מהפיכה באכיפת מהירות בכבישי ישראל – כל מה שידוע על אכיפת מהירות ממוצעת בישראל

מאז תחילת שנות ה- 2010 פרסו משרד לביטחון פנים ומשטרת ישראל מערכת מצלמות מהירות אוטומטית (פרוייקט המכונה "א3", העושה שימוש במצלמות מתוצרת חברת גאטסומטר – או גאטסו בקיצור – ההולנדית) שהתפרסה בשיאה על כ- 300 עמדות על כבישי הארץ. מערכת זו שמוכרת לכל נהג בצורת עמודים כתומים כשבראשם תיבה בה ממוקמת מצלמה (או לא, אם זה היה דחליל) ספגה ביקורות רבות במידה רבה של צדק, והיתה מעורבת במספר משפטים מתוקשרים. השיטה בה המערכת עובדת היא פשוטה מאוד: מצלמת א3 קולטת אותך ברגע מדויק אחד כשאתה חולף על פניה, היא מודדת כמה מילישניות לוקח לגלגלי הרכב (או האופנוע) שלכם לעבור בין פס מגנטי אחד לפס שני, מחשבת מה היתה מהירותך, ואם נמצא שהיא מעל לרף מסויים שנקבע לאותה מצלמה – צ'יצ'ינג – היא מצלמת שתי תמונות וקיבלת דו"ח מהירות (אפשר להשתמש בהן גם לעבירות אור אדום, אבל זה סיפור אחר).

בישראל כמו בישראל, נהגים ורוכבים פיתחו שיטת התמודדות פשוטה עם שיטת אכיפת המהירות הזו: סעו כמה שבא לכם, שניה לפני התיבה הכתומה דופקים ברקס של החיים, עוברים את המצלמה, ושניה אחרי זה בום – תנו גז כאילו אין מחר. כל זה בגלל שמצלמות א3 בודקות מה קורה בנקודה אחת בלבד, ומי שמכיר את המיקום יכול לעבור אותה בלי בעיה ולחזור מיד לקצב המהירות הקודם שלו.

מעכשיו הכללים עומדים להשתנות: משטרת ישראל מתכננת לפרוס מערכת שעובדת על עיקרון של מדידת מהירות ממוצעת בקטע שלם. במקום לבדוק את המהירות ברגע נתון בנקודה מסויימת, המערכת שהמשטרה מתכוונת להכניס לשימוש בוחנת את ההתנהגות לאורך מקטע שלם. זה מעבר מהותי מ"צילום עבירה" ל"מדידת התנהגות", ותהיה לזה השלכה שתשפיע על כולנו. אולי.

כבר כתבתי על הפיילוט של המערכת.

קודם כל – איך עובדת הטכנולוגיה?

העיקרון בסיסי למדי. קטע כביש מוגדר כ"קטע מפוקח". בתחילתו – מצלמה (אחת או יותר). בסופו, עוד מצלמה. כשנכנסים לקטע המצלמה ראשונה קולטת את כלי הרכב כשהוא עובר על פניה, מצלמת אותו ורושמת את השעה המדויקת (כלומר כל רכב שעובר מצולם, ולא רק אם הוא מבצע עבירה). מצלמה שנייה, במרחק של ככה וככה קילומטרים קולטת את אותו רכב כשהוא יוצא מהמקטע ורושמת שוב את השעה. מכאן זו בעיית תנועה במתמטיקה של כיתה ד'… חלוקת המרחק הידוע בין שתי המצלמות בזמן שחלף נותנת את המהירות הממוצעת.

לדוגמה, אם המהירות החוקית עומדת על 90 קמ"ש באותו קטע כביש, זה אומר שכלי רכב שנוסע במהירות החוקית יעבור לא יותר מ- 25 מטר בשניה. אם בין שתי המצלמות יש, למשל, 1 ק"מ (או 1000 מטר), אז כלי רכב שנוסע במהירות חוקית של 90 קמ"ש אמור לעבור את הקטע הזה ב- 40 שניות, אבל לא פחות מזה. אם נסע את הקטע ב- 40 שניות – לא יקבל דו"ח:

לעומת זאת, אם יחצה את קו הסיום של הקטע בפחות מ- 40 שניות – משמעות הדבר היא שהוא בוודאי נסע מהר מהמותר, איפושהו, במהלך הקטע. באיזו מהירות? האם האט לאחר מכן, האם עצר בצד, האם השתולל בדרך? לא ידוע.

ההבדל בין שתי שיטות המדידה הוא מהותי: במצב הנוכחי מערכת א3 רואה את הרכב עובר על פניה במהירות חריגה ומתעדת את הרגע הזה. לעומת זאת, המערכת החדשה לא רואה כלום מלבד שתי נקודות כניסה ויציאה. מה שקורה באמצע נשאר בלתי מתועד, רק התוצאה מרמזת על כך שהיתה עבירה איפושהו במהלך הדרך.

ויש לזה השלכה משמעותית כפי שנראה מיד.

היקף הפריסה והיכולות של המערכת החדשה

קודם כל בואו נרגיע: כרגע אין שום דבר על הכבישים. מדובר במכרז שיוצא לדרך, וכמו שאנחנו מכירים את ההתנהלות של המערכות בישראל – זה ייקח לא מעט זמן עד לפריסה מבצעית. ובכל זאת – על מה מדובר? על פי התוכנית יפרסו כ-250 מצלמות שיפוזרו על פני כ-125 קטעי כביש שונים. המרחק של כל קטע כזה אינו ידוע בשלב הזה והוא יכול לנוע בין מאות מטרים בקטעים מסויימים ועד קילומטרים רבים במקרים אחרים.

התקציב הראשוני של המערכת עומד על כ-14 מיליון שקל (סכום שנראה לי אישית נמוך בצורה מחשידה, בטח לא ל- 250 מצלמות), אם כי ההערכות מדברות על היקף התקשרות של מאות מיליונים לאורך השנים, ואם למדנו משהו מהתנהלות המדינה בפרוייקט א3 – עם הטעם בא התיאבון… ככל שהמערכת תכניס יותר כסף לקופת המדינה – חרבו דרבו…

על פי דרישות המפרט הטכני כפי שפורסמו, המערכת צריכה להוכיח יכולת זיהוי של מעל 97% עבור רכבים הנוסעים עד 120 קמ"ש, ומעל 90% גם במהירויות של עד 200 קמ"ש. המערכת תזהה לוחיות ישראליות, צבאיות ופלסטיניות, תבחין בין נתיבים שונים בכבישים רחבים, ותזהה אוטומטית את דגם הרכב וצבעו. כמו במערכת א3, גם המערכת החדשה עובדת על זיהוי לוחיות רישוי (LPR), כך שהמספר של כלי הרכב שנקלט יירשם אוטומטית במערכת.

בניגוד למצלמות הגאטסו הכתומות, המצלמות החדשות עשויות להופיע על גשרים, רמזורים ועמודי תאורה רגילים. גם העמודים הייעודיים יהיו בגבהים משתנים ולא בהכרח בצבע בולט, מה שאומר שזיהוי מוקדם שלהם הופך למשימה מורכבת הרבה יותר, לפחות בהתחלה (הערה: אני לא מודאג יותר מדי מכך, כיוון שמהר מאוד המיקומים האלה ימופו – כמו שאני עושה אצלי באתר "מיצו בדרכים", עוד על כך בהמשך).

יתרונות מבחינת אכיפה

נניח לרגע שמהירות גבוהה רלוונטית לבטיחות בדרכים (היא לא, כפי שאפשר לראות בסטטיסטיקה של המשטרה עצמה שנה אחרי שנה), ונניח שזה לא המטבע מתחת לפנס שאותו קל מאוד לאכוף (היא כן). כשמסתכלים על נהיגה או רכיבה מעל המהירות החוקית כגורם עברייני, השינוי המרכזי במערכת החדשה הוא התנהגותי. נהג עבריין שרגיל "להרביץ" ולשמור על מהירות חוקית רק בנקודות מסוימות – לא יוכל להמשיך בכך. כל המקטע נבחן, ואין טעם להאט לרגע אחד לפני המצלמות, כיוון שחישוב המהירות מתבסס על דקות שלמות של נסיעה.

בנוסף, מבחינת משאבי אכיפה, בעזרת מערכת כזו תוכל המשטרה בישראל לסגור פער משמעותי. כיום רוב הדוחות ניתנים על ידי שוטרים בשטח, בעוד במדינות מפותחות האכיפה האוטומטית דומיננטית. צפיפות ניידות המשטרה בכבישים בישראל נמוכה פי עשרה מהממוצע במדינות ה-OECD, ומערכת אוטומטית נרחבת יכולה לפצות על המחסור הזה.

הבעיה שלא מדברים עליה: מה בדיוק העבירה?

כאן מגיע ההיבט המורכב ביותר, וכזה שראוי לדיון ציבורי רחב יותר, אבל משום מה אף אחד לא טורח להתייחס אליו חוץ ממני כאן באתר מיצו בדרכים.

במצלמות המהירות הנוכחיות יש שקיפות מלאה של העבירה שתועדה. כשנהג מקבל דו"ח, הוא רואה בתמונה את רכבו חולף במקום מסוים, את המהירות שבה הוא נקלט, ולמעשה הוא רואה את העבירה עצמה – יש ראייה ישירה למה שקרה.

לעומת זאת, במערכת החדשה אין תיעוד של העבירה. המערכת לא "רואה" את הנהג נוסע מהר. היא רק יודעת שהוא נכנס לנקודה אחת ויצא מנקודה אחרת, ומתוך הזמן שעבר בין שתי הנקודות היא מסיקה שהוא בהכרח נסע מהר מדי בשלב כלשהו. זו הסקה מתמטית, לא תיעוד ישיר של העבירה. אף אחד לא ראה את העבירה.

איפה הבעיה? נניח שיש קטע באורך 1 קילומטר שבו מותרת מהירות של 90 קמ"ש. נסיעה חוקית לכל אורכו תיקח כ- 40 שניות. עכשיו נבחן שני תרחישים:

1. נהג ראשון נסע בקצב אחיד של 120 קמ"ש לאורך כל המקטע. הוא חרג ב-30 קמ"ש מהמותר באופן עקבי.

2. נהג שני טס בקצב של 180 קמ"ש בחלק מהמקטע, ואז האט משמעותית או עצר בצד למספר שניות, וחצה את קו הסיום בזמן שמתאים למהירות ממוצעת חוקית.

מבחינת המערכת, הנהג הראשון עבריין מסוכן שיש להנפיק לו דו"ח מיד, ואילו הנהג השני הוא נהג נורמטיבי… אבל מבחינת הסכנה בכביש, הנהג השני ביצע עבירה חמורה הרבה יותר, הוא התפרע ונסע במהירות קיצונית שמסכנת חיים – ולא יהיה לכך שום תיעוד!

וזה לא נעצר כאן: אם שני הנהגים יקבלו דו"ח על אותה מהירות ממוצעת, נניח 120 קמ"ש, אין שום דרך לדעת מי מהם נסע באופן אחיד, שמר על מהירות זהה לכל התנועה, ולא סיכן אף אחד, ומי נתן גז והאיץ ל-200 קמ"ש למשך דקה, ואז האט ל- 80, שוב האיץ, וכן הלאה… שניהם יקבלו את אותו קנס בדיוק, למרות שחומרת העבירה שונה לחלוטין. נהג שמשתולל על הכביש ללא שום התייחסות לשאר משתמשי הדרך הוא נהג מסוכן שיש להורידו מהכביש.

אבל אף אחד לא ידע. אתם מבינים? אי אפשר לדעת.

מדידת מהירות ממוצעת לא מצמצמת ותאונות דרכים ולא תגביר את הבטיחות של משתמשי הדרך מכיוון שהיא לא מודדת, לא סופרת, לא אוכפת ולא מונעת את העבירות שבאמת גורמות לקטל בדרכים:

• היא לא תמנע את העקיפות במקום אסורים
• היא לא תמנע סטיות מנתיב
• היא לא רלוונטית לצמתים אלא רק לקטעי כביש מפוקחים ולכן היא לא תמנע עבירות אור אדום
• היא איננה אפקטיבית ברגע שיש האטות בכביש בגלל עומסי תנועה
• היא לא תמנע עבירות אי מתן זכות קדימה או קיפוח זכות
• היא לא תמנע את החיכוך בין נהגים למשתמשי דרך אחרים כמו הולכי רגל, רוכבי אופניים או קורקינטים (שלהם יש חלק נכבד באשמה ובאחריות לפגיעה בהם עקב התנהלות חסרת אחריות כמו שכולנו רואים יום יום)
• היא לא רלוונטית למקומות בהם למהירות נמוכה יש משמעות מהותית כמו מרכזי ערים, רחובות עירוניים, אזורים הסמוכים לבתי ספר וגני ילדים ועוד

הסוגייה המשפטית

דיני התעבורה בישראל מגדירים עבירת מהירות כנהיגה במהירות העולה על המותר. במצלמות נקודתיות, המהירות היא מספר מדוד ומתועד. יש רגע ספציפי, מקום ספציפי ומספר ספציפי. לעומת זאת, במדידה ממוצעת המצב שונה. הנהג לא נתפס כשהוא מבצע את העבירה, והאינדיקציה היחידה לכך היא שהוא סיים את המקטע מהר מדי. המשטרה יכולה להניח שהדרך היחידה שבה זה התאפשר (עד שלא ימציאו מכשירי טלפורטציה) היא שהוא בהכרח חרג מהמהירות המותרת בשלב כלשהו. אבל המשטרה לא יודעת מתי זה קרה, איפה זה קרה ובכמה הוא חרג מהמהירות המותרת.

שאלה נוספת נוגעת למידתיות הענישה. חוקי התעבורה קובעים עונשים מדורגים לפי חומרת החריגה. קנס על חריגה של 10 קמ"ש מהמהירות המותרת שונה מקנס על חריגה של 30 קמ"ש, ושניהם שונים מהעונש על חריגה של 50 ומעלה שעלולה להוביל לפסילת רישיון. מדובר בקנסות שונים, כמות נקודות שליליות שונות, ויתכן גם זימון לבית משפט.

לעומת זאת, כשהמערכת יודעת רק את הממוצע, כיצד יהיה אפשר לקבוע את העונש? נהג שהממוצע שלו יצא 105 קמ"ש אולי נסע 105 קמ"ש כל הדרך, אבל מצד שני אולי הוא נסע על 200 קמ"ש בחלק מהדרך והאט בחלק אחר. מבחינת המערכת – העונש יהיה זהה, למרות שבמקרה השני הנהג ביצע עבירה שעשויה היתה להוביל לפסילה חמורה אילו היה נתפס על חם.

נכון, סביר להניח שהמערכת הזו תקבל במוקדם או במאוחר תוקף משפטי מלא כפי שקרה במדינות אחרות. אבל טענות הגנה חדשות עשויות להופיע בבתי המשפט: נתוני דרך חריגים, סינכרון שעונים שגוי, תיעוד לא עקבי, עצירה זמנית בצד הדרך מסיבה לגיטימית, עומס תנועה שהאט את הנסיעה בחלק מהמקטע ועוד.

הנה, תקראו:

במשרד התחבורה מכשירים את הקרקע לקראת מתן דו"חות מהירות המבוססים על מדידת זמן בין שתי נקודות

היכונו לביאת הצינור – הנה זה בא

אושר בקריאה ראשונה החוק שמאפשר לשוטר לשלול רישיון לאדם גם אם כלל לא ראה את העבירה מתבצעת לנגד עיניו

מה קרה עם החוק מאז? אין איש יודע.

אמצעים טכנולוגיים

גלאי מכמונות שפופולריים כיום בקרב נהגים מסוימים לא יעזרו כאן. המערכת החדשה לא משתמשת בקרני רדאר או לייזר, אלא בצילום פשוט של לוחית הרישוי של כל הרכבים שעוברים במקטע. כן, יהיו כאלה שיחשבו שאם הם יסתירו את לוחיות הרישוי שלהם הם יצליחו לחמוק. אבל זו עבירה אחרת בפני עצמה, מה שפותח את הדלת לדו"חות נוספים ולבעיות משפטיות.

האמצעי הלגיטימי היחיד שנותר הוא שימוש באפליקציות ניווט ובגלאי מכמונות הכוללים בתוכם יחידת GPS מבוססות מיקום, עם בסיסי נתונים שיעודכנו לגבי נקודות ההתחלה והסיום של קטעי הכביש המפוקחים ושיספקו התראות לנהגים על קטעי מדידה ממוצעת.

המשמעות היא שינוי בתפיסה: במקום "לזכור איפה המצלמה" הנהג יצטרך "לזכור באיזה קטע אסור לחרוג".

על איזה כבישים תותקן המערכת?

אי אפשר עדיין לדעת. אבל מה שבטוח הוא, בהינתן ההיסטוריה העגומה של פריסת מערכת א3, בניגוד מוחלט לטענת המשרד לבטחון פנים והמשטרה כאילו המערכת מיועדת להפחתת התאונות על כבישי ישראל ולהגברת הבטיחות, מתברר שמה שמעניין אותם הרבה יותר הוא ההכנסות מהמערכת. כך יצא שמכ- 300 עמדות מצלמות מהירות שנפרסו עד היום, מעטות מאוד נמצאות על כבישים אדומים, מסוכנים, בהם למהירות יש אולי השפעה מהותית על הבטיחות. כל השאר מותקנות על קטעי כביש ישרים ומשמשות כמחלבת כספים מהציבור. לא מאמינים? השיטה עובדת נפלא והכניסה עד כה מאות מיליוני שקלים מדי שנה לקופת המדינה, אבל לעומת זאת כמות ההרוגים והפצועים בתאונות דרכים הגיע השנה לשיא של כל הזמנים.

לכן, הערכה זהירה שלי היא שהקטעים המפוקחים יכללו כבישים מהירים מרובי נתיבים בהם יש נפח תנועה גדול ושבהם אפשר להכניס "בוחטות" של כסף, והרבה פחות מקטעי כבישים אדומים חד-נתיביים שבהם כל נהג משתולל הוא סכנה מיידית ומוחשית, אבל שבהם עוברות הרבה פחות מכוניות, מה שאומר הכנסות קטנות בהרבה.

מה עדיף לפקח? קטע קצר או קטע ארוך?

מבחינה מעשית אפשר להגדיר קטע מפוקח קצר, מאות מטרים, ואפשר להגדיר קטע ארוך, אפילו עשרות קילומטרים.

כשהקטע קצר – מדידת המהירות הממוצעת היא הרבה יותר אפקטיבית. נהגים לא יכולים להאיץ ולהאט, והם נאלצים לשמור על המהירות החוקית לאורכו של כל הקטע.

לעומת זאת אם מדובר על קטע ארוך של קילומטרים או מעבר לזה – הנהגים יכולים להגביר מהירות או להאט לאורך דקות רבות, וכל שינוי כזה פחות מתבטא בתוצאה הסופית. בנוסף, מספיק שיהיה גודש תנועה קל לאורך המקטע כדי לבטל את האפקטיביות של המערכת באותו קטע כביש.

באיזו דרך ינקטו בישראל? לא ידוע בשלב זה.

ומה עם אופנועים?

מכיוון שהפוקוס שלנו כאן הוא על אופנועים נשאלת השאלה (שכרגע אין לי תשובה אליה) מה יהיה כיוון הצילום של המצלמות… המבין יבין ודי לחכימא ברמיזה. בכל מקרה, היה והמערכת תיפרס בצורה טכנית נכונה, היא בהחלט תשפיע גם על רוכבי אופנוע. לכן המלצתי תהיה – מעבר לרכיבה במהירות חוקית כמובן – שכל רוכב יצטייד באפליקציה שתתריע בפניו על כניסה לקטע המפוקח, ואם זה יופיע באפליקציה פופולרית בישראל כמו ווייז – דיינו.

מתי תיכנס המערכת לפעילות?

ההצעות למכרז אמורות להיות מוגשות בחודשים הקרובים, ואם נהיה ממש אופטימיים (או פסימיים) בחירת הספק צפויה במחצית הראשונה של 2026. לאחר מכן יתחיל תהליך ההתקנה שכולל בחירת קטעי כביש מתאימים, פריסת מצלמות, תשתיות תקשורת וארונות בקרה. לפי תנאי המכרז ההתקשרות עם הזכיין תהיה לשלוש שנים עם אפשרות הארכה לעשר.

במילים אחרות, ועל סמך לו"ז ההפעלה המבצעית של פרוייקט א3 שלקח לא פחות מ- 4 שנים, בניגוד למה שנטען בחלק מהכתבות בנושא בתקשורת, המשטרה לא באמת תתחיל לאכוף מהירות בשיטה זו לפני 2027, ובהתחשב במורכבות הפרויקט אני מעריך שגם לא ב- 2028. בנוסף, לפני תחילת האכיפה המערכת תצטרך לעבור אישורים משפטיים שיוכיחו את אמינותה, כולל עמידה בתקני אבטחת מידע.

סעו בזהירות ובאחריות, ויש שיוסיפו – לפי החוק.