לפני כשבועיים פנה אלי אבי לגמן, איש כוחות הבטחון בעבר ורוכב BMW R1200GS בהווה, וסיפר לי על כוונתו לעשות, את מסע האיירון באט המפרך. אם אתם חדשים בתחום אתם בטח שואלים את עצמכם מה זה איירון באט, ובצדק. יופי, טוב ששאלתם.
עבור אבי, זו היתה הפעם הרביעית שהוא מבצע את האתגר הזה, ולרגע אל תחשבו שמדובר במשימה פשוטה. הרכיבה מציבה קיר עצום מול הרוכב, ודורשת ממנו הוכחה העצמית שהוא מחושל דיו, חזק דיו, עמיד דיו כדי לעמוד באתגר. לא מדובר ברכיבה פשוטה, שכן עצם הצורך לרכוב באופן רצוף במשך 24 שעות הוא קשה בפני עצמו, אבל על כך חובה על הרוכבים לתכנן בצורה קפדנית את המסלול כיוון שחלה חובת הוכחה על כך שהם עמדו בתנאי ההסמכה, והדרך היחידה (עדיין, בעולם של GPSים) להוכיח שהיית בנקודה מסויימת בזמן מסויים הוא קבלה מתחנת דלק… ולכן הרוכבים לא יכולים סתם לעלות על הכלי ולתת גז כאילו אין מחר, אלא הם נדרשים לתכנן את כל נקודות העצירה והתדלוק ולדאוג לתיעוד קפדני של כל הרכיבה מנקודת היציאה, דרך כל הכבישים והתידלוקים, ועד לסיומה של הרכיבה.
מבחינת קצב רכיבה, אם נחשב מהירות ממוצעת לאתגר שכזה נגלה שלכאורה מספיקה לנו מהירות של קצת פחות מ- 70 קמ"ש. עם זאת, בחישוב העצירות לתדלוק (לפחות 10-12), וכן עצירה לנשנושים קלים ושתיית נוזלים – נגלה שזה מחסיר כ- 3 ואולי 4 שעות ממסגרת הזמן שלנו. זה מקפיץ את המהירות הממוצעת לכ- 80 קמ"ש. עדיין לא מהיר במיוחד, אבל בפועל, הרכיבה צריכה להיות מהירה יותר בקטעים רבים כדי לא לעבור על מגבלות החוק ולא להסתכן על כבישים איטיים יותר.
אבי שכאמור ותיק בעניין, הקפיד להקדיש את רכיבת האיירון באט האישית שלו בכל פעם למטרה אחרת או לזכרם של חברים שהלכו מאיתנו עם השנים. ברכיבה הרביעית שלו, בהגיעו למרחק מצטבר של כ- 1100 ק"מ, מעל 2/3 מהמרחק, חלה תקלה טכנית באופנוע שלו שחייבה אותו לפרוש מהמסע שהוא עצמו יזם. עבורו, זה היה כמו סדין אדום מול שור, ומיד גמלה בליבו ההחלטה לחזור מיד ולבצע את האתגר מחדש, ברגע שהאופנוע שלו יתוקן.
