רכיבת מבחן על IMZ Ural

אין רוכב אופנוע אחד שרכב על כלים בישראל של שנות השמונים והתשעים שלא זוכר את הוספות המיתולוגיות עם סירה, או כל מיני כלים מוזרים ולא מזוהים (בעיקר מבוססים על מותגים בריטים שאבד עליהם הכלח) שהיו נוסעים ברחובות הערים בשירותם של כל מיני בעלי מקצוע שהיו מתניידים עליהם ככלי הרכב שלהם. אופנוע עם סירה – מושג שהוא אוקסימורון בפני עצמו, שכן אופנוע זה לא, ומן הסתם גם רכב לא. מצד אחד לא נהנה מיתרונות המובנים באופנוע (אין רכיבה בין רכבים בפקק, אין הטייה/”השכבה”), ומצד שני סובל מפגעי מזג האוויר ותקוע בפקקים כמו כל רכב…

על הזכרונות האלה, תוסיפו את הסצינות שכולנו מכירים מסרטי מלחמה ממלחמת העולם השניה בה גדודי חיילים (גרמנים, מה לעשות שהם שיכללו את השיטה) שועטים על אופנועי במוו ו-זונדאפ לעבר איזה יעד עלום כשהם צועקים פקודות בגרמנית.

ללא ספק, פוזה. וכן, יש כאלה שזה עושה להם את זה.

אחרי שנים שלא היו בישראל אופנועי “סירה” חדשים (בגלל בעיות ביורוקרטיות בעיקר, נו, ישראל), הצליחו בחברת Moto24 יבואנית אופנועי נורטון ו- FB מונדיאל לשנות את כללי המשחק ולייבא ארצה בשנת 2020 את המותג המסקרן IMZ Ural הרוסי. וכיוון שהצהרתי בפומבי במספר הזדמנויות על רצוני לנסוע עליו, קיבלתי הזמנה לרכיבת מבחן ראשונה שמיד קפצתי עליה בשמחה.

הכתבה הזו שלי עלתה במקור במגזין מוטו, ואני מביא אותה בגרסה מעט שונה כאן, להנאתכם.

מי מה מו

קודם כל – הבסיס. האופנועים מתוצרת IMZ Ural הם אופנועים מתוצרת רוסית המבוססים במידה רבה על טכנולוגיה ומכלולים שנלקחו מאופנועים גרמניים של BMW מדגם R71 ששירתו בהצלחה יתרה את הצבא הגרמני בתקופת מלחמת העולם השניה. יש שאומרים שהסובייטים רכשו בשושו חמישה כליםם כאלה דרך דילר בשבדיה, פירקו אותם לגורמים, הינדסו אותם לאחור כמיטב יכולתם, בנו הכל מחדש מתוצרת מקומית, והציגו את התוצאה לסטאלין. כנראה שהתוצאה היתה מספיק טובה (או שהם היו מספיק נואשים בגלל מצבם בחזית המערבית), ולכן הוחלט מיד על התחלת הייצור הסדרתי. האופנועים עשו את מה שעשו במלחמה, וכיוון שידוע שסוס טוב לא מחליפים, למעט תוספת ומספר חידושים ושינויים קלים כמו דיסקי בלימה במקום מעצורי תוף, הזרקת דלק כדי לעמוד בתקנות זיהום ועוד אלמנטים “חדשניים” כמו סטרטר בנוסף לקיק המסורתי, האופנועים מתוצרת חברת אורל מיוצרים פחות או יותר על בסיס אותו קונספט מאז.

לטוב ולרע, מן הסתם.

לארץ הכלים הגיעו בתחילת 2020 ומיד ייצרו מיני מהומה, כשרוב המשלוח הראשון נקנה די במהירות ומשלוח שני מיד יצא לדרך לארץ הקודש (אגב, מאז, מותג נוסף של אופנוע עם סירה – סיני – החל להיות מיובא ארצה, אבל זה עניין לפוסט אחר).

כלי המבחן שעליו רכבתי צבוע בכתום “טרהקוטה” מטאלי שקשה לפספס גם אם אתה חצי שיכור מוודקה באיכות נמוכה. לטעמי, אם אנחנו כבר עולים על כלי עם פוזה צבאית שווה שגם הצבע שלו יסתדר איכשהו עם הקונספט, ולכן, למזלנו, בניגוד לכתום הצעקני ישנם צבעים נוספים כמו ירוק זית צבאי, שחור מט, ואפילו חום, כחול כהה והסוואה בגרסאות אחרות של הכלי, לטובת הפרה-מיליטריסטים שבינינו. לאורל מספר גירסאות הנבדלות זו מזו בעיקר ברשימת האיבזור וכמובן במחיר שהולך ועולה בהתאם. כלי המבחן מגירסת ה- T TWD מגיע עם מספר פריטי איבזור כסטנדרט. בגירסאות ה- Sportsman ו- Ranger היקרות יותר כולליםת גם גלגל רזבי, סבלים, מיכלי ג’ריקן סטייל צבאיים ואפילו את חפירה להשלמת הסטנדרט הקשוח.

את הוודקה, המבטא וכובע הטנקיסטים הסובייטי צריך לרכוש בנפרד.

הרכיבה על האורל לא דומה לשום דבר דו-גלגלי שרכבתי עליו קודם. לפני שאני עולה על הכל אני חייב לעבור תידרוך מסודר, בעיקר בגלל ההבדל העקרוני בגיאומטריית ההיגוי וההבדל בתחושות בפניות ואפילו ברכיבה בקו ישר. קודם כל ולפני הכל, צריך לזכור שבניגוד לרכיבה על אופנוע “רגיל”, בצד ימין של הכלי במקום “כלום” יש סירה גדולה, עשוייה ממתכת לא קלה, עם טמבון, גלגל שלישי, מטען ואולי אפילו עם נוסע ששוקל (אולי) לא מעט. מכיוון שהסירה תופסת בעצם רוחב כפול משל האופנוע מצד ימין, חשוב מאוד לזכור שאנחנו צריכים להקפיד לשמור מרחק ניכר, ברוחב של אופנוע לפחות, מכל מכשול או רכב הנמצא מימיננו. זה הופך להיות קריטי בעת תנועה עירונית ליד רכבים חונים, וגם במקרה הלא סביר שנצא לעקיפה של רכב, כי או אז צריך לצאת ממש הרחק שמאלה בעת העקיפה, אחרת נשאיר “מזכרות” מעניינות בדרך…

שנית, קצב הרכיבה על האורל צריך להיות רגוע לגמרי, והרוכב (שמא נגיד “הנהג”?) צריך להחליף דיסקט בראש. נכון שאפשר להאיץ בקטנה למהירויות לא חוקיות (לא באמת גבוהות), אבל האזור הזה הוא לא תחום המחייה הטבעי שלו. האורל רוצה להיות במהירות שיוט של 80-90, שם נוח לו, לשם הוא בנוי, ושם הרוכב ירגיש עליו הכי טוב. וזה לא רק עניין של מנוע, אלא של כל גיאומטריית ההיגוי, של הבולמים, של הבלמים, ושל ההתנהגות הדינמית של הכלי.

שלישית, בגלל הגרר שמייצרת הסירה מימין, כל פעולה שמבצעים על האופנוע שדורשת האצה או האטה, צריכה להתבצע בצורה קצת שונה מאשר באופנוע רגיל, כשהסירה מהווה מעין “משקולת” או “מפרש” שמשפיע מיד על ההתנהגות של הכלי כולו.

ודבר אחרון – צריך לזכור שיש לאורל רק 4 הילוכים (לא כולל רברס).

יאללה נראה איך זה בפועל

אני עולה על הכלי ביחד עם מתנדב אמיץ שיושב בסירה. ההתנעה החשמלית קלה למדי והמנוע מתחיל להפעים את עצמו בסל”ד חד-ספרתי שמזכיר מנוע של אוניה. הקלאץ’ מרגיש רך למגע (קלאץ’ יבש כפול דיסקיות), שיחרור קליל והופה מתחילים לזוז.

ואז קורה דבר שאף פעם לא קרה לי בחיי באף אחת מרכיבות המבחן שעשיתי. מיד עם התחלת התנועה אתה מבין שזה לא אופנוע. זה אולי נראה כמו אופנוע, זה אולי נשמע כמו אופנוע, אתה צריך קסדה של אופנוע, וזה אולי אפילו עולה כמו אופנוע. אבל זה לא אופנוע, והתחושה שלך כרוכב היא שונה לגמרי מכל מה שאתה חושב שאתה מכיר על דו-גלגלי.

זה נכון שאני מבין את זה מבחינה הגיונית – בגלל הסירה מצד ימין, לאורל אין יכולת הטייה לצדדים בעת פניה כמו אופנוע דו-גלגלי. אבל המשמעות בפועל היא שבעצם לאופנוע אין היגוי הפוך, ומה שאנחנו עושים באופן אינטואיטיבי מזה עשרות שנים על כלים דו-גלגליים פשוט לא עובד כאן. פניה שמאלה מרגישה כמו בטרקטורון, כלומר אתה ממש מסובב את הכידון שמאלה, הגלגל הקדמי פונה שמאלה, וכל הכלי משנה כיוון שמאלה. כל עוד זו מהירות יחסית נמוכה, אפשר להסתדר בלי הרבה בעיות, והפניות שמאלה הופכות להיות יותר ויותר מהנות ככל שאנחנו צוברים דקות רכיבה.

אבל פניות ימינה מאתגרות הרבה יותר, ומכיוון שאין לך משקל תומך בתוך הסירה, כל פניה ימינה גורמת לחשש מוצדק אצל הרוכב (לפחות בהתחלה) שמא האופנוע יתהפך שמאלה בגלל הכוח הצנטריפוגלי… אתה מנסה להטות את כל כובד גופך ימינה לתוך הפניה, מנסה להעביר משקל לצד ימין של הסירה, ומקווה לטוב. הרוכב צריך לזכור שפניות ימינה שונות לחלוטין מפניות שמאלה, וצריך לקחת אותן במהירויות נמוכות יותר ובזהירות.

מכונה חקלאית

האורל, בשונה מ- 99% מהכלים הדו-גלגליים שעליהם אנחנו רגילים לרכוב, מאפשר לבעליו לבצע מגוון רחב של כיוונונים – בעיקר כאלה שמשפיעים על הגיאומטריה של הסירה – ולכן חווית הבעלות על אורל כוללת לא רק “שים דלק וסע”, אלא מזכירה בהרבה תיפעול של מכונה חקלאית הדורשת תשומת לב לפרמטרים שונים, שכל אחד מהם משנה בצורה כזו או אחרת את אופי הרכיבה. הגיאומטריה של הגלגל השלישי של האורל ניתנת לשינוי (דמיינו לעצמכם משולש ישר זווית גבוה מאוד בו שני הגלגלים האחוריים הם בבסיס המשולש והצמיגים מיושרים על היתר ועל הניצב של המשולש, ואילו הגלגל הקדמי נמצא בקדקד העליון) וכך גורמים לסירה “להתכנס” אל תוך מסלול הנסיעה.

בגלל הגלגל השלישי שמוסיף גרר לכל המכונה, כל שינוי כיוון במהירויות גבוהה הוא עניין נוסף שצריך לתת עליו את הדעת: אפילו עזיבת גז או פתיחתו גורמת לשינוי בתנועה וכך גם החלפת הילוך המביאה לשינוי מורגש בכיוון הרכיבה. בקילומטרים הראשונים של הרכיבה, בעת העברת הילוכים משני לשלישי, האופנוע היה מוצא את עצמו “רץ” מעט שמאלה עד שהתרגלתי לקונספט והבנתי שצריך להתכונן לזה גם נפשית וגם מבחינת ה”קונטרה” שצריך לתת לכידון כהכנה להעברת ההילוך. למזלו של הרוכב, ניתן לשפר את התחושה הזו של תנועה צידית באמצעות הקשחת משכך ההיגוי מתוצרת ביטובו, ואפשר לעשות זאת גם תוך כדי תנועה כיוון שבורג המשכך נמצא במרחק הושטת יד קדימה ולמטה.

אמרנו מכונה חקלאית פרה-צבאית? אז ככזו, מתכנני האורל דאגו לשימושיות בתנאי שטח קשים. בולמים מתכווננים מתוצרת פוקס או ZF, תלוי בגירסה, שלישיית דיסקי בלימה עם קאליפרים של ברמבו (אשכרה), כשהברקס הקדמי מתופעל כרגיל מהכידון, ואילו האחורי על ידי דריכה על רגלית בלם בצידו הימני – כמובן בגודל שמתאים למגף צבאי קשוח. אגב, גם בעת בלימה צריך להתכונן נפשית לאפקט התנועה הצידי, שכן הגלגל השלישי מימין עוזר גם הוא בעצירה, מה שמייצר תחושה שונה לגמרי מזו שאנחנו רגילים אליה באופנוע.

איך המנוע

האורל מונע באמצעות מנוע דו-בוכנתי ארבע-פעימתי מקורר אוויר בנפח 749 סמ”ק, שכאמור נלקח בלי בושה מאותו סבא רבא של אופנועי ה- GS של במוו. המנוע מפיק 42 כ”ס צנועים על מומנט שכאמור מרגיש כמו מכונה חקלאית, וזאת מסל”ד אפסי עם יחס דחיסה נמוך. המנוע הפשוט מבחינה מכאנית ותחזוקתית מתוכנן למיליון ק”מ, ולכן גם הסל”ד וגם ההספק שלו צנועים, אבל עושים את העבודה. תשכחו ממנוע צורח, תשכחו מסל”ד חמש-ספרתי, תשכחו מרכיבה במהירות תלת ספרתית. הכל באורל שונה, והכל קשור לתנועה בשלווה ורכיבה על מומנט מגניב תוך כדי שימוש בהילוך אחד או שניים לאורך כל הרכיבה.

אגב, מכיוון שהאורל מפיק כאמור רק 42 כ”ס, רכיבה עליו מצריכה רק רישיון A1, והיא מוכרת במלואה בהוצאות, ולא רק, אלא מאפשר להוציא רישיון בקלילות יחסית לכל מי שרק חולם על יציאה לטיולי שטח עם כלי שכזה.

הכלי האולטימטיבי לשטח?

אמרנו פוזה צבאית עם ביצועים של ג’ון דיר? אז מכונה כזו צריכה גם לנסוע בשטח, והיא עושה זאת בצורה לא פחות ממופלאה. לצערי, בגלל מגבלות אישיות שלי, לא יצא לי לרכוב עליו בתוואי שטח אמיתי, אבל מספיק לעשות חיפוש קליל ביוטיוב כדי לראות מה הכלים האלה יודעים לעשות. סתם, דוגמה אקראית אחת:

ויש עוד:

ועוד ועוד:

הבנתם את הפואנטה.

בזכות ההנעה כפולה לאורל (דהיינו גל ההינע שמוביל לגלגל האחורי מתפצל גם לגלגל השלישי), עם נעילת דיפרנציאל למעבר מכשולים בשטח, הכלי יכול לעשות דברים שרוכבי דו-גלגלי יכולים רק לחלום עליהם, לא מבחינת מהירות, עלייה על בולדרים או רכיבה על סינגלים, אלא מבחינת הרב-גוניות של תוואי השטח, כל זאת בנוחות סבירה ותוך כדי נשיאת משא שאף דו-גלגלי אחר לא יכול להתקרב אליה. חציית פלגי מים בעומק המגיע למיכל הדלק שלך? רכיבה על  אגמים או נהרות קפואים? רכיבה על דרכי עפר מושלגות? טיפוס על שבילים לא מסומנים וסלעים? תן לו בראש, הוא יעבור את הכל למרות משקל עצמי של כ- 340 ק”ג, ותוך כדי כך תוכל גם להריח את ריח עצי האשוח ולהקשיב לשירת הציפורים (טוב נו לא בטוח שהציפורים לא יברחו ממך, בכל זאת יש לך צמד אגזוזים שם למטה).

לאורל שלישיית גלגלי 19″ המותאימים לרכיבת שטח, וכאמור יש גם גלגל ספייר המגיע כחלק מחבילת האיבזור בגרסאות ה- Sportsman ו- Ranger. הרזרבי מותקן על חלקה האחורי של הסירה ומאפשר חילוץ יחסית ללא בעיות בעת פנצ’ר. והחלק המגניב – הוא מתאים לשלושת הגלגלים… תעמיד את האופנוע על בולדר, פרק כמה צירים, הוצא גלגל תקור והכנס רזרבי, חזק את הברגים וצא לדרך…

וכן, יש גם רוורס – וחסר שלא יהיה כשהמשקל העצמי כה גבוה – אותו מפעילים בעת עמידה על ידי דריכה על רגלית מיוחדת הנמצאת באזור הרגל הימנית של הרוכב.

מיכל הדלק מכיל 19 ליטר, וכראוי לכלי רכב בעל פוזה שכזו, אפשר להתקין עליו גם ג’ריקן אופציונאלי. צריכת דלק טובה מאפשרת טווח רכיבה ארוך מאוד בשטח, ובינינו, אני בטוח שאיפושהו, מתישהו, היה רוסי קשוח שראה שנגמר לו הדלק בשטח, אמר לעצמו “בלאט” ושפך למיכל הדלק בקבוק וודקה כדי להמשיך לנסוע.

או שזה היה הפוך? תודו שזה לא באמת משנה.

לסיכום

תארזו את האישה (או ילד/ה), תארזו צידנית, מנגל, אוהל, קייאק מתנפח, צלונית, מזרנים מתנפחים, שקי שינה, מגבות ובגדי ים, סט כלי עבודה (כולל פטיש 5 קילו), רובה ציד (או מקלע מא”ג, אם זה מה שעושה לכם את זה) וכמובן אל תשכחו מלח ופלפל – וצאו לדרך. סביר להניח שהאורל יצליח לקחת אתכם לכל מקום שרק תחשבו עליו. ואם נכנסו מים לסירה, פתח את פתחי הניקוז, תן למים לצאת והכל טוב.

בשר לא צריך להביא כי צדים אותו בדרך, בהרים.

אה, לא לשכוח בקבוק וודקה ודג מלוח.

נגישות