כך הפכה המדינה את הכביש למסלול גבייה אוטומטי (ואנחנו הכספומטים)

תקשיבו טוב, כי מה שאני הולך להגיד לכם עכשיו לא יופיע בהודעות לעיתונות של השר לחוסר ביטחון פנים או של השרה לחוסר תחבורה, וגם לא בראיונות המלוקקים של בכירי אגף התנועה שמספרים לנו עד כמה הם מודאגים מהמצב בכבישים. אנחנו עומדים בפני שינוי דרמטי, ולא, אני לא מדבר על עוד מצלמה כתומה וטיפשה שתקנו לנו בקטע כביש ישר שבו לא היתה אף תאונה במאה שנים האחרונות אבל היא דופקת אחלה קופה…

(זה מאמר שמאחד 4 פוסטים נפרדים מדף הפייסבוק שלי)

אני מדבר על שינוי כללי המשחק.

אם עד היום חשבתם שקשה להילחם בדו"ח תנועה מופרך שהפילו עליכם, או שהמערכת עובדת בשיטת "מצליח" – תחזיקו חזק. התקנות החדשות שמבשלים לנו הופכות את המגרש המשפטי לחד-צדדי ברמה של צפון קוריאה. ברירת המחדל הופכת להיות "אשם עד שתוכיח אחרת", והיכולת של האזרח הפשוט – כן, גם אתם, הרוכבים הנורמטיביים – להתגונן מול מערכת משומנת ודורסנית, הולכת ומצטמצמת לאפס.

זה לא עניין של "עברייני תנועה". זה עניין של כוח. והם רוצים את כולו אצלם. המשטרה מקבלת סמכויות דרקוניות, בתי המשפט הופכים לחותמת גומי, ואנחנו? אנחנו נהפוך לסטטיסטיקה שקופה. והכל במטרה להכין את הקרקע לפטיש הענק שיפול על כולנו.

בואו נפרק לגורמים את מה שבאמת קורה שם למעלה. לא מה שהם מוכרים לכם, אלא מה שכתוב באותיות הקטנות. תעשו לעצמכם טובה, תקראו עד הסוף. זה הולך לכאוב בכיס, וברישיון. תמרחו משחה.

השלב הראשון: אשם עד שתוכיח אחרת

אז איך הופכים אזרח שומר חוק לעבריין בלחיצת כפתור, ואיך דואגים שלא יהיה לו שום סיכוי לצאת מזה? בואו נצלול לתוך הביצה.

הכירו את המושג התמים למראה שנקרא "חזקת האמינות" של מכשירי האכיפה.

פעם, לפחות בתיאוריה, אם שוטר רצה לתת לכם דו"ח, הנטל היה עליו. הוא היה צריך להוכיח עבירה. אבל חזקת האמינות גורמת לכך שהיוצרות מתהפכות. למען האמת זה לא מושג חדש. נתקלנו בו בעבר בהקשר למכשירי הממל"ז, מצלמת הגאטסו או מכמונות הדבורה שקנו להם חזקת אמינות. עורכי דין ניסו להילחם בזה, לעיתים בהצלחה חלקית, אבל המערכת – חזקה מכולם – דואגת לקמבן את עצמה ואת המקורבים לה בצורה כזו שלא יהיה ניתן לערער באופן ממשי על המערכות הללו (כמה כתבתי על זה אצלי, כבר הפסקתי לספור, אבל בואו נגיד שגם אם תתפסו משקרים במצח נחושה בבית המשפט – המערכת תדאג להוציא אתכם מזה עם קצת נו נו נו אבל תכלס תקבלו קידום).

מה שקורה כאן זה משהו אחר. המערכת מכינה את הקרקע לאכיפה דרקונית הרבה יותר, כזו שהשוטר בכלל לא צריך לראות את העבירה כדי לתקוע לכם דו"ח.

האשמה שלכם תהיה אבסולוטית. קדושה. ברגע שהצ'יפ הוציא פלט, מבחינת החוק – זה קרה, ולא משנה שאף אחד לא ראה אותך מבצע את העבירה. רוצים לערער? בבקשה. אבל נקודת המוצא היא שאתם שקרנים, והמכונה צודקת. נטל ההוכחה עובר אליכם באופן מלא. לכו תוכיחו עכשיו שאין לכם אחות, מול אלגוריתם שתוכנת על ידי חברה מסחרית שכל המודל הכלכלי שלה בנוי על כמות הדו"חות שהיא מנפקת.

אנחנו עוברים מעידן של אכיפה אנושית (גם אם פגומה) לעידן של גבייה אוטומטית עיוורת. הכביש הוא פס ייצור, ואנחנו חומר הגלם. הטכנולוגיה, שאמורה הייתה לשרת את הבטיחות שלנו, הפכה לנשק שמופנה נגד הכיס והרישיון שלנו.

השלב השני: הסוד המלוכלך של ה"סלוטים"

אוקיי, הבנו שהטכנולוגיה דופקת אותנו. אבל מצד שני תשאלו, ובצדק: איך זה יכול להיות שלמרות כל השיפורים הטכנולוגיים, עם כל המצלמות המשוכללות האלה, אנחנו לא טובעים בדו"חות כל יום, כל היום? הרי מערכות הגאטסו מסוגלות לתת מאות אלפי דוחות בשנה בלי שום בעיה (והמספר הזה בהחלט ילך ויגדל ככל שהם יתחילו לשלב גם מערכות אכיפת מהירות ממוצעת מתישהו באמצע שנה הבאה).

אז למה זה לא קורה? למה פתאום יש תקופות של שקט, ולמה פתאום יש "מבצעי אכיפה" מיוחצנים?

בואו נדבר תכלס על משהו שהם ממש לא רוצים שתדעו. הסוד הגדול של אכיפת התנועה בישראל הוא לא בטיחות, הוא בירוקרטיה. הם כמובן יכחישו את זה, אבל כל עורך דין תעבורה שבקיא קצת במהלכים מאחורי הקלעים יאשר את דברי.

תכירו את המושג: "צוואר הבקבוק של הצדק".

אתם מבינים, בישראל, בתי המשפט לתעבורה פרוסים בפריסה ארצית ומחולקים לשישה מחוזות שיפוט. מה מסתבר? שלמערכת המשפט לתעבורה יש רף קיבולת סופית. דמיינו צינור ביוב – יש גבול לכמות ה"חומר" שאפשר להזרים בו לפני שהוא עולה על גדותיו ומציף את הרחוב.

נניח, סתם בשביל הדוגמה, שבית משפט לתעבורה במחוז מסוים יכול ללעוס ולירוק גג 30,000 תיקים בשנה. המספר הזה נגזר ממספר אולמות השיפוט וממספר השופטים הזמינים "לתת עבודה" בכל בית משפט. זה ה"סלוט" (מכסה) שלהם. יותר מזה? המערכת קורסת.

וכאן מתחיל החירלול האמיתי. למשטרה יש את כל הצעצועים כדי לייצר – לצורך העניין – מיליון דוחות בשנה. אבל הם חייבים לנהל את הזרם כדי לא לסתום את הצנרת של בתי המשפט. שהרי יש דוחות שהם ברירת קנס. לפי השיטה הקודמת, אם אזרח חוטף דו"ח כזה ורוצה להישפט, המערכת חייבת למצוא לו "סלוט" – תאריך למשפט בתוך שנה ממועד מתן הדוח. אם לא, הדוח נפסל ומבוטל.

קולטים את האבסורד?

ולכן – אם מפקד המחוז רואה שהם עומדים לפוצץ את מכסת התיקים בבית המשפט כבר באוגוסט, הוא פשוט נותן הוראה לפקודים שלו… תורידו את הרגל מהגז ותפסיקו לתת דוחות, בינתיים, עד שנחזור לממוצע השנתי הרגיל… וכך יוצא שפתאום, מצלמת גאטסו שהייתה מכויילת לדפוק דוחות על 110 קמ"ש, מכויילת מחדש ל-130 קמ"ש. למה? כי זה אומר פחות דוחות ופחות סיכון לסתימת המערכת.

בטיחות? הצחקתם את האקסל שלהם. זה ניהול מלאי.

אבל חכו, זה נהיה יותר גרוע: מה קורה אם מגיע נובמבר, והממ"ז רואה שהוא *מתחת* ליעד השנתי והגרפים במצגת למפכ"ל נראים רע? בום! "מבצע אכיפה חסר פשרות". הניידות יוצאות עם הנחיה לא רשמית: תביאו דוחות זולים. הם יחלקו בסיטונאות דוחות של 250 ש"ח בלי נקודות (על שטויות כמו לוחית מלוכלכת או ג'ולה שבורה בקצה ידית קלאץ'). למה? כי על 250 שקל אף אחד לא ילך להישפט. הסטטיסטיקה מתנפחת (צ'יצ'ינג!), ובתי המשפט נשארים פנויים. ישראבלוף במיטבו.

השלב השלישי והאחרון: פריצת הסכר (המהפכה המנהלית)

אז המדינה, בחוכמתה האינסופית (ולא, זה עדיין לא קשור לפוליטיקה), הבינה שיש לה בעיה. ה"פקק" בבתי המשפט מפריע לה להכניס כסף. אז מה עושים? מרחיבים את בתי המשפט? מוסיפים שופטים? דואגים למשפט צדק? הצחקתם אותם. נראה לכם שזה יהיה כל כך פשוט? זיבי.

הם מצאו פתרון הרבה יותר אלגנטי ומרושע: הם פשוט משנים את ההגדרה של העבירה.

תקשיבו טוב, כי זה הגיים-צ'יינג'ר האמיתי:
עד היום, עבירות תעבורה (רובן המוחלט) הוגדרו כעבירות פליליות. זה נשמע מפחיד, אבל המילה "פלילי" הייתה המגן הכי גדול שלנו. כי במשפט פלילי המדינה צריכה להוכיח את האשמה שלכם "מעבר לכל ספק סביר". יש לכם זכות להישפט, יש לכם זכות לחקור את השוטר, ויש שופט שאמור להיות ניטרלי.

מה הם עושים עכשיו? הם הופכים את רוב עבירות התעבורה (כולל את אלו שיהיו מצולמות ע"י המצלמות החדשות שעומדות להיכנס לשימוש) לעבירות מנהליות.

מה המשמעות של צעד זה? בגדול – כמו דו"ח חניה של העירייה.
בניגוד לדרך שבה מטפלים בעבירה פלילית, בעבירה מנהלית אין שופט ואין בית משפט (לפחות לא בשלב הראשון והקריטי לאזרח). ברירת המחדל היא שאתה אשם. רוצה לערער? בבקשה. אבל אתה לא מערער בפני שופט, אלא בפני סוג של "בית דין" שהוקם לעניין הזה, מעין מערכת שנמצאת מחוץ למערכת המשפט הרגילה, ובה דנים פקידים שהוסמכו להיות דיינים. מה זה אומר? אלוהים יודע. עד כמה הם יהיו אובייקטיביים? נחכה ונראה, אבל אני חושד שהרבה פחות. ומה שישמש כמחסום עקרוני בפני סיכוי הוא העובדה שהנטל מוטל עליך להוכיח "שאין לך אחות".

וכאן הקומבינה נסגרת עלינו: ברגע שהם מוציאים את הדו"חות מהמסלול הפלילי-משפטי ומעבירים אותם למסלול מנהלי-אוטומטי, הם למעשה פורצים את הסכר. הם מבטלים את צוואר הבקבוק שעד היום מנע מהמשטרה לייצר מיליוני דו"חות.

אין יותר "סלוטים". אין יותר הגבלה של 30,000 תיקים בשנה. עכשיו הם יכולים להפעיל את המצלמות על פול-אוטומט, 24/7. הם יכולים לשלוח מיליון דו"חות בשנה, שני מיליון, עשרה מיליון. המערכת לא תקרוס. הם פתחו את הברז עד הסוף ושברו את הידית.

המשמעות?

• כמות הדו"חות תזנק באלפי אחוזים (כי אין מה שיעצור אותם).
• היכולת שלנו לבטל דו"ח תרד למספר שהוא קרוב לאפס (כי פקיד מנהלי הוא חותמת גומי של המערכת).
• הדרך להוכיח חפות תהפוך ליקרה ומסובכת יותר מהקנס עצמו.

המלכודת הושלמה. הכביש הפך רשמית למסלול גבייה, ואנחנו הכספומטים.
ומה לגבי הבטיחות בדרכים? פפחחחחח מעניין להם את התח…

תשתפו. שאף אחד לא יגיד "לא ידעתי".