על קנקן, תה, ומי שמגיש אותו

נתחיל מהסוף: אם תיקחו רוכב סטנדרטי שירד הרגע מאופנוע סטנדרטי אחר בנפח והספק דומה, תקשרו לו את העיניים, תושיבו אותו על הניקן, ואחרי ההתנעה תסירו לו את כיסוי העיניים ותתנו לו לצאת לרכיבה מבלי שהוא יודע על מה הוא רוכב בפועל – רוב הסיכויים שהוא לא ידע שהוא רוכב על משהו שמוגדר כמוטציה מוזרה. אני מהמר שפרט לקריאות התפעלות מרמת האחיזה וכושר הבלימה מקדימה, התלונות היחידות שתשמעו הן על פרונט שמרגיש מעט כבד (הוא כאמור לא יודע שמדובר בכלי בעל 2 גלגלים מקדימה), ואולי על תחושת אורך מוגזם של החלק הקדמי. הוא עובד, והוא עובד נפלא.

זהו. עכשיו משהוצאנו את זה החוצה, בואו נמשיך.

ה"ניקן" (צמד חרבות ביפנית, מבטאים אותו בדומה לשם המצלמה, ולא כמו מותג הנעליים) של ימאהה הוא אופנוע שונה בנוף ה-דו-גלגלי בעולם. אני מנסה לשים את האצבע על הסיבה לכך. אולי הצבע השחור? אולי הפלסטיקה המוגזמת מעט בפרונט? מממ… לא יודע, לא מצליח לשים על זה את…

אהה! יש לו שני גלגלים מקדימה! יש אופנועים בעלי מערכות היגוי "לא סטנדרטיות", כאלה שאני ראיתי רק בתמונות, במוזיאונים, ולעיתים מאוד רחוקות על כבישים בעיקר בחו"ל. אבל לניקן יש פרונט שלא דומה לשום דבר שראיתי, ever.

הניקן, אופנוע המבוסס על המנוע הסופר-מצליח של ה- MT09 (שלושה צילינדרים בנפח 847 סמ"ק) שנחשף לראשונה בשנת 2017 עושה שימוש בטכנולוגיית Leaning Multi Wheel של ימאהה (או LMW), שהיא שונה לחלוטין ממה שמקובל בכלים תלת-גלגליים של יצרנים אחרים שאנחנו מכירים מעולמות הקטנועים (ימאהה רכשה את הפטנט שמאפשר את השימוש בפרונט הדו-גלגלי מחברת Brudeli Tech Holding הנורבגית שהציגה דגם קונספט מעניין כבר ב- EICMA של 2005).

המראה החייזרי של הכלי, מקדימה בעיקר, מושג בזכות העובדה שלכל גלגל מצמד הגלגלים הקדמיים משודך צמד צינורות בולמים בקוטר 43 ס"מ מתוצרת KYB, צבועים בכחול (מהמם לטעמי, והוא גם משמש כמוטיב חוזר בצביעתו של האופנוע, גם על הג'אנטים), כך שבסך הכל מדובר על 4 צינורות, שניים בכל צד. הגלגלים עצמם נמצאים בחלקו הפנימי של מערך הבולמים (בניגוד למשל לקטנוע הטריסיטי של ימאהה שם הגלגלים נמצאים מבחוץ), כך שבמבט קדמי אי אפשר שלא לחשוב על אחת מהחלליות שהיו יורדות עלינו במשחקי ה- Space Invaders של פעם. הצינור האחורי בכל צמד משמש לטובת מערכת השיכוך, ואילו הקדמי מכיל רק שמן לטובת סיכוך ומהווה מעין חיזוק למערכת.

אל כל צמד צינורות מחובר צמיג בקוטר 15" נעול בצמיג ברידג'סטון בטלאקס BT16 במידות 120/70, קטן-קוטר מהסטנדרטי באופנועי כביש של ימינו. שני הגלגלים מקדימה מספקים אחיזה לא פחות מפנומנלית בכל זווית הטייה, וגם כשאחד מהגלגלים נמצא במצבים שבהם אופנוע רגיל היה זורק את המגבת. לכל גלגל קדמי משודך דיסק בלימה בודד בקוטר 298 מ"מ עם רביעיית קאליפרים ובצידה החיצוני יש מעין מגן אלומיניום יוצא דופן בצורתו.

כמובן שהניקן מגיע עם ABS סטנדרטי לכל הגלגלים. אגב, בניגוד לקטנועים בעלי 2 גלגלים מקדימה, לניקן יש מערכת היגוי שאיננה ננעלת במצב עמידה. זה אומר שהרוכב צריך להוריד רגל, וכשהוא חונה הוא צריך להוריד ג'ק צד סטנדרטי. לוקח שניה להתרגל לזה, ואז שמים את זה מאחורינו ויוצאים לדרך.

ברכיבה עירונית ובתנועה ערה, מימדיו של הניקן מרגישים דומים למדי לאלה של MT09 סטנדרטי. למרות התחושה הויזואלית, בפועל הניקן ארוך מ- MT09 ב- 10 מ"מ, רחב ממנו רק ב- 5, וכבד יותר (בסה"כ 263 ק"ג). עם זאת, בעת הישיבה על הכלי מתקבלת תחושת כבדות מסויימת מהפרונט שקצת מלחיצה בקילומטרים הראשונים – במיוחד כשמדובר ברכיבה עירונית. שום דבר שאי אפשר להתרגל אליו, אבל בכל זאת. עוד נקודה לשים אליה לב היא תחושת המרחק בין הרוכב לבין הפרונט שמרגיש גדול, ביחד עם מראות קבועות נמוכות יחסית. לתחושת ה"ניהוג" של הכלי מצטרף הכידון שמרגיש רחב למדי, אבל למרות זאת ממקם את ידי הרוכב בצורה נוחה למדי. לא הייתי ממהר להשתחל איתו בפקקים של גוש דן בין רכבים עומדים, אבל זה לא שהוא לא עובר, פשוט צריך להתרגל למימדים הפיזיים שלו.

מצד שני, אין ספק שהנוכחות שלו מרשימה מאוד, ועם צמד פנסי ה- LED מקדימה אין נהג שלא יעיף מבט פעם שניה במראה כדי לראות מה מתקרב אליו. כדי לחזק את האפקט אפשר להתקין גם תאורת אורות ערפל, ורכיבה עם כל האורות הבוהקים האלה בתנועה ערה תפתח את שורות הרכבים לפניך כמו מטה משה בים סוף.

מנוע הניקן משתמש באותה פלטפורמה הנקראת CP3 (עם שינויים קלים) הנמצאת בשימוש ב- MT09 והטרייסר, ומספק 115 כ"ס ו- 9 קג"מ. עם זאת, בגלל משקלו הכבד יותר, הוא מרגיש לטעמי מעט חלש יותר בהשוואה ל-MT09. אבל אל תתבלבלו, זה לא כלי חלשלוש. רק אל תצפו לראות הרבה מעל 200 קמ"ש בסקאלה. כל עוד נמצאים בטווח הבטוח של 140 עד כ- 180 קמ"ש, הניקן מרגיש בבית לגמרי ועוד נותרות לנו די רזרבות לפתיחת גז מהירה גם מבלי להוריד הילוך.

הקלאץ' המסייע (clutch assist) עוזר בהתחלת תנועה כך שכל מה שצריך הוא לשחרר מעט את המנוף ביד שמאל, והסל"ד יעלה מעצמו, מה שיאפשר לכלי להתחיל לנוע מבלי להצטרך לסובב גם את ידית הגז. כמובן שזה מצויין לתנועה עירונית או התחלת נסיעה. ברגע שיוצאים לדרך מחוץ לעיר והמרחבים נפתחים בפנינו, מצליח הניקן להתבטא בצורה יוצאת דופן, ושם מגיעות לידי ביטוי תכונותיו המיוחדות.

אנחנו יורדים ממצפה רמון דרומה, ובפיתולים אני בודק את גבולות הגזרה של הניקן. הגלגל האחורי, בקוטר סטנדרטי של 17" נעול בצמיג ברידג'סטון בטלאקס BT16 במידות 190/55, גם בשילוב עם בולם לא אופטימלי שמגיע כסטנדרט, שומר על הקו שלו בצורה מצויינת. עם זאת, לעיתים בתנאי קיצון כמו אלה המורגשים בפיתולים המגניבים בין ירוחם לשדה בוקר, כשלוחצים אותו לפינה הוא לעיתים נותן תחושת דילוג קלה הצידה. באופנוע רגיל זה היה מלחיץ מאוד והיה איתות ברור להוריד את הקצב. לעומתו, הניקן רק צועק לך "תן לי עוד, זה כל מה שיש לך יא פוסי!". בהתקרב להטיות חדות במיוחד אני בולם בעצמה תוך כדי שילוב הילוך אחד, ואולי שניים כלפי מטה. הקלאץ' המחליק (slipper clutch) מונע נעילת אחורי ומאפשר הורדת מהירות אגרסיבית מבלי לזעזע את הכלי. נכנס להטיה, וככל שאני עושה את זה יותר ויותר, אני מפתח ביטחון שהולך וגובר.

לפני רוכב ויסטרום 1000 חדש שנלקח לנסיעת מבחן מהיבואן. אנחנו שומרים על קצב זהה, ולמעשה אי אפשר לומר שלאחד יש יתרון משמעותי מבחינת ביצועים על השני. עם זאת, הנוכחות של הניקן היא מרשימה מאוד, והרוכב מרגיש כאילו הוא רוכב על מכונה גדולה ובעלת גוף גדול בהרבה מאשר היא במציאות – בעיקר בגלל שמנקודת מבטו של הרוכב בלתי אפשרי להסתכל קדימה ולהבחין בצמד הגלגלים שנותן עבודה שם מתחת למעטה הפלסטיק שממנו בנוי החרטום. הנתק הזה בין הרוכב לבין תחושות האספלט מקדימה יכול להיות מבורך מאוד אצל סוג אחד של רוכבים, ואילו סוג אחר יחפש את אותו קשר הדוק, את תחושות המרקם של האספלט הסלול, וכל סימן של אובדן אחיזה. הם כמובן צודקים, כי זה מה שהאבולוציה ברכיבה על דו-גלגלי לימדה אותנו: איבדת קדמי, איבדת את האופנוע. אבל עם הניקן זה שונה. אפשר להגיד כמעט שלא ממש אכפת לך, כי הקדמי פשוט אוחז ואוחז למרות כל מה שתנסה לזרוק עליו.

אני מנסה, במגבלותי, למשוך את הכלי ולהוציא אותו מאזור הנוחות שלו. אני לא מצליח. אין שום נקודה שבה הרוכב אומר לעצמו "ואללה, משהו פה לא עובד". הכל מתקתק בצורה מופלאה, פקודות היגוי הפוך ושינויי הכיוון בפיתולים הדוקים הם מיידים וללא השהייה, אם כי חייבים לומר שצריך להשקיע מעט, ממש מעט יותר כוח בהיגוי ההפוך כדי לייצר את פקודת ההטייה. מצד שני, הכידון הרחב עושה את המשימה לקלה הרבה יותר. רכיבה במהירות גבוהה בפניות תוך כדי הטיה חריפה לא מרגישה בשום צורה פחותה מאשר כלי "סטנדרטי", ואלמלא ידעתי על מה אני רוכב, לא הייתי מנחש שמקדימה יש 2 צמיגים. זווית ההטייה הרשמית עומדת על 45 מעלות, שהיא די והותר לרוב הרוכבים (בעיקר לאלה שמהווים קהל רוכשים פוטנציאלי). עם זאת, למרות שלכאורה הכלי מוגבל בזווית ההטיה, רובם של הרוכבים, גם הטובים שבהם, כלל לא ירגישו אותה (ויגיעו למגבלת הגששים ברגליות הרבה לפני מגבלת ההטייה).

בכל מה שקשור לאלקטרוניקה ומערכות עזר, הניקן מגיע מאובזר עם בקרת אחיזה, קוויק-שיפטר (יעיל, אבל לצערי למעלה בלבד), שלושה מצבי רכיבה (כשהחלש ביניהם מרגיש כמעט חלש מדי, אני לא מוצא בו שום היגיון אלא באמת רק למצבי רכיבה קיצוניים במיוחד), כאמור קלאץ' מסייע וקלאץ' מחליק, ובקרת שיוט נחמדה שעוזרת לגמוא מרחקים בקלות. מקדימה, בקוקפיט של הרוכב, מותקן לוח שעונים שנלקח מה-MT09. מד המהירות והסל"ד הדיגיטלים נוחים לקריאה ברוב המקרים, ועל התצוגה מופיעים פרטים נוספים כמו מצב המנוע, מצב בקרת האחיזה, מספר ההילוך שאתה נמצא בו כעת, ועוד שלל נורות חיווי. מד הדלק אופטימי בצורה מחשידה, ומתחיל לרדת רק אחרי שעברנו כמעט את מחצית טווח הרכיבה (שעומד על הרבה פחות מ- 200 ק"מ קצרים). מאותה נקודה הוא יורד בצורה מהירה עד לסוף המיכל. צריך להתרגל לזה, ואפשר לומר שהרגשתי סימני לחץ מסויים כשהתקרבתי מרחק של כ- 30 ק"מ מאילת, והנורה נדלקה…

ברכיבה דרומה אני שם לב למיגון הרוח. למי שיורד מאופנוע אדוונצ'ר מפנק עם מיגון רוח הדומה למפרש ספינה – המיגון של הניקן ירגיש חסר מדי. אבל לאלה שמגיעים אליו מאופנועי נייקד לא תהיה שום בעיה, גם לא בקצה העליון של הסקאלה. עם זאת, ניתן לקבל את האופנוע בגרסת GT מפוארת הכוללת לא רק משקף רחב וגבוה, אלא גם צמד מזוודות תיור, מושב תיור, שקע טעינה נוסף, ג'ק אמצע וחימום לידיים לחובבי הז'אנר. בכל מקרה, אני לא הרגשתי שום בעיה עם מיגון הרוח, ודווקא המשקף הקצר מצא חן בעיני יותר.

האם יש מינוסים לניקן? כן. כמו בכל אופנוע, גם כאן אפשר למצוא נקודות שיכולות היו להיות חזקות יותר. לדוגמה, טווח מיכל דלק קטן מדי לטעמי, קוויק שיפטר כלפי מטה שהיה יכול להיות מעולה, מנוע עם הספק מצויין כל עוד אתה לא מחפש לגרד מלמעלה את ה- 200 חצילים בעונה שיכול היה להיות מעט מעט יותר בשרני, ומשקל. משקל שאפשר אולי היה להפחית במעט, ועל ידי כך להשיג כלי זריז יותר.

אבל כל המינוסים האלה די מתגמדים לעומת היתרונות של הניקן בעיני, במיוחד כשעולים עליו עם mind set של אופנוע מהקטגוריה הזו של תורר בינוני עם המון אקסטרא ביטחון ובטיחות.

השורה התחתונה שלי: הניקן, בעיקר בזכות המראה יוצא הדופן שלו, הוא כלי שכולם יסובבו אחריו את הראש. מדובר באופנוע לכל דבר, עם התנהגות כביש מעולה, עם ביצועים מצויינים, ועם הרקורד המעולה של ימאהה. תרשמו לעצמכם ביומן רכיבת מבחן על אחד, אתם חייבים לנסות.

תארוז לי אחד.

One Comment

Add a Comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נגישות