לשקר יש רגליים – שקר חופשי בבית המשפט ולך הביתה בכיף

אין דרך יפה להציג את זה. אבל מסתבר שבמדינת ישראל יכול אדם בתפקיד בכיר לעמוד בבית המשפט, לשקר במצח נחושה (ע"ע עדות שקר שעליה יש עונש מאסר של עד שבע שנים), ולצאת מזה חלק ללא כל פגע או שריטה.

לא מאמינים? אז קודם כל קבלו תזכורת:

לפני כ- 10 שנים החל להתנהל בבית המשפט בעכו משפט, קרב איתנים של ממש, בין מספר רב של נהגים שאיחדו כוחות ויוצגו על ידי צוות עורכי דין מקצוענים ועקשנים במיוחד בראשותו של עו"ד תומר גונן, לבין התביעה המשטרתית. עדים רבים הובאו להעיד, ביניהם שוטרים בכירים ואנשי מקצוע – כולל בכירים ממכון התקנים. במהלך המשפט התברר כי תו התקן הרשמי של מערכת המצלמות המכונה א-3 (אותה אני מכסה בהרחבה באתר זה) עשוי כולו כמו גבינה שוויצרית ומתבסס למעשה על מסכת של שקרים ורמאויות, חלקן בוצעו לכאורה על ידי אילן כרמית – בכיר במכון התקנים (שכיהן אז כמנהל מעבדות אלקטרוניקה וכיול ומנהל פיתוח עסקי ופרויקטים) – וביניהם התגלה כי בדיקות שאותן היה אמור המכון לערוך למערכת כלל לא התקיימו למרות מיליוני השקלים שהוקצבו לעניין, וכי המומחים שטענו שהם כן התקיימו שיקרו במצח נחושה והמשיכו לשקר בבית המשפט.

גרוע מכך – התברר גם כי המשטרה עצמה ידעה, שתקה, ואף נקטה בפעולות מנע כדי לגרום לכך שהתובעים המשטרתיים ישקרו בבתי המשפט בכל התיקים בהם הם עוסקים בנושא זה, על מנת שמעשה זה לא יתגלה לציבור.

שקרים שקרים ועוד שקרים – המשטרה מסתבכת עם מצלמות המהירות

כשנחקר בבית המשפט אמר כרמית כי "אינו זוכר" היכן הדו"חות שנרשמו לניסויים שכביכול בוצעו למצלמות בהולנד; וכן כי לא כתב דו"ח על הניסויים שבהם טען שהיה נוכח". כשהעיד בבית המשפט טען הנציג הבכיר כי נכח רק בכ- 10 בדיקות מתוך כ- 500 שנדרשו. לפי עדותו הוא עשה זאת במעבדה ההולנדית שערכה לכאורה את הניסויים, ואילו עוזרו נכח בשאר הבדיקות. וזה לא נעצר כאן. בנוסף נטען כי כאשר נעשו ניסיונות לאתר את העוזר שלכאורה נכח במרבית הבדיקות, נמסר על ידי מכון התקנים כי הוא "הלך לעולמו". אולם מסתבר שאותו עוזר דווקא נמצא חי ושלם במשרדו. מאוחר יותר הכחיש כרמית כי העיד שנכח בניסוי. במקביל, צוות משטרתי שהמריא להולנד (כמובן על חשבון משלם המיסים) לא מצא כל זכר לתיעוד הניסוי.

פרשת מצלמות המהירות: המשטרה סיימה את חקירת בכיר מכון התקנים החשוד במתן עדות שקר

בעזות מצח שכנראה לא תפתיע איש – אילן כרמית – שעדות השקר שלו סיבכה את המשטרה – לא רק שלא התפטר, אלא המשיך להתמודד על תפקיד מנהל המכון בתמיכתו של ועד העובדים, למרות חקירתו במשטרה.

המומחה שהסתבך בפרשת מצלמות המהירות מתמודד על תפקיד מנכ"ל מכון התקנים

אבל רגע, מה עם שאר המעורבים?

במהלך המשפט התברר שגם בכירים בתביעה המשטרתית ידעו על כך, שתקו ואף הסתירו. בשלב זה היתה התביעה חייבת להודיע לבית המשפט וגם להגנה על המידע החדש שנמצא בידיה, וזאת כפי שנחשף באמצעות תכתבויות פנימיות שהוכיחו מעל לכל ספק כי בתביעה המשטרתית הבינו שקיימת חובה אתית להעבירו לידי ההגנה. אבל יוק, לא רק שהם לא עשו זאת, אלא למרות זאת הם הנחו את התובעים המשטרתיים בבתי המשפט לתעבורה להמשיך לשקר בבתי המשפט. ומי שהיה חתום על ההחלטה המחפירה הזו היתה ניצב משנה שרית פיליפסון, ראש התביעה באגף התנועה, שהחליטה להסתיר עובדה זאת מבית המשפט במשך תקופה ארוכה. וזו לא פעם ראשונה שהיא נתפסה בקלקלתה.

ב־2019 קבע נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות לשעבר, השופט בדימוס דוד רוזן, שנצ"מ שרית פיליפסון והתובע בתיק רפ"ק דוד כתר הטעו את ביהמ"ש והסתירו ממנו עובדות וראיות שהיה בכוחן לקעקע את מארג ראיות התביעה. רוזן תיאר שם "רשת הסתרה ושקרים של התביעה המשטרתית" בפרשה, והעביר את הדו"ח שלו ליועמ"ש דאז כדי שיבחן האם יש מקום לפתוח בחקירה פלילית. בנוסף, הוא המליץ להדיח את שרית פיליפסון מתפקידה.

המשך ההסתבכויות של קצינה בכירה במשטרה שנתפסה בעדות שקר בנושא מצלמות המהירות

בעקבות זאת נפתחה חקירה במח"ש נגד פיליפסון וכתר בחשד לעבירה של שיבוש מהלכי משפט. אבל ראו זה פלא, במח"ש החליטו דווקא לא להעמידם לדין פלילי בנימוק ש"לא ניתן להוכיח את היסוד הנפשי הדרוש להוכחת כוונה להכשיל הליך שיפוטי", והתיק נגדם נסגר עם המלצה לנקוט הליך משמעתי. נגד נצ"מ שרית פיליפסון, שהועברה לתפקיד אחר, ננקט צעד משמעתי מינורי והיא קיבלה הערה. נגד כתר, שעזב בנתיים את המשטרה, לא התקבלה החלטה מעשית (דהיינו – יצא מזה ללא כל עונש).

בנתיים נגד אילן כרמית הוגש כתב אישום כפי שהיה צריך לעשות מלכתחילה. אלא מה, כל שאר בכירי המשטרה שנתפסו בקלקלתם ממשיכים בתפקידם, והפרקליטות בחרה שלא להגיש כתבי אישום נגד אף אחד מהם.

הוגש כתב אישום נגד בכיר מכון התקנים ששיקר בעדותו בנושא מצלמות הגאטסו

במהלך משפטו של כרמית בבית משפט השלום בחיפה, הצליחו סנגוריו של כרמית, עוה"ד ירון קוסטליץ ושמחה אלבחרי, להביא לביטול האישום לאחר שהוכיחו שורה של כשלים חמורים.

הראשון היה העובדה שכרמית שנתפס משקר בעדותו בבית המשפט טען לאחר מכן שלא היו דברים מעולם. נו, הייתם מניחים שאם הדברים נאמרו בבית משפט ותומללו על ידי מי שאחראי על העניין – שיהיה לזה משקל משמעותי ושלא נצטרך עכשיו לבדוק האם הדברים נאמרו או לא, שהרי הכל מתועד בבית המשפט. לא? זהו שלא. הסניגורים הצליחו להוכיח שהקלטת שעליה הוקלטה ההעדות המקורית של אילן כרמית אבדה, הושמדה או נמחקה, וכל מה שנותר הוא רק התמלול שלה. ולכן – אפשר לטעון שהדברים לא נאמרו מעולם למרות שהם מתועדים שחור על גבי לבן בתמלול העדויות, או שהם לא הובנו בתוך הקונטקסט של העדות כולה. הם טענו שברגע שנפתחה החקירה נגד כרמית, היתה המשטרה צריכה לאסוף את ההוכחות – דהיינו את חומרי ההקלטה. אך הם לא עשו זאת, ובנתיים ההקלטות אבדו. אז זה אמנם נראה והולך ונשמע כמו ברווז, אבל בגלל שהוא טוען שהדברים לא נאמרו ואי אפשר להוכיח שכן – אז בום טראח, אין הוכחה. ביי ביי למשפט.

הטיעון השני היה שאחד העדים שהיה הכי חשוב להגנה, שהיה מעורב בהליכי תיקוף אמינות המצלמות, נפטר בינתיים עוד לפני שהוגש כתב האישום. ולכן, מכיוון שהעד החשוב הזה שעדותו קריטית להגנה איננו, נמנעה מההגנה האפשרות להוכיח כי כל הנאמר היה בהיעדר מחשבה פלילית של כרמית, אלא על טעות בתום לב. ולכן, ביי ביי למשפט.

והקש האחרון היה הטיעון של סנגוריו של כרמית שטענו שמדובר ב"אכיפה בררנית המצדיקה את ביטול כתב האישום", בין השאר משיקול של "הגנה מן הצדק", כיוון שכרמית היה היחיד שהוגש נגדו כתב אישום ואילו נגד שאר המעורבים – לא. אם כולם חטאו, אז למה שופטים רק את מרשנו? זה לא הוגן. צ'יצ'ינג ביי ביי למשפט.

ואכן, לפני כחצי שנה קבעה בפסק הדין שלה שופטת בית משפט השלום בחיפה – מריה פיקוס בוגדאנוב – כי מדובר באפליה פסולה בהפעלת סמכות התביעה וכי בחירת המדינה להעמיד לדין דווקא את כרמית בעוד שמעורבים אחרים בפרשה לא הואשמו כלל, לוקה בפגם מהותי. עוד כתבה השופטת שזו "פגיעה חריפה בעקרון השוויון אשר פוגע בתחושת הצדק וההגינות", וכי "לכל הקורא את השתלשלות הדברים נוצרת תחושה קשה". בכך הורתה השופטת על ביטול כתב האישום נגד אילן כרמית (כמובן שזה לא באמת פורסם בקולי קולות בציבור, אלא בשושו, בהיחבא, ממש בצנע. שלא בטעות מישהו ישים לב לזה).

אז היו כמה ששמו לב לעניין, כולל ידידי אודי עציון:

מחדל מצלמות המהירות: שיקרו לציבור והנאשם היחידי ניצל מעונש

המדינה עירערה, אבל ממש לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה, בהרכב של שלושה שופטים, דחה את ערעור המדינה וקבע כי ביטול כתב האישום נגד כרמית ייוותר על כנו. תוך כדי כך כתבו השופטים כי לאחר בחינה מעמיקה של כל החומר "התחושה הקשה" אינה מתפוגגת אלא רק מתעצמת.

המשחק מכור מראש.

הזמן חלף, הקלטת הושמדה, העד נפטר – והאישום בוטל

הערעור נדחה: ביטול כתב האישום בפרשת מצלמות המהירות נותר על כנו

אילן כרמית – אתה אדם חופשי. איזה כיף לך.

ככה זה כשמערכת המשפט שלנו עסוקה בעניינים שהם ברומו של עולם ואמון הציבור בה נמצא בשפל של כל הזמנים. תשקר בבית המשפט – כנראה שלא יעשו לך כלום. אבל אם תזרוק נעל על שופט? אוי ואבוי, זה היישר לקלבוש בלי אפשרות עירעור.