אני מודה. אני לא חובב הארלי בעצמי. מעולם לא הייתי בעלים של אחד כזה, והרבה מאוד שנים הסתכלתי על הכלים האלה במבט מהצד: מה הם רוצים? למה ככה? מה מגניב בכלים האלה? עברו השנים, צברתי כמה מאות אלפי ק"מ תחת ישבני, וגם נקודת המבט שלי השתנתה, ואחרי הפציעה שלי אני מרשה לעצמי לומר שגם הדרך שבה אני רוכב השתנתה.
אבל עדיין, הכלים בז'אנר הזה לא עושים לי את זה.
נחכה עוד כמה שנים. אולי בהמשך.
עם זאת, כשיש לי הזדמנות לרכוב על כלי מסקרן – ובמקרה הזה מדובר בלא פחות ממפלצת על גלגלים – ועל ידי כך לצבור עוד סט של חוויות בחגורה שלי, אני אהיה הראשון לקפוץ על ההזדמנות בלי לשאול הרבה שאלות. והנה מפה לשם סיפור ארוך קצר, שישי בבוקר ואני עומד לרכוב על אחד הכלים המעניינים יותר בארסנל של הארלי דייוידסון האמריקאית.
נכון להיום, מכל הדגמים התצורות והנפחים שהיצרן האמריקאי מציע – זהו הכלי בעל האוריינטציה הכי "ספורטיבית" שאפשר למצוא אצל היצרן ממילווקי, במיוחד כשקודמו לתפקיד היה ה- Night Rod הי"ד שייצורו הופסק ב- 2017. זה לא שיעור בהיסטוריית המערב הפרוע ולכן לא נחפור לכם יותר מדי על ההבדלים בין הדגמים השונים במשפחת האופנועים של הארלי, רק נציין שמדובר בדגם שכל כולו צועק "תן לי בגז יא סיסי! זה כל מה שיש לך?" והוא עושה את זה בצורה הכי אמריקאית שאפשר. ומכיוון שאני אוהב פאוור קרוזרים וכלים קצת פסיכיים – זהו כלי חובה לרכב עליו וכמובן – גם לכתוב עליו.
אז בואו נתחיל.
ה- FXDR 114 של הארלי דייוידסון הוא אחד מדגמי ה"סופט טייל" של הארלי, מושג אמריקאי (די מטופש לדעתי) שאומר שהבולם/ים האחורי/ים של האופנוע מותקנים בצורה כזו שהם לא גלויים לעין (במקור – אופנועי סופט טייל היו בעלי שלדה קשיחה ובכלל ללא בולמים אחוריים, אבל מאז התקדמנו ועברנו מהתקנה של בולמים נסתרים בחלקה התחתון של השלדה, וכעת עברנו לשלדה קלה יותר, קשיחה יותר, ועם בולמים המותקנים בחלקה העליון אבל עדיין חבויים מהעין). ה- FXDR 114 הוא פאוור קרוזר החזק ביותר בליין של הארלי – אופנוע עתיר מומנט וכוח, עם פוזה סופר קרבית לז'אנר, חמוש במנוע וי טווין עם מלא אינצ'ים מעוקבים כמו שהארלי והלקוחות שלה אוהבים, נעול בצמיג אחורי ברוחב של משאית פול טריילר ועם פוזה של "אם אתה בא עם זה לבאר אתה רשאי לקחת הביתה את מי שתרצה" (ואנחנו לא שופטים).
המנוע הפועם בליבו של ה- FDXR 114 הוא ה-"מילווקי אייט" בגירסה מוגדלת נפח ל- 1870 סמ"ק (8 על שום מספר השסתומים שלו, ו- 114 על שום מספר הקיוביק אינץ' שלו), וי טווין 45 מעלות מקורר נוזל, שהוצג על ידי הארלי ב- 2016 ומשמש מאז בתצורות כאלה ואחרות באופנועים אחרים של החברה. גולת הכותרת של המנוע היא כמובן המומנט המפלצתי שהוא מפיק – כ- 16.3 קג"מ שמתקבלים בשיאם ב- 3,500 סל"ד. הארלי לא אוהבים לדבר על כוחות סוס, אבל אני יכול לספר לכם שאמנם מדובר בכ- 90 כ"ס בלבד, אבל המומנט יא בייבי, אין דברים כאלה (אולי כן, אבל רק ברוקט 3 של טריומף) כתוצאה מכך, קיבלנו מנוע מאוד גמיש שמושך מכמעט כל סל"ד ובכל הילוך (ואגב, גם הרבה פחות מווברץ, לחרדתם של חובבי הארלי רבים).
אופנוע המבחן שעומד לפני צבוע בצבע שחור מאט ב- 3 גוונים, עם עיטורים בצבע כתום מסביב למיכל הדלק ועם המספר 114 המוצג בגאון על פילטר האוויר מצידו הימני של מיכל הדלק והמנוע שאגב זאת משדרג את הפוזה של האופנוע, אבל מצד שני הוא מפריע לרוכב לסגור רגליים על מיכל הדלק מצד ימין (ועוד על ארגונומיה בהמשך). המושב נמוך למדי (720 מ"מ מפרגנים), מה שמאפשר הנחת רגליים נוחה בשני הצדדים (רק תשכחו מרגל ימין, אתם לא רוצים להוריד אותה ארצה בכלל, וזאת בגלל החום שנפלט מהאגזוז מצד ימין).
עם בסיס גלגלים של כ- 1615 מ"מ עצומים, ה- FXDR הוא לא אופנוע קטן. אבל למרות גודלו, חלקו העליון צר וקצר, וכולל זנב עם וואן סיט (אם תשימו לב תראו שאין אפילו רגליות למורכב/ת). בהמשך הזנב תגלו כנף אחורית ממתכת וכן "מחרשה" עם לוחית הרישוי המחוברת גם לכנף וגם לצידו השמאלי של ציר הגלגל האחורי, אור בלם ומאותתים שסוגרים על הגלגל האחורי העצום בקוטר 18" וברוחב 240 (רוחב זהה לזה של הדיאבל של דוקאטי וכמו ברוקט 3 של טריומף, אם כי לא מדובר באותו סוג צמיג).
בצידו הימני של האופנוע נמצא דוד פליטה פוליטיקלי קורקט גדול ממדים עם פתחים כפולים וכן את הדיסק האחורי. בצידו השמאלי ניתן לראות את הרצועה המניעה את הגלגל האחורי באמצעות גלגל גדול ממדים, כל אלה מסתירים את הגלגל האחורי השמן ובעיקר את הג'אנט היצוק שלו, וחבל, כיוון שזה היה יכול להיות מחזה יפה לטעמי. אני רק יכול להניח שמי שיסע בכלי הזה ירצה, אולי, להסיר את הכנף ולשנות את מיקום המחרשה האחורית מה שיוסיף לטעמי קצת פוזה לכלי.
עוד על קסטומיזציה – בהמשך.
סביבת הרוכב מרגישה סולידית ומוקפדת ככל שניתן במותג. מול עיני הרוכב, מתחת למגן רוח סימלי, תצוגה דיגיטלית קטנה ופשוטה בעלת תצוגה מתחלפת באמצעות לחיצה על כפתור בצד ימין, ושכוללת מד טריפ (לא, לא הטריפ שאתם חושבים עליו אם כי זה יכול להיות אחלה רעיון), מד מרחק מצטבר, שעון, טווח למיכל הדלק, וכן מד סל"ד שמתחבא אי שם אחרי כמה לחיצות כפתור. הכידון עצמו מורכב ממעין קליפ-אונים שמחוברים אל תושבות כידון מוגבהות שבתורן מתחברות למשולש ההיגוי העליון. מתחת לתצוגה הדיגיטלית יש פס של נורות אזהרה, גם הוא קטן. מיכל הדלק מכיל קצת פחות מ- 17 ליטר, כשנורת הרזרבי נדלקת אחרי כ-190-200 ק"מ ומראה לי שיש עוד כ- 90-100 ק"מ לטווח. אגב, פקק מיכל דלק באופנוע המבחן היה ללא נעילה כמו ברכבים אמריקאים.
בחלקו הקדמי של האופנוע פנס קטן בממדיו עם תאורת LED אפקטיבית (כולל במאותתים). כפתורי האיתות נמצאים – כמקובל בהארלי אבל בניגוד למה שאנחנו רגילים באופנועים אחרים – כל אחד בצד האחר של הכידון, עם הפעלה וביטול איתות על ידי לחיצה חוזרת. המראות קצרות וקטנות אבל אפקטיביות למדי ונטולות רעידות. אגב, אני בטוח שזה לא מעניין את הרוכש הפוטנציאלי אבל למען הדיוק ההיסטורי – פרט ל- ABS ו- Slipper Clutch אין ל- FXDR שום בקרות.
ה- FXDR מגיע עם הנעה ללא מפתח – Keyless – וגם נטול כפתור הפעלה. פשוט תתקרב את האופנוע ותקבל מעין צפצוף קטן שמראה שהכלי זיהה את המפתח. אגב, אם תרצו לנעול את הכידון, אז כמקובל בז'אנר מצורף מפתח קטן שאותו תוקעים למנעול בצידו הימני של הכידון בזמן שהוא מוטה הצידה, סיבוב מפתח והכידון נעול. הורדה של מתג בכידון ימין, לחיצה קלה, והאופנוע מתעורר בצליל התנעה של מרכבה סימן 4.
כמו בהרבה אופנועים מהנישה הזו, גם המנוע של ה- FXDR עובד בניוטראל בסל"ד תלת ספרתי נמוך שיכול להלחיץ רוכבים על אופנועים יפניים. כמובן שהכל בו מחושב מראש כדי לתת את אותה תחושה של מכונה שהיא גם נושמת וגם פועמת מתחת לגופו של הרוכב, החל בויברציות המתוכננות היטב וכלה בנשימות ונחירות שלו בעת סגירת גז – הכל בהתכתבות ישירה עם ההיסטוריה המוטורית שהאמריקאים כל כך אוהבים. טווח העבודה האפקטיבי מבחינת הסל"ד עומד על בין 1,500 לכ- 3,500 סל"ד, בערך כמו מנוע אוניה… בכל מה שמעבר לזה, שלח פקס, נחזור אליך.
ל- FXDR תנוחת רכיבה אופיינית עם רגליים שלוחות קדימה, כשכל משקל הגוף נח על עצם הזנב והישבן. מצד שני, בניגוד לכלים אחרים בסגמנט, ועד כמה שזה ישמע מוזר, זו תנוחת רכיבה קרבית למדי בסטייל אמריקאי – הגוף רכון קדימה עם ידיים שלוחות לכידון, רגליים קדימה, וגב כפוף. גם הכידון וגם הרגליות מעבירים במכוון חלק מהויברציות של המנוע לגופו של הרוכב, נחמד לגיחות קצרות או לרכיבות אגרסיביות במוד המתאים, אבל קצת יותר בעייתית לטווחים ארוכים. מה שעוד יפריע בהתניידות יומיומית הוא כמובן החום שנפלט מצמד צינורות הפליטה העצומים בצד ימין, ושנראה שמגן החום לא ממש עוזר לו.
וכאן צריך להגיד מילה על הלך הרוח: אם נכנסים ל- Mind set המתאים, תגלו אופנוע שמוכוון מטרה לרכיבה במהירויות של 100-150 קמ"ש, וזה תחום החיים הנוח עבורו. למי שממש צריך את זה, דעו שאפשר להאיץ חזק עד לאזור 170 קמ"ש ואולי יותר. בזכות גמישותו של המנוע אני מוצא את עצמי בהילוך 3 בתנועה עירונית במהירויות נמוכות של 20-30 קמ"ש, והמנוע ממשיך להתפמפם לו להנאתו מתחתי בלי להראות שום סימני מצוקה. ככל שהמהירות עולה אפשר בקלות לרכוב בהילוך חמישי ואפילו בשישי גם במהירויות של 70 או 80 קמ"ש ללא שום בעיה. סחט את המצערת והכביש יתקפל תחתי ערימות המומנט, בלי שום צורך בתכנון מקדים או חלילה בהורדת הילוך – וזו בין היתר גם הסיבה שמד הסל"ד כלל לא מוצג לרוכב – פשוט אין בזה צורך.
בכל מה שנוגע לרכיבה מהירה, רצוי להזכיר שאופנוע המבחן אמנם הגיע ללא מיגון רוח, אבל הוא לא הרגיש לי חסר, בטח שבמהירויות שבהן הכלי אמור לעבוד. עם זאת, חובבי הסוגה שבוודאי מחפשים גם נוחות ירצו אולי להוסיף לו סוג של מיגון כדי לשפר במעט את החוויה.
ה- FXDR 114, כמו כל הארלי אמריקאי מכובד, ניזון מדיאטה המורכבת בעיקר מג'אנק פוד ומילק שייקים עצומים לקינוח, וכתוצאה מכך הוא שוקל מעל 300 ק"ג רטובים וזה עוד לפני שהעמסנו עליו את הרוכב. המשקל הזה מתבטא במיוחד בהתחלת התנועה או בהגעה לעצירה (על רכיבה בין מכוניות נרחיב בהמשך). עם זאת, הוא מגיע מצוייד בבולמים טובים פלוס למשקלו שעושים עבודה ראוייה לציון בשיכוך מהמורות בעת שיוט. מקדימה מזלג הפוך לא מתכוונן בקוטר 43 מ"מ (שמשום מה נראה דק בצורה לא פרופורציונית לגוף האופנוע) עם מהלך של כ- 129 מ"מ. ומאחורה – כיוון שהוא נכנס כאמור לקטגוריית הסופט-טייל – בולם שמסתתר אי שם בתוך הקרביים ומחובר לזרוע העשוייה אלומיניום כדי להפחית במעט את המשקל, עם ברז לכיוון קל של עומס קפיץ. המהלך של ה"אין בולם" האחורי קצר, סביב 89 מ"מ. זה אומר שבבאמפים עצבניים – אתה תמצא את סוף המהלך במיוחד אם מדובר ברוכב עב משקל כמוני.
בנוסף, בגלל משקלו של כל הפרונט יש לפחות בהתחלה עד שמתרגלים אליו, תחושה שהכידון "נופל" לצד בהתחלת התנועה. מה שעוד נופל הוא הלב שלי כשאני מגלה שבעת חניה, למרות שהכלי נשען בצורה שנראית בטוחה על רגלית הצד שלו, ברגע שאני מטה את הכידון שמאלה ומתרומם לקום ממנו, האופנוע עושה לי עוד "פלאק" וממשיך במה שמרגיש כמו נפילה שמאלה לעוד כמה ס"מ מפחידים. נו מתרגלים גם לזה.
הבלמים של ה- FXDR מפתיעים לטובה. הברקס הקדמי (דיסקים צפים כפולים בקוטר 300 מ"מ עם קאליפרים בני 4 בוכנות) סביר ואף מעל למצופה. וכך גם האחורי (דיסק צף בודד בקוטר 292 מ"מ עם קאליפר בן 2 בוכנות), אם כי מערכת ה- ABS נכנסת בו לפעולה מעט מהר מדי לטעמי. ידית הברקס הקדמי נוחה והבלימה בו מרגישה עוצמתית, ואילו רגלית הבלם האחורי (שדורשת ממני להתרגל אל המיקום שלה) מוסיפה כוח עצירה מכובד, כשביחד אפשר לספר לכם שסוף סוף יש לנו כאן הארלי שלא רק יודע להאיץ, לא רק שומר על הקו שלו, אלא יודע גם לבלום היטב ומשרה בטיחות בעת רכיבה אגרסיבית.
ל- FXDR יש גלגל 120/70ZR19 מקדימה ו-240/40R18 מאחורה הנעולים בצמיגי מישלין, ועד כמה שזה נשמע מוזר, הוא כלי שיודע לתת בראש בתוך הסגמנט – אם כי אין ספק שהרוכב צריך להשקיע קצת יותר מאמץ בשינויי כיוון מהירים בגלל זווית ההיגוי (לא פחות מ- 34 מעלות), הגלגל הקדמי הגדול, והמשקל הבלתי מוקפץ. בכבישים מפותלים זוויות ההטייה לא מתקרבות אמנם לאלה של כלים ספורטיביים (עם קצת פחות מ- 33 מעלות לשני הכיוונים, קצת פחות ימינה בגלל האגזוז הבשרני), אבל במהירויות המתאימות הוא מספק חבילה מרגשת מאוד, במיוחד בזכות המומנט המפלצתי שמעיף אותך קדימה כמו קטר על סטרואידים. לי, כרוכב שמגיע מז'אנר אחר של אופנועים, לוקח כמה שניות להתרגל לרגלית העברת ההילוכים שמרגישה רחוקה מדי קדימה ודורשת שינוי תפיסתי בדרך שעובדים איתה – העלאת הילוכים נעשית עם חלקה העליון של כף הרגל ולא עם האצבעות כמקובל. אני מכניס להילוך בנקישה אופיינית והחלטית, שיחרור קלאץ' והכלי מתחיל לזוז. אגב, כל עוד אתה לוחץ על הקלאץ' (המופעל עם כבל, לא הידראולי, אבל נוח לתיפעול) – תצוגת ההילוך בלוח השעונים נעלמת, ואתה לא באמת יודע באיזה הילוך אתה נמצא או לאיזה העברת עד כשניה אחרי שתשחרר את הידית. הורדת ההילוכים נעשית על ידי דריכה על הרגלית והפעלת כוח מסויימת, אבל בזכות הסליפר-קלאץ' ניתן להוריד אותם באגרסיביות מתאימה אם נכנסים למוד הרכיבה המתאים.
מחירו של ה- FXDR נקבע על כ- 220,000 ש"ח לפני תוספות.
והתוספות – בהן צדק – הן רבות מפה ועד מילווקי. לא רק מה שנמצא בקטלוג הרשמי, אלא שוק עצום של מוצרי אפטר-מרקט רב-גוני שמאפשר לכל בעלים של אופנוע כזה לקסטם (מלשון קסטומיזציה) את האופנוע שלו בצורה מלאה כך שיהיה לו אופנוע ייחודי בעולם שתפור לפי מידותיו. כך יכול אדם להחליט שהוא רוצה להשיל משקל מה- FXDR ובקלות להפחית ממנו עשרות ק"ג רבים. מצד שני, אדם אחר יכול להפוך אותו לקרוזר מפנק עם מושב נוח, סיסי בר למורכב/ת, רמקולים עוצמתיים, מחזיק כוסות, מזוודות צד ומשקף בגודל של מפרש של יאכטה מקדימה, הכל לפי הצורך.
לסיכום – מדובר בפאוור קרוזר אימתני, כמיטב המסורת של הז'אנר, שנמצא באותה קטגוריה עם כלים אחרים כדוגמת הוי-מקס זצ"ל של ימאהה, ה-דיאבל של דוקאטי, והרוקט 3 של טריומף. כלי חזק במיוחד, עם תנוחת רכיבה אופיינית אבל נוחה למדי, בעל יכולות רכיבה טובות כל עוד אתה יודע מהן הגבולות שלך, עם בולמים טובים ובלמים מצויינים לסוגו. הוא לא יעקוף אופנועי סופרספורט על כבישי הצפון ולא נייקדים חזקים על כבישי הרי ירושלים, אבל הוא יעיף את הרוכב קדימה בקצב של קטר על סטרואידים ועם סאונד מתאים, ובהחלט משדר נוכחות ועוצמה שאי אפשר להתעלם ממנה, במיוחד אם אתם חובבים של המותג ועדיין מחפשים את האגרסיביות ברכיבה. על התענוג הזה משלמים לא מעט, עוד לפני שידרוגים ותוספות כמו שרוכבי הארלי אוהבים, אבל התמורה, למי שמחפש את התדמית, היא כלי שגם נראה טוב וגם גורם לרוכב להרגיש טוב – וזה מה שחשוב.
