מי שעוקב אחרי "מיצו בדרכים" יודע שאני לא נח כשמדובר במעקב אחרי פעולות האכיפה של משטרת ישראל כנגד עבירות המהירות. אנחנו מחכים לזה כבר לא מעט שנים, אבל עושה רושם – לפחות לפי הפירסומים בנושא – שהנה אנחנו מגיעים לתחילתו של עידן מדידת מהירות ממוצעת בישראל.
בינינו, בלי לספר לאף אחד, אני אגלה לכם שמדידת מהירות ממוצעת עשוייה להיות דרך אפקטיבית למדי להפחתת המהירות על קטעי כביש מסויימים, כמובן במידה ומשתמשים בה בצורה נכונה (אין לי ספק שבישראל יעשו כל מה שרק אפשר כדי לחרבן גם את זה). מדינות רבות בעולם (כמו בריטניה, צרפת, שוויץ, הולנד, בלגיה, אוסטרליה ועוד) משתמשות בשיטה זו בדרגות שונות של הצלחה, ומה שחלק נכבד מהעולם כבר יודע והטמיע, אצלנו עדיין לא הבשיל לכדי מערכת עובדת בשטח. בגלל חוסר מעוף, חוסר הבנה, חוסר מודעות לנושא – ובעיקר בגלל שבאקלים הפוליטי השורר בישראל מזה כ- 20 שנה לאף אחד לא באמת איכפת.
אבל רגע, זה לא נגמר. בעוד שבישראל מגלים ברגעים אלה את האור, אותן מדינות נאורות בעולם המערבי שהשתמשו באותן מערכות מדידת מהירות ממוצעת מגלות לאחרונה שזה לא בדיוק זה, ויש מדינות רבות שבהן המערכות האלה דווקא מוסרות. אבל נשאיר את זה למאמר אחר.
קצת מידע היסטורי
באוקטובר 2013 היתה אחת בשם ציפי חוטובלי בתפקיד סגנית שר התחבורה. לאן היא נעלמה מאז? מישהו יודע? לא משנה. מה שכן משנה הוא שהיא החלה אז במהלך להעברת חוק חדש שלפיו שוטרים יוכלו לשלול רישיונות של נהגים גם בלי לראות במו עיניהם את ביצוע דבר העבירה. לא מאמינים? תקראו פה – במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו”חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות. היא לא הסתפקה בזה, אלא בינואר 2014 היא אשכרה הצליחה להעביר את החוק בקריאה ראשונה…
מה המשמעות של הצעת חוק זו לעניין שלנו? עד כה קצין משטרה היה צריך לחזות במו עיניו בעבירה בעת התרחשותה, ו/או היה צריך לראות במו עיניו את עבירת המהירות או אור אדום כפי שצולמה ע”י מצלמות המהירות של פרוייקט א-3. לעומת זאת, לפי הצעת החוק הזו, גם אם עבירת המהירות עצמה לא צולמה ע”י המצלמות ו/או לא נצפתה בעת התרחשותה ע”י השוטר, הרי שמתקיים כאן היסוד הסביר להנחה שהעבירה אכן התקיימה איפושהו במהלך הדרך, שהרי לא יתכן שהרכב עבר וצולם בין שתי מצלמות שהמרחק ביניהן ידוע וקבוע בפחות מדי זמן מזה הדרוש כדי לעבור בין שתי הנקודות במהירות חוקית. ולכן מכך מתקיים היסוד הסביר להניח שהנהג/ת ביצע עבירת מהירות איפשהו על ציר המרחק בין שתי הנקודות.
בכל מקרה, מאז – דממה. עד לאחרונה.
בהודעה לאקונית שפורסמה על ידי דוברות המשטרה בנובמבר 2022 נכתב:
"המשרד לביטחון הפנים ומשטרת ישראל עובדים בחודשים האחרונים בעבודת מטה מקיפה ומשותפת על הקמת מערכת שתחליף את מצלמות א3. המערכת החדשה תתאים את עצמה לטכנולוגיות המתקדמות בעולם, בין היתר תשלב מהירות ממוצעת במקטעים רלוונטיים, כאשר ישנה כוונה לערוך פיילוט בשנת 2023 במספר מקטעים בכביש 90".
באייטם שפורסם באתר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים באפריל 2023 נכתב:
"הנוסעים בכביש 90 דרום לכיוון אילת יבחינו במצלמות חדשות שהוצבו לפני מספר שבועות בכביש.
מצלמות אלו בודקות מהירות נסיעה ממוצעת לאורך קטע דרך של כמה קילומטרים, ובכך יוכלו לנטר נהגים שנוסעים במהירות מופרזת ומסכנים משתמשי דרך אחרים בדרך.
בשונה מהמצלמות הקיימות (א3), המצלמות החדשות לא בודקות מהירות נסיעה בנקודה אחת לאורך הכביש, אלא מחשבות מהירות נסיעה ממוצעת לאורק מספר קילומטרים.
בשלב זה המצלמות נמצאות בהליך בדיקה, אולם בעתיד הן יוכנסו לשירות מבצעי ויבצעו אכיפה על נהגיה במהירות מופרזת".
לכאורה – צעד בהחלט מבורך שיעזור להקטין ולו במעט את כמות תאונות הדרכים הקטלניות בכביש הערבה. ואם זו מטרתו של הפרוייקט – דיינו.
אלא מה, אם אפשר ללמוד משהו מההיסטוריה – אין סיכוי שמי שיחליט על המערכת הזו בארץ ידאג שהיא תוטמע בצורה הנכונה. ננסה להסביר.
איך זה עובד?
מדידת מהירות ממוצעת היא למעשה שאלת זמן מרחק בסיסית של כיתה ד': יש לך קטע כביש ובו מצלמה בכניסה ומצלמה בסיום. המצלמה הראשונה מצלמת את כל הרכבים שעוברים דרכה – גם אם הם לא ביצעו כל עבירה – ורושמת אותם בטבלה ולצידם השעה המדוייקת בה הם צולמו. לאחר מכן, גם המצלמה השניה מצלמת את כל הרכבים ומוסיפה לטבלה, ביחד עם הזמן המדוייק. ואז עושים מרחק חלקי זמן, מכאן נגזרת המהירות הממוצעת.
לדוגמה, אם המהירות החוקית עומדת על 90 קמ"ש באותו קטע כביש, זה אומר שכלי רכב שנוסע במהירות החוקית יעבור לא יותר מ- 25 מטר בשניה. אם בין שתי המצלמות יש, למשל, 1 ק"מ (או 1000 מטר), אז כלי רכב שנוסע במהירות חוקית של 90 קמ"ש אמור לעבור את הקטע הזה ב- 40 שניות, אבל לא פחות מזה. אם נסע את הקטע ב- 40 שניות – לא יקבל דו"ח:
אבל אם הוא צולם במצלמה השניה אחרי 30 שניות ולא 40 שניות כצפוי, זה אומר שהוא נסע במהירות גבוהה יותר מ- 90 קמ"ש – לדוגמה במקרה הזה – 120 קמ"ש. לפיכך, יקבל דו"ח:
נראה פשוט, לא? אבל רגע, זה לא נגמר כל כך מהר.
המערכת עצמה
מדינות העולם המשתמשות במערכות מדידת מהירות ממוצעת עושות שימוש במערכות מתוצרת חברות מובילות בתחומן – כמו למשל חברת Sensys Gatso Group או חברת Truvelo ואחרות שזו מומחיותן. זה העסק שלהן, מזה הן מתפרנסות, והלקוחות שלהם מפוזרים על פני כל הגלובוס. אבל בישראל – כמו בישראל מדינת האור לגויים וה-סטארטאפ ניישן – חייבים להמציא את הגלגל מחדש. אצלנו לא יקנו מערכות כאלה מהקופסה, אלא ישתמשו במערכת קיימת – שנולדה ונוצרה ופותחה למטרה אחרת לגמרי – וימציאו אותה מחדש לטובת מדידת מהירות ממוצעת.
"לא יכול להיות!" תצעקו. "אתה עובד עלינו!" תקבעו בצורה נחרצת.
האמנם? הלוואי והייתי טועה. אבל בישראל המציאות עולה על כל דימיון. זו המדינה שבה מישהו החליט לקחת מצלמות גאטסו שנועדו לאכיפת מהירות ועבירות אור אדום – ולהשתמש בהן כמערכת לניטור נסיעה בנתיבי תחבורה ציבורית. וזו גם המדינה שבה מישהו החליט שלא צריך ללכת לפי הוראות היצרן, והתקינו מצלמות גאטסו בצמתים בצורה שלא עומדת בדרישות היצרן. רגע, יש עוד. בישראל מישהו בעל דימיון פורה החליט לקחת עמדות ריקות של גאטסו, ולמלא אותן בתוכן שהוא שונה לגמרי מהמטרה המקורית – ועל ידי כך להסוות את העמדות כאילו הן מצלמות מהירות כשבפועל הן בכלל מצלמות בטיחות המחוברות למערכת "עין הנץ".
אז בהמשך ישיר לסאגות האלה, מישהו בישראל החליט שזה יהיה רעיון טוב לקחת מצלמות של מערכת "עין הנץ" ופשוט להסב אותן למטרה דו-תכליתית: גם ניטור מהירות ממוצעת וגם איסוף וניטור לוחיות רישוי של כל רכב שעובר לידן (ועל ידי כך רישום של תנועת רכבים בכל הארץ, בין אם עשו איזו עבירה ובין אם לא, תוך כדי שמירת הנתונים לשנים ארוכות גם אם לא צריך אותם, סתם, שיהיה אולי פעם נצטרך).
בתמונה: אחת מעמדות פיילוט מדידת מהירות ממוצעת הממוקם ליד הישוב צוקים בערבה:
מגניב לא?
ומה עם תקנים? רגולציות? עמידה בסטנדרטים? שטויות אחי, סמוך עלי יהיה בסדר. המשך…