קטגוריה: ימאהה

נתחיל בשורה התחתונה: תקבלו עודף מ- 70,000 ש"ח.

קטגוריית אופנועי האדוונצ'ר בנפח בינוני היא פחות או יותר הדבר החם ביותר בשוק האופנועים העולמי: כלים חדשים עם ביצועי שטח טובים, ותג מחיר יחסית זול. ימאהה, שהובילה בתקופה ארוכה את הקטגוריה עם אופנועים מיתולוגיים כמו הטנרה המקורי של השנים הראשונות של ראלי פריז דקאר, איבדה קצת את דרכה בשנים לאחר מכן ולמעשה אמנם שמרה על התגית, אבל לא על הייעוד והמטרה של הכלים שנשאו את השם המכובד.

הטנרה החדש מתכתב עם המסורת העשירה של היצרן ולמעשה מנסה להמשיך את השושלת המקורית. הצורה החיצונית של הטנרה צועקת ראלי מכל כיוון, וכך גם המכלולים השונים שבו שמעוצבים בצורה שאמורה להיות פונקציונלית בדיוק למטרה שלשמה הוא נועד: רכיבה אתגרית במגוון תנאי שטח, וכמובן מבלי להצטרך לקחת עגלה כדי להסיע את הכלי, אלא מאפשרים לרוכב לצאת מביתו בנוחות עם שלל אמצעי זיווד, לנסוע מאות ק"מ עד היעד, לתקוף את השטח בצורה הטובה ביותר האפשרית.

המשך…

נתחיל מהסוף: אם תיקחו רוכב סטנדרטי שירד הרגע מאופנוע סטנדרטי אחר בנפח והספק דומה, תקשרו לו את העיניים, תושיבו אותו על הניקן, ואחרי ההתנעה תסירו לו את כיסוי העיניים ותתנו לו לצאת לרכיבה מבלי שהוא יודע על מה הוא רוכב בפועל – רוב הסיכויים שהוא לא ידע שהוא רוכב על משהו שמוגדר כמוטציה מוזרה. אני מהמר שפרט לקריאות התפעלות מרמת האחיזה וכושר הבלימה מקדימה, התלונות היחידות שתשמעו הן על פרונט שמרגיש מעט כבד (הוא כאמור לא יודע שמדובר בכלי בעל 2 גלגלים מקדימה), ואולי על תחושת אורך מוגזם של החלק הקדמי. הוא עובד, והוא עובד נפלא.

זהו. עכשיו משהוצאנו את זה החוצה, בואו נמשיך.

ה"ניקן" (צמד חרבות ביפנית, מבטאים אותו בדומה לשם המצלמה, ולא כמו מותג הנעליים) של ימאהה הוא אופנוע שונה בנוף ה-דו-גלגלי בעולם. אני מנסה לשים את האצבע על הסיבה לכך. אולי הצבע השחור? אולי הפלסטיקה המוגזמת מעט בפרונט? מממ… לא יודע, לא מצליח לשים על זה את…

אהה! יש לו שני גלגלים מקדימה! יש אופנועים בעלי מערכות היגוי "לא סטנדרטיות", כאלה שאני ראיתי רק בתמונות, במוזיאונים, ולעיתים מאוד רחוקות על כבישים בעיקר בחו"ל. אבל לניקן יש פרונט שלא דומה לשום דבר שראיתי, ever.

הניקן, אופנוע המבוסס על המנוע הסופר-מצליח של ה- MT09 (שלושה צילינדרים בנפח 847 סמ"ק) שנחשף לראשונה בשנת 2017 עושה שימוש בטכנולוגיית Leaning Multi Wheel של ימאהה (או LMW), שהיא שונה לחלוטין ממה שמקובל בכלים תלת-גלגליים של יצרנים אחרים שאנחנו מכירים מעולמות הקטנועים (ימאהה רכשה את הפטנט שמאפשר את השימוש בפרונט הדו-גלגלי מחברת Brudeli Tech Holding הנורבגית שהציגה דגם קונספט מעניין כבר ב- EICMA של 2005).

המראה החייזרי של הכלי, מקדימה בעיקר, מושג בזכות העובדה שלכל גלגל מצמד הגלגלים הקדמיים משודך צמד צינורות בולמים בקוטר 43 ס"מ מתוצרת KYB, צבועים בכחול (מהמם לטעמי, והוא גם משמש כמוטיב חוזר בצביעתו של האופנוע, גם על הג'אנטים), כך שבסך הכל מדובר על 4 צינורות, שניים בכל צד. הגלגלים עצמם נמצאים בחלקו הפנימי של מערך הבולמים (בניגוד למשל לקטנוע הטריסיטי של ימאהה שם הגלגלים נמצאים מבחוץ), כך שבמבט קדמי אי אפשר שלא לחשוב על אחת מהחלליות שהיו יורדות עלינו במשחקי ה- Space Invaders של פעם. הצינור האחורי בכל צמד משמש לטובת מערכת השיכוך, ואילו הקדמי מכיל רק שמן לטובת סיכוך ומהווה מעין חיזוק למערכת.

המשך…

אני מתוודה. לא תכננתי את זה מראש. כחודש לפני ראש השנה תשע"ג שיצא השנה ממש בתחילת ספטמבר, עדיין הייתי בגולה. נטול אופנוע (מכרתי את ההיאבוסה האדום שלי לפני כמה חודשים), ונטול כרטיס טיסה ארצה, ההשתתפות ברכיבה השנתית המסורתית למצדה נראתה עבורי בסכנה. כלפי חוץ ההכנות היו בעיצומן, לארגן מסלול, לארגן רכב חילוץ, לטפל בתיאום מול הגורמים השונים, אבל אופנוע אין. ואז עלה בי הרעיון לקחת את אחד האופנועים היחידים שטרם רכבתי עליהם בשנים האחרונות – ה- Yamaha YZF R1 – או בשמו המעוברת – "אר וואן" – ודווקא עליו לעשות את המסע הלילי בראש הטור האינסופי למצדה. הטיסה כבר תסתדר, כך אמרתי לעצמי. וכך היה.

פאסט פורוורד לתחילת ספטמבר. יש כרטיס, יש אופנוע. אני מגיע לפתחה של סוכנות מטרו ימאהה ברחוב הרכבת בת"א, הטרמפ שלי עוזב, ואחרי החלפת ברכות אני עומד בפתח הסוכנות, ממתין שיוציאו לי את הכלה.

מהנדסי ימאהה עושים, לפעמים, עבודה טובה. בעוד שבכלים כמו הטי-מקס הם הצליחו לייצר פוזה שממחישה את הייעוד של קטנוע הקרבי, ה- R1 הוא מסוג האופנועים שאו שאוהבים או שלא. בחרטום יושבת סוללת תאורה מרשימה ומאיימת בעלת פנסי לד, שקועה בתוך חריצים צרים ושחורים. הפיירינג הלבן של אופנוע המבחן פשוט יחסית ומעוטר בלוגו מוזהב מרשים. מבין ארבעת וריאציות הצביעה שבהן מוצע האופנוע, זו היא בעיני היפה ביותר. בזנב צמד אגזוזים כמיטב המסורת ה- R1ית, חפויים בפלסטיק דמוי קרבון המסייע להוריד את החום הנפלט מהם. יפה או מכוער? כמו בכל שאלה מסוג זה מדובר גם כאן בהעדפה אישית. אשאיר את ההחלטה לקוראים.

המשך…

כשבעה חודשים לאחר שפורסם כי המשטרה הרכובה מחליפה גלגלים – ימאהה סופר טנרה 1200 במקום הבימרים, החלו במשטרת התנועה בתהליך קליטת האופנועים החדשים ליחידה.

כ- 20 אופנועים נמסרו במשלוח הראשון, כשהם מגיעים מזוודים וצבועים בצבעי המשטרה. בשבועות הקרובים ימסרו עוד כמה עשרות אופנועים, ובשיא ההצטיידות אמור הכוח להכיל כ- 200 אופנועים. חלק מהאופנועים נותרו בצביעה אזרחים וישמשו כאופנועים משטרתיים מוסווים.

אופנועי הימאהה, בהתאם לדרישות מכרז המשטרה, מצוידים במנועי 1,200 סמ"ק (טווין מקבילי) שמפיקים 110 כ"ס. מחירה של יחידה בודדת עם הזיווד המשטרתי המלא עומד על כ-200 אלף שקלים. הסופר טנרה שוקל כ- 265 ק"ג לא קלים, כ- 40 ק"ג יותר מאשר הבימרים אותם הם החליפו.

המשך…

פעם היה לי T-Max. בחיי. רגע, חכו, זה לא נעצר פה. לא רק שהיה לי T-Max, אלא אפילו שניים.

שככה יהיה לי טוב.

אבל חכו, אני יכול להסביר. זה לא מה שאתם חושבים.

אתם מבינים, מתישהו בין תחילת 2000 לאמצע 2001 הייתי נוהג לרכוב לי להנאתי הרבה על Kawasaki ZX12R מרובה סמ"קים ומשפריץ כוחות סוס שעברו לכביש דרך צמיג עב-כרס במידה 200, בולע דלק כמו טנק מרכבה סימן 4, אבל נותן בגז לכל מה שזז באותה תקופה על כבישי הארץ. באותה תקופה חייתי חיים טובים (אם אפשר לקרוא להם כך), אבל אז הגיעה הפצצה. יותר מדוייק – הפיצוץ. בועת הדוט.קום בקעה לה בקול נפיחה עזה, וגם אני, בהיותי עוסק באותו תחום, נפגעתי כלכלית. הפתרון היצירתי של אשתי דאז (גרושתי להיום) היה "אז תיפטר מהאופנוע שלך" (הן מאוד יצירתיות הנשים האלה, במיוחד כשזה לא נוגע אליהן), ואני, בהיותי בעל המילה האחרונה בבית, הבעתי את מחאתי ע"י יבבות חרישיות. בלית ברירה מכרתי את התפלץ, כשהתנאי היחיד שהצלחתי להציב היה שאני "ארד" לדו-גלגלי אחר, זול יותר.

וכך היה. האופציה היחידה שיכולתי לחשוב עליה מבחינה מוטורית היתה רכישה של T-Max צהוב חדש, מהשנתון הראשון או השני שהגיע ארצה. הוא היה מדהים! הכלי הזה היה התגלמות החוליגניזם המוטורי האוטומטי באותה תקופה. אף קטנוע אחר לא היה מסוגל להתקרב אליו, שלא לדבר על להתיימר להציג ביצועים קרובים למה שהטימקס היה מסוגל לעשות. ה"אוטובוס הצהוב" (כך כיניתי אותו) היה אצלי במשך כשנתיים, שנתיים בהן הספקתי לעבור איתו שתי תאונות (שתיהן לא אירעו באשמתי, אם זה משנה למישהו), כשהאחרונה שבהן היתה קשה למדי עבורי. הקטנוע נפגע בצורה קשה בפלסטיקה, וכיוון שכך החלטתי לשפץ ולשפר אותו ולצבוע אותו בצבעי רפליקת מרלבורו של מקס ביאג'י.

(תודות לכרובי ובולשיט-דוט-קום, היום פולגז, על התמונה)

זמן מה לאחר מכן החלפתי אותו בטימקס חדש, מודל 2005 שחור, שהיה טוב יותר בהרבה תחומים – בעיקר בברקסים בעלי הדיסק הכפול מקדימה, וכן בקוקפיט מתוכנן מחדש ובמאפיינים נוספים. בתקופה ההיא צצו קטנועים נוספים, כמו למשל הסילברווינג של הונדה והבורגמן של סוזוקי וגם ג'ילרה עם ה- GP800, שניסו לגזור גם הם חלק מקטגוריית הגדל-נועים שהטימקס המציא, איפיין, ושלט בה ללא עוררין. יחד עם זאת, בתקופה זו נוצרה לטימקס גם תדמית אפלה יותר, של קטנוע המשמש את חיילי משפחות הפשע ושלל ערסים למיניהם. אני אמנם לא חוויתי על בשרי אף התעמרות מצד כוחות הביטחון, אבל התדמית עוצבה ונחרטה במוחו של הציבור.

מאז עברו הרבה סמ"קים על הכבישים, ואני עברתי לאופנועים אחרים, חזרתי לתפלצים הגדולים מרובי הנפח. אבל תמיד זכרתי לטובה את אותו "אוטובוס צהוב" משנת 2002, ואת אחיו השחור.

ואז נפלה לידי ההזדמנות לקחת את ה- T-Max 530, הדור הרביעי של מלך הקטנועים, לרכיבת מבחן ארוכה. שאני אוותר? עזבתי הכל ורצתי לסוכנות מטרו בת"א.

אם יש דבר אחד שמהנדסי ימאהה למדו הוא שסוס מנצח לא מחליפים, רק משפרים. וכך ממשיכה ימאהה  את המסורת שגרמה להם להוביל ללא עוררין, בטח בישראל, את הקטגוריה. תשכחו מנוחות, מפרקטיות, תשכחו מתאי איחסון מרובים או מתצרוכת דלק משופרת – ביצועים. רק ביצועים. שיסע מהר יותר, שיאיץ מהיר יותר, שיבלום טוב יותר, שיקח פניות טוב יותר. לא צריך שום דבר חוץ מזה.

אה. ועיצוב. שיהיה מעוצב למשעי.

ופה הם מצליחים, ושוב בגדול.

המשך…

מטרו מוטור, יבואני ימאהה לישראל, זכו במכרז לאספקת אופנועי משטרה בנפח 1200 סמ"ק למשטרת התנועה עם הסופר-טנרה XT1200P (הדגם המשטרתי של הסופר טנרה XT1200Z) של ימאהה. כך עולה מפרסום תוצאות המכרז החדש לרכישת אופנועי המשטרה.

במסגרת העסקה סדר גודל של כ-200 כלים יימסרו למתנ"א במשך שנתיים. המשלוח הראשון יימסר כבר תוך מספר שבועות. מטרו היא הזוכה היחידה במכרז ובכך תמה תקופה של מספר שנים לא קצר בהם השתמשה משטרת התנועה באופנועי ב.מ.וו מדגם R1200GS.

למרות תדמיתם הקשוחה של האופנועים שתרמה רבות גם למגזר הפרטי (מי לא רוצה להידמות לשוטר תנועה קשוח? אני לא, אבל אני מכיר לא מעט רוכבים ששילמו לא מעט כסף כדי להתחבר לתדמית הזו, ואין ספק שהיבואן דאז – קמור – הרוויח הרבה מכירות בזכות מיתוג זה), שירותם של האופנועים מתוצרת ב.מ.וו במשטרה היתה מלווה בלא מעט בעיות מכאניות וכשלים טכניים. חלקם מן הסתם היה קשור לעובדה שהאופנועים המשטרתיים נמצאים תחת עומס עבודה גבוה וגומאים אלפי קילומטרים בקצב מהיר בכל חודש. אך יחד עם זאת, יודעי דבר מזכירים בעיות לא פשוטות במערכות החשמליות וכן במכלולים אחרים של האופנועים שדרשו לעיתים השבתות ארוכות, ולכולנו מוכרת התמונה בה שיירת רוכבים משטרתיים יוצאת לאירוע שיטור או למבצעים ומלווה תמיד ברכב חילוץ כשעליו יושב אופנוע "ספייר" או אופנוע אחד או שניים שכבר חוו תקלות בדרך לשם. בנוסף, אלה המבקרים בחניון האופנועים בבית דגן מצד אחד, או במוסך המרכזי בפ"ת מצד שני, ראו תמיד אופנועים שנראו מושבתים הממתינים לחלקי חילוף או לתיקון, ויודעי דבר מספרים על אחוז גדול מצי האופנועים שהיה מושבת בכל עת. אין ספק שדרוש היה ריענון בתחום זה…

במסגרת המכרז שנסגר בחודש ספטמבר ושעתה פורסמו תוצאותיו, התמודדו מספר אופנועים. הימאהה סופר טנרה 1200,  ה-ב.מ.וו R1200GS, המוטו-גוצי סטלביו (עולה חדש לישראל), הדוקאטי מולטיסטרדה 1200, ההונדה קרוסטורר וכן ה- ק.ט.מ אדוונצ'ר. חלק מהמתמודדים נפסל על הסף עקב דרישות כאלה ואחרות מצד המשטרה, כדוגמת שימוש בגל הינע (דרייבשאפט), או קבלת מידע מהיצרן אודות דגמים המיועדים ספציפית עבור כוחות שיטור. חלק מהיצרנים שעבורם מדובר בשנת החלפת דגם – כמו ב.מ.וו עם הדגם מקורר המים החדש שלהם, או ק.ט.מ עם האדוונצ'ר מוגדל הנפח החדש – לא הצליחו לעמוד בתנאי סף אלה.

הסופר טנרה מספק כ- 110 כ"ס ושוקל כ- 265 ק"ג לא קלים, כ- 40 ק"ג יותר מאשר הבימר (לא ברור אם זהו המשקל המלא אחרי זיווד משטרתי או לא). האופנוע מצוייד במערכות אלקטרוניות פשוטות יותר משל ה- R1200GS אותו הוא מחליף, אבל עדיין מכיל ABS וכן מערכת בקרת אחיזה בעלת שלושה מצבים. הסופר טנרה ארוך יותר, בעל בסיס גלגלים גדול יותר, מרגיש כבד הרבה יותר מאשר ה- GS, ולדעת רבים הוא בעל יכולות דינאמיות פחותות בתנועה עירונית צפופה, וכן כמובן בשטח לא סלול מאשר ה- GS. יחד עם זאת מדובר באופנוע רב-גוני נוח למדי, וכאמור רבים הסיכויים שלפחות מבחינת אמינות הוא ישרת הרבה יותר טוב את המשטרה מאשר ה- GSים אותם הוא מחליף.

המכרז גם כולל את הסכם התחזוקה המלא של אופנועים אלה ועלותו נעמדת בכ- 15 מיליון שקלים. זכייה זו במכרז מנהל הרכש מצטרפת לזכיות נוספות של מטרו בחודשים האחרונים וביניהם מכרז קטנועי 3 גלגלים תוצרת קוואדרו, ומכרז לטרקטורי משא תוצרת קאוואסקי.

כן, כותרת די בומבסטית, וסביר להניח שללא שום ביסוס חד משמעי. כן, סביר גם להניח שיהיו כאלה שיתקוממו על כזו כותרת, ומבחינתם – בצדק. מזה כמה שנים כולנו מודעים לסטיגמה שנדבקה לרוכבי הטימקס והיותם, אהממ… מקושרים בצורה כזו או אחרת לעבריינות או לכאלה שמנסים להידמות לעבריינים, ואפילו בעל כורחם. אז בואו נדבר על זה קצת. האם זה בגלל היותם רוכבים על טימקס? או האם הם פשוט מתנקזים אל הכלי האולטימטיבי שמאפשר להם, גם עם אפס ניסיון רכיבה, לעשות כמעט ככל העולה על רוחם על הכביש, יד אחד על הגז/ברקס, יד שניה על מיני עוזי?

מה שהביא אותי לכתוב את הפוסט הזה היה מחזה שראיתי על איילון לפני מספר ימים. אני רוכב לתומי על האופנוע שלי צפונה בתנועה סואנת אך זורמת. מרחוק אני רואה שני טימקסים רוכבים בנתיב האמצעי, ואני רואה את הרוכבים מחליפים ביניהם דברים, אבל איך שאני עובר אותם, הראש שלהם הסתובב לכיווני כמו רדאר. לא ייחסתי לזה חשיבות רבה מדי, בכל זאת, קטנועים, איילון, פקק, אין שום דבר יוצא דופן בזה. המשכתי במהירות סבירה צפונה.

ואז זה היכה בי. 2 טימקסים, שחורים, עם בחורים מגודלים לבושי שחור, רוכבים במהירות התנועה ולא עוקפים. מוזר.

המשך…