על החשיבות של עליה מדורגת בנפח והספק האופנוע

ישראל של שנות האלפיים לא שונה מזו שמלפני 2000 שנה. גם אז, כמו היום, רצו היהודים החכמים את הדגם הכי משוכלל והכי חזק של החמור שהיה נמכר אצל היבואן האזורי. בעוד שניתן היה לרכוש לא מעט סוגי ודגמי חמורים ממודלים חדשים יחסית בתמורה לשק מטבעות לא גדול, היהודי החכם שיודע יותר טוב מכולם התעקש דווקא על הדגם המחוזק, זה עם הטורבו, זה עם האוזניים הזקופות ביותר והזנב הארוך ביותר.

למה? איש לא יודע. אולי זה גנטי, אולי אלה האיומים מבית ומחוץ שגרמו לנו לנסות להגיע לטופ מהר ככל שניתן (פן יסתיימו חיינו באבחת חרב רומאית או משהו כזה).

אז מה השתנה מאז? לא הרבה, חוץ מהעובדה שהחמורים הוחלפו באופנועים והרומאים כבר לא כאן, אבל במקומם יש לנו לא פחות פקקי תנועה. היהודי המודרני עדיין מחפש את החמור הכי מהיר בשוק, רק שהפעם הוא מגיע על שני גלגלים ועם מנוע שמרעיד את הלב (ואת השכנים). היום יש אופנועים עם יותר מחשבים מהחללית שנחתה על הירח. אבל זה לא אומר שאתם תדעו איך להשתמש בהם.

אבל רגע, בואו נעצור לרגע ונחשוב – האם באמת צריך להתחיל עם אופנוע עם מנוע 4 בשורה בנפח של 1000 סמ"ק ובהספק של מיליון כוחות סוס (או חמור) כשאתם בקושי יודעים איפה נמצאת ידית המצמד? זה כמו לנסות לרכב על דינוזאור כשאתם בקושי מסוגלים לשלוט בחתול שלכם. או שמא זה יהיה חכם יותר להתחיל עם אופנוע בעל מנוע צנוע יותר, אולי כזה שמפיק הספק צנוע כמו 40-50 כ"ס (כזה התואם רישיון A1), ורק אחרי צבירת מספיק ניסיון עליו – שידרוגו לאופנוע בעל הספק מעט גבוה יותר, וממנו שוב שידרוג לאחד חזק יותר וכן הלאה.

העלייה המדורגת בנפח המנוע וההספק היא כמו דיאטה – אנחנו לא אמורים להתחיל עם צום של שבוע… קודם כל בואו נפסיק לאכול שוקולד בארבע בבוקר. באותו אופן, אנחנו לא מתחיל עם אופנוע מפלצתי שיכול להגיע למאדים תוך שניות. אלא עם משהו שלא יגרום לנו להתגעגע לימים הטובים של החמור.

לעלייה מדורגת בנפח ובהספק המנוע יש מספר יתרונות. הנה כמה שחשבתי עליהם תוך כדי שאני בוחר את האופנוע הבא שלי:

שליטה

לא, לא בהקשר של BDSM… תתרכזו. אנחנו לומדים לשלוט באופנוע, לא האופנוע שולט בנו. צחוק צחוק בצד, אבל באמת, זוהי אולי הסיבה החשובה ביותר להתחלה הדרגתית. קשה מאוד להתחיל ברכיבה על סוסי פרא ולצפות לא ליפול ממש על השניות הראשונות. אופנוע הוא אמנם לא סוס פרא אבל הנפילות יכאבו לא פחות ואולי יותר, מה גם שיש סיכוי שזו תהיה הנפילה האחרונה שלנו. עדיף תמיד ללמוד לשלוט מעולה על אופנוע חלש יחסית ואז לעבור עם אותו סט של כישורים לאופנוע הבא, מאשר לשלוט באופן חלקי על אופנוע חזק מאוד שמנסה בכל כוחו – באמצעות בקרות – למנוע ממך מלעשות טעויות קטלניות.

מיומנות

רכיבה על אופנוע היא לא רק לדעת את העקרונות או ללמוד שחיה בהתכתבות. את הכישורים האמיתיים אנחנו צוברים, כמו מיילים בטיסות, לאט לאט. כולם יודעים לתת גז בקו ישר והם מרגישים ממש בטופ של הגריד של מוטוג'יפי. אבל אתם מכירים את החבר'ה האלה שפותחים מבערים על כביש ישר אבל על הפניה הראשונה אתה מבין שמדובר לא בבמבה הכי צהובה בשקית. זכרו, המטרה היא להגיע לאופנוע הגדול, לא לבית החולים הגדול.

הזדמנות להתחדש

ככל שנשתדרג מאופנוע לאופנוע כך נוכל להתרברב בפני חברים שלנו על כל כלי חדש. אבל היזהרו – אתם לא רוצים להיות כמו ההוא שקונה 2 אופנועים ביום ולא נהנה מאף אחד מהם. הכוונה היא לשידרוג הדרגתי, כזה שבו – בין אופנוע לאופנוע – יעברו חודשים ואף מעל שנה. שידרוג הדרגתי, ולפעמים גם מעבר בין ז'אנרים (לדוגמה פעם אופנוע ספורט, פעם אדוונצ'ר, פעם קרוזר וחוזר חלילה).

הזדמנות לחוויות חדשות

שידרוג מושכל בין דגמים שונים מאפשר סוג של "סיפור דרך" שיתן לכם אחלה סיפור לפני שינה לנכדים שלכם. אבל עזבו נכדים, בסוף מה אנחנו? שק של חוויות. אז הנה עוד הזדמנות לחוות עוד סוג של אופנוע, עוד סוג של מנוע, עוד ז'אנר… רכבתי בחיי על כל מה שזז ובכל ז'אנר אפשרי – וזה רק שיפר אותי ואת היכולת שלי להעריך את מה שיש לי – וגם לדעת מה אני הכי רוצה. אם תתקעו על דגם אחד – פספסתם את כל העולם.

הזדמנות להכיר חברים חדשים

כשמחליפים סוג אופנוע – ובעיקר אני מתכוון להחלפה של ז'אנר כמו מעבר בין ספורט לאדוונצ'ר וכו' – אז יש מצב שמשאירים חברים ישנים שאיתם רכבתם קודם מאחור, ותוך כדי אתם לומדים מכירים חבר'ה חדשים שאיתם כיף לטייל יחד לחוות יחד את אותן חוויות. וכך גם לגבי מכונאים שאותם תצטרכו להחליף. חשוב, לא? ולמען הסר ספק, הכוונה היא לחברי רכיבה ולא לחברים במחלקת השיקום.

פחות דרמות משפחתיות ושמירה על הזוגיות

התקדמות הדרגתית תמנע מאמא שלכם להתעלף בכל פעם שאתם מזכירים את המילה "אופנוע". האבא שלכם כבר ויתר. בנוסף, בן/בת הזוג שלכם יעריכו את זה שאתם לא מנסה להפוך לטום קרוז ב'משימה בלתי אפשרית' בין לילה. זה גם יחסוך לכם את הצורך לישון על הספה. אגב, גירושין עולים הרבה מאוד כסף, ובמשך זמן מה אחריהם לא יהיה לכם פנאי לשום דבר. אז חבל. קחו את זה בהדרגה.

חיסכון כספי משמעותי

טוב לא באמת. שידרוגים עולים כסף. אבל בסופו של דבר אם תהיו רוכבים טובים יותר אז גם תוכלו לחסוך כסף על טיפולי פיזיותרפיה אחרי נפילות שלא לדבר על רכישות של קסדות וציוד מיגון חדש (למרות שמומלץ מאוד להתחדש גם בציוד מיגון לפחות אחת ל-3 שנים). ולמתקדמים ממש – תחשבו על זה ככה: במקום לקנות אופנוע אחד יקר שתפחדו לרכב עליו, תוכלו לקנות שלושה אופנועים זולים יותר שתפחדו לרכב עליהם בהדרגה.

פיתוח חוש הומור

אופנוע קטן ייתן לכם את ההזדמנות לפתח חוש הומור עצמי כשחברים יצחקו על הכלי הקטן שלכם, וחוש הומור הוא כישור חיים חשוב, במיוחד כשתעברו לאופנוע גדול ותצטרכו להסביר לשוטרים למה עברתם את מגבלת המהירות המותרת.

למידת סבלנות

העלייה ההדרגתית תלמד אתכם סבלנות. זה יועיל לכם הרבה מאוד – גם ברכיבה, בחיים, ובמיוחד כשתחכו בתור במשרד הרישוי לחדש את הרישיון שלכם אחרי השלילה הארוכה.

אז זכרו, ידידי הרוכבים השאפתנים: הדרך לאופנוע הגדול היא מסע, לא ספרינט. כמו טיפוס על הר האוורסט – אתם לא מתחילים מהפסגה אלא מלמטה, לומדים, מתאמנים, ואז, כשאתם מוכנים, אתם מטפסים מעלה. ובסוף, כשתגיעו לפסגה (או לאופנוע הגדול), תוכלו להביט מטה ולהגיד "וואו, איזו דרך עברתי!" – ואז להתפלל שתצליחו לרדת בשלום. לי יש עד היום תמונה של האופנוע הגדול הראשון שלי וכיתוב למטה שאומר "הייתי שם ושרדתי לספר על זה".

בחירת אופנוע היא כמו לגדל זקן – אתם לא מתעוררים יום אחד עם זקן של דמבלדור. זה לוקח זמן, סבלנות, וכמה שלבים מביכים באמצע. התחלו קטן, גדלו בהדרגה, ובסוף תגיעו לאופנוע החלומות שלכם – או לפחות לאחד שלא יגרום לכם להתגעגע לתלת-אופן מהילדות. ומי יודע, אולי בסוף הדרך תגלו שהחוויה, הלמידה והצחוקים בדרך היו שווים יותר מהיעד עצמו. ובינתיים, תהנו מהרכיבה, שמרו על עצמכם, בקצב שלכם, כמובן.

והבונוס – באמת יש סיכוי טוב יותר שתשרדו לספר על זה לנכדים.