מצלמות המהירות החדשות של גאטסו – כל מה שרציתם לדעת

מאמר זה נכתב על ידי ופורסם לראשונה במגזין פולגז באוגוסט 2010, והוא מועלה לכאן כשירות לקוראי עם מספר תיקוני הגהה קטנים שהושמטו בטעות מהגירסה המקורית שפורסמה. המאמר פורסם גם במגזין אוטו, וכן באתר השטח 4X4.

אז בואו נתחיל.

הרקע

אם לא ידעתם עד עכשיו, עולם התחבורה במדינת ישראל עומד להשתנות בקרוב. רוצים לדעת למה, איפה ואיך זה הולך לעבוד? המשיכו לקרוא. רוצים להגיע לשורה התחתונה ולדעת מה אפשר לעשות נגד זה? המתינו בסבלנות. כל המידע יהיה פרוש בפניכם בעוד מספר דקות.

במסגרת פרויקט המכונה 'פרויקט א-3', זכתה חברת מל"מ-תים (ביחד עם עוד 3 קבלני משנה) במכרז להתקנה של 400 מצלמות אוטומטיות ודיגיטליות על כבישי ישראל, מתוכן 100 מצלמות אור אדום, והשאר – 300 במספר – מצלמות מהירות. מל"מ-תים התמודדה במכרז מול 2 חברות נוספות, ולאחר שזכתה היא קיבלה זיכיון הפעלה למערכות למשך 12 שנה. בתום התקופה תעבור המערכת לשליטת המדינה. עלות המכרז – קרוב לחצי מיליארד ש"ח. לא מעט כסף.

בשלב הראשון (שהיה אמור להסתיים ביולי-אוגוסט 2010) ייפרשו 60 עמדות, מתוכן כמחצית יהיו מאוישות (כשני שליש מהן יהיו מצלמות מהירות). מצלמות אלה צפויות להגדיל במאות אחוזים את קצב רישום דו"חות המהירות ביחס לתשתית הקיימת היום (היום קיימות על כבישי ישראל רק 15 מצלמות מכ"מ מסוג 'מולטנובה' מיושנות המופעלות על ידי סרט צילום כימי. עקב כך, בכל פעם שהמצלמה סיימה את סרט הצילום הטעון בה, צריך להגיע לשטח טכנאי משטרתי, לפרק את הסרט המשומש ולטעון במקומו סרט צילום חדש. את הסרט המשומש הוא מביא למעבדה, שם הוא מפותח, ושוטרים עוברים על התמונות שצולמו, מנתחים את התוצאות ושולחים דו"חות ל'עבריינים'. כל התהליך הזה לוקח חודשים רבים). בשלב זה אמורים להיות מרושתים רק מספר כבישים מצומצם (פירוט בהמשך) בין צומת בית-קמה בדרום, סיבוב מוצא במזרח ועד זיכרון יעקב בצפון.

במסגרת השלב השני שיימשך לאורך כל שנת 2011, ייפרסו עוד כ-120 עמדות, מתוכן 40 יהיו מאוישות (שני שליש מתוכן מצלמות מהירות – כלומר עוד כ-30 מצלמות מהירות).

הטכנולוגיה

לפני שיוצאים למלחמה צריך להכיר את האויב. לכן, קבלו סקירת תוד"א שתתן לכם תמונת מצב לגבי הכוחות שעומדים בקרוב להתחיל להשחיל את נהגי ישראל.

הזכיינית, חברת מל"מ-תים, יחד עם קבלני משנה, עומדת להתקין מצלמות מהירות ורמזור מתוצרת חברת Gatsometer BV ההולנדית, המובילה בעולם בתחום זה. הדגם שיותקן בארץ, GS11, מסוגל לצלם 4 פריימים בשניה ולעבוד גם בכבישים המכילים עד 4 נתיבים לכל כיוון. העלות של כל מצלמה היא כ-70,000 יורו. תזכרו את המספר הזה, כי בהמשך אנחנו נעשה קצת תרגילי חשבון איתו.

במסגרת הפרוייקט, המצלמות יותקנו על גבי עמודי מתכת בגובה 4 מטר המעוגנים לבסיס בטון, בתוך גופים חסיני ירי וחסיני אש. בתוך כל מארז יוצב מנגנון כיבוי אש וכן חיישן זעזוע. במצלמת הפיילוט אשר על כביש צפונה בסמוך לקרית אריה (הנראית בתמונה) הותקנו שתי מצלמות וידאו במעגל סגור שתתעדנה כל ניסיון וונדליזם, אבל במצלמות המבצעיות סביר להניח שלא תותקנה מצלמות אבטחה. ליד כל עמדה יוצב ארון חשמל.

המצלמות מתוצרת חברת גאטסומטר ניתנות להפעלה ("טריגר") באחת משלוש דרכים: ע"י מכ"מ, ע"י פסי הפעלה המונחים באספלט, או ע"י טריגר של אור אדום ברמזור. בעוד מצלמות האור האדום יופעלו בצורה המתבקשת מן השמם שלהן, לצערנו הרב, המצלמות המהירות שנרכשו במסגרת הפרויקט אינן מופעלות על ידי מכ"מ, אלא ע"י פסי הפעלה המונחים בתוך האספלט של הכביש. הטריגר להפעלת המצלמה מבוסס על לולאות בקוטר של כ-2.5 מטר המוטמעות בתוך הכביש במרחק של כמטר אחת מהשנייה – שתיים לכל נתיב. על ידי מדידת ההשראות שהרכבים יוצרים על פני הלולאות הללו, המערכת יודעת לחשב את המהירות של הרכב שעבר מעליהן. ושוב, זה לכל נתיב בנפרד, כך שהטריק של לעבור בנתיב השני במהירות בזמן שבנתיב הראשון יש רכב איטי – כנראה שלא יעבוד פה. המצלמה מסוגלת לזהות וגם לתת חיווי לגבי איזה רכב נמדד, כלומר באיזה נתיב היה הרכב הממהר. בנוסף, הלולאות מונחות בצורה כזו שישנה ביניהן חפיפה בסיסית, מה שאומר, כנראה, שלא יהיה ניתן לעבור ביניהן בתקווה שלא תתפסו.

עקב כך, גלאי מכמונות מכ"מ כמו וולנטיין 1 או אחרים לא יכולים לגלות את המצלמות ואינם יעילים (אם כי, כמובן, יש גם אמצעי אכיפה אחרים ברשות המשטרה, ונגדם גלאים כמו V1 כן יעילים, לרוב). עוד על אמצעי הגנה – בהמשך.

בצילומים שערכנו בשטח, מתברר כי דרך הנחת הלולאות במצלמות ה"מבצעיות" שונה במעט מהדיאגרמה המופיעה למעלה. שימו לב לאופן החירוץ המקבילי (ולא המדורג כפי שנראה בדיאגרמה). בנוסף, שימו לב למילוי והצביעה של החריצים. בנוסף, המתקינים דואגים לזפת היטב את הכביש מעל ללולאות כך שסביר להניח שיהיה קשה להבחין בחריצים הללו מרחוק. בתמונה ניתן לראות את הלולאות המוטמעות בכביש:

בתמונה זו ניתן לראות את לולאות הגלאים המוטמעות בכביש ליד מצלמת רמזור:

על כבישים מסויימים יותקנו מצלמות גאטסו המסוגלות לצלם את שני כיווני התנועה. כלומר – גם את התנועה המתרחקת, כרגיל כמו בשאר המצלמות, וגם את התנועה המתקרבת, ממול, ע"י צילום לוחית הרישוי הקדמית! אופנועים, מן הסתם, לא יוכלו להיתפס ע"י הצילום הקדמי, אבל נהגי המכוניות צריכים להיזהר שבעתיים.  לדוגמה, תוכלו לראות את פסי הדריכה הכפולים, שניים בכל צד של הכביש, של מצלמת הגאטסו על כביש 784 מצפון לכפר-מנדא. אלה הנמצאים בנתיב הימני ישמשו לרכבים המתרחקים, ואלה הנמצאים בנתיב הנגדי ישמשו לרכבים המתקרבים:

למצלמה יש בנק זיכרון המספיק לכ-5,000 תמונות ברזולוציה של כ-11 מגה פיקסל. המצלמה מחוברת בחיבור דאטה סלולרי GSM של חברת אורנג' (באחריות הזכיינית – נטקום) למערכת מידע מרכזית (באחריות הזכיינית – מל"מ מערכות), כך שעקרונית, למעט מקרים של תקלות, התמונות מגיעות למאגר המידע של המשטרה תוך מספר דקות/שעות קטן. המטרה המוצהרת של המשטרה היא שהדו"ח יגיע למבצע העבירה בתוך 72 שעות. קשה להאמין שהמשטרה תצליח להגיע לזמן ביצוע כה מרשים, אבל גם אם משלוח הדו"ח יתעכב כמה ימים, הוא עדיין יהיה מהיר לאין ערוך מהשיטה האופטית-ידנית שנהוגה כיום.

במצלמות עצמן יש מספר מסננים כנגד כמעט כל סוג שיבוש אפשרי, החל במסנן נגד מדבקות מחזירות אור על המספר וכלה במסנן נגד הבזק נגדי (פלאש), כך שאין טעם לדבר על שיבוש, שגם כך אינו חוקי ואינו מומלץ כלל וכלל. המצלמות מצוידות בטכנולוגיית Automatic Number Plate Recognition, מה שאומר שהן מזהות ומפענחות את מספרי הרישוי של הרכבים והאופנועים המצולמים בזמן אמת. מספרי הרישוי העבריינים מוטמעים לתוך שם הקובץ המהווה את התמונה הדיגיטלית. המצלמה עמידה בפני פגעי מזג האוויר ומסוגלת לצלם ביום ובלילה. בניגוד למצלמות המולטנובה, הגאטסו עשוייה לא להפעיל את המבזק (פלאש) שלה בשעות היום, כך שאם צולמת, תדע על כך רק אחרי מספר ימים כשדו"ח המהירות יגיע הביתה בדואר.

עריכה: בפועל, בישראל בחרה המשטרה לבצע את זיהוי לוחיות הרישוי באופן ידני ע"י צוות של שוטרים שגוייס למטרה זו.

בפיילוט שהתבצע בכביש 4 בקטע שבין צומת גהה לצומת מורשה, מול קרית אריה לכיוון צפון, הותקנה מצלמה אחת שכוילה בשלב הראשון למהירות של 120 קמ"ש. לפי הגדרות אלה, התקבלו במצלמה בממוצע כ-180 דו"חות מהירות ביום. כשהכיול עמד על 110 קמ"ש, כמות הדו"חות שהופקה היתה "בלתי נשלטת" (ציטוט של בכיר בפרויקט). בנוסף, הותקנה מצלמת אור אדום בצומת מורשה, ושם בין השעות 06:00 ל-12:00 התקבלו 6-7 דו"חות על מעבר אור אדום, ביום. שימו לב להתפצלות המהירויות בתמונה הבאה:

ממשק השליטה של המצלמות מבוסס מערכת Web הפונה לכתובות IP של כל מצלמה ומצלמה. לפני שאתם קופצים – לא, לא מדובר במערכת פתוחה לאינטרנט, אלא במערכת סגורה שאין אליה גישה ממחשבים חיצוניים, כך שרעיון גיוס ההאקרים הטורקים למשימת הפיצוח יורד מן הפרק. באמצעות דפדפן וחיבור מאובטח, הטכנאי/מפעיל מתחבר לכתובת ה-IP של המצלמה הרלוונטית, ובפניו מוצגים גרפים ונתונים נוספים אודות ביצועי המצלמה. כך הוא יכול בקלות רבה לראות מהי המהירות הממוצעת על אותו קטע כביש, לזהות מאפייני תנועה כמו כמות רכבים פרטיים אל מול משאיות או אופנועים, וכן להתבונן בנתונים נוספים הנאספים על ידי המערכת. שימו לב, בניגוד למצלמות המולטנובה האופטיות שפועלות אך ורק כשעבריין חלף לידן, מצלמות הגאטסו אוספות כל הזמן נתונים, בזמן אמת. התמונות שמצולמות מקוטלגות לפי תאריך, מספר הרכב והמהירות שלו, וכאמור נשלחות בזמן אמת למוקד התפעול הארצי דרך רשת סלולרית. משם, התמונות מועברות לדות"ן (דו"חות תנועה).

אם כל זה לא הספיק לכם, חכו לקבלת המכה הכואבת האמיתית. הקבלן המבצע מחויב להתקין לא רק 400 עמדות לכל המצלמות, אלא בסה"כ 900 עמדות מוכנות להפעלה, כש-400 המצלמות המבצעיות יאיישו 400 עמודים, ובין שאר העמודים תתבצע רוטציה של 10% בשנה. כלומר, כ-40 מצלמות 'יטיילו' בין העמדות השונות. בנוסף, ומעבר ל-900 עמדות האמת, הזכיין מחויב להקים עוד 900 עמדות דמה, דהיינו 'דחלילים'. בעמדות אלה לא יכולות להיות מוצבות מצלמות, אבל עדיין אין מידע בנמצא לגבי המראה הפיזי של אותם דחלילים. אם יש לנו מזל, העובדה שעמדת אמת תהיה מחויבת להיות משוריינת וחסינת ירי (ומכאן נובע שהיא בהכרח יקרה משמעותית מדחליל שעשוי רק מפח) תעמוד לטובתנו, ואיכשהו נוכל ללמוד לזהות את ההבדלים החיצוניים בין עמדת אמת שעשויה להיות מאוישת, לבין דחליל.

לא הבנתם? נסביר שוב. בניגוד למצלמות המולטנובה שאותן ניתן לזהות ושאצלן ניתן להבחין בדחלילים, יש סיכוי שבמקום להצטרך לזכור 'רק' 400 מצלמות נצטרך לזכור לא רק 900 עמדות אלא בנוסף לכך, עוד 900 דחלילים. קל זה לא הולך להיות.

בנוסף, וכדי להפוך את התמונה להרבה יותר מכוערת, מסתבר שבמסגרת חלק חשאי של הפרויקט אמור הזכיין להתקין מספר ערכות מהירות ממוצעת למקטעי כביש שאורכם בין 15 ל-20 ק"מ. המשמעות של החלק הזה של הפרויקט היא שבקטעי כביש מסוימים, סביר להניח כאלה ישרים, מהירים, בהם התנועה שועטת ובהם אין שום משמעות לאכיפת המהירות, תבוצע אכיפת מהירות ממוצעת. זה אומר שאם נכנסת לאותו קטע והפעלת טריגר (צולם המספר שלך ונרשמה שעת הכניסה לקטע, ברמת עשיריות שניה), ואז יצאת מאותו קטע אחרי 15 או 20 ק"מ והפעלת טריגר נוסף, המערכת תחשב את המהירות הממוצעת שלך באותו קטע על ידי זמני הכניסה והיציאה מן הקטע המנוטר, והופה, קיבלת הפתעה בדואר.

מיקום המצלמות – שלב א'

אוקטובר 2011 – הערת עידכון: מאמר זה נכתב עוד בטרם הונחה התשתית למצלמות המבצעיות. הנקודות שיוזכרו להלן קיימות במסמכים המקוריים של המכרז, אבל בעקבות לחץ ציבורי על שר התחבורה עושה רושם שיצאה הנחייה לשנות במידת מה את המיקומים. עלינו לשים לב להתפתחויות בהמשך.

דצמבר 2011 – הערת עידכון נוספת: ככל שנקפו הימים מאז הכרזת הפרוייקט כך "צצו" יותר ויותר מצלמות על כבישי הארץ. הרשימה שתופיע להלן היתה נכונה ליום כתיבת המאמר, אבל בפועל המצלמות הותקנו גם על כבישים אחרים שלא הוזכרו ברשימה הזו. את הרשימה המעודכנת והמלאה נכון לתחילת שנת 2012 תוכלו למצוא אצלי באתר. כל המידע שיופיע לגבי מיקומי ההתקנות במאמר הנוכחי אותו אתם קוראים כעת צריך להילקח בערבון מוגבל ולהצליבו עם המידע העדכני בלינק שצירפתי להלן.

נכון לרגע כתיבת מאמר זה, אף מצלמה עוד לא עלתה על העמוד שלה, ואפשר לומר בביטחון רב שאפילו עוד לא הונחו התשתיות המתאימות למצלמות. זכרו – במסגרת השלב הראשון יותקנו כ-60 עמדות, מתוכן כמחצית יהיו מאוישות (שני שליש מהן יהיו מצלמות מהירות). לכן סביר להניח שמכל הקואורדינטות והמיקומים שעליהם אנחנו יודעים, רק חלק קטן יהיה מאויש בפועל במצלמות.

פריסת המצלמות הראשונית – צפון הארץ והמרכז:

עיתון כלכליסט פרסם רשימה חלקית ולא מדויקת של מיקומי המצלמות הראשונות (שלב א'). הקואורדינטות שנמסרו אינן מדויקות, וחלקן מצביע על הים, על מסילות ברזל, ו/או על שטחים פתוחים. אבל במבט על אבני הק"מ המצוינות בכתבה, ועל ידי הצלבה עם מקורות נוספים, עולה התמונה הבאה:

על כביש מספר 1, (ת"א – ירושלים): מתוכננות לקום בשלב הראשון 9 עמדות למצלמות מהירות. רובן בקטע שבין מחלף ענבה לסיבוב מוצא. שימו לב, 2 מצלמות יימצאו באזור שער הגיא (אחת בכל כיוון), 2 מצלמות באזור העלייה לפני מחלף שורש ומהצד השני באותה ירידה, 2 מצלמות באזור הירידה של הקסטל ומהצד השני של הכביש מיד לקראת הסיבוב. בנוסף, מצלמה אחת תהיה ממש בסוף הישורת המהירה של הירידה ממחלף הראל לנוסעים מערבה.

על כביש 2, כביש החוף (ת"א – חיפה): מתוכננות לקום בשלב הראשון 5 עמדות למצלמות מהירות. אחת בישורת דרומה ממחלף אולגה לכיוון מכמורת ואחת צפונה ממש באזור של מכמורת, כק"מ לפני מחלף אולגה. אחת דרומה תהיה באזור של ברכת הדגים של מעגן מיכאל, דרומה ממחלף זכרון, ועוד שתי מצלמות, אחת לכל כיוון באותם אזורים.

על כביש 4, כביש גהה: יוקמו 7 עמדות למצלמות מהירות בשלב הראשון. אחת לכיוון צפון באזור חירייה ואחת דרומה באזור הספארי. אחת נוספת תהיה לכיוון דרום ממש מול קרית עתידים, והשנייה לכיוון צפון מול קרית אריה בפ"ת (במיקום הנוכחי של הפיילוט הקיים). בנוסף, אחת לכיוון צפון ממש לפני הגעה לאזור חדרה ואחת דרומה כק"מ אחד דרומית לחדרה. יש גם אחת לכיוון צפון באזור של הכניסה הדרומית לאור עקיבא.

על נתיבי איילון (כביש 20): יהיו 5 עמדות למצלמות מהירות במסגרת השלב הראשון. אחת דרומה ממש לפני מחלף חולות והשנייה בכיוון צפון מעבר לכביש. אחת לכיוון צפון באזור הדרייב-אין ועוד אחת לכיוון צפון מיד לאחר תחנת הרכבת של הרצליה, איפה שיש מגבלת מהירות רצינית. יש עוד שתיים דרומה, אחת באזור גלילות והשנייה באזור בין יציאת ההלכה לבין עזריאלי.

פריסת המצלמות הראשונית – דרום הארץ והמרכז:

על כביש 40 (באר-שבע): באחד הכבישים הארוכים במדינה, יש בסה"כ 5 עמדות למצלמות מהירות בשלב הראשון. שתיים מצפון לבית קמה (צפונה ודרומה), אחת דרומה כחצי ק"מ מצפון לאבן שמואל, אחת דרומה מדרום לתימורים, ועוד אחת מצפון לצומת פלוגות לכיוון דרום באמצע ישורת ארוכה מאד.

ולבסוף, במסגרת השלב הראשון, יש עוד 7 עמדות למצלמות מהירות על כביש 44 (צומת חולון – רמלה). על הכביש הזה תהיה צפיפות גבוהה של מצלמות: אחת תהיה מזרחה לפני פסי הרכבת של רמלה, ועוד אחת מערבה קצת אחרי הפניה לבאר יעקב (שער ירושלים). עוד אחת לכיוון מערב מיד אחרי הפניה לכפר חב"ד ועוד אחת מזרחה כחצי ק"מ לפני צומת בית דגן. אחת תהיה מול פונדק אסא, ועוד שתיים, אחת לכל כיוון, ליד הגשר של מקווה ישראל.

עדיין אין מידע לגבי הפעלת מערכת מדידת המהירות הממוצעת.

פריסת המצלמות המתוכננת, נכון לאוגוסט 2010:

מהי מטרתו האמיתית של הפרויקט?

באנגליה כנראה הבינו את הפואנטה, ובעקבות ירידת רווחיות המצלמות המפוזרות שם כפטריות אחרי הגשם (ומדובר בלא פחות מ-6,000 מצלמות!), החליטו דווקא להסיר את חלקן. אצלנו? אצלנו כרגיל אנחנו יותר חכמים מהגויים, ולכן אצלנו החגיגה רק מתחילה.

בואו נזכור כנגד מי מוקמת מערכת זו. עברייני מהירות כבדים וסדרתיים ימצאו דרך (והם כבר מצאו) כדי להתמודד עם המערכת. עברייני פס לבן, פרסות במקום אסור, נהיגה בשכרות ואי מתן זכות קדימה ימשיכו לעשות את העבירות האלה, ימשיכו לקטול חפים מפשע, והמערכת המשפטית תמשיך לשפוט אותם ולתת להם עונשים מגוחכים. מצלמות פרויקט א-3 לא יטפלו בגורם האמיתי לרוב תאונות הדרכים, אלא יתרכזו באחוזים המעטים שקשורים למהירות המופרזת.

'פרויקט א-3' מכיל בתוכו גם מצלמות מהירות וגם מעט מצלמות רמזור. אבל בעוד שמצלמות אור אדום הן חיוניות להצלת חיים, מצלמות מהירות בכיול המתוכנן ישמשו אך ורק כמקור הכנסה גדול מאוד למדינה וימררו לכולנו את החיים. להזכירכם, לא צריך להיות רוצח סדרתי כדי להיתפס על 115 קמ"ש בכביש מספר 4, ולא צריך להתאבד על הכביש כדי לחטוף דו"ח על 98 קמ"ש בנתיבי בגין בירושלים.

בואו ניקח את זה הלאה. לו המהירות הייתה נאכפת היכן שהיא באמת אמורה להיאכף – ברחובות עירוניים, ליד בתי ספר וגני ילדים, בכבישים אדומים, לקראת סיבובים קטלניים –דיינו. אבל היכן יוצבו אותן מאות מצלמות מהירות? ברור לכם שהקבלן המבצע, בתיאום עם משטרת ישראל, שלשניהם יש אינטרס ברור ומובהק לייצר כמה שיותר דו"חות (לקבלן זוהי הכנסה, למשטרה אלו הם מספרים שאיתם אפשר לייצר יופי של מצגות פאוור פוינט לסיכומים שנתיים), מקימים את עמודי המצלמות היכן שהכי קל לאכוף את המהירות, ואיפה שהן תייצרנה הכי הרבה דו"חות. דהיינו, בישורות ובקטעי כביש שבהם לא הייתה ולו תאונה אחת לרפואה, אבל שבהם התנועה זורמת ומאפשרת נסיעה ורכיבה מהירה. די להסתכל במיקומים של חלק מהמצלמות בשלב הראשון:

על כביש מספר 1 – בישורת הארוכה בין מחלף ענבה לבין מחלף לטרון (בשני הכיוונים), בישורת של מחלף שער הגיא (בשני הכיוונים), בישורת שלפני מחלף שורש (בשני הכיוונים), ובירידה ממחלף הראל לכיוון מחלף חמד, בסוף הירידה. על כביש מספר 20 (איילון) – בישורת שבין מחלף גן רווה למחלף מבוא איילון (בשני הכיוונים). על כביש מספר 40 – בישורת שמצפון לצומת בית קמה (בשני הכיוונים), ובישורת שמצפון לצומת פלוגות (בשני הכיוונים).

אתם מבינים? לא מדובר על קטעים אדומים, לא מדובר בכבישים בהם המהירות היא גורם לשום תאונה, אלא במחלבת כספים נטו, ובכבישים שבהם ברור לכל אחד שהתנועה זורמת ללא הפרעה במהירות שהיא מעט גבוהה מהמהירות החוקית.

צרפו את זה למגמת השקרים וסילוף האמת שמציגה המשטרה באמצעות קציניה הבכירים ביותר, יחד עם רוח גבית שנותנת לה אותה עמותה שמממנת למשטרה את 30% מניידות התנועה שלה – עמותת אור ירוק. בעולם, שקרים אלה נחשפו ברבים. ממשלות כמו ממשלת בריטניה ואחרות נאלצו להתמודד עם ביקורת ציבורית נוקבת לאחר שהתברר שתעמולת ה"מהירות הורגת" שלהן הייתה למעשה כיסוי אחד גדול לקונספירציה שכל מטרתה גביית מס מהירות מהנהגים. לא מאמינים? שימו לב למה נכתב בתקשורת:

"מהמשטרה נמסר, כי בהתוויית הפרויקט נקבע ש-"המערכת מוגדרת כך, שרשומות שתועדו, יועברו למרכז השו"ב בזמן אמת, מהן יופקו דו"חות שישלחו לנהגים, בעלי הרכב". עוד הוסיפו, כי "מסקירה של פרויקטים מקבילים בעולם, עולה כי במדינות דוגמת אנגליה, ספרד, צרפת, הולנד, אוסטרליה ואחרות – בהן הוכנסו לשימוש מערכות אכיפה אלקטרוניות אוטומטיות, חלה ירידה משמעותית בהיקף תאונות הדרכים הקטלניות והקשות בכ-20% לשנה. הדבר הביא לשינוי בנורמות ההתנהגות של הנהגים בכביש"".

20%? לא אכנס במסגרת מאמר זה לדיון מדעי, אבל המספרים לא רק שאינם כאלה, אלא בבריטניה, המדינה שהייתה המזוהה ביותר עם מערך המצלמות, כמות תאונות הדרכים בכבישים דווקא עלתה בשנים מסוימות. אני ממליץ לשוטרים הנכבדים לשקול שוב את דבריהם, שכן הם מסלפים, אם נשתמש במילים יפות, את המציאות. ראו קישורים בתחתית הדף.

אם כן חשוב לציין: מטרתו האמיתית של הפרויקט היא להטיל מס מהירות מוסף לכל אזרח ואזרח, במסווה של "שמירה על הבטיחות בכבישים". אין ספק בכך שמטרתו האמיתית של הפרויקט היא להביא לכך ששר כלשהו יוכל לפגוע בשתי ציפורים במכה אחת: גם להגדיל את הכנסות המדינה מהציבור מבלי להטיל מיסים ישירים או גזירות חדשות, וגם להצטייר בעיני התקשורת והציבור שרוצה להאמין בכך כפועל למען הגברת הבטיחות על הכבישים.

לאן הולך הכסף?

קצת מספרים. בישראל יש כ-2.5 מיליון רכבים, הכוללים רכבים פרטיים, אופנועים, רכבי משא, תחבורה ציבורית וכו'. בשלב הפיילוט, הוכח שמצלמה אחת מסוגלת לחלק כ-180 דו"חות מהירות ביום כשרף המהירות שממנו והלאה מופק דו"ח עומד על 120 קמ"ש.

באנגליה, בשיאה של 'מתקפת הגאטסו', למעלה מ-100 מיליון ליש"ט הוזרמו לקופת המדינה בכל שנה כתוצאה מהדו"חות שהפיקו המצלמות. בשנת 2003, 'צבא המצלמות' הבריטי הכניס לקופת המלכה למעלה מ-130 מיליון ליש"ט מדו"חות שהונפקו לכ-2 מיליון נהגים ורוכבים. בישראל, מכיוון שאנחנו מדברים על 400 מצלמות, ובחישוב שכל אחת מהן מנפיקה לא 200 כי אם 100 דו"חות מהירות של 750 ש"ח ביממה – אנחנו מדברים על הכנסה אסטרונומית של 30,000,000 ש"ח (שלושים מיליון ש"ח) לקופת המדינה, ביום!

בואו נגיד שהמספרים מנופחים. לא 400 מצלמות, אלא רק 70 (בסיום שלבים א' ו-ב', עד סוף 2011). 70 מצלמות שמנפיקות כל אחת 100 דו"חות מהירות ביום – אנחנו עוברים את ה-5 מיליון ש"ח ביום. שוב, מספר אסטרונומי אם מסתכלים עליו לאורך שנה שלמה. תעשו את החשבון לבד, זה ייראה לכם לא הגיוני לחלוטין.

למרות שהזכיין עצמו לא יקבל את ההכנסות מהדו"חות בצורה ישירה, מסתבר שהמכרז בנוי כך שרמת התגמול של הזכיין תהיה "בהתאם לקצב התפוקה והיעילות של המערכת". מבדיקה שערכתי עולה שהערכות המשטרה הם שההשקעה העצומה – למעלה מ-480 מיליון ש"ח – תחזיר את עצמה בתוך תקופה של עד שנתיים.

אתם מבינים את המשמעות? גם לפי ההערכות המינימליסטיות ביותר, המערכת תכניס למדינה יותר מ-200 מיליון ש"ח בשנה מדו"חות מהירות, וזאת אחרי ניכוי הוצאות האחזקה והתשלום לזכיינית.

האם אתם חושבים שכסף זה יחזור לציבור בצורת השקעות בתשתית, הדרכה, תחבורה ציבורית? תחשבו שוב.

אז למה לא לנסוע כחוק וזהו?

ראשית חובה להזכיר, אם הדבר לא היה ברור עד כה – אין במאמר זה כל קריאה, עידוד או בקשה מאף אדם לעבור את החוק. כולנו צריכים לשמור על החוק, כלשונו. נקודה.

גולשים רבים שאלו שאלה פשוטה: למה לא לנסוע כחוק וזהו? למה לא לרכב במהירות החוקית וזהו? למה אנחנו מתנגדים למה שאמור לעזור לבטיחות שלנו?

ובכן חשוב להגיד – אם פרויקט המצלמות יפחית את תאונות הדרכים בישראל, אם נפש אחת תינצל כתוצאה ממיקום של מצלמה אחת במקום אחד – דיינו.

אבל כפי שתיארתי מעלה, מטרתו האמיתית הבלתי-מוצהרת של פרויקט א-3 היא לא להלחם בעברייני הכביש האמיתיים, אלא בכולנו. בי, בך, בהורים שלנו, בדוד ובדודה, באנשים הפשוטים, אלה שנוסעים על כביש מס' 1 בדרכם לעבודה, ושכל פשעם הוא בכך שהם נוסעים במאזדה 6 חדשה, עם מזגן ורדיו, במהירות אסטרונומית של 115 קמ"ש במקום 100 על כביש ת"א – ירושלים. האנשים האלה יחטפו. גם אנחנו האופנוענים נחטוף, כי למדנו שכדי לשרוד על הכביש עלינו לרכוב ב-10% מהר יותר מאשר התנועה סביבנו. כך למדנו, לכך התרגלנו, וכך אנחנו חיים את מלחמת ההישרדות היומיומית שלנו.

אני אעז ואשווה את פרויקט המצלמות להתקנת רכיב האקטיבציה במערכת ההפעלה Microsoft Windows (ולא משנה כעת באיזו גרסה). האם האקרים הפסיקו לפרוץ את המנגנון ולחלק את הגרסאות הפרוצות לכל דכפין באימיול וכו'? ממש לא. האם מי שרוצה להתקין Windows לא חוקי אצלו בבית מנוע מלעשות זאת היום? ממש לא. מי ש'נדפקו' ממנגנון האקטיבציה הם האמא שלי או שלך, הדודות שלנו, שאין להם את הידע להוריד, להתקין, לשחק עם המערכת. האם זה מנע פירטיות תוכנה? האם זה הגדיל את רווחי מיקרוסופט? ממש לא. כך גם כאן.

האם מישהו פה, עם יד על הלב, יכול לנסוע על איילון, כשהתנועה זורמת, ולכבד את השילוט של 70 או 90 או 100 קמ"ש, כשכל מי שסביבו טס במהירות גבוהה הרבה יותר? הרי זו תהיה התאבדות, במיוחד לנו כרוכבי דו"ג!

מחקרים שנערכו בקרב נהגים בחו"ל גילו שהשפעת מצלמות המהירות על הנהגים כללו, בין היתר, הסחת דעת מהנעשה על הכביש, השפעה פסיכולוגית שלילית על הגישה של הנהגים כלפי המשטרה ושיטות האכיפה שלה, השפעה שלילית על תחושת האחריות שחשו הנהגים כלפי סביבתם, פרנויה, השפעה שלילית על כישורי הנהיגה של הנהגים וכן על השיפוט שלהם ועל סדרי העדיפות שלהם ("עזוב אותך הולכי רגל, תבדוק היטב שאין פה מצלמה!"), ולא פחות חשוב, השפעה שלילית על הריכוז ועל תשומת הלב של הנהגים לנעשה סביבם.

לכן חשוב לומר – מבחינתנו, הסיבה לשימוש באמצעי-נגד היא לא כדי לאפשר לנהגים עבריינים להמשיך לנסוע במהירויות לא-חוקיות גבוהות או להשתולל ללא אחריות על הכביש. חלילה. מטרתם של אמצעי-הנגד היא להמשיך ולנסוע בצורה בטוחה, נורמלית, כפי שאנחנו נוסעים כל יום, ולא לחשוש בכל 500 מטר מפני מצלמה שעלולה לכבד אותנו במתנה בסך 750 ש"ח ו-10 נקודות. לא מפני שאנחנו רוצים לרכב במהירות 180 קמ"ש באזור עירוני צפוף, אלא כדי לשרוד על הכביש. אמצעי-הנגד, במידה והותקנו והוגדרו בצורה הנכונה, נותנים לנהג שקט נפשי שמאפשר לו להתרכז במלאכת הנהיגה, ומפנה אותו מהאובססיה והפרנויה לחיפוש מצלמות מאחורי כל שלט או עמוד, ומתברר שיש לכך תרומה עצומה לבטיחות הנהיגה.

אמצעי נגד

כדי להתגונן בפני מערכת מצלמות הגאטסו, ובכלל מפני מנגנוני אכיפת המהירות בישראל צריך לבנות 'חליפת הגנה' הכוללת מספר מרכיבים. רמת המורכבות של חלקי המערכת איננה מסובכת, אבל אין ספק שכדי להשלים אותה, במיוחד עבורנו רוכבי האופנועים, יש צורך בהוצאה כספית מסוימת. לו כולנו היינו מצטיידים ברכיבים אלה אז סביר להניח שהמערכת לא הייתה מצליחה לתפוס אף רוכב/נהג. לצערי, לא כך יהיה הדבר, ובשלבים הראשונים המערכת תהיה אפקטיבית במיוחד, שכן אין סיכוי לאף בן תמותה לזכור תמונה מדויקת בראשו של כל מאות העמודים שמתוכננים להיפרס בסיומו של הפרויקט. בנוסף, יש לזכור שעלות כספית זו עלולה להרתיע רבים מלרכוש מרכיבי הגנה אלה, ולהסתמך על זיכרונם, על איתותים של נהגים אחרים בכביש, או על כל מיני מערכות קיקיוניות. אני מאמין שאחרי שכל נהג ונהגת בישראל יחטפו דו"ח אחד או שניים, המשמעות של 'מס המהירות' יחלחל במידה רבה אצל כולנו, וכך נראה יותר ויותר כלי רכב 'ממוגנים'.

ובכן, מהם מרכיבים אלה? בואו נראה:

גלאי מכמונות מהירות ורדאר Valentine One (המוכר בשמו המקוצר V1) – גלאי זה, הנחשב המוביל בתחומו בעולם, מספק התראה חזותית וקולית בפני אמצעי האכיפה הנהוגים בישראל (ובעולם). מבחינת הנהג הישראלי, V1 מתריע בפני מצלמות מולטנובה נייחות וניידות, בפני ממל"זים (לייזר) ובפני מכשירי דבורה הממוקמים בתוך ניידות תנועה. לא ניכנס לפירוט מלא של כל שיטת אכיפה, אבל בגדול, צריך לזכור שה-V1 מתריע, אבל אינו מגן על הנהג או הרוכב מפני מכשיר האכיפה. לדוגמה, בעוד שכנגד דבורה תקבלו התראה מספיק ארוכה, כנגד ממל"ז, לעיתים, ההתראה תהא קצרה עד כדי כך שכשתשמעו אותה, אתם כבר 'מבושלים' ותפוסים וכל מה שהשוטר צריך לעשות זה לקפוץ למרכז הכביש ולעצור אתכם.

חשוב לציין שה-V1 לא יגן עלינו בפני מצלמות הגאטסו כיוון שכפי שצוין מעלה הן אינן מופעלות מכ"מ, אלא באמצעות פסי דריכה אלקטרומגנטיים בכביש עצמו, ולכן לא ניתן לגלותם ממרחק באמצעות גלאי זה או בכלל. יחד עם זאת, ל-V1 יש חשיבות מכרעת בשקט הנפשי שהוא נותן לנהג במסגרת 'חליפת ההגנה' הכוללת, ולא הייתי ממליץ להתעלם ממנו, גם בעידן פרויקט א-3. זכרו, העובדה ש-70 מצלמות יעבדו עד סוף שנת 2011 על כבישי ישראל לא מונעת ממשטרת התנועה מלהמשיך ולהפעיל ממל"זים, מולטנובות ניידות ומכשירי דבורה בתוך ניידות מוסוות, והכאב ועגמת הנפש של דו"ח מהירות הם זהים, לא משנה איך חטפנו אותו… עוד חשוב לציין כי ישנם גלאי רדאר נוספים הפועלים על עקרון דומה ל-V1, כמו אלה מתוצרת קוברה או בל, אולם ה-V1 הוא הנפוץ מכולם ויש אומרים היעיל ביותר.

גלאי מיקום מבוסס GPS מדגם Cheetah C50 – מדובר במכשיר GPS קטן ללא מסך המחובר למערכת החשמל של הרכב/אופנוע. המכשיר מגיע עם בסיס נתונים של אלפי מיקומים של מצלמות מהירות ורמזור אדום ברחבי העולם (אירופה – כולל ישראל, ארה"ב, אוסטרליה וכו'), וכן עם מנוי לעדכוני תוכנה ונתונים בלתי מוגבלים בזמן. המכשיר לא מזהה את המצלמה עצמה, אלא את המיקום של הרכב/אופנוע שלכם. ברגע שהמהירות וכיוון התנועה שלכם מביאים אתכם לקראת מצלמה שנמצאת במאגר הנתונים שלו, תקבלו חיווי חזותי וקולי (בקול אנושי) בהתראה מראש של כמה מאות מטרים (מרחק זה ניתן לשינוי בקלות). המכשיר מספיק מתוחכם כדי לזהות את הנתיב בו אתם נמצאים, ולא יתריע בפני מצלמה שלא רלוונטית לכיוון נסיעתכם (כלומר נמצאת מעבר לגדר הפרדה למשל). בנוסף, המכשיר מאפשר שמירה של Points of Interest (נקודות עניין) אישיות לכל נהג, כך שבמידה ויש אזורים בהם אתם מעוניינים לקבל איתותי אזהרה אישיים, תוכלו פעם אחת לסמן אותם על ידי לחיצת כפתור, ומאותו רגע ואילך המכשיר יאותת לכם כשתתקרבו לאותן נקודות.

יעילות מכשיר זה תלויה ביעילות עדכוני מאגר הנתונים. היבואן הרשמי של המוצר בישראל (שגם עיברת את ההודעות הקוליות המקוריות מאנגלית לעברית) אמור לדאוג לכך שברגע שמיקומי המצלמות החדשות יהיו ידועים בצורה וודאית, הם יוזנו לתוך בסיס הנתונים, ומשם ישירות למכשיר שלכם בזכות מנוי העדכונים.

אמצעים אחרים כוללים בין היתר תוכנות GPS כדוגמת Waze החינמית, או iGO, וכן מנויים לעדכוני מצלמות מהירות שסביר להניח שיימכרו על ידי הספקים הסלולריים. כל אלה מוזכרים בצורה שולית מהסיבה שגיליתי שאי אפשר לסמוך על בסיס הנתונים של Waze בצורה עיוורת, ואת עדכוני ה-iGO מעלה כרגע קהילה באינטרנט בתדירות של אחת לחצי שנה, מה שהופך אותה ללא רלוונטית עבורנו. הרלוונטיות והעדכניות של המנויים שמוכרים ספקיות הסלולר מוטלים בספק כבר היום, כך שכל אלה יכולים לבוא בשילוב עם שני האמצעים הראשונים, אבל לא במקומם.

תוכלו לקרוא סקירה שכתבתי על אמצעים אלה בכתבה הבאה:

בדיקת אמצעי גילוי מכמונות מהירות סטאטיות – שלב א’

חשוב לציין כי אמצעי הגנה אלה הינם חוקיים לחלוטין ואין כל בעיה להתקינם על השמשה הקדמית של הרכב גלויים לעיני כל (אם כי מומלץ לפרק אותם בעת חניה שכן סביר להניח שאם יהיו מונחים כך סתם הם יהוו מטרה נוחה לפורצים מזדמנים).

מה עם האופנוענים שבינינו?

מאמר זה נכתב על ידי אופנוען ומפורסם במגזין המיועד לאופנוענים, לכן שווה להתעכב כמה שניות על הזווית הדו-גלגלית.

קיימות טענות בלתי מוכחות על כך שרכיבה על השול הימני או השמאלי בעת שחולפים על פני המצלמה לא תגרום למצלמה לפעול. טענות אלה לא נבדקו, ולא הייתי מטיל את יהבי על אמיתותן המפוקפקת. בכל מקרה, אם אני, כאופנוען, צריך לחלוף על פני מצלמה במהירות של 115 קמ"ש, אני בוודאי לא אעשה זאת על השוליים ולא הייתי ממליץ לאף אחד לעשות זאת.

בהתייחס לאמצעי ההגנה שהוזכרו קודם, קל מאוד לחווט את ה-V1 וכן את ה-C50 כך שישבו בצורה נוחה באזור הקוקפיט של האופנוע. כמובן, כל אחד עם ההעדפות שלו, אבל אנחנו כאופנוענים צריכים גם לתת את הדעת לפירוק מהיר של המערכות על מנת שלא להשאיר אותן לידיים זרות על האופנוע בעת החנייה.

את ה- V1 אפשר לחבר באמצעות מתאם פשוט לסוללת נורות LED שאותה ניתן לחבר בצורה נוחה לאזור לוח השעונים של האופנוע.

למי שהמיקום לא נראה למשל בגלל פוזת הישיבה על האופנוע, יש אפשרות לחבר מנגנון LED-ים קטן בצידה של הקסדה, ולחווט אותה למערכת או לחבר אותה באמצעות חיבור בלוטות' (לדוגמה במערכת ה- Vizalert הנראית בתמונה הראשונה, או לדוגמה במערכת ה- H.A.R.D הנראית בתמונה השניה). כך, בעת קבלת החיווי החזותי מהמערכת, תדלק סוללת ה-LED-ים והרוכב ידע שהוא אמור להאט. במערכות אותן בדקתי קיים גם מנגנון שמעמעם את רמת התאורה ומתאים אותה לרכיבת לילה. בנוסף, קיימת אפשרות לחבר את הקסדה למנגנון החיווי הקולי, כך שאם ממש צריך, אפשר גם לשמוע את הצפצופים של המערכת. יעיל מאוד, אם כי אני אישית רוכב ללא חיבור לאזניות.

מערכת Vizalert:

מערכת H.A.R.D:

מה עם וונדליזם?

חשוב לציין: אין כותב דברים אלה מכוון לכדי וונדליזם, אין הוא מעודד מעשים שכאלה, וברצונו להזכיר שוב – הרס אמצעי האכיפה אמנם יפגע באמצעי עצמו, זמנית, ואמנם יגרום לנזק כלכלי לקבלן, אבל בסופו של דבר המצלמה המושבתת תוחלף ע"י מצלמה תקינה, ובל נשכח להזכיר, שוב, שמעשה כזה הינו עבירה פלילית, וכי כותב שורות אלה אינו אחראי בשום צורה לשום פרשנות שעשוייה לעלות מקריאת דברים אלה. אם אתם חוששים לבטחונכם, הפסיקו את הקריאה כעת!

כפי שציינתי מעלה, המארזים בהם יושבות המצלמות (באחריות הזכיינית – מר טכנולוגיות) הינם מארזים חסיני ירי וחסיני אש וכוללים גם אמצעי כיבוי אש מובנים, גם חיישני תנועה וזעזוע, וגם מצלמות וידאו במעגל סגור, כך שסביר להניח שיהיה קשה להשמיד אותם. הקבלן המבצע יצא מגדרו כדי להוכיח למזמין (המשטרה/מדינה) שהמארזים שלו הינם חסיני השמדה, ומספר מצלמות עברו סדרת התעללויות קשות כדי להוכיח את עמידותן. יחד עם זאת, אם מחפשים את המילים Gatso יחד עם מילים הקשורות להשמדה בגוגל, תגלו לא מעט תמונות של מצלמות שעברו סדרות עינויים על ידי אזרחים אכפתיים באנגליה למשל. לא, זה לא יעצור את פריסת המצלמות, אבל יהיו לא מעט אנשים שיראו, כנראה, בהשמדת המצלמות מעין מצווה, מעין שליחות למען הזולת. אין ספק שגם פה זה יקרה.

לא צריך ללכת רחוק. מקריאה של תגובות בפורומים ובטוק-בקים באינטרנט עולה שעם קצת דימיון אפשר לעשות דברים נפלאים עם מיכל התזה של צבע שחור, ולקרביים שבינינו אין ספק שרובי פיינבול ישמשו גם למטרות ציד גאטסו.

האם ספריי צבע שחור בעלות של 30 ש"ח בחנות הטמבור הקרובה לביתך ינצח את הגאטסו שעולה 70,000 יורו? ימים יגידו.

מה עוד אפשר לעשות?

אחד הדברים שאפשר לעשות כנגד המערכת הוא להפעיל כמה שיותר לחץ על מערכת המשפט. למרות הצהרות הזכיין וכן המשטרה עצמה כי לא יהיה ניתן לתקוף משפטית את האמינות של המצלמות, הרי שניתן להתיש את המערכת ולגרום לעומסים עצומים על בתי המשפט. התקווה היא שבזכות העומסים תיקים רבים 'יפלו בין הכיסאות', וכך נהגים רבים יינצלו. כמובן שמתקפה כזו חייבת להיות מתואמת על ידי מאסה גדולה מאוד של אנשים, וזוהי חובתנו כאזרחים להביא לכך שכל תיק ותיק יישמע על ידי המערכת. בין היתר, עלינו לשלוח מכתבים רשומים עם חובת אישור, לבקש דחיות לרוב ולדחות כמה שיותר את השימוע בבית המשפט. בעת השימוע לא מודים בעובדות, ומבקשים (ומקבלים) תאריך חדש לשם התייעצות עם עו"ד. כמובן שגם אותו יש לדחות עשרות פעמים ככל הניתן. בתאריך הנקוב לא מודים שוב, ומקבלים תאריך לדיון בהוכחות. גם אותו דוחים עשרות פעמים. וכן הלאה. כמובן שעיסוק כפייתי שכזה מתאים לבעלי עצבים חזקים, אבל אם יותר ויותר נהגים ינקטו בשיטה זו, אין ספק שהמערכת תקרוס מהעומס המוטל עליה.

הדבר השני שצריך לעשות, וגם הוא כמו הראשון ייקח זמן, הוא להפעיל צוות מומחים בלתי תלוי (קרי לא ממומן ע"י הממשלה/משטרה) שיחקור את תוצאות הפעלת המצלמות בכבישי ישראל. צוות שכזה שיורכב ממומחים בתחום התחבורה יצטרך להניח ידו על סטטיסטיקה מעודכנת ככל שניתן של כמות התאונות באותם כבישים, לפני הפעלת המצלמות ולאחר הפעלת המצלמות. אם התקופה שתיבדק תהיה ארוכה מספיק, ואם המידע שצוות זה ישיג לא יוטה על ידי הגורמים האוספים אותו, יש סיכוי שגם אנחנו נגלה, כמו הבריטים לפנינו, שהפעלת מצלמות מהירות על כבישים ישרים, מהירים שעליהם נעה תנועה מהירה, אין בינה לבין הורדת תאונות הדרכים באותם קטעים ולו דבר אחד, ושהסיבה האמיתית להפעלת אותן מצלמות הינה כלכלית גרידא. צוות זה יתקל בחומות בצורות ובקשיים אינספור, אבל אחרי מספיק מחקר הוא יוכל לפרסם את ממצאיו ובכך לתקוף את הטענות השקריות של המשטרה.

מתי כל זה ייפסק?

נכון לרגע כתיבת המאמר הפרויקט נמצא רק בחיתוליו מבחינת הפריסה המבצעית שלו, אבל אנחנו צריכים להסתכל קדימה ולנסות לבדוק מהם הסיכויים שהוא ייגנז מתישהו בעתיד. ובכן, יש כמה תסריטים פוטנציאליים. ננסה לתמצת אותם פה:

1. התסריט הראשון אומר שזה לא ייפסק לעולם. המצלמות יהיו רווחיות מאוד (שכן ידוע לכולם – פראיירים לא מתים, הם רק מחליפים מכונית). בכל פעם שדודה אחת תחטוף דו"ח מהירות של 115 קמ"ש במקום 100, היא תוריד את הרגל מהגז ותעצבן את כל הנהגים סביבה, אבל כל מי שטרם נכווה מאותה מצלמה ספציפית עשוי שלא לדעת שהיא בכלל שם, והופה, עוד דו"ח לקופת המדינה. מכיוון שבישראל רוב האזרחים מחזיקים ברישיון נהיגה, יש מספיק אנשים שישמשו כפרה חולבת למערכת, ולכן עד שלא יישלל רישיונם של כל אלה שמעזים לנסוע במהירות פושעת של 115 קמ"ש על כביש החוף או כביש מספר 1, תמיד יהיו נוספים שייכנסו לתור לחטוף דו"ח. בתסריט זה כולם ירוויחו – הקבלן המבצע, רשויות האכיפה, הגופים שמקיימים קורסי נהיגה מונעת, ובעיקר קופת המדינה. היחידים שיפסידו הם אנחנו. אבל אותנו אף אחד לא סופר. ושלא יהיה לכם ספק – הכספים שיוזרמו לקופת המדינה לא יחזרו בהשקעה ישירה לתשתיות הכבישים או להדרכה, כי אם ימצאו חיש קל את מקומם בצורת סבסוד לאיזה מגזר שחולב את המדינה שלנו, או בצורת עוד טיפה בתקציב משרד הביטחון.

2. התסריט השני מזכיר במידת מה את האופציה האנגלית. אחרי תקופת 'הסתגלות' בה כמעט כל אזרחי המדינה הנוהגים ברכב/אופנוע יחטפו דו"ח אחד או שניים או עשרה, הרווחיות של המצלמות תתחיל לרדת. במעין 'מרד צרכנים' מאורגן בשילוב אמצעים טכניים מתאימים המזהים את המצלמות ממרחק מתאים, כל הנהגים יפחיתו משמעותית את המהירות באזורים בהם מוצבות המצלמות, ובכך יפחיתו את הרווחיות שלהן. בתגובת נגד, הקבלן והמשטרה ישנו את רף המהירות שמעליו המצלמות יחלקו דו"חות, ושוב, הרווחיות תעלה. או אז תקום צעקה רבה בעם, ותגענה צעקתם עד לאוזניו של איזה שר שמתכנן להתקדם בסולם הדירוג המפלגתי, והופה, המצלמות יוסרו ו/או ייקבע להן רף הפעלה גבוה יותר.

לפי תנאי המכרז, הקבלן מתוגמל לפי תפוקה, ולמעשה ניתנה לו יד חופשית לצמצם את מה שנקרא 'מרווח החופש' ל-10 קמ"ש אם לא יהיו לו מספיק הכנסות. כלומר, אם זה עדיין לא ברור לכם, הזכיינית זכאית להקטין את המרווח ל-10 קמ"ש מעל המהירות המותרת – מהלך שיגדיל מאוד את מספר הדו"חות. זוכרים את הפיילוט? קראו שוב את התחלת המאמר ותבינו עד כמה ניתן, במניפולציה קטנה של ממשק משתמש דרך חיבור אינטרנטי, להגדיר את המערכת כך שהיא תחליט שמי שלא היה עבריין אתמול ושלשום, פתאום כן ייחשב כעבריין וזה רק מהסיבה שהזכיין מבין שמצלמה מסוימת לא מכניסה לו מספיק מזומנים.

אתם חושבים שזו פנטזיה? שזה לא יכול לקרות? תחשבו שוב. באיטליה למשל, קבלן המפעיל מצלמות רמזור גילה שהרווחיות של המצלמות שלו ירדה, ולכן שכנע את הרשויות המקומיות לקצר את הזמן של הצהוב המהבהב ברמזורים, ועל ידי כך להגדיל שוב את רווחיותו.

מדע בדיוני? בישראל זה לא יכול לקרות? אני הוזה בהקיץ?

תזכרו בחלמאות שליוותה בצורה הדוקה את פרוייקט סלילת הרכבת מת"א לירושלים דרך מודיעין:

"בתוך חודשים אחדים יתברר גודל המחדל, ואפשר להמר בביטחון שאיש לא ישא באחריות. מדובר בסלילת פסי הרכבת המהירה לירושלים, דרך נתב"ג, מודיעין ושער הגיא. מדובר במיליארדים. סלילת קטע המסילה מנתב"ג לשער הגיא עומדת להסתיים, כולל גשרים גדולים במיוחד, אבל בשער הגיא הפרויקט נתקע ואין אפילו תכנון מפורט להמשך. זהו הפיל הלבן התחבורתי הבא, ובהקשר הכולל של צמד המילים הכואב ירושלים-תחבורה, מדובר במחדל בתוך מחדל. הרכבת הקלה בתוך העיר מתעכבת תוך מריבה אין־סופית בין הקבלן לבין העירייה. קו הרכבת הישן מבית שמש, ששופץ, מתגלה כבדיחה מפותלת ואיטית." (עיתון גלובס)

תזכרו בקבלן שבנה, פעמיים, בתקציב המדינה (דהיינו מכספינו שלנו) את גשר ההמשך לאיילון דרום מעל מחלף קיבוץ גלויות:

"בתחילת שנות ה-80, בתקופת כהונתו של שר התחבורה, ישראל קיסר, תוכננו נתיבי איילון לכיוון דרום, אך המתכננים שכחו לכלול בתוכניותיהם את הרכבת. כך אירע שכיום ניצב "גשר הולץ" בדיוק בתוואי הרכבת המתוכננת מתל אביב לראשון לציון. כעת יש צורך להעתיק את הגשר כולו לכיוון מזרח, פרויקט שעלותו נאמדת ב-70-60 מיליון שקל, וכולל את פינוי בית הספר הולץ הנמצא במקום, הקמת גשר חדש לרכבת והסדרי תנועה ותיקונים שונים. בכירים בענף התחבורה הביעו זעם על המחדל, ואמרו כי "מדובר בטיפשות". שר התחבורה, מאיר שטרית, אמר בתגובה כי הוא מצר על שנעשתה טעות לפני שנים רבות, וכל שנותר הוא לנסות ולתקן את הטעות כדי לשפר את המצב בעתיד." (מגזין דה-מרקר)

תחשבו שוב ותזכרו בכספים שהושקעו בחלמאות של נתיב התחבורה הציבורית בואכה ת"א:

"ביום שישי האחרון תוקן אחד המחדלים התכנוניים הגדולים שידעה ישראל: גשר הולץ בדרום תל אביב, שהוקם על תוואי הרכבת המתוכנן בין תל אביב לראשון לציון, הוזז ממקומו במבצע הנדסי מורכב. ואולם עתה מתברר כי גם מעשה חלם זה מחוויר לעומת מחדל תכנון הנתיב המהיר לתל אביב. ל-TheMarker נודע כי לאחר בחירת הזוכה בפרויקט, קבוצת שפיר נתיב מהיר, ימים ספורים טרם החתימה על הסכם המימון, התחוור למשרדי התחבורה, הפנים והאוצר כי הם עדים למחדל דומה. בבדיקת תוכניות אקראית נתגלה כי 600 המטרים האחרונים של התוואי המתוכנן לפרויקט הנתיב המהיר (קרוב למחלף קיבוץ גלויות) חופפים לתוואי המתוכנן למסילה הרביעית של רכבת ישראל – פרויקט שהוכרז פרויקט תשתית לאומי לפני כחודשיים בלבד. מדובר, למעשה, במקטע דרך בנתיב השמאלי של כביש תל אביב ירושלים (כביש מס' 1) שכבר כיום סלול שלא כחוק." (עיתון הארץ)

עכשיו תחשבו שוב.

3. התסריט השלישי מתייחס להשפעת המצלמות על רמת תאונות הדרכים באותם מקטעים מנוטרים. שנתיים-שלוש לאחר הצבת המצלמות בקטעים מסוימים, כמו במדינות אירופאיות, יתברר לרשויות שכמות תאונות הדרכים באותם קטעים לא רק שלא ירדה, אלא דווקא עלתה באחוזים ניכרים. ניתן לייחס את העלייה לבלימות הפתע שנהגים רבים מבצעים בזהותם מצלמה מצד אחד, ולעצבנות יתר כתוצאה מנהגים שנכוו באזור מהמצלמות וכעת נוקטים בשיטת ה'דווקא אני אסע כמו זקנה'. אם יש לנו מזל, סטטיסטיקה זו תביא להורדת המצלמות, אבל מהיכרותנו את המערכת ומהדרך בה מדינת ישראל מתנהלת כמעט בכל תחום, אין ספק שיידרש נס כדי שזה יקרה. בנוסף, אל לנו לפקפק ביכולת של מאות מיליוני ש"ח שיזרמו לקופת המדינה כתוצאה מהכנסות 'מס המהירות' מלהצליח להעלים כל סטטיסטיקה שעלולה אפילו לרמוז שאכיפת המהירות לא תורמת לבטיחות בדרכים. דו"חות סטטיסטיים כאלה, אם יהיה האמיץ שיכתוב אותם, ייגנזו מהר מאוד.

לסיכום

מס חדש ירד כגזירה משמיים על נהגי ישראל. מס מהירות. הקשר בינו לבין שמירת הביטחון של הציבור על הכביש, ובינו לבין הורדת כמות הנפגעים בתאונות דרכים, ובינו לבין רמת ההשקעות בתשתיות בכבישי ישראל הוא שקר אחד גדול. לא משנה מה ינסו קברניטי משרד התחבורה והמשטרה למכור לנו, אנחנו צריכים להכיר את האמת ולהסתכל לאויב שלנו בעיניים. יחד עם זאת המצב לא אבוד. אמצעי הגנה פסיביים ביחד עם נהיגה ורכיבה נכונה עשויים להביא לכך שהפרויקט לא יכניס מספיק כספים לקופת המדינה, וככזה יש סיכוי, אמנם קלוש, שאחרי מספר שנים הוא ייגנז.

נסיעה ורכיבה בטוחה לכולנו. נפגש בקורס הנהיגה המונעת הבא.