית המשפט, לשקר במצח נחושה (ע"ע עדות שקר שעליה יש עונש מאסר של עד שבע שנים), ולצאת מזה חלק ללא כל פגע או שריטה.

לא מאמינים? אז קודם כל קבלו תזכורת:

לפני כ- 10 שנים החל להתנהל בבית המשפט בעכו משפט, קרב איתנים של ממש, בין מספר רב של נהגים שאיחדו כוחות ויוצגו על ידי צוות עורכי דין מקצוענים ועקשנים במיוחד בראשותו של עו"ד תומר גונן, לבין התביעה המשטרתית. עדים רבים הובאו להעיד, ביניהם שוטרים בכירים ואנשי מקצוע – כולל בכירים ממכון התקנים. במהלך המשפט התברר כי תו התקן הרשמי של מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה) עשוי כולו כמו גבינה שוויצרית ומתבסס למעשה על מסכת של שקרים ורמאויות, חלקן בוצעו לכאורה על ידי אילן כרמית – בכיר במכון התקנים (שכיהן אז כמנהל מעבדות אלקטרוניקה וכיול ומנהל פיתוח עסקי ופרויקטים) – וביניהם התגלה כי בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, וכי המומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט.

גרוע מכך – התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ואף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור.

שקרים שקרים ועוד שקרים – המשטרה מסתבכת עם מצלמות המהירות

כשנחקר בבית המשפט אמר כרמית כי "אינו זוכר" היכן הדו"חות שנרשמו לניסויים שכביכול בוצעו למצלמות בהולנד; וכן כי לא כתב דו"ח על הניסויים שבהם טען שהיה נוכח". כשהעיד בבית המשפט טען הנציג הבכיר כי נכח רק בכ- 10 בדיקות מתוך כ- 500 שנדרשו. לפי עדותו הוא עשה זאת במעבדה ההולנדית שערכה לכאורה את הניסויים, ואילו עוזרו נכח בשאר הבדיקות. וזה לא נעצר כאן. בנוסף נטען כי כאשר נעשו ניסיונות לאתר את העוזר שלכאורה נכח במרבית הבדיקות, נמסר על ידי מכון התקנים כי הוא "הלך לעולמו". אולם מסתבר שאותו עוזר דווקא נמצא חי ושלם במשרדו. מאוחר יותר הכחיש כרמית כי העיד שנכח בניסוי. במקביל, צוות משטרתי שהמריא להולנד (כמובן על חשבון משלם המיסים) לא מצא כל זכר לתיעוד הניסוי.

פרשת מצלמות המהירות: המשטרה סיימה את חקירת בכיר מכון התקנים החשוד במתן עדות שקר

בעזות מצח שכנראה לא תפתיע איש – אילן כרמית – שעדות השקר שלו סיבכה את המשטרה – לא רק שלא התפטר, אלא המשיך להתמודד על תפקיד מנהל המכון בתמיכתו של ועד העובדים, למרות חקירתו במשטרה.

המומחה שהסתבך בפרשת מצלמות המהירות מתמודד על תפקיד מנכ"ל מכון התקנים

אבל רגע, מה עם שאר המעורבים? המשך…

תשמעו, את מה שקרה פה בימים האחרונים אי אפשר היה להמציא גם עם AI… הקרדיט כולו מגיע קודם כל לעו"ד תומר גונן ולצוותו וכן לעו"ד כפיר דור על המאבק הבלתי מתפשר במערכת, שלא היה יכול להתקיים אלמלא התאחדו להם יחד מספר נהגים שהחליטו לנהל את התיק ולא לוותר.

קודם כל קצת היסטוריה רלוונטית: במשך 4 וחצי שנים התנהל משפט בבית המשפט לתעבורה באשדוד אצל השופטת ליאת שמיר-הירש בו נשפטו 9 נהגים על עבירות מהירות שביצעו לכאורה ואשר תועדו במערכת א-3. אותה אני מתעד בהרחבה באתר. נזכיר שבעבר הכריע בית המשפט, בערכאות כאלה ואחרות, שמצלמות הגאטסו המשמשות את המערכת אינן אמינות. אבל המשטרה המשיכה בשלה, התעלמה לחלוטין מפסיקת בית המשפט, ולמרות שערורייה של עדויות שקר וקצינה שנתפסה במעשיה – המצלמות המשיכות להנפיק דו"חות – אם כי בקצב מופחת ועל עבירות קלות יותר (בתקווה להימנע מלהגיע – שוב – לבית המשפט).

לפני מספר ימים כשהגיע המשפט לסיומו, השופטת הרשיעה את הנאשמים ופסקה שהמדינה הוכיחה מעבר לספק סביר כי מערכת א-3 מספקת תוצאות שאפשר להסתמך עליהן לצורך הרשעה בהליך פלילי. עבור המשטרה נדמה כאילו מדובר בניצחון, שהרי הפסיקה הזו מנתצת פסיקות קודמות שקבעו שהמצלמות אינן אמינות, והמשטרה, לכאורה, הצליחה הפעם להתאושש מהנוק-אאוט שחטפה ולקום על רגליה.

נו, זה טוב למשטרה, לא?

אז זהו שכאן מגיע הטוויסט: על אף שהנאשמים הורשעו בבית המשפט, המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הוא סיום השימוש במצלמות מערכת א-3, ומיד נסביר מדוע. המשך…

במשך למעלה מ- 15 שנה משטרת ישראל משתמשת באותם אמצעי אכיפת מהירות ללא כל שינוי: מכשיר ידני המודד מהירות באמצעות קרן לייזר (LTI 20/20 המוכר בכינוי "ממל"ז"), מכשיר נישא בניידת או באופנוע המודד מהירות באמצעות קרינת רדאר ואפקט דופלר (Bee III הידוע בכינויו "דבורה"), ומצלמה המוצבת בצורה נייחת בצידי הכבישים ובחלק מהצמתים המודדת את המהירות באמצעות השראה מגנטית (מצלמות גאטסו). שיטת הפעולה של אמצעי אכיפה אלה ידועה ומוכרת, וכאמור לא חל בהם שום שינוי כבר זמן רב (לפני מצלמות הגאטסו היתה המשטרה משתמשת במצלמות אנלוגיות אחרות אבל הן כבר יצאו מזמן משירות).

מבין 3 האמצעים שצויינו מעלה, רק מערכת הגאטסו מסוגלת לתעד באמצעות תמונה את עבירת המהירות שבוצעה (וגם אור אדום אבל זה סיפור אחר). שני האמצעים האחרים – ממל"ז ודבורה – אינם מתעדים את העבירה באמצעות תמונה, אלא רק מציגים לשוטר את המהירות שנמדדה, מרחק מהמטרה וכו', ואז השוטר חייב לעצור את כלי הרכב שנמדד, להציג בפניו את התיעוד, ולתת לו את הדו"ח.

במילים אחרות – אם השוטר לא עצר אתכם (לא הספיק, לא רצה, או מכל סיבה אחרת) – אין דו"ח. ואם יצא אחריכם אבל לא שמר על קשר עין – אין דו"ח.

מכיוון שמשטרת ישראל שמה פוקוס של 200% על אכיפת מהירות, שכידוע לכל מי שעוקב נמצאת אי שם בתחתית 10 הגורמים האמיתיים לתאונות דרכים אבל למרות זאת מושקע בה הון תועפות ומאמצים כבירים בצורה לא פרופורציונית לרמת הסיכון שלה, אין פלא שמאז 2020 החליטו שם בצמרת המשרד לבטחון פנים לצאת בקריאה להכנסה של מערכות מדידת מהירות חדשות, משוכללות יותר.

על מערכת אחת כזו אנחנו שומעים יותר ויותר והיא כמובן מתועדת היטב כאן ב"מיצו בדרכים": מצלמות למדידת מהירות ממוצעת שנמצאת כבר בפיילוט שרץ בקטע קצר בכביש הערבה כבר זמן מה.

אבל בנוסף לה מעוניינת המשטרה להכניס לשימוש סוג חדש של מכמונות מהירות מבוססות רדאר אשר יצוידו גם במצלמה מובנית, וכך השוטר שמפעיל את האמצעי לא יצטרך לצאת מהניידת כדי לעצור את הנהג העבריין, אלא ילחץ על כפתור והעבירה תתועד באמצעות תמונה. משם – הדרך של הדו"ח הביתה מהירה.

נציין שכמו במערכת א'3 (גאטסו) – גם מכמונות אלה לא יפעלו באופן אוטומטי, אלא נדרש שוטר שיבצע את המדידה הלכה למעשה. וכמו מצלמות הגאטסו, הדבורה והממל"ז לפניהם, גם מכמונת המהירות החדשה – תהיה אשר תהיה – תידרש לעבור תהליך אישור של מכון התקנים, והיא חייבת להיות מהסוג שנמצא בשימוש בארה"ב, קנדה, אירופה או אוסטרליה.

בתמונה – מערכת שעושה בדיוק מה שהם רוצים, אבל היא לא תיבחר ע"י משטרת ישראל

המשך…

אמל"ק: חארטה בריבוע. רוצים לשמור על החוק? תנהגו כחוק.

לאחרונה התחילו להעיף בקבוצות וואטסאפ את התמונה הזו:

לכאורה – אייטם לגיטימי, כיוון שבאמצע פברואר 2025 התראיין בטלויזיה שוטר בשם עמיר ג'יבלי (שעל מעלליו סיפרנו כאן בהרחבה בעבר) והוא סיפר ברוב גאווה שכחלק ממלחמתה של המשטרה בתאונות הדרכים הם זיהו שמירב התאונות מתרחשות בצמתים (אם כי עד לא מזמן הסיבה העיקרית לתאונות דרכים – לפי אותו עמיר ג'יבלי הוא ולא אחר – היתה שימוש בטלפונים. והאמת? גם כאן בצדק), אבל ראו זה פלא – למרות שינוי הפאזה והסימון של צמתים כמקום העיקרי שבו מתרחשות תאונות דרכים – מירב האכיפה המשטרתית כנגד עברייני הדרכים ממשיכה להתמקד ב… תופים… עבירות מהירות.

אבל רגע – אמרתי קודם שזה חירטוט. אסביר למה:

דבר ראשון – אין מצלמות רמזור בכל צומת בארץ. גם אם המשטרה ונציגיה באולפן היו עושים שמיניות באוויר הם לא היו יכולים באמת לאכוף מהירות בכל צומת, ואפילו לא בשבריר חלקיק של הצמתים בארץ. אתם יודעים מה, אפילו לא בעשירית מהצמתים המסוכנים בארץ. ולמה? כי בישראל של 2025 יש בסך הכל כמה עשרות עמדות של מצלמות אור אדום ורמזור ורק חלק קטן מהן פעיל בכל רגע נתון, ככה שזה יותר אייטם בשביל התקשורת המחרטטת כדי להראות שכאילו המשטרה עושה משהו. המשטרה לא עושה שום דבר.

ואתם יודעים מה? אל תאמינו לי. תקשיבו למה שנציג המשטרה אמר רק כמה ימים קודם לכן בישיבה של וועדת הכלכלה בכנסת…

אז עם כל הרצון הטוב, בלי שהמשטרה תעשה לעצמה בדק בית מלא ותסדר מחדש את סדרי העדיפויות שלה, אנחנו נמשיך לראות את נציגיה מתפתלים בוועדות הכלכלה והכספים כשהם מנסים להאשים את כל העולם ואחותו במחדליהם, נמשיך לראות אותם מחפשים את המטבע מתחת לפנס (כי הרי הכי קל לאכוף מהירות, בוא נתקע עוד כמה מאות מצלמות ובינגו), ונמשיך לא לראות אותם עושים את הדבר הנכון.

ובנתיים? במשטרה יעדיפו להתקין מצלמות מהירות על קטעי כביש ישרים בהם למהירות כלל אין שום אפקט, ולא איפה שבאמת צריך. הנה קחו אייטם שכתבתי עוד ב- 2012:

על הקשר בין הצמתים הכי מסוכנים בישראל לבין מיקומי מצלמות המהירות

על הקשר בין הכבישים האדומים למיקומי מצלמות המהירות

מחקר חדש של אור ירוק קובע כי מיקומי מצלמות המהירות מוטעה

המשך…

שאלה מצויינת.

אבל מסתבר שאין תשובה אחידה לשאלה הלכאורה פשוטה מאוד הזו.

למה? כי בישראל כמו בישראל התשובה תלוייה במי ששואלים אותו.

אם תשאלו את המשטרה, התשובה היא "אהמממ לא הרבה. ממש מעט". טוב נו לא בדיוק ככה. אבל דומה.

עידכון יולי 2026: חלק מעמדות הגאטסו (מצלמות מהירות ו/או אור אדום) עוברות צביעה מכתום לצהוב. גם את הדחלילים הישנים הם צובעים לצהוב. זה כמובן נעשה בכוונה, כדי לגרום לנהגים לחשוב שכל העמדות הן חדשות. שימו לב.

בדיון שנערך בתחילת פברואר 2025 וועדת הכלכלה בנושא הגברת האכיפה המשטרתית על כבישי ישראל נמסר על ידי נציג המשטרה – סנ"צ סטפן ספר, ראש מדור אכיפה דיגיטלית במשטרה – כי כיום קיימות כ- 100 מצלמות המותקנות בצידי הכבישים, מהם כ- 80-70 מצלמות "פעילות". שאר העמדות הן "קופסאות ריקות" שמיועדות רק להרתעה, כך לדבריו.

כאלה:

בנוסף לאלה, טוענים במשטרה כי הם פרסו עוד 58 מצלמות טקטיות (מה שמכונה "מצלמות דארת' ויידר") שמשמשות למטרות שונות כגון צילום של נהגים המשוחחים בטלפון ללא דיבורית או מסמסים בנהיגה. נציין שבניגוד למצלמות המהירות שכל תכליתן הוא חליבת הציבור מכספים בגלל שמישהו פספס ונהג על כביש ישר בן 3 נתיבים על 110 במקום על 90… דווקא המצלמות הטקטיות הן תוספת מבורכת לסד"כ המשטרתי, ואם היו מופעלות במספרים גבוהים וביעילות – הן היו יכולות להיות מכפיל כוח משמעותי ואמיתי.

כאלה:

הדיון המדובר התקיים במשכן הכנסת לבקשתה של ועדת הכלכלה כיוון שהם "מודאגים" מהעלייה המדאיגה במספר ההרוגים בתאונות הדרכים, מגמת עלייה שנמשכת זו השנה השלישית ברציפות. שנת 2025 בקושי החלה ואנחנו כבר נמצאים על מספר מדאיג של 40 הרוגים בתאונות דרכים בינואר, עליה של 20% ביחס לשנה שעברה שבפני עצמה היתה השנה הגרועה ביותר מזה 18 שנים עם 436 הרוגים.

הערה: אצלנו, בדו-גלגלי, המספר מחריד הרבה יותר, כיוון שבמהלך שנת 2024 נהרגו לא פחות מ- 105 רוכבי דו-גלגלי, מה שאומר שכ- 24% מסך ההרוגים בתאונות דרכים בשנת 2024 היה רוכב על אופנוע או קטנוע (וזה לא כולל את ההרוגים על קורקינטים או אופניים חשמליים). למרות האחוז הגבוה במספר ההרוגים, מספרם של רוכבי הדו-גלגלי בקרב משתמשי הדרך לא מתקרב אפילו לעשירית ממספר כלי הרכב הנעים על הכבישים. במילים אחרות – רוכבי אופנוע וקטנוע נהרגים פי 5 מיחסם במצבת כלי הרכב בישראל. טירוף ללא ספק, ועוד לא התחלנו לספור את הפצועים קשה ואת כל אלה שהחיים שלהם נהרסו כתוצאה מתאונות הדרכים. המשך…

כידוע לכם, אני עוקב מזה כ- 13 שנה אחרי מצלמות מהירות ו/או אור-אדום מהירות שהותקנו על כבישי הארץ – דהיינו אחרי עמדות גאטסו.

למה אני קורא לזה "עמדות גאטסו" ולא "מצלמות גאטסו"? פשוט מאוד. יש הרבה עמדות, אבל לא כולן באמת מצלמות… תזרמו איתי, הנה המידע:

במהלך כ- 13 שנות פרוייקט א-3 שמטרתו היתה הגברת הבטיחות על כבישי הארץ והקטנת כמות הנפגעים מתאונות דרכים הותקנו בארץ לא פחות מ- 281 עמדות כאלה.
אפשר לפלח אותן בצורה הזו:

• 161 עמדות של מצלמות אור-אדום ומהירות בצמתים. חלקן פעילות, חלקן לא, חלקן הוסר, חלקן עדיין שם. קראו כאן.
• 107 עמדות של מצלמות מהירות. חלקן פעילות, חלקן לא, חלקן הוסר, חלקן עדיין שם. קראו כאן.
• 13 עמדות שהותקנו לטובת ניטור נסיעה על נת"צ + מהירות – אף אחת מהן לא היתה פעילה מעולם ולא תהיה פעילה לעולם. חלקן כבר הוסר, חלקן עדיין שם אבל הן לא פעילות. קראו כאן.
• 19 עמדות שהותקנו לטובת ניטור חציית פסי רכבת – עמדות אלה לא תוכננו לתעד מהירות אלא רק את מי שחוצה את פסי הרכבת בלי לעצור כשהמחסום למטה. חלקן עדיין שם אבל הן לא פעילות. קראו כאן.
• 18 עמדות שמתחפשות לגאטסו, אבל בפועל הן עמדות של עין הנץ שלא תופסות לא אור אדום ולא מהירות, אלא מצלמות את כל מי שעובר, גם ביום גם בלילה, ושומרות את התיעוד לנצח נצחים גם אם לא עשיתם שום עבירה.
• 34 הן עמדות דו-כיווניות, דהיינו מצלמות גם מקדימה וגם מאחורה. אלה עמדות שלעולם לא תראו בהן פלאש, כיוון שהן משתמשות בפלאש אינפרא-אדום כדי לא לסנוור את הנהגים מקדימה. קראו כאן.

אם תנסו לסכם את המספרים האלה תגיעו למעל 281. הסיבה לכך היא משום שיש עמדות שנכנסות ליותר מקטגוריה אחת.

בפועל – יש הרבה פחות כפי שתיכף תראו.

אפשר לראות את הפירוט הזה כאן במפה החיה המתעדכנת בזמן אמת:

https://www.mitsu.co.il/map

בנוסף, מבין כל 281 העמדות, חלק קטן הם דחלילים ללא תשתית חשמל ובלי פסי דריכה וללא שום יכולת אי פעם להתחיל לפעול. הן אמנם נראות כמו עמדות אמת, אבל כל מטרתן היא להפחיד את הנהגים והן לעולם לא יהיו מסוגלות להנפיק דו"ח פשוט בגלל שאין בהן כלום (הן ריקות) והן לא מחוברות לחשמל. הנה כמה לדוגמה:

• העמדה על כביש 20 איילון צפון לפני קוממיות מימין
• העמדה על כביש 4 צפונית למחלף דרורים מצד שמאל
• העמדה על כביש 38 צפונית לבית גוברין מצד ימין
• ועוד ועוד ועוד. כל אלה מעולם לא הנפיקו אף דו"ח והן גם לא יוכלו לעולם להנפיק אף דו"ח. מדובר בסתם עמודים שעומדים להם ומזדקנים.

אחרי למעלה מ- 13 שנות פעילות המצלמות, מבין כל 281 העמדות, 85 עמדות כבר הוסרו מהכביש לחלוטין. אין אותן יותר. היה ונגמר. לפעמים מעת לעת עמדה כזו או אחרת חוזרת, למשל אחרי שעשו עבודות כביש וסיימו והחזירו אותה. בכל מקרה, נכון לרגע כתיבת שורות אלה נותרו לנו 183 עמדות על כבישי הארץ.

אבל הנה כאן מגיע הקץ'… למשטרה יש בפועל כמה עשרות – פחות מ- 100 – מצלמות גאטסו. זאת אומרת פחות ממספר העמדות בשטח. זה אומר שהם מניידים מצלמות אמת בין כ- 150 עמדות (הפחתתי את הדחלילים ואת מצלמות הבטחון). עמדה שפועלת היום עשוייה לא לפעול מחר ועמדה שלא פעלה היום עשוייה לפעול בעוד שבוע, חודש, או שנה. אין לאף אחד תיעוד של מה באמת פועל מתוך אותן עמדות שנותרו, ולכן גם אצלי וגם בווייז וגם בגלאי מהירות מבוססי GPS – כולם מתריעים כל הזמן על כל 183 העמדות הללו. חשוב להתייחס לכל אחת מהן כעמדת אמת פוטנציאלית – כי גם אם היום היא לא צילמה, זה לא אומר שמחר היא לא תצלם.

האם פרוייקט מצלמות הגאטסו שעלה למדינה מיליארדים והכניס סכום גדול בהרבה – אכן שיפר במשהו את הבטיחות בדרכים של כולנו? האם הוא סייע להקטין את כמות הנפגעים? האם הוא סייע לשפר את מצב התחבורה? האם הוא עשה משהו חיובי פרט לשמן את הכיס של קופת המדינה?

לאור הממצאים בשטח התשובה היא חד משמעית – לא.

ובכל מקרה, עדיף לנסוע בצורה חכמה וכמובן בטוחה, ולהכיר את תוואי הנסיעה/רכיבה כך שלא תופתעו. וככיסוי תחת אוסיף ואומר – סעו כחוק.

נתקלתם במצלמה שלא מופיעה אצלי במפה? אפשר ורצוי לדווח על מצלמות חדשות כאן באתר.

ט.ל.ח

לפני מספר שנים התנהל בבית המשפט לתעבורה בעכו קרב איתנים בין עורכי דין עקשנים במיוחד מצד ההגנה בראשותו של עו"ד תומר גונן, לבין תובעים, שוטרים, ואנשי מקצוע ממכון התקנים – והכל במסגרת מאבק באמינות מצלמות הגאטסו שהותקנו על כבישי הארץ. במהלך מאבק משפטי זה שנמשך במשך שנים התבררו תוצאות עגומות השופכות אור על התנהלות מערכות אכיפת החוק במדינת ישראל, והתברר בין היתר כי תו התקן הרשמי של מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה) מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים, בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, וכי המומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט. גרוע מזאת – מתברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ואף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור.

בין היתר, התגלה תוך כדי המשפט, כי אילן כרמית – שהיה בזמנו ממלא מקום מנכ"ל מכון התקנים (ולאחר מכן עוד העז להתמודד בעצמו על תפקיד כס המנכ"ל) שיקר במצח נחושה בעת מתן עדות בבית המשפט, וסיבך בכך את המשטרה עצמה.

כפי שתואר בזמנו באתר דה-מרקר:

כשנחקר בבית המשפט לפני כחצי שנה על ידי עו"ד תומר גונן אמר כרמית כי "אינו זוכר" היכן הדו"חות שנרשמו לניסויים שכביכול בוצעו למצלמות בהולנד; וכן כי לא כתב דו"ח על הניסויים שבהם טען שהיה נוכח". כשהעיד בבית המשפט טען הנציג הבכיר כי נכח רק בכ- 10 בדיקות מתוך כ- 500 שנדרשו. לפי עדותו הוא עשה זאת במעבדה ההולנדית שערכה לכאורה את הניסויים, ואילו עוזרו נכח בשאר הבדיקות. וזה לא נעצר כאן. בנוסף נטען כי כאשר נעשו ניסיונות לאתר את העוזר שלכאורה נכח במרבית הבדיקות, נמסר על ידי מכון התקנים כי הוא "הלך לעולמו". אולם מסתבר שאותו עוזר דווקא נמצא חי ושלם במשרדו.

המומחה שהסתבך בפרשת מצלמות המהירות מתמודד על תפקיד מנכ"ל מכון התקנים

חצי שנה לאחר מכן ולאחר פניות חוזרות ונשנות מהמשטרה הכחיש כרמית כי העיד שנכח בניסוי. במקביל, צוות משטרתי שהמריא להולנד (כמובן על חשבון משלם המיסים) לא מצא כל זכר לתיעוד הניסוי. המשך…

מי שעוקב אחרי "מיצו בדרכים" יודע שאני לא נח כשמדובר במעקב אחרי פעולות האכיפה של משטרת ישראל כנגד עבירות המהירות. אנחנו מחכים לזה כבר לא מעט שנים, אבל עושה רושם – לפחות לפי הפירסומים בנושא – שהנה אנחנו מגיעים לתחילתו של עידן מדידת מהירות ממוצעת בישראל.

בינינו, בלי לספר לאף אחד, אני אגלה לכם שמדידת מהירות ממוצעת עשוייה להיות דרך אפקטיבית למדי להפחתת המהירות על קטעי כביש מסויימים, כמובן במידה ומשתמשים בה בצורה נכונה (אין לי ספק שבישראל יעשו כל מה שרק אפשר כדי לחרבן גם את זה). מדינות רבות בעולם (כמו בריטניה, צרפת, שוויץ, הולנד, בלגיה, אוסטרליה ועוד) משתמשות בשיטה זו בדרגות שונות של הצלחה, ומה שחלק נכבד מהעולם כבר יודע והטמיע, אצלנו עדיין לא הבשיל לכדי מערכת עובדת בשטח. בגלל חוסר מעוף, חוסר הבנה, חוסר מודעות לנושא – ובעיקר בגלל שבאקלים הפוליטי השורר בישראל מזה כ- 20 שנה לאף אחד לא באמת איכפת.

אבל רגע, זה לא נגמר. בעוד שבישראל מגלים ברגעים אלה את האור, אותן מדינות נאורות בעולם המערבי שהשתמשו באותן מערכות מדידת מהירות ממוצעת מגלות לאחרונה שזה לא בדיוק זה, ויש מדינות רבות שבהן המערכות האלה דווקא מוסרות. אבל נשאיר את זה למאמר אחר.

קצת מידע היסטורי

באוקטובר 2013 היתה אחת בשם ציפי חוטובלי בתפקיד סגנית שר התחבורה. לאן היא נעלמה מאז? מישהו יודע? לא משנה. מה שכן משנה הוא שהיא החלה אז במהלך להעברת חוק חדש שלפיו שוטרים יוכלו לשלול רישיונות של נהגים גם בלי לראות במו עיניהם את ביצוע דבר העבירה. לא מאמינים? תקראו פה – במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו”חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות. היא לא הסתפקה בזה, אלא בינואר 2014 היא אשכרה הצליחה להעביר את החוק בקריאה ראשונה…

מה המשמעות של הצעת חוק זו לעניין שלנו? עד כה קצין משטרה היה צריך לחזות במו עיניו בעבירה בעת התרחשותה, ו/או היה צריך לראות במו עיניו את עבירת המהירות או אור אדום כפי שצולמה ע”י מצלמות המהירות של פרוייקט א-3. לעומת זאת, לפי הצעת החוק הזו, גם אם עבירת המהירות עצמה לא צולמה ע”י המצלמות ו/או לא נצפתה בעת התרחשותה ע”י השוטר, הרי שמתקיים כאן היסוד הסביר להנחה שהעבירה אכן התקיימה איפושהו במהלך הדרך, שהרי לא יתכן שהרכב עבר וצולם בין שתי מצלמות שהמרחק ביניהן ידוע וקבוע בפחות מדי זמן מזה הדרוש כדי לעבור בין שתי הנקודות במהירות חוקית. ולכן מכך מתקיים היסוד הסביר להניח שהנהג/ת ביצע עבירת מהירות איפשהו על ציר המרחק בין שתי הנקודות.

בכל מקרה, מאז – דממה. עד לאחרונה.

בהודעה לאקונית שפורסמה על ידי דוברות המשטרה בנובמבר 2022 נכתב:

"המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל עובדים בחודשים האחרונים בעבודת מטה מקיפה ומשותפת על הקמת מערכת שתחליף את מצלמות א3. המערכת החדשה תתאים את עצמה לטכנולוגיות המתקדמות בעולם, בין היתר תשלב מהירות ממוצעת במקטעים רלוונטיים, כאשר ישנה כוונה לערוך פיילוט בשנת 2023 במספר מקטעים בכביש 90".

באייטם שפורסם באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים באפריל 2023 נכתב:

"הנוסעים בכביש 90 דרום לכיוון אילת יבחינו במצלמות חדשות שהוצבו לפני מספר שבועות בכביש.
מצלמות אלו בודקות מהירות נסיעה ממוצעת לאורך קטע דרך של כמה קילומטרים, ובכך יוכלו לנטר נהגים שנוסעים במהירות מופרזת ומסכנים משתמשי דרך אחרים בדרך.
בשונה מהמצלמות הקיימות (א3), המצלמות החדשות לא בודקות מהירות נסיעה בנקודה אחת לאורך הכביש, אלא מחשבות מהירות נסיעה ממוצעת לאורק מספר קילומטרים.
בשלב זה המצלמות נמצאות בהליך בדיקה, אולם בעתיד הן יוכנסו לשירות מבצעי ויבצעו אכיפה על נהגיה במהירות מופרזת".

לכאורה – צעד בהחלט מבורך שיעזור להקטין ולו במעט את כמות תאונות הדרכים הקטלניות בכביש הערבה. ואם זו מטרתו של הפרוייקט – דיינו.

אלא מה, אם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה – אין סיכוי שמי שיחליט על המערכת הזו בארץ ידאג שהיא תוטמע בצורה הנכונה. ננסה להסביר.

איך זה עובד?

מדידת מהירות ממוצעת היא למעשה שאלת זמן מרחק בסיסית של כיתה ד': יש לך קטע כביש ובו מצלמה בכניסה ומצלמה בסיום. המצלמה הראשונה מצלמת את כל הרכבים שעוברים דרכה – גם אם הם לא ביצעו כל עבירה – ורושמת אותם בטבלה ולצידם השעה המדוייקת בה הם צולמו. לאחר מכן, גם המצלמה השניה מצלמת את כל הרכבים ומוסיפה לטבלה, ביחד עם הזמן המדוייק. ואז עושים מרחק חלקי זמן, מכאן נגזרת המהירות הממוצעת.

לדוגמה, אם המהירות החוקית עומדת על 90 קמ"ש באותו קטע כביש, זה אומר שכלי רכב שנוסע במהירות החוקית יעבור לא יותר מ- 25 מטר בשניה. אם בין שתי המצלמות יש, למשל, 1 ק"מ (או 1000 מטר), אז כלי רכב שנוסע במהירות חוקית של 90 קמ"ש אמור לעבור את הקטע הזה ב- 40 שניות, אבל לא פחות מזה. אם נסע את הקטע ב- 40 שניות – לא יקבל דו"ח:

אבל אם הוא צולם במצלמה השניה אחרי 30 שניות ולא 40 שניות כצפוי, זה אומר שהוא נסע במהירות גבוהה יותר מ- 90 קמ"ש – לדוגמה במקרה הזה – 120 קמ"ש. לפיכך, יקבל דו"ח:

נראה פשוט, לא? אבל רגע, זה לא נגמר כל כך מהר.

המערכת עצמה

מדינות העולם המשתמשות במערכות מדידת מהירות ממוצעת עושות שימוש במערכות מתוצרת חברות מובילות בתחומן – כמו למשל חברת Sensys Gatso Group או חברת Truvelo ואחרות שזו מומחיותן. זה העסק שלהן, מזה הן מתפרנסות, והלקוחות שלהם מפוזרים על פני כל הגלובוס. אבל בישראל – כמו בישראל מדינת האור לגויים וה-סטארטאפ ניישן – חייבים להמציא את הגלגל מחדש. אצלנו לא יקנו מערכות כאלה מהקופסה, אלא ישתמשו במערכת קיימת – שנולדה ונוצרה ופותחה למטרה אחרת לגמרי – וימציאו אותה מחדש לטובת מדידת מהירות ממוצעת.

"לא יכול להיות!" תצעקו. "אתה עובד עלינו!" תקבעו בצורה נחרצת.

האמנם? הלוואי והייתי טועה. אבל בישראל המציאות עולה על כל דימיון. זו המדינה שבה מישהו החליט לקחת מצלמות גאטסו שנועדו לאכיפת מהירות ועבירות אור אדום – ולהשתמש בהן כמערכת לניטור נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית. וזו גם המדינה שבה מישהו החליט שלא צריך ללכת לפי הוראות היצרן, והתקינו מצלמות גאטסו בצמתים בצורה שלא עומדת בדרישות היצרן. רגע, יש עוד. בישראל מישהו בעל דימיון פורה החליט לקחת עמדות ריקות של גאטסו, ולמלא אותן בתוכן שהוא שונה לגמרי מהמטרה המקורית – ועל ידי כך להסוות את העמדות כאילו הן מצלמות מהירות כשבפועל הן בכלל מצלמות בטיחות המחוברות למערכת "עין הנץ".

אז בהמשך ישיר לסאגות האלה, מישהו בישראל החליט שזה יהיה רעיון טוב לקחת מצלמות של מערכת "עין הנץ" ופשוט להסב אותן למטרה דו-תכליתית: גם ניטור מהירות ממוצעת וגם איסוף וניטור לוחיות רישוי של כל רכב שעובר לידן (ועל ידי כך רישום של תנועת רכבים בכל הארץ, בין אם עשו איזו עבירה ובין אם לא, תוך כדי שמירת הנתונים לשנים ארוכות גם אם לא צריך אותם, סתם, שיהיה אולי פעם נצטרך).

בתמונה: אחת מעמדות פיילוט מדידת מהירות ממוצעת הממוקם ליד הישוב צוקים בערבה:

מגניב לא?

ומה עם תקנים? רגולציות? עמידה בסטנדרטים? שטויות אחי, סמוך עלי יהיה בסדר. המשך…

באייטם שפורסם אמש בכלכליסט נכתב כי המשרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל החלו בעבודת מטה להחלפת מערכת מצלמות המהירות א3 שפרוסות ברחבי ישראל במצלמות מסוג חדש שיהיו מסוגלות למדוד מהירות ממוצעת. עוד אומרים לנו בכלכליסט שהפיילוט הראשון למצלמות החדשות יתקיים בעוד מספר חודשים בכביש 90.

מדידת מהירות ממוצעת היא דרך אפקטיבית למדי להפחתת המהירות על קטעי כביש מסויימים (אם משתמשים בה בצורה נכונה), ומדינות רבות בעולם משתמשות בשיטה זו בדרגות שונות של הצלחה – בריטניה, צרפת, שוויץ, הולנד, בלגיה, אוסטרליה ועוד. עד כה לא השתמשו בה בישראל, אבל אם האייטם נכון, יש סיכוי שבעתיד הקרוב נתחיל לראות ניצנים של מערכות כאלה גם על חלק מכבישי ישראל (ואם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה – אין סיכוי שמי שיחליט על המערכת הזו בארץ ידאג שהיא תוטמע בצורה הנכונה).

בתמונה – שלט המתריע בפני התחלת קטע מהירות מפוקח בבריטניה:

בואו נסביר קצת על מערכת מדידת מהירות ממוצעת, ואחר כך נסביר למה במצב הנוכחי אין סיכוי שישתמשו בה בישראל:

במערכת מדידת מהירות ממוצעת משתמשים במצלמות דיגיטליות הממוקמות לרוחב כביש בנקודה אחת, ולאחר מרחק מסויים – שוב סוללת מצלמות לרוחב הכביש בנקודה שניה. בהנחה שהמרחק בין המצלמות הוא קבוע ולא משתנה, אם מכונית מצולמת בעת שהיא עוברת על פני מצלמה א' ואחרי X דקות היא עוברת על פני מצלמה ב' ובהנחה שמדידת הזמנים בין המצלמות מדוייקת, המערכת האלקטרונית תוכל מיד לחשב את הזמן שלקח לאותו רכב לגמוא את המרחק הנתון.

בתמונה – מצלמות מהירות ממוצעת על כביש בבריטניה:

לדוגמה, אם נעמיד סט מצלמות אחד על כביש החוף מיד אחרי מחלף זכרון לכיוון דרום, ואת סט המצלמות השני בסמוך לג'סר א-זרקא – מרחק של 7 ק"מ ביניהן – ובהינתן שהמהירות המותרת באותו קטע עומדת על 90 קמ"ש, הציפייה שיקח למכונית לפחות 4.6 דקות לעבור את המרחק הזה. כלומר, אם יקח לה 4.7 דקות, 5 דקות, 6 דקות או חצי שעה לעבור 7 ק"מ – הנהג לא נסע מעל למהירות המותרת.

אבל אם המכונית צולמה כשהיא עוברת על פני מצלמה ב' בפרק זמן שקטן מ- 4.6 דקות – למשל 4 דקות או 3.5 דקות – מכאן נובע שהנהג בוודאי נסע לפחות בחלק מהזמן במהירות הגבוהה מ- 90 קמ"ש, ומכאן נובע שהנהג בוודאי עבר על החוק, ולכן הוא יקבל דו"ח מהירות.

מהירות שווה דרך חלקי זמן. 3 יחידות במתמטיקה.

לכאורה – אחלה דרך לגרום לנהגים לשמור על המהירות החוקית, נכון?

אז זהו שלא. אם נמשיך את הדוגמה הקודמת, העובדה שהרכב מגיע לנקודה של מצלמה ב' אחרי 5 או 6 דקות לא אומרת בהכרח שהוא נהג לפי המהירות החוקית המותרת ולא חרג ממנה. שכן אם במשך 2 ק"מ מהקטע של אותם 7 ק"מ הוא נסע במהירות לא חוקית, אבל לאחר מכן הוריד את הרגל מהגז והקפיד לחצות את הקו של מצלמה ב' אפילו שניה אחרי 4.6 דקות, מבחינת מערכת המדידה הוא נסע כחוק, אבל בפועל יתכן שבמשך זמן מה הוא נסע על 200 קמ"ש…

לכן, מערכות מדידת מהירות ממוצעת טובות לקטעים בהם המהירות קבועה, כשהמרחקים בין המצלמות הם קצרים יחסית – כמה מאות מטרים ולא יותר מכך. בנוסף, חייבת להיות הקפדה שבאותו קטע כביש לא יהיה ניתן לעצור בצד, להיכנס לתחנת דלק או לצאת באחד המחלפים בדרך… קטע ארוך יותר יאפשר לנהגים פשוט לגוון את המהירות שלהם ולהתאים אותה כך שבחישוב ממוצע המהירות יצא שהם לא נסעו מהר מהמותר…

ושלא יהיה לכם ספק, כבר היום קיימות אפליקציות שברגע שיעודכנו במיקום אותן מצלמות – הן יתריעו בפני הנהג על כניסה לאזור מדידת מהירות ממוצעת, ויציגו לו את הזמן הנמדד שעליו לעבור את הקטע. כך יוכלו הנהגים להתחמק בקלות רבה מקבלת דו"חות מהירות בקטעים מפוקחים אלה, וזאת מבלי באמת לשמור על החוק.

הנהג יעבור את המצלמה הראשונה במהירות חוקית (כמו שקורה היום עם מצלמות הגאטסו), ילחץ על הדוושה וירביץ חלק מהדרך במהירות גבוהה ולא חוקית, ואז במשך יתרת הדרך עד המצלמה השניה הוא יפחית מהירות כך שבחישוב הממוצע הוא לא יתפס מגיע אל המצלמה השניה מהר מדי…

מכאן נובע שאם יהיו פקידים מספיק טפשים במשרד לבטחון פנים ו/או קציני משטרה מספיק בורים שיטילו את יהבם על מערכת מסוג זה – בדיוק כמו שהיו בנמצא הטפשים והבורים שחתמו על אישור מערכת א3 הפתטית לפני כ- 15 שנה – הם יגלו מהר מאוד שעשרות המיליונים שישפכו על המערכת הזו לא יועילו בכלום להפחתת תאונות הדרכים באותם קטעים. שכן מראש פיקוח מהירות ממוצעת נועד לכישלון והיעילות שלו מפוקפקת ויכולה להימדד רק בקטעים מפוקחים מצומצמים מאוד, קטעים שבהם ממילא אין כל משמעות למהירות הממוצעת.

בנוסף, כדי להקים מערכת מסוג זה ישנו מכשול נוסף שאותו צריך לעבור, והפעם מכשול חוקי.

נכון לעכשיו, כדי לתת דו"ח על מהירות, החוק מחייב ששוטר או קצין משטרה יראה במו עיניו את העבירה בעת התרחשותה. דהיינו, או שהוא מדד את המהירות באמצעות מכשיר אלקטרוני כמו ממל"ז או דבורה, או שהוא הסתכל בתמונה שצולמה על ידי מצלמת מהירות א3 שמראה שחור על גבי לבן את עבירת המהירות בעת ביצועה. המדידה חייבת להתקיים באמצעות מכשיר מדידה מאושר ומכוייל (ורק באמצעותם, אי אפשר למדוד מהירות באמצעות סטופר, ספידומטר ברכב או יונת דואר), כשהמדידה מנפקת מספר מדוייק בקמ"ש (ממנו מופחתים 5 קמ"ש למען הסר ספק).

במילים אחרות: אסור לשוטר לשער שהיתה עבירה, הוא לא יכול לנחש שהיתה עבירה, הוא חייב לראות אותה במו עיניו בעת התרחשותה (או כאמור להסתכל בצג המכשיר או בתמונה שמראה לו את המדידה המדוייקת).

המשך…

להלן הודעה שפורסמה על ידי דוברות המשטרה (אגף התנועה):

אזהרה לציבור – לא ללחוץ על קישור "לצילומי מכמונת המהירות" הנשלח לדואר האלקטרוני בשם "אגף התנועה".

באגף התנועה של משטרת ישראל התקבלה פניה ממנה עולה כי עובדת בחברה פרטית קיבלה דואר אלקטרוני "מאגף התנועה" ובו נטען כי רכבה תועד מבצע עבירה של נסיעה מעל המותר וצורף לו קישורית (לינק) לצפייה בצילומי המכמונת מהירות. מבדיקה ראשונית של הדואר החשד עולה כי מדובר בפניה מזויפת וככל הנראה מדובר בניסיון דיוג.

הערה (מיצו): דיוג או בשמו הלועזי Phishing (זו לא שגיאת כתיב) הוא פעולה מטעמו של תוקף שמיועדת לגרום לכך שאדם ימסור את פרטיו האישיים או פרטי התחברות/לוגאין למערכות לגורם זדוני המתחזה להיות אחר. לאחר שהקורבן מוסר את פרטיו התוקף ישתמש בנתונים אלה כדי לקבל גישה למערכות כמו דואר אלקטרוני (פרטי או אירגוני), רשתות חברתיות, בנקים, גופים רשמיים וכו' – וכך יגרום לנזק לקורבן (נזק כספי, תדמיתי, השתלטות וגניבת כספים וחשבונות ועוד).

דוברות המשטרה מוסיפה עוד:

להלן מספר דגשים והמלצות לזיהוי ראשוני של פניה חשודה בשם אגף התנועה:

משטרת ישראל אגף התנועה מודיעה לבעל רכב על ביצוע עבירת תנועה ומצרף דו"ח תנועה או הזמנה לדין באמצעות דואר ישראל במכתב רשום בלבד לכתובת בעל-הרכב כפי שרשומה במשרד הפנים (אנא ודאו שכתובתכם מעודכנת).

פניה חזרה בדוא"ל תהיה רק במקרה שבעל הרכב פנה קודם למרכז פניות נהגים וביקש לקבל את המענה לפניה בחזרה לדואר האלקטרוני.

שימו לב לכתובת הדוא"ל ממנה נשלח המכתב – ואם קיימת הסיומת gov.il.

שימו לב לפרטים בתוכן המכתב, לפרטים על מיקום וזמן ביצוע העבירה.

בכל מקרה בו עולה חשד כי מדובר בפניה זדונית וחשש לניסיון דיוג אל תלחצו על הקישור המצורף, אל תורידו קבצים למחשב ופנו למשטרת ישראל.

מצ"ב תמונת המייל החשוד וסימנים מחשידים לשימושכם.

הערה (מיצו): כל האמור לעיל נכון באופן עקרוני לכל סוג של הודעה המתיימרת להיות מגורם רשמי כזה או אחר – דואר ישראל, רשות המיסים, הבנק שלכם, פייסבוק וכו' וכו'. בכל מקרה – אם יש ספק אין ספק – ואסור עליכם ללחוץ על לינקים גם אם הפיתוי גדול. אם לחצתם, בשום פנים ואופן אין לבצע לוגאין לאותו דף שאתם מגיעים אליו גם אם הוא נראה רשמי (קל מאוד לזייף דף התחברות של כל אתר).

המשך…

פוסט זה עומד לזעזע את אמות הסיפים ולטלטל בחבטה גדולה את אמינותן של מצלמות הגאטסו.

אמל"ק: האם מאות אלפי נהגים קיבלו דו"חות מהירות שגויים בגלל התקנה רשלנית שלא נאמר פושעת של המצלמות? כנראה שכן.

לפני שנתחיל – תזכורת (דלגו הלאה אם אתם מכירים את הנושא): החל משנת 2011 מוצבות על כבישי ישראל מאות מצלמות מהירות מסוג גאטסו (או בשמן המלא – GatsoMeter GTC GS11 מתוצרת חברת גאטסומטר ההולנדית – לא נחפור לכם, אתם יכולים לקרוא כאן על פרוייקט א-3). נכון להיום קיימות 84 עמדות של מצלמות מהירות המוצבות על קטעי כביש ישרים לחלוטין (על החלמאות בהתקנתן אפשר לקרוא עוד כאן וגם כאן) ו- 123 עמדות גאטסו המוצבות בצמתים (אגב, אין שום קשר בין התקנות המצלמות בצמתים לבין תרומתן התיאורטית של המצלמות להצלת חיים). המספר מתייחס לעמדות הקיימות בשטח, ולאו דווקא למספר העמדות הפעילות (מספר המצלמות האמיתי קטן ממספר העמדות), שכן המצלמות עצמן מנויידות מעת לעת בין "ראשי" העמדות כך שעמדה שלא היתה פעילה היום עשויה להתחיל לפעול מחר, ולהיפך. כאן תוכלו למצוא מפת אמת מפורטת של כל עמדות הגאטסו בישראל.

עוד פרט טכני חשוב להמשך: מצלמות המהירות מותקנות בארץ על-ידי חברת מלמ-תים, ובניגוד לדרך ההפעלה שלהן במדינות אחרות, בישראל החליטו להשתמש דווקא בשיטת "הלולאות". בשיטה זו מוטמעות לולאות בתוך אספלט הכביש במרחק נתון זו מזו, על גבי הנתיב (לכל נתיב בנפרד), וכאשר רכב חולף על פניהן הוא מייצר השראה אלקטרומגנטית המפעילה את החיישנים שמחשבים את הפרש הזמנים בין המעבר של הרכב על הלולאה הראשונה, ועד שהוא עובר את הלולאה השניה. מכיוון שהמרחק ביניהן נתון וידוע, התוצר של חישוב זה הוא (כמו בבעיות מתמטיקה של 3 יחידות) מהירות כלי הרכב. אם מהירות זו עולה על רף מסויים (שמשתנה מעת לעת לפי רצונה וחשקה של המשטרה) – המצלמה מפיקה תמונה כשעליה מפורטים פרטי הרכב, המהירות, הנתיב שבו בוצעה העבירה, התאריך והשעה וכן פרטים טכניים נוספים. תמונות אלה מגיעות לידיהם של שוטרים המוצבים ביחידה הנמצאת בהר חוצבים בירושלים, הם בוחנים כל תמונה, ומפיקים דו"ח מהירות על פיה (אגב, ישנם פרמטרים מוגדרים לפסילה של תמונות, נדון בכך בפוסט אחר).

איפה הבעיה? עצם הבחירה ב"לולאות" (גלאי השראה חשמלית) טומן בחובו מגבלות פיזיקליות. ועל כך הדיון בפוסט זה.

רגע, עוד דבר אחד חשוב: במהלך משפט שהתנהל על ידי עו"ד תומר גונן וצוותו בבית המשפט לתעבורה בעכו במהלך 2018, התברר כי תו התקן הרשמי של מערכת המצלמות מתבסס על מסכת של שקרים ורמאויות שבוצעו לכאורה על ידי מכון התקנים, בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין (לאן הלך הכסף? תנחשו), וכי המומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט. גרוע מזאת – התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ואף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור. כתוצאה מהתגלות שקרים אלה הורה המשנה לפרקליט המדינה למשטרה לערוך בדיקה מקפת לכל מצלמות המהירות הנייחות של אגף התנועה, ועד לסיומה לא יינתנו דו”חות תנועה. בנוסף, דו"חות רבים שכבר הונפקו לנהגים – בוטלו בהוראת בית המשפט. אלא מה, המשטרה בשלה ומהר מאוד הכשירו מחדש את השרץ, ולמרות מסכת השקרים הקבלן המבצע והזכיין המשיכו להתקין עוד ועוד עמדות של גאטסו בשטח, והן חזרו חיש קל להנפיק מאות אלפי דו"חות, כשהמשטרה מקפידה להגדיר את רף האכיפה על מהירות נמוכה מאוד מעל למותר – כבר בכ- 10% מעל למהירות המותרת. ממידע שהגיע לידי נודע כי הסיבה העיקרית לשינוי תפיסתי זה הוא שהמשטרה הפנימה שעדיף לה (ססיטסטית) להנפיק מאות אלפי דו"חות על רף מהירות קטן מאוד (עם קנסות של 250 ש"ח וללא נקודות), מאשר עשרות אלפי דו"חות "כבדים" יותר שרק יעודדו נהגים להילחם נגד המצלמות בבתי המשפט.

נמשיך.

המשך…

קרוב ל- 10 שנים לאחר התחלת פרוייקט מצלמות המהירות המכונה גם פרוייקט א-3, וכ- 3 שנים לפני תום החוזה שחתמה המדינה עם הספק (חברת מל"מ-תים), עושה רושם שאיפושהו בתוך מסדרונות הממשלה המסורבלת, לא יעילה וחסרת אונים ששולטת על ישראל בימים אלה, מתחיל איזשהו תהליך שעשוי, אולי, לבשר על שינוי לנהגי ישראל בכל הקשור לאכיפת מהירות אוטומטית ואלקטרונית.

משרד האוצר, משרד התחבורה, משרד המשפטים והמשרד לבטחון פנים צפויים להקים צוות בין משרדי משותף שאמור להתחיל את עבודתו בשנה הבאה, ולבחון חלופות למצלמות המהירות הפרוסות ברחבי המדינה.

מכיוון שכאן ב"מיצו בדרכים" אני עוקב כמו נץ אחר ההתפתחויות בנושא החל מהימים הראשונים עוד בטרם החל הפיילוט בנושא, ומכיוון שצברתי לא מעט קילומטראז' בכיסוי הנושא, הנה כמה המלצות לחברי הועדה המכובדים (יהיו אשר יהיו):

1. עשו את הדבר הנכון! הורידו את המצלמות שנמצאות בקטעי כביש ישרים לחלוטין בהם אין למהירות כל משמעות (פרט להיותן דרך מצויינת לחליבת כספים מהציבור), והעבירו אותן לכבישים אדומים, לכבישים מסוכנים, לכבישים בהם נהרגים ונפצעים עשרות אנשים מדי שנה. תתקעו 20 מצלמות על כביש 90 באזור הערבה בתור התחלה. רוצים רשימה של מיקומי כל המצלמות הלא-יעילות לבטיחות בדרכים? בשמחה אתן לכם, אבל לדעתי אתם כבר מכירים אותה יותר טוב ממני (ואם לא, חפשו את הכסף).

2. העבירו את המצלמות לצמתים מסוכנים, והגדירו אותן לשמש כמצלמות אור אדום (וככאלה אין ספק בנוגע ליעילותן במניעת תאונות דרכים). רוצים רשימה של צמתים מסוכנים? פנו ללשכה המרכזית לסטטיסטיקה, תבקשו מהם לייצר לכם שאילתא מתאימה והופה, יש לכם אחלה מפה.

המשך…