קטגוריה: משטרה ואכיפה

מאז פברואר 2026 השתנתה בישראל הדרך שבה נהגים ורוכבים מתמודדים עם חלק מדוחות התנועה. במקום המסלול המוכר של תשלום הקנס או בקשה להישפט, נכנס לתוקף מסלול מנהלי חדש הכולל השגה, ערר ובמקרים המתאימים גם ערעור לבית המשפט.

אלה שלושה מונחים משפטיים שנשמעים דומים, אבל מייצגים הליכים שונים. אז מה ההבדל ביניהם, למי פונים, כמה זמן יש להגיש את הבקשה ומה צריך לצרף?

מה השתנה בפברואר 2026?

ב-8 בפברואר 2026 החל יישומו של חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ד-2024. החוק העביר עבירות תנועה מסוימות, שטופלו בעבר במסגרת הליך פלילי של ברירת משפט, למסלול מנהלי שבמרכזו בית דין ייעודי לתעבורה הפועל במסגרת משרד המשפטים. בשלב הראשון נכללו עבירות מסוימות שהקנס עליהן נע בין 100 ל-500 שקל, למעט עבירות מהירות. ב-8 באוגוסט 2026 הורחבה תחולת החוק גם לעבירות נוספות בקנסות של 750 עד 1,500 שקל ולעבירות מהירות שנכללות בהסדר.

הרפורמה אינה חלה על כל עבירות התנועה. עבירות חמורות המחייבות הזמנה לדין ממשיכות להתברר במסלול הפלילי. גם דוחות חניה עירוניים רגילים אינם עוברים לבית הדין המנהלי לתעבורה במסגרת ההסדר הזה.

איך יודעים לאיזה מסלול שייך הדו"ח שקיבלתם? בדוחות שנכללים בהסדר החדש מופיעה הכותרת "הודעה על החלטה להטיל קנס", ומצוינת האפשרות להגיש השגה או ערר.

השגה, ערר וערעור – מה ההבדל?

נניח שרכבתם על האופנוע וקיבלתם דו"ח על נסיעה בשול הדרך. אתם משוכנעים שלא ביצעתם עבירה, ויש לכם סרטון ממצלמת הקסדה שמוכיח, לטענתכם, שהנסיעה הייתה בנתיב מותר.

כעת עומדות בפניכם שתי אפשרויות.

השגה – מבקשים מהרשות שנתנה את הדו"ח לבדוק מחדש את החלטתה.

במקרה שלנו, אתם פונים למשטרת ישראל, מציגים את הסרטון ומבקשים לבטל את הקנס. הגורם המוסמך במשטרה בוחן את הבקשה ומחליט אם לקבל אותה. אם השתכנע שהדו"ח שגוי, הוא יכול לבטל את ההחלטה להטיל קנס.

ערר – מבקשים מבית הדין לתעבורה לבחון את ההחלטה.

במקום לפנות למשטרה, אפשר להגיש ערר ישירות לבית הדין המנהלי לתעבורה. דיין שאינו חלק מהרשות שהטילה את הקנס בוחן את הטענות והראיות ומכריע במסגרת סמכותו.

אפשר גם להתחיל בהשגה, ואם היא נדחית, להגיש ערר לבית הדין. אין חובה להגיש השגה לפני ערר. לעומת זאת, מי שכבר הגיש ערר אינו יכול לחזור לאחר מכן למסלול ההשגה על אותה החלטה.

ערעור – מבקשים מבית משפט לבחון החלטה של בית הדין.

אם בית הדין נתן החלטה סופית בערר ואתם סבורים שהיא שגויה, אפשר לערער עליה לבית משפט השלום לענייני תעבורה. על החלטות אחרות, שאינן החלטות סופיות, נדרשת רשות ערעור בהתאם לחוק.

כלומר, השגה וערר יכולים להתייחס לאותו דו"ח, לאותה טענה ולאותן ראיות. ההבדל הוא הגוף שמכריע במחלוקת. ערעור, לעומת זאת, עוסק בהחלטה שכבר התקבלה בבית הדין. המשך…

לפני מספר ימים דיברנו על הממל"ז החדש שנכנס לשירות במשטרת ישראל (שהיא כידוע – המשטרה הטובה ביותר בכל ישראל מבין המשטרות שנבדקו) והדגמתי לכם כמה הוא יכול להיות אכזרי ונושך. ההשלכות של השימוש במכשיר החדש הן שכל אחד ואחת עלול לגלות בדיעבד שמחכים לו מספר דו"חות תנועה בלי שהוא בכלל ידע שבוצעה אכיפה נגדו, מכיוון שכמו שהסברתי – עם הממל"ז החדש השוטר כלל לא צריך לעצור את הנהג, הוא לוחץ על ההדק, יש תיעוד של העבירה, והוא בכלל לא צריך לצאת מהניידת.

בנוסף לזה, במהלך שהחל בינואר 2026 והסתיים בתחילת חודש אוגוסט 2026 – כמעט כל עבירות התנועה הוצאו מהמסלול הפלילי הרגיל והועברו למסלול מינהלי חדש. במקום שנהג המבקש להשיג על הדו"ח יגיע לבית משפט לתעבורה במסגרת ההליך הישן, ההפרות האלה מטופלות בבתי דין מינהליים לתעבורה, בהליך שמבוסס במידה רבה על מערכת דיגיטלית. המשמעות היא שהמערכת יכולה להתמודד עם כמות גדולה בהרבה של דוחות בלי שכל נהג שמבקש להשיג עליהם יוסיף עוד תיק לתור בבית המשפט. אחד החסמים המרכזיים שהגבילו את היכולת להרחיב את האכיפה האוטומטית הולך ונעלם.

בגלל המעבר למסלול המנהלי החדש, מעתה נטל ההוכחה שאין לו אחות מוטל עלינו הנהגים. אנחנו קודם כל אשמים בעיני החוק, ואם מישהו טוען שלא – נטל ההוכחה מוטל עליו. ואם זו המילה שלו מול המילה של השוטר, גם אם אין לו כל תיעוד – הלך עליו. הרבה יותר קשה עד בלתי אפשרי לערער בבית משפט על דו"חות. הנהגים חייבים קודם לעבור משוכה נוספת בניגוד למה שהיה בעבר, מכשול שבו קודם מבקשים את הזכות לערער על הדו"ח. ורק אם נותנים לכם את הזכות הזאת אז אפשר לבקש להישפט.

עד כה, מהמספרים שפורסמו על ידי המשטרה, עולה כי רק 1.4% מהעררים התקבלו.

הנחת העבודה של המשטרה היא שהאזרח המותש פשוט יודה, ישלם את הקנס, יחטוף את הנקודות, אבל ילמד לקח לא לעשות את זה שוב.

נכון שאנחנו כולנו מאמינים למשטרה שהיא טוענת שהיא מבצעת אכיפת מהירות – שהיא העבירה שהכי קל לאכוף – רק כדי להגביר את הבטיחות בדרכים נכון?

בסדר. נגיד.

בכל מקרה, המצב החדש מייצר סיטואציה שאנשים עלולים לגלות שיש להם המון דו"חות שרק הולכים ומצטברים והם בכלל לא ידעו שהם שם. ולזה כמובן יש השפעה והשלכה ממשית ולעיתים גם הרסנית על רישיון הנהיגה של אותו אדם. לא רק באלמנט הכספי אלא בעיקר בגלל הנקודות שהולכות ומצטברות עד כדי שלילה.

אי לכך ובהתאם לזאת להלן תזכורת חשובה, והייתי מציע שתשתפו כדי שכולם ידעו.

איך ואיפה אפשר לראות דו"חות תנועה שהצטברו לחובתי?

קודם כל ניתן לעשות זאת באזור האישי הממשלתי בלינק הבא:

https://my.gov.il/landing

אם יש לכם דו"חות – תראו את זה בדף הראשי, ככל הנראה לקראת חלקו התחתון יותר (תלוי כמה נושאים פתוחים יש לכם שם):

המשך…

אנחנו בתחילת אוגוסט 2026. פרט לעובדה שחם פה כמו בגיהינום, זה גם המועד שבו נכנס לתוקף השלב השני והמשמעותי של רפורמת "הפרות התעבורה". וכחלק מזה – המשטרה החלה באכיפה אגרסיבית בהרבה של הרבה עבירות תנועה שעד כה התעלמו מהן, ובנוסף – פירסמה שמעתה מצלמות המהירות (גאטסו) יתחילו לאכוף ממהירות הרבה יותר נמוכה וקרובה למהירות החוקית המותרת באותו קטע כביש מאשר היינו רגילים בעבר.

יש לזה משמעות כבדה על הכיס והרישיון שלנו, ולכן כדי להבין למה מה שקורה עכשיו הוא הרבה יותר מעוד שינוי טכני באופן שבו מטפלים בדוחות תנועה, צריך לחבר כמה נקודות.

על מה כולם מדברים עכשיו?

אם התרגלתם במשך השנים לכך שמצלמות המהירות הכתומות – מצלמות הגאטסו של פרויקט א-3 – מאפשרות איזשהו מרווח מעל המהירות המותרת לפני שהן מצלמות, כדאי שתתחילו לשנות הרגלים, כיוון שאגף התנועה של המשטרה הודיע על עדכון ספי האכיפה של מצלמות המהירות. המשמעות פשוטה: מצלמות שעד היום לא בהכרח הפיקו דו"ח על חריגה קטנה מהמהירות המותרת, עשויות להתחיל לעשות זאת.

לפי המשטרה, ההחלטה התקבלה לאחר "בחינה מקצועית" של כל מצלמה ומקטע כביש, תוך התייחסות להיקפי התנועה, מספר התאונות והנפגעים ומאפייני הסיכון בכל מקטע. בלה בלה בלה.

אבל בינינו, בלי שאף אחד ישמע, תזכרו שאני אומר לכם כבר שנים שאין שום קשר בין מיקום המצלמות ואכיפת המהירות באותם כבישים – לתאונות דרכים קטלניות. הוכחנו את זה שוב ושוב, גם בכל מה שקשור למיקום המצלמות בצמתים. מה שחשוב הוא שזו בכלל לא הפואנטה. יש כאן משהו הרבה יותר עמוק, הרבה יותר מהותי. שידוד מערכות מוחלט. כתבתי על זה בעבר: כך הפכה המדינה את הכביש למסלול גבייה אוטומטי (ואנחנו הכספומטים) אבל עכשיו אנחנו מגיעים לישורת הסופית.

תהיו איתי.

תזכורת – מה היה עד כה

מה שהיה עד היום היה – בהיעדר מילה מוצלחת יותר – חירלול אחד גדול.

בתי המשפט לתעבורה בישראל מחולקים לשישה מחוזות שיפוט, ולמערכת הזו יש קיבולת סופית. דמיינו צינור ביוב: יש גבול לכמות ה"חומר" שאפשר להזרים דרכו לפני שהוא נסתם, עולה על גדותיו ומציף את הרחוב. נניח, רק לצורך הדוגמה, שבית משפט לתעבורה במחוז מסוים מסוגל ללעוס ולירוק לכל היותר 30,000 תיקים בשנה. המספר עצמו לא חשוב. מה שחשוב הוא שיש מספר מוגבל של שופטים, אולמות וימי דיונים. זו המכסה שלהם, ה"סלוטים". תכניסו יותר מדי תיקים – והמערכת נסתמת.

וכאן מתחיל החירלול האמיתי.

למשטרה יש כבר מזמן את כל הצעצועים הדרושים כדי לייצר מאות אלפי דוחות בשנה ואפילו יותר (חכו למצלמות המהירות הממוצעת, שם נחטוף את הצינור האמיתי). בניגוד לשוטרים – מצלמות אוטומטיות לא מתעייפות, לא יוצאות להפסקת צהריים ולא מבקשות שעות נוספות. הבעיה היא שבשיטה הישנה צריך היה להתחשב גם במה שקורה בקצה השני של הצינור: נהג שקיבל דו"ח ברירת משפט וביקש להישפט הכניס עוד תיק למערכת המשפט.

לכן נוצר מצב אבסורדי שבו היקף האכיפה לא נקבע רק לפי השאלה איפה מסוכן ואיפה צריך לאכוף, אלא גם לפי השאלה כמה תיקים מערכת המשפט מסוגלת לבלוע. אם במחוז מסוים מתקרבים מהר מדי לתקרת הקיבולת, צריך להקטין את הזרם. פחות דוחות פירושם פחות בקשות להישפט ופחות תיקים שנכנסים לצינור. ובמערכת אכיפה אוטומטית אפשר לעשות את זה גם באמצעות ספי האכיפה: מצלמה בכביש שבו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש יכולה להיות מכוילת כך שתפיק דוחות רק במהירויות גבוהות משמעותית.

בטיחות בדרכים? הצחקתם את האקסל שלהם. זה ניהול מלאי.

הנה תמונה להמחשה שיצרתי באמצעות AI:

יש לציין שבלי קשר לרף האכיפה – ספי ההפעלה של המצלמות כללו מרווח מסוים, שנועד בין היתר להתחשב בסטיות מדידה – זו הפחתה אוטומטית שמתבצעת לאחר המדידה. בדו"ח שמופק באמצעות מצלמת א-3 מופחתים 5 קמ"ש מהמהירות שנמדדה לצורך התחשבות בסטיית המדידה. שינוי סף האכיפה אינו מבטל את ההפחתה הזו. כלומר – אם מותר לנסוע על 90 קמ"ש ואתה נוסע על 130, תקבל דו"ח על 125 קמ"ש. המשך…